קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
כל דבר שהיה בכלל וכל שלא היה בכלל · אות ק
תקף
הסכמה שכתוב בה שלא לקבל רב שיש לו צד קורבה בקהל וכשנתקבל בהיתר נתקבל כי לא הו"ל שום קורב' ועכשיו אחר שקבלוהו עליהם נתקר' הך מילתא תליא בההיא דכ' התוס' פ"ק דע"ז גבי שמים וארץ נוגעים בעדותן ז"ל וא"ת והרי ראי' גדולה שקיימוה שהרי שמים וארץ קיימים וי"ל דאין חוששין בזה הראי' דהקב"ה מקיימן ואין אב מעיד על בנן ועי"ל שהן קיימין ממה שקבלוה כדאמר' אם ישראל מקבלים את התור' ע"כ ש"מ לתי' א' שלא קבלה ר"ל קיום לפי שהם מקיימים ד"ת הרי היא מקובלת עליהם ולפי תי' הב' ל' קבלה היינו על שעת קבלה בלבד. פרח מ"א סמ"ד עש"ב:
תקפא
קבלה הסכמ' שכתוב בה קבלנו עלינו אינ' צריכ' התרה וראי' מדברי הרא"ש פ"ט דנדרים ז"ל גרסינן בפ"ק דתענית יחיד שקבל עליו תעניו' כל השנה ופגעו בו י"ט הכתובים במגלת תענית אם נדרו קדם לגזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו יש מקשים דהא קי"ל דנדרים חלין ע"ד מצוה וכתב הרמב"ן ז"ל דהאי ידחה נדרו דקתני לאו נדר ממש דאפקיה בל' הרי עלי נדר אלא קבלת תענית בעלמא ול' קבלה ל' חמיר כנדר לענין למיעקר י"ט וכדאמרי' גבי לוה אדם תעני' ופורע דפרי' וכי נדר הוא דלא סגי דלא פרע ע"כ ש"מ דל' קבלה קיל ולא בעי התר'. פרח מ"א ספ"ז:
תקפב
קנין כתב הרמב"ם פ"ב מה' מכירה האומר לחברו משוך ותקנה לא קנה שתקנ' משמע להבא ועדיין לא הקנה לו כלום אלא צ"ל לו משוך וקני וכתב הרב כנ"הג בח"מ סי' קצ"ה בשם נמקי מהראנ"ח ז"ל דהיינו דוקא באומר בל' צווי ותקנה אבל האומר עשה כך וכך ויקנה אותו דבר לך כיון שלא אמר ותקנה שפיר דמי וכן ההיא דאמר א' מהם תתקדש לי כו' וראי' לזה דבריש פ"א מה' מכירה כתב הרמב"ם תן מנה לפ' ויקנה ביתי לך קנה מדין ערב כו' אע"ג דלא אמר וקנה ביתי:
תקפג
קרוב מעשה בא לידי בשטר שהי' כתוב נתחייב פ' ופ' לתת לפ' מתכשיט פ' קרוב מג' אלפים לבנים ופסקתי דיד בע"ה על התחתונה ואם נתן לו ב' אלפים ות"ק וא' סגי הרב כנה"ג ז"ל בשם עצמות יוסף דל"ה ע"ג:
תקפד
קרוב שכיב מרע שצוה חת בנו שלא ישא אשה קרוב' לו שלישי בשלישי דבל' ב"א קורין לג' בג' קרוב קרובו ואין קורין אותו קרובו הרש"ך ח"א סימן ב' וכ' הרב כנה"ג בח"מ סי' ס"א נר' דה"ה שלישי בב' דלכ"ע כשר לעדו' ע"כ ועיין בתשו' הר"י אדרבי ז"ל סי' שי"א בזה:
תקפה
קנין דברים יש מהגאוני ז"ל שאמרו דכל ל' עתיד שאעש' כ"וכ מקרי קנין דברי' וי"מ שאומר דלא מקרי קנין דברים אלא באומר אחלוק עמו כו"כ אבל אעש' כו"כ או אתן כו"כ לא מקרי קנין דברי' תשו' הרשב"א א' ל"ג:
כל הנקרא אמר הפעוט לרגל המלאכה אשר לפני אמרתי אני אל לבי אלקט' באמרים כל מידי דמתקרי ודלא מתקרי שגם הוא סעיף מסתעף מהלשון והילך סדורן בסדר אלפ"א בית"א:
תקפו
אונס מי שנדר לעשות דבר פ' תוך ל' יום או זמן אחר ולא נאנס תוך זה הזמן והי' יכול לעשותו וביומא דמשלם זמניה נאנס לא מקרי אונס מדאמרינן בפרק מי שאחזו בראשונה היה נטמן יום י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיתן מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס בו ומדהוצרך הלל לתקן כך ש"מ דאפי' הי' אנוס ביום האחרון לא מקרי אונס מרן הב"י ח"מ ריש סימן ר"ז בשם חי' אגודה וכן דעת הרא"ש. ועיין בספר עדות ביעקב סימן ז' ובכנה"ג סימן ס"ג בהג"הט סי' ז"ן ובס' בני חיי שם. ועיין מ"ש הרב מגן אברהם בא"ח סימן ק"ח על מה שפסק מרן מי שלא התפלל בעוד שהי"ל זמן להתפלל בין כך ובין כך עברה לו השעה אנוס מקרי ע"ש ס"ק י"א:
תקפז
אין לו לענין לוה דאם אין לו ממון אין חובשים אותו כמפורש בסי' צ"ז כתב מהראנ"ח ח"א סימן נ"ח דנדונית אשתו אין לו מקרי ע"ש:
תקפח
אונס טעות הוראה שהורו לאדם ועשה מקרי אונס הרשב"א סי' אלף קפ"ט ז"ל וא"ת מיכל איך הותרה להנשא לדוד התם אנוסה גמורה הית' דהי' טעות גמור של הוראה שהורו לה ב"ד של שאול דמלוה ופרוט' דעתו אמלוה ועל הוראה זו נסמכה וטעות כזה אונס מקרי ע"כ ועיין בס' בית שמואל סס"י י"ז שהשיג על הרשב"א בזה ובתשו' שבות יעקב ח"א סי' ס"א ובתשו' הרשב"א ס"י באשת איש ע"ש ולענין מכירה באונס יש דברים דמקרי אונס ויש דלא מקרי אונס והילך קצורן א) מ"ש מוהריק"ו שורש קס"ד דלא מקרי אונס אלא היכא דמריעין לו אבל אם אין מריעין לו אלא שנמנעין מלהטיב לו לא חשיב אונס ומיהו אם כבר הטיב לו ורוצה לסלק ממנו ההטבה שהטיב לו כגון דא מקרי אונס ודאי. ב) מ"ש מהרש"ך ח"ב סימן קצ"ח שאם הי' בבית האסורים והי' ס' סכנה מיראת הדבר אשר בעיר בהיותו שם ואם לא הי' נותן לו לא הי' מוציאו לא דמי למאסר דצדקיהו ולכ"ע אונס מקרי ובח"ג סימן ק"ד כתב שאם הניחו בבית האסורים בשביל דבר אחר כיון שלא הניחו בשביל דבר זה לא מקרי אונס ועיין במ"ש מרן בא"ה סי' קל"ד. ג) מ"ש הרב מ"צ ח"ב י"ז דיראה שהי' ירא שלא יודה לו חברו לא מקרי אונס אם לא היכא דמנכר. ד) מ"ש הרב לחם רב סימן קע"ט על אב שהכה ופצע את בתו למחול לו דמקרי אונס וכתב מה אונס הוא זה הרי היא מחויבת לקיים מצות אביה וכיון שאביה א"ל שתמחול היא חייבת לעשו' כן מן הדין ואם כן כשתמחול. מה שהדין מחייבה היא עושה י"ל דבפ"ק דקדושין פליגי גבי כבוד אי הוי משל אב או משל בן ופסקו הפוסקים דהוי משל אב ומן הדין אין מחויב הבן לחסר ממונו בעבור רצון אביו וכמ"ש מהריק"ו סי' קס"ו דכ"ע מודו דאין מחויב הבן לשמוע אביו להפסיד ממונו ע"ש. א"כ אם אביה הכה את הבת ופצטה על כך ודאי דאנוסה היא שלא כדין ומקרי שפיר אונס ע"כ אכן מי שתכפו יצרו לבטל מצוה או לעשות עבירה והודה עד שעשה דבר שמחויב לעשותו או עד שיתרחק מדבר האיסור לא מקרי אונס כמ"ש הרמב"ם ספ"ב מה' גרושין וכתב מהרשד"ם חי"ד סימן ע"ו בשם תשו' הרשב"א שכתב ז"ל אם מי שהיא מחויב בכבודו הזקיקו לגרש גיטו גט כו' עד ואפי' אנסוהו ע"פ אביו וא"ל אל תסתור דברי אביך הוי גט משום מצוה לשמוע דברי אביו כיון שלא היו דבריו לעבור על ד"ת והי' כדי להסתלק מן המריב' ע"כ וכתב מהר"י אדרבי ז"ל סימן ע"ז דאונס לדבר מצוה הוי כמכר ואי איכא קיום מצוה באונס חשבינן לי' כתליוה וזבין משום דקיום המצוה מיחשב כקבלת דמים ומצוה אנסיה וגמר ומקני וראי' לזה דאמרי' בפ' חזקת הבתים אמר רב הונא תליוה וזבין ז"ז מ"ט כל מה דמזבין איניש אי לאו דאנוס לא הוה מזבין ואפ"ה ז"ז ופריך עלה בגמ' ומשני אלא מסיפא וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ופריך ודלמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים ופירש רש"י כי אמר רוצה אני גמר בלבו לגרשה דמצוה קא עביד וכן מצאתי בשיטת ב"ב פרק חי"ת מכ"י ז"ל ניחותא דכפרה וניחותא דמצוה איכא למימר דהוו טפי מזוזי כלומר שכשם שאמרו זוזי אנסוהו וגמר ומקני כ"ש דאמרי' הכי במקום מצוה דמצוה אנסיה וגמר ובטל מודעא ע"כ, וכתב מרן הב"י בסי' קל"ד אה"ע בשם הרשב"ץ דאפי' הוציאו בנו להריגה שרחמיו עליו כדי שיגרש וגירש להציל את בנו כיון שלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל שאין עישוי אלא בגופו ועור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ע"ש דק"מ ע"ב ושם בע"ג תמה מרן ז"ל בזה ואמר דאיך יעלה על הדעת שממון יהי' חמור מחיי בנו ועיין בספר מכתב אליהו דקל"א ע"ג וע"ד הביא שרבים חלוקים על הרשב"ץ והריב"ש סי' קכ"ז ספוקי מספ"ל הך מלתא אי אונס דבן לגבי אב הוי אונס גמור או לא ועיין בתשו' הרב בצלאל סימן י"ו דנ"ה ע"ד האריך בזה ובתשו' מהריב"ל ח"ב סימן ע"ז גם הוא עמד שם בנדון זה ושקיל וטרי בדין זה וכתב לבסוף דאיכא פנים להחמיר ואיכא פנים להקל. ה) מ"ש בתשו' מהרמא"י ז"ל סימן פ"ו דאונס דמחמת עצמו לא מקרי אונס ועיין בב"י סי' קל"ד והריב"ש קכ"ז בפשיעות ועיין מכתב אליהו דקל"א. ו) מ"ש מהריק"ו בשו' קפ"ו דאונס דהפחדה לא מקרי אונס דעביד אינש דגזים ולא עביד וכתב ע"ז בדברי ריבות סימן קנ"ט דהיינו דוקא בנדון דמחוסר מעש' כגון להביאו בערכאות ש"ג לא מקרי אונס אבל היכא דבשב וא"ת עושה כונתו ובידו לעשות לא אמרי' בהא עביד איניש דגזים ול"ע וע"ש בסימן ס"ה בס' משפטי שמואל ובמוחזק לעשות רע לכ"ע מקרי אונס בגיזום כמ"ש בס' מקור ברוך דפ"ו ואף לחולקים על מהריק"ו והיינו דוקא כשלא מסר מודעא דלא מקרי אונס אבל מסר מודעא מקרי אונס כמ"ש מהראנ"ח ת"ר סימן מ"ב גם לא אמרו דאונס דהפחדה לא מקרי אונס אלא בישראל אבל בגוים נ"ע מודו דעביד כמ"ש מהרמא"י סי' י"ו וכתב מהרשד"ם בח"מ סימן נ"ב דה"ה ישראל משומד ולמ"ד דבעי אונס במתנה נמי אונס דהפחדה לכ"ע מקרי אונס מהרש"ח סימן ו' ז) מ"ש הרדב"ז סי' ל"ד דאפי' אונס ממון הוי אונס כדמוכח מההיא דנודרין להרגין ולמוכסין כו' ובסי' נ"ד כתב דאע"ג דאונס ממון מקרי אונס היינו דוקא להפסיד מה שהרויח אבל אונס שלא ירויח להבא לא מקרי אונס. ח) מ"ש בתשו' הר"י באשאן ז"ל (סי') דרבים לגבי יחיד לא מקרי אנוסים ודבר שמכריחים הצבור לישבע מפני מגרר מילתא לא מקרי אונס ת"י קמ"א:
תקפט
אשה לא מקריא אשה אלא בכתובה וקדושין לא בארוסין מדנקט רבי יאודה בפ"ב דסנהדרין נשים בכתוב' וקדושין ולא נקט נשים בקדושין ש"מ דלא מקריא אשה אלא בכתוב' וקדושין ביחד הרב כנה"ג אה"ע סי' א' אות נ"ט לענין חרם רגמ"ה שלא ישא אשה עליה בחייה שאם ארס אשה לא עבר על החרם דלא מקריא אשה וע"ש להקת הפוסקים ז"ל פליגי אהא ועיין בס' גט פשוט בקונט' דקל"ט ע"ד:
תקצ
בן לא מצינו בכל התור' שיקרא לבן אשתו בנו תוס' פרק מקום שנהגו דנ"ד ד"ה אלה בני שעיר ופסקו התוס' שם ז"ל בן אשתו אינו קורא אותו בנו בן בנו קורא אותו בנו ועיין בזה בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קס"ט:
תקצא
בהמה מקרי כלי וקונין בה אבל שאר מטלטלין שאינן כלי פרי מקרי ואין קונין בהם וכ' מהרש"ח סי' כ"ב דבגדים לאו פירי אקרי ע"ש הטעם:
תקצב
ב"ד כתב הרד"ך בית כ"א ח"א דלענין גוי מל"ת דקי"ל דכל שבא הגוי לב"ד אין בדבריו כלום דאפי' בפני ב' יאודים דעלמא אם בא ואמר לפניהם פ' מת בלתי קשר דברים אחרים מקרי מעיד בב"ד דכ"א מישראל מקרי ב"ד לענין זה וע' בהרשד"ם סר"מ שכ' דלא מקרי ב"ד לענין זה אלא מושב הדיינים דוקא ע"ש:
תקצג
בית מן האגף ולפנים מקרי בית מן האגף ולחוץ לא מקרי בית גמ' פ"ז דנדרים דנ"ו וע"ש בהר"ן ומשם בארה דהאגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ דמי דדוקא גבי בית המנוגע הוא דבעינן שיצא מתחת המשקוף הא בעלמא אגף עצמו כלחוץ הוא ומסוגיא זאת הוא שכ' הרמב"ם בפ"ט מה' ק"פ ה' והאגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ ומרן כתב דהכי משמע בפ' כ"צ ואלו מהתם איפכא איכא למידק לפי מ"ש בב"י א"ח סי' נ"ה:
תקצד
ביאה דרך אחוריו לא שמי' ביאה גמ' פרק קמא דשבועות דף י"ז הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפי' כולו מבפנים, חוץ מחוטמו טהור והבא אל הבית אמרה תורה דרך ביאה אסרה תורה וכתבו התוס' שם ובחולין ד"י דאע"ג דיציאה דרך אחוריו שמי' יציאה כדיליף מכ"ג ביה"כ דכתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו יש לחלק בין ביאה ליציא' דאורחא דמילת' ביציאה כתלמיד הנפטר מרבו ע"כ:
תקצה
ביאת מקצת למקדש אבעיא ליה לאביי יומא דף ל"א אי ביאת מקצת שמיה ביאה או לא שמי' ביאה ופשוט ליה רב יוסף דביאת מקצת לא שמיה ביאה מדמצורע טובל ועומד בשער נקנור וכ"כ רש"י פ"ק דסוט' ד"ז במתני' ששם משקין את הסוטות כו' דביאת מקדש במקצת למצורעים שדא רח' ע"ש:
תקצו
בדיקת חוץ הוי פלוגתא מ"ס בדיק' חוץ שמי' בדיקה ומ"ס ל"ש בדיק' כתובו' דח"ן ב':
תקצז
גיורת כתב הרימ"ט בי"ד סימן מ"א על מי שנשבע שלא ישא שום בת ישראל עליה אם מותר בגיור' דביבמו' פסלינן בן גרים לחליצה מונקרא שמו בישראל או אפשר דבל' בני אדם גר נמי ישראל מקרי דתניא בתוספתא פ"ד דנדרים הנודר מישראל אסור בגרים. מ"מ נהי דגרים ישראל מיקרי בת ישראל מיהא לא מקריא דבכתובו' אמרי' הורתה שלא בקדוש' ולידתה בקדוש' לא דכתיב בתולת ישראל ולא בתולת גרים כו' ומ"מ נרא' דגיורת נמי מקריא בת ישראל דבפ"ק דבכורים תנן הגר מביא ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ואמרו בירושלמי שם תני בשם רב יאודה גר עצמו מביא וקורא מ"ט שנא' כי אב המון גוים נתתיך לשעבר אב לארם מכאן ואילך אב לכל הגוים אריב"ל הל' כר"י ופרש"י לענין תפלה דמצי למימר אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם כו' וכיון דמקריא בת אברהם מקריא נמי בת ישראל דהא אלהי אבותינו קאמר ע"כ ע"ש:
תקצח
גזלן שאז"ל שואל שלא מדעת נק' גזלן נ"ל שפי' דרז"ל נק' גזלן ר"ל דין גזלן יש לו אבל לא קעבר אלאו דלא תגנוב אע"פ שאין דעתו לשלמו בשעת שאלה כנה"ג ח"מ סשנ"ט בשם תשו' מהרי"ל סרכ"ה:
תקצט
גט אע"פ דמצינו דשטר מקרי גט לא מצינו דגט אקרי שטר הרא"ם ח"א רי"ז על מ"ש הריב"ש סימן ד"ש שאם הסכימו הקהל שכל שטר שלא יהא מכ"י סופר העיר לא יהא לו דין שטר דאין גט בכלל ע"כ וע"ל סי' ל"ב:
תר
גוסס מי שחלק נכסיו והתחיל לחלק לצדקו' ונתבלבל מוחו ומת יש להסתפק אי מקרי גוסס מהריב"ל ח"ג סי' ל"ו:
תרא
דבר מצוה דאמרינן בפרק השולח אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים י"ל הפרה ע"ד רבים אין לו הפר' וה"מ לדבר הרשו' אבל לדבר מצו' י"ל הפר' לכל ד"מ אפי' מצוה של דבריהם דבר מצוה מקרי ב"ה בשם הריטב"א בפ' אלו הן הלוקין וכן מתבאר מכמה דברים שהתירו הפוסקים. א) מ"ש מהרשד"ם א"ח סימן ל"ב וי"ד קי"ג דלוקח ש"צ שקולו, ערב מיקרי דבר מצוה והוא שראוי והגון ויש בו כל התנאים הצריכים לש"צ המבוארים בטור א"ח סי' נ"ג. ב) להתיר לקהל שנשבעו שלא יקחו מרביץ תור' דבר מצו' מקרי ומתירין. מהריב"ל ח"ג סי' פ"ח וכן להתיר למי שנשבעו שלא ישמעו ד"ת מפי ת"ח א' דבר מצוה מקרי מקור ברוך סי' ך'. ג) להתיר לחכם שנשבע שלא יהי' חכם עוד בקהל דבר מצוה מקרי ומתירין לו מהראנ"ח ח"ב סימן נ"ג. ד) לפריה ורביה אפי' תוך עשרה שנים דבר מצוה מקרי ומתירין רשד"ם י"ד סי' צ"א והרש"ך ח"א סימן כ' כתב דלא מקרי דבר מצוה וכתב הרב כנה"ג דלא כ' מהרש"ך כן אלא תוך עשרה שנים אבל אחר הי' אף הרש"ך מוד' דמקרי דבר מצוה. ואפי' תוך העשר בשלא הכיר בה דבר מצוה מקרי וכמ"ש מהרש"ך עצמו ח"ב סי' ס"ג, ה) לישא אשה שלבו חפץ דבר מצוה מקרי הר"ש הלוי י"ד סי' א'. ו) ללמוד תורה עם מי שלבו חפץ דבר מצוה מקרי לחם רב סימן ע"ד. ז) להיות קהייא בפתחי השרים ללמד זכות על היאודים דבר מצוה מקרי הרא"ם ח"א סי' ט"ו. ח) לכבד אביו ואמו דבר מצוה מקרי מ"צ ח"א סי' א'. ט) לשמח חתן וכלה דבר מצוה מקרי ולכן ראובן שנשבע שלא ליכנס בחופת בן אחיו דבר מצוה מקרי ומתירין לו אפי' נשבע על דעת רבים מ"צ ח"א סי' ע"א. י) להתיר מי שדרכו רעה כדי שישוב בתשובה דבר מצוה מקרי כנה"ג בשם תשו' מרן ב"י. יא) לשבר מתלעו' עול ולא תעשי' ידיו תושיה דבר מצוה מקרי ומתירין כנה"ג י"ד בשם מהר"א חסון ז"ל יב) לצורכי רבים דבר מצוה מקרי והביא הריב"ש ז"ל סימן תס"א ותקי"א כמה ראיו' ע"ז מרן ז"ל בי"ד רכ"ח וכתב בס' ת"י דמשום דהתנדב מעות לצדק' לא מקרי דבר מצוה ע"ש סי' קמ"א וכ' הריב"ש עוד שם דאין לך מצוה כהסי' מכשול שבועות ונזקין מדרך הרבים ועיין במהרש"ך ח"א סימן ס"ח. יג) כ' מרן הב"י בשם הרשב"ץ על מי שנשבע עד"ר שלא למכור יין ונתחרט שמתירין לו דדבר מ"מ כיון שהוא צורך פרנסתו כדאמרי' בפ' אלו מגלחין למזונו' כ"ע ל"פ דשרי. יד) כתב מהריק"ו סי' נ"ב אשר כתבת דדבר מצוה מקרי להשקיט הקטט' אין נלע"ד כלל להחשיב דבר מצוה אלא היכא שא"א למצוה לעשות אות' אם לא בהפרת השבוע' אבל בנדון זה שאפשר להתפייס ולקיים השבוע' בלא ביטול מצוה מי יימר דרבים יסכימו בחרטה זו ועיין במ"ש מרן הב"י ז"ל סי' רס"ח:
תרב
דיעבד כ' מרן בתשו' דקכ"ג דאפי' למאן דמיקל באשה באיסור מים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא אף אם התרו בה היינו באשה א' שאירע בה הספק אבל אם הן נשים ר' שנטבעו בעליהן בים בספינה א' אפי' דיעבד של האשה א' דנשאת לכתחלה קרינן ליה וראוי לקונסה שתצא דאל"כ למחר שאר העגונו' יעשו כמעשיה כי יאמרו מאי שנא וכי משוא פנים יש בדבר חלילה ע"ש:
תרג
דבור במודר הנאה כגון לדבר עליו לשלטון לא מקרי הנאה הרדב"ז כ"י סימן תרכ"ג עיין שם באורך:
תרד
דם העור מקרי דם יומא דמ"ח ע"א ת"ר ולקח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית ועיין בט"ז י"ד סס"י כ"ג ובתשו' שבות יעקב ח"א סח"ן:
תרה
דרכי האמורי לא מקרי אלא בדעביד מידי בקום עשה אבל במידי דשב וא"ת לא חשיב משום דרכי האמורי שהרי כ' בי"ד סי' י"א יש נמנעים מלשחוט אווז וכן בסי' קע"ט תשו' חוות יאיר סי' רל"ד:
תרו
דבר קצוב המתחייב עצמו לתת למי שיפשר פ' דבר קצוב מקרי כיון שהם חולקין על סך ידוע והקנין הוא לפשר באותו סך מהרשד"ם ח"מ קט"ז ובסי' ת"ן כ' דאם כבר ידוע שיעור החוב אע"פ שמתחייב לפרוע סתם כל מה שיעל' החוב דבר קצוב מקרי וכ"כ בסי' קכ"א דאם נתחייב כל נזק והפסד שיבא לו מצד חוב פ' כיון שסך החוב מפורש דבר קצוב מקרי וכ' הרב כנה"ג סי' ס' דמ"ש מהריב"ל ח"א דקמ"א דמי שנתערב ע"כ שטרי פ' אע"פ שידע סכומם ע"פ אחרים לא חל הערבות לדעת הרמב"ם לא פליג אהא דהתם לא מקרי דבר קצוב משום דלא נודע לו הסך מפי המחייבו אבל נודע לו הסך מפי המחייבו לכ"ע דבר קצוב מקרי:
תרז
דבר שלא בא לעולם מה מקרי ומה אינו מקרי עיין בכנה"ג סי' ר"ז באורך:
תרח
דיעבד יבם חולה ברגליו כדיעבד מקרי מהר"ם עבר מפדוואה סי' כ"ג ובתשו' משפטי שמואל י"ד כתב דדיעבד מיקרי כל דבר שאין לו תקנה ומצי למיעבד לכתחילה:
תרט
דיבור כתבו התוס' בזבחים ד"ד ד"ה מחשבה דדיבור דלית ביה מעשה הוי כמחשבה בעלמא:
תרי
היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק בב"ק דצ"ח וכתבו התוס' ד"ה הצורם דהיינו בהיזק הנעשה מאליו אבל היזק בידים אף שאינו ניכר שמיה היזק וחייב ע"ש ועיין בתשו' הרא"ם ח"א ח' דהיזק שמיעה ששומעים זל"ז ל"ש היזק:
תריא
הפסד מרובה שאמרו בקולות האסורים מה נקרא הפסד מרובה הרא"ם ח"ב סי' ל"ז כ' בשם מהר"י מינץ ז"ל איזה הפ"מ מנה ומנה ר"ל מנה צורי ואפ"ה המנה אינו אלא ה' זהובים ואיכא לספוקי דשמא קבא דמוריקא מקרי הפ"מ ודעתי נוטה בזמן הזה שרבו המסים יש לחוש מפני החסרון ואני ראיתי בתשו' מהרמא"י לענין יי"נ שכ' כל שהוא בחבית הן גדול הן קטן מקרי הפסד מרוב' לאפוקי מה שהוא בכד או בקנקן ע"כ:
תריב
הפסד ממון מקרי אף המתנת זמן יותר מזמן המוגבל ללוה מהמלוה דהא חזינן דיש ע"ג עסק שבוע' בדין המתנת זמן כמ"ש מרן הב"י ח"מ בשם הרמב"ם ז"ל שאם טען המלוה היום סוף הזמן שקבעתי לך ולוה אומר עד י' שנים קבעתי לך נשבע הלוה שבועת היסת [ואם יש עד א' נשבע שבועת התורה ש"מ דמקרי הפסד ממון פרה מ"א סס"י נ"א:
תריג
הקדש פחות מש"פ לא מקרי הקדש דאין הקדש חל על פחות מש"פ רש"י ז"ל פ"ק דגיטין די"ב ע"ב והתוס' ז"ל שם חלוקים עליו דהא בהזהב שנינו ה' פרוטות הן ואי איתא ליתני ו' פרוטות הן דאין הקדש חל על פחות מש"פ ופי' בשם ר"י דכונת תלמודא דקאמר בפחו' מש"פ היינו לפי שאין בדעתו של מקדיש שיחול על פחות מש"פ:
תריד
הנאה כ' מהרי"א סרס"א בשם הפוסקים דרבים הנאה שנשבעו יחד מקרי כמקבלי הנא' וא"ל שלא מדעת' ע"ש:
תרטו
התראת ספק פלוגתא דר"י ור"ל במכות די"ז התראת ר"י סבר התראת ספק שמה התראה ור"ל סבר התראת ספק ל"ש התרא' ועיין בתוס' גיטין דל"ג ד"ה ואפקעינהו ובכתוב' דס"ו ד"ה וספק:
תרטז
הוצאה הנכלל בל' הוצא' עיין בתשו' מעשה חייא ס"ו בתשו' השליח ועיין ת"ח (סי):
תריז
הרשאה אם יש לשליח הגט הרשא' וכ' בה מי הם עידי הגט מקרי נתקיים בחותמיו ואצ"ל בפנ"כ ובפ"נ הרשב"א סי' תקע"א אבל הריב"ש סי' שי"ח כ' דהרשאי לא מקרי קיום וע' בתשו' מהר"ם מלובלין סי' כ"ה:
תריח
זרע כ' בתשו' מעשה חייא סי' י"ג דל' זרע לשון מסופק הוא אי קרי אינשי לבני' ולבנות זרע או דוקא לבנים קרי זרע ולא לבנות שהרי מצי' בבת כהן דכתיב וזרע אין לה והיינו זכרים ונקבו' ומצינו בירוש' הארץ דכתיב לך אתננ' ולזרעך דהיינו זכרים ולא נקבו' ומספיקא לא מפקינן ממונא מהיורשים:
תריט
זומם כ' בתשו' מהרי"ב סי' ס' דלאו דוקא עמנו הייתם ביום פ' הוי הזמה אלא כל שאמר עמנו הייתם במקום פ' אפי' שלא הי' באותו יום שהן מעידים כל שא"א להיו' במקום שהם מעידים לפי עדות האחרונים הזמה מקרי וכ' עוד שאם העידו העדים האחרונים שהעדים הראשונים לא היו יכולין לראות מה שראו מפני שהי' הפתח סגור הזמה מקרי וכ' עוד שם דאם העידו עדים האחרונים שהם היו במקום המעש' ולא הי' שם העדים הראשונים הזמה מקרי וכן דעת מהרימ"ט בא"ה סי' ל"ז:
תרך
חליפין מכירה מקרי כדאמרי' בפ' מרוב' דע"ט לענין טביחה ומכירה דחליפין מכירה נמי הוי. מהראנ"ח ח"ב סי' צ"ח על ראובן שהתנה עם חבירו שלא ימכור חזקתו אלא לו שאם נתן החזקה לחתנו במקום מעות נדוניא דהוי מכירה מעליא וע"ש עוד סי' צ"ז ובכה"ג י"ד סי' רי"ח אות נ"ד כ' בשם תשו' כ"י להראנ"ח דהנודר לתת לצדקה ממה שימכור ב' לבנים לבגד והחליף סחורה א' בבגדי משי שחייב ליתן החיוב כמכירה:
תרכא
חבור חבור לא מקרי העשוי ע"י מעשה ידי אדם. תוספתא הובאה בדברי התו' בזבחים בפרק טבול יום דק"ה ד"ה חבור אוכלין וז"ל התוספתא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חבורי אדם חבור ע"כ ועיין בזה בתש' בית יעקב קמ"ב:
תרכב
חבור לענין צירוף דכביצה דקי"ל כל האוכלין מצטרפים לכביצה כל שהוא מחובר קצת אף שאם היה מגביה החצי הביצה הא' היה ניתק חבירו מקרי חבור ומצטרף משא"כ לענין ידות דלא מקרי יד אלא כל שהוא מחובר כל כך שאילו יגביהו את היד לא יהא ניתק האוכל אבל אם אינו מחובר כל כך לא מקרי יד לאוכל תוס' חולין קי"ח ד"ה אין כו':
תרכג
חוזר ומגיד כ' בתשו' ל"ר סל"ז דראובן שהעיד על א' שטבע במים שאל"ס ואח"כ בב"ד אחר פי' דבריו דזה לא מקרי חוזר ומגיד:
תרכד
בלח ל"מ חציצה גמרא בזבחים פרק כל חציצה הפסולים דל"ה א"ל ר' יאודה למה פוקקין העזר' ערבי פסחים שלא יצאו הדמים א"ל שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכבותיהן בדם ופרכינן והא דם הוי חציצה בין רגליהם לרצפה ותנן עומד ע"ג כלים כו' פסול ומשנינן לח הוא ולא הוי חציצה דתנן הדם והדיו והדבש והחלב יבשים חוצצים לחין אין חוצצין ע"כ ועיין במשנה למלך פ"ב מה' יוה"כ שכ' עמ"ש הרמב"ם ז"ל עלה ונסתפג דהוי טעמא שמא יהיו המים חוצצין בין בגדיו לבשר ע"ש וצ"ע דהא בהדיא אמרי' הכא דאין חציצה בלח וע' בס' לקט הקמח סי' כ':
תרכה
חזרה במש"מ דקי"ל חזרה במקצת חזרה בכולה כ' רבינו בכנה"ג ח"מ סי' נ"ר בשם המבי"ט ז"ל דהא דחזרה במקצת חזרה בכול' היינו דוקא כשחוזר א"כ לתת מקצת מה שנתן קודם בצואה א' דהיינו בב' פעמים אבל כשהיא עושה צואה ומחלק נכסיו בבת אחת חזר ונתן לאחר מקצת מה שחזר ונתן לראשון לא מקרי חזרה ממה שנשאר לראשון ואיכא מרבוותא דפליגי עליה. ובתשו' כתבתי דאפי' לדברי המבי"ט ש"מ או מצוה מח"מ שחילק כל נכסיו במתנה וא"ל ליורשיך אין אתה מניח כלום ואמר זוג של צמידים י"ל בידיהם יהיו ליורשי שכרם מתוך צוואתו שלא היה בדעתו להוריש ליורשיו אפשר שאפי' נתן הכל בצואה א' מקרי חזרה בכולה וע"ש עוד כמה חידושים בדין זה:
תרכו
חנטת פירו' דבר שבא לעולם מקרי בפ' הרבית דס"ו כ' רש"י על מ"ש ר"ן המוכר פירו' עד שלא באו לעולם לא קנה מיירי כשלא חנטו הפירות עדיין ש"מ דכל שחנטו הפירות מקרי שפיר דבר שבא לעולם ועיין בזה במחנה אפרים הל' מוכר ס"ב שמדברי מרן הכ"מ ז"ל פ"ח מהל' מלוה אין נראה כן ע"ש:
תרכז
חסיד לא מקרי אלא מאן דהוי חסיד מעיקרא כך מתבאר מסוגיא דפ' הגוזל עצים דק"ג ואי במשתבע קאמר רע"ק חסיד מי משתבע וכ"ת דמשתבע והדר הוי חסיד והא כל היכא דאמרי' מעשה בחסיד א' או ר"י ב"ב או ר"י בר אלעאי וריב"ב ור"י ב"א חסידי דמעיקרא הוו ע"ש:
תרכח
חסיד כ' הרב יפה מראה ז"ל בשלהי סוטה חסיד יקרא מי שכל מעשיו לש"ש וזו היא דעת הר"ן ז"ל ולי נראה לפרש דחסיד יתקרי המוותר עם חברו לפנים מש"ה במשא ומתן וכ' התי"ט ז"ל שכן היא ג"כ דעת הרב ז"ל. ואני מצאתי כדבריהם בשבת פכ"ב דק"כ אמתני' דאם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השב' ופריך חשבון מאי עבדתי' מהפקרא קח זכו כלומר דהא אצילו לכם קאמר ואם פקחים הם יעכבו הכל הו"ל למתני ומשני מדת חסידו' שנו כאן אמר רבא חסידי אגרא בשבתא שקלי ופירש"י אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש נדנוד עבירה ואע"ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקירא קא זכו מיהו חסיד לא מקרי אא"כ מוותר משלו אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקי' פי' רש"י ירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו ירא שמים לא ניחא ליה דליתהני מאחרים בהפקירא דידע דלא מרצונו הפקיר. ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח והכי קאמר ואם פקחים הם דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא עושים עמו חשבון אחר השבת ע"כ:
תרכט
חזקות רבינו הרב כנה"ג ז"ל בח"מ סימן ק"מ הביא להקת הפוסקים ז"ל דיש סוברים דהחזקות הנהוגו' ע"פ ההסכמות בזמנים אלו דין קרקע י"ל שחזקתן ג' שנים ובנזקי החלונות ותשמישי החצירו' גם בשיעבוד כתובה וב"ח ויש סוברים דהחזקו' מטלטלי אקרי ודין מטלטלין יש להן בכל ולענין הלכה האריך בכנה"ג הנדפס מחדש שם:
תרל
חשוד לא מקרי העובר על החרם בשב וא"ת מהרימ"ט אה"ע דף צ"ג ע"ג:
תרלא
טובה לענין הדין דקי"ל הנשבע ע"ד חבירו אם קיבל טובה ממנו אין לו התרה אלא מדעתו כ' מהרשד"ם י"ד סי' פ"א דיבמה שנשבע לה היבם לא מקריא עשתה לו טובה כבת יתרו כיון דיבמה אינה יכול' להנשא לאחר ע"כ ומהר"ם מפדוואה סי' ע' כ' דאם נשבעו המשדך והמשודכת לא מקרי עשה לו טובה אלא האיש לאשה לא האשה לאיש ומרן הב"י ז"ל כ' בי"ד סי' רכ"ח בשם תשו' מהריק"ו ז"ל בשו' קפ"ב דהשותפים בההיא הנאה שעושים אהדדי מקרי כנודרים ע"ד חבירו וכקבלו טובה זמ"ז ואין מתירין אלא מדעת חברו ומהריב"ל ס"א כלל ה' דס"ח וס"ט כתב המתקשרים בדבר א' זע"ז לא ברירא לי מילתא כולי האי שיקרא קבלת טובת הנא' והרב משפטי שמואל סי' קכ"ח כ' דהוי כאלו עשה לו טובה ומהרד"ך בית י"ז ח"א כ' ראובן שמינה אפטרו' לשמעון ונשבע לו לא מקרי, עשה לו טובה אבל מינהו ב"ד מקרי עשה לו טובה אבל מינו לאלמנה אפטרו' על בניה אפי' מינו אות' ב"ד לא מקרי עשה לו טובה ע"כ ואם השכיר ביתו לחבירו ונשבע שלא יוציאנו עד זמן פ' אין לו התרה אלא מדעתו ומרצונו דכסף השכירו' מקרי מקבל טובת הנאה ממנו מהר"ם אלשקאר ז"ל סי' צ"ו וכ' עוד שם שאם הקדים בע"ה לפועל שכרו לכ"ע עשה לו טובה מקרי וע' בש"ך י"ד סי' רכ"ח מ"ש בזה ועיין עוד בסי' רפ"ט דאיכא מ"ד דאם השביעו אביו לא בעי קבלת טובת הנאה דמחוייב בכבודו ומוראו עש"ב:
תרלב
הנאה אי מקרי ממון אי לא הוי פלוגתא ומדברי מרן ז"ל בשלחנו הטהור ח"מ סי' פ"ז סל"ה יש לדקדק דס"ל דטובת הנאה לא הוי ממון וכן נר' מדברי מור"ם ח"מ סי' ל"ז ס"ט וכן פסק בפי' בסר"ג ס"א דטובת הנאה אינה ממון ואינה נקנית בחליפין אבל בתשו' הריטב"א הביאה מרן הב"י ח"מ סל"ז מחו' י"ד פוסק דטובת הנאה הוי ממון וכתב רבינו בכנה"ג י"ד סשל"א לענין הל' רש"ל בס' יש"ש פ' הגוזל סס"א ובפ' הזרוע סי' ז"ח כ' דהרמב"ם פסק דטובת הנאה אינה ממון וכן הלכה אלא דלקדושין ולנדרים הוי ממון והרימ"ט בח"מ סצ"ז כ' דלענין ממונא טובת הנאה אינה ממון ובחי"ד סי' ה' כ' דאע"ג דטובת הנאה עמון לנדרים ולקידושין לממונא לענין שיעבוד והקנא' לא הוי ממון לדעת הרא"ש אבל לדעת הרי"ף משמע דטובת הנאה ממון להיותה נקנית באגב ובתשו' מעשה חייא ס"ו כ' דטובת הנאה אינה ממון לשעבוד וכ' עוד בשם הרדב"ז ז"ל דטובת הנאה מקרי ממונא לגבי איסור הנאה ומהר"ם מפדוואה סי' ס"ה דטובת הנאה אינ' ממון ליתנה לאחרים:
תרלג
טירחא כ' רש"ל בתשו' ל"ו על מ"ש הרא"ש בההיא דעני המנקף בראש הזאת מה שתחתיו גזל דאע"ג דבהפקר ליכא משום עני המהפך בחררה הכא שאני דטרח ביה העני והפילם בארץ וסמכא דעתי' עלייהו כתב הוא ז"ל דה"ה דהליכ' דמהפך בחררה ממקום למקום נמי מקרי טירחא דקשה טילטולא דגברא ע"ש:
תרלד
ידי שמים שאמרו גבי פצוע דכה וכרות שפכה בידי שמים כשר לבא בקהל להרמב"ם כל שנולד כרות שפכה או שחלה מחמת גופו מיקרי בידי שמים ולרש"י ולהרא"ש לא מקרי בידי שמים אלא ע"י רעמים וברד או ממעי אמן אבל ע"י חולי חשיב בידי אדם ופסול וכ' הרא"ש דהכי משמע בירוש' ועיין בטאה"פ ס"ה:
תרלה
יד בעל השטר על התחתונ' מצאתי תשו' להרשב"א ז"ל הביאה מרן באה"ע סי' צ"ג בדין אשה שתבעה כתובה בסתם דלא אמרי' אין דעתה אלא העיקר אלא מסתמא הכל תבעה ואין לה מזונו' כ' שם ז"ל אשה שמחלה כתובת' קרוב הדבר שכל שלא מחלה על מ"ש בכתובה לא מחלה מזונותי' כו' ועוד מה שטען הטוען שמן הסתם ידה על התחתונ' שהיא קרוי' בעל השטר מסתברא דבמקום זה הבעל קרוי בעל השטר לפי שהבעל לא פרע לה כלום ומשלה היא מוחלת וכל מקבל מתנה או לוקח קרוי בעל השטר להיות ידו על התחתונ' ע"כ ועיין בתשו' מהר"ש פרימו ז"ל סס"י ל"ב ובפרח מ"א ח"ב סי' ז'. עוד מצאתי בתשו' מהריב"ל ח"א כלל י"ז סי' ק' האריך שם להוכיח דהבא להסתייע מהשטר הוא הנק' בעל השטר ובל' דמשתמע לב' אנפי כיון שהוא מודה על הענין וכדי להפטר אומר דמל' השטר מסתייע פסק הרב ז"ל שם דאע"ג דאינו הוא בע"ה כל הבא להסתייע מתוך השטר מיקרי בעל השטר וידו ע"ה ועיין בתשו' הר"ש הלוי סי' י' וי"ב בזה:
תרלו
יום א' בחדש חשוב חדש ומדיום א' בחדש חשוב חדש ל"י בשנה קרי שנה פ"ק דר"ה ד"י ע"ב:
תרלז
יציאה דרך אחוריו שמיה יציאה פ"ק דחולין דף י' ע"ב מדאשכחן כ"ג ביה"כ דכתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו וכתבו התוס' דהיינו דוקא ביציאה דהוי אורחא דמילתא הכי כתלמיד הנפטר מרבו אבל ביאה דרך אחוריו לא שמיה ביאה:
תרלח
כבוש יחיד פלוגתא פ"ק דגיטין ד"ח מ"ס כבוש יחיד שמיה כבוש ומ"ס ל"ש כבוש:
תרלט
כתובת בנין דכרין מתוך דברי ריא"ז שהביא בשה"ג פרק נערה שנתפתת' עלה דמתני' דלא כתב לה בנין דכרין כו' מוכח דכתובת ב"ד לא מקרי נכסי האם ובכור נוטל פי שנים ממנה אך מתשו' הרשב"ץ ז"ל שהביא הרב נתיבו' משפט נכ"ג ח"ז מוכח דס"ל דכתובת ב"ד מקרי נכסי האם ע"ש:
תרמ
כותל כתב מהרש"ך ח"ב סי' קל"ג דצ"ו ע"ד דאפי' של קדשים ושל כל שהוא מקרי כותל ע"ש:
תרמא
לקיחה פלוגתא בסוכה דל"ה לרבה לקיחה ע"י דבר אחר ל"ש לקיח' ולרבא שמיה לקיחה וע"ש בתו':
תרמב
מטלטלי דבר פשוט הוא דשטרי חוב אינן בכלל מטלטלי' דשטרו' לא קרו אינשי מטלט' תשו' הרשב"א ז"ל הביאה מרן סס"י ס"ו וכן ספרים לא מקרו מטלטלי המבי"ט ח"א סי' ק"ה. והתוס' ז"ל כתבו בב"ק די"ב ע"א ד"ה אנא מתני' ידענא דאע"ג דבכל דוכתא עבדים כקרקעו' מ"מ בל' בני אדם קרו אינשי לעבדי מטלטלי כיון דניידי. ועיין בכנה"ג ח"מ סי' שס"ג:
תרמג
מים שאין להם סוף נחלקו מרן ז"ל והמבי"ט בספינה שנטבעה בים והיו בה יהודים בחדר למטה ולא נראו עוד דהמבי"ט ז"ל נטה דעתו להתיר נשותיהם במה שחילק בין נפל למשאל"ס לבין באו המים אל החדר שבספינה דזה אינו נקרא משאל"ס מאחר שנשארו בחדר ומרן ז"ל בתשו' דקכ"ג נחלק עליו וכתב דאין חילוק והכל נקרא משל"ס ע"ש:
תרמד
מעשה ב"ד דלא משמיט שביעית כמפורש בסימן ס"ז כתב מהרש"ך ח"א סימן י' דגזרת ב"ד שאינה על עיקר החיוב רק על אופן הפרעון לא מקרי מעשה ב"ד וכ' עוד שם דגזרת יחיד מן ההדיוטו' דלא גמיר ולא סביר אע"פ שהוא איש צדיק תמי' בדרכי היושר לא מקרי מעשה ב"ד:
תרמה
מסיח לפי תומו דעכו"ם מהימן לאו דוקא במל"ת תליא אלא בלא מתכוין להתיר ולא להעיד מהימן אפי' אינו מסל"ת כ"כ בתשו' צמח צדק סמ"ב ועיין בתשו' משאת בנימין סס"ח:
תרמו
מוחזק בכל ספק דאיכא בין יחיד לרבים הרבים מקרו מוחזקים לעולם מרדכי בס"פ יחפור עלה דאם האילן קדם קוצץ ונותן דמים והרשב"א במיוחסו' ספ"ד כתב ז"ל כל שאינו טוען בגוף הדבר אלא שעבוד עליו כיון דלחזרה עומד הרי הוא כמוחזר ומלוה שיש לו משכון בעל המשכון מקרי מוחזק כיון לחזרה קאי הרי הוא כמוחזר ועיין בזה בס' פרח מ"א סק"ג והטור בסקי"ב כתב דנותן נכסיו מעכשיו ולאח"מ היורש מקרי מוחזק ולא מקבל המתנה ועיין בפמ"א סקי"ו בזה. ושוכר ומשכיר המשכיר מקרי מוחזר טח"מ סשט"ו והרב לחם רב סק"ן כ' דלא אמרינן קרקע בחזקת בעלי' עומדת אלא לגבי מרא קמא אבל לגבי לוקח שוכר שהוא בתוך הבית מקרי מוחזק ורבינו בכנה"ג בסי' ק"מ הביא בשם מהר"ש יפה ז"ל שכתב דבפלוגתא דרבוותא לא אמרי' קרקע בחזקת בעלים הראשונים קיימא אלא המחזיק בו מקרי מוחזק וידו על העליונה ומיהו כשהמחלוקת הוא בשכירו' בהא אמרינן קרקע בחזקת הבעלים הראשונים עומדת ועיין בנדפס מחדש עלה ונסתפק על המשכנתא אי מדמינן לה למכר או לשכירו' עש"ב ובתשו' כרם שלמה סל"ו הוכיח מתשו' מהר"ם דהאלמנ' בשביל שיעבור כתובתה מקרי מוחזקת לגבי מקבל מתנה ע"ש:
תרמז
מודה במקצת לא מקרי אלא במודה במקצת ממש מודה אבל כופר בכל אלא שמתחייב במקצתו מתוך טענת' לא דייני' ליה כמודה במקצת תשו' הרשב"א הביאה מרן סי' ע"ט מחודש ח' ובספר בדק הבית דנ"ו ע"א כ' עוד דמודה במקצת בענין שלא הי' יכול לכפור באותו מקצ' כגון שהוא תנאי ב"ד וכיוצא לא מקרי מודה במקצת אלא כופר בכל ושבועתו שבועת הסת ע"ש:
תרמח
מיד ולאחר זמן כתב הרדב"ז דכ"ב, ע"ב לענין נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם שיש חילוק בין דעתו לחזור מיד לבין אחר זמן דכל הבא למכור סחור' בעיר או העולים לזיהר"א נקרא דעתו לחזור מיד אבל הבא לישא וליתן או ללמוד תורה נקרא דעתו לחזור לאחר זמן עש"ב:
תרמט
מלוה ע"פ מה שכתו' בפנקסו של אדם בכתב ידו שהוא חייב לפ' מקרי מלוה על פה ואינה גובה מן היורשים הרשב"א סימן ק"ז ועיין בהרימ"ט ח"מ סי' קכ"ד בזה:
תרנ
מכר לא מקרי מכר אלא במקבל זוזי דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני אבל מצד תועלת שאינו מפסיד לא מקרי מכר אלא מתנה תשו' מהר"י בי רב ס"מ וע' בכנה"ג ח"מ סר"ה עוד בזה:
תרנא
מצוה מחמ' מיתה ציוה בהיותו בריא ובשעת מיתה אמר אני מקיים כל מה שאמרתי הורה א' מן הרבנים דלא מקרי מצוה מח"מ אבל הרב תומת ישרים סי' נ"ה הורה דמקרי מצוה מח"מ ושם כתב דגם מי שציוה בהיותו בריא וחזר וציוה פעם אחרת בשעת מיתה כל פרט ופרט לכ"ע מצוה מח"מ מקרי ובתשו' מהרש"ך ח"ב סקס"ה כתב דאפי' למ"ד דהיוצא בשיירה או בים דמקרי מצוה מח"מ אם ציוה ב' ימים קודם לא מקרי מצוה מח"מ:
תרנב
מגדר מילתא לא מקרי מגדר מילתא אלא במילי דשמיא שהדור פרוץ לעבור על ד"ת ורוצים לעשו' סייג וגדר אבל בענין אחר לא. מהרי"ק שורש קפ"א ועיין במשא מלך ח"א ש"א משפט א' דמ"ג האריך להוכיח דמהרי"ק לא אמר אלא במגדר מילתא דמהר"ם אבל בעלמא מגדר מילתא הוי אפי' מממונא ועיין בכנה"ג ח"ה סי' רצ"א עוד בזה:
תרנג
מצרים וירושלים מקום קרוב מקרי מזה לזה דשיירות מצויות לענין קבלת עדות שלא בפני בעל דין הרדב"ז סז"ן:
תרנד
מילתא דלא שכיח ומילתא דשכיחא הביאה הר"ב כנה"ג בי"ד סרל"ב. עניות מילתא דשכיח הוא ואיבעי ליה לאתנויי הרב בצלאל סי' ל"ה שביה אונס דלא שכיח מקרי מרדכי פ' מי שאחזו. מיתה מילתא דלא שכיח מקרי כמו שמבואר בפרק ר"א דפותחין וכתב הראנ"ח ח"א סי' מ"ט דמיתה שכיחא יותר מעשירו' והוא מבואר בפרק כל הגט מית חברך אשר איעשר לא תתאשר ומהר"י אדרבי סי' שמ"ח כתב דמיתה בזמנה שכיחא שלא בזמנה לא שכיחא. ושימותו שונאי בחייו לא שכיח מרן הב"י י"ד דרס"ט ע"ב. עשירו' לעניים לא שכיח טובא פ' כל הגט ועיין בל' חכמים אות מ'. גניבה שכיח טפי מעניות הרימ"ט חי"ד סי' ז"ך. קוצר היד שכיחא ושכיחא ואפי' בעשירים אינן יכולים לתת לזמן הקצוב. הרימ"ט ח"א סי' א', לצאת היחידים מקהל לקהל אחר שכיחא מהר"י אדרבי רצ"ח. אשה שעמדה מלדת כמה שנים הוי מילתא דשכיחא טובא שחוזרת ומתעברת אבל עקרה שלא ילד' לא שכיח שתלד הרש"ך ח"ב מ"א. למות אחיו בלא בנים מילתא דשכיח הוא תשו' הב"י ס"ד מדיני יבום. ירידת המטבעו' מילת' דשכיח טובא הוא לחם רב סס"ט:
תרנה
מסויים אמר כו"כ מנים לא מקרי דבר מסויים ואם אמר מנה בנכסיו או מנה מנכסי מקרי מסויים כמבואר בפוסקים ז"ל וע' מהרש"ך ח"ב ס"ט באורך:
תרנו
משפחת האם אינה קרויה משפחה ואין קרובי משפחת האם יורשין אפי' היכא דליכא קרובי האב והנכסים הן הפקר תו' פ' י"נ דקי"ד ד"ה אף וכ"כ בפ"ק דכתובו' די"א ד"ה מטבילין:
תרנז
מתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה בפ"ק דקידו' וכ' הריב"ש סי' שמ"א דאם אמרו דמתנה ע"מ להחזיר בכולהו קני לבר מאשה היינו באותן דברים שחייבה תורה ליתן אבל בתנאים שבין אדם לחבירו הולכים אחר ל' ודעת בני אדם דכל שהתנה סתם לתת לו יש לו לתת סתם בלי תנאי ושיור ועיין בזה כנה"ג י"ד סרל"ח שהאריך בזה:
תרנח
מתנה ע"מ שכתוב בתורה מקרי אף במילת' שאינו לבטל בהחלט אלא בצד א' פ' הזרוע דקל"ד כהן שמכר בהמה לישראל ע"מ שהמתנו' שלו נותן לכל כהן שירצה וכתבו שם התוס' דהיינו טעמא משום דהוי כמתנה עמ"ש בתו' שהרשתו תורה ליתנה לכל כהן שירצה ועיין בתשו' הרא"ש כלל י"א ס"ו: