קהלת יעקב - א· רבי ישראל יעקב אלגאזי
תוספות דרבנן · אות ד
צה
דקדוקי סופרים כתב מהרשד"ם א"ה סי' ל"ג דקדוקי סופרים הוי דאורייתא מדכתב רש"י בפ' הנחנקין בזקן ממרא דמחיי' אף על דקדוק א' מד"ס ואע"ג דחלקו עליו מ"מ נרא' דקדוקי סופרים הוי דאוריי' ע"ש באורך כמה פרטים:
צו
דבר שיש לו מתירין כתב מרן פ"ז מה' מעיל' דין ו' ד"ה השולח דדבר שיש לו מתירין דלא בטיל הוי מן התור' ע"ש והוא פלאי דמן התורה הכל בטל ברוב וכל מ"ש אפי' באלף לא בטיל היינו מדרבנן והוא עצמו כתב כן פ"א חמץ:
צז
דיני ממונות דבעי' ג' כתב בתשו' הרא"ם ח"ג סי' ל"ה דהוי מדרבנן דמדאורייתא חד כשר דקיי"ל כר' אחא ע"ש ועיין בש"ך ח"מ סי' ג' שהאריך בזה ועל' בהסכמ' דמדאורייתא בעינן ג' ע"ש:
צח
דברי סופרים ודבר תורה אמרי' פ"ק דע"ז דף ז' היו ב' א' מטהר וא' מטמא אם היה א' מהם גדול מחבירו בחכמ' ומנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמי' ריב"ק אומ' בשל תורה הלך אחר המחמי' בשל סופרים הלך אחר המיקל. ויש להסתפק אם נאמר דע"כ לא פליג ריב"ק את"ק אלא בשוין במנין החכמים ובחכמה אבל אם הי' אחד מהם גדול בחכמה ובמנין מודה ריב"ק דהולכים אחריו או"ד דאפילו בכה"ג דא' גדול מחבירו פליג ריב"ק וסב' בשל תורה הלך אחר המחמיר. וכן נראה מדברי הרמב"ם ספ"א מה' ממרים דס"ל דאפי' א' גדול בחכמ' כו' בשל תור' הלך אחר המחמי' וכן הבין מדבריו הכ"מ ז"ל וכן דעת הגמי"י וכן הסמ"ג עשין קי"א אך אם נודע הא' גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכים אחריו בין להקל בין להחמי' היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם בשל תור' הלך אחר המחמי' דהו"ל כס' דאורייתא ובשל סופרים אחר המיקל וכן דעת הריב"ש סי' שע"ט והר"ם אלשקאר, סימן נ"נ נרא' דהוי פלוגתא דרבוותא דלהר"ם במז"ל בשל תור' הלך אחר המחמי' אע"ג דהמיקל הוא גדול יותר בח"ו ובשל סופרים הלך אחר המיקל אע"ג דהמחמי' הוא גדול יותר בח"ו. ולהרשב"א ודעמי' לא נחלקו ת"ק וריב"ק אלא כששניהם שוין דת"ק ס"ל הלך אחר המחמי' אפי' בד"ס וריב"ק פליג וס"ל דבשל תור' הלך אחר המחמי' וע' בזה באורך בס' גט פשוט דקכ"ו ע"א בכלליו ובדף ק"ל ע"ב וע' בס' אדם וחו' נתיב ב' ח"ב אימתי אמרי' בשל סופרים הלך אחר המיקל ע"ש:
צט
דברי סופרים כתב ה"ה ז"ל ריש הלכות אישות דלדעת הרמב"ם כל דבר שנאמר למרע"ה ולא נכתב בפי' בתור' אלא שנאמ' בג"ש נקרא דברי סופרים ואף הדברים שנאמ' בהן הלמ"מ נקראים ד"ס ומ"מ אינו מכלל תקנת חכמים ודינן כדין תור' לגמרי וזהו טעם שכתב בקידושי אשה שהכסף מד"ס משום דאתי מג"ש אבל הוא דבר תור' ממש שהרי הוא גומר בה לכל דבר כשטר וביא' וכיון שנקנית בא' מג' דברי' אלו נעשית מקודשת והבא עלי' חייב מיתת ב"ד וכ"כ בפ"א מה' תרומות דארוס' בת ישראל דבר תור' אוכלת בתרומה בון נתארס' בכסף או בשטר:
ק
דברי סופרים כתב בתשו' תמים דעים סימן כ"ג בסוף התשוב' ז"ל הבדל יש בין כשכותב הרמב"ם דבר זה מד"ס לכשכותב דבר זה מדבריהם לפי השרשים שהשריש הוא ז"ל כי כשיאמ' מד"ס כונתו לומ' שהדב' ההוא לא בא בתור' בפירוש אלא ממדרש חכמים אבל עכ"ז דינו דין תורה ולכן כתב בקידושי כסף כו' וכמ"ש ה"ה ז"ל. אבל כשיאמ' מדבריה' כונתו לומ' שאין לו דין תורה ולפ"ז כיון שלא אמר גבי עדות קרובי האם וקרובי אישות שהם פסולין מד"ס אלא שהם פסולין מדבריהם המקדש אשה בפניהם מקודשת מן התורה והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת ב"ד ע"כ ודבריו תמוהים מאין הרגלים להבדיל בין מדבריהם לד"ס ובכמ' דוכתי כותב בדבר א' מד"ס ומדבריהם ובפ"ב מה' אבל כתב ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו כו' ושם כתב אשתו של כהן מתטמא לה ע"כ ואינו מטמא לה אלא מד"ס וכיוצא הרגיל בספרו הקדוש ירא' דאין הבדל בלשון זה ועמדתי מרעיד בתשובות תמים דעים. ושוב בא לידי ס' לב שמח ושם ראיתי שהקיפו בהלכות בארוכ' ושם הביא מ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' אבות הטומא' שהתחיל ואמר טומאת ע"ז מד"ס כו' וד' אבות יש בה כו' וסיים ואמר וטומאת כולן מדבריה' והיא ראי' עצומה שאין הפרש כלל בדברי הרב ז"ל בין מדבריהם לד"ס:
קא
דברי תורה ודברי קבלה אשכחן בשלהי פרק בתרא דיומא מביא ראי' הש"ס מדברי קבלה והדר מייתי מד"ת וכתבו התוספות דהכי קאמ' אף אם לא הוה לן קרא למיסר מדאורייתא אית לן למיסר מדרבנן וכ"כ בשבת בפ' כיר' דנ"ג וכן בריש פ"ק דבב"ק עלה דברייתא דכאשר יבער את הגלל מהרי"ק ז"ל:
קב
דיעבד מצאתי בתוס' פרק אלו נערות ד"ל ע"א ד"ה איכא בינייהו כו' כתבו בשם ר"ח דהא דאמרינן בפרק הבע"י כהן גדול לא ישא אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי דהאי לא ישא אע"ג דהוי מן התור' בדיעבד אם נשא נשוי דהכי נמי אמרינן בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי אע"ג דהוי מן התורה כדמוכח התם ע"כ וצ"ע דבדאורייתא לא שני לן בכל דוכתא בין לכתחלה לבדיעבד: