אור ברסלב
קהלת יעקב - ב כל דבר שהיה בכלל וכל שלא היה בכלל › אות נ

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

כל דבר שהיה בכלל וכל שלא היה בכלל · אות נ

אות מ

תפח

נמל שטר חוב שהלוה טוען שחייב ליתן לו בנמל ומלוה אומר במדינה אע"פ שהשטר נכתב במדינה אינו חייב ליתן לו במדינה דנמל ומדינה הכל נקרא מדינה וישבע הלוה שכך היה התנאי ויתן לו בנמל מהר"ם אלשקאר סי' ל"ד:

תפט

נדר בל' שבועה שאמרו דאינו כלום כתב רבינו בכנה"ג י"ד סי' רל"ט אות כ"ו דהיינו דוקא כשאומר הריני נודר שלא אעשה כך אבל אם אמר. הריני נודר אם אעשה כך אע"פ שהזכיר הנדר קודם המעשה אין בכך כלום ושם כתב בשם מהרימ"ט ז"ל שכתב בח"ה נ"ג וקל"ה דהא דאין נדר בל' שבועה היינו דוקא בנדר שלא הדירו בל' שיחול על החפץ כגון שאמר קונם עלי שלא אוכל ככר זה כיון דנדר איסור חפצא הוא והוא לא אמר קונם ככר זה עלי ואגופא לא חייל הילכך אין כאן נדר אבל מי שאמר קונם ככר זה עלי שלא אפש' דבר פ' הא ודאי מיתסר שפיר חפצא עליה וחל הקונם על הככר ובסי' נ"ג שם בח"ה כתב דהאומר הריני מקבל נ"ש לבלתי שבת בבית זה אין זה נ"ש בל' שבועה שהכונה לומר זה שקבלתי הנזירות הוא נדר על עצמי לבלתי שבת בבית זה ומהרשד"ם בי"ד סי' ע"ה כתב דאפי' לדעת הרמב"ן ז"ל שכ' דנדר דאפסקי' בל' שבועה מדין יד מהני היינו דוקא שהל' יש לו משמעות אלא שמשונה כגון יאסרו פירות עולם עלי בשבועה אבל היכא דבל' אין לו משמעות הו"ל כמי שמתכוין לנדור ונשבע או איפכא דלאו כלום הוא והרלנ"ח ז"ל סי' נ"ו כתב ז"ל שבועה בל' נדר הוא שאמר אכיל' ככר זה עלי שבועה ונדר בל' שבועה הוא שאומר הרי עלי שלא אוכל בשר אבל מי שאמר אני מקבל שלא אשלח בני במקום פ' לא הוי נדר בל' שבועה ע"ש

תצ

נדר דהוי איסור גברא ומקרי איסור חפצא כגון פי מדבר עמך וכיוצא דהפה הוי כחפצא שאינו אוסר כל גופו אלא אבר מיוחד ואותו אבר מקרי חפצא מהרימ"ט ח"א סי' נ"ד ממהר"י באשאן ז"ל:

תצא

נדרים כתב הר"ן ז"ל פ"ב דט"ז דנדרים דנדרים מקרי איסור דאית ביה ממונא משום דלא משכחת בהו בלא חפצא דהא אינן חלין ע"ד שאין בו ממש ומש"ה ס"ל לר"מ בנדרים נמי מכלל הן אין אתה שומע לאו וע' בתו' ס"פ שבועת העדות:

תצב

נכסים נכסי כתב ה"ה בה' מכירה פכ"א הל' י"ח עמ"ש הרב א"ל כל שדות אני מוכר לך אפי' ג' וד' שדות חוץ מגנות ופרדסים א"ל נכסים אפי' גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים ואם א"ל כל נכסי אפי' עבדים ובתים וכל המטלטלין הידועים לו כו' כתב ה"ה ז"ל המפרשים ז"ל חלקו בין האומר נכסים לאומר נכסי שהכונה נכסים שלי לפי שבאומר נכסי אצ"ל כל אלא אפי' בלא כל נכללים כלן וכן מוכיח בפ' מי שמת וכן הדין באומר שדותי שאינו צריך למלת כל וכלן בכלל אבל אומר נכסים שלי או שדות שלי אין הכל בכלל והטעם שכיון שהוא מזכיר כנוי עצמו באותה מלה שהוא מזכיר הנכסים או השדות הכל בכלל אבל כשהוא מזכיר כינוי עצמו אח"כ אין הכל נכלל ע"כ וע"ש בהגהות מיימו' ז"ל:

תצג

נכסי כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קכ"ח על מה שנשאל על ש"מ שאמר אני ממנה לפ' אפטר' על נכסי ז"ל ומה שאמרת שלא הזכיר במינוי האפטרופוס אלא נכסיו או מה שיש לי או ממוני ותיכף שמת יצאו הנכסים מכלל ממונו כההיא ששנינו בפרק השותפין קונם ביתך שאני נכנס מת או שמכרו ה"ז מותר ומינה ילפינן לאוסר נכסיו בפ' אין בין המודר דמ"ב ע"ב והאריך הרשב"א ז"ל שם לדחות דבריו וכתב בסוף התשובה ועוד נ"ל דלענין ש"מ שאמר נכסים אין אנו דנין בו כענין אוסר נכסיו שש"מ שצוה על נכסיו אומד דעתא הוא שאינו מתכוין באומרו נכסי בעודן נכסי שא"כ בטלת דבריו לגמרי עד שיאמר אני ממנה אפטרו' על נכסי אלו ועוד דהא קי"ל דמתנת ש"מ אינה עד לאחר מיתה וא"כ האומר נכסי לך לא אמר ולא כלום שבשעה שחלה המתנה כבר יצאו הנכסים מכלל נכסי הנותן ונמצאו דבריו בטלים לגמרי אלא דלענין מצוה מחמת מיתה או ש"מ אחר האומדנא אנו הולכים בהן מקיימים דבריה' בכל שאנו רואים שהיה בדעתם לומר בכל כיוצא בדברים אלו ע"כ ועיין בתשו' נאמן שמואל סימן קי"ג דקע"ד א' בזה. ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"מ סס"י ן' שכתב דש"מ דהיה מצוה מחמת מיתה ואמר נכסי אסורי' לבני אסורי' אף לאחר מיתה דכיון דמצוה מח"מ היה הו"ל כאלו אמר בחייו ובמותו ששנינו בהגוזל עצי' האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי אם מת ירשנו בחייו ובמותו אם מת לא ירשנו ע"ש וחזי הוית להרב עדות ביעקב סימן צ"ח שכתב על מתני' דהאומר לחבירו קונם לביתך שאיני נכנס מת או שמכרן לאחרים מותר כו' כתב ז"ל מכאן נ"ל ללמוד בבריא או ש"מ שאמר נכסי נתוני' או מכורי' לך שאם מת או מכרן לאחרים בל' המועיל הרי אין במכירתו הראשונה כלום דהא תיכף שמת או שמכרן יצאו הנכסים מכלל ממונו דומיא דמתני' דביתך שאיני נכנס דמת או שמכרן ה"ז מותר ה"נ אין המכירה או המתנה קיימת גם לאחר שמת אא"כ אמר בל' המועיל כגון נכסים אלו אני נותן או מוכר לך דומיא דסיפא ומה שנמצא בש"ס ל' זה דנכסי או שדי מכורה לך כו' ואעפ"כ אמרי' דקנ' לאחר מיתה צ"ל דהאי דמהני היינו כשאמר ל' המועיל כגון שדי זו נכסי אלו כו' ע"כ והאדם יראה לעינים כי כל דבריו הפך תשו' הרשב"א, הנ"ל והוא תפס דעת השואל שם וכבר נדחו דבריו ואם במכר אנו דנין כן א"כ בטלת כל מכר שבעולם ונעלת דלת הלקוחות עד שיאמר המוכר נכסים אלו דוקא ודעת שפתיו של הרשב"א ברור מללו דבמתנת ש"מ אין אנו דנין בו כענין אוסר נכסיו כנ"ל:

תצד

נאמנות סתם הכתו' בשט"ח דעת הרשב"א דמהני ל' זה להיות נאמן אף על הפרעון כמו שהביא מרן בשמו סי' ע"א מחו' ד' על שטר פקדון שהי' כתוב בו והאמינוהו בעיקר המעות נאמנות שלימה כב' עדים כשרים והשיב מה שאמרו שאין בכלל ל' נאמנות פרעון כדין אמרו לפי שלא האמינהו אלא בעיקר המעות המופקדים שאלו האמינוהו אפי' על פרעון ליכתוב נאמנו' סתם ומאי בעיקר המעו' דקאמר ע"כ ומ"ש הרשב"א סי' תתקצ"א דשטר שכתוב בו תהא נאמן עלי בכל ענייני שטר זה שאין הנאמנות אלא בענין השטר ממש כגון מנה שכתוב כאן רבית היא או אמנה היו דברינו וכיוצא לא לענין הפרעון שיהא נאמן לומר לא נפרעתי ע"כ דמשמע דסתם ל' נאמנות המוזכר בשטרות לא קאי אפרעון והוא הפך למ"ש בתשו' הנ"ל שכ' דאם היה כתוב נאמנות סתם הוה אמרי' דאף על הפרעון האמינו הא לק"מ דודאי בל' נאמנות סתם קאי אף על הפרעון ושאני הכא דכתו' בו תהא נאמן בכל ענייני שטר זה כו' דל' ענין שטר מגרעות נתן דאין הפרעון מענין השטר דאין זה מגופו אלא עיקרו על החוב אי פרוע אי לא אבל שטר אמנה ורבית היינו ענין השטר וע' בתשו' ל"ר סי' י"ב ובת"א סע"ד כנה"ג סע"א. וכ' הריב"ש ז"ל סס"י קס"ט דל' נאמנות בכתובה בפי' בין ממנו בין מיורשיו כמו שרגילים לכתוב בכתובות אם מסה האשה בלא שבועה לא אמרי' אהא אין אדם מש"ל ואע"ג דאפסיקא הלכתא בפ' הכותב כאבא שאול שאין נאמנות מועיל לעקור תקנת חכמים שאמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה היינו בסתם כגון נקי נדר ונקי שבועה אבל אם אומר בפי' בין ממני בין מיורשי מועיל דתנאי שבממון הוא וכן דעת הרמב"ם ואפי' לדעת אותם הפוסקים שאון נאמנות מועיל לעקור תקנת חכמים ואפי' התקנה כן בפי' מ"מ זהו כשהאשה בחיים ובאה ליפרע מנכסי יתומים אבל כשעתה אין יורשיה מפטירין ולא דיינינן להו בדינם דרב ושמואל דאין אדם מש"ל דכיון דדיינ' דעבד כר"א עבד הכא שישנ' נאמנו' עבדי' לכתחלה כר"א דכיון דמדינא מהני נאמנו' אלא דרבנן עשו חיזוק לדבריהם שלא לעקור תקנת' כתנאי הכא לא דייני' ליה בב' קולי קילא דאבא שאול וקולא דרב ושמואל כדאמרי' עלה התם הבו דלא לוסיף עלה וכ"כ בעל המאור:

תצה

נתתי כתב הטח"מ סי' ס' דהוי פלוגתא דרבוותא דלהרי"ף ז"ל הוי ל' הקנאה ואם היו מעות אין מטבע נקנה בחליפין ולהראב"ד נתתי הוי ל' הודאה ולא הקנאה והר"ב כנה"ג תמה על הראב"ד מההיא דפ' השולח האומר נתתי שדי לפ' הרי היא שלו אר"י וכולן בשטר כו' ובודאי מפני שהוא ל"מ להבא והוי הקנאה צריך שטר דאילו בהודאה בלא שטר נמי קנה וכמ"ש שם הר"ן ואפי' תימא דל' נתתי יש במשמעות ב' לשונות להבא ולשעבר וכמ"ש הריטב"א בתשו' הביאה כאן הב"י ז"ל ל"ק על הרי"ף דאוקי ממונא בחזקת מרי' דיד בע"ה על התחתונ' ותי' דההיא דהשולח מיירי במגלה דעתו שרוצה ליתן עכשיו ואומ' לשונות אלו ולזה לא קנה אלא בשטר אבל ל' נתתי סתם הודאה משמע וע"ש לענין הלכה ובסי' ר"ן הגה"ט אות ב' ובתשו' הרב יחיאל באסאן ז"ל ספ"ג וע' בזה בס' פרח מ"א סמ"ז ובס' בני יעקב דק"א ע"א וכ' הר"ב כנה"ג דאם כתו' בשטר יד בעל השטר על העליונה אפי' להרי"ף דל' נתתי הודאה משמע וע' בס' כרם שלמה סי' ס"ז בענין זה:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה