קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר יא · פרק ה
קסערקסעס (ארתחשסתא) היטיב ליהודים. עזרא. נחמיה. א. אחרי מות דריוש ישב קסערקסעס בנו על כסאו אחריו, ויהי ירא אלה-ים ומהיר צדק כאביהו, גם הרבה להיטיב ליהודים ויעש עמהם חסדים נאמנים ככל אשר עשה דריוש. ובימים ההם כהן יהויקים בן יהושע בכהונה גדולה, ובבבל היה אז איש צדיק אשר כל זרע יעקב כבדוהו ויהי עליהם לכהן ראש ולמורה, ושמו עזרא. הוא היה חכם לבב בכל דבר חכמה ודעת וביותר בספר תורת האלה-ים, ויהי נושא חן גם בעיני קסערקסעס המלך ויאהבהו וישימהו לאיש סודו. והאיש הנעלה הזה שם על לבו להרים פעמיו ירושלימה ולמשוך אחריו יהודים רבים אשר נשארו עוד בבבל ולא עלו עם זרובבל כיתר אחיהם. ויחל עזרא את פני המלך לתת בידו מכתב אל האחשדרפנים אשר בארם לבל יעמדו לו לשטן בדרך אשר ילך. והמלך הטה לו אזן, ויעש את שאלתו אשר שאל ממנו, ויתן בידו מכתב אל האחשדרפנים והפחות וכתוב בו כדברים האלה: «קסערקסעס מלך מלכים נותן את ברכתו לעזרא מורה התורה וסופר מהיר בדת אלה-י השמים. כפי נדבת לבבי מלדה הטיתי חסדי על היהודים ועל הכהנים והלוים היושבים בארץ ממלכתי אשר נדבם לבם ללכת ירושלימה, וברצוני הטוב גם ברצון שבעת יועצי אני נותן להם רשיון ללכת אל ירושלים להגדיל שם תורתם ולהאדירה ולתת לה מהלכים בכל ערי ארץ יהודה כבימי עולם ושנים קדמניות. גם אני שולח בידם כסף וזהב אשר נדבתי אני ויועצי לאלה-י ישראל השוכן בירושלים, גם כל הכסף והזהב הנמצאים בכל מדינת בבל אשר תוצאותיהם מקדם מקדשי בית ה’, יקחו להם המתנדבים בעם ההולכים לירושלים לקנות בהם פרים, אילים וכבשים ומנחותיהם ונסכיהם להקריבם על מזבח בית אלה-יהם אשר בירושלים. ואתה עזרא יש לאל ידך לעשות בכסף הנותר כטוב וכישר בעיניך ובעיני אחיך. והכלים אשר ינתנו לך לשרת בבית אלה-יך, תביאם אל המקדש ותתנם אל הכהנים משרתי ה’, גם תוכל לעשות עוד כלים חדשים לבית המקדש כאות נפשך, ומוצא הכסף יהיה מאוצר המלך כי פתח אפתח לך את בית אוצרי לכל המחסורים אשר יחסרו לעבודת בית האלה-ים. ומני אני קסערקסעס המלך יצא דבר מלכות אל כל סכני אוצרותי אשר בארם וכנען וכל עבר הנהר כי ימהרו לתת לעזרא הכהן סופר דת אלה-י השמים ולכל אחיו הכהנים ככל אשר ישאלו מכם עד מאה ככרי כסף, ועד מאה כור חטים, מאה בת יין, מאה בת שמן, ומלח בלי מדה. כל אשר צוה אלה-י השמים, יעשה לבית מקדשו בלי התמהמה, כי למה יקצוף האלה-ים על מלכותי ועלי ועל בני. גם אני מצוה אתכם לבל יעוז אחד מכם להרים מס מהכהנים הלוים, המשוררים, השערים, הנתינים וכל משרתי בית האלה-ים או לקחת מהם מנדה, בלו והלך. ואתה עזרא כחכמת אלה-יך אשר בלבבך תוכל להקים שופטים ודינים אשר ישפטו וידינו את כל העם היושב בארם ובכנען, גם ילמדו אותם את חקי האלה-ים ותורותיו, לבל יצטדק איש מבני עמך בעברו את תורת ה’ ואת מצות המלך לאמר כי מחסר דעת עבר ואשם, רק כיודע דת ודין ועובר בזדון את מצות ה’ ומלך, ענש יענש, ענש מות או ענש כסף או להאסר בבית האסורים. שלום לך עזרא וחיה בטוב!»
ב. ויהי כקרוא עזרא את דברי המכתב הזה, שמח שמחה גדולה מאד, ויאמר: «ברוך ה’ אלה-י אבותינו אשר נתן כזאת בלב המלך לפאר את בית ה’ אשר בירושלים. ואשר הטה עלי חסד לפני המלך ויועציו ולפני כל שריו הגבורים. וימהר ויקרא את מכתב המלך באזני כל היהודים היושבים בבבל, ואת פתשגן המכתב שלח לכל אחיו הנפוצים בארץ מדי, ובשמעם כי המלך ירא הוא את האלה-ים ושלח פדות למו ביד עזרא, שמחו שמחה גדולה מאד ויודו ויהללו את ה’, ורבים מהם מהרו ויצברו את הונם ורכושם ויבואו אל עזרא בבלה ללכת עמו משם ירושלימה, אך מרבית היהודים נשארו בארצות גלותם ולא שבו לארץ מולדתם, ועל כן לא יעבדו את הרומאים כי אם שני שבטים משבטי בני ישראל, הם שבט יהודה ושבט בנימן, אך עשרת השבטים הנותרים אשר רבים הם כחול הים, יושבים עוד עד היום בעבר הנהר (פרת) ולא עלה עליהם על הרומאים. אולם מרבית הכהנים והלוים, המשוררים והשערים ומשרתי בית ה’, נלוו אל עזרא ויבואו אתו ירושלימה. ועזרא העביר את היהודים הנקבצים אליו את נהר פרת [*עי’ עזרא ח’, ט”ו, כ”א], ויקרא שם צום שלשה ימים להתענות לפני ה’ ולבקש ממנו דרך ישרה, כי בשת פניו מנעתהו לשאול מן המלך חיל ופרשים לשמור אותם מכף אויב וארב בדרך. כי אמר למלך לאמר: „יד אלה-ינו על כל מבקשיו לטובה, ועזו ואפו על כל עוזביו”. ויצומו ויבקשו מאלה-ים על זאת ויעתר להם. ויסעו מנהר פרת בשנים עשר לחדש הראשון, בשנת שבע למלך קסערקסעס, ויבואו ירושלימה בחדש החמישי בשנה ההיא. ויהי כבואם אל מחוז חפצם, היתה ראשית מעשה עזרא לשקול לידי זקני הכהנים סכני בית ה’ את כל הכסף והזהב וכל הכלים אשר התנדבו המלך והשרים וכל שועי היהודים, ויהי משקל הכסף שש מאות וחמשים ככרים, ומשקל כלי הכסף מאה ככרים, משקל כלי הזהב עשרים ככרים, ומשקל כלי מצהב טובה וחמודה פי שנים מזהב [*ע’ עזרא ח’, כ"ז. והנה לפי זה נבין את כוונת הכתוב (שם) שנים חמודות כזהב, ר"ל כי הנחשת ההיא חמודה פי שנים מזהב] שנים עשר ככרים. וכל אלה נתן המלך ושריו ואצילי היהודים אשר נשארו בבבל, ליד עזרא להביאם לירושלים מנחה לבית האלה-ים. ואחרי כן העלה עזרא עלות לה’ ככתוב בספר התורה, פרים שנים עשר על שלום כל ישראל, אילים תשעים וששה, כבשים שבעים ושבעה, וצפירי עזים שנים עשר, הכל עלה לה’. אחרי כן נתן את מכתב המלך אל סכני אוצר המדינה ואל הפחות אשר בארם בית רחוב וכנען, והם חגרו בעוז מתניהם, אם ברצונם הטוב או בחזקת היד, לנשא ולרומם את היהודים ולתת להם כסף וזהב וכל המחסורים אשר יחסרו להם, כמצוה עליהם מפי המלך.
ג. ועזרא שמח מאד בראותו כי כל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו. כי ה’ הצליח אותו בכל דרכיו בגלל צדקת נפשו וישרת לבבו ויראת ה’ אשר היא אוצרו. אך רננת הצדיק הזה היתה מקרוב ושמחתו נהפכה לאבל. כי ככלותו את כל אלה, נגשו אליו השרים ויאמרו לאמור: “לא נבדלו בני ישראל והכהנים והלוים מתעבות עמי הארצות, הכנעני, החתי, הפרזי, היבוסי, העמוני, המאבי, המצרי והאמרי. כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם לנשים, ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה.” כדברים האלה דברו השרים אל עזרא, ויחלו את פניו כי יאזור כגבר חלציו להעביר את הרעה הזאת מבני יהודה, ולהיות מעוז לדת ומשען לתורה, לבל יחרה שנית אף ה’ בשארית יהודה ויוסף להגלותה כבראשונה ולזרותה בארצות אויביהם. ויהי כשמוע עזרא את הדבר הזה, קרע את בגדו ומעילו, וימרוט משער ראשו וזקנו, וישב משומם. ובידעו נאמנה בי כבד ממנו הדבר להכביד אכפו על האנשים אשר לקחו להם נשים נכריות מעמי הארצות, ולהאיץ בם לגרש את נשותיהם ובניהם, על כן מרה נפשו לו ויהי כאיש נפעם ושולל וישכב ארצה כל היום עד מנחת הערב. אך כל החרדים על דברי אלה-י ישראל ושומרים תורתו, התאספו אל עזרא וירימו קול בכים ויקוננו ויספדו על מעל הגולה. ובמנחת הערב קם עזרא מהארץ ויפרוש כפיו אל ה’, ויאמר: בשתי ונכלמתי להרים אלה-י פני אליך כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד לשמים. כי שכחנו את כל הטוב והחסד אשר הגדלת לעשות עמנו ותתננו לחן ולחסד בעיני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלה-ינו ולהעמיד את חרבותיו ולתת לנו נדר ביהודה ובירושלים. חבל חבלנו לך ומעלנו בך מעל, כי בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל להתחתן בעמי הארצות ולקחת להם בנות אל נכר. הלא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה! אך אתה ה’ ה’ א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ומרבה לסלוח, הה שא נא לעון האנשים ההם אשר מרו בך, אל תגמול להם כמעשיהם, ואל נא יחרה אפך על שארית יהודה.»
ד. וכהתפלל עזרא וכהתודתו בבכי תמרורים ומתנפל לפני בית האלה-ים, נקבצו אליו עוד קהל רב מאד מישראל, אנשים ונשים וילדים ויבכו בכי גדול מבלי הפוגה. ושכניה אחד מראשי העם אשר בירושלים, נגש אל עזרא וידבר בשם כל האנשים אשר לקחו להם נשים נכריות, ויאמר: «אמנם אשמים אנחנו כי מעלנו באלה-ינו ונשב נשים מעמי הארצות, אך אנחנו נשבע בשם ה’ אלה-י ישראל כי נוציא את כל הנשים ההן והנולד מהן, ואשר ימאן לעשות כן ישא את עונו ויענש בפלילים כרי רשעתו». ויאמן עזרא בדברי שכניה וישבע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה, וישבעו. ואז קם עזרא מלפני בית האלה-ים וילך אל לשכת יהוחנן בן אלישיב, לחם לא אכל ומים לא שתה, כי התאבל על מעל הגולה. וביום המחרת צוה להעביר קול בכל ערי יהודה לכל הגולה להקבץ ולבוא ירושלים. וכל אשר לא יבוא לשלשת ימים כעצת השרים והזקנים, יחרם כל רכושו, והוא יבדל מקהל הגולה. ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן לשלשת הימים ויבואו ירושלימה בחדש התשיעי הוא חדש טבת בעשרים לחדש, וישבו ברחוב בית האלה-ים מול זקני העם, ויהיו מרעידים לדעת מה יעשה בהם, גם סמר בשרם מפני הגשמים. ויקם עזרא הכהן על רגליו וידבר אלימו דברים נמרצים וימלא פיו תוכחות על המעל אשר מעלו בה’ להשיב נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל, אך עוד להם תקוה אם יתנו תודה לה’ אלה-י אבותיהם ויעשו רצונו להבדל מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות. ויענו כל הקהל ויאמרו קול גדול: „כן! כדבריך עלינו לעשות! אבל העם אשר ידם במעל הזה רב מאד, והימים ימי גשמים והמלאכה לא ליום ולא ליומים, ועל כן יעמדו נא בירושלים כל שרינו ואלופינו, ולעתים מזמנים יבואו הנה כל אשר לקחו להם נשים נכריות, גם זקני עירם ילוו אליהם לבוא אתם ירושלימה לבער את הרעה הזאת מקרבנו ולהשיב ממנו חרון אף ה’„. כה היתה עצת כל העם, ועזרא הטה להם אזנו. ובראשון לחדש העשירי החלו ראשי האבות לבית אבותם לדרוש הדבר ולחפש את כל אנשי המעל אשר התחתנו בעמי הארץ, והנה בין מעלי מעל ההם נמצאו גם מבני יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ומיתר הכהנים והלוים אשר השיבו נשים נכריות, אך אהבת תורתם נברה על אהבת נשיהם ובניהם (אהבה עזה אשר הטבעה בנפש כל חי) ויתנו ידם להוציא את נשיהם עם הבנים אשר ילדו להם, ויביאו אשם לה’ איל צאן לכפר על אשמתם. וכן עשו גם כל בני ישראל ויגרשו את נשיהם בנות הנכר, ויאסרו אסר על נפשם לבל ישובו עוד לכסלה. והנה שמות האנשים ההם לא אזכיר בזה, כי מה יתנו ומה יוסיפו להקורא אם ידע את האנשים ההם בשמותם? ועזרא גדר גדר ביהודה ויעמוד בפרץ לבל יוסיפו עוד להכעיס את ה’ במעשיהם הרעים.
ה. ובחדש השביעי בהתקדש חג הסכות [*עי’ נחמיה ח’-ואדות השנוים אשר בדברי המחבר, נדבר במקום שידבר אדות כל השנוים אשר שנה המחבר בספריו מהנמצא אתנו בכתבי הקדש], נהרו כל היהודים לירושלים לראות את פני האדון ה’ צבאות, ויאספו במרחב העליון אשר לפני בית האלה-ים על יד שער המזרח, ויחלו את פני עזרא הספר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה’ את ישראל ולקרוא באזניהם את דברי אלה-ים חיים ההם. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל ויקרא בו מן האור עד מחצית היום, ואזני כל העם קשובות אל כל הגה היוצא מפיו, ועיניהם יורדות דמעה ולבם נשבר בקרבם על אשר לא שמרו את מצות התורה בימים הראשונים, כי לו הואילו הלוך אחרי ה’ ככל הכתוב בה, כי אז לא גלו מארצם ולא מצאו אותם צרות רבות ורעות עד כה. וכראות עזרא איך נפלו פניהם ובשמעו את קול בכים ואנחות לבבם, אמר אליהם: „דעו אחי ורעי כי קדוש היום להק אלה-ינו, אל תתאבלו ואל תבכו! לכו לבתיכם ואכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, ואל תעצבו, כי חדות ה’ היא מעזכם”. וישמעו העם בקול עזרא וישמחו ויעלצו כל שמנת ימי החג, וכאשר הקיפו ימי שמחתם, שבו איש איש לעירו בשירים ובהודות והלל לה’, ויברכו את עזרא על אשר הורה אותם את תורת ה’ ויחגור בעוז מתניו להגדילה גם גם להאדירה ולהשיב את עטרת תפארתה כבימים הראשונים, וימת עזרא זקן ושבע ימים, ויקבר בירושלים בכבוד גדול מאד ובעת ההיא מת גם יויקים הכהן הגדול, ואלישיב בנו הקם על תחתיו לכהן בכהונה הגדולה.
ו. בתוך הגולים אשר הגלה נבוכדנאצר ולא שבו עם יתר אחיהם לארץ מולדתם, היה גם נחמיה משקה למלך קסערקסעס, ויהי היום וילך נחמיה לפני שערי שושן הבירה ויקשב וישמע כי אנשים אשר שבו מדרך רחוקה (כפי הנראה לעינים) מדברים יחד בשפת עבר, וימהר ויקח עמם דברים וישאל את פיהם מאין באו. ובהשיבם לו אמרים כי מירושלים הם באים, שאל אותם על היהודים אשר נשארו מן השבי ועל ירושלים. ויענוהו כי רע ומר גורל היהודים בכל ערי יהודה, כי הם ברעה גדולה ובחרפה, וירושלים ירדה פלאים, חומתה מפרצת ושעריה נצתו באש. כי הגוים שכניהם הרעים יעשו להם נאצות גדולות ורעות רבות, כל הימים ישוטטו בחוצות ירושלים לשלול שלל ולבז בז, וכל הלילות יפשטו גדודים גדודים ויארבו עליהם בכל ערי מושבותיהם ויגירום על ידי חרב לעשוק בתיהם ונחלתם. רבים מיושבי ירושלים גם מיושבי הערים אשר סביבותיה, לקחו בשביה, ובעצם היום תראינה עיני כל את נבלות היהודים הנרצחים ואין איש לנקום את נקמת דמיהם מידי שופכיהם המרצחים העריצים.” ויהי כשמוע נחמיה את הדברים ההם, המו מעיו לאחיו האובדים, וישא את קולו ויבך מנהמת לבו, ויתאבל ויצם ויתפלל לפני אלה-י השמים, ויאמר: „עד מתי ה’ תסתיר את פניך מבני עמך ולא תראה בענים ולחצם? אויה! עד אנה תציבם מטרה לכל חצי זדון ועל ידי רשעים תרעצם ותרוצצם? שובה ה’! עד מתי? והושיעה נא לזרע אברהם אוהבך, ופדנו למען חסדך! והנה בעמדו על יד שערי העיר ובכה ומתפלל אל ה’ בלב נשבר, הגד לו פתאם כי המלך מתעתד לשבת במסבו על הלחם, וימהר נחמיה וירץ אל היכל המלך לעבוד את עבודתו ולתת הכוס אל ידו כפעם בפעם, וישכח לרחוץ את פניו ואת ידיו. ויהי ככלות המלך לאכול ולשתות ופניו צהלים; נשא את עיניו וירא והנה פני נחמיה משקהו זעפים ועל עפעפיו צלמות, וישאלהו המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה, אין זה כי אם תוגה נמרצה מתלוננת בחדרי לבבך! ויתפלל נחמיה בלבו אל ה’ וישאל ממנו מענה לשון, ויען ויאמר: «אהה אדוני המלך! מדוע לא ירעו פני ואיך לא ישבר לבי בקרבי אם העיר בית קברות אבותי חרבה, חומתה נהרסה ושעריה אכלו באש? הה תפל נא תחנתי לפני המלך המרומם ועשה עמדי הסד אלהים לתת לי רשיון ללכת אל יהודה ואל עיר קברות אבותי לבנות את חרבותיה גם להשלים את המחסורים אשר יחסרו עוד לבנין בית האלהים.» וייטב הדבר בעיני המלך, ויעש את שאלתו אשר שאל ממנו, ויתן לו אגרות אל פחוות עבר הנהר ויצום לתת לו כבוד והדר ולעשות ככל אשר יבקש מידם. „ועתה נחמיה!» אמר המלך אליו, עתה אל תעצב עוד ועבדת אותי בשמחה כל הימים אשר תשב עוד פה.» וימהר נחמיה ויקד ארצה וישתחו לה’, גם הודה למלך ויברך אותו על חסדו הגדול אשר הפליא לו, וילבש עז וחדוה, ויעט מעטה ששון תחת מעטה אבל ושמחת עולם על ראשו. למחר קרא המלך את נחמיה אל היכלו ויתן בידו אגרת אל אדאוס פחת ארם וכנען ושמרון, ויצוהו באגרת ההיא לתת יקר וכבוד לנחמיה ולמלאות את כל משאלות לבו ככל אשר ישאל ממנו.
ז. אחרי כן הלך נחמיה בבלה, ושם התנדבו יהודים רבים מבני ארצו לעלות עמו לירושלים. ובשנת עשרים וחמש למלך קסערקסעס הגיע נחמיה והעם אשר אתו ירושלימה. ויתן שם את אגרת המלך אל אדאוס ואל ראשי הפקידים, ואת כל היהודים אסף אל בית האלה-ים וידבר באזניהם כדברים האלה: „דעו נא אחי! כי ה’ אלה-ינו שמר לנו את בריתו אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב, ובגלל צדקתם רחם גם אותנו ויתננו לרחמים לפני מלכי פרס. ולי הפליא עוד חסדו ביתר שאת ויט עלי חסד בעיני המלך וישלחני הנה לבנות את חומת העיר ואת העזרות והלשכות לבית האלה-ים. ועתה אחי! לכו נא ונבנה את החומה ואת המקדש לא נהיה עוד חרפה לכל סביבותינו. אמנם ידעתי גם ידעתי את רשעת הגוים שכנינו, אשר אם ישמעו כי שבנו לבנות את חומת העיר, ישרקו ויחרקו שן עלינו ויהיו לאבני נגף ולצורי מכשול בכל דרכינו; על כן גלו על ה’ דרכיכם. בטחו בשם קדשו והשענו על זרוע עזו והוא יעזר לכם לבצע את אשר תחלו לעשות. גם עליכם לשקוד על המלאכה הגדולה ההיא וליגע כפיכם לילה ויום בעת רצון כזאת, ומי יודע מתי תהיה עוד עת מאשרת כמוה ?-.» ככלותו לדבר צוה את ראשי העיר לפנות את ערמות העפר אשר סביב החומה המפרצה, ולחלק את כל יושבי הערים והכפרים סביבות ירושלים לעבוד את עבודת החומה החדשה. והיהודים החלו לעשות את עבודתם בשמחה ובצהלה.
ח. ויהי כשמוע המאבים והעמונים והכותים וכל שבטי הגוים אשר בארם בית רחוב כי היהודים בנים את חומת ירושלים ומצליחים, חרה להם עד מאד, ויערימו על היהודים סוד ויתיעצו להפריעם מעבודתם, ויציקו להם בלי חשך ויכעיסום וירעימום וירפו את ידיהם. גם שמו להם מארבים וירצחו בהם אנשים רבים יום יום, וגם את נפש נחמיה זממו לקחת, וישכרו אנשי דמים מבני הנכר להרוג אותו. אז נבהלו כל היהודים ויפחדו תמיד מפני חמת המציק אשר כונן להשחיתם. ויתר הרבה התפלצו בהעביר צורריהם קול כי המון עמים רבים באום עליהם למלחמה. ומרוב בלהות נפשם וחרדת רוחם משכו ידיהם ימים מעטים מעבודתם. אך נחמיה אשר רוח ה’ נוססה בו, לא שעה אל קול פחדים ההוא ולא פחד מפחד צוררי יהודה ובנימן אשר סביב שתו עליו, ולא הניח ידו ממלאכת הקדש ההיא, וישם לילות כימים לשקוד על עבודתו. ולמען שמור את נפשו, אסף אנשי חיל חגורי הרב להיות שומרים לראשו תמיד. אפס כי לא עשה כן מאשר חפץ בחיים או מיראתו את המות, כי אם בגלל אשר ראה את הנולד ונפשו ידעה מאד כי במותו לא יוכלו היהודים לבצע את מלאכת החומה, וירושלים כסא כבוד ה’ תשאר עיר פרוצה אין חומה לארך ימים. גם צוה לכל עושי המלאכה כי יחגרו איש איש את חרבו עליו, ויעמדו הכן למלחמה תמיד, ואת השלטים והמגנים יצברו במקום אחד, ובמרחק חמש מאות צעדים העמיד בכל מקום תוקעי שופרות לבעבור יתקעו בשופר בראותם את אויביהם מרחוק לתת אות לכל העם להחלץ חושים ולהתיצב במערכות מלחמה. והוא סבב בכל לילה את העיר לשמרה מכל אויב, ולא נתן שנת לעיניו גם לא אכל לחם ולא שתה מים, ויחגור שארית כחו ואונו מעל לגבול כח אדם לבנות את החומה ולשקוד עליה. ככה עשה שתי שנים וארבעה חדשים. כי במשך הימים ההם כלה את מבנה חומת העיר ואת הבנינים אשר חסרו עוד לבית האלה-ים [*בס’ נחמיה ו’, ט"ו כתוב, „ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום- אך שם מדבר רק מהשלמת חומת העיר, והמחבר ידבר גם מהשלמת כל הבנינים אשר חסרו עוד לבית ה’- ואין בזה כל סתירה.] ויכלו כל הבנינים ההם בחדש התשיעי בעשרים ושמנה שנה למלכות קסערקסעס. וככלות כל המלאכה, הקריב נחמיה וכל העם קרבנות לה’ ויודו לו ויברכו את שמו על אשר שלח להם עזר מקדש ויצליח חפצם בידם, ויחגו חג שמנה ימים וישמחו ויעלצו לפני האלה-ים. וכל העמים היושבים בארם שמעו כי נבנתה החומה ולא נותר בה פרץ, רגשו ויתקצפו מאד וינהמו כנהמות ים, ובקנאתם ובאש עברתם אמרו לבלע ולהשחית את העיר ואת יושביה. ויהי כראות נחמיה את התרגזם ואת שאונם, ירא פן יתנפלו על העיר בחרב ויושביה מעטים הם לעמוד לפניהם, על כן חלה את פני כל הכהנים והלוים היושבים בארץ יהודה לעזוב את עריהם ולבוא ירושלים לגור בתוכה ולהיות עליה לסתרה. וימהרו הכהנים והלוים ויבואו לשבת בירושלים, ונחמיה בנה להם בתים מכספו, ועל עובדי האדמה פקד להביא מעשר מכל תבואות שדותיהם לירושלים לכלכל את הכהנים והלוים ההם השומרים את עיר האלה-ים, ועובדי האדמה שמרו את פקודתו ובשמחת לבבם הביאו את המעשר ליושבים לפני ה’ ההם. ומהיום ההוא והלאה רבו יושבי ירושלים ויעצמו במאד מאד ויתנו חתתם על כל העמים צורריהם ואויביהם בנפש. אחרי מעשה צדקות כאלה ועוד רבות כאלה, גוע נחמיה ויאסף אל עמו זקן ושבע ימים. הוא היה חכם לבב ונבון דבר, צדיק תמים בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, אהבת ארץ מולדתו ובני עמו בערה כאש בנפשו, וחומת ירושלים מצבת עולם היא לו לכבוד ולתפארת. כל הדברים האלה היו בימי המלך קסערקסעס.