קהלת יעקב - א· רבי ישראל יעקב אלגאזי
תוספות דרבנן · אות ג
פב
גזירה דרבנן כתב הרב ע"ז בי"ד ריש סימן קי"ז דכל שהתיר' תור' בפירוש אי אפשר לומר בן כלל שחכמים יאסרוה משום גזר'. והוא פלא דגדולה מזו מצינו דאפי' מה שהוא לדעת קצת מצו' מן התורה מצינו שגזרו חכמי' וכעין לנכרי תשיך ואסרוהו חכמים גזרה שמא ילמוד ממעשיו וע' בתשו' חוות יאיר סי' קמ"ב:
פג
גיבול מורסן בשבת כתב ה"ה ז"ל ספ"ח הל' שבת דאיסורו מדרבנן ע"ש:
פד
גזל הא דגזל א' מחמש' ואין ידוע מי הוא הנגזל דקיי"ל הלכתא כרע"ק דמשלם גזלה לכל א'. כתב הרמב"ם פ"ד מה' גזלה דמדין תורה אין חייב לשלם מס' אלא קנס שקנסוהו רבנן מפני שעבר עבירה:
פה
גזל מדבריהם כתב הרדב"ז בתשובות החדשות סימן תק"ג ז"ל שאלת ממני במה שהסכימו רוב הפוסקים דגזל גמור מדבריהם אינ' יוצא' בדיינים אי משמתי' ליה או לא. ואי אמרינן הכי בכל ממון שאינו חייב מן התור' אלא מדרבנן או לא. תשוב' השאל' הראשונ' אין לה מקום דהא איפליגו ר"י ורבנן במצודות חיה ועופות ודגים ובמציא' חש"ו ובעני המהפך בראש הזית דלרבנן לא הוי גזל אלא מפני דרכי שלום ואמרינן עלה בגמרא ולרבנן דאמרי בדרבנן לא נחתי' לנכסי' מאי עבדי' לי' משמתי' לי' כו' והשתא ומה אי גזל מפני ד"ש משמתי' לי' גזל גמור מדבריהם דאיכא מאן דפסק דיוצאה בדיינים לכ"ש דמשמתי' לי' ולא דמי לרבית דדבריהם דלא משמתי' לי' ולא מפקי' מיני' דשאני התם דמדעתי' יהיב לי' ולא מגזל גזלי' דהכי נמי צרכינן לתרוצי למ"ד דגזל גמור מדבריהם יוצא' בדיינים ומ"ש מרבית דדבריהם אלא עכ"ל דשאני רבית דמדעתי' יהיב ומש"ה לא מפקינן מיני' לדידן נמי דס"ל גזל גמור נמי א"י בדיינים משמתי' לי' משום דבגזיל' אתי לידי' אבל רבית דמדעתי' יהיב לי' משמתי' לי' [לא[ ומה"ט ת"ח מותרים להלוו' זל"ז ברבית דרבנן משום דגמרי ויהבי לשם מתנ'. ולענין אם נוהג דין זה דלא מפקינן מיני' בבל דכר שאין חיובו אלא מדרבנן הא ודאי לא אפשר דכמ' דברים תקנו רבנן וכייפי' עלייהו דהא דינא דגרמי לא מיחייב אלא מדרבנן ומגבינן ביה כי כשורא לצלמי ומעמד ג' לא קנו אלא מדרבנן ומוציאין ממנו בדיינים וכעובדא דאיסור גיורא ורבא. וכן מכירת שטרות לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל הוי מדרבנן וגובי' בו וטורפים בו לקוחות וכ"ש שיורדים לנכסי' דלוה ונותנים לזה שקנה השטר. וכן קנין משיכ' א"א מדרבנן דמן התור' מעות קונות ואם משך ובא המוכר ותקף אותו חפץ ממנו מוציאים אותו מידו ואמאי לימא להו לא קנאה אלא מדרבנן ואיני זז מדין תור' אלא ודאי אלמו' רבנן לתקנתייהו כדין תורה, וכן כתובת אשה למ"ד דהיא מדרבנן היכי נחתי' לנכסי' וכן כל קנין סודר משמע לי דהוי מדרבנן ומתורת חליפין דהא מדברי קבלה ילפינן לי' והרי כל הקניני' שלנו בסודר הם וכופי' עליהם ונחתי' לנכסים ולא נמצא פוצה פה ומצפצף על זה וכיוצא כמה קנינים דרבנן וכייפי' עלייהו אבל טעם הדבר הוא כי כל הדברים דתקנו רבנן דליהוו להו קנין אית להו דינא דאורייתא דעל סמך זה נושאים ונותנים כל העולם ולא גרע ממנהג דארשב"ג מנהג מבטל הלכ' וקי"ל כותי'. הלכך כל הנושא ונותן או קונ' או מוכר או נושא אשה אדעתייהו דרבנן הוא עושה וגמר ומקני ולפיכך מוציאים מידו ונחתי' לנכסי' כאילו הי' מדין תור' ממש אבל גבי גזל וגניבה ורבית שעשו רבנן חזוק לשל תור' לא שייך ה"ט דמי שגוזל או גונב או מלוה בריבית לאו אדעתייהו דרבנן קא קעביד אלא אדרבא עובר על דבריהם ולפי' אמרי' שלא יעשו כן לכתחלה אבל אם עבר ועש' העמידו אותו על דין תורה ולא מפקינן מיניה ובגזלן דשקיל בע"כ דאידך החמירו עליו שמתא עד שיחזי' וכן בגניב' של דברי' דשקיל שלא מדעת בעלי' אבל במלו' בריבית דמדעתי' שקיל לא החמירו ותו לא מידי ע"כ ועי"ש עוד בתשובותיו הנז' סי' תקי"ז:
פו
גזל מצודות דגים חיה ועופות דיש בהן משום גזל לר' יוסי מפורש בפ"ה דגיטין דס"א אמר רב חסדא גזל גמור דקאמ' מדבריהם קאמר דאפי' נר' יוסי לאו גזל דאורייתא הוא ואמרי' למאי נ"מ להוציאו בדיינים דלרבנן דאמ' גזל מפני דרכי שלום לא נפיק בדיינים ולר' יוסי יוצאה בדיינים ומיהו לר' יוסי גזל מעלייא לא הוי ליפסל לעדות ולעבו' על ל"ת והרמב"ם ריש פ"א מה' זכי' פסק כרבנן דאינ' יוצאה בדיינים דלא הוי גזל אלא מפני דרכי שלום.
פז
גזל עכו"ם אי דאורייתא אי דרבנן עיין בס' כפות תמרים דף ג' ריש ע"ג:
פח
גופי תורה כתב הרמב"ם בס"ה שורש ב' ז"ל ולשון הגמרא בכריתות אל תהא ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו א' מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש. והבן אומרם ולא למדה הכתוב ולא אמר ולא למדוה כי אלו הדברים כלן קבלה מהשליח ע"ה כמ"ש בפתיח' כו' ואמנם שתק הכת' מלהזכי' להיות' אפשר ללמד' מג"ש וזהו ענין אומר' לא למדה הכתוב והבן אומרם מגופי תורה ע"כ למדנו מדבריו דאף לשיטתו דכל הנלמד מן המדות ד"ס הוא מ"מ במקום שנאמר על שום דבר של סופרים גופי תורה זה הוראה מהם שכך היתה קבלה בידם שהוא ר"ת ממש אף שהם למדוה מהמדות או מדרשה אותה הדרשה אצלם אינה היא העיקר אלא הקבלה שהיא דבר תורה:
פט
גט דבעינן שיצוה הבעל לכתוב הגט לשמו ואם לא צוה פסול כתבו התוספות בעירובין די"ג ד"ה אבל כו' דאינו אלא פסול דרבנן ועיין בספר גט פשוט ריש סימן ק"ך:
צ
גט כתב רש"י ז"ל במנחות דל"ב דהא דצריך לדקדק בתורף הגט בחסר ויתר הוי מדאורייתא ע"ש:
צא
גט או שטר קידושין שנכתבו באיסורי הנאה אי נכתבו באיסור הנאה דאוריי' לא הוי גט ולא הוו קידושין ואי נכתבו באיסורי הנאה מדרבנן הוו קדושין תשו' הרשב"א סי' תר"ג ועיין בהר"ן פ"ק דקדושין על פירוש הירוש' שהביא הרי"ף בקדושין שבשטר ובתשו' הר"ן סי' ס':
צב
גלגול שבועה בסוף הנשבעי' אמר דמגלגלין בדרב וכתב' הרי"ף והרמב"ם פ"י מה' שלוחין דא פי' אהיסת מגלגלין והרא"ש ז"ל כתב שם דמגלגלין אפי' שבוע' ד רבנן על שבועה דרבנן ע"ש:
צג
גט הניתן ע"י כתיבת יד של הבעל ששלח דברו בכ"י לאמר אני ממנה סופר ועדים לכתוב גט ולתת לאשתי האריך בזה הרד"ך בית כ"ג והעל' דמדרבנן הוא דפסול דהא לא קאמר תנא דתוספתא שהגט בטל כדקאמר ברישא גבי כתב סופר כו' ומה"ט ס"ל לר"ת דמשום עיגונא הקלו בהרכנה דאלם וה"ה בכתיבת יד ואי פיסול כתב ידו מדאורייתא לא הוו מקילין בו משום עיגונא ע"ש ועיין בס' מכתב אליהו סי' ה' ד"ט שחולק שם ע"כ דבריו ועלה בהסכמ' דהגט בטל מדאורייתא לכ"ע:
צד
גזרה דרבנן לא גזרו אלא בודאי לא בס' וזה בברכו' פ' א שמתו ס' צואה בבית שרי באשפ' אסו' ס' מי רגלים אפי' באשפה שרי כדר' המנונא לא אסרה תורה אלא כנגד העמוד כו' הא נפלו לארעא משרא שרו רבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרי בודאן בס' לא גזרו ומזה הוא דאמרינן בכל דוכתא ס' דרבנן לקולא משום דלא גזרו אלא בודאן לא בספיקן. ומצאתי גדולה מזו בפ"ק דקדושין גבי ערל' בח"ל הלמ"מ אמרו שם אימור כך נאמרה המל"מ ודאי אסור ס' מותר: