קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
פסחים · דף ו.
אמר רב יהודה אמר רב המוצא חמץ ביו"ט כופה עליו את הכלי אמר רבא אם של הקדש א"צ מ"ט מבדל בדילי מניה ואמר רב יהודה אמר רב חמצו של אינו יהודי עושה לו מחיצה עשרה טפחים משום היכר ואם של הקדש הוא אינו צריך מ"ט מבדל בדילי מניה ותימה למה בקמייתא לא פירש רב בעצמו דאם החמץ של הקדש אינו צריך לכפות עליו כלי רק רבא בא ופירש דבריו ובבתרייתא פירש הוא בעצמו דאם החמץ של הקדש אינו צריך לעשות מחיצה משום מבדל בדילי מניה ובקמייתא ג"כ הטעם משום מבדל בדילי הוא כדאמר רבא ונראה דהנה זה מבואר דבדין הראשון מיירי בחמץ שמחוייב לבערו כדאמר המוצא חמץ בתוך ביתו ובדין השני מיירי בחמץ שאינו מחוייב לבערו ועיין פרש"י דמיירי שלא קבל עליו אחריות ולקמן (דף כט ל) איתא אמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר ומסקינן שלא בזמנו במינו אסור כרבי יהודה דאמר אף לאחר הפסח אסור מדאורייתא ורבא אמר התם (בדף ל) שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש דחמץ לאחר הפסח מותר מדאורייתא ולכן בקמייתא לא יכול רב למימר ואם של הקדש הוא כו' כיון דאיירי בחמץ שחייב לבערו ובהקדש שקבל עליו אחריות א"כ מעל במה שלא פדה קודם הפסח דהא רב ס"ל כר"י דאסור וכיון דמעל יצא לחולין ולא שייך למימר מבדל בדילי מיניה וצריך לכפות עליו כלי אבל רבא דס"ל כר' שמעון דחמצו מותר לאחר הפסח לגמרי מן התורה ולא מעל במה שלא פדה קודם החג ולא יצא לחולין ולכן אמר רבא ואם של הקדש הוא א"צ מ"ט מבדל בדילי מיניה אבל בדין השני דמיירי בחמצו של אינו יהודי ושלא קבל עליו אחריות וא"כ לא מעל במה שלא פדאו וכיון דלא מעל לא יצא לחולין ומבדל בדילי מיניה ולכן גם כן רב אמר להאי דינא דואם של הקדש הוא:
וחכם אחד שמע דברי הנ"ל ושאל לי ע"ז וזה אשר השבתי לו מה שהקשה במ"ש ריש פ"ק דפסחים המוצא חמץ בביתו כו' דבדין הראשון לא אמר רב אם של הקדש הוא א"צ רק רבא הוא דאמר לה ובדין השני חמצו של אינו יהודי כו' אמר רב בעצמו ואם של הקדש הוא אינו צריך ואמרתי לתרץ דבדין הראשון מיירי בחמץ שמחויי' לבערו והיינו שקבל עליו אחריו' וכיון שלא פדאו מעל ונפיק לחולין אליבא דרב דסבר כר' יהודה דאסור לאחר הפסח כו' והקשה מדתנן פגם ולא נהנה לא מעל. תמיהני הלא סוגיא מפורשת בפ' ב' דפסחים (דף כז ע"ב) גבי תנור שהסיקו בעצי הקדש כו' מקשה והלא מעל המסיק וכיון דמעל יצא לחולין ואין עוד איסור בפת וכן לקמן מקשה וכל היכא דמעל נפק לחולין והא תנן ואפר הקדש לעולם אסור ומאי קושיא דלמא איירי שלא נהנה רק שרפו ולמה צריך הש"ס לשנויי שנפלה דליקה מאיליה בעצי הקדש דליכא אינש דלמעול הא אף ע"י אדם בכה"ג ע"י דליקה ולא בהיסק תנור לית ביה מעילה אלא ודאי ברור ופשוט שכל מזיק ומפסיד ההקדש בענין שחייב לשלם הרי הוא יוצא לחולין:
וכן משמע בפ' הנזקין (דף נג) בסוגיא דהמטמא והמדמע כו' דפליגי אמוראי בהיזק שאינו ניכר אי שמיה היזק דמאן דאמר שמיה היזק אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב כו' ומקשה מהך דכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים ותני עלה מפני תיקון העולם ואם איתא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מבעי לה ומאי קושיא והא אף דהיזק שאינו ניכר, שמיה היזק מכל מקום בהקדש אפי' מזיק בידים פטור מקרא דכי יאכל פרט למזיק רק מדרבנן חייבינהו ושפיר קתני מזידין חייבין מפני תיקון העולם וכן מקשה שם עוד מהך דעושה מלאכה במי חטאת ובאפר חטאת פטור מדיני אדם כו' ואי היזק שאינו ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב מאי קושיא הא מזיק קדשים שאני דפטור לגמרי מה"ת אלא ודאי כולא סוגיא משמע דמזיק קדשים חייב מה"ת לשלם את הקרן רק מחומש פטריה רחמנא מקרא דכי יאכל פרט למזיק כו' דגבי תרומה ודאי חייב בקרן דממון כהן הוא וכמבואר בכמה סוגיות בש"ס כסס שעורין של תרומה משלם את הקרן וא"כ ה"ה בקדשים יש לומר שחייב בקרן וע"כ צ"ל בסוגיא דמעילה דפגם ולא נהנה פטור היינו ממעילה ומחומש ודברי רש"י ותוספת שכתבו בפשיטות דפטור מקרן צ"ע מהנהו סוגיות ותוספת לשיטתייהו שכתבו בפ"ק דב"ק בסוגיא דמיטב וכן בפ' השואל (דף צח ע"ב) דמזיק הקדש פטור מקרן ודחקו לפרש מאי דאמרו שם בהשואל משא"כ במזיק דאין משלם חומש כו' דמשמע הא בקרן חייב דהיינו מדרבנן וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם והוא דוחק גדול ומפרש"י ז"ל שם משמע דלא גריס לה בגמ' דפטור מחומשא רק פטור סתם ואפילו הכי מפרש לה רש"י ז"ל דאיירי לענין חומש משמע דפשיטא ליה דחייב בקרן ועוד נלענ"ד ראיה ברורה מדאיצטריך קרא דרעהו גבי שומרים למעט הקדש מדין שמירה משמע דמזיק בידים חייב דאם איתא דמזיק בידים פטור פשיטא דפטור שומר הפושע בשמירתו דאטו גרע ממזיק בידים ומצאתי בשיטה מקובצת לב"ק הביא בשם הרב המאירי ז"ל שכתב שהיא מחלוקת בין גדולי הראשוני' ז"ל ושדעת הרבה גדולי הראשונים ז"ל לחייב מזיק הקדש בקרן וכמ"ש וגם דעתו מסכמת כן רק שלא הביא הראיות שכתבתי ואין להאריך בזה כאן דאין נפקותא לסוגיא זו דאיירי בקבל עליו אחריות באופן שצריך לבערו דבזה ודאי חייב לשלם להקדש כיון שקבל עליו אחריות כמו בהדיוט אם הנפקד קבל אחריות ולא מכר החמץ קודם איסורו שכתבו הפוסקים דחייב ולא אמרי' גבי שומרים הרי שלך לפניך ועיין באחרונים בזה וכיון שנתחייב לשלם הרי יצא מרשות הקדש לרשותו כמו דמקשה גבי בנאה בתוך ביתו כו' כיון דבנאה כו' אף דאכתי לא פגם ולא נהנה בהוצאה מרשות הקדש נפיק לחולין וכמ"ש התוס' במעילה:
ומה שכתב דרב לטעמיה דס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק תמוה דהיינו דוקא במטמא בידים רק שאין הזיקו ניכר בהא פליגי אי שמיה היזק אבל בנעשה מאליו לכ"ע פטור אף למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק דהא משנה שלימה שנינו גזל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואילו מטמא בידים ודאי חייב וע"כ דיש חילוק בין מטמא בידים לנטמא מאליו דאף למ"ד שמיה היזק פטור וה"ה בחמץ שעבר עליו הפסח ואף דהש"ס פ' הנזקין מותיב מהך מתני' למ"ד שמיה היזק היינו כמ"ש התוס' שם דמסתבר להש"ס דכיון דשמיה היזק לא הוי כעין שגזל כו' וכ"כ רש"י ז"ל בקצרה אבל ע"כ מאן דסבר שמיה היזק מחלק ביניהם דלא תקשי ליה ממתניתין דגזל תרומה ונטמאת כו' וכה"ג מתרץ בירושלמי בהדיא למ"ד שמיה היזק מקשה מהך מתני' ומתרץ לחלק בין מטמא בידים לנטמאת מאליה והוא ברור כמ"ש ואם כן אין ענין כלל בסוגיא זו בדין היזק שאינו ניכר אבל באמת א"צ לזה כמ"ש דמדין אחריות אתינן עלה לחיובא וכמש"ש: