קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
ספר מענה לשון ח"ג · אות ז
סב
זה כתב מהר"ש הלוי ח"מ סס"י ל"א על שטר משכנתא ראובן לשמעון והתנה עמו שלאחר ב' שנים זה יכול לסלק וזה להסתלק ואחר ימים מת הממשכן ובא אחיו ותובע משמעון הבתים מכח התנאי שהיה לאחיו שלאחר ב' שנים יכול זה לסלק וזה להסתלק וטען שמעון כי מה שהתנו אינו אלא עם ראובן הממשכן בלבד ולא עם ב"כ כתב נר' לע"ד דכמו דאמרינן בפ' מי שאחזו דע"ד דלשון לי הוא מיעוט לי ולא ליורשי שממעט היורשים מהתנאי כמו כן לשון זה הוא מענין שמורה זה דוקא ולא אחר וראיה לזה מההיא דקי"ל והביאו הטור ח"מ סי' שי"ב נפל הבית לאחר שהשכירו ואם אמר לו בית זה אני משכיר לך אינו חייב לבנותו א"ל בית סתם חייב לבנותו או יתן לו אחר כו' ש"מ דלשון זה הוא מיעוט ויש לומר זה דוקא ולא אחר הכי נמי אם אמר ראובן יכול לסלק לשמעון לא היה בל' זה מיעוט ליורשים מזה התנאי אבל כיון שכתב זה יכול לסלקו אפשר שהוא מיעוט והכונה לומר זה ולא אחר ואין היורשים בכלל התנאי ע"כ:
סג
זה כתב מרן הכ"מ בה' מכירה פי"ז הל' ז' ז"ל האומר לחבירו מרתף זה של יין כו' חילוף דינים הללו תלוי שאם אמר אדם לחבירו מרתף זה גרע כחו ואפי' היה חומץ דלשון מרתף זה משמע כמות שהוא ואם א"ל מרתף של יין אני מוכר לך למקפה יפה כחו כיון שלא הזכיר זה וא"ל יין למקפה וחייב ליתן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל ואם א"ל מרתף זה של יין מצד שהזכיר זה הורע כחו ומצד שא"ל יין ופה כחו לכך נותן לו יין הנמכר בחנות ואם א"ל מרתף זה של יין למקפה מצד שהזכיר זה הורע כחו ומצד שא"ל של יין למקפה יפה כחו כאלו א"ל מרתף של יין סתם ונותן לו עשרה קנקנים שהתחיל יינם להשתנו' במאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ע"כ:
סד
זה בפ"ה דנדרים שאומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס מת או שמכרו לאחר מותר קונם לבית זה שאני נכנס מת או מכרו לאחר אסור וכתב הר"ן וז"ל והוי יודע דכי היכי דבית זה חטור מביתך לענין מכרו לאחר ה"נ ביתך חמור מבית זה לענין נפילה דאם אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור ליכנס בו דכל שהוא ביתך משמע ואם אמר בית זה ונפל אעפ"י שחזר ובנאו מותר בו דכיון דנפל אזדא ליה ע"כ והרשב"א בשיטתו לגיטין פ' המביא תניין אהא דאמרינן ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות הקשה דאמאי לא הוי כריתות והא קי"ל דאם מכרן האב או שמת מותר ליכנס בה וכראמרי' בנדרים ותי' דלאו דוקא הך לישנא דע"מ שלא תלכי לבית אביך אלא מיירי באומר לה שלא תלכי לבית זה דאפי' מכרו האב אסורה ליכנס וחזר והקשה דאכתי אפשר דנפל הבית:
בחייה והו"ל כריתות ותי' דאעפ"י דנפל הבית לא אמרינן בהא נפל אזדא ליה דהתם גבי שוכר אמרינן נפל אזדא ליה דלדירה שכרו ולא לראות בחרבנו אבל הכא גבי איסור אף בקרקעו אסורה ליכנס דאפי' דריסת הרגל אסר עליה הבית שיהיה הבית שמו שהיה בשעת תנאו או שנפל אח"כ לעולם אסורה שכניסתו קרקע אסר עליה והארץ לעולם עומדת ע"כ ש"מ דהרשב"א פליג עליה דהר"ן ז"ל דלהר"ן בבית זה כיון שנפל אזדא ליה ומותר ליכנס בו ולהרשב"א אף בבית זה אם נפל אסור ליכנס והריטב"א ז"ל בחידושיו דחה דברי הרשב"א ז"ל וס"ל דאם נפל מותר ליכנס בו והביא ראיה ממ"ש במדרש קהלת אם יבואון אל מנוחתי למלוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת א"ר יאודה בשם ריב"ל משל למלך שכעס על בנו דחפו והוציאו חוץ לפלטין שלו ונשבע שלא יכנס בנו לפלטין מה עשה היתה בנויה וסתרה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו ע"כ. וזו היא סברא ג' דלהריטב"א אפי' באומר קונם לביתך אם נפל ובנאו מותר ליכנס בו שהרי אין חילוק בין אומר קונם לביתך לאומר קונם לביתו דבב' מת ומכרו מותר וה"ה נפל ועיין בזה באורך בספר הבהיר משנה למלך הלכו' גירושין פ"ח הל' י"א ובספר מחנה אפרים הלכות נדרים סימן ל"א ובמהרש"ך ח"ב קונטרס אחרון סימן ז' דף י':
סה
זרת בל' בני אדם כתב הרשב"א ח"ב סי' רל"ג אם חייב עצמו ליתן זרת של בגד נותן לו זרת של קנה שהבגדים נמדדים בקנה המדה קטנה ואם מכר או נתן לו זרת בקרקע נותן לו זרת גדול כזרת מדת הקרקע הנהוגה והיכא דאינו נותן לו גוף הקרקע אלא שהרשהו לפתוח חלון על חצרו יתן לו כזרת בינוני של כל אדם שאין שייכות כאן לזרתות של קנה המדות הללו. וזרת של תורה נתבאר בח' ל' תורה ע"ש ובתשו' ח"א סי' תשל"ה:
סו
זכייה בספ"ק דגיטין אמרי' דל' הולך במתנה לאו כזכי דמי ואמרי' התם גבי הולך מנה לפ' והלך ומצאו שמת יתן ליורשיו ואוקמוה בש"מ ופרש"י דש"מ הולך דידיה כזכי דמי ולפיכך יתן ליורשיו שהרי זכה אביהם בחייו ומדברי התו' שם ד"ה הא בש"מ משמע דפליגי ארש"י ז"ל ולא ס"ל דהולך בש"מ כזכי דמי וע' בזה בארוכה במחנה אפרים ה' זכייה סי' כ"ח:
סז
זרע ש"מ שאמר הבתים יהיו לזרעו. כ' בתשו' מעשה חייא סי' י"ג שהוא לשון מסופק שלפעמים כולל בנים ובנות ולפעמים בנים לחודייהו ואין מוציאין מיד היורש ע"ש הוטב:
סח
זמן כ' מרן הב"י בח"מ סי' ז"ן דכ"ש שכתוב בו זמן הוי כאלו אמר מעכשיו ע"ש ובכנה"ג ח"מ סי' הנז':