קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
כל דבר שהיה בכלל וכל שלא היה בכלל · אות פ
תקלא
פיוס כתבו התוס' בפ' כל הגט ד"ל ע"א עלה דאמר התם ההוא דאמר להו אי לא פייסנא לה עד ל' יומין ליהוי גיטא אזל לפייסא ולא אפייסא א"ר יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא ואע"ג דל"ל אין טענת אונס בגיטין והוי גט הקשו ז"ל וכי יהב לה נמי תרקבא דדינרי אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסא. ואור"י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסא בדבר גדול ואי יהב לה הרי טרח לפייסא וקיים תנאו אע"פ שלא נתפייסה ע"כ וממילא משמע מדבריהם ז"ל לאומר אם לא מתפייסא אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי לא מקיים תנאיה דהא לא אתפייסא:
תקלב
פיטור כ' מהרימ"ט ח"א סי' ק"כ על שטר שכתוב בו על חוב שהיו השותפין חייבין לפרוע והתנו ביניהם שאם יקומו השותפים מהמוקטע"ה אם ישאר שום א' מהם אותו החבר אשר ישאר יהי' חייב להשלים החוב כו' כתב הרב ז"ל דאע"פ דלא נתפרש בשטר שהאחרים פטורים מכלל שאמרו שהוא יהי' חייב אתה שומע פיטור כאותה ששנינו בפ' הפרה בור של ב' שותפים עבר עליו הראשון ולא כסהו הב' ולא כסהו הב' חייב ומפ' בגמרא וראשון מאימת נפטר ח"א משהניחו משתמש וח"א משמסר לו דליו ולא הוצרכה משנתינו לפ' פטורו של ראשון אלא מכלל שנאמר הב' חייב למדנו שהראשון פטור דה"ק הב' הוא החייב ושם האריך דהל' מסופק דמשמע הכי ומשמע הכי והמוציא מחבירו ע"ה. והוכיח שם עוד מל' הכתו' יהי' חייב דמשמע שיהי' החיוב אז מה שלא היה קודם לכן דבתחל' היה החיוב על שלשתם ואז יהי' הוא החייב ועוד ל' הכתו' אותו החבר אשר ישאר יהי' חייב להשלים כו' שאין צריך לומר אותו החבר אלא למעט אותו ולא לאחרים ומנא תימרא דהיכא דבדידי' מיירי וכתיב אותו למעוטי אחריני אתא דדרשי' בפ"ק דשבועות ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה אות' נושא עון ואין אחר נושא עון וכן בפ"ק דיומא דרשינן והוציא אותה שלא יוציא אחרת עמה וכן בכמה דוכתין ומנא תימרא דאיכא הפרש בין חייב ליהי' חייב מדתניא בפרק השולח גט זה לא יועיל לא יתיר כו' יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימין חרס הוא כחרס הוא ל"א כלום ועוד דרשינן בפ"ק דזבחים מקוה מים יהי' טהור הוייתו ע"י טהרה משום דק"ל דלא הו"ל למכתב יהי' אלא מקוה מים טהור דיהי' משמע להבא להכי דרשו שתהא הוייתו ע"י טהרה ועוד אמרו בהגדה יהיו שבע שני רעב ל' תפלה הוא שלא יהיו אלא שבע עש"ב:
תקלג
פרעון כתב בס' לקט הקמח בשם תשו' הרב ט"ז ז"ל בראובן שיתחיי' ונתקשר בשבוע' לשמעון ב"ח לפרוע לו הי' זהובים שחייב לו ביום פ' וא"ל אם לא אפרעם לך אתן קנס לצדקה י"ז והנה ביום המועד לתשלומין לא קיים את כל דבריו ופרע, לו רק הז' מהן וכשתבעו ממנו הקנס השיב שלא נתחייב אלא באם לא יפרע כלל אבל מאחר שפרע מקצתו נפטר הורה הרב פנים לכאורה לחייבו בכל הקנס דהא התקשרותו היה קאי ע"כ החוב כההיא דנשבע לפרוע לזמן והגיע הזמן בשבת דחייב ליתן משכון שזה כל החוב וסוף דבר הוכיח והעלה דלא דמי האי דינא לההיא דשבת דבא דרך חיוב שאמר אפרע לך חוב זה אבל הכא שהלשון היה ל' שלילה אם לא אפרע לך הי"ז אתן קנס י"ז מצי לפרש דבריו ולומר דמאחר שהקנס היה כך כנגד חובו דהיינו שי"ז זהובים היה חייב לו וי"ז נתחייב לקנס שכונתו היתה שכפי מה שיחסר מהפרעון יהיה חיוב הקנס שיחול עליו לכן אינו חייב לשלם אלא חצי הקנס או כפי הערך שהפחית מלשלם אבל אם אמר שבועה שאפרע לך מנה ביום פ' ואם אעבור אתן קנס מנה ולא נתן רק המקצת אז חייב בכל הקנס דהא השבועה היתה על הפרעון כל החוב ע"כ. וכ' בתשו' הרדב"ז סי' ס' בשם הרא"ה ז"ל מי שנשבע לפרוע לחברו סך ידוע ואינו יכול לפרוע כולו ויכול לפרוע מקצתו חייב הוא לפרוע אותו מקצת דעל כולה ועל מקצתה משתבע כיון דאיכא הנאה במקצתה והרדב"ז הביא ראיה מההיא דפ' שבועת שתים דאמר שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב ומשמע דחייב על כל כזית וכזית ממנ' אף ה"נ חלה השבוע' ע"כ פרוט' ופרוט' מהסך וע' בתשו' הרב בצלאל סל"ה בזה:
תקלד
פטירה כתב מהרשד"ם ח"ה סי' מ"א דנותן מתנה שכת' בשטר שאם יפטר אז יהי' מתנה הוי מתנ' ש"מ והאשה גובה כתובת' ממנה ע"ש: