קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
פסחים · דף מז:
כתישה ביו"ט מי שרי התוספת הקשו בשם ריב"א מאי פריך הא ודאי שרי כמו חרישה דשרי משום הואיל ה"נ כתישה. ועוד תימה דהיכי פריך הכא דליתי עשה דכיסוי וידחה לאו דיו"ט הא אין יו"ט נדחה מפני עשה דהא תנן אין שריפת קדשים דוחה יו"ט ויליף בפ' במה מדליקין מקראי או כדמסיק רב אשי דיו"ט עשה ול"ת כו' עיין בדבריהם שנדחקו לחלק בין חרישה לכתישה ולכאורה יש לפרש בפשיטות ע"פ הירושלמי פ"ק דביצה (ה"ג) דחרישה ממש הותרה בכסוי דומיא דבשול באכילה דאמר התם ר' חייא בשם רבי יוחנן המבשל נבלה ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט התיב ר' בא בר ממל על הדא דר"י אלא מעתה החורש ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביו"ט ולא ס"ל הך דיו"ט עשה ולא תעשה דגם בש"ס דילן רבו החולקים בזה חזקיה ואביי ורבא לפי גי' התוספות ואע"ג דבשריפת קדשים כ"ע מודו דלא דחו מה ענין זה לזה שריפת קדשים דמיא למילה שלא בזמנה דאע"פ שהיא מצוה מ"מ יוכל לקיימה גם מחר אבל בחרישה ניתן יו"ט לדחות אצל כיסוי. דלאח"כ ינוגב הדם וכמ"ש לקמן בתוס' ד"ה אחרישה משא"כ כתישה משמע בירושלמי דליכא למ"ד שהותר מכלל ביו"ט משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ואע"פ שאמרו במסכת ביצה (דף ח') בהדי דכתיש קמיכסי מ"מ לא דמי לחרישה וברוב כסוין א"צ לכתישה רק לחרישה ולכן לא ניתן לדחות כלל: