אור ברסלב
קהלת יעקב - ב ספר מענה לשון ח"ג › אות ה

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

ספר מענה לשון ח"ג · אות ה

אות ד

מח

הילך כ' הרשב"א בח"ב סי' ע"ה דעתי נוטה שאין הילך שאמרו לענין פיטור שבועה אלא במזומן מיד ליתן לו ע"ש ובפרק התקבל מסיק תלמודא בלשון הילך דאפילו לר"ן דאמר דבעל דאמר לשליח הילך ותן לה רצה לחזור יחזור עד שיאמר זכי לה או התקבל לה אם אמר לשליח הילך הוי כאומר זכי לה כשעשאוהו היא שליח לקבלה:

מט

היום כתבו התוס' בב"ק דקי"ג ד"ה נודרין להרגין כו' שהיא של תרומ' כו' בנדרים מפרש דאמר בשפתיו סתם יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינן של תרומ' ומחשב בלבו היום דאין נאסר אלא אותו היום בלבד ואע"ג דדברים שבלב אינם דברים משום אונסא שרו ליה הכי מפרש התם ונר' דה"ה שיכול לחשוב בלבו שעה א' או רגע ולא דוקא כל היום כולו ע"ש:

נ

הנחה מתנת ש"מ בלשון הנחה כ' הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ב סי' שצ"ב ששאלתם ש"מ שאמר הרי אני מניח לפ' כך מנכסי אם הוא לשון מתנה אם לאו עד שיאמר הריני נותן דבר פשוט הוא זה כי לשון הנחה בש"מ היינו לשון מתנה בין בל' תורה בין בל' חכמים בין בלשון בני אדם דלפי שהוא הולך לבית עולמו שייך במתנותיו לחיים לשון הנחה או לשון עזיבה דכתיב והניחו יתרם לעולליהם ועזבו לאחרים חילם ע"ש ועיין במהרא"ש סימן פ"ג שרצה לחלק בין לשון הנחה ללשון עזיבה ולא ראה תשו' זו וכ"כ הרא"ש ז"ל כלל ס"ג דלשון מניח הוא כלשון יטול פ' דאמרי' בפרק מי שמת יטול יזכה כולן לשון מתנה הם כו' כי הנטילה הוא חילוף ההנחה כדתנן בפ' שתי הלחם רבי יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד ע"כ וכן הוא דעת הריב"ש סי' ש"ף הביאה מרן בא"ה סי' ס"ג על ש"מ שכתב אני מניח שתהא אשתי נזונת כל ימי מיגר אלמנות' יתר על כתובתה דאין אלמנה זו מפסדת מזונותי' בתביע' כתובת' בב"ד דל' מניח ל' מתנה הוא ע"כ ועיין בהגהו' אשירי פ"ק דע"ז דכ"ב ע"ד דמשמע דלשון מניח מהני אפי' במתנת בריא ורבינו מהרימ"ט ז"ל בח"מ סימן נ"ג כתב דפלוגתא דרבוותא היא שהרב מהריק"ו שורש נ"ד הביא מתשו' רבינו גרשום ז"ל דמשמע מינה דלא מהני בש"מ לשון דלא מהני בבריא ועוד הביא תשו' ר"י הלוי רבו של רש"י ז"ל והגאון מהר"ש בר שמשון על ש"מ שאמר אני מניח לפ' שאין ל' הנחה לשון מתנה שלא ציוה לתת ולא שיזכה כלום ומתוך כך ביטל הרב מוהריק"ו אותה צואה דאע"ג דהרא"ש בתרא' הוא מסתמא לא הגיעו לידו דברי הראשונים ואלו שמיע ליה לא הוה פליג עלייהו והרד"ך סי' ל' תפס דברי הרא"ש ואמר שאין ראי' מדברי רבינו גרשום ז"ל למי שאמר אני מניח ואותם תשו' לר"י והר"ש אמר דלאו אינהו חתימי עלייהו ולא ראינו לאחד מן המפרשים שהביאו דבריהם וכתב הרב ע"ז ואין לא ראינו ראיה ות"ח מאן גברא רבא קמסהיד עלייהו ומאחר שהוא מחלוק' שקול אין להוציא מיד המוחזק ושם עלה בהסכמה דע"כ לא פליגי רבוותא אלא אי הוי ל' מתנה אבל ללשון ירושה מועיל לכ"ע דאני מניח שאמר שירש קאמר דאע"ג דבאיניש דעלמא דבעי למזכי מדין הקנאה ל' הנחה מוציא מידי הקנאה דלשון הנחה הוי סילוק ומתנה הקנאה. מ"מ ביורש שא"צ הקנא' אלא בירושה דאתיא ממילא הוא זוכה אין ל' הנחה מוציא מידי ירושה וכשם שאם אמר נכסי לפ' זכה השתא דאמר אני מניח לא גרע ודמי לאומר לאשה הרי את מקודשת ולא אמר לי דק"ל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ואינה מקודשת מ"מ כתב הרא"ש במדבר עמה על עסק קידושין מהני אע"פ שה"ל גרוע והיינו לפי שאין בלשון סותר. ומהריק"ו סי' צ"ד כתב דאפי' למ"ד דבש"מ מהני לשון הנחה הוי דוקא בדבר שהוא בעין אבל כשאין הכונה אלא שמשעבד נכסיו לאותו הסך לא שייך ל' הנחה ולא מהני ע"כ ועיין במהרי"א סס"י רכ"ט ומהריב"ל ח"ג סימן י"ט כתב דאפי' לחולקים בל' מניח אם כתב לב' בני אדם ובאחד כתב ל' מתנה ולב' כתב לשון מניח מהני ל' מתנה לאותו שאמר אני מניח דהא איפסיקא הלכתא דבב' שדות ובב' בני אדם לא' במתנה ולא' בירושה מהני ל' מתנה לאותו שנתן לו בירושה ע"כ ובתשו' תורת אמת סי' פ"ג כתב דבמתנה מעכשיו לאחר מיתה שהיא כמתנת בריא שהרי הגוף הוא מהיום והפירו' אחר מיתה לא מהני לשון מניח כמ"ש הרא"ש דל' מניח לא מהני במתנ' בריא שהרי כל עיקר הטעם דמהני ל' מניח הוא משום דעיקר צוואת ש"מ הוא בל' הזה לפום ריהטא דעלמא לפי שהוא נפטר מן העולם א"כ באומר מעכשיו אף שיאמר לאחר מיתה לא מהני לא לשון מניח ולא לשון עוזב וכן כ' מהריק"ו בסי' צ"ד ועיין בספר פרח מ"א סס"י ן' וס"ס ס"ז ובעדות ביעקב סי' כ"ח ובספר מגיד מראשית ח"מ סי' א' פלפול ארוך על לשון זה ועיין הרשב"ש סי' קצ"ו וסי' שכ"א:

נא

הפרשתי הר"ב כנה"ג בח"מ סי' קכ"ה במהדורא תניינא כתב נסתפקתי אם לשון הפרשתי לפ' הוי נתן או זכי דמהני והאריך שם ועלה בהסכמה דלשון הפרשה הוי כאומר נתתי וזוכה בו ע"ש:

נב

הן הן. כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן ח"מ סס"י רנ"ג ראובן נתן לשמעון דירה בא' מהבתים של וזה לשון המתנה נתתי לו בקנין גמור בית אחד ולדירתו איזה בית שיבחר בבתים שאני דר הן בבתים העליונים הן בבתים התחתונים צריך לדעת אם יש לו רשות לדור בבית האמצעי. תשובה מהלשון הראשון משמע שנתן לו רשות בכל מקום שירצה ואע"פ שאח"כ כתב הן בעליונו' הן בתחתונו' אין ל' זה ממעט אלא מרחיב ונותן בעין יפה וחוזר וכופל לשון מתנתו ולשון תן שאמר אינו מגרע אלא מבאר ומפרש שאלו היה למעט לא היה כותב הל' הן אלא היה כותב בבתים שאני דר בבתים העליונות או התחתונות שהלשון הזה הי' אפשר לומר שלא בא אלא למעט ולומר דוקא בעליונות ובתחתונו' אבל עכשיו שכתב הן לשון זה תוספת ביאור של עין יפה הוא ולפי זה נמצא דעליונות דקאמר כל העליונות קאמר עליונות ועליונות שבעליונו' ע"כ וע' בתשו' רש"ל סי' מ"ט שכ' בשטר שכתוב בו הן במוחזק הן בראוי ולא כתב כמוחזק כבראוי לטפויי אתא שיטול בכל ראוי כבמוחזק שלא תפול בהם השתנו' כלל. ומהתימה שלא נסתייע מתשובות הרשב"א הנז':

נג

הרי הוא. לשון זה במקדיש דבר שלב"ל אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר שאם אמר דבר זה לכשאקחנו יהי' הקדש דחייב לקיים היינו דוקא כשאומר יהי' בל' עתיד אבל אם אמר הרי הוא קדש או הרי הוא לעניים מוד' הרמב"ם שלא אמר כלום תשו' הרב בני שמו' סי' ל"ו:

נד

הרי עלי לשון זה בנזירו' שמשון שאמר הרי עלי נזירו' שמשון אין בלשון הזה קבלת נזירו' אלא צריך שיאמר הריני נזיר כלישנא דמתני' הריני נזיר מן החרצנים כו' הריני כשמשון ב"מ כו' ואשגרת כולה מתני' הכי ריהטא ומתני' קמייתא דתנן אהא ה"ז מיר הוא בשעבר נזיר לפניו. המבי"ט חלק שני סי' רי"ז ובח"ג סי' פ"א כ' דהאומר הריני נשבע בנ"ש אין כאן נזירו' ולא שבועה ע"ש:

נה

הריני לשון זה גבי קדושין כתב מרן באה"ע סימן א ז"ך בשם הריב"ש שכתב בסי' רס"ו שאם אמר הריני נותן לך טבעת זו בתור' קדושין אע"פ שלא אמר הרי את מקודש' לי אין כאן ידים אלא דבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתור' קידושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדש' דלא שביק איניש מצוה דנפשי' ומידי דרמיא עליה. ובתשו' הרש"ך חלק שני סי' קכ"ח כ' דה"ה אם אמר ל' אתנהו לך כגון שאמר אם תרצה טבעת זו אתנהו לך בתור' קידושין דהוי כאומר הריני נותנו לך אע"פ דלא אמר ליהוו קדושין וכן כ' בספר דברי ריבות סי' רצ"א בלשון מידי כגון שאמר לה הרי את רוצה החפץ הזה מידי בתור' קידושין אפשר דהוי ל' מידי כאומר הריני שכ' הריב"ש ז"ל. אבל מהריב"ל ס"ג סי' י"ב כ' ז"ל אמר לה קח זה מידי לקדושין והשיב' אני לוקחת אותו בעד קדושין מידך מקודש' גמורה ואם בתשובתה לא אמרה מידך אין חוששין וע' פ"מ ח"ב סי' ב':

נו

הכחשה אם צריך שיאמר דוקא לא כי אלא ביום הכחשה פ' אבל אם לא אמר לא כי לא הויא הכחשה או לאו דוקא עיין בתשו' תורת אמת סי' י"ז ד"ל סע"ג וד' עמד בחקירה זו:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה