אור ברסלב
קהלת יעקב (ברוכין) פסחים › דף לו.

קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין

פסחים · דף לו.

דף ל:

ר"ע אומר לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש כו' וסבר ר"ע עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא והתניא כו' לא קשיא הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני. הרמב"ם פסק בפ"ו מהלכות חמץ ומצה מצה שלשה במי פירו' יוצאין בה י"ח בפסח אבל אין לשין אותה ביין או שמן או בחלב משום לחם עוני הנה דעת הרמב"ם ז"ל שלא נתמעט מלחם עוני אלא יין ושמן ודבש וחלב אבל שאר משקין יוצא בהם וזהו שלא הוזכר בשום מקום אלא יין ושמן כו' לענין מצה עשירה וכתב הה"מ דע"כ לא הכשיר מי פירות אלא עם מים דהא נפקא לן לעיל (ד' לה) דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בה ידי חובת מצה ומי פירות לחודייהו אין באין לידי חמוץ וכן הוכיח מחמת סברא זו המ"א בסי' תע"א ס"ק ה' דאפילו מי פירות עם מים אסור משום מצה עשירה דמי פירות לבד אין מחמיצין וא"כ למה לן ללחם עוני אלא ודאי דאין יוצאין בהם אף עם מים ע"כ אבל סתימת לשון הרמב"ם אין לפרש דמיירי במים דכלשון זה כ' גם בה' בכורים פ"ו לענין חלה ושם ודאי הפי' אפי' יין ושמן לחוד בלא מים גם אין דרכו לסתום דבר כזה. אבל שיטתו נראה נכונה דסובר דלא ממעטינן לענין מצה רק מיני דגן שאינן באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון כגון אורז ודוחן וזה שאמרו לעיל דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם י"ח במצה יצאו אלו כו' אבל עיסה שנילושה במי פירות ליכא למעוטי כיון שהמין בא לידי חימוץ אם יבוא עליו מים וצריך לשומרו מזה דומיא דשימור משעת קצירה שהוא שומרו שלא יבוא עליו מים בא לידי חימוץ קרינן בי' וכן צ"ל ע"כ לדברי הפוסקים דמי פירות עם מים ממהרין להחמיץ עי' ברא"ש סי' י"ג וסוגיין דריב"ל איירי בלא מים וכן כל הברייתא פלוגתא דחכמים ורשב"ג ור"ע בעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש הכל מיירי בלא מים ולפ"ז דר"ע לא שרי אלא מי כירות לחודייהו בלא מים ומדייק מינה על הך ברייתא דממעט ר"ע עיסה שנילושה כו' מלחם עוני ומי סבר ר"ע הכי כו' ש"מ דהך ברייתא מיירי גם כן בלא מים דאל"ה לק"מ. וא"כ דר"ע מיירי בלא מים קשה ל"ל קרא דלחם עוני תיפוק לי' דאינו בא לידי חימוץ אלא ודאי דמהא ליכא למעוטי כיון שהמין בא לידי חימוץ וכמ"ש:

וראיה ברורה לזה מן הירו' דמפרש בריש חלה ובפ"ב דפסחים טעמא דחמשה דברים חייבין בחלה נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שהוא נאמר בפסח דבר שהוא בא לידי חימוץ ומצה אף לחם האמור בחלה כו' בדקו ומצאו שאין בא לידי חמץ ומצה אלא חמשת המינים בלבד וקשה לכאורה הא סתמא דמתניתין פ"ב דחלה עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ולד"ה חייבת בחל' כשנילושה בז' משקין המכשירין והא אינם באין לידי חימוץ דאין מי פירות מחמיצין אלא ש"מ דמיקרי בא לידי חימוץ לענין פסח דהעיקר תלוי במין התבואה כיון שבא לידי חימוץ וא"כ הכא בעי קרא דלחם עוני אף למי פירות לחוד:

אבל לענין דינא דמצה שנילושה במי פירות צ"ע להנך תנאי ואמוראי דפליגי על סתם מתניתין התם בפ"ב דחלה דקתני עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ואמרו שם דר"א איש ברתותא היא אבל רבנן פליגי עליה ואמרין דאין מחייבין לחלה אלא ז' משקין בלבד אבל במי פירות פטורין מן החלה אלמא דאין נקרא לחם והרא"ש כתב בהלכות חלה לחוש לדעתם ע"ש. ושיטת הירושלמי בחלה ובדמאי פ"ה מכרע הכי דהתם בדמאי מוקי למתניתין דהלוקח מן הנחתום שנותן מעשר אף על החלה במגבל עיסתו במי פירות דהעיסה פטורה אף ביד ע"ה ומש"ה נותן מעשר עליו לב"ש ע"ש. ומקשה לא כן אמר ר"י בר חנינא דר"א בן יהודה איש ברתותא הוא הא כרבנן לא. פי' היאך מתוקמא מתני' במגבל עיסתו במי פירות הא אמר עלה ר' יוסי בר חנינא כו' הא כרבנן לא והיאך מתוקמא דלא כרבנן זהו פירוש האמיתי בירושלמי [ועיין תוס' יומא (דף ח ע"ב) ד"ה הנחתומין שדבריהם תמוהין ונפלאתי עליהם זה כביר בימי חורפי כי הפי' הנכון כמ"ש ואחר כך נדפס הספר שנות אליהו על משניות סדר זרעים להגר"א ז"ל מווילנא ומפרש שם הירוש' כמ"ש] אלמא דהירושלמי נקט בפשיטות דמתני' דחלה פ"ב יחידאה היא ופטורה מחלה כרבנן וא"כ אין יוצאין בה י"ח מצה ג"כ מחמת ג"ש דלחם לחם מחלה וי"ל דהרמב"ם לטעמיה שפסק דחייבת בחלה כמ"ש הטור בשמו (סי' שכט) אבל לכאורה דברי הרמב"ם שלפנינו שלא כתב אלא יין ושמן ודבש ולא הזכיר מי פירות כלל. משמע דוקא שבעה משקין ודברי הכ"מ שם צ"ע:

שם והתניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש כו'. אמר ר"ע שבתי היה אצל ר"א ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ואע"פ שאין לשין בו מקטפין בו אתאן לת"ק וחכ"א את שאין לשין בו אין מקטפין בו ופסק הרי"ף כר"ע וז"ל והא מתניתין אוקימנא בגמרא ביום שני אבל ביום ראשון לא כו' והלכתא כוותיה כו' ביום שני דלא בעינן לחם עוני שרי דהא רבי יהושע בן לוי כוותיה סבירא ליה ואמר ליה לבניה כו' ובודאי דהא מתניתא בשמן על ידי מים היא שנויה דהא קיטוף שמן על ידי מים הוא שלשין במים תחלה ומקטפין בשמן ע"ש שהאריך ועיין ברא"ש שהקשה כאן על פירושו מותיקא במיא ומלחא אסיר' וממנחת נסכים ע"ש וכבר כתבתי בספרי משכנות יעקב (סוף חלק או"ח) דלפי פי' הרא"ש כאן יותר היה להקשות דר"ע אדר"ע ע"ש אלא ברור דפי' דברי הרי"ף כמ"ש בר"אש פ' אלו עוברין שפי' אין מי פירות מחמיצין אין גורמין חימוץ יותר ממים לבד ודלא כת"ק דאמר אין לשין ואם לש ישרף או יאכל מיד אלא הכל שוה בין מי פירות עם מים ובין מים לחוד וזה ברור אלא אי קשיא הא קשיא על הרי"ף מגמרא דמנחות (דף נד) ת"ר אין מחמיצין בתפוחים משום רחב"ג אמרו מחמיצין כמאן אזלא הא דתנן תפוח שרסקו ונתנו בתוך העיסה וחימצה ה"ז אסורה כמאן לימא רחב"ג היא ולא רבנן אפי' תימא רבנן נהי דחמץ גמור לא הוה נוקשה מיהא הוי וא"כ קשה לדעת הרי"ף דהא פשוט דלענין מנחה לא מהני חימוץ הבא מאיליו דהא פליגי ר"מ ורבי יהודה התם בריש הפרק ר' מאיר אומר השאור בודה להם מתוכן ומחמצן רבי יהודה אומר אף הוא אינו מן המובחר אלא מביא את השאור ונותנו לתוך המדה וממלא את המדה א"ל אף היא היתה חסירה או יתירה אלמא דעל כל פנים צריכה שאור אלא דפליגי היאך עושין את השאור דר"י סבר השאור שמתוכה עדיין אינו מן המובחר (ופלוגתתם זו יש לכוין לפלוגתתם דפסחים לקמן (דף מה) בשיאור וסידוק דרבי יהודה לא מחשיב חמץ גמור רק בשיעור גדול יותר מדר"מ). ואם איתא דחימוץ הבא מאליו מהני במנחות למה לן שאור כלל יניחו את העיסה עד שתחמיץ אע"כ בעינן דוקא דבר המחמץ ואפ"ה היה סברא להחמיץ בתפוחים ועד כאן לא קאמרי רבנן דאין מחמיצין בתפוחי' אלא משום דלא הוי רק נוקשה ונוקשה פסול למנחות אבל נוקשה מיהא הוי ומי פירות גורמין חמוץ. ואיך פסק הרי"ף דאין מי פירות ממהרין להחמיץ כלל. גם ממתניתין דתרומות דאיתא התם תפות שרסקו ונתנו לתוך העיסה ותימצה ה"ז אסורה ואם איתא דמי פירות אין מחמיצין רק כמו מים לחוד ואין המי פירות גורמין חימוץ יותר למה לא יתבטל התפוח הרי אפי' זה וזה גורם קיי"ל דמותר אלא ודאי דתפוחים מהני להחמיץ כמו שאור. ותפוחים ומי פירות חדא היא:

תוכן העניינים

קהלת יעקב (ברוכין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה