קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
כל דבר שהיה בכלל וכל שלא היה בכלל
אות א
קיח
ארוסה טב למיתב טן דו דאמרי' בכל ארוכה דוכתא וחוב הוא לאשה גט אפי' אינה נשואה לו אלא ארוסה ישנה בכלל זה וכ"ש ביבמה הזקוקה לו הרא"ם ח"א סי' ס"ז והרד"ך בית ט' חי"א כ' דאפי' טן דו דמשומד ישנו בכלל זה:
קיט
איסור דלא תחרוש על רעך רעה דדרשי' בשילהי גטין ביושב עם אשתו ודעתו לגרשה לא על ביאה בלבד אמרו אלא אף שימוש בעלמא ישנו בכלל איסור זה וצריך להודיעה ואם תתרצה לשבת תחתיו תשב. תומת ישרים סימן רל"ט:
קך
איסור דמכירת ספר תורה אם לא במקום שהתירו אפשר דאשה אינה בכלל איסור זה כיון שאינ' מצווה על כתיבתו מהראנ"ח ח"ב סי' ס"ד:
קכא
אב ורב דקי"ל דאבידת רבו קודמת היינו דוקא כשהרב לומרו בחנם אבל אין בכלל דין זה כשאביו או אחר משכיר לו רב דודאי אבידתן קודמת לאבידת הרב כנה"ג ח"מ סי' רס"ד:
קכב
ארבע אמות של אדם קונות לו לא אמרו רק בג' קניינין בזוכה מן ההפקר ובנכסי הגר ובגט אשה אבל שאר קניינין אינן בכלל זה כנה"ג ח"מ סי' רס"ח בשם תשו' כ"י להרדב"ז ז"ל:
קכג
אשה שאמר לה בעלה שתעשה בבגדיה ותכשיטי' מה שתרצה אין בכלל לשון זה מתנה ואם נתנה לאחר במתנה אין במתנתה כלום תשו' הרא"ש הביאה מהריב"ל א"ה כלל י"ב דצ"ה ע"ג:
קכד
אין אדם עושה דין לעצמו אין ת"ח בכלל דין זה ועביד דינא לנפשי' עיין מהרד"ך בית כ"ב חי"ג:
קכה
אמירה לגוי שבות רמיזה לגוי נמי בכלל השבות תשו' הרדב"ז סי' קל"ב:
קכו
אבידה שאמרו גבי שומר שכר דחייב יש בכלל חיוב זה אפי' אבידה קרובה לאונס כל שאינו אונס גמור מהריק"ו שו' ק"ד ועיין הרשד"ם ח"מ סי' ר"ך:
קכז
אחריות ט"ס הוא שעבוד מטלטלי נמי בזמן הזה בכלל זה ואע"פ שנא נכתב כמו שנכתב דמי מוהריק"ו שו' קפ"ג והרא"ש כלל ע"ט ס"ג:
קכח
אין אונאה לקרקעות המחובר לקרקע נמי בכלל זה עיין בח"מ סי' רל"ב פרטים לזה:
קכט
אב שחייב להשיא את בנו אשה אין האם בכלל חיוב זה הרד"ך סי' י"ז ח"י בשם הר"ן פ"ק דקדושין דמש"ה לא אבעיא לן התם גבי להשיאו אשה מיהו מנ"ל דלא מיפקדא דסברא הוא דפטורה כיון דאיהי לא מיפקדא בפ"ו ושם הביא עוד בשם הר"ן ז"ל דבכלל מ"ש דאב חייב להשיא את בנו דבת נמי בכלל חיוב זה והוא פשוט מקרא דקחו נשים והולידו בנים וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים:
קל
אב דקי"ל אב שהשיא את בנו הגדול בבית דקנאו דוקא באב אמרו ואין האם בכלל זה מהרש"ך ח"ב סי' פ':
קלא
אחריות מי שקבל עליו אחריות נכסים אף אחריות שטרי חובות בכלל ואם כתוב בשטר שקבל כל הנכסים שבמקום פלוני ושקבל החובות ואחריות נכסים עניו אין אחריות שט"ח בכלל מהרש"ך ח"א סי' ק"פ:
קלב
אחריות שביה אונס דלא שכיח הוא מוהריק"ו שו' ז' וכתב הרב בתשו' בצלאל ז"ל סי' ל"א דהיינו בשביה או תפיסה שנעשה ביבשה בעיר מושב ע"י מלך ושר אבל המקבל עליו אחריות ספינה ההולכת בלב ים כל דקביל עליה כל אונסא דמתייליד בה סגי ואונס שוללים בכלל דכה"ג ודאי הו"ל מילתא דשכיח ע"כ עוד בתשו' משפטי שמואל סי' כ"ד מצאתי ז"ל המקבל עליו אחריות ים ושוללים ולא אחריות אחר וקפצה רוח סערה על הים והסוחרים השליכו הנכסים לים כדי להקל אין זה בכלל האחריות שקבל דלא קבל עליה אלא אם תטבע הספינה או תשבר או שוללים דאז הוי אחריו' גמור ע"כ ועיין בתשו' מהרשד"ם ח"מ סי' ר"ך והא דאמרי' דאונסא דלא שכיח לא קבל עליה היינו כשקבל עלין סתם כל אונס שיארע אבל אם אמר שלא יטעון הוא שום טענת אונס בעולם היא כלל הכללים ואפי' אונס דלא שכיח לא מצי טעין מהר"ם אלשקאר סי' ל"ב. וכ' רבינו המאסף דמ"ש הרשב"א בתשו' שהביאה מרן סימן רכ"ה שאפי' כתב שהוא מקבל כל אונסים שבעולם אין אונס דלא שכיח בכלל. אינו חולק ע"ז דאינו דומה לכותב שהוא מקבל כל אונסים שבעולם לאומר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם ע"כ. עוד כ' הטור ח"מ סי' רכ"ה בשם הר"מ דבכל תנאי שבממון נמי אומדין דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בעת שהתנה ומצאתי בכנ"ה בשם מהר"א גאליקו ז"ל דלאו דוקא בתנאי לחודי' אלא אפי' נשבע אמרי' דאין כוללין באותו תנאי אלא דברים שבגללן היה התנאי דאין השבועה חלה עליו. וכ' הרב ז"ל דיש ללמוד מזה למ"ש מוהריק"ו בשו' ז' דאין כוללין באותו תנאי אלא מילי דשכיחי נראה דאפי' נשבע אמרי' דלא חלה השבועה על מילי דלא שכיחי. ומהרשד"ם ח"מ סי' ל"ג כ' דע"כ לא קאמר הרמב"ם דאין כוללין בתנאי אלא דברים שבגללן היה התנאי אלא בלוקח שבא להוציא מיד המוכר וכל שיש ס' אין כוללין דהמע"ה אבל במי שהוא מוחזק כוללין התנאי. וכ' הר"ב כנה"ג ז"ל שלא כתב מהרשד"ם אלא בדברים שאפשר להבין שנכנס בתוך התנאי דכיון דהדבר ספק המע"ה אבל היכא שהתנאי שהתנה אינו בל' סתום כדי שנאמר שאף זה נכלל אפי' שהוא מוחזק אין כוללין אותו בתוך התנאי:
קלג
אתרא כולל בלשון הש"ס עיירות הרבה כנה"ג בשם מוהריק"ו שורש קע"א:
קלד
אסור שאמרו אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה לאו דוקא נשואין אלא אף קדושין בכלל האיסור אף שאין הנשו' אלא כשתגדיל מהר"י מינץ ס"ב:
קלה
אחריות שומר שאמר ע"מ שלא אתחייב באחריו' לדעת המרדכי ז"ל אף פשיעה ר"ל בכלל התנאי ומהרימ"ט בח"מ סי' קי"ו חלוק עליו וס"ל דאין פשיעה בכלל תנאי דע"מ שלא אתחייב באחריות ע"ש:
אות ב
קלו
בגדים כתב הר"ב תורת אמת סי' ק"י דאע"ג דאמרינן בפרק מי שמת מטלטלי לפ' כל מיני תשמישתיה קני. בגדי בניו ואשתו אינן בכלל והרב כנה"ג כתב בשם הר"א גאליקו ז"ל דמעות בעין אינן בכלל מטלטלין והמבי"ט ח"א סי' ק"ה כתב דאין ספרים בכלל מטלטלין אם אמר כל מטלטלי לפ' ומרן הב"י ס"סי ס"ו ח"מ כ' בשם תשו' הרשב"א שכ' ז"ל דבר פשוט הוא דשטרי חוב אינן בכלל מטלטלי דשטרות לא קרי אינשי מטלטלי והתוס' ז"ל פ"ק דבב"ק די"ב ד"ה אנא מתניתא ידענא כתבו אע"ג דבכל דוכתא עבדים כקרקעו' מ"מ בלשון בני אדם עבדים בכלל מטלטלים הם כיון דניידי וכן אמרי' בפ' המוכר את הבית גבי הא דקתני היה בה בהמות ועבדים כו' שאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי:
קלז
בזוי תלמיד חכם יש בכלל בזוי מי שאינו בא לשמוע הדרשה מהת"ח וכ"ש אם היה דורש וגער בו והפסיקו הרד"ך בית כ"ב ח"ז וי"ד וכמה פרטים שישנן בכלל בזוי ע"ש:
קלח
ב"ד אביהם של יתומים היה מי שרצה לומר דהיינו דוקא במה שנעשה בפני ב"ד אבל כשלא נעשה בפניהם אינו בכלל זה ומהרשד"ם בח"מ סי' ס"א דף נ"ג ע"ג דחה דבריהם וכתב ודברי תימה הם דא"כ נימא דאין ב"ד אביהם של יתומים במלוה שהניח להם אביהם ועוד פוק חזי מה דנהיגי כ"ע כי אין אפטרופוסים הולכים לעשו' מעשה היתומים לב"ד וכשהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר:
קלט
בניו ובני בניו בלשון זה נכלל דור רביעי ויותר המבי"ט חלק ב' סימן כ"ח ועיין לעיל אות בן בן בנו כו':
קמ
בית שאמרו בנה בית חתנות לבנו הגדול קנהו בכלל הקנין הוי בית תבשיל וכיוצא בו מתשמישי הכרחיים לבית אע"ג דאינו בכלל במוכר או נותן מתנה אחרת מהר"ם אלשי"ך ז"ל סי' ע"ב וכ"כ מהרימ"ט בח"ב דנ"ח ואם תכשיטי זהב וכסף בכלל כלי הבית ע' מהרשד"ם אה"ע סי' קפ"א:
קמא
בת בכלל בנים לענין כמה דברים כל שאין בן ואפי' אחד במשמע וכ"כ המבי"ט ח"א סי' ק"ב ומרן בתשו' דכ"ה:
קמב
ב"ד הגדול דקי"ל דמצי טעין לב"ד הגדול אנא אזיל בכלל ב"ד הגדול ישנו יחיד מומחה גדול הדור הרד"ך בית כ"ב חי"ו:
אות ג
קמג
גירושין כ' הרדב"ז ח"א סי' ג' על ראובן שגרש את נשיו ואח"כ שדך אשה ונשאה על תנאי זה וז"ל התנאי ע"ת שיהיו נשיו שגירש אסורו' עליו כו' ואח"כ קידש ראובן את נשיו שגירש וטוען אבי האשה דכיון שלא קיים תנאו שיתן לבתו כתובתה ויפטרנה בגט וראובן טוען שלא ביטל את תנאו שהרי לא נשא אלא קדש בלבד ואינו מחוייב להוציא את זו עד שיכנוס את נשיו. והשיב הדין עם ראובן במה שטען דקדושין לחוד ונשואין לחוד דלכמה דברים חלוקה מקודשת מנשואה ואפי' לענין הבא עליה ובל' בני אדם נמי לא קרו לקדושין נשואין והנודר הנאה מן הנשים הנשואות אין מקודשות בכלל ע"כ ועיין בכנה"ג י"ד סי' רי"ז הגב"י אות כ"ב להקת הפוסקים החולקים בזה וגם בסי' רל"ו בהג"הט אות ס"ב ובאה"ע סי' א':
קמד
גוף כ' הרשב"א סי', א' ס"ט על מי ששיעבד עצמו ונכסיו לחובו ואין לו דאין בכלל שיעבוד גופו לימכר כעבד ולהיו' חבוש שאין אדם כותב כן לשעבד ולעשו' כעבד אלא הרי היא משועבד כלוה ונכסיו כערבין ע"כ:
קמה
גורל כ' מהרי"א סי' רצ"ט בשם רי"ו הנשבע שלא יצחוק אסור להפיל גורלות וגם מ"ש מרן בי"ד סי' רי"ז בשם חזה התנופה הנשבע שלא יצחוק בשום צחוק צחוק הנק' בלע"ז אפושטא"ר בכלל ע"ש ועיין בתשו' חדשות להרדב"ז ח"ב סי' קע"א:
אות ד
קמו
דברים הנקנין באמיר' בשעת קידושין כמה אתה נותן לבנך כו' כ' הטא"ה סי' נ"א דמפורש בירוש' דדוקא באב אמרו ואין האם ושאר קרובים בכלל זה ועיין בתשו' משפטי שמואל סי' ל"ש דבריו צ"ע:
קמז
דין אין דנין בשבת אין בכלל זה טענת בתולים כך משמע מדברי הטא"ה סי' ס"ד שכתב וזה יכול לעשות בשבת אבל בהג"מ פ"י מהל' אישות כתבו דטענת בתולים ג"כ בכלל מאי דתנן אין דנין בשבת ובשלטי הגבורים פ' זה בורר כתב שמ"ש הטור וזה יכול לעשות בשבת לא קאי אלא לקבול על טענת בתולים אבל בסידור טענות לכ"ע אסור:
קמח
דבר שיש לו מתירין לא אמרו אלא בהיתר הבא מאליו אבל אין בכלל זה היתר הבא ע"י הוצאות וטירחא עיין תשו' מהריב"ל ח"א אחר הכללים דקל"ג:
קמט
דירה דקי"ל דש"מ שאמר ידור פ' בבית זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפ' וידור בו היינו דוקא בנותן לאדם שאין לו שום אחיזה בבית אלא שעתה רוצה ליכנס בה מחמת צוואתו שאין זה כלום לפי שהוא דבר שאין בו ממש ואינ' נאחז בקנין אבל אין בכלל זה מי שכבר הי' דר בבית קודם הצווא' ובשעת הצוואה כבר היו מחזיקים בגוף הבית מהרשד"ם ח"מ שכ"ג ומריב"ל ח"ג סי' מ"ג:
קנ
דירה ראובן שאמר לשמעון זכה בבית זה לדור בה כל ימי חייך ואינשי לא ימחא בך כו' יש לדקדק בלשון זה דדוקא דירה נתן לו ואם רצה להשכיר' לאחרים י"ל דאין שכירות בכלל דלדור בה קאמר ולא להשכיר'. וי"ל דלהשכיר נמי בכלל והא דכתב לדור בה ולא אמר זכה בבית זה היינו משום דלשון זכה בה הוה משמע גוף ופירות במתנה גמורה לבנות ולהרוס מש"ה אמר לדור בה לומר דלא נתנה במתנה גמורה אלא הדירה בלבד דהיינו הפירו' דהקנה לו ולא בגוף והביא תשו' הרשב"א סי' א' כ"ג שכ' בנותן ביתו ומשייר דירה לעצמו יש מחכמי האחרונים שאמרו שאינו יכול להשכיר' לאחרים ואינו מחוור לפי שהמשייר דירה הוי כמשייר פירות דיכול להשאיל ולהשכיר למי שירצה וכן הסכימו הראשונים ז"ל ע"כ וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא דלהרשב"א ולראשונים שוה דינו להשכירות ומשכירות למכור למשייר ולאחרונים אינו יכול להשכירה אמרי' אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ואין ביד שמעון להשכיר'. תשו' מקור ברוך דף פ"ה:
קנא
דירה י"ב חדש שאמרו דכל שאינו דר בעיר י"ב חדש דאינו כבני העיר אפי' ירד להשתקע אין קופה ותמחוי וכסוי וקבורה בכלל וחייב בתוך יב"ח הרדב"ז סי' י"ד וקי"ט ולענין מסים עיין סי' ק"ב:
אות ה
קנב
הקרש כ' מהרימ"ט ח"ע ס"מ ק"א על הסכמה שכ' בה דההקדש יקדים לגבות לכל ב"ח המוקדמים דאין בכלל זה אלא מבני חרי לא לטרוף מהלקוחות שלקח ממנו ע"ש בטעמא רבא:
קנג
הזמנה כ' הרב כנה"ג ח"מ סימן ה' ד"ט ע"ב אות ג' בהזמנה לב"ד שזימנו לב"ד לפ' לכך ימים ואירע בהם שבתות וימים טובים דגם השבתות וי"ט בכלל מספר הימים אפי' שאינו יכול לעשות בי"ט ושבת אותו הדבר שקבעו עליו שלטי הגבורים ולי נראה שהכל לפי ראות הדיין שאם קבעו לו זמן ג' ימים והוא ערב י"ט הדבר ברור שבאותם הג' ימים אינו יכול לעשות כלום ובודאי דאין י"ט בכלל ושלשה ימים אחר יום טוב קאמר:
קנד
המפקיד כ' מהרש"ך ח"ב סי' פ"ה דמ"ש חז"ל כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דיש בכלל זה אף משרתו והביא מהמרדכי שכ' בהדיא דכל בני ביתו בכלל אשתו ובניו ואפי' שכירו ושותפו אפי' אינו שרוי עמו בביתו שדרך בני אדם להניח את שלהם בידם והיינו דוקא בשומר חנם לא בש"ש ע"ש ובתשו' מהרא"ש סס"י מ"ו:
קנה
הגבהה או משיכה דמהניא במטלטלים אין שטרו' בכלל זה דשטרות אינן נקנין כמטלטלים הרשב"א סי' תתכ"ז וע' במהריב"ל ח"א כלל י"א דפ"ו בפרט זה.
קנו
הפקר ב"ד הפקר אי מנהג נמי הוי בכלל זה שיהא כח בו להפקיר ממון של זה וליתן לזה נרא' מדברי מהריב"ל ח"ג סי' ט"ז דאין המנהג בכלל זה ע"ש:
קנז
הקדש ראובן שהקדיש ארגזים שיש לו ביד פ' ואמר קצת דברים שיש בארגזים והשאר לא הזכיר נסתפק הרשב"א סי' תרנ"ו אם גם השאר שיש בארגזים שלא הזכיר בכלל ההקדש או לא:
קנח
השבת אבידה יש בכללה למי שסבור שהוא חייב בדין לו' לו שהוא פטור מהר"י אדרבי סרי"ז בשם מהרשד"ם ז"ל וע"ש סימן ר"ס ובמהרשד"ם סימן מ' וריש סימן תי"ט שכתב דמצוה לומר אע"ג דאינו נשאל:
קנט
הרשאה שכותבים בה ולא מצי א"ל לתקוני שדרתיך כו' אין בכלל לשון זה אלא ענין טעות ואונאה עם הלוה עצמו אבל אם הלוה העמיד גם הוא מורשה ועמדו לדין מורשה לוה עם מורשה המלוה לא בטלה הרשאתו של מלוה דהוי קפידא מהרימ"ט ח"מ סי' פ"ה דצ"ז ע"ג ע"ש מלתא באעמא:
קס
הקדש כ' הרא"ש בכלל י"ג על צבור שהטילו חרם שכל מי שיש בידו מעות שנתעסק בהם הן שלו הן של אחרים יתן כך וכך לקופה של צדקה וראובן הקדיש מעות לת"ת ומתעסק בהם לצורך ת"ת ואינו נהנה מהם לעצמו והשיב יראה לי שמעות שהוקצו למצוה אינם בכלל של אחרים כי דעת הקהל על מעות של אחרים שחייבים לתת מס מהם אבל מעות של מצוה אינן בכלל כי פטורים הם מהמס ע"כ הביאה מרן בבד"ה:
אות ז
קסא
זהובים כתב מרן הב"י בח"מ סי' ע"ב בשם תשו' מהריק"ו שורש פ"ה שאם נשבע לפרוע במעות מצויות ורוצה לפרוע בזהובים והלה רוצה מטבע של כסף הדין עם הלוה דשם מעות כולל בין של זהב בין של כסף בין של נחושת וכן כ' בס' בנימין זאב סי' נ"ד:
קסב
זונה האסורה לכהן אין בכללה הנבעלת נדה והולד שלה כשר לכהונה הרשב"א סימן אלף ד' ובסי' אלף רל"ה כתב דגם פנויה שנבעלה בזנות אינה בכלל זונה ושריא לכהן וגם קטנה פחותה משלש שנים שנבעלה לא' מן הפסולים לכהונ' אינה בכלל זה וע' במהרשד"ם אה"ע סי' רל"ב:
קסג
זוזי דאקרו נכסי כמ"ש בפ' שמת לא אמרו אלא בזוזי דאיתנהו בעין אבל מלו' ע"פ ואפי' דישראל דלהוצא' ניתנה זוזי לא הוו בכלל נכסי מהראנ"ח ז"ל חלק ראשון סי' ע"ז ועיין במהרימ"ט ח"מ סי' נ"ב דף ס"ו ע"ד:
אות ח
קסד
חרם כ' מהרימ"ט ח"מ סימן ל"ב על קהל שהסכימו שלא יוכל שום אדם לומר לחבירו מוחרם ומנודה שאין ת"ח בכלל שמן הנר' מלשון ההסכמה שכתוב בה שלא יאמר אדם לחבירו משמע שלא נעשתה אלא לבין אדם לחבירו ואין ת"ח בכלל שאין בעלי בתים חבירו של ת"ח כ"ש למי שנתמנה פרנס על הצבור שיכתבו ע"ז ששום אדם לא יוכל לומר לחבירו שהרי מצאנו בפרק חלק שהקפיד מנשה בן חזקיהו כשאמר רב יאודה עליו נפתח בחברין ואתחזי ליה וא"ל חברך וחברא דאבוך אנא. ורב הונא הקפיד על רב ענן ששלח לו הונא חברין בפ' מציאת האשה כ"ש שאין חכם שמלמד תורה ברבים בקהל בכלל חבר אלא בגדר רב וכן כשאמרו הלכה כרע"ק מחברו דייקינן מחבירו ולא מרבו. וכתב עוד שם שאין במשמע ל' שלא יוכל שום אדם לומר מוחרם ומנודה שכיוונו על מי שינדה בפי' שאפי' תלמיד קטן בזמן שנידה כהלכ' נדויו נדוי ולא אמרו אלא שלא יקרא אותו בשם מוחרם ומנודה בין בדרך כעס בין בדרך שחוק שאין בשם זה ל' נדוי אלא הכונה שבא לבזות את חבירו ואינו מכוון לנדו' וע"ז התקינו שלא ידברו עתק בגאוה ובוז לכנות שם של גנאי לחבירו אבל לא הוזקקו לתקן שלא ינד' שאם כדין נדה תע"ב ואם שלא כדון מילתיה כבר אמורה שהוא בר נדוי:
קסה
חתן כתב מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' צ"ח על מי שנשבע שאם ימכור ביתו לא ימכור אלא לראובן בדמי קנייתו אשר קנאה ממנו ושאל הנשבע שאם יתן הבית לחתנו לנדוניית בתו אם הוא בכלל התנאי כאלו מוכר אותו לאיניש בעלמא או לא והשיב דכיון דיש שבועה בתנאי לכתחלה אסור לו לתתו לחתנו כלמכור לאיניש בעלמא דהא קי"ל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וכ"ש אם נתן לו הבית במקום מעות נדוניא שרגילים לוקח לחתניהם דהנך מעות נראה ודאי דכדידיה דמי ובפ' מרוב' דף ע"ט ע"א לענין דינא דטביחה ומכירה מפרש דחליפין ושאר גווני טובא דהוו בכלל מכרו וכן כתב הרד"ך בית ל"ב ח"ג בשם המרדכי ז"ל ומהרשד"ם ח"מ סי' רנ"ו כ' מי שנשבע שלא למכור בית שלו כי אם ל' דאין ירושה בכלל ששבועת פיו ולבו שוין בעינן שצריך שיוציא בשפתיו מה שיש בלבו וא"כ י"ל שאפי' שכפי הכונה גם זה היה נכלל בענין השבועה הלשון אצל בני אדם אין כאן רמז מכר כלל ובגדרים ובשבועות הלך אחר לשון בני אדם עש"ב בעיקר הדין:
קסו
חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לאו דוקא בקידשה עצמה לו אלא אפי' בארוס' שקידשה אביה קטנה ופשטה וקבלה הקדושין בפני ארוסה ישנ' בכלל חזק' זו. מ"ל ה' אישות פ"ד הי"ג ועיין בתשו' הרשב"א סי' תקס"ח:
קסז
חזקה דיש לבן בנכסי האב כשאינו סמוך על שלחנו ומ"מ אינו מקפיד עמו למחות ואין ראיה ממה שלא מיחה בכלל זה ישנו נמי חתן בחמותו מהרשד"ם ח"מ סס"י רנ"ב מתשו' תה"ד:
קסח
חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דוקא באיש אמרו ואין אשה בכלל זה דאתתא לא מפקדא. כך מצאתי בתשו' הרד"ך בית ט' ח"ו. וכן ראיתי בס' לקט הקמח חא"ה דקפ"ט ע"ג כ' בשם הרדב"ז וכן נר' מתשו' פ"מ ח"א סימן ך' ובס' בני חיי אה"ע סי' ל"ח הביא פלוגתא דרבוותא בזה ובס' משנה למלך פרק י' מה' גירושין הלכה י"ח העלה דאחד האיש ואחד האשה ישנה בכלל חזקה זו והיא גם היא תחת שם כולל דאין אדם עושה בב"ז ע"ש:
קסט
חומרא שאמרו נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם ואם אין דעתו לחזור רשאי להקל כקולי המקום שהלך לשם אין בכלל זה רבים הבאים למקום המקילין דלא שייך בהו קמא קמא בטיל ולא אמרו אלא ביחידים מהריב"ל ח"ג סי' י"ד:
קע
חזקה דקי"ל דהני דבי ריש גלותא דלא מחזקי בן. אין בכללן אנשי' הנכנסי' בפתחי שרי' ומלכי' ומהני להו חזק' מהריב"ל ח"א כלל ט"ו סס"ו דק"ה מתשו' הרא"ש ז"ל:
קעא
חרם סתם ע"כ מי שיודה עדות לראובן אין קרובי ראובן בכלל החרם מה"ס דעדות אינ' בקרובים וכיון שאינן בכלל א"צ שיוציא' בפי' מכלל החר' הרשב"א סימן תרנ"ז:
קעב
חיה בכלל בהמה לכל דבר כדאי' בחולין דע"א וכ' הריב"ש בתשו' דחיה בכלל בהמה לכל דבר חוץ מחלבה וגדולה מזו כ' בשם בעל העיטור שאין מכסי' דמה עד שבודקין אותה שמא תמצא סירכא בריא' ונמצאה ברכה לבטלה הרדב"ז כ"י סתס"ג וע' בפ"ק דקדושין ד"ג ע"א גבע כוי:
אות י
קעג
יו"ט ומועד אם נדר על דבר ואמר חוץ מי"ט ומועדים אין חנוכה ופורים בכלל י"ט דאע"ג דכל יום שיש בו תוספת שמחה ומשתה יקרא י"ט כדאמרי' עבדינא יומא טבא לרבנן וכן בל' המקרא על י"ט באנו מ"מ בנדרים ובשבועות הלך אחר ל' בני אדם ואין ימים אלו מבוררים בל' ב"א לקרותן י"ט ומועדים עד שיאמר הנודר דגם עליהם היתה כוונתו ונאמן שאף אלו יש בהם שמחה ועונג הרשב"א סימן תרצ"ט:
קעד
ירושת הבעל טבעת קדושין בכלל ירושת' מהרשד"ם א"ה סי' ק"ס:
אות כ
קעה
כסות כתב הרב ב"ד בח"מ סימן ז"ך דמנעלים אינם בכלל כסות דכסו' משמע דוקא כסות הגוף ולא כסות הרגל וכדדרש בתוספתא על ד' כנפות כסותך ולא כסות הראש ה"נ אמרי' ולא כסות הרגלים ומש"ה הוצרך תנא דמתני' בסוף פרק שום היתומים למתני לא בכסות אשתו ולא במנעלים:
קעו
כלל כ' הריב"ש סי' ד"ש וש"ל ושל"א דכל ל' הסכמ' שהלשון מוכיח שנכלל הכל כל שהדבר שאפשר שנכלל יש בו איסור ואפי' במחלוקת אין אומרים גם הדבר ההוא בכלל ע"ש דבריו בארוכה. ובס' שארית יאודה דע"ז האריך בענין ל' הכתוב בהסכמה אי מוסיפין מכח האומדנא מה שאין במשמעו' לשונם דהיה ההסכמה על התקנה שתקנו שכל מי שישכיר בית מן הגוי שלא יהי' שום אדם רשאי לכנוס לתוכו ונסתפקו אם נכלל בזה אם משכן לו הגוי. וקצת מן הרבנים שבאותו הדור רצו לומר דבין בשכירות בין במשכנא וחילייהו ממתני' דטען פשתן והזיע כו' והוא ז"ל כ' ולפי דעתי הוא טעות מבואר דודאי היכא דהל' כולל ומשמע הכי ומשמע הכי אזלינן בתר אומדנא אבל לא להכניס בנדר מה שאינו במשמעות הלשון מכח האומדנא וא"כ אין להכניס משכנתא בכלל שכירות כיון דבל' שכירות לא שייך משכנתא דמה לנו ולכונה אחר שלא הוציאו בפיו דפיו ולבו שוין בעינן ע"כ. ומהרד"ך בבית ל"ב נחלק עליו וכתב שכשיש אומדנא דמוכח' כונת המתקנים אע"פ שאין במשמעות הל' כל זה מוסיפין וכוללים בל' הכתוב בהסכמה מכח האומדנא אע"פ שאינו ל' כולל. והרבה להביא ראיות על זה ע"ש וע' בתשו' הרשב"ץ ז"ל הביאה מרן בי"ד סי' רי"ח על מי שנשבע שלא יעש' יין למכור מפני שהעלילו עליו דאע"ג דאינו כולל ל' זה אלא שלא יעשה מכאן ולהלאה אע"פ כן מכח האומדנא כללינן בל' זה גם מה שעשו. וע' בתשו' הראנ"ח ח"א סי' קכ"ד שכתב דאפי' למאן דאמר דלא אזלינן בהסכמות אחר הכוונה אלא אחר הלשון ואין כוללין בהן אלא מה שהוא בכלל הל' אבל מה שאינו בכלל הל' הו"ל דברים שבלב ואי"ד. היינו היכא שאנו באים להוסיף בזה דבר נוסף על הל' מכח האומדנא וטעמא דמלתא משום דהוה ליה כנדרים דבעינן פיו ולבו שוין והכא אע"פ שהיה בלבם כן מ"מ לא הוציאו בפיהם אבל כשאנו באים לגרוע מהל' אדרבא אמרינן שאע"פ שהיה זה בכלל הל' כיון שלא התכוונו לכך אין כאן פיו ולבו שוין דומיא דגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם שאינו אסור אלא בפת חטים ע"ש ובכנה"ג י"ד סימן רי"ח אות ס"ב ס"ב באורך:
קעז
כתובת אשה בזבורית איכא מרבוות' דס"ל דנדוניא אינה בכלל דנדוניא הוי כחוב ומ"מ לכ"ע בבאה לגבות מהיתומים אינו גובה אלא מהזבורי' מהרשד"ם ח"מ סי' רנ"ו ובסי' שכ"ט כתב לענין אשה שבעלה חלק נכסי' בפני' וא"ל טול זה בכתובתיך ושתק' דמדינא אבדה הכל אין בכלל זה הנדוניא דהויא כחוב. ועוד כתב בסי' שפ"א דקולי כתוב' שאמרו היינו בעיקר הכתובה אך אין בכלל קולי כתובה הנדוניא שהיא כחוב ועיין בא"ה שלו סי' קל"ו ורכ"ז ורמ"א:
קעח
כל היכא שכתוב בספר לשון כל אין כוללין בו אלא דברים דשייכי באותו ענין מהריק"ו שורש י' ועיין הראנ"ח ח"א סימן ט' דף ע"ב ע"א וסימן מ' ד"ע ע"ג ועיין בח"ב סי' ק"א:
קעט
כרם מי שנתן כרם בסתם לא' מבניו והיו בו זיתים רבים אינן בכלל הכרם ולא זכה בהם ואם יש שם שאר אילנות. עיין במשפט צדק סי' י"ז:
קפ
כולל דמהני בשבועה. כתב הרשב"א ז"ל דאין בכלל זה הנודר ואוסר בכלל נכסיו למלוה דכל כה"ג לא חל האיסור בכולל ע"ש סי' רל"ב ובדין דקי"ל דאין שבועה חל על שבועה יש בכלל דין זה אפי' נשבע בשניה בכולל משפטי' שמואל סי' קי"ס:
קפא
כתובה שכתוב בה שהכניסה לו מפ' ופ' דמדינא כל שכתבה היא שטר להם דלעולם תחזור להם החצי מהני לחוב לבעלה להחזיר החצי בין מבעל א' בין מבעל ב', יש להסתפק אי יבם בכלל תנאי זה ואם יש חילוק בין התנה היא מעצמה בין התנו הם נענין יבם ע' בזה בס' מקור כרוך סי' ס' דפ"ד וע' בתשו' מהרימ"ט ח"ה סי' מ"ז:
קפב
כתובה שם כתובה בכמה מקומות הוא שם כולל ואם פינו כתוב בכתובה שעבוד מטלטלי גם על התוספת מ"מ כיון שכתוב דשעבדם לכתובה וננדונייא תוספת בכלל מהריב"ל ח"ס כלל י"ב סי' ס"ו דף צ':
קפג
כתובה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים. לא אמרו אלא דוקא גבי בעל ויבם אבל ב"ח אינו בכלל דין זה ובית וחצר המשועבד לכתובת אשה ב"ח גובה הימנו תשובות הגאונים סי' רע"ט וע' מהר"י וייל סי' ע"ח:
אות ל
קפד
לאו דלא תעמוד על דם רעך בכלל לאו זה הוא שלא יעמוד על הפסד ממון חברו אלא שאינו חייב להכניס עצמו בס' סכנה בשביל ממונו. כנה"ג ח"מ סי' תכ"ה בשם תשו' כ"י הרדב"ז ז"ל:
קפד ב
לעז שאמרו דחיישינן ללעז הראשונים שהיו מקילין ואין לאחרוני' להחמיר אין בכלל זה במחמירים בשב ואל תעשה. מהריב"ל ח"ג סי' י"ד:
אות מ
קפה
מלבוש כתב הרב משפטי שמואל סי' ח"ן על ל' הסכמה שכתוב בה ששום בר ישראל שיבא לדור בעירנו לא יוכל להביא עליו חוץ מביתו שום מין מלבוש שלם משום בגדי משי ונסתפקו על מלבוש שרובו משי ומיעוטו צמר אם ישנו בכלל ההסכמה והשיב דאף דיש בו מעט צמר מ"מ מצי' בענין כלאים דבתר הרוב אזלינן אם הי' בבגד מעט צמר ורובו אינו צמר כגון צמר רחלים צמר גמלים שטרפן זב"ז דאזלינן בתר רובא דמדאוריי' ברובא בטיל. הכא נמי כיון דרוב משי ישנו בכלל ההסכמה ומלשון מלבוש שלם אין ראיה דה"ק שיהא שלם ולא חתיכה בעצמ' ע"ש:
קפו
מלבושים כתב בתשו' מהר"י וייל ז"ל סי' קפ"ד דאין צמידים של זהב בכלל מלבושים כיון שיש להם שם צמידים בפני עצמן ובלישנא דעלמא לא אקרו בגדים בסתם או מלבושים בסתם ולא אשכחן בש"ס דחקרו בגדים לענין תנאים שבין אדם לחבירו או לענין הנדור מבגדים ומלבושים:
קפז
מנעלים כתב בתשו' שער אפרים סימן קכ"ד על המתחייב להלביש את חבירו דאין בכלל מלבוש מנעלים וראיה ממ"ש בפרק ארבע מיתות העובד ע"ז כו' אבל המגפף כו' הסך והמלביש והמנעיל עובר בל"ת הרי דחשיב מלביש בפ"ע ומנעיל בש"ע. והרב שבות יעקב ח"א סימן קכ"ד הרבה להשיב ע"ד והעלה דבכלל מלבוש מנעלים נמי וכן הטבעות והביא שם תשו' הרשב"א ח"ב סי' קפ"ג שכתב בהדיא דמנעלים וכפה שעל ראש' בכלל מלבוש. ובתשו' קס"ג כתב שם הרשב"א ז"ל דתפלין עינן בכלל מלבושים. ובתשו' הרא"ש כלל ע"ה סימן ד' כתב על ש"מ שאמר להניח הבגדים לאשתו חם הוא דוקא בגדי חול או גם בגדי מועד נראה לי דכל מידי דמקרי בגדים בכלל כדאמרינן נכסי לנ כל מידי דאשכחן בש"מ דאקרי נכסי הכל נתן לו ה"נ הכל מקרי בגדים והכל נתן לה. ושם בסי' ה' וששאלת על ל' מלבושים שאמר אם הסרב"ל בכלל דע כי הוא בכלל מלבוש בל' ב"א וכן שנינו בפ' כ"כ גבי י"ח כנים שאדם לובש מפני הדליק' ובאותם כלים מונה אונקלי ומעפורת וסודר שהן בעטיפה ע"ש ובל' תכשיט זהב אם הזהב שחוט בכלל עיין במהרימ"ט ח"א סי' ע"ה והוא ספק ויד בעל השטר על התחתונ'. ובתשו' סי' קי"ו כ' שם בח"ב הרשב"א שאלת אם יש בכלל המזונו' מלבושים דעו כי יש מחלוקת ישנה ואמרו משמו של רבינו שהמלבושים וצרכי הנשואין בכלל מזונות וריב"ש ז"ל כתב שאין בכלל מזונות אלא מאכל ומשתה אבל המלבושים והנדוניא פרנסה מקרי ובכלל פרנס' הן והוא מ"ש מוציאין לפרנס' ואין מוציאין למזונו' ואמרו הבנות נזונות ומתפרנסות ומסתבר' לי שהמלבושים ג"כ בכלל מזונות וכמו ששנינו את תהא יתבת בביתי ומתזנא מנכסי כו' ואלמנה ודאי יש לה מלבושים מנכסי בעלה מתנאי זה שאילולי כן מנ"ל דאלמנה י"ל מלבושים כשלא כתב לה כן בפי' אבל כשבאים בכח חכמים לחלק בין דין המאכל והמשקה לדין הפרנסה קוראין לאלו מזונות ולאלו פרנסה ואלא מיהו במה שבא לחייב ת"ע מדעתו שלא מתנאי ב"ד אין דנין ומוציאין לבעל השטר המלבושים מחמת חיוב מזונו' סתם עד שיפרש אזון ואפרנס דיר בעל השטר ע"ה וזהו שנהגו עכשיו לכתוב הכתובות ואנא איזון ואפרנס יתיכי ע"כ והרא"ש ז"ל כתב בר"פ הנוש' לענין רפואה דאפי' דבעלמא המתחייבים בפרנסה אין רפואה בכלל אבל במתפרנס בתנאי ב"ד כגון האשה רפואה נמי בכלל פרנסה דכתיב לה ומהרש"ך ח"א סימן קי"ו כתב דאפי' בעלמא נמי בדברים מזומנים שהם אכילה ושתיה לחולה לכ"ע הם בכלל מזונות ולא אמרו אלא בשכר הרפואה ודברים תרופיים בלבד וע' במעשה חייא סימן ז' והעור כתב בסי' קט"ו דבשותפים נמי רפואה בכלל מזונות ע"ש. וע' מהרשד"ם ח"מ סימן קס"א ומרן הב"י ז"ל ח"מ סי' רנ"ז כתב בש"ר ירוחם ז"ל שהכותב כל נכסיו בבריא הוא ואשתו אין נזונים מהן ואם שייר בפירוש מזונות משכירין לו שמש לשמשו וכן משיאין לו אשה במקום שמש כי הכל בכלל מזונות ע"כ:
קפח
מקח שנתבטל מקצתו. כתב מהרי"א בסימן רפ"ח דהמוכר גוף הקרקע והחזקה יחד ונתבטל מכירת הקרקע דאין בכלל הביטול החזק' והחזק' קיימת ולא הוי כמוכר קרקע ודקליה ע"ש וכן הסכים מהרשד"ם בח"מ סי' ר"ס והן נסתר למ"ש שם איהו גופיה בסי' נ"א והרב בני יעקב מדצ"ה והנמשך לא ראה תשובת רשד"ם דסי' ר"ס הגז' ועיין מוהריב"ל בח"א סוף כלל י"א ובח"ב סימן ל"ז ועיין מהרשד"ם סי' רס"ה:
קפט
מזונות שאז"ל האב חייב במזונות בניו הקטנים דוקא האב אמרו אבל האם אינה בכלל חיוב זה. מהר"י וייל סי' י"א:
קצ
משטה הייתי בך דוקא כשאמר שלא בפני ב"ד אמרו אבל אין בכלל זה המתנה בב"ד כנה"ג ח"מ סימן רס"ו: