אור ברסלב
קהלת יעקב - א תוספות דרבנן › אות ר

קהלת יעקב - א· רבי ישראל יעקב אלגאזי

תוספות דרבנן · אות ר

אות ק

רפו

רשות כתב בתשו' מקור ברוך סי' ל"ב על ההיא ברייתא דשבועות דעביד היקש' מה הטבה רשות אף הרעה רשות כתב דאין לומר דמלת רשות משתמע התר ואין בו איסור דאוריית' כלל דהא לדידן דקי"ל דבדאורייתא ג"כ חלה שבועה כשאין בו לאו או עשה לית לן להכחיש היקשא דמה הטבה רשות אף הרעה רשות שהיא גמרא ערוכה ומהך היקשא יליף מתני' דאין שבועה חלה ע"ד מצוה בין לבטל בין לקיים. ואי אמרת דרשות משמע התר גמור דאורייתא איך א"כ חלה שבועה בחצי שיעור הא מהיקש' שמעינן דבעינן דבר הרשו' ואין בו איסור דאוריי' כלל אלא ודאי אית לן למימר דכשאין באיסור לאו או עשה דבר הרשות מקרי ע"כ:

רפז

רבית שכתב בטי"ד סי' ק"ס בשם הגאונים ז"ל דברבית לא מהניא מחילה שמוחל הלוה. אפי' לדעת הגאונים היינו דוקא ברבית דאוריית' אבל ברבית דרבנן מהניא מחילה המבי"ט ח"א סי' קל"א וכן כתב מהרימ"ט י"ד סס"י מ"ב:

רפח

רבית סאה בסאה. כת' רש"י בפ' הרבית דע"ג ע"א ד"ה יש לו דאבק רבית דרבנן הוא וכ"כ בדף ע"ה ד"ה אבל כו' ונפקא מינה דאזלינן בספקו לקולא ועיין בפני משה ח"א סי' ע"ג ובהרדב"ז קפ"ז וצ"ע בהרא"ש כלל ולו:

רפט

רבנן בכמה דוכתי אמ' מדרב' וקרא אסמכתא בעלמא. קבלתי פירוש מחודש שהדין הזה שחדשו רבנן הוא משום שהתבוננו סברא א' הנרמזת בתורה ומכח סברא זו חדשו את הדין כהא דאמרי' בחולין דק"ו מים ראשונים מצוה רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א ן' ערך דכתי' כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אר"א ן' ערך מכאן סמכו לנט"י מן התור' דעיקר קרא אתא לכדדרשינן בגמ' בנדה מה ידיו מאבראי אף כל מאבראי לאפוקי בית הסתרים דא"צ טבילה. והתבוננו החכמים מאחר שהתור' לא בא אלא ללמדינו ענין מאבראי למה הזכיר יותר ידיו מפניו הול"ל ופניו לא שטף אלא התור' הזכירה ידים שהם יותר מאבראי מדפנים משום שהפנים נחים והידים עסקניות הן ותמיד הם מתפשטות חוצה וכשהתבוננו החכמים מכח התור' שהידים מוחזקו' להיו' עסקניו' על כן תקנו נט"י משום סרך תרומ' מאחר שהן עסקניות נמצא דין נט"י הוא מדרבנן אבל טעם גזרתם הית' בשביל עסקניות שהבינו מן התור' שהתור' מחזקת לידים עסקניות נמצא סברת התור' הביאה לחכמים לדבר זה וזהו ענין מדרבנן וקרא אסמכת' ואע"ג דמסיים שם הש"ס על דברי ר"א בן ערך א"ל רבא לר"ן מאי משמע דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור הא טביל' בעי ה"ק ואחר שלא שטף טמא ע"כ דמשמע דאסמכתא סימנא בעלמא מלישנא דקרא הכל אמת כי עיקר ענין אסמכתא הוא הסברא שהוציאו מזה הפ' דהיינו ידים עסקניות ואז לסימן נאמר לשון הפ' וידיו לא שטף הוא טמא ואם שטף טהור דהיינו נט"י והוצרך לומר כן למצא לשון הפ' ולא הי' די לו במה שהוציא. סברא זו מזה הפ' כמ"ש לפי שר"א ן' ערך אמר בקיצור דכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים משמע שהור' במליצת לשונו למצא בזה הפ' לישנא לסימנא. כ"כ השל"ה ז"ל

רצ

רובא דאזלינן בתר רובא דהוי דאורייתא כדאמרי' בפ' הזהב כבר כתבת בתור' אחרי רבים להטות. כתב בס' גט פשוט דק"ל ע"א דהא דאמרינן דרובא דאורייתא היינו בשעת מעשה שנחלקו בדין מן הדינין ב"ד או הסנהדרין שנשאלה שאלה לפניהם אז פוסקים אחר הרוב מן התור' בין להקל בין להחמיר אמנם אותו הדין והפסק אינו נשאר כן הלכה פסוקה לדורות שלא יוכל ב"ד אחר לחלוק על אותו פסק של הראשונים שהרי אמרה תורה אל השופט אשר יהי' בימים ההם ואם יעמוד ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר סותר אותו הדין והפסק וכ"כ הרמב"ם רפ"ב מה' ממרים ובהכי ניחא מאי דאשכחן בש"ס בכמה דוכתין דפוסקים האמוראים הלכה כיחיד נגד רבים ע"ש דברי הרב ז"ל באורך:

רצא

רוב דעות לענין עדות אשה דמסקינן פרק האשה שלום בפסול עדות הלך אחר רוב דעות. כת' מהרי"ו סי' קס"ד דאפשר דלא אזלינן בתר רוב דעות אלא היכא דפסולייהו דעדים שוה אבל היכא דעד כשר מדאורייתא אומר לא מת וג' גוים אומרים מת דהוו פסולים מדאורייתא לא אזלינן בתר רוב דעות. ועיין בתשו' הרמב"ן סי' קי"ט וקכ"ח:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה