אור ברסלב
קדמוניות היהודים ספר יא › פרק ב

קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו

ספר יא · פרק ב

פרק א

שטנת הכותים. מות כורש. קאמביזעס

א. וישמעו הגוים שכני יהודה הרעים והכותים [**אדות הכותים לא אדבר בזה, כי כבר ידועים הם לכל הקורא בס’ מלכים ב’ (י"ז) ולהבקי בדברי חז"ל ובספרי חכמי בני עמנו. והם היו אבני נגף וצורי מכשול ליהודה ובנימן כל ימי הבית השני.] אשר הושיב מלך אשור בשומרון אחרי הגלותו את ישראל מעל אדמתו, כי בני הגולה בונים את חומות ירושלים וכוננים היכל לה’ אלהי ישראל, וירע הדבר בעיניהם ויקנאו ביהודים קנאה עזה כמות, ויבואו אל האחשדרפנים ואל שרי המלך ויאיצו בם בלי חשך כי יפריעו את היהודים ממעשיהם ולא יתנום לבצע את אשר החלו לעשות. ובשחד ורב כפר הטו הכותים את לבבם עד כי נאותו לשאלתם, ולא חזקו עוד את ידי היהודים ויתעלמו מהם ולא עשו את אשר צוה אותם כורש בחזקת היד. והעת ההיא עת צרה ליהודים, כי כורש לחם אז מלחמות רבות ולא ידע מאומה מכל נכלי צוררי יהודה ובנימן אשר נכלו אז, ולאחרונה בהצותו את עם המסגיטיס נפל במלחמה! וצרי יהודה נשאו ראש, עתקו גם גברו חיל. וכשבת קאמביזעס [*קאמביזעס הוא המלך אחשורוש בס’ עזרא (ד’ ו’).] בן כורש על כסא מלכותו, נועצו הארמים (זיריער), הכנענים (פאניציער), העמונים, המואבים והכותים לב יחדו, ויכתבו אל המלך החדש ההוא שטנה על היהודים, וזאת פתשגן המכתב ההוא: «יודע לך אדונינו המלך כי היהודים אשר הגלו בבלה, באו כעת בארצנו לשוב ולבנות את ירושלים עירם, עיר מרדת ומלאה מטה מעולם, ובידים ממהרות יבנו לילה ויום את העיר הזאת ואת חומותיה סביב ומכוננים בית מקדש בתוכה. ועתה ידע תדע כי אם תבנה ותכונן העיר הזאת, לא יוסיפו עוד היהודים לתת מס לאוצר המלך. גם לא יסורו עוד למשמעתך ויקימו עליהם מלכים מקרב בני עמם. ואנחנו עבדיך הנאמנים אשר ידענו כל זאת נאמנה, נוסדנו יחד לגלות זאת את אזן המלך, גם לבקש פניך כי תבקר בספר הזכרונות אשר לאבותיך ותמצא כתוב כי העיר הזאת מרדת היא, ויושביה שונאים את כל מלכי הגוים, אשר בגלל זאת חרבה העיר ויושביה הגלו בבלה. גם נעיר עוד אזנך אדונינו המלך כי אם תבצענה ידי היהודים את אשר החלו לעשות, אז תהי העיר ההיא קיר ברזל בינך ובין ארם בית רחוב וארץ הכנענים, ותקרע מידך את הארצות הטובות ההן».

ב. ויהי כקרוא המלך את דברי המכתב ההוא, חרה לו מאד וחמתו בערה בו, כי היה בעל אף ומהיר חמה, וימהר וישב אמרים לכותבי המכתב, וזה פתשגן הכתב אשר שלח אליהם: «המלך קאמביזעס אל ראטהימוס (רחום בעל טעם ?) ואל בילסימוס (שמשי ?) הסופר; ואל כל השרים הסרים למשמעתו, שלום. קראתי את דברי מכתבכם ובקרתי את ספרי הזכרונות אשר לאבותי, ומצאתי ראיתי כי העיר ההיא (ירושלים] התנשאה על מלכי הארץ מיום הוסדה, ויושביה היו פריצים ומחרחבי מלחמות מעולם. גם מלכים אדירים היו בה, אכזרים ועריצים אשר רדו בכל עבר הנהר בפרך, וכל ערי ארם בית רחוב וארץ כנען היו להם למס עבד. כי על כן אנכי מצוה אתכם לבטל את היהודים מלבנות עוד את העיר ההיא לבל יוסיפו עוד לפרוץ במלכי הארץ פרץ, ולעורר ריב ומלחמות-». ויהי בהשמע דבר המלך ודתו, מהר ראטהימוס וסימיליוס הסופר עם כל הפקידים הרדים על ידו, וירכבו על סוסיהם ויבואו ירושלימה, ויאספו את היהודים, ויקראו באזניהם את מצות המלך, ויצוום בחזק יד להשבית את מבנה העיר והמקדש. ותשבת העבודה הקדושה ההיא תשע שנים עד השנה השנית לדריוש המלך. כי קאמביזעס מלך שש שנים ויכבוש את ארץ מצרים וישב לארצו וימת בדמשק, ואחרי מותו שלטו המהגים [*המהגים (מאגיער) היו חכמי עמי הקדם בימים הראשונים, חזי ככבים והוברי שמים (שטערנקונדיגע) גם שרי המדינות ומושלי העם, וזכרם ימצא עוד בספר ירמיה (ל"ט, ג’): שראצר רב מג (שראצר דער פארגעזעטצטע דער מאגיער):] שנה אחת בארץ, ועד השנה השנית לדריוש בטלה עבודת הקדש ההיא, כאשר נספר בזה.

תוכן העניינים

קדמוניות היהודים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה