אור ברסלב
קהלת יעקב - ב ספר מענה לשון ח"ג › אות ו

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

ספר מענה לשון ח"ג · אות ו

אות ה

נז

וא"ו כתב הרשד"ם ז"ל חלק אה"ע סי' מ"ח דאפי' לר' יונתן דדריש וא"ו לחלק אינו אלא בלישנא דקרא משום הא דקי"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן אבל בעלמא בלשון חכמים וכ"ש בלשון בני אדם ודאי לית לן למנקט אלא כמשמעו' הראשון והעיקרו דאמרינן בכל דוכתא ו' מוסיף על ענין ראשון והביא ראי' מהא דגרסי' פ"ב דביצה והביאה הרי"ף בפרק מי שמת ההוא גברא דאמר להו הבו ת' זוזי לפ' ולינסב ברתי כו' וכתב הרי"ף לישנא קמא לישנא דמתנה בין בזוזי בין בברתא הילכך אי בעי תרוייהו שקיל ואי בעי חד מינייהו שקיל ע"כ משמע בהדיא דוא"ו בעלמא להוסיף אתי ולא לחלק וכ"כ מוהריק"ו שורש י' כו' ע"כ. ומהריב"ל בח"ג סימן י"ז כתב שכן הוא דעת הרא"ש ז"ל שכ' במי שאמר אם אבא ואתראה בפני האשה ובפני עדים דתרתי בעינן ולא בחד מינייהו סגי משמע דס"ל דלא אמרינן או קאמר ואע"ג דהלכה כרבי יונתן אפ"ה ס"ל לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד כי היכי דאמרינן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. אמנם נר' דהרשב"א ז"ל פליג עליה שכ' בתשו' הביאה מרן בי"ד סס"י רכ"ח על ראובן שמנה אח בנו חנוך אפוטרו' על נכסיו והשביעו שלא ילוה לשום אדם ממונו כי אם ברשות ראובן ושמעון ועכשיו מת שמעון אם רשאי חנוך להלוות ברשות ראובן והשיב פלוגתא דר"י ור' יאשיה כל מקום שנאמר פ' ופ' כמו אביו ואמו אם משמע שניהם כאחד דוקא או אפי' כל א' בפני עצמו וקי"ל כרבי יונתן דס"ל דמשמע שניהם ומשמע כל א' וא' בפ"ע עד שיפרוט הכ' יחדיו ואף זה כשהשביעו לא השביעו אלא שלא ילוה כ"א ברשו' שניהם או ברשות א' מהם ע"כ וכ"כ בתשו' אחרת כמ"ש הרב שם בסוף התשו' ושם צדד הרב ז"ל לומר דלא פליג הרא"ש על הרשב"א ע"ש ועיין עוד שם בסימן ס"ח בדין גט ובתשו' הרא"ם ח"א סי' נ"ב כתב ג"כ בפשיטו' דבל' בני אדם הוי ו' מוסיף. וכ' בס' תורת אמת סימן נ"ב דמאי דפליגי רבי יונתן ור' יאשיה היינו היכא דכתיב בלשונינו הקדוש ו' שהוי"ו פעם תהי' כונתה חבור ופעם פרוד כאומר או אמנם בל' לעז שאמר פ' אי פ' תיבת אי לעולם מחברת ומדבקת העניינים הנז' עכ"ל אבל נרא' דמהר"י אדרבי סי' קס"א ורצ"ז ומהרש"ך ח"ג סי' ח' ולחם רב סי' צ"ב ומשפט צדק סי' מ"ב פליגי עליה בהא ובענין זה בספרים האחרוני' ע' בס' מחנה אפרים הל' נדרים סימן ל' הביא ראיה מתלמוד דידן פ' שבועות שתים דכ"ד דגם בלשון בני אדם וא"ו לחלק ע"ש. ולע"ד ראיה דבלשון בני אדם נמי משמע שניהם כא' מההיא דפרק המוכר דס"ט אמר ארעא ודקלי מזבינא לך חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין תרי דקלי ולא אמרינן דאו או קאמר ועוד עיין בעיקר ענין זה בשער אפרים סי' קל"ג ובט"ז י"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ט. ובתשו' הרב כמהר"ר צבי ז"ל סי' ד' ובבני חיי א"ח סי' תרכ"ד ובספר כהונת עולם סס"י רכ"ח הל' נדרים ובתשו' נאמן שמואל סי' קי"ו באורך. ובתשו' מהר"י באסאן סי' פ"ב כתב וז"ל וא"ו מערב לכל הכתוב למעלה כדאמרי' בפ' המגרש דפ"ז עלה דחמשה שכתבו כלל בתוך הגט כולן כשרים טופס לכ"א וא' והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר ומפרש ר"י היכי דמי כלל ה"ד טופס זמן א' לכולם זהו כלל זמן לכ"א וא' זהו טופס ופריך וליחוש כי חתמי סהדי אבתרא הוא דחתמי מי לא תניא עדים חתומים על שאלת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו ומשני לאו אתמר עלה שאל פסול כלומר שאלו בלא ו' פסול ושאלו בו' כשר ה"נ דכ' ביה פ' ופ' ופ' בו' ש"מ דהו' מערב הזמן הכתוב בראש הגט שיהא חוזר על כל הא' דהא במסקנא זמן לכ"א היינו דכתיב בחד בשבא לכ"א א"כ זמן לכולן אינו אלא הזמן הכתוב בראש הגט וקאי אכולהו ע"י הו' ולא חיישי' משום מחוסר זמן וכשר וכן נמי מצי' בדין ערב שכתוב בתוך השטר ופ' ערב כ' הרב הנמוקי ז"ל בפ' גט פשוט ז"ל אבל כשכתוב ו' מוסיף על ענין ראשון כל אחריות ושעבוד שקבל עליו לוה למלוה קבל עליה נמי הערב וגובים ממשעבדי ע"כ ש"מ שהו' מערבת מש"כ למעלה כאלו נכתב גם למטה ואי קשיא הא דפ' י"ל דקכ"ט גבי היה כתוב בו בין למעלה בין למטה משום מתנה ואמרי' בגמ' דב' שדות לב' ב"א לא מהני ל' מתנה הכתוב בא' מה' לחבירו עד שיערב את שניהם למר כדאית ליה ולמר כדא"ל. ואמאי לא יספיק שיכתבם בו' כמו שמספיק בגט ואע"ג שיהיו ה' שדות לה' ב"א לאו קושיא היא דשאני התם שכ' בפירוש לזה הפך מזה שהא' בל' מתיה ולחבירו בל' ירושה ומה בצע בעירוב הו' שהוא עירוב פרשיות בדבר מפורש שזה הפך זה אבל בגט ובערב אין לך דבר המנגד אלא כי לא פורש ולכן די לנו בערוב הו'. וע' בזה בתשו' נאמן שמואל סי' קי"ג דף קע"ג:

נח

וחזי הוית לרבינו הר"ב כנה"ג בח"מ סע"ג הגב"י אות י"ו כ' ז"ל כ"י שכתוב בו מודה אני איך אני חייב לפ' סך כך מעות לפורעם לזמן פ' בשבועה נסתפק מהרש"ך אם ההודאה קאי על השבועה ולא מצי למי' לא נשבעתי א"ד לא קאי אלא לחיוב ולא לשבו' ומ"ל לא נשבעתי ונר' ברור מתשו' הרב בצלאל ז"ל דקאי ג"כ על השבועה וכ' הרב מ"צ ח"ב סימן ס"ז דלא שבקינן ודאי של הרב בצלאל מפני ספקו של מהרש"ך ז"ל ואני אומר דאם כתיב בכ"י ובשבועה בו' העטף יש מקום לספק אבל אם כתוב בשבועה בלא ו' הדבר ברור דההודאה קאי אף על השבועה ע"כ ולפ"ד הנמקי ז"ל שכתבנו בופ' לענין הערב שחייב הערב בכל אחריות ושעבוד שקבל עליו הלוה למלוה לא מצאתי טעם לספקו של מהרש"ך ז"ל ולסברת הר"ב כנה"ג ז"ל:

נט

ובפ' האיש מקדש דמ"ד ע"א מייתי ההיא דפ' שבועת הפקדון דתני זה הכלל כלל אינו חייב אלא א' פרט חייב על כל או"א דר"מ רי"א שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל או"א כו' וכתבו התוס' כך גי' הקונטריס לא לך לא לך ופי' דבענין זה הוי פרטא אבל אמר שבועה לא לך ולא לך בוי"ו כללא הוי ואינו חייב אלא א' דוי"ו מוסיף על ענין ראשון. ור"ת גורס איפכא דאדרבא כשאומר ולא לך ולא לך בו' משמע שהוא נשבע לכל א' אבל כשאומר לא לך לא לך בלא ו' כללא הוי ואינו חייב אלא א' ע"כ:

ס

וכללא דמילתא בפלוגתא דתנאי התם הם ד' סברות לר"מ שבועה לא לך לא לך אפי' בלא ו' חייב ע"כ א' דהו"ל כנשבע לכל א' במה שפרט ואמר לא לך לא לך כל א' בפ"ע ולר' יאודה יש חילוק בין אומר לא לך לא לך בלא ו' לאומר בוי"ו לרש"י כדאית ליה ולתוס' כדא"ל. ולר' אלעזר אין חילוק מפני הוי"ו כלל ובעי שיאמר שבוע' באחרונ' אבל אם הזכיר שבוע' תחלה שבוע' לא לך ולא לך שדינן שבועה אכולהו וכללא הוי ולר' שמעון לא שני ליה בין אומר בוי"ו ובין אומר שבוע' באחרונ' דכולהו כללא הוי עד שיאמר שבועה לכל אחד. והרמב"ם פ"ד דנדרים פסק כר' יאודה אבל הרא"ש והטור י"ד בסימן רכ"ט פסק כר"ש. ומהרימ"ט בראשונות סי' ס"ח כתב דאפי' לר"ש דבעי שבועה לכל או"א כל שכלל תחלה ואח"כ פרט והיה די בכלל כי הדר פרט יין ושמן ודבש אף ר"ש מודה דחייב ע"כ או"א יע"ש ועיין בעיקר ענין זה בספר מתנה אפרים הל' שבועות סי' ט':

סא

ויתור כתב הר"ב פרח מ"א סי' ך' בשטר שכתוב בו וויתר השאר לאלמנה וליתומות כי לא יצדק משמעות ל' ויתור שהוא מוותר כ"א ליתומות שכבר יש להן חלק בקרקע מצד ירושתם ולהכי שייך לומר ל' ויתור שהוא מוותר להן יותר מחלקן אבל לאלמנה שאין לה חלק באותו קרקע כ"א שעבוד כתובתה לבד וכבר אפשר שיסלקוה במטלטלין לא שייך ל' ויתור כ"א מתנה דלא שייך ל' ויתור כ"א למי שיש לו זכות במקצת אותו דבר ומוותרים לו השאר וכדאמרינן בפרק השותפין איוב ותרן בממונו היה מנהגו ש"ע אדם נוטל חצי פרוט' ואיוב ויתרה משלו וכיוצא הרבה בתלמוד ואם המצא המצא ל' ויתור במי שאין לו חלק וזכות במקצת אותו דבר הוא שלפי מיעוט אותו זכות אין ראוי להקפיד עליו ולכך הוזכר ל' ויתור כמ"ש פ"ק דמגילה דריסת הרגל הא לא קפדי בה אינשי א"ר הא מנו ר"א דאמר ויתור אסור במודר הנאה פרש"י ויתור שהיה מוותר לכל אדם ואינו מקפיד עליו הרי שלפי מיעוט קפידתו קרוי ויתור:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה