קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
כל דבר שהיה בכלל וכל שלא היה בכלל · אות ס
תצו
סוף כ' הר"ש הלוי ז"ל ח"מ סי' י"ג וי"ד על הנשבע לפרוע לחבירו לסוף ניסן ולעולם אייר ב' ימים עלה שם בהסכמה שאין הלוה יכול לדחותו עד יום א' של חדש שהוא יום ב' של ר"ח אלא יפרענו ביום כ"ט עד הלילה שהוא נק' באמת סוף ניסן. ושם נתבאר דסוף היינו יום כ"ט ולא קודם והרב ט"ז בח"מ סי' ע"ג עלה ונסתפק בדין ראובן שקבע זמן פריעת ב"ח בחנוכה ונשבע ע"ז אם יש לכופו שישלם ביום הרא' של חנוכה כדין מי שנשבע לפרוע בר"ח אדר שחייב לפרוע ביום א' של ר"ח כמ"ש בח"מ סי' ע"ג והעלה שם דלא דמי דין זה לזה דהכא כל ח' ימי חנוכה כיומא אריכתא נינהו דהא כולהו חד עניינא הוי משא"כ בר"ח אדר כי אין עניינם שוה דהא יום א' של ר"ח שייך לתשלום הח' שעבר ויום הב' הוא התחלת החדש הבא ולפיכך מפני חומר שבועה אפי' שהיה הדבר ספק ראוי להחמיר עליו אבל הכא דאפי' תימא נשבע יש מקום לומר שאין זה עובר על שבועתו אם יפרע ביום אחרון של חנוכה דהוי כמו סוף היום מאחר דחד עניינא הוא אין לכופו שישלם אלא עד יום האחרון ומה גם שכתב סתם זמן הפרעון בחנוכה ע"כ:
תצז
סילוק כתב המבי"ט בח"ב סי' י"ז וקל"ז ש"מ שאמר אני מסלק סילוק גמור כל יורש בי' פרחי' לא הוי כאומר לא ירש פ' דלא אמר כלום ע"כ וצ"ע על דבריו ממ"ש הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סי' רפ"א סי"א ע"ש דמשמע מדברי הרשב"א דאף ל' סילוק הוי כמו לא ירש ע"כ:
תצח
סילוק כתב הרא"ש בכלל י"ג סי' ך' דלשון סילוק לא מהני למי שכבר זכה בדבר דאמרי' פ"ה דכריתות דף כ"ד מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מבוטלת היא תבטל אי אפשי בה לא אמר כלום והכי נמי ללשון סילוק דלא מהני דהתם פרכי' עליה דר"ל דקאמר הנותן מתנה לחבירו והלה אמר אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה מהא דתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו אין לי עסק בה ידי מסולקות ממנה לא אמר כלום והא ידי מסולקות ממנה כאי אפשי דמי וקתני לא אמר כלום כו' אלמא דידי מסולקות ממנה ואי אפשי בה דין א' להם וכיון דבמתנה אחר שבאת לידו לא מהני ל' סילוק כ"ש במכר דאחר שזכה במקח דלא מהני ל' סילוק ע"כ ומכאן יש להכריח דל' סילוק הוי ל' הפקר דהא אי אפשי בה דמדמינן ליה לידי מסולקות אמר ר"ל כל המחזיק בה זכה בה דהפקר היא כמ"ש רש"י שם וצ"ע עמ"ש הטור סי' קי"א דאם סילק שעבודו צריך לקנות מידו ואי סילוק ל' הפקר א"כ קנין למה ועי' במ"א הל' זכיה מהפקר סס"י י':
תצט
ספק בל' ערבות. כתב הטור ריש סי' קל"א תשו' הרי"ף ז"ל על ישראל שהיה ערב לחבירו בשביל עכו"ם והערב נטל משכון מהעכו"ם ונתנו למלוה ובא העכו"ם אצל הערב בע"ש בה"ש וא"ל היה ערב בשבילי לזה שאני חייב שיחזור לי משכוני שאני צריך לו וא"ל הערב כבר נכנס שבת ואיני עושה ערבות ופייסו העכו"ם לערב עד שא"ל למלוה הריני כמו שהייתי והחזיר המלוה לעכו"ם משכונו, לאחר זמן תבע המלוה לערב וטען הערב כשאמרתי הריני כמו שהייתי לא היה בדעתי לומר כקודם שבא המשכון לידך אלא כמו שהייתי לאחר שבא המשכון לידך שלא הייתי משועבד לך והשיב הרי"ף דהדין עם הערב שהי"ל למלוה לפרש ערבותו כו' ע"ש וכ' מהריק"ו שו' קל"ב דמתשובה זו יש להוכיח בכל ל' מסופק בערבות מספק לא נחייב את הערב ע"ש:
תק
סתם כתב מרן הב"י ז"ל באה"ע סי' קי"ד בשם תשו' הרשב"א על המקבל עליו לזון את חבירו סתם או שמזכה לאיש בנכסיו סתם דלעולם משמע וכמו שאסר על עצמו סתם שלא יאכל מין מן המינים שאסור בו לעולם כדאמרי' בפ"ד נדרים נודרים להרגי' היכי נדר א"ר עמרם א"ר דאמר יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך ואקשי' וליאסרו עליה ופרקינן באומר היום כו' אלמא כל סתם כלעולם דמי ה"נ כל שמזכה לאיש מזונות בנכסיו לעולם משמע ע"כ וק"ל על מ"ש המרדכי סוף ב"ב הביאו מור"ם סי' רי"ב האומר ידור פ' בבית זה ולא קצב זמן לדירה אפי' רק שעה א' במשמע ע"כ וגם בפ' מי שאחזו אמרי' ע"מ שתניק את בני כיון שהניקתו יום א' סגי ולא אמרינן סתמא לכל זמן שצריך ליניקה קאמר כדאמר הרשב"א במקבל עליו לזון דסתמא כל זמן שצריך למזונות משמע. ושבתי וראה להרב מ"א ז"ל כתב בה' שבועות סי' ו' דהא דאמרי' דכל הנודר סתם לעולם משמע עד שיאמר היום דכל מידי דהוי קום עשה אפי' יום א' משמע וכל דהוי בשב וא"ת סתמא לעולם משמע והכי מפלגינן בתנאים בין היכא דהוי דבר בקום עשה להיכא דהוי בשב וא"ת כגון ע"מ שתניקי את בני דהוי קום עשה כיון שהניקתו יום אחד סגי ואלו אמר ע"מ שלא תשתי יין לעולם משמע וה"נ אמרו הפוסקים בש"מ שאמר ידור פ' בבית זה דכל דלא קבע זמן יום א' במשמע ע"כ ולע"ד תשו' הרשב"א הנ"ל הויא תיובתא דהשוה דין המקבל עליו לזון לדין אוסר פירות עליו סתם אע"ג דהתם שב וא"ת ותנאי לזון הוא קום עשה למזכה. ובתשו' הרא"ש כלל ו' סי' ח"י חולק על הרשב"א בזה שכתב דמי שפטרוהו הקהל מן המס סתם יכולים הקהל לטעון לא פטרנוך אלא מן המס הראשון וכן המקבל עליו לזון חבירו סתם בשנה א' יפטר מנדרו וההיא דפרק מי שאחזו דבסתם כל זמן שצריך משמע ומניקתו ב' שנים שאני גבי גט משום דלצעורא קא מכוין הילכך אנו דנין לשונו להחמיר אבל בממון סתם הוי כמפרש יום א' ע"כ וצ"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל איפכא דדוקא גבי גט משום דלצעוריה קא מכוון כוון דלאו להרוחה קא מכוין בצערא כל דהו אפי' ביום א' סגי ומש"ה פליג ר' אשי ואמר דסתם הוי כמפרש יום א' אבל בממון הוי לעולם. והרא"ש ז"ל כתב בסוף פרק שבועת שתים ז"ל ומי שאסר עליו כל פירות בסתם אע"פ שלא הזכיר לעולם כיון שלא קבע זמן ממילא נאסרו עליו לעולם דאיזה זמן תתן לו לא מסתבר שלא יאסר אלא רגע א' ע"ש וצ"ל דס"ל להרא"ש דאע"ג דגבי אוסר שלא נתן קצבה לעולם משמע מ"מ ממונא מאיסורא לא ילפי' אבל אין לומר דטעם הרא"ש הוא משום דאוסר פירות עליו הוי מידי דשב וא"ת ואמטו להכי נאסר לעולם משא"כ במתחיי' לזון את חבירו דהוי קום עשה כמ"ש לעיל בשם הר"ב מ"א ז"ל דהא כתב הרא"ש דה"ה במי שפטרוהו הקהל מהמס דיכולים הקהל לטעון לא פטרנוך אלא מן המס הראשון דהוי במידי דשב וא"ת ואפ"ה כתב דסתמא לאו לעולם משמע ושוב ראיתי למהראנ"ח ח"א סי' ק"ך שהרגיש בזה ותי' דהתם טעמא כדמפרש הרא"ש דאל"כ איזה זמן תתן לו אבל הכא גבי מזונו' יש להם זמן קבוע משנה לשנה ומהרימ"ט ח"מ סימן מ' השיג עליו בזה וכ' דטעמו של הרא"ש שם בנ"ד עילא מצא בקבל לזון את פ' או יתן לו ק' זהובים לשנה וזה הל' מסופק אם ר"ל בעד שנה והיינו ש' א' או לכל שנה ויד בעל השטר על התחתונ' וע"כ גזר שאינו חייב לזונו אלא שנה א' קאמר וע"ש עוד באורך ועיין במהרא"ש ח"ג בדין הסכמת הקהל סתם הוא לעולם. וכתב בתשו' עדות ביעקב סי' כ"ח דאין לומר לפי שיטת הרשב"א ז"ל דכל סתם לעולם משמע דהיכא דכתב בשטר לעולם דמילתא יתירתא היא ולעולם לטפויי אתא דהא ליתא דודאי כל מידי דסתמו הוי פירושו לעולם אם כותבו בשטר בפי' לעולם לאו מילתא יתירתא מקרי דלא מפני שפי' בפי' משך הזמן של החיוב שהוא לעולם ולא הניחו תחת הסתם שיהא משמע דלטפויי אתא דאטו הרי שאמר הריני נזיר ל' יום היתכן שנאמר דזה חייב בנזיר ב"פ ל' יום לפחות כיון דסתם נזיר ל"י ולמה פי' בפי' ל"ו ודאי לטפויי אתא ולהתחיי' בב' נזירות אתא הא לא אמרה אדם מעולם דזה אינו בסוג מילתא יתירתא כל דהו מידי דפרושי מפרש והכי נמי במפרש משך הזמן של החיוב שהוא לעולם לא מקרי מילתא יתירתא לומר לישנא יתירה לטפויי אתא אלא אמרי' שופרא דשטרא הוא. ובהכי ניחא תשו' הרשב"א שהביא מרן בח"מ סימן רי"ד שנשאל על מה שטען ראובן על השנות בשטר מלת לעולם פעמים דלטפויי מילתא אתא ושאם נפלה בני לה והשיב שאינה טענה שלא אמרו אלא במה שהוא משוייר ואתא הוא וטפי למילתא ושייר בפי' כההיא דפרק מוכר את הבית וכן באומר על מנת שהדיוטא העליונה שלי שהדיוטא כבר היתה משויירת לו בסתם וכן בש"מ האומר ר' זוז לפ' בכורי כראוי לו ולאשתי כראוי לה שבכל אלה לא הול"ל, כראוי לו אם כראוי לבכורה או בחובו או בכתובתה קאמר אבל כאן צריך הי' לומר לעולם לשופרא דשטרא וכן כשאומר לב"כ חזר והזכיר לעולם ע"כ דאע"ג דלפי שיטתיה דכל סתם לעולם משמע מ"מ אם אומר בפי' לעולם לא מקרי מילתא יתירתא לומר לישנא יתירה לטפויי אתא אלא אמרינן שופרא דשטרא הוא ועיין בענין זה בתשו' הראנ"ח ח"א סי' ק"ך ובתשו' שער אפרים סי' קל"ג ובסמ"ע סי' ס' ס"ק ט"ו וגם בסי' רי"ב ובתשו' פרח מ"א ח"א סי' קכ"ג בסוף התשו' ובס' מ"ל הל' טוען דע"ז ע"א ועיין במרן ז"ל סי' מ"ב מח"ה מ"ש בשם תשו' הרשב"א ז"ל מי שכתב סתם על דעת משמעו' השומעים הוא שאילולי כן הול"ל כיון שהוא יודע שסתמן של דברים משמע בהפך כונתו ע"כ:
תקא
סתם עדות עד א' ששמע דרך שמועה שמת בעל אשה פ' ולא הזכיר בעדותו ממי שמע לא חיישינן לפסולים מ"ה כ"כ מרן הב"י א"ה סי' י"ז בשם תשו' ר' משולם ז"ל ועיון בתשו' ב"ח סי' ע"ג:
תקב
סתם שטר שיש בו ל' סתום הוא כולל הכל הריב"ל ח"א כלל ח"י דקכ"ו:
תקג
סתם מקבל אחריות אינו מקבל אלא אם יתחייב בדין תורה לא בדינא דמלכותא אע"ג דקי"ל דינא דמלכותא דינא מרן הכ"מ הל' מכירה פי"ט הל' ג':
תקד
סתם נדרים אינן כנזירות ל' יום הר"ן פ"ק דנדרים ד"ד ריש ע"ב וצ"ע בתשו' הרשב"א סי' תרס"ז שכתב בהיפך:
תקה
סתם בן כתב בתשו' שארית יאודה דע"ד דא' מן האנוסים השבים אל ה' שהועד עליו שהי"ל בן אין לחוש שמא מגויה הוא דבן סתם מישראלים משמע:
תקו
סתם א' אמרי' ב' סתמי לא אמרי' בתשו' דרכי נועם סי' ט' דאע"ג דהסכמת הפוסקים בגוי מסל"ת איש פ' מת דאם אינו לפנינו א"צ לחקור אם אמר קברתיו אך ורק אם לא אמר אלא טבע פ' בלבד ולא אמר ומת אף דאינו לפנינו לא תלי' לקולא לומר שמ"ש טבע ר"ל טבע ומת ושמא דחד סתמא אמרינן ב' סתמי לא אמרינן ואפי' נשאת תצא:
תקז
סתם כתב מרן הב"י ז"ל סי' רמ"ה מחודש ד' בשם תשו' הרשב"א הנותן מתנה לחבירו ע"מ להחזיר ולא קבע זמן אם אמר ע"מ שתחזירהו הדין עם המקבל שאין לו להחזירו כל ימי חייו זולת כשאמר ע"מ שתחזירהו לי ואיכא למידק דלכאורה זה הפך ממ"ש מרן בשם הרשב"א עצמו בס"ס ר"ו ז"ל מי שקנו ממנו בעדים שימכור ביתו לחבירו וחברו קנה לו בקנין ג"כ שיקנ' ולא קבעו זמן על כך אם ימשך זמן הקניה לעולם כל ימי חייהם והשיב שאם חייבו עצמם כראוי זה למכור וזה לקנות ולא קבעו זמן אלא סתם מסתברא שכל שזה בא לקנות חייב הב' למכור וכל שהמוכר בא למכור חייב הקונ' לקנות ע"כ ואם כל תנאי סתם יש לו זמן לקיימו לעולם וכל זמן שקיימו מיקרי שפיר קיום תנאו ה"ה בחיוב הקנין נמי נימא שימשך זמן הקנייה לעולם כל ימי חייהם ועוד כ' מרן ז"ל סי' מ"ב מחודש ג' ז"ל ובריש פרק הנושא כתב הר"ן בשם הרשב"א ז"ל שאם פסקה עמו לזון את בתה ה' שנים חייב לזונ' ה' שנים הראשונים וכן מפורש בירוש' וכ' הריטב"א ז"ל שמעי' מהירושלמי הזה שהמתחייב לעשות דבר שום זמן סתם ולא פי' אימתי חייב לעשות כן בזמן הבא ראשון מיד ע"כ ויש לחלק דדוקא בחיוב הוא דאמרינן דבעינן שנים הראשונים אבל בנותן מתנה ע"מ להחזיר כל זמן שיחזיר נתקיים התנאי ולא בעינן מיד. וראיתי להרב משפט צדק ח"ב ס"י כתב עמ"ש ה"ה פ"ז מה' אישות וז"ל ודע שכל התנאים שלא נקבע להם זמן סתמן לעולם ע"כ שאין כונת ה"ה לומר דהמתנה סתם צריך שיקיים התנאי לעולם אלא כונתו לומר דכל תנאי סתם יש לו זמן לקיימו לעולם וכל זמן שמקיימו הרי קיים תנאו ע"כ והרב משא מלך דף כ"ו אחר שהביא דין פטור מן המס סתם דיש לדון לשון הפטור לכל הפחות שאפשר. כתב ויש לגמגם במשפט זה ממ"ש ה"ה בפ"ז מה' אישות שכל התנאים שלא נקבע להם זמן סתמן לעולם ע"כ נראה שהוא, מפרש שכונת ה"ה ז"ל לומר דהמתנה סתם צריך שיקיים התנאי לעולם. ומלבד דאין מקום גמגום בזה דמקום יש בראש לפרש דברי ה"ה כמו שפירש הרב מ"צ ז"ל דכל תנאי סתם יש לו זמן לקיימו לעולם כמדובר אלא גם לפי פי' אין כאן גמגום דלא דמי כלל דשאני הכא שזהו מקבל מתנ' ובא להוציא מידם המחילה והפיטור לעד לעולם עליו להביא ראי' וכל שלא הביא ראי' יד בעל השטר על התחתונ' ומפרשינן הפחות שבלשונות אבל בתנאים שלא נקבע להם זמן אימתי יהי' זה הדבר כדי לקיים תנאו מאין הרגלים לומר שיתקיים התנאי היום ולא למחר כל שלא פירש דבריו ודאי כל זמן שיתקיים התנאי יתקיים הדבר וזה ברור וק"ל ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"א סימן קל"א דקע"ה ובתשו' הרלנ"ח סי' קל"ז כתב מי שנדר אי נשבע לעשות דבר פ' ולא קבע זמן מחוייב הוא לקיים שבועתו מיד כשיוכל שמא ימות ויעבור על שבועתו כדאמרינן פ"ק דנדרים ד"ג אמר רבא כגון דקאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר מן ההיא שעתא הו"ל נזיר ועיין מהרימ"ט ח"מ סי' קי"ט דקנ"ה סע"א:
תקח
סתם קנין כתב הריב"ש סימן של"ה דאע"ג דסתם קנין סודר הוי כמעכשיו דאי מעכשיו לא קני בתר הכי לא קני דהא הדר סודריה למריה היינו במי שמקנה סתם דכל שקנו מידו לאלתר קנה אבל במי שמתנה אם לא באתי אם לא אעשה דבר פ' וקנו מידו לא משמע מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא אא"כ פי' בפי' ואמר מעכשיו ע"כ וכך כ' בסימן קע"ה ועיין בתשו' הרב מהר"ש פרימו ז"ל סי' י"ד בארוכ' ע"ז:
תקט
סתם נדוי כתב בתשו' מהר"י אדרבי ז"ל סי' ס' דאע"ג דסתם נדוי ל' יום ולדידן ז' וחרם ל"י נדוי או חרם של קבלת איסר הכל לפי כונת המקבל וכל זמן שלא פי' סתמו לעולמי עולמים ע"כ ועיין בכנה"ג י"ד סי' רל"א ב"י אות ג':
תקי
סתם נכסים כתב מהריק"ו שו' ט"ז בשם ריצב"א ז"ל דבעל שסילק עצמו מנכסי אשתו סתם שאין הנכסים הכתובים בכתובה בכלל ואפי' נכסים שנפלו לה אח"כ אינן בכלל:
תקיא
סתם הלואה ל' יום כתבו התוס' פ"ק דב"ב ד"ה הקובע דמה שאמרו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו לא אמרו אלא בקובע זמן אבל בסתם הלוא' לא חשיב תוך ל' יום תוך קא זמנו ע"כ:
תקיב
סתם כ' מהרימ"ט ח"א סל"ה בסה"ס שנשאל מהר"ם גאלנטי ז"ל בא' שהי' בדעתו ללכת למד"ה והית' אשתו תובעת ממנו גט זמן ונתרצ' אלא שהיה הפרש ביניהם בענין הזמן שלא נתרצה לתת גט זמן אלא לג' שנים ושוב בהיותו בפ' הנסיעה באו אנשים וא"ל לבלתי יחטא בעון האשה להניחה עגונה ואמר לכתוב גט לאשתו אלא ששכח לומר ענין התנאי ואמר כתבו גט לאשתי סתם מי אמרי' דעל דעת הא' נתן או לא ודעת המג"ן ז"ל הי' מסכים להחמיר ושאל את פי מהרימ"ט ז"ל אם ימצא ראי' לדבר והשיבו דברים שאמר מר נא' למשה מסיני בתוספתא דקדושין זה אומר במנה וז"א במאתים והלך זה לביתו וז"ל ואח"כ תבעו זא"ז וקדשו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה אם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש ע"כ מוכח להדיא דלעולם אע"פ שנעשה המעש' סתם ע"ד ראשונה נעשה ע"כ ותוספתא זו פסקה הרמב"ם פ"ז מה' אישות הל' י"ט וע' בתשו' הריב"ש סי' ק"ב מזה:
תקיג
סתם כתוב בהגהות מיימו' פ"י מה' אישות אומר ר"י כי שמא אם אדם אומר סתם שיהי' תנאו כתנאי ב"ג וב"ר יכול להיות שמועיל בלא כפילת התנאי וכ' הר"ב כנה"ג ז"ל א"ה סל"ח בשם הר"מ מפאדוא' ז"ל בתשו' הובאה בתשו' הרמ"א סנ"א דהיינו דוקא לענין כפילת התנאי אבל לענין מעשה קודם לתנאי אינו מועיל דאיך יועיל מ"ש כתנאי ב"ג וב"ר לכתוב מ"ש בפי' בהפך:
תקיד
סתם הלוא' ל' יום ל"ש בשטר ל"ש בע"פ כמפורש בפ' כל הבשר ופ"ק דמכות ובסתם שאלה דעת ר"ת פ"ק דמכות דסתם שאלה נמי ל' יום אמנם הרא"ש ז"ל שם דחה ראיותי' ואדרבא הכריע דלא אמרי' סתם שאלה ל' יום וכ"כ הנ"י ז"ל:
תקטו
סתם איפוך דבש"ס כ' הר"ן פ"ב דגיטין סתמא דמילתא דבריי' מפכינן דמאן דמתרץ מתכוין להעמיד דבריו:
תקטז
סתם כשי"ל תביעות ע"ח ולא תבע אלא א' אי סתמא מחל על האחרו' ע' ברשד"ם ס"מ פשכ"ח: