קהלת יעקב - א· רבי ישראל יעקב אלגאזי
תוספות דרבנן · אות ק
רע
קצירה וטחינ' ובצירה וסחיטה וצידה בי"ט דעת רש"י וקצת מהפוסקים ז"ל איסורן מן התורה אף על פי שהם מלאכת אוכל נפש ע"ש בר"פ משילין עלה דמתני' דלא עולין באילן ובגמרא גזרה שמא יתלוש כתב רש"י דהוי איסורא מדאורייתא דהיינו קוצר שתולש מן המחובר וכ"כ בריש ביצה עלה דאיסורי ביצ' שנולד' בי"ט דאסור משום פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש כתב שם ויתלוש דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שהוא אב מלאכ' אבל דעת הרמב"ם והראב"ד בהשגות והרא"ש ושאר הפוסקים ז"ל בקצירה וטחינה ובציר' וסחיט' וצידה בי"ט לא אסירי אלא מדרבנן ואחריהם נמשך מרן הקדוש בשלחנו הטהור הלכה י"ח סי' תצ"ה דכל מין מלאכה שהיא באוכל נפש עצמו מותר מן התורה כדי שלא ימנע משמחת י"ט אלא שחכמים אסרום ועיין בהפר"ח:
רעא
קטורת שאמרו ז"ל מנה בכל יום מחציתו בבקר ומחציתו בערב כתב הרב לב שמח ז"ל דלשון זה מורה שהמנ' לכל יום היא המצוה ומתחלק לחצאין בבקר ובערב וכתב הרב קונטריס דרך מצותיך שזהו טעות גמור משום דשיעור זה דמנה אינו אלא מדרבנן ומן התורה כזית הויא הקטר' כמ"ש בזבחים דק"ט וכן מתבאר בדברי הרמב"ם פ"ט מה' ביאת מקדש דין ד' יע"ש ולפי מ"ש בנדפס אות תקס"ד משם התוספות דס"ל דהוי הלכ' למשה מסיני אין כאן שום טעות דאימור דלהרמב"ם ס"ל דהוי הלמ"מ וכ"כ הרב עצמו בפ"ג מתמידין ומוספין הלכ' ב' ונתן טעם לשבת על אשר הרמב"ם לא מנאה להא בכלל הדברים שהם הלכה למשה מסיני משום דהרי היא בכלל שעורין:
רעב
קיום שטרות דאמרינן בכל דוכתא דעת הר"מ ז"ל דשטר עצמו בכללו עם קיומו הוא דרבנן וזכרו הקיום בלבד כי הוא העוש' השטר שטר ובלתו אין בו מועיל אפי' מדרבנן ולשון קצרה דברו קיום שטרות דרבנן שכללו בזה השטר הם קיומו דמן התורה בעינן דוקא מפיהם ולא מפי כתבם ובזה נוחים כמה השגות שהשיגו עליו עיין בס' לב שמח דף ן' ס' ע"ב:
רעג
קבר המת דאסור בהנאה דאיסורו אינו אלא מדרבנן וקרא דילפינן מניה אסמכתא בעלמ' הוא מהרשד"ם בי"ד סי' ר' כן כתבתי בנדפס אות ע"ג אבל ראיתי לרש"י בסנהדרין דמ"ז ע"ב שכתב שאיסורו ד"ת ודלא כמהרשד"ם ועיין בעירובין דל"א ע"א:
רעד
קריעה על המת כתב מרן ז"ל בכ"מ ברפ"ח מה' אבל וז"ל כתב הרמב"ן דקריעה על המת דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן נראה מדברי רבינו ז"ל ע"כ וכן מתבאר מדברי הר"ן ז"ל בנדרים דפ"ז ע"א ד"ה והלכתא ע"ש בסוף דבריו והי' ק' בעיני בזה ממ"ש הכנה"ג בטי"ד סי' ש"ס אות דל"ת משם השה"ג בענין הקריע' דמשום בל תשחית ליכא דאתיא מצות קריעה ודחי לי' ואי קריע' דרבנן כמ"ש הרמב"ן ז"ל ק' דלא אשכחן דליעקרו רבנן ד"ת בקום עשה אלא דוקא בשב וא"ת וקריעה קום עשה הוא ושוב זכיתי ומצאתי בהר"מ ז"ל פ"ו מה' מלכים דאיסור לאו דבל תשחית מ"ה אינו אלא בהשחתת אילנות אבל המשבר כלים וקורע בגדים הוי מדרבנן ע"כ:
רעה
קנס חכמים ששנינו דיוחנן כ"ג העביר הודאת מעשר משום דאינו יכול לומר נתתיו ללוי דקנסינהו עזרא כתב הרב מוצל מאש ח"ב סי' דמה כח יש ביד ב"ד לעקור דבר דהוי מ"ע מן התורה לגמרי בלי שום העמדה של דבריהם כמו איזמל והזא' אבל על הקנס איך יעקרו מ"ע מן התור' לגמרי ואפילו כשהעמידו דבריהם אפי' במקום כרת לא שביטלו מצוה לגמרי דמיל' והזאה לא בטלה אבל בוידוי מעשר שחסרו מצוה א' מה"ת לגמרי ק' מה כח ב"ד יפה לעקור ותי' דכיון דוידוי זה הותר מכללו דיש מקום שבטל מעצמו כגון שהקדי' המתנות שלא כסדרן או שחסר א' מהם פטור מן הדין אם כן מקום מצאו רבנן לומר דמן התורה אין כאן חיוב כיון שנותנו לכהן ולא ללוי:
רעו
קנס חכמים בבבא בתרא דצ"ד ע"ב נחלקו חכמים ור' יוסי דחכמים סברי לא קנסו רבנן היתרא אטו איסורא ולר"י קנסו היתרא אטו איסורא ע"ש:
רעז
קול כתב מהריב"ל ח"א סי' כ"א דבקלא אזלינן קול לקולא כיון דאינה אלא מדרבנן ועיין בתשובו' הרא"ם ח"ב סי' ל' ובתשו' מרן סס"י ב' ועיין בפ"מ סוף ח"ב ובתשו' משאת בנימין סי' ל"ז:
רעח
קרע הבא בספר תורה בתוך ג' שיטין דאבעיא לן בהקומץ רבה אי יתפור או לא וסלקא בתיקו דעת הטור בי"ד סס"י ר"פ דדעת הרמב"ם שיתפור ונראה דכיון דלא אפשיטא עבדי' לחומרא וכתב מרן הב"י ז"ל משמע שהוא סובר דהא דא מרי' קרע הבא בתוך ג' לא יתפור איסור מדאוריי' הוא ומש"ה ספיקא דילה נקטינן לחומרא ואינו מוכרח ואדרבא משמע דלא מיתסר אלא מדרבנן שמא יתקרע הרב' וכמ"ש בשיור התפר וזה הוא דעתו של הרמב"ם ולפיכך פסקא לקולא כשאר כל ספיקי דרבנן דנקטי' בהו לקולא ע"כ:
רעט
קטן שהגיע לחינוך. כ' הרב כנה"ג א"ח סי' תכ"ב בהגה"ט ז"ל כל מצוה שחיוב' מדברי סופרים קטן שהגיע לחינוך מוציא את הרבים י"ח וכן בהלל בא"ז הובאו דבריו בשלטי הגבורים בפ' מי שמתו ועי' בתשו' גנת ורדים כלל ב' סי' כ"א ד"מ ע"ב וע"ג דהעלה דאפי' לריא"ז אזיל ומודה דבקס"ת אע"ג דליתא אלא מדרבנן אין קטן שהגיע לחינוך מוציא את הרבים י"ח והכי דייק לישני' דקמהדר לכייל מילי טובא בקטן שמוציא את הרבים י"ח במצות שהן מד"ס וקאמר וכן בהלל וכן במגילה וכן בנר חנוכה משמע דבקס"ת אע"ג דהויא מד"ס ליתא בהך כללא וסמוכות שלו ע"ש באורך:
רפ
קריבות בעריות. דעת הרמב"ם בפ' כ"א מה' א"ב איסורן מן התורה ומלקין עליהן אבל הרמב"ן ז"ל נחלק עליו בזה בספר המצות במצות ל"ת סי' שכ"ג באורך ודעתו שאין חיוב מלקות רק בהעראה ממש אבל שאר קריבות בעריות חיבוק נישוק או הנאה בקירוב בשר מדרבנן וכתב שם דאפי' יהבינן לי' להרמב"ם שיטתיה דאיסוריה מדאו' אין בו מלקות אלא כאיסור חצי שיעור ע"ש והרשב"ץ ז"ל בס' זוהר הרקיע במצות ל"ת מצוה י' הסכים עם דעת הרמב"ן והביא ממ"ש בגמרא בסוטה דרך איברים פריצותא הוא ופריצותא מי אסר רחמנ' ע"ש. ועיין מ"ש מרן הב"י בי"ד סס"י קצ"ה לשיטת הרמב"ן ז"ל. ועי' בספר בתי כהונה ח"ב סי' י"ג י"ד בזה:
רפא
ולענין הסתכלות בעריות כתב הר"ב הטורים סי' כ"א באה"ע דאיסורו מדאורייתא מקרא דולא תתורו אחרי עיניכם אבל הרמב"ם פכ"א מה' א"ב ס"ל דאסורו מדרבנן ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה אבל הרהור אפי' בפנויה אסור מדאורייתא. עיין בספר בית שמואל סי' כ"א ס"ק ב':
רפב
קטן בעדות אמרי' בשלהי פ"ב דכתובו' עלה דמתני' אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנה כו' שהי' איש פ' יוצא מב"ה לטבול ולאכול בתרומה וביארו שם בגמרא בתרומה דרבנן כגון תרומו' ח"ל או פירות האמינוהו לא בדאורייתא:
רפג
קטן כתב בתשו' המבי"ט ח"א סי' קכ"ב דאם גזל מקטן דבר שנקנה לו מדרבנן כגון ע"י מתנה ש"מ אינה יוצאה בדיינים ע"ש ודבריו צ"ע. ועיין בספר תקפו כהן סימן ל':
רפד
קבורת המת אמרינן בפרק נגמר הדין אר"י ארשב"י רמז לקבורה מן התור' מנין ת"ל כי קבור תקברנו ומצאתי להרמב"ן בס' תורת האדם שכתב ז"ל רמז לקבורה ע"ה פי' קבורה בקרקע קאמ' ולהאי לישנא מלין את מתו ממש עובר בל"ת דגמר מתלוי גופיה ורבויא דתקברנו לגניזת קרקע ע"כ והכונה דהתם איכא עוד לישנא קמא מנין למלין את מתו שעובר בל"ת. ס"ל כי קבור תקברנו. ולפ"ז יש ללמוד מדברי הרב ז"ל דנפקא מינה טובא בין הני ב' לישני דללישנא קמא מלין את מתו שעובר בל"ת מפיק ליה מרבויא דתקברנו וא"כ לקבורת קרקע לית לן קרא ומדרבנן בעלמא הוא דבעינן קבורת קרקע דמן התור' בדעביד ליה ארגז סגי אבל ללישנא בתרא מלין את מתו שעוב' בל"ת לא בעי קרא דמתלוי נפקא לן ורבויא דתקברנו לקבורת קרקע מן התור' וארגז לאו קבורה הוא. ולפ"ז איכא למימר דבעיא דהש"ס דבעי התם חבורה משום בזיונא או משום כפרה ונ"מ למ"ד לא תקברוניה כו' הוא אליבא דלישנא קמא דס"ל דקבורת קרקע דרבנן דלאידך לישנא לדעת הרמב"ן דקבורה מדאורייתא ליכא בעיא וליכא נפקותא דקאמר לא תקברוה וכו' דפשיטא שאין שומעין לו לעבור על מצוה מן התור' והרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' אבל כתב שהקבורה של דבריהם נראה דפוסק כלישנא קמא דמלין את מתו שעוב' בל"ת ילפינן מרבויא דתקברנו ולקבורת קרקע לית לן קרא ומדבריהם הוא דבעינן קבורת קרקע דמדאורייתא בארון לחוד סגי ועי' בלחם משנה פי"ב מה' אבל ובס' לב שמת האריכו בפרט כל אלה הדברים:
רפה
קנין סודר. כ' הרדב"ז בתשו' החדשות סי' תק"ג דהוי מדרבנן וכבר כתבתי בנדפס דדעת המבי"ט ח"א סי' כ"ה דהוי מדאורייתא וכן מתבאר לע"ד מההיא דאמרי' בפ"ק דקדושין ד"ג ע"א דאי לאו דאשה בפחו' מש"פ לא מקניא נפשא הו"א דניקנית בחליפין דגמר קיחה קיחה משדה עפרון יע"ש. וכן מתבאר עוד מההיא דאמרינן בפרק השולח דף ל"ט ע"ב גבי שקל כומתא ושדא בה כו' דמתבאר מדברי הראשונים שם דעבד יוצא לחירות לגמרי בקנין סודר אלמא הוי מדאורייתא ודוק היטב כי קצרתי: