קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו
ספר יא · פרק ג
דריוש היסטספיס הרבה להטיב להיהודים א. אחרי מות קאמביזיס משלו המהגים שנה תמימה בארץ, אך שבעת שרי פרס ומדי היושבים ראשונה במלכות, הדיחו אותם משאתם וישביתו מאנוש זכרם, וימליכו את דריוש בן היסטספיס על פרס ומדי, ודריוש בשבתו עוד בשפל כאחד מבני העם, נדר נדר לאלה-י ישראל כי אם יצליחהו ויושיבהו על כסא המלוכה, השב ישב את כלי הקדש אשר היו אז עוד בבבל, אל בית האלהים אשר בירושלים. וזרובבל היה אוהב נאמן לדריוש מימים רבים, והוא גם הוא אהבו באמת, ובשמעו כי דריוש אוהבו ישב על כסא המלוכה, נסע יצא מירושלים ויבוא אל היכלו ויחל את פניו לשום אותו שומר לראשו, אותו ועוד שני אנשים נשואי פנים. ויעתר אליו המלך, ויתן לו את שאלתו.
ב. ובשנה הראשונה למלכו עשה דריוש משתה גדול לכל שריו הגרולים, האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה. אחרי אכלם מעדני מלך לשבע ואחרי שתותם יין מלכות רב, קמו השרים ממסבם וילבו לנוח ולתת שנת לעיניהם. גם המלך הלך לחדר משכבו ויעל על ערש יצועו, ויתן לעפעפיו תנומה. אך עד מהרה נדדה שנתו ולא יכל לישון עוד, ויקח דברים עם שומרי ראשו, ולאחרונה אמר להם: «אחודה נא לכל אחד מכם חידה, והאיש אשר ימצא את חידתי אשר אשאל ממנו ויגד לי פתרונה בחכמה ובדעת ודבריו יהיו קשט אמרי אמת, האיש ההוא ילבש מעיל ארגמן ומצנפת בד (ביסוס) יצנוף, שרשרת זהב תעדה את צוארו ובגביעי זהב ישתה בלב טוב את יינו, על ערש יקרה אשר רפידתה זהב יישן, ובמרכבה כבודה מעלפת ברקמי זהב ירכב, ועל יד ימיני אכין מושבו, וכרע כאח לי יחשב. ואחרי דברו את הדברים האלה, פנה אל הראשון ויאמר: «אתה תגיד לי אם היין חזק הוא מכל אשר בארץ». ואל השני אמר: «אתה תגד לי אם המלך הוא החזק מכל». ואל השלישי [הוא זרובבל] אמר: «ואתה תגיד לי אם האשה חזקה היא משני אלה, או אם האמת חזקה היא גם משלש אלה יחדו». ואז הלך לו המלך וישב וישכב. ולמחר בבקר קרא אליו את שריו ואחשדרפניו והפחות, ויבואו ויעמדו לפניו והוא ישב על כסאו ויצו לשלשת שומרי ראשו כי כל אחד מהם ימליץ בשפה ברורה את פשר דבר חידתו באזני כל השרים הגדולים הנצבים שם:
ג. ויפתח הראשון את פיהו ויהלל את היין ואת כחו וגבורתו, ויען ויאמר: „היין רוב אונים הוא ואמיץ כוח מכל אשר תחת השמש. כי הוא מושל בגבורתו על כל גבורי החיל. הוא יאסור בנחשתים את שותהו וימסוך בקרבו רוח עועים, יך את ראשו בתמהון ואת לבו בשגעון. ישוה קטן וגדול, בכור המלך עם בכור השפחה. ישלח את העבד חפשי מאדוניו, וירומם את הרש והנקלה על גפי מרומי קרת. בכחו יחליף את כח נפש האדם מן הקצה אל הקצה. על פיו כעוף יתעופף יגון ועצב מלב האבד, הלוה ישכח את המלוה, ואשר נשה בו לא יזכור את נשהו, ופיו ידבר אדות אלפי זהב וכסף, סגלות המדינות וכל תענוגות בני האדם. היין מוליך רוזנים שולל, ושופטי ארץ יסלף. באותו ילהט שביבי אש מדון ומשטמה בנפש גבר חכם עד כי יאמר לאוהבו הנאמן: «אויבי אתה!» את רעיו לא ידע, ואת אנשי שלומו לא יכיר עוד. אך בצאת היין ממנו, או ככלות כחו בתנומות עלי משכב, אז יקום האדם ולא יזכור כל אשר עשה וכלאשר הצמיד בלשונו ואשר הגה בגרונו בחרונו. וכל הדברים האלה יתנו עדיהם ויצדיקוני כי כח היין גדול מאד ולגדלתו אין חבר בכל גבורי כח אשר תחת השמש.»
ד. ויהי כאשר כלה הראשון לדבר על עזוז היין וכח מעשיו, פתח השני את פיו להלל ולשבח את גבורת המלך והוד אילותו ויאמר: «כל אשר נשמת שד-י תחיהו ידע ויבין כי האלהים המשיל את האדם בכל מעשי ידיו, כל שת תחת רגליו, בכל צאצאי הארץ ירדה, וכל הימים והנהרות יסורו למשמעתו. אך המלך ימשל גם בבני האדם ומלכותו בכל משלה. וממוצא דבר נשכיל ונדע כי האיש אשר עז בידו וגבורה בימינו לשלוט על רבבות אדם אדירי התבל, הוא הוא העזוז והגבור מכלם ולחזקתו אין חקר. הלא תראו כי בצות המלך לצאת למלחמה על אויביו, ירוצו כל עבדיו לקראת נשק, וכאיש אחד חברים יגישו את צואריהם לברק חרבות שלופות ולא יסוגו אחור מחמת רבבות חצים שנונים המעופפים על כנפי מות. על פי המלך יהפכו משרש הרים, יתפוצצו סלעי עד וישחו גבעות עולם. בדבר שפתיו ערער תתערער כל חומה בצורה, וכל מגדל גבוה יהרס מהיסוד עד צואר. ואחרי אשר ישליכו עבדיו את נפשם מנגד על מרומי שדה מלחמה ועל אויביו יתגברו, לא יעוז איש לשלוח בבזה את ידו ולקחת לו את השבי ואת המלקוח, אך הבא יביא את כל השלל וכל הבזה והמלקוח אל המלך, מחוט ועד שרוך נעל. והאנשים אשר לא יעדרו במלחמה, רק יעבדו את האדמה וירעו את מקניהם, ירימו תרומה למלך מראשית פרי אדמתם ותבואות שדותיהם אשר זרעו בדמעה וקצרו בזיעת אפים, ומראשית חלב צאנם וגז כבשם. כל אשר יגזר המלך אמר וכל הגה אשר יוציא מפי כבודו, ימהרו רבבות אדם להקימם ולהוציאם מהרה קל לאור. בשכבו על משכבו בלילות, גבורים אחוזי חרב ומלמדי מלחמה כצנה יעטרוהו, מכל משמר ישמרוהו, ואיש מהם לא יערב את לבו לעזוב אותו בנפול תנומה על עפעפיו וללכת לביתו לראות את שלום אשתו ובניו ומה יעשה בהם. על כן יאמנו דברי ואין מי יכזיבני כי המלך הוא החזק והאמיץ מכל אשר בארץ תחת כל השמים, ולרעם גבורתיו אין קצה ואין חקר.»
ה. ככלות גם השני את דבריו, פתה זרובבל [השומר השלישי להמלך] את פיהו להלל את גבורת האשה ואת אמץ האמת ועזוז נפלאותיה, ויען ויאמר: «הן אמת כי כביר כח הוא היין, והמלך נעלה בגבורתו גם ממנו, יען כי רבאות אדם יעבדוהו ויגורו מפניו, אולם האשה חזקה היא גם משניהם יחד, כי גם המלך ילוד אשה הוא, וכל הכורמים והדורכים בגת ילודי אשה גם המה, וכל אשר לנו רק מיד האשה נתנו. היא תשלח ידיה בכישור וכפיה תומכות פלך להכין לנו בגדי צמר ופשתים ולהלבישנו מחלצות, עינה צופיה הליכות ביתנו, ועפעפיה יישירו לשום משטר בכל מעשה ידינו. ועל כן יתן איש את כל הון ביתו, את כספו וזהבו ואת כל שכיות חמדתו אל האשה אשר יבחר. אשת חן תצוד נפשנו בהוד יפי פניה, תנהג את מורשי לבבנו כשבויי חרב ביפעת חמדתה, וכל אשר לנו נתן בחשק לבב בעד נעם אהבתה. איש איש יעזוב את אביו ואת אמו, את אחיו ואחותיו גם את ארץ מולדתו ודבק באשתו אשר תמצא חן בעיניו, ולפעמים ישליך האדם גם את נפשו מנגד בגלל אהבת אשה. ועל כן כנים דברי כי האשה חזקה היא מכל. ומי לא ידע כי אנחנו בכל אות נפשנו נשליט את האשה על כל יגיע כפנו ועמלנו ועל כל רכושנו אשר רכשנו בזיעת אף ובשום נפש בכף בארץ תלאובות או בארחות ימים! הלא עיני ראו ולא זר כי המלך אשר כל הארץ תכו לרגליו, הטה שכמו לסבול מוסר כלמתו מידי אפמע אשת חיקו בת ראבעצאק הטהמזירי באהבתו אותה; בשובה ונחת ראה בהרם האשה ההיא את הנזר מעל ראשו ובשומה אותו על ראשה; כל עצמותיו תגלנה בראותו כי שחוק נעים מרחף בין מפתחי פיה, ולא אבה להתנחם בראותו כי פניה זעפו ונזעמו; ובכל מאמצי כח התאמץ להעביר את חרונה ולהסיר עצב מלבבה להשיב את אהבתה וחסדה אליו.»
ו. כדברו את הדברים האלה הביטו האחשדרפנים והשרים איש אל רעהו ויתמהו; והוא הוסיף עוד שאת את משלו ויהלל את הדר כבוד האמת ויגד את כח מעשיה ועזוזה, ויאמר: «הנה הגדתי לכם מה עזה האשה ומה כביר כחה, אמנם גם עזה כאין וכאפס הוא מול גבורת האמת. כי היא מפי עליון יצאה, רוחו רוחה ומלתו על לשונה. כל האיתנים מצוקי ארץ, מרחבי שמי השמים והליכות השמש הירח והככבים, רק על פי ה’ א-ל אמת יחנו אף יסבו בלכתם, כי עמו מקור האמת והצדק, (אמת שמו גם חותמו אמת). ועל כן עזה היא האמת מכל עזוז וגבור ואין קץ לעזוזה, לפניה ישח השקר, יכרעו כל הבלי שוא, וכל לשון תקום אתה למשפט תרשיע. היא בת אלה-ים חיים וכמוהו תחיה לעולם. היא לא תסלה בכל יפי אשר ברבות הימים כליל יחלוף, אף לא יערכנה כל אוצר נחמד וכל סגלות המדינות אשר תחת צבא חליפות יתגלגלו, כי היא תעמוד לעד לזרות כל הבלי שוא, לכלא פשע, להתם חטאות ולהביא צדק עולמים-.»
ז. ויהי ככלותו לדבר וימחאו כל השרים כף ויריעו תשואות חן חן לו, ויאמרו פה אחד כי צדקו דבריו מדברי חבריו, כי רק האמת עזה היא מכל והיא ועזוזה לא יתמו. גם המלך שמח מאד על דבריו וירא פניו בתרועה, ויאמר לו: «שאל מה אוסיף לך על ההבטחה אשר הבטחתי אמש? כי נפשי אותה לשית עליה עוד נוספות בגלל אשר חכם הרזים אתה ומאד נבנות על כל בני גילך !-» אז הזכירו זרובבל את נדרו אשר נדר לאלה י ישראל לבנות את ירושלים עירו, לכונן את בית מקדשו ולהשיב את כלי הקדש אשר גזל מלך בבל מתוכו.» זאת היא שאלתי„ הוסיף זרובבל לדבר בחן שפתיו, „אליה אני נושא את נפשי, והיא חיי רוחי ונפשי תחת השמש [*כל הספור הזה לקח (בשנוים מעטים) מספר עזרא השלישי אשר לא יחד במספר ספרי הקדש, וגם בס’ יוסיפון לעברים הובא הספור הזה אך לא בזמנו ולא במתכנתו כדרכו תמיד וכנודע].»
ח. אז קם המלך מכסאו ויחבק את זרובבל בכל אותות אהבה, וימהר ויכתוב ספרים להאחשדרפנים ולהפחות אשר בארם ויצום להחזיק בידי זרובבל ובידי היהודים אשר ילוו אליו לעלות לירושלים לבנות את בית האלה-ים בתוכה, לנשאם ולנטלם ולמלאות כל המחסורים אשר יחסרו למו. ואת פקידיו אשר בארם נהרים ובארץ כנען, פקד לכרות ארזים מהלבנון ולהביאם ירושלימה לבנות אותה ולכוננה כבראשונה גם נתן דרור וחפש לכל היהודים אשר יעלו ירושלימה, והנחה עשה להם מכל מס ותרומת המלך אשר יתנו כל יושבי הארץ. ולבני אדום ולהכותים (השמרונים) ולכל עמי ארץ ארם בית רחוב, צוה המלך להשיב להיהודים את כל הערים והכפרים אשר ירשו להם אחרי הגלות מלך בבל את היהודים מארצם בבלה, ולתת עוד להם גם חמשים ככרי זהב למבנה בית ה’, וליהודים נתן רשיום לשוב ולהקריב את כל קרבנות ה’ ככתוב בספר תורת משה, וכסף וזהב רב הוציא מאוצרו לבגדי קדש להכהן הגדול ולכל אחיו הכהנים. גם נתן כנורות ונבלים חצוצרות ומצלתים וכל כלי שיר להלוים להרים קול זמרה במקדש ה’. ולשומרי העיר והמקדש גם להשערים ושומרי הסף נתן אחזות שדות גם ארחה דבר שנה בשנה לבעבור יחיו ברחבה ויוכלו לעבוד את עבודתם בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ואת כל כלי השרת השיב אל בית ה’ למקומם הראשון. הנה כי כן הפליא המלך המרומם הזה לעשות עם היהודים, וכה הוציא לאור ויבצע את כל המעשים הטובים אשר החל כורש לעשות כיד ה’ הטובה עליו.
ט. וזרובבל בראותו את כל הטובות אשר הטיב המלך לעשות עמו ועם כל היהודים, נשא מרום עיניו בצאתו מהיכל המלך, ויודה לה' חסדו ואמתו, וממעמקי לבו ובהדרת קדש השתחוה לו על אשר אצל עליו רוח חכמה ודעת למצוא על ידה חן וכבוד בעיני המלך עד כי מלא את משאלותיו. גם התפלל אל ה’ לבל יסיר חסדו ממנו גם בימים יצרו ויט אליו את לב המלך תמיד עד עשותו ועד הקימו את כל מזמות לבו. ואחרי אשר הודה זרובבל לה’ וישפוך לפניו שיחו לעיני כל קהל היהודים, הרים את פעמיו בבלה ויבשר שם לבני הגולה אשר בתוכה כי פקד ה’ את עמו ויער את רוח המלך להשיבם אל נוה קדשם ולבנות להם את ירושלים עירם ואת בית מקדשם כבתחלה. והיהודים שרו לה’ שיר חדש ויודו לו ויברכו שמו על גאולתם ועל פדות נפשם, ויעשו חג שבעת ימים, וחדות ה’ היתה מעזם. ויהי כי הקיפו ימי החג, בחרו את האנשים אשר יסעו ראשונים עם נשיהם ובניהם ומקניהם ירושלימה, ודריוש נתן להם שרי חיל ופרשים לנחותם עד מחוז חפצם, ופדויי ה’ אלה הלכו הלך ורנן, וישירו שירי זמרה, ויריעו בחצוצרות ויחללו בחלילים וישמיעו קול במצלתים, ויתר קהל הגולה נסעו לאחרונה בקול רנה וישועה ושמחת עולם על ראשם.
י. ואני לא אודיע בזה את שמות ראשי האבות ושמות כל משפחות יהודה ובנימן אשר שבו ירושלימה, כי לא לעזר ולא להועיל הוא להקוראים, גם אפריעם ממשך הספור ואהי עליהם למעמסה, רק אשא את ראש כל עולי הגולה, ואודיע בזה כי מספר הזכרים מבן שתים עשרה שנה ומעלה, היו ארבע רבאות (מילליאנען) ושש מאות אלף ועשרים ושמונה אלף מבני יהודה ובנימן [*שגגה יצאה מידי המעתיקים במספר הזה, והמספר האמתי הוא בס’ עזרא א’ (ב’-ס"ד) ובעזרא ג’ (ה’ מ"א) והמעתיקים בלשונות העמים לא נחלו על שבר יוסף ומה גם במספרים], גם נלוו אליהם שבעים וארבעה לוים. נשים וילדים ארבעים אלף שבע מאות וארבעים ושנים. משוררים מבני הלוים מאה ועשרים ושמנה. שערים מאה ועשרה. משרתי בית ה’ שלש מאות ותשעים ושנים; ונוספו עוד אליהם שש מאות וששים איש אשר לא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם. ומבני הכהנים באו המש מאות ועשרים וארבעה איש אשר נשאו להם נשים נכריות גם בקשו ולא מצאו את כתבם המתיחשים ויגאלו מן הכהונה. נתינים שבעת אלפים שלש מאות ושלשים ושבעה. מנצחים בנבלים מאתים ושלשים וחמשה. גמליהם ארבע מאות שלשים וחמשה, ובהמות מסע (צוגטהירע) חמשת אלפים חמש מאות ועשרים וארבע. ובראש כלם הלך זרובבל בן שאלתיאל מזרע מלכי בית דוד, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, ונלוו אליהם מרדכי ושריה אשר בחרו בהם היהודים לאלופים ולמנהלים לנחותם בדרך, ואשר התנדבו לבית ה’ מאה מנים כסף וחמשת אלפים מנים זהב. כן שבו פדויי ה’ לציון ברנה והלך לפניהם חסדו, ורצונו הוא מאספם, ובשמחות וגיל בהודות והלל הגיעו למחוז גבול קדשם.