אור ברסלב
קדמוניות היהודים ספר יא › פרק ד

קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו

ספר יא · פרק ד

פרק ג

בנין בית המקדש א. בחדש השביעי לצאתם מארץ גלותם העביר יהושע הכהן הגדול וזרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה קול בכל הערים אשר ישבו בהן שבי הגולה להקהל כאיש אחד אל ירושלים. ואז קמו ויבנו את מזבח אלה-י ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האלה-ים. וצרי יהודה ובנימן שמעו זאת ויחר להם מאד ויפלו פניהם ויערימו סוד ויתיעצו לחבל את מעשה ידיהם. והיהודים עשו את הג הסכות ככתוב בתורת ה’ ויעלו עלת יום ביום במספר, עלות לבקר ולערב ולחדשים ולכל מועדי ה’ המקדשים ולכל מתנדב נדבה לה’. מיום הראשון לחדש השביעי החלו להעלות עלות לה׳ בטרם יסד המקדש. ואחרי הקימם את המזבח, נתנו כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מהלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס ודריוש המלך אשר מלא את כל מצות כורש ולא הפיל מהן צרור ארץ.

ב. ובשנה השנית לבואם מבבל ירושלימה, בחדש השני לחדשי בני ישראל, בראשון לחדש, יסדו את היכל ה’, והלוים מבן עשרים שנה ומעלה, ויהושע ובניו ואחיו, קדמיאל אחי יהודה ובן עמינדב ובניו [*בעזרא ג’, ט’ כתוב קדמיאל ובניו בני יהודה וגו’ בני חינדד בניהם ואחיהם הלוים.] היו המנצחים עלי עשי מלאכת בית ה’. ועשי המלאכה שקדו על מלאכתם בידים חרוצות ולא חשכו מכל יגיעה נפשם עד כי יסדו הבונים את היכל ה’ בימים לא כבירים, אשר לא קוו היהודים בראשונה כי תהיה כזאת. ובהתנוסס ההיכל ביפעת קדשו, לבשו הכהנים את בגדי הקדש ויתקעו בשופרות וישירו עם הלוים ובני אסף שירי תודה ושירי הללויה על ידי דוד מלך ישראל ונעים זמירות קדש הלולים, וכל העם הריעו תרועה גדולה בשמחת כל לבב וירנו בגאון ה’. אמנם הכהנים והלוים הזקנים גם זקני ראשי האבות אשר ראו את המקדש הראשון בתועפות רום הודו ועזוז נפלאותיו והדר כבודו, הרימו קול בכים בראותם את המקדש הזה השני אשר כמהו כאין בעיניהם מול הראשון, ומנהמת נפשם עשו מספד תמרורים על תפארת ישראל כי נפלה פלאים ולא יספה עוד לקום, וקול בכים ויללתם התבולל בתרועת יתר העם ובקול שמחתם אשר הריעו תרועת ששון וישמחו וירננו על הבית השני הזה, כי הם לא ראו את כבוד הבית הראשון, וקול תרועתם ושירי זמרתם גבר על קול יללת הזקנים ומספדם והמית נפשם.

ג. ויהי בהשמע תרועת החצוצרות וקול העם ברעו להכותים (השמרונים) אשר שנאו את היהודים תכלית שנאה, ויתאספו ויבואו לירושלים לדעת מה קול התרועה בשערי העיר. ובשמעם כי גולי בבל שבו לגבולם והנם בונים מקדשם כבראשונה, באו אל זרובבל ואל יהושע ואל כל ראשי האבות ויחלו את פניהם ויאמרו: «נבנה עמכם את היכל ה’ אלה-ינו, כי ככם נדרוש לאלה-יכם, וא-ל אחד לנו, א-ל אלה-י ישראל, ולו אנחנו זבחים מימי אסר-חדן מלך אשור המעלה אתנו פה [*המחבר יקרא את מלך אשור ההוא בשם שלמנאסר (ועי’ רש”י בעזרא ד’, ב’, ובביאור שם-]». ויאמר להם זרובבל ויהושע ושאר ראשי האבות לישראל: «לא לכם ולנו לבנות בית לאלה-ינו, כי רק אנחנו יחד נבנה את הבית לה’ אלה-י ישראל כאשר צונו המלך כורש גם המלך דריוש, אך זאת נעשה לכם: פתח נפתח לפניכם את שערי הבית בכל עת אשר תבואו להתפלל בו אל ה’ אלה-י ישראל, כי בדבר הזה לא נפלינו אנחנו מכם גם מכל העמים אשר תחת כל השמים, כי בית אלה-ינו זה בית תפלה הוא לכל העמים».

ד. הדברים האלה הרגיזו את לבב הכותים, וחמתם בערה בם על היהודים, ויסיתו את עמי ארץ ארם לחדש את השטנה אשר כתבו בימי כורש וקאמביזעס על היהודים, והם שמעו בקולם וירפו את ידי עם יהודה, ויבהלו אותם מלבנות עוד את בית ה’, גם שכרו עליהם יועצים להפר את מעשיהם. ובעת ההיא בא סיזינעס (תתני) פחת עבר הנהר וסרבצנוס (שתר בוזני) עם כל הסרים למשמעתם, לירושלים הבנויה, וישאלו את פי נשיאי היהודים וראשי בית אבותם לאמר: «מי נתן לכם רשיון לבנות מקדש כזה אשר דמיונו כבית מצודה ולא כבית אלה-ים, גם למה זה לכם אולמים בצורים כאלה, ומדוע תבנו חומה נשגבה כזאת סביבות העיר?-». ויענו זרובבל ויהושע הכהן הגדול ויאמרו: «עבדי א-ל עליון אנחנו, ומקדש כזה בנה לו בימי קדם אחד ממלכינו חכם החכמים מלך עליון וצדיק כביר, והמקדש ההוא עמד שנים רבות ותהלתו מלאה הארץ. אך מפני חטאות אבותינו אשר חטאו לה’ אלה-י ישראל, הסגיר את העיר הזאת ביד נבוכדנצר מלך בבל והכשדים, והוא הרס אותה עד היסוד בה, ואת הבית הזה הזה החריב, וכל היהודים הגלה בבלה. אך כורש מלך פרס אשר ישב על כסא נבוכדנצר ומלך על כל עם פרס, הוא צוה בשנה הראשונה למלכו, לשוב ולבנות את בית אלה-ינו זה, ואת כל חמדות כלי בית ה’ אשר הוציא נבוכדנצר מהבית הזה וישימם בהיכלו אשר בבבל, השיב כורש ליהודים ויתנם ליד זרובבל [*בעזרא כתוב ששבצר תחת זרובבל וע”ש ברש”י-. והמחבר (לפי הנראה) יכנה את זרובבל פעם בשמו ופעם בשם ששבצר.] להשיבם אל המקדש אחרי הבנותו כבתחלה. וכל אלה צוה כורש לעשות בימים מעטים, ועל אבסרוס (ששבצר) פקד ללכת ירושלימה ולנצח על הבנים את בית ה’ והוא מהר ויבוא הנה ויסד את מוסדות הבית כאשר צוה מפי המלך כורש, אך ברשעת הגוים צוררי יהודה ובנימן נשבתה מלאכת בית ה’ עד הימים האלה. ועתה אם טוב בעיניכם כתבו נא את כל דברינו אלה אל דריוש והוא יצוה בטובו הגדול לבקר בבית גנזי המלך, ובעיניו יראה בי כנים דברינו וכי רק ברשיון כורש אנחנו עשים את מעשינו.»

ה. ועין אלה-ים היתה על זקני היהודים, וסיזינעס הפחה וסרבצנוס וחבריהם לא הפריעו אותם ממלאכת בית ה’, כי כן נועץ סיזינעס ומרעיו לבל ישביתו את היהודים ממלאכתם עד אשר יודיעו לדריוש את מעשיהם. וימהרו ויכתבו להמלך את אשר ראו ואת אשר שמעו מפי ראשי היהודים. וידי היהודים רפו אז וייראו פן לא יתנם המלך לבנות עוד את העיר והמקדש, אך חגי וזכריה, שני נביאי אמת אשר היו בימים ההם, חזקו את ידיהם בשם ה’ ויבטיחום כי ידי זרובבל אשר יסדו את הבית תבצענה אותו וגדול יהיה כבודו מכבוד הבית הראשון, והיהודים האמינו בדבריהם ויוסיפו לעשות את מלאכת ה’ לילה ויום בידים חרוצות כבתחילה.

ו. ובין כה וכה כתבו הכותים שטנה על היהודים וירשיעום לפני דריוש המלך באמרם כי כל מגמתם רק לבצר את עירם ולעשות את בית מקדשם לבית מצודה, ולמלך אין שוה להניחם לבצע את אשר החלו לעשות. גם הליטו בתוך, מכתב שטנה ההוא את ספר הגלוי אשר כתב קאמביזעס לשרי המדינות להפריע את היהודים ממבנה עירם ומקדשם, בגלל אשר שמע מפי הכותים כי רעה נשקפה עליו מהעיר ומהמקדש. אולם בהגיע גם מכתב סיזינעס וחבריו אל המלך, צוה לבקר בבית גנזי ספרי הזכרונות למלכי פרס על אדות הדבר הזה. ויבקש הדבר וימצא באחמתא, בהיכל המלך אשר במדי. כי שם נמצאה מגלת ספר וכתוב אליה כדברים האלה: «בשנה הראשונה למלך כורש, צוה המלך לשוב ולבנות את בית האלה-ים ואת מזבחו אשר בירושלים. גם שם את תבנית המקדש ואת ממדיו: ששים אמה גבהו וששים אמה רחבו על ארבעת רבעותיו, קירותיו שלשה טורים אבני גזית וטור אחד עצי ארזים מהמסד ועד הטפחות. כל הכסף והזהב לבנין הבית יהיו מאוצר המלך. גם צוה להשיב אל הבית את כלי הקדש אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל ממנו ויביאם בבלה, ואת אבסר (ששבצר) פחת ארם וכנען ואת הפקידים הרדים על ידו הקדיש על כלי הקדש ההם לשמור אותם עד אשר יבנה המקדש ואז יתנום להכהנים לשרת בהם לאלה-י ישראל כבימי קדם. ואבסר הפחה והפקידים ההם לא יגשו אל מלאכת בית ה’, רק היהודים משרתי ה’ ונשיאי עדתם, הם יבנוהו והם יציבו דלתותיו [*ע’ עזרא ו’ (ו’, ז’) וע"ש ברש"י ובאור] גם קרא המלך נדבות ויער את רוח כל נדיבי לב להתנדב אל בית ה’ איש איש כנדבת לבו, ולהפחות ולהנציבים והסגנים פקד להרים תרומה מאוצרות המדינה ולתת להכהנים אשר בהיכל ה’ את הכסף ההוא לקנות בהם פרים, אילים, כבשים, שעירי עזים, קמח חטים, שמן ויין וכל אשר יאמרו להם הכהנים. ובעד כל אלה ישיבו לו היהודים גמול להתפלל בעדו בבית מקדשם ולהעתיר אל ה’ אלה-ים לשום לו שלום ולבית מלכותו ולכל עם פרס. וכל איש אשר לא יקים את דברי הפקודה הזאת ואשר ימרה את מצותו, אחת דתו להתלות על עץ ורכושו יחרם לאוצר המלך ולא יועיל לו כל תחנה כל תפלה וכל כפר נפש. ולאחרונה הפציר גם בה’ כי יברוק ברק וילהט גוי ואדם יחד אשר יעמדו לשטן לו בדרך הזה להפיר את עצתו ואת מצותו אשר יעץ ואשר צוה לטובת בית האלה-ים ולטובת היהודים.»

ז. ויהי כקרוא דריוש את דברי המגלה ההיא, השיב אמרים אל סיזינעס ומרעיו, ויכתוב אליהם כדברים האלה: «דריוש המלך אל סיזינעס הפחה ואל סרבצנעס ומרעיהם, שלום. הנה אנכי שולח לכם את פתשגן כתב הדת אשר נמצא בגנזי המלך באחמתא אשר כתב אדות ירושלים ובית האלה-ים, ויש את נפשי כי כל דברי כורש ודתו יצאו לאור ולא יעדר דבר. חיו בטוב.» ובהגיע המכתב ההוא אל סיזינעס וחבריו, הראו לדעת וידעו נאמנה כי נפש המלך אותה כי תבנה ותכונן העיר, והמקדש יתנוסס בגאונו כבראשונה, וימהרו ויבשרו זאת לזקני היהודים ולנשיאי עדתם. ויחזיקו את ידיהם ויתנו להם עז וישע לבנות את בית מקדשם, וכל העם ראו ויאמינו בחגי וזכריה כי אנשי אלה-ים הם ודבר ה’ בפיהם אמת. כי ברצון אלה-ים ומלך בנו את הבית והצליחו ויכלוהו במשך שבע שנים [*עי’ עזרא ו’ (ט"ו) וע"ש ברש"י] ובשנת עשרים לדריוש בעשרים ושלשה לחדש שנים עשר הוא חדש אדר (דיסטרוס בפי המקדונים) עשו הכהנים והלוים וכל העם את חנכת הבית [*עי’ עזרא (שם)] ויקריבו מאה פרים, אילים מאתים, כבשים ארבע מאות, ושעירי עזים לחטאת שנים עשר למספר שבטי בני ישראל, ויקימו את הכהנים במחלקותיהם ואת הלוים לפלגותיהם ככתוב בספר תורת משה.

ח. ובחדש הראשון הוא חדש ניסן (קסנטיקוס בפי המקדונים) בארבעה עשר לחדש נהרו כל היהודים אל בית ה’ לעשות את קרבן הפסח, וישמחו ויעלזו לפני ה’ שבעת ימים, ויזבחו זבחי תודה להודות לה’ חסדו ואמתו אשר גבר עליהם ואשר הטה להם חסד בעיני מלך פרס והסב את לבו עליהם להשיבם אל נויהם ולהביאם אל הר קדשם ולשמחם בבית מקדשם. ממשלת היהודים בימים ההם היתה ממשלת כהנים וזקני העם, כי הכהן הגדול היה רדה בעם וישפטם ככל חקות התורה, ועל ידיו רדו הזקנים תופשי התורה ולמודי ה’, הממשלה הזאת נמשכה עד ימי החשמונאים אשר הפכו את ממשלת הכהנים והזקנים לממשלת מלך ושרים, כי הם שמו כתר מלכות בראשם ויהי בישרון מלכים. אמנם גם בטרם הגלם נבוכדנאצר בבלה, משלו בהם מלכים רבים מימי שאול ודוד משך חמש מאות שנה ועשרים וארבע שנה וששה חדשים ועשרה ימים, ולפני מלוך המלכים ההם, משלו בהם אנשי לב הנקראים בשם שופטים וגבורים, וממשלתם נמשכה ממות משה ותחלת שפוט יהושע יותר מחמש מאות שנה. כה היה מצב היהודים אחרי שובם מגלות בבל בימי כורש ודריוש.

ט. והכותים לא נחו ולא שקטו מהרע ליהודים ככל אשר השיגה ידם, כי הם בטחו בעשרם ובמצאותיהם מארץ פרס מימי קדם, ולא נתנו ליהודים את תרומת הכסף אשר נטל עליהם המלך לתת להם, ויתאמצו להפוך את לבות שרי המדינות לשנוא את היהודים, ולא השיבו ידם מבלע ומהכעיס את לב היהודים בלי חשך, גם שכרו עליהם חרשי משחית מעמים אחרים, עד כי קצרה נפשם ונלאו נשוא עוד את רעת רעתם. ועל כן המתיקו כל יושבי ירושלים סוד ויתיעצו לשלוח מלאכים אל דריוש המלך להתאונן על הכותים צורריהם ואויביהם בנפש. וכלם כאחד בחרו את זרובבל ועוד ארבעה אנשים מאצילי יהודה, וישלחום אל המלך. ויהי כבוא המלאכים אל המלך ויספרו לו את כל התלאות אשר מצאו את היהודים ברשעת הכותים, הבטיח להם להיות מגן בעדם ולהצילם מרעתם, וישלח בידם מכתב אל הפקידים ואל שרי המועצה אשר בשמרון עיר הכותים ויצום בחזקת היד להיות על היהודים לסתרה מפני הכותים. ואלה דברי המכתב: „דריוש המלך אל תנגנס וסמבלס ראשי העם, גם אל סדרקיס ובבלון ועבדיהם אשר בשמרון. זקני היהודים, זרובבל, חנניה ומרדכי התאוננו באזני כי אתם ובני עמכם הפרעתם אותם תמיד ממלאכת בית האלה-ים אשר בירושלים, ועתה אינכם אבים לתת להם את פרשת הכסף לקרבנות בית מקדשם, ועל כן אני מצוה אתכם כי מהיום הזה והלאה נתן תתנו להם את הכסף לקרבנות הבית ככל אשר יאמרו אליכם הכהנים, והכסף ההוא תוציאו מאוצר מס המלך אשר בשומרון ותתנום להכהנים לבעבור יקריבו יום יום את קרבנותיהם ויתפללו בעדי ובעד ביתי ועמי אל ה’ אלה-י השמים». את המכתב ההוא נתן המלך ליד מלאכי היהודים השלוחים אליו, וישלחם בכבוד לארצם.

תוכן העניינים

קדמוניות היהודים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה