אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) שאלות ותשובות › סימן ט

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

שאלות ותשובות · סימן ט

סימן ח

שאלה

בענין עגונות עפ"י גב"ע המפורשים

תשובה ראשונה צריך חקירה באלו העדיות בכללן מאין נודע כי אלו השני האנשי' דהיינו מ' חיים בן מ' יעקב מק"ק האמו ובעל העגלה שלו שנסע עמו מביתו או ממקום אחר הידוע אם הם בודאי שהלכו בנסיעה אחת אם אלו א"י הרצחנים. ולפי הנראה מכל אלו העדיות כל עיקר ידיעת דבר זה הוא מדברי העד מוה' יהודא במ' שמואל מחזיק כפר האלו. שהעיד שראה שני יהודים שנסעו כ"א עם שני א"י אצל מלון א'. ומעתה נחקור בענין עדותו מאין נוציא מדבריו שזהו מ' חיים הנ"ל בוודאי ושמו לא זכר האיש ההוא כי אם שם גיסו בשם המקום של גיסו וצריך חקירה בזה אי מהני בענין הזה. ועוד יש בעדותו גם קצת סימני גופו וסימני כליו ועל בעל העגלה אין בעדותו ודבריו כי אם סימני קצת גופו וסימני כליו ועוד שנסע יחד עם זה האיש הנ"ל ובענין הא"י לפי הנראה מעדותו לא נודע מדבריו אם הם הא"י שהרגו שני יהודים שנסעו עמם כאחד או לא כי אין בעדותו מענין הרציחה כלל ולא שם הא"י כלל ובענין עדות של ה' יעקב ב"ה יהודא מעדותו נודע מקום ההריגה שהוא אותו מקום שאמר הרוצח שנהרגו שם שני יהודים שנסעו עמו ועם א"י אחר אמנם לא נודע אם הם אלו היהודים שראה אותן מוה' יהודא הנ"ל כי אם ממה שאמר שהכיר בזקנו של כל א' וא' שהם אלו היהודים שראה אותם מוה' יהודא הנ"ל. ולפי הנראה הוא בעצמו לא ראה אותם בחייהם כלל כי אם שמע ממ' יהודא הנ"ל שראה שני יהודים עם שני א"י כנזכר בעדותו של מ' יהודא הנ"ל וזה הסי' של זקנם של כל אחד אמר לו ג"כ מוה' יהודא הנ"ל ומפני זה נראה לו שהם הם אותן היהודים מפני שזקנם נראה באותן הסי' שאמר לו מוה' יהודא הנ"ל שהיה לאלו היהודים שראה. וצריך חקירה בזה אי הוי סי' בענין זה או לא:

ומעדותו של מ' משה במ' שבתי לא נודע כ"א בסימני כליו של מוה' חיים הנ"ל דהיינו הביקס שלו שראה אצלו בחייו. ולפי הנראה מהדברים נראה שאותו הביקס מצאו אח"כ או אצל הרוצח או במקום הרציחה ולא פי' הדבר היטב עוד קצת סימני כלים. דהיינו חתיכה "גארטיל" וחתיכה 'יארמולקי' שהכיר ולא פי' הדבר היטב אם הכיר שהוא של מוה' חיים הנ"ל. ובעדותו של מ' צבי במ' אהרן לא ניתוסף כלום. אמנם בעדותו של מוה' ישכר במ' צבי ניתוסף שהוא הכיר הגארטיל של מוהר"ח הנ"ל שמצאו במקום הרציחה וצריך חקירה בזה אם יש לסמוך על סי' אלו אם לא:

ומדברי הא"י מסל"ת שהעידו משמם מוה' משה. ומוה' צבי הנ"ל לא נודע כלל אם ההרוגים האלו הם הם שראו אותם מוה' יהודא הנ"ל שנסעו כ"א עם שני א"י רק קצת סימן ממראות הסוסים ושהיו שני סוסים ובדברי מוה' יהודא לא פירש היטב מראות הסוסים של היהודים שראה ומדברי הרוצח שהגיד לפני בעל המשפט ג"כ לא נודע אם הם היהודים שראה אותן מוה' יהודא הנ"ל כ"א מקצת אומדנא מסימני הדברים שדברו עם היהודים ברמאות שהם נוסעים לחרסאן. והיהודים ספרו כן לפני מוה' יהודא הנ"ל שאמרו להם כן. וגם קצת אומדנא יש לידע ממקומות הנסיעה שנסעו ביחד קודם זה הלילה שהרגו אותם. ואמנם זה חסר בסיפורי הדברים ונכתב עליו וכו'. וגם יש לידע מקצת סימני בגדים שאמר שלקחו מעליהם אחר שהרגו אותן דהיינו אותן שקורין טאלופעס. ואמנם לא פי' היטב בדברי מוה' יהודא הנ"ל מעניני הטולעפעש כי אם מא' של הסוחר ואין בו שום סי' כ"א שהוא לבן:

ואחר כל אלה יש לעיין ולחקור בדינא דהנך עדיות של כל א' וא' אם יש בהם ממש בפרטן. ואח"ז בכללן בצירוף עדותן אם יש בהם ממש לענין היתר הנשים העגונות. וראשונה נעמיד החקירה בדברי העד ה"ה מוה' יהודא הנ"ל אם הוא סי' מידיעת שם גיסו בשם העיר. הנה בטור א"ה סי' י"ז הביא ב"י שם דעות שונות אי מהני שמו ושם אביו לחוד בלא שם עירו. וגם כתב שם דלכו"ע שמו ושם עירו לבד מהני אם לא הוחזק אחר בעיר זה ששמו כך שיש לחוש עליו שזה הוא. אמנם בנ"ד שלא הזכיר שמו ושם עירו רק שם גיסו בשם עירו יש לעיין אי הוי כשמו ושם עירו או לא והנה לפי הנראה מטעמא דהך מילתא דסגי בשמו ושם עירו לחוד היינו משום כיון דעכשיו אין ידוע לנו בעיר הזאת מאיש אחר ששמו כן שנאבד לא חיישינן שמא מכבר זה כמה שנים היה בעיר הזאת איש א' ששמו כך. ויצא מן העיר זה כמה שנים וזהו שנהרג דכיון שעכשיו לא חזינן שום ריעותא לתלות באחר לא חיישינן וא"כ מה"ט גופי' אם לא הזכיר אלא שם אביו בשם העיר של אביו ולא הזכיר שמו נמי סגי כיון דעכשיו ידוע לנו שבעיר הזאת שדר בה אביו ליכא איש אחר ששמו כשם אביו שנאבד לו בן רק אביו של זה בעל האשה תו לא חיישינן שמא כבר זה כמה שנים היה בכאן איש אחר ששמו כשם אביו וזה בנו של אותו האיש. אמנם עדיין יש לחלק דדווקא בהזכיר שמו ושם עירו הוא דלא חיישינן דילמא זה כמה שנים היה בכאן איש אחד בשם זה ויצא מכאן. דלמאי ניחוש לה אי דניחוש שמא יצא מכאן לדור בעיר אחרת. ועכשיו הוא שיצא משם ונהרג או מת בדרך זה. דבהא איכא למימר אי הוי דר בעיר אחרת מכמה שנים לא היה נקרא על שם העיר הזאת כיון שכבר עקר דירתו מכאן לעיר אחרת וכיון שאומר שזה הנהרג הוא מעיר הזאת וקורא אותו בשם העיר הזאת מסתמא על אותו בעל האשה שהוא דר באותה העיר עכשיו קאמר ואי דניחוש שמא יצא מכאן זה כמה שנים ולא קבע דירתו במקום אחר אלא שמיום צאתו מעיר הזאת היה נע ונד ממקום למקום עד זמן זה להא נמי לא חיישינן דכל כי האי מילתא הוי לה קלא בעיר הזאת שאיש א' יצא מן העיר ולא חזר ולא נודע מקומו איה. או שהוא נע ונד. והיו קצת העם זוכרים מדבר האיש ההוא וכיון שעכשיו אין מי שזוכר בדבר זה שהיה בעיר הזאת איש א' בשם זה שיצא מכבר ולא חזר ולא נודע איו או שהוא נע ונד לא חיישינן לה משא"כ בהזכרת שם אביו בשם העיר של אביו איכא למיחש שמא כאן היה זה כמה שנים איש א' בשם זה והיה לו בן במקום אחר והאיש בשם זה שהיה בכאן כבר מת ובנו שהיה במקום אחר הוא שנהרג או מת שם עכשיו באותו מקום שאומר. ולהך מילתא וודאי אין זכרון לראשונים לזכור ולידע אם היה בכאן איש א' בשם זה שמת מכמה שנים דטובא איכא בעלמא וזהו חילוק נכון. אמנם אם הוא אומר שיש לו עתה אב במקום פלוני והוא חי. נראה דבכה"ג וודאי מהני אעפ"י שלא הזכיר שמו אלא שם אביו בשם העיר של אביו סגי ועדיפא משמו ושם עירו בלבד. דהכא למאי ניחוש לה כיון שהוא אומר שיש לזה הנהרג אב במקום פלוני ששמו כן והוא חי ועכשיו אין ידוע לנו בעיר הזאת אחר ששמו כן שנאבד לו בן. ליכא למיחש כלל ועדיפא משמו ושם עירו דאכתי היה לנו למיחש דילמא כבר יצא מכאן איש א' בשם זה מכמה שנים ואפ"ה לא חיישינן וכמש"ל. וכ"ש בכה"ג דליכא למיחש כלל. ונראה דאפי' לדעת הסוברים שאין לסמוך למעשה להתיר בשמו ושם עירו לבד וכמו שהביא בח"מ בק"ע בשם הר"א מזרחי יע"ש מ"מ בכה"ג יש לומר דמודה דמהני ומטעמא דכתיבנא. ונראה שזהו דעת התשובה של ה"ר יעקב בכ"ר שמואל שהביא הח"מ בשמו שם סי' קל"ח וז"ל מאחר שהזכיר הא"י שיש להנהרג אחות במקום פלוני הו"ל כאלו הזכיר שמו. וא"צ לומר קברתיו אפי' לדעת הרמב"ם וכו' יע"ש. ונראה דמיירי שהזכיר נמי שם של אחותו דאל"כ לא מסתבר כלל שבסי' זה לחוד שיש לו אחות במקום פלוני סגי כאלו הזכיר שמו וכי אין שם באותו מקום עוד נשים שיהיה להם אח באיזו מקום וגם מיירי שאומר שיש לו עכשיו אחות במקום פלוני והיא עדיין קיימת דאל"כ אפי' בהזכרת שם אחותו לא סגי דשמא כבר היתה אשה א' בשם זה והי' לה אח במקום אחר והיא כבר מתה וכמ"ש בענין שם אביו וכן משמע הלשון שיש להנהרג אחות וכו' משמע דעכשיו יש לו מיהו בענין הזכרת שם של אחותו מפשט לשונו משמע דלא מיירי בהכי ונראה דמיירי שהזכיר שם העיר של הנהרג כגון שאומר איש א' ממקום פלוני נהרג ויש לו אחות במקום פלוני דהשתא א"ש דליכא למיחש כיון דעכשיו אין אנו יודעין אשה אחרת בכאן שיהא לה אח במקום פלוני להא לא חיישינן שמא מכבר יצא איזו אח של איזה אשה מכאן ומקרוב קבע דירתו במקום פלוני וכן משמע מדבריו שם מ"ש בשמו בסי' קל"ה וז"ל כי היכי דאמרינן וכו' ה"נ לא חיישינן דילמא איש א' יצא ממקום פלוני ודר במקום פלוני ויש לו אחות במקום פלוני וכו' ומשמע דבכה"ג נמי מיירי כאן וכן משמע מהא דכתב וא"צ לומר קברתיו ואפי' לדעת הרמב"ם וכו' ובהכי מיירי הרמב"ם בהזכיר שם העיר שיצא הנהרג ממנה וכמ"ש בשו"ע שם יע"ש. ואם אמנם גם בזה יש לפקפק דאכתי איכא למיחש דילמא איכא נמי אשה אחרת שיש לה אח באיזו מקום בעולם ועכשיו בא למקום פלוני ויצא משם ואין להאריך בענין זה בכאן דאין זה דומה לנידון שלפנינו:

והנה בנידון שלפנינו שכתבתי בהזכיר שם אביו ושם העיר של אביו ואומר שיש לו עכשיו אב במקום פלוני ששמו כן. נראה דלכו"ע מהני אפי' בלא הזכרת שמו של הנהרג ושם עירו דעדיפא משמו ושם עירו בלבד וכמ"ש. ואמנם עדיין יש לעיין בזה דוודאי בשהעד המעיד הוא שאומר כן מעצמו שיודע שזה הנהרג יש לו עכשיו אב במקום פלוני ששמו כן וודאי סגי בהכי דליכא למיחש מידי אבל היכא שהעד המעיד הוא בעצמו אינו יודע כלום אלא ששמע מפי הנהרג שיש לו אב במקום פלוני ששמו כן אכתי איכא למיחש דילמא זה הנהרג יצא זה כמה שנים ממקום פלוני ובעת יציאתו הי' עדיין אביו חי ואח"כ מת אביו ולא נודע לו ממיתתו ומשו"ה אמר שיש לו אב במקום פלוני ואכתי לא מהני מה שאין יודעים עכשיו איש אחר בשם זה במקום זה שנאבד לו בן שמא כבר מת איש בשם זה והי' לו בן במקום אחר רחוק שלא ידע ממיתת אביו וזהו שנהרג עכשיו ואפי' נימא דלא חיישינן להכי דמילתא דלא שכיחא הוי דלא נודע לבן במיתת אביו כמה שנים ונדמי להזכרת שמו ושם עירו דלא חיישינן דילמא כבר יצא איש א' ששמו כן זה כמה שנים ושכחו עכשיו משום דלא שכיח הוא שישכחו כולם ממילתא דאית לה קלא וכמ"ש. מ"מ אכתי יש לומר דווקא בשם אביו בשם העיר הוא דמהני בכה"ג מהך טעמא. אבל בשם אחיו או אחותו או שאר קרוביו בשם העיר שאומר שיש לו אח במקום פלוני ששמו כן אכתי איכא למיחש שפיר דילמא זה כמה שנים היה לו אח באותה העיר ששמו כן וכבר מת ולא נודע לו ממיתתו ומשו"ה הוא שאומר כן וזה וודאי שכיח הוא שיהא לאיש אח או שאר קרוב במקום רחוק שכבר מת ולא נודע לו ממיתתו וא"כ בנידון דידן דמיירי בכה"ג שהעד אינו יודע אלא מפיו שאמר לו שהוא גיסו של ר' אברהם מהארוויל איכא למיחש לכה"ג דכתיבנא דאף על גב דעכשיו אין בהארוויל ר' אברהם אחר שנאבד גיסו מ"מ דילמא כבר הוי בהארוויל איש אחד ושמו ר' אברהם וכבר מת וגיסו היה באיזה מקום ולא נודע לו ממיתתו וזהו שנהרג עכשיו ול"ד להזכיר שמו ושם עירו וכמש"ל. ואמנם ראיתי באגרת דמר שכ' שנודע למכ"ת אחר החקירה שהעד מוה' יהודא הנ"ל יודע בוודאי שעל ר' אברהם הארווילער הידוע עכשיו הוא שאמר לו שהוא גיסו באופן שאין לחוש כלל שעל ר' אברהם אחר הוא שאמר בכה"ג וודאי נראה דאין לפקפק כלל ומהני לכו"ע ואפי' לדעת הסוברים דשמו ושם עירו לחוד לא מהני בכה"ג מודה דמהני דליכא למיחש למידי כיון דידעינן דאין לר' אברהם הידוע שום גיס אחר שנאבד כי אם זה ה"ר חיים מהאמו ולא היה מן הצורך להאריך בזה ואמנם הארכתי קצת לדבר דבור על אפניו במידי דאיכא נפ"מ לדינא אע"ג דאין בו צורך לדין זה:

והנה כיון שזכינו לדין שהעד מוה' יהודא הנ"ל וודאי הוא שראה את מוהר"ח הנאבד עם בע"ג שלו שנתלוו בדרך עם שני א"י לנסוע עמם לעיר ח' והגיד נמי בעדותו שאמרו לו שיצא עתה מעיר. והרי עתה נראה דיש לדמות לדין קולר של בני אדם שהביאו הפוסקים והנה בחל"מ שם העתיק מתשובת הרב ב"י בסי' קפ"ג וז"ל מעובדא דקולר שמעינן אף שלא אמר הא"י המנין שלהם ולא אמר שנתלוה עמם רק שאמר הקולר של בני אדם שהיו מהלכין במקום פלוני מתו ואין אנו יודעין קולר אחר שהלכו בדרך ההוא לא חיישינן שמא ג"כ קולר אחר היה וכן אם אומר מנין בני אדם שהלכו למקום פלוני ואין אנו יודעין מנין אחר כזה שהלכו למקום פלוני אלא אותן שיצאו מכאן משיאין נשותיהן עכ"ל ובפשיטות נראה דיש ללמוד כן מהא דאמרינן ביבמות (דף קכ"ב) ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא ובא כותי אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן. ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכי ביתר ובא כותי אחד ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן עכ"ל. והנה באמת משמע כן בפשיטות ואמנם לפי לשון זה הוי לן ללמוד מכאן אפי' אומר קולר של בני אדם שמתו ולא הזכיר שהלכו למקום פלוני נמי וזה וודאי תמוה שאין כאן שום סימן מאחר שלא הזכיר שמות האנשים ולא מנין האנשים ולא שום מקום שמתו שם אהאי נסמוך שאלו היו בעליהן של אלו ואמנם לפי' הרמב"ם דמפרש קולר של בני אדם היינו שהיו נתונים בקולר הוי ניחא קצת שיש כאן סי' שהיו נתונים בקולר ומ"מ הוא תמוה. היאך נסמוך על סימן זה לחוד דהא אפי' סי' בגופו ואפי' בסי' מובהק פסקינן הלכתא דסי' דרבנן וכמה שפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כלישנא בתרא דרבא דכו"ע סי' דרבנן ולא סמכינן עלייהו לענין איסור דאורייתא והביא הב"י בסי' ה' דבריהם ודברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נחלות שפסק כן להדיא. ואע"ג שכתב הב"י דבסי' מובהק לגמרי לכו"ע הוי דאורייתא. מ"מ לא מסתבר שיהא סי' דנתונים בקולר סי' מובהק לגמרי טפי מסי' מובהק קצת שבגופו והלא אין סימן דקולר אלא כסי' דבגדים שהם חוץ מגופו דאפי' בסימנים מובהקים לגמרי לא סמכינן עלייהו וכדמסיק הב"י שם שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ודלא כמ"ש הנ"י ביבמות והר"ן בב"מ יע"ש. וזה וודאי פשוט דסי' דקולר לא עדיף מסימן מובהק דבגדים ואפי' סי' מובהק דבגדים לא הוי ואין בו צורך להאריך וכמו שיתבאר אי"ה בס"ד וכ"ש דקשיא טפי לפי' רש"י שפי' קולר חבורה ונמצא שאין כאן שום סי' כלל ואמנם באמת בדברי הרי"ף והרא"ש איתא בהאי לישנא חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו וקברתים דלפ"ז הוי סי' מה שהיו מהלכין לאנטוכיא וזהו כמ"ש בתשו' ב"י:

ואמנם גם בזה יש לעיין דוודאי הך דשהיו מהלכין לאנטוכיא לא הוי אלא כסי' מקום וא"כ קשה הא לענין אבידה דלכו"ע מהדרינן בסי' אפי' שאינם מובהקים לגמרי וכדאיתא בכמה משניות. ואפ"ה בסי' מקום פליגי רבה ורבא בב"מ (דף כ"ב ע"ב) וס"ל לרבה דמקום לא הוי סי' ולא מהדרינן אבידה בסי' מקום אלמא דסי' מקום גרע מסימן מובהק קצת שבגופו. ואפי' מסימנים שאינם מובהקים דבאבידה מהדרינן וכ"ש לענין איסורא דאורייתא דקיי"ל דאפי' בסי' מובהק קצת שבגופו לא סמכינן והאיך נסמוך אסי' מקום דגרע טפי ודוחק לומר דלרבא דס"ל מקום הוי סי' ס"ל דסימן מקום עדיף מסימן מובהק קצת שבגופו דלפ"ז יהיו סברותיהם הפוכות דלרבה אפי' היכא דסמכינן אסי' שאינם מובהקים אסימן מקום לא סמכינן ולרבא הוי איפכא דאפי' היכא דלא סמכינן אסי' שאינם מובהקים אסי' מקום סמכינן. ותו דא"כ נצטרך לומר דסימן מקום לרבא הוי דאורייתא מדסמכינן עלה לענין איסורא וא"כ תיקשי הא דאמר רבא שם (דף כ"ח) סי' דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרוש אחיך וכו' אלא דרשהו אם רמאי הוא וכו' מאי לאו בסי' ומסיק התם דמספקא ליה משום דאיכא למימר דרשהו בעדים ואי סי' מקום הוי דאוריית' הול"ל בפשיטות דרשהו בסי' מקום ולעולם שאר סי' לאו דאורייתא ונהי דבעדים לא מסתבר ליה כ"כ מ"מ בסי' מקום דשכיח טובא בפשיטות איכא לאוקמי קרא בהכי ואין לתרץ כמו שתירץ הב"י אהך דסי' מובהק לגמרי שהקשה שם ולשיטתו דהוי דאורייתא מ"ט לא אמרינן בסי' מובהק והוא הקשה שם אדברי התו' שכתבו כן בפ' כל הגט והיה רוצה להוכיח מדבריהם דס"ל דאפי' סימן מובהק לגמרי לאו דאורייתא ודחי דסימן מובהק לגמרי היינו עדים וקצת קשה על דבריו דה"ל להקשות מסוגיא דגמ' דאמרינן כן וכמ"ש והו"ל לאקשויי מהתם אהנך פוסקים דס"ל סי' מובהק לגמרי הוי דאורייתא ולתרץ כן ואין כאן מקומו לעניננו דאין לתרץ כן אסימן מקום דהוי כמו עדים דנהי דאסימן מובהק לגמרי איכא למימר דלא ניחא ליה לאוקמי קרא בהכי משום דלא שכיח סימן מובהק כי האי והוי כמו עדים דלא שכיח לאשכוחי עדים שידעו בבירור שנאבד לו אותה אבידה ממש מ"מ בסי' מקום. וודאי דליכא למימר דלא שכיח דוודאי שכיח ושכיח הוא שידע המקום שנאבד לו אותו דבר ותו דא"כ תיקשי מהך מעשה דקולר של בני אדם לרבה דהך מעשה דקולר של בני אדם ברייתא היא ואבא יודן איש ציידין אמרה ברייתא דתנא הוא ותיקשי מינה לרבה דהכא מוכח דמקום הוי סי' אפי' באיסור דאורייתא ואיהו ס"ל דאפי' מדרבנן לא הוי סי' ואין לתרץ דהכא מיירי דלא שכיחי שיירות שהיו מהלכין לאנטוכיא ובכה"ג מודה רבה דמקום הוי סי' דזה אינו דרבה דקאמר התם מקום לא הוי סי' אהא דתנן ברה"י נוטל ומכריז קאמר ומוקי לה ביש בה סי' דווקא אבל מקום לא הוי סי' אפי' ברה"י דלא שכיחי שיירות ואע"ג דרש"י פי' שם ברה"י כגון בשדה זרועה שאין רוב בני אדם הולכין שם ויש מיעוט שהולכין בה מ"מ וודאי משום המיעוט שהולכין בה לא מיקרי שכיחי שיירות והא דהוצרך רש"י לפרש כן משום דאי ברשות היחיד לגמרי כגון בחצר של בעל הבית האיך נוטל כלל דסתמא דבעל הבית הוי ומאי מכריז שייך כאן וכן נמי במקום שאין שום בן אדם הולך בה נמי לא הוי אמר רבה דלא הוי סי' דטעמיה הוא משום דאמרינן ליה כי היכי דאיתרמי לך האי מקום ה"נ איתרמי לחברך וכדאמרינן שם (דף ל"ג ע"ב) אלא דמיירי במקום שיש לומר דגם אחר עבר שם ואבד במקום זה ומה"ט פי' רש"י כן ומיהו וודאי דמשום זה לא מיקרי שכיחי שיירתא וזה וודאי דוחק לומר דהך שהיו הולכים לאנטוכיא מיירי בכה"ג שבזמן הזה לא היה שום אדם הולך לאנטוכיא כלל בענין דליכא לאיסתפוקי כלל באחרים ואי נמי נדחוק כן אכתי תיקשי אהך דתשובת ב"י שכ' סתמא שהיו מהלכין במקום פלוני וכן תיקשי אהרי"ף והרא"ש שסתמו ולא כתבו דבכה"ג מיירי ובאמת בפשיטות לא מסתבר כלל לאוקמי בהכי וא"כ נראה דע"כ ליכא לפרושי דמשום הך סי' לחוד שהיו מהלכין לאנטוכיא היו סומכין להתיר נשותיהן ותו דהא סתמא קאמרי קולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו ומנא ידעינן שכולם מתו דילמא מקצתן מתו ואפילו אמרו שכולם מתו. עדיין מנא ידעינן שמקודם לא פירש א' מהם לילך בדרך אחר או שילך קודם להם לאנטוכיא והוא לא מת. שהרי לא אמר העו"ג מנין המתים ולא מנין הקולר שראה. ואמנם לפי' הרמב"ם שפי' שהיו נתונים בקולר היה נראה ליישב קצת. דנהי דמקום לחוד לא הוי סי' מדאורייתא מ"מ מהני סי' דמקום בהדי סי' דקולר דסמכינן עלה אפי' בדאורייתא דזה וודאי לא שכיח שיהיו הרבה בני אדם הולכים נתונים לאנטוכיא. ולא חיישינן לאחרים. מיהו אכתי לא מתיישב קצת מנא ידעינן שכולם מתו דילמא קצתן הוליכו אותו מקודם לאלו. ועדיין חיים והוא לא ראה אלא קצתן שמתו ודוחק לפרש דמיירי שהיו נתונים בקולר אחד בענין שאין לחוש שקצת מהם פירשו. והיותר נכון בעיני גירסת הרי"ף דגרס מעשה בקולר של שני בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא עו"ג אחד ואמר חבל על קולר של שני ב"א שהיו מהלכין לאנטוכיא שמתו כן הוא בל' הרי"ף ונראה דבכוונה כ' הרי"ף הגי' כן דהשתא א"ש דאיכא נמי סי' מנין. ומנין לכו"ע הוי סי' [וכן מצאתי בתשובת הר"ן בסי' ג' שהביא שם הך דקולר בלשון הזה שני בני אדם וכו' יע"ש] ומיהו מ"מ בעינן נמי הך דשהיו מהלכין לאנטוכיא דבלא"ה איכא למימר נהי דמנין הוי סי' גבי ממונא מ"מ לגבי איסורא לא הוי מנין סי'. דומיא דשאר סי' מובהקים ואינם מובהקים לגמרי משום דאיכא למימר סי' דרבנן ומשו"ה מצרכינן נמי הך דשהיו מהלכין לאנטוכיא דהוי סי' מקום. והשתא איכא למימר דאפי' למ"ד מקום לחוד לא הוי סי' אפי' בממונא מודה דמהני לאיצטרופי בהדי סימן מנין אפי' באיסורא דאורייתא ולא תיקשי עליו מהכא מידי. ואתיא נמי שפיר דלא תיקשי אהא דאיבעי לן בבא מציעא (דף כ"ג ע"ב) מנין הוי סי' או לא הוי סי' והוצרך לאתויי מברייתא דמשקל הוי סי' ומדמשקל הוי סי' מדה ומנין נמי הוי סי'. ומ"ט לא פשיט ליה מהך ברייתא דהכא דמעשה בששים בני אדם דלכו"ע אפי' לפי' הרמב"ם אין כאן אלא סי' מנין. וכיון דאפי' באיסורא מהני כ"ש בממונא ולפמ"ש א"ש משום דאיכא למידחי דשאני הכא דאיכא נמי סי' מקום. ואיכא למימר דמקום לחוד הוי סימן בממונא ומצטרף בהדי סי' מנין לענין דמהני אפי' באיסור דאורייתא אבל סי' מנין לחוד אכתי איכא למימר דלא מהני אפי' מדרבנן. איברא דבלא"ה אינה קושיא כ"כ לפי מ"ש התוס' שם (דף כ"ה) ד"ה ש"מ וכו' דלא אלימא ליה הך ברייתא דמנין מהך ברייתא דמשקל יע"ש. ואין להאריך כאן בזה ולעניננו דלגי' הרי"ף א"ש דאיכא הכא סי' מנין וסי' מקום דבשנים נמי הוי מנין סי' דהא דבמטבעות בעינן תלתא שם (בדף כ"ה) וכן בשטרות (דף כ' ע"ב) היינו משום טבעא מכריז ושטרא מכריז ומיעוט מטבעות שנים. ומיעוט שטרות שנים משו"ה לא סגי בשנים וכמו שפירש"י שם אבל היכא דליכא האי טעמא בשנים סגי למיהוי מנין סי' וכן מוכח להדיא מהא דקתני שם (דף כ"ד) אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז. והיינו משום דמנין הוי. וכן פירש רש"י ותוספות שם:

ולפי זה אתיא נמי שפיר דלא תיקשי דילמא לא מתו כולם דלפי גי' זו הא אמר הכותי בהדיא חבל על קולר של שני בני אדם שמתו. והשתא נראה דגם הרמב"ם גרס כגי' הרי"ף רבו. מעשה בקולר של שני בני אדם וכו' ומה"ט כ' בלשון הזה. וכן אם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכו' ואמר עשרה בני אדם שיצאו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים וכו'. מתו כולם בדרך וקברתים. מתירין נשותיהן. וכן העתיק בשו"ע שם. והיינו הך דינא דקולר ומדכ' עשרה בני אדם וכן באמירת הכותי הצריך שיאמר עשרה בני אדם משמע להדיא שגורס כגי' הרי"ף. ואמנם וודאי מ"ש מנין עשרה הוא לאו דווקא דמשום סי' מנין וודאי דסגי בשנים. ובלא"ה אין טעם למנין זה דווקא. ומיהו מ"ש והם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכו'. דמשמע להדיא דבכה"ג דווקא מהני והיינו משום דמפרש קולר היינו שאסורים בקולר. אמנם קשיא על זה מאידך עובדא דמייתינן בגמ' שם. ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום ביתר וכו'. הרי דהכא ליכא סי' אחר אלא מה שהם ששים ושהלכו לכרקום ביתר. ואפ"ה התירו נשותיהן בלא שום סי' אחר ומ"ש גבי עשרה בני אדם דבעינן נמי סי' דאסורים בקולר או סי' אחר. ואין לומר דס"ל להרמב"ם מדנקט הכא קולר ובמעשה אחריתא נקט סתמא משמע ליה דבדווקא נקט הכא ולא ניחא ליה לפרש דמעשה שהיה כך היה דמ"מ לא הוי ליה למיתלי קולר כיון דלא נ"מ מידי ולא בעינן ליה כלל. ועוד למה ליה למיתני כלל הך מעשה דקולר דכ"ש הוא מאידך מעשה דששים בני אדם דאפי' בלא סי' דקולר התירו. ומש"ה ס"ל דדווקא משום דששים היו וחבורה גדולה כזו אינו בנמצא כלל ומש"ה סגי בלא קולר ולא חיישינן לאחריני דנימא דילמא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו משום דחבורה גדולה כזו קלא אית לה. והוי ידעינן מהך חבורה. ומדלא ידעינן מחבורה אחרת של ששים בני אדם שהלכו בדרך זו לכרקום ביתר אלא זו בלבד לא חיישינן לאחריני. ותו כיון דחבורה כזו אית לה קלא. אי הוי אזלי לעלמא נמי קלא הוי לה למילתא והוי ידעינן מינייהו להיכן הלכו. וכיון דהשתא לא ידעינן מינייהו ולביתר לא חזרו סמכינן עליה דוודאי הנך הם שמתו. ולהא לא חיישינן דילמא נתפזרו איש איש ואזלי לעלמא. כיון שבחבורה אחת הלכו. ומה"ט נמי לא חיישינן דילמא קצת מהם אזלי לעלמא ואחריני הוא דאיתחבר בהדייהו. דכולי האי לא חיישינן. אבל בחבורה קטנה דלית לה קלא לא סמכינן אסי' מנין ואסי' מקום לחוד. דאכתי איכא למיחש דילמא הנך אזלי לעלמא וחבורה אחרת כזו הוא שהלכו לשם ומתו ואנן דלא ידעינן מחבורה אחרת שהלכו בדרך הזה משום דחבורה קטנה לית לה קלא. ומהאי טעמא הוא דבעינן בעובדא קמייתא סימנים דאסורים בקולר. והשתא הוי אתי שפיר דנקט בברייתא הני תרי עובדי דכל חדא מינייהו אשמעינן מילתא אחריתא. וכמ"ש. דאם כן אכתי קשיין דברי הרמב"ם חדא דהוי ליה למיכתב נמי האי דינא דחבורה גדולה דסמכינן עלה אפי' בלא שום סי' אחר. כ"א בסי' המנין והמקום שהלכו לשם בלבד. כיון דבברייתא קתני לה לאשמעינן הך מילתא. ותו כיון דבעובדא קמייתא קתני שני בני אדם אי נימא דס"ל לחלק בדרך הזה שכתבתי א"כ מנ"ל דבחבורה של עשרה בני אדם נמי בעינן סי' דקולר דילמא דווקא בשני בני אדם שהיא חבורה הקטנה שבקטנות הוא דלית לה קלא ובעינן נמי סי' דקולר. אבל בעשרה בני אדם כאחד דילמא ההיא נמי חבורה גדולה מיקרי ואית לה קלא ולא בעינן סי' דקולר. ונהי דמפשט לא פשטינן לה מאידך עובדא להיתרא בלא סי' דקולר. דיש לומר ששים דווקא הוי חבורה גדולה. מ"מ ליכא למפשט נמי מעובדא קמייתא לאיסורא דאיכא למימר שנים דווקא וכמ"ש. ולא הוי להרמב"ם למכתב עשרה בני אדם כיון דלא פשיטא לן בעשרה דבעינן סי' דקולר. ולא הו"ל למכתב אלא כלישנא דברייתא דקתני שני בני אדם. וזה וודאי דוחק בעיני לומר שגירסתו אינה לא כגי' הרי"ף ולא כגי' הספרים שלפנינו והעתיקו כן כל הפוסקים קולר של בני אדם סתם. וגי' הרי"ף היא קולר של שני בני אדם. וגירסתו היא גי' אחריתא דגרס קולר של עשרה בני אדם. וס"ל לחלק בין עשרה לששים וכדרך שכתבתי. דזה לא אמרינן ליישב דברי' הרמב"ם כ"א מדוחק גדול. ואיברא דגם גי' זו דשני בני אדם לא ראיתי בשום פוסק ראשון ואחרון. דהרא"ש ביבמות שם כתב כלשון הספרים שלפנינו וכן בתשובה כלל נ"א הביא בלשון הזה. ושם מוכח דלא גרס שני בני אדם. וכמו שיתבאר אי"ה בס"ד. והגהות מרדכי בפ' אלמנה ניזונית הביא שם נמי הך עובדא וכתבה בלשון שלפנינו וכן כתב הב"י שם הך עובדא בהך לישנא. ולא ראיתיה כי אם בספר הרי"ף שלפני דאיתא שם בהאי לישנא שכתבתי. ומפני שלשון זה מתיישב לי יותר דלא תיקשי כל הנך קושיות שכתבתי שמתים לעיקר בדברי הרי"ף שבכוונה כתב כן. ולא תליתי בטעות סופר ועוד שגם דברי הרמב"ם נוטין כן. שכתב בהך דינא דקולר מנין ומספר של הבני אדם וכמו שהארכתי ואמנם לחדש עוד גי' אחרת אין עתי נוחה כלל. וקשיא לי עדיין מה שהוצרך הרמב"ם סי' דקולר או סי' אחר להך דעשרה בני אדם שהיו מהלכים למקום פלוני. ותו שכ' ואמר עשרה בני אדם שיצאו ממקום פלוני למקום פלוני וכו' משמע דבעינן שיאמר הכותי שיודע שיצאו ממקום פלוני. ולא סגי בהך דהלכו למקום פלוני בלבד. דבהליכתן למקום פלוני בלבד אכתי לא הוי סי'. דאיכא למימר דילמא אחריני נינהו וממקום אחר באו לשם להלוך למקום פלוני ומתו שם. ומשו"ה לא ידעינן מינייהו. ומשו"ה בעינן נמי שיאמר שיצאו ממקום פלוני. דבהא וודאי לא חיישינן דילמא הנך אזלי לעלמא והנך אחריני נינהו שיצאו ממקום פלוני דוודאי הוי ידעינן להו במקום פלוני שיצאו משם עוד חבורה א' אסורים בקולר והם עשרה. ומדלא ידעינן במקום פלוני מיציאת חבורה אחריתא של עשרה בני אדם אסורים בקולר אלא מזו בעליהן של אלו לא חיישינן לאחריני כן משמע מדבריו. ואמנם קשיא לי דבהנך עובדי לא הוזכר כלל מקום יציאתן. לא במעשה ולא באמירת העו"ג. וגם הרי"ף לא הזכיר מזה כלל כ"א מקום הליכה בלבד. ומנ"ל להרמב"ם דבעינן נמי שיאמר העו"ג מקום יציאתן. ופשיטות הברייתא משמע להדיא איפכא דסגי במקום הליכתן בלבד. וכן בדין הראשון שכ' גבי איש כ' כהאי לישנא איש שיצא מכאן עמי וכו'. משמע דס"ל נמי דבעינן נמי שיאמר הכותי מקום יציאתו עם האיש ההוא. ובלישנא דגמ' ליתא אלא איש שהלך עמי משמע דלא בעינן שיזכיר מקום יציאתו עמו משם. ואיכא נפ"מ טובא דבשהלך עמי לחוד. אכתי איכא למיחש דלמא זה שידענו שהלך עמו נפרד ממנו ויצא והלב לו למקום אחר. ואח"כ נתלוה עמו איש אחר. וזהו שמת. לאפוקי אם אומר שיצא עמו ממקום פלוני. ואנו ידענו שזה האיש הוא שיצא עמו ממקום פלוני תו ליכא למיחש למידי וכן נזכר בפוסקים חילוק זה. ולפי לשון הש"ס מוכח להדיא דלא חיישינן לשמא נפרד זה ממנו ואחר נתלוה עמו משום הכי סגי בהלך עמו בלבד. ומנ"ל להרמב"ם דבעינן שיצא עמו ממקום פלוני. וראיתי בזה בתשובת משאת בנימין שכ' בסי' מ"ד דלאו בדווקא כ' הרמב"ם כן יע"ש [וע"ש שהוא בעצמו מסתפק בזה ולא ברירא ליה לפרש כן]. ואני לענ"ד אינו נוח לי לומר כן. דאלו לא הוי נפ"מ לדינא בשינוי לשון זה ששינה מלשון הש"ס הוי לן למימר כן אבל כיון דאיכא נ"מ טובא לדינא כמ"ש לא הו"ל להרמב"ם לשנות מלשון הש"ס:

ומה שנראה בעיני בזה הוא דהרמב"ם לא ניחא לפרש דמיירי באמר העכו"ם סתם בלשון הזה באופן דה"ל למיחש דאחר נתלוה עמו ואחר הוא שמת וזה שידענו נפרד ממנו דבכה"ג הו"ל למיחש וודאי באיסור דאורייתא ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן במס' יום טוב דף יו"ד ע"ב אמתני' דזימן שחורים וכו' פשיטא אמר רבה לא צריכא שזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מ"ד וכו' קמ"ל הנך אזלי לעלמא והנך אחריני נינהו לימא מסייע ליה לר"ח דאר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב כדאמר אביי בדף וכו'. מוכח להדיא לר' חנינא דס"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב א"צ לאוקמי בדף ואפ"ה חיישינן דילמא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו. ואע"ג דהוי קורבא דמוכח וכמ"ש התוס' בבא בתרא (דף כ"ג ע"ב) דהרי היו כאן מתחילה שחורים ולבנים ומוכח דהני נינהו ואפ"ה אזלינן בתר רובא דעלמא ואמרינן הנך אזלי לעלמא והנך אחריני נינהו וכיון שכן בהך דכותי וישראל שהיו מהלנכין בדרך נמי בכה"ג הוי דישראל זה שראינו עמו הו"ל קרוב מפני שראינו אותו אצל הכותי והשתא ידענו שישראל א' שהיה אצל הכותי מת. והספק בידינו אם זה הוא הישראל שראינו אצל הכותי הוא שמת או ישראל אחר הוא שבא אצל הכותי מרובא דעלמא והוא שמת ואותו הישראל שהיה קרוב אזיל לעלמא דומיא דהך דשחורים ולבנים בתוך הקן אלא דאיתהפוכי איתהפוך אלמא משום דשלא במקומן הן חישינן להנך אזלי לעלמא והנך אחריני נינהו לר"ח דס"ל דאזלינן בתר הרוב וה"נ שלא במקום שראינו אותם קרוב יחד היה המעשה ואיכא לאיסתפוקי בהאי דידעינן ביה דקרוב הוי אצל הכותי או ברובא דעלמא והאי אזיל לעלמא והך דרובא דעלמא בא לכותי והלך עמו ומת דלר"ח הוי לן למיזל בתר רובא דעלמא וכיון דקיי"ל כר"ח וכמש"פ הרמב"ם וכל הראשונים ה"נ הו"ל למיחש דילמא הך אזיל לעלמא. והאי אחר הוא דאית לן למיזל בתר רובא דעלמא ואי"ה יתבאר עוד מזה אם יש לחלק ביניהם ואמנם בדעת הרמב"ם יש לומר דס"ל דאין לחלק ומה"ט מפרש להך מעשה דה"פ דבא עכו"ם ואמר יהודי שהלך עמי מת היינו שבא הכותי לאותן האנשים שראו אותו שהלך עם הישראל ואמר להם אותו יהודי שראיתם שהלך עמי הוא מת וקברתיו ואדלעיל קאי מעשה בישראל וכותי שהיו מהלכין בדרך וע"כ מירי בראו אותן מהלכין יחד והיו הרואין מכירין את הישראל מי הוא ועל זה קאי בא עכו"ם ואמר היינו שאמר לאלו שידעו וראו שהישראל שראיתם שהלך עמי הוא מת ומדוקדק לשון הברייתא דקתני חבל על יהודי שהיה עמו בדרך שמת וקברתיו וה"פ חבל על אותו יהודי שידעתם שהיה עמו בדרך חבל והספד עליו ומהו ההספד שמת וקברתיו וזהו ממש כדברי הרמב"ם דבכה"ג ליכא למיחש דילמא אחר הוא שנתלוה עמו אח"כ דהא על אותו הידוע להם שהלך עמו קאמר ומתיישבין נמי בזה דברי הרמב"ם בהך דקולר דמפרש לה דומיא דהך דרישא דמעשה בקולר וכו' דהיינו שבמקום א' ידעו שאלו הלכו לאנטוכיא ובא כותי לאותו מקום ואמר לבני העקום חבל על קולר של בני אדם שידעתם דהיינו שיצאו מכאן והלכו לאנטוכיא והיינו הלשון שהלכו לאנטוכיא שידעתם שהלכו לאנטוכיא והיינו כמו שכ' הרמב"ם שאומר שיצאו ממקום פלוני והלכו למקום פלוני ומיהו אכתי בעינן כל הנך סי' ולא דמי להך דשיצא עמי דהתם ליכא לאיסתפוקי באחר כיון שיצא עמי קאמר וראינו שזה יצא עמו משא"כ ביצא מכאן בלבד דאכתי איכא לאיסתפוקי דילמא אחר נמי יצא מכאן ולהכי בעינן כל הני סי' דהיינו סי' המנין וסי' הקולר ושהלכו למקוים פלוני זהו מה שנלענ"ד בדברי הרמב"ם בפי' הסוגיא לדעתו ובענין הך דסי' דאסורים בקולר דלא תיקשי ליה אידך עובדא נראה לי מהא דהרמב"ם לא הביאה בהלכותיו כלל דה"ט דספוקי הוי מספקא ליה אי דפליגי אהדדי והנך הגהה ועיין במלחמות ס"פ שהתירו בעובדא קמייתא ס"ל דבלא האשה שהלכה שהביא הך סי' דקולר לא הותרו והנך דעובדא עובדא דששים בני אדם אחריתא ס"ל דאפי' בלא סי' דקולר וכ' שם שזמן זה היה שעת נמי הותרו נשותיהן דאל"כ לא הוי מלחמה וחירום יע"ש ליה לאתויי הך מעשה דקולר כלל שהביא, מזה ראיה, להך דכ"ש הוא מאידך או דאיכא נמי עוד דעד א' במלחמה וא"כ יש טעמא אחרינא שהתירו בהך עובדא לומר כיוון דהיה שעת אפי' בלא סי' דקולר ומשום הך ספיקא חירום דלא שכיחי עוברים לא הביאה בהלכותיו כלל ופסק להחמיר ושבים כלל להכי סמכי על כעובדא קמייתא דבעינן נמי סי' דקולר סי' המנין והמקום בלבד כן נלענ"ד בדעת הרמב"ם דלפי דעתו ולא חששו לאחרים וע"ש לא סמכינן אלא בכה"ג דאמר עוד מה שהביא מלשון הכותי המקום שיצאו משם ושהלכו הכיר את כולם שמתו לשם וסי' המנין ועוד סי' אחר או באופן דליכא למיחש אסורים בקולר או סי' אחר דהיינו לאחרים כלל יע"ש היטב שנושאין גמלים דבכה"ג סמכינן דהני ואפשר דהיינו טעמא דלא נינהו ולא חיישינן לאחריני דילמא הביא הרמב"ם בהלכותיו איתרמי נמי בכה"ג ממש:

מפני שהוא דבר פשוט ואין להאריך כאן ודוק :

ודעת הרי"ף נראה דס"ל דלא בעינן סי' דקולר ומפרש קולר היינו חבורה וכמו שפי' רש"י והיינו מדהביא בהלכותיו גם הך עובדא דששים בני אדם אלמא דס"ל דלא פליגי ואי דיש איזו טעם לחלק הו"ל להרי"ף לפרושי טעמא דאידך עובדא ומדלא פי' כלום נראה יותר דס"ל לפרושי כפי' רש"י דקולר היינו חבורה ולא בעינן שום סי' אחר בהדי הך דמנין ומקום מיהו בהא וודאי אכתי איכא לאיסתפוקי בדעת הרי"ף אי ס"ל דבעינן נמי שיאמר המקום שיצאו משם ומפרש להנך עובדי כמ"ש לדעת הרמב"ם או דמפרש להו כפשוטו שלא אמרו אלא קולר של שני ב"א שהלכו לאנטוכיא ולאודועי לשומעים הוא דקאמר וסגי בסי' מקום הליכתן לבד.

ונבאר עתה שיטת הרא"ש בהנך עובדי הנה בהך עובדא קמייתא דעכו"ם וישראל שיצאו בדרך אף דלשונו בפסקיו אין לו הכרע דיש לפרשו על הדרך שפי' לשון הש"ס לפי דעת הרמב"ם אמנם לשונו בתשובה נראה להדיא דלא ס"ל כדעת הרמב"ם בזה שכ' בתשובה כלל נ"א אהך דתלמיד א' וז"ל ועוד אמרינן בשילהי יבמות מעשה בישראל וכותי וכו' במעשה הראשון לא הכיר הכותי את היהודי ולא ידע את שמו אלא שאמר שיהודי נתלוה עמו בדרך ומת והיו עדים שיודעין שאותו יהודי נתלוה עמו עם זה הכותי ובאו לפני ב"ד ואמרו שפלוני נתלוה עם זה הכותי והנה הגוי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן הכותי אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו יהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ואותו מת אלא כיון שאותו יהודי נתלוה עמו תלינן בוודאי שאותו היה שמת וכו' עכ"ל הרי להדיא דס"ל להרא"ש דלא בעינן שיאמר הכותי להדיא שאותו האיש שראיתם הלך עמי כאן הוא שמת. אלא בשהלך עמי סתם סגי ולא חיישינן דילמא הך אזיל ליה והאי אחרינא הוא וכמו שביאר להדיא וא"כ קשיא מ"ש מהך דשחורים ולבנים דלמאי דקיי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב חיישינן התם דילמא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וכמש"ל והנראה בעיני דלפ"ז ע"כ צריך לחלק דהכא עדיפא מקרוב ודמיא להיכא דמצאן במקומן דלא חיישינן לדילמא הנך אזלי והני אחריני נינהו משום דמקומן מוכיח עלייהו דאינהו נינהו וה"נ הך דהלך עם הכותי העכו"ם מוכיח עליו שזהו דידעינן שהלך עמו הוא שמת ולא אחר דלא חיישינן שמא אח"כ נתלוה עמו אחר דומיא דלא חיישינן התם כשהן במקומן דילמא אחריני באו לכאן והנך אזלי. ה"נ הך דנתלוה עם הכותי הו"ל כאלו העכו"ם הוא מקומו ממש ומוכיח עליו ועדיף מקרוב ואפי' מקורבא דמוכח דהכא כמקומו ממש חשבינן ליה כיון דחזינן להו כהדדי שנתחברו כאחד להלוך בדרך ונראה דה"ה נמי גבי גוזלות אם היה מכיר אחד מהם היו כולם מותרים דהא' מוכיח על כולן כיון דמתחילה היו ביחד והשתא נמי מצאן כולן ביחד עם זה ואפשר לומר שזהו כוונת ר' ירוחם שכ' אהך דגוזלות וז"ל וכל זה מיירי שאין מכירן עכ"ל והביאו ב"י בסי' תצ"ו באו"ח וכ' עליו ופשוט הוא ובאמת לפי הנראה לא היה לר' ירוחם לכתוב זה כלל דאין בו שום צורך דפשיטא שאם מכירן שהם מותרין ולפי מ"ש יש לפרש דה"ק דכל זה מיירי שאין מכירן כלל ואפי' א' מהם אינו מכיר לאפוקי אם מכיר אפי' א' מהם כולן מותרין. וכמ"ש דא' מוכיח על חבירו שראינום יחד אמנם לשון השו"ע שם שכ' אהך דגוזלות אסורים אא"כ מכירן עכ"ל האי לישנא משמע דבעינן שיכיר אותן את כולן דווקא אבל בהכיר א' מהם לא סגי אלא אמרינן האי הוא דלא אזיל לעלמא אבל אינך אחריני נינהו ונתחברו לגבי האי ובאמת לשיטת הרמב"ם בהך דישראל וכותי כן הוא דאין הא' מוכיח על חבירו ובשו"ע באהע"ז כ' כלשון הרמב"ם ואין לחלק בין יונים דעבידי לפרוח לבני אדם דבגמ' בבא בתרא מדמינן להו דמייתינן עלה הך דעיר הקרובה אל החלל יע"ש ואין להאריך כאן:

ואמנם אכתי קשיא לי אפי' אי נימא דהך דנתלוה עם הכותי הו"ל כסי' מקום ממש. ודומיא דהך דמצאן במקומן גבי גוזלות. אכתי תקשה לפי מה שהוכחנו לעיל דסי' מקום גרוע מסי' מובהק קצת שבגופו. א"כ הכא דאפי' אסי' מובהק שבגופו לא סמכינן כל שאינו מובהק לגמרי. כ"ש דלא נסמוך על סי' מקום. ועוד דתיקשי מהכא למ"ד גבי מציאה מקום לא הוי סי' דהך דהכא ברייתא היא וכמש"ל והיא שנויה בתוספתא ס"פ בתרא דיבמות. ומיהו הא לא קשיא. דתיקשי עליה נמי הך דגוזלות דמוכח מתני' דיו"ט שם דאם מצאן במקומן לא חיישינן משום דמקום הוי סימן. דיש לומר דהתם נמי איכא מנין סי'. דהתם מיירי שמצא אותו מנין שהניח. מיהו אכתי תיקשי עליה מהך דשלשה ומצא שנים דמותרין דאין שם סי' מנין. וליכא שם אלא סי' מקום וסמכינן עלה. וע"כ צריך לחלק בין מקום דשובך למקום סתם. דמה שהן בתוך השובך שהניחן עדיף טפי מהך דמקום סתם שעל הארץ. ואין להאריך בזה כאן. ואמנם בהך דישראל וכותי צ"ע אם יש לחלק אפי' אי נימא דמה שנתלוה עם הכותי הוי כסי' מקום מ"מ לא עדיף מסתם סי' מקום. ואמנם באמת נראה דוודאי עדיפא ויש להביא ראיה מהא דתניא בבא מציעא (דף כ"ה) מצא דבר שאין בו סי' בצד דבר שיש בו סימן חייב להכריז ופירש"י דחייב להכריז על הכל עכ"ל. ואם בא א' ואמר ששניהם שלו ונתן סי' על הדבר שיש בו סי' צריך להחזיר לו את שניהם. וכן מוכחת שם הסוגיא למסקנא דמסקינן הא דאית לה אוגנים וכו'. והיכא דאית לה אוגנים הוא דלא תלינן דמהך כלי נפיל. משום דאוגנין הוי מעכבי קצת בתוכו. אבל היכא דלית לה אוגנין דאיכא למימר דמהך כלי נפיל לחוץ תלינן בהך כלי ומהדרינן לבעל הכלי. ואע"ג דאיכא למימר נמי דילמא דאחריני נינהו. ואית לן למיתלי ברובא דעלמא. אפ"ה לא תלינן ברובא דעלמא אלא מהדרינן לבעל הכלי משום דמה שהן בצד הכלי מוכחת עלייהו הכלי דשל בעל הכלי הן וכן מוכחין כל דברי רש"י בסוגיא זו וכן הוא להדיא בדברי הרי"ף שם. דכל שאין הוכחה להיפך אמרינן דשל בעל הכלי הן אם לא שיש הוכחה דשל אדם אחר הן יע"ש היטב בדבריו. ואיברא דלשון השו"ע בחו"מ סי' רס"ב מראין הדברים להיפך. והוא לשון הרמב"ם יע"ש. ואמנם לפי שיטת רש"י והרי"ף שם נראה להדיא דע"כ צריך לחלק בין הך דהכא להך דרוב וקרוב דהתם בבבא בתרא שם לר"ח דס"ל דהולכין אחר הרוב לא מהדרינן אבידה להאי דקרוב אלא אמרינן דילמא מאחר נפל. ואזלינן בתר רובא דעלמא. אם לא היכי דליכא למיתלי ברובא דעלמא. וכדאיתא בסוגיא שם גבי ניפול יע"ש. וע"כ צ"ל דהך שהם בצד הכלי וסמוך לו ממש עדיפא מקרוב דהתם ואפי' מקורבא דמוכח וכן בהך דגוזלות דמס' יו"ט אע"פ שהן קרובין לקן. וכן אלו דאתהפוכי אתהפיך אע"פ שהן בתוך הקן. מ"מ כיון דאיכא מחיצה מפסקת לא הוי אלא כמו קרוב דר"ח [ועיין במ"א סי' תצ"ו] ול"ד להך דכלי ולפניו פירות. מיהו הך דגוזלות בלאו"ה ניחא. דהא חיישינן להחמיר. מיהו בכך דניפול וודאי ע"כ צריך לחלק בין הך דכלי ולפניו פירות דתרוייהו לענין מציאה איתמר. וכיון שכן ה"ה בהך דבכותי וישראל שפיר הוי סי' הך דשהלך עמו לחוד ודומה להך דדבר שאין בו סי' בצד דבר שיש בו סימן. ול"ד להך דרוב וקרוב וכמ"ש:

והנה לכאורה היה נראה דיש מכאן ראיה למ"ש בתשו' משאת בנימין סי' ה' דהיכא דמצאו כמה הרוגים ולא הכירו אלא א' מהם. דסמכינן דהנך כולהו הם שראינו שהלכו עם זה שמכירין ולא תלינן באחריני כיון שמצאן יחד זה אצל זה יע"ש וזה להך דדבר שאין בו סי' בצד דבר שיש בו סימן. ואמנם אחר העיון נראה דאדרבא משם יש להביא ראיה להיפך. מדכ' הרי"ף שם בבבא מציעא. דהיכא דליכא הוכחה דלאו מן הכלי נפלו חיישינן דילמא מן הכלי נפיל והם של אדם אחר יע"ש. ומדכ' לישנא דחיישינן משמע להדיא דספיקא הוי אלא משום דהוי ספיקא דאורייתא דאיכא מצוה דהשבת אבידה אזלינן לחומרא ודילמא הן של אדם אחר וחייב להכריז וכן נראה מלשון הרא"ש שם יע"ש ועיין בסמ"ע סי' רס"ב אלמא דאין זה דבר ברור לומר שמה שהן זה בצד זה לומר דוודאי מן הכלי הם שנפלו ממנו דא"ל דילמא של אדם אחר הם ומרובא דעלמא אתו והכא משום דאזלינן לחומרא וא"כ היכא דאיכא חומרא להיפך למימר דילמא מעלמא אתו חיישינן נמי להיפך ובזה ניחא בפשיטות גבי הך דגוזלות דמס' יום טוב דלר"ח דס"ל דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב הוי דינא במצאן לפני הקן דחיישינן דילמא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו ואע"ג שהן אצל הקן בסמוך ממש ודומה ממש להך דכלי ולפניו פירות והיינו משום דהכא הוי איפכא להחמיר אזלינן לחומרא וחיישינן דילמא מעלמא אתו ואע"ג דמוקצה דרבנן הוי אזלינן ביה לחומרא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ובדשיל"מ אזלינן בספיקו לחומרא אפי' בדרבנן כמו בדאורייתא וכדאיתא להדיא ביום טוב דף ד' דאמר רב אשי הכי וקי"ל כותיה וכמו שפסקו כל הפוסקים ומו"מ מייתי מינה שפיר ראיה לדר"ח לענין רוב וקרוב דלא אזלינן בתר קרוב דאי הוי אזלינן בתר קרוב היינו דהוי ילפינן מקרא א דוהיתה העיר הקרובה אל החלל וכדאיתא בבבא בתרא שם והוי דאורייתא דקרוב עדיף ותו לא הוי כאן ספיקא כלל אלא וודאי דרוב וקרוב לא אזלינן בתר קרוב אלא בתר רוב ומשו"ה אפי' בכה"ג שהם אצל הקן בסמוך לו נמי איכא לאיסתפוקי דילמא אפי' בכה"ג אזלינן בתר וחיישינן דילמא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו ואזלינן בספיקו להחמיר וכמ"ש אבל גבי מציאה דהוי איפכא להחמיר אזלינן לחומרא איפכא וחיישינן דילמא מהך כלי נפיל וחייב להכריז וכיון שכן משם יש להביא ראיה איפכא דאפי' זה אצל זה ממש נמי ספיקא הוי ואזלינן בה לחומרא וה"נ בהך דינא דתשו' מ"ב שהכירו את א' מהם לא שרינן נשותייהו דאינך דחיישינן דילמא הנך דהוו עמו אזיל לעלמא והנך אחריני נינהו ומרובא דעלמא אתו וכעין הך דגוזלות דאין הקן מוכיח עלייהו אעפ"י שהן בצדו וסמוך לו ממש וכן הך דכלי ולפניו פירות דמוכח מלשון הרי"ף דהוי ספיקא וכמ"ש:

ונחזור לעניננו לענין הך דשיטת הרא"ש גבי כותי וישראל דלפי מ"ש אכתי תיקשי עלי' הך דכלי ולפניו פירות וכן הך דגוזלות איברא דמהך דכלי ולפניו פירות אין מלשון הרא"ש שם הכרע דס"ל כסברת הרי"ף דמשום ספק הוא שחייב להכריז היכא דליכא הוכחה דלאו מכלי נפיל. דמ"ש שם ונקטינן להחמיר מכל הנך שינויי וכו' היינו לענין דנפסוק הלכת' כאיזו מן התירוצים. דשם כ' דאזלינן להחמיר אבל בכל חד מהנך תירוצי' הא דחייב להכריז היכא דליכא הוכחה דלאו מכלי נפיל הך מילתא לאו משום חומרא הוי אלא מדינא דאמרינן וודאי מכלי נפיל מפני שהן בסמוך לו ובצדו. אמנם הך דגוזלות לא מתיישב היטב דאע"ג דהם לפני הקן וסמוך לו ממש אפ"ה חיישינן דילמא הנך אזלי והני אחריני נינהו ודוחק לחלק משום דמחיצה מפסקת כיון דמ"מ יכולין בפשיטות לפרוח וליצא מתוכו לפניו ואפ"ה לא אמרינן דהקן מוכיח עליו ועוד דוחק בעיני לומר דהרא"ש פליג שם על הרי"ף בהך דכלי ולפניו פירות ובהך סברא דכתיבנא דלהרי"ף ספיקא הוי ולהרא"ש וודאי מכלי אתו. ויותר נראה דגם הרא"ש ס"ל התם כדעת הרי"ף דמספיקא הוא דחיישינן דילמא מכלי נפלו ולהחמיר הוא דחייב להכריז ומ"מ לא קשיא מהתם וכן מגוזלות להך דישראל וכותי משום דהתם ע"כ שינו מקומם הראשון ואינם במקומן הראשון שהיה מעיקרא דגוזלות מעיקרא היו בתוך הקן וכן הפירות ע"כ אי דבעל הכלי הויין ע"כ בתוך הכלי היו וכיון דע"כ שינו מקומן הראשון שפיר איכא לאיסתפוקי דילמא לאו מהכא אתו לכאן אלא מעלמא אתו לכאן כיון דאפי' מהכא אתו ע"כ צריך אתה לומר ששינו מקומן ומהתם אתו לכאן משו"ה איכא לאיסתפוקי נמי דילמא מעלמא אתו. משא"כ בהך דכותי וישראל דליכא שום שינוי דחזינן לי' דבהדי כותים אזיל והשתא נמי הך דאזיל בהדי כותי מת. שפיר אית לן למיתלי דהאי גופי' הוא ולא נשתנה שום דבר ממה שהיה ולית לן למיחש לשינוי כלל דנימא דהך אזיל לעלמא ואחרינא אתי לכאן כיון דליכא השתא שום שינוי אי נימא דהאי הוא לא תלינן בשינוי כלל ולא חיישינן לי'. כן נלענ"ד ליישב דעת הרא"ש בהך דעובדא דכותי וישראל דלשיטתו לא בעינן כלל שיאמר הכותי שיצא עמו ממקום פלוני. ולא שיאמר נמי אותו שראיתם שהלך עמי אלא כל שיאמר סתם יהודי הלך עמי בדרך ומת וידעינן דפלוני הלך עמו אמרינן האי הוא שמת ולא חיישינן דילמא האי אזיל ליה וכו' משום דהשתא אין כאן שום שינוי בדבר ממה שהיה ולא חיישינן לשינוי לומר דנשתנה ממה שהיה ול"ד להנך דע"כ צריך אתה לומר שנשתנה הדבר ממה שהיה ואינו במקומו הראשון א"כ חיישינן נמי דילמא מעלמא אתו וכמ"ש והשתא דהרא"ש מפרש להך עובדא קמייתא כפשטיה דלא אמר הכותי אותו יהודי שראיתם הלך עמי ה"ה וכ"ש דאידך עובדא דקולר נמי מפרש לה כפשטיה דאמר הכותי סתמא קולר של בני אדם שהלכו לאנטוכי' מתו וכן נראה מדבריו שם בתשובה דהך דתלמיד א':

ואמנם עדיין יש לי לעיין בזה ממקום אחר מהא דתניא ביבמו' (דף ק"כ) ובבבא מציע' (דף כ"ז ע"ב) גבי גט מצאו קשור בכיס או טבעת וכו' אפי' לזמן מרובה כשר והיינו במה שיש סי' בכיס או בטבעת שהן וודאי שלו והן מוכיחין על הגט נמי דשלו היא והכי מוכח מדפריך התם וניחוש לשאלה. אלמא דאיירי ביש לו סי' ברור בכיס או בטבעת עיין לפירש"י שם דמיירי שהשליח גופיה מצאו ומדקתני מצאו קשור בכיס וכו' משמע להדיא דדווקא משום דקשור הוא בכיס דוודאי של אדם א' הן שניהם הוא דמכשרינן ביש לו סימן מובהק בכיס דתו ליכא לאיסתפוקי מידי אבל מצאו אצל הכיס או הטבעת ואינו קשור להם לא מכשרינן ולא אמרינן דכיון דהכיס או הטבעת וודאי דידיה הוי מסתמא הגט שנמצא אצל הכיס נמי דידיה הוי אלא חיישינן דילמא האי דידיה נאבד במקום אחר והאי דאחרינא הוא דאזיל הכא ואבד גט סמוך לכיס שלו. ולא מהני הוכחת הכיס על הגט שאצלו בסמוך והכא אין לחלק כמו שחילקתי לעיל בהך דגוזלות ובכלי ולפניו פירות דהכא אי נימא דתרוייהו דידיה הויין אין כאן שום שינוי מדמעיקרא. דמעיקרא היו שניהם אצלו זה אצל זה. והשתא נמי הם מונחים זה אצל זה ואפ"ה חיישינן דילמא הכיס או הטבעת לבד הוא שאבד כאן והגט אבד במקום אחר. ואינש אחרינא הוא דבא לכאן ואבד הגט סמוך לכיס או טבעת שלו ונתקרב הגט אצל הכיס ממקום רחוק. והשתא הרי הדברים ק"ו ומה גבי גט דידעינן בוודאי דהאי אבד גט ומאחר לא ידעינן ואפ"ה חיישינן דילמא אחר ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו נמי אבד גט ולכאן בא ואבדו כ"ש הכא דלא ידעינן כלל איזו מת ודילמא האי לא מת כלל ועדיין תי הוא. פשיטא דאיכא למיחש להכי דילמא איהו אזיל ליה ואחרינא הוא שבא ונתקרב אצל הכותי ומת וכן כתבו התוס' בב"מ (דף י"ח ע"ב) ד"ה נפק דק וכו'. דגבי גט לא חיישינן לאחר כ"כ כמו גבי מת ואפי' לאביי דס"ל דחיישינן לתרי יצחק. הכא גבי גט מודה דלא חיישינן ומטעמא דכתיבנא יע"ש. והשתא בענין זה כיון דאפי' בגט חיישינן כ"ש גבי מיתה. ותו בענין זה איכא נמי מעליותא אחריתא גבי גט דכתוב שמו ושמה ואפ"ה חיישינן לאחר ששמו כשמו ושמה כשמה וכ"ש הכא דלא ידעינן שמו כלל דאיכא למיחש טפי לרובא דעלמא. ומיהו יש לומר דמשו"ה הוא דבעינן גבי גט קשור משום דמיירי דמצאו לזמן מרובה בענין שאינו זוכר כלל אם היה אצלו הכיס והגט יחד זה אצל זה. תדע מדפריך וניחוש לשאלה אלמא דמיירי אפי' בענין שאינו זוכר ענין אבידת הכיס או הטבעת כלל האיך הוא שנאבד ממנו והיינו משום דקתני סתם ואפי' לזמן מרובה משמע ליה אפי' בכה"ג כשר וכ"ש שאינו זוכר אם היה אצלו יחד זה א"ז בשעה שאבד את הגט ומה"ט הוא דבעינן דווקא קשור בכיס או טבעת. ולא סגי במצאן זה אצל זה להיות הכיס או הטבעת מוכיח על הגט כיון דמעיקרא לא ידעינן אם היה זה אצל זה כלל ול"ד להך דישראל וכותי דמעיקרא ידעינן שזה הישראל היה אצל הכותי שראינום יחד. והשתא דידעינן שאצל הכותי מת הישראל תלינן להאי גופיה דחזינן ליה מעיקרא ולא חיישינן לומר דהאי נתרחק ואזיל לי' ואחרינא הוא דנתקרב ובא אצלו משא"כ התם דלא ידעינן דהיה זה אצל זה מעיקרא כלל דנימא דמה שמצאן זה אצל זה הכיס או טבעת מוכיח על הגט דהאי הוא. ומה"ט בעינן דווקא קשור בכיס או טבעת אבל אה"נ אם היה זוכר שבשעה שאבד את הגט היה אצלו זה אצל זה הוי סגי בזה אצל זה בלבד ולא הוי בעינן קשור כן נלענ"ד בישוב דעת הרא"ש בסוגיא הנ"ל:

ונחזור לעניננו דהשתא דמפרש הרא"ש להך עובדא קמייתא דישראל וכותי כפשטא דאמר הכותי סתם ישראל שהלך עמי מת ואעפ"י שלא אמר להם הישראל שידעתם שהלך עמי ממילא. וכ"ש באידך עובדא דקולר דמפרש לה כפשטא דאמר סתם קולר של ב"א שהלכו לאנטוכיא אעפ"י שלא אמר בהדיא אותו קולר שידעתם שהלכו לאנטוכיא. וכ"נ מדבריו שם באותה תשובה שכת' שם וז"ל ולא מיבעי זה שהיה יחידי אלא אפי' חבורת בני אדם דאם איתא שמתו כולם קלא אית להו אפ"ה סמכינן אעדות כותי אעפ"י שלא הכיר שום אחד. אלא שידעו שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך. ולא עוד אלא ששים בני אדם דאיכא קלא טובא וכו' עכ"ל. כן כתוב בתשו' הרא"ש שלפני. ולשון זה נראה דהכותי ידע שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך וזה וודאי אי אפשר שהרי כ' אעפ"י שלא הכיר שום אחד מהן. ודוחק לפרש שלא הכיר שום א' מהם מכבר להכירו בעצמו אבל שמותיהן של כל א' ידע. חדא דמהיכא פשיטא ליה דבעובדא קמייתא לא ידע את שמו וכמ"ש שם. ובהך עובדא מיירי דידע שמם. דהא בגמ' בתרוייהו בחד לישנא איתמר בלשון סתם בקמייתא. חבל על יהודי שהלך עמי וכו' ובהך חבל על קולר של בני אדם שהלכו וכו' ואי דאיכא לפרושי בהך עובדא דמיירי שידע שמותיהן אע"ג דבגמ' סתמא איתמר. א"כ בעובדא קמייתא נמי מנ"ל שלא ידע את שמו ואדרבא טפי איכא למימר בעובדא קמייתא שידע את שמו משום דמיירי בנתלוה עמו והלכו יחדו וסתמא דמילתא ידע נמי שמו מדנימא הכא שידע את שמם שלא נתלוה עמם לילך ביחד כלל אלא שפגע אותם הולכין לאנטוכי' ומנין לו לידע את שמם כיון דלא היה מכירן כלל. ותו דאי אידך עובדא מיירי בידע שמותיהן של כל א' וא' מאי לא מיבעי דקאמר דאדרבא אידך עובדא עדיפא טפי דידע שמותיהן ובעובדא קמייתא לא ידע את שמו וכמ"ש שם בתשובה. וע"כ נראה דט"ס הוא וצ"ל אלא שידעו שפלוני ופלוני הלכו באותו הדרך ופי' שיש עדים שידעו שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך מחמת שראו אותם מתחילה הולכין לשם. וכמ"ש בעובדא קמייתא. וכן מוכח לישנא דשהיו מהלכין באותו הדרך. דאי אכותי קאי שידע שמותם מה ענין לשהיו מהלכין באותו הדרך לידיעת הכותי והל"ל שידע שפלוני ופלוני היו שמתו דזהו אמירת הכותי שמתו אלא וודאי נראה כמ"ש דצ"ל שידעו וקאי אעדות אחרים וכמ"ש בעובדא קמייתא אבל העו"ג לא ידע שמותיהן כלל וכמו בעובדא קמייתא דבחד לישנא איתמר בגמר'. וכן כתב הרד"ך שם בתשובה להדיא והביאו ב"י באה"ע סי' י"ז וז"ל שם ליישב הא דלא כתבו הרי"ף והרא"ש הך דסי' מובהקים ביותר וכ' שסמך על מ"ש הנהו עובדי דסוף יבמות דקולר בני אדם וכו' וכיון דבהני עובדי אע"ג שהכותי לא היה בקי לא בהם ולא בשמותיהם השיאו נשותיהן ע"י שאמר הכותי שהיו הולכין למקום פלוני וכו' וכן כתב בכמה תשובות והביאו החל"מ בקונ"ע בפשיטות דהנך עובדי מיירי שלא הזכיר הכותי שמותיהן ולא ידע כלל שמותיהן וכן כתבו בכמה תשובות הראשונים והביאו ב"י שם דמה"ט בעינן כאן בהנך עובדי קברתי' מפני שלא ידעו שמותיהן יע"ש:

ונחזור לעניננו. דנראה מדבריו להדיא דאמר סתם קולר של ב"א שהלכו וכו' דומיא דעובדא קמייתא. וכיון שכן יש לעיין אהי סמכינן בהך עובדא דקולר דהני נינהו שידעו שהלכו באותו הדרך למקום פלוני הם שמתו. ודילמא אחריני נינהו שהלכו ג"כ למקום פלוני והם שמתו והני דידעי אזלי להו ומ"ט לא חיישינן למיזל בתר רובא דעלמא כיון דאין כאן שום סימן אלא סי' מקום הליכתן בלבד וקשיא על זה טובא כמו שהקשיתי לעיל וכי עדיפא סי' מקום מסי' מובהק שבגופו אם אינו מובהק לגמרי והארכתי בזה כבר לעיל בס"ד. ואף שכ' הטור בחו"מ סי' רס"ד דסי' מדה ומשקל ומנין ומקום הוי סימנים מובהקי' יע"ש. ע"כ לאו מובהקים לגמרי קאמר דליהוי מדאוריי' וכן הוא להדיא בסמ"ע שם ס"ק ז' ובש"ך ס"ק ז' דסי' מקום לא הוי אלא סי' בינונים יע"ש וא"כ היכי מהני בדאוריי' ועוד שאר קושיות שהקשיתי לעיל ותו מ"ט לא חיישינן דילמא לא מתו כולם אלא מקצתן כיון שאין הכותי אומר המנין שמתו:

ומחמת כל זה הי' נראה דלדעת הרא"ש צ"ל כמ"ש המבי"ט והביאו החל"מ בקונטרס עגונות סי' רכ"א. וז"ל. אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר. ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו וכו' וכיון שכן דבמצאו הרוג סתם מדאורייתא תלינן שזה הוא בלי שום סי' אחר. ומדרבנן הוא דחיישינן לאחר הוי א"ש דסי' מקום שאומר הכותי שיודע שאותן שהלכו למקום פלוני הוא שמתו מהני להתיר כיון דליכא הכא אלא איסור דרבנן דמדאורייתא בלאו"ה הגהה תלינן שהן אותן שהלכו מכאן ונאבדו ומיהו יש להוכיח מדלא נודע מקומם ובאיסור דרבנן סגי מדברי התוס' דיבמות דף בסי' מקום לחוד ואיכא למימר דאפי' קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי למ"ד גבי מציאה דמקום לא הוי סי' סימנים וכו' דאפי' באיסור אפ"ה מודה באיסור דרבנן דמקום הוי דרבנן בעינן סי' מובהקי' סי' דממונא חמירא מאיסור דרבנן. לגמרי דהויין דאורייתא ומיהו אכתי לא מתיישב מ"ט לא חיישינן דהת' במשאל"ס מיירי דהוי דילמא לא כולם מתו כיון שאין העו"ג דרבנן יע"ש מיהו בתשובת אומר המנין שמתו ומדאוריי' נמי הו"ל תורת יקותיאל כ' דבדבר למיחש דע"כ לא כתב המבי"ט אלא דרבנן סגי בסי' בינוני שנמצא הרוג דתלינן דזהו שנאבד אבל מטעם דהא דסי' דרבנן הוי בעיא דלא איפשטא :

כל שלא נמצא הרוג וודאי חיישינן אע"ג דלא נודע מקומו והרי הכא לא ידעינן כלל שמתו כולם דילמא מקצתן עדיין חיים ולא היו כאן מתים כ"א מקצתן ועוד בעיקר דינא של המבי"ט טעמא דמילתא לא ידענא וכ"ש שראייתו אינה ידועה וספרו לא נמצא אתנו ובקונע"ג הביא דבריו בקוצר וראיתי שכתו' שם דאזלי' בתר רובא מדאורייתא ולא ידענא איזה רובא הוא דקאמר ואדרבא נראה איפכא דאית לן למיזל בתר רובא דעלמא ודילמא מעלמא אתי האי שנהרג ומה שהביא מהך דמשאל"ס לא דמי כלל דהתם איכא רובא דרוב הנטבעים במים שוב אינן עולין לאחר זמן שהייה אלא דחיישינן למיעוטא דילמא גלי אשפלוהו וכדאיתא בגמ' או אירע לו שום דרך אחר שניצול ומשו"ה לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא משום דאזלינן בתר רובא דרוב הנופלים למים בדרך טביעה ממש שוב אינם עולין ואה"ע הוא דסמכינן דאם נשאת לא תצא ולא אטעמא דאם איתא שניצול הי' נודע מקומו וכן מוכח להדיא מדברי תשובת הרמב"ן שהביא הב"י בסי' י"ז שמחלק בין ראה הטביעה ממש ושהה שם בין ראה ספינה שנשברה יע"ש ולא העתקתי לשונו מפני האריכות וספרו הב"י בנמצא ויעוין שם ועל עיקר דינו של המבי"ט קשיא לי מהא דאמרינן ביבמות (דף קט"ו ע"ב) יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב שלחו מהתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן וכו' ואמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא והוי כתוב בה בצד קלוניא מתא וכו' ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דרב יהודא נשיאה ושלח לי' תבדק נהרדעא כולה ולדבריו בהך עובדא דיצחק ר"ג אפי' אי לא הוי ידעינן שזה שמת שמו יצחק ר"ג אלא שיודעין איש א' שהלך מקורטבא לאספמיא מת. מדאורייתא הוי לן למימר דזהו יצחק ר"ג שהלך מקורטבא לאספמיא הוא שמת ולא הו"ל למיחש דילמא איהו דאזיל לעלמא ואחר הוא שהלך מקורטבא לאספמיא ומת ומטעמי' דידי' דאם איתא דחי הוא היה נודע איה מקומו ולא הוי הכא אלא איסור דרבנן אפי' אי לא נודע שמו והשתא דידעינן שמי' היכי מייתי אביי ראיה דחיישינן לתרי יצחק מההוא גיטא הא גבי גט הוי מדאורייתא דהתם ליכא טעמא למימר דמדאורייתא הו"ל למימר דהאי הוא אפי' בלא סי' דשם דהא באבידה אי סי' לאו דאורייתא לא מהדרינן מדאורייתא אלא בעדים ואי סי' דאורייתא מהדרינן בסי'. אבל בלא עדים או בלא סימנים וודאי לא מהדרינן מדאורייתא משום דאזלינן בתר רובא דעלמא ואע"ג דידעינן דהאי אבד אבידה אמרינן דילמא אחר נמי אבד וכדאיתא בבבא מציעא דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה אי דליכא סי' וכו' וכן בסוגיין שם דף כ"ג ע"ב. וכיון דבלא גט בלא סי' דשם מדאורייתא לא אמרינן דהאי הוא משו"ה לא סמכינן אסי' דשם עד דידעינן דליכא אחר בהאי שם אבל הכא דאפי' בלא סי' דשם אמרינן מדאורייתא דוודאי הוא זה ומדרבנן בלבד הוא דחיישינן שפיר איכא למימר דלא חיישינן לתרי שמא כהאי שם ומאי ראי' מגט להכא ורבא נמי דדחי לי' לא דחי אלא דהתם משום כבודו דאבוה דשמואל ועוד יש להביא ראיה ממ"ש התוס' שם דע"כ איירי בלא הוחזקו וכו' דאי בהוחזקו א"כ אמאי לא חייש רבא וכו' יע"ש ואי הכא לא בעינן סי' השם כלל אלא מדרבנן לא הוי מייתי התוס' ראיה מידי ואין להאריך ויש עוד לעיין בסברא זו מכמה מקומות ומפני שאין עיקר הספר בידינו וטעמא וראיה דהאי גברא רבה לא ידענו בבירור לכן אין להשיב על דבריו הרבה. ואמנם לשונו שכ' דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו איה משמע דמיירי שידוע לנו שזה הנאבד היה במקום סכנה בוודאי שהדעת נוטה שנהרג אלא שיש לחוש דילמא ניצול מסכנה זו והוי דומיא דנטבע במים שאל"ס ובהאי הוא דקאמר דמדאורייתא אמרינן דהאי הוא שנהרג ואם אמנם גם בכה"ג עדיין יש מקום עיון בזה אין כאן מקומו להאריך שאין זה לעניננו:

ונחזור לעניננו בענין דעת הרא"ש בהך דקולר דעדיין לא עלת' ארוכ' וראיתי בתשו' צמת צדק סי' מ"ב שכ' בזה אהך עובדא דקולר וז"ל לכך נ"ל דהנך תלתא עובדי וכו' כולהו בחדא מחתא מחתינהו וכולהו טעמא חדא אית להו דמיירי שהיו יודעים שהכותי הזה שבא והגיד לפי תומו היה הולך עם הישראל בדרך וכן היו יודעים במעשה דקולר שהכותי הזה היה הולך עמהם בקולר וכן היו יודעים במעשה דששים בני אדם שהכותי הזה היה הולך עמהם. ובא אח"כ ואמר וכו' יע"ש שהאריך בזה ואם אמת היה הדבר שהמעשה כן היה. היה הדין נכון בלי פקפוק וקושיא. ואמנם פי' זה לא נהירא בגמ' חדא דלא הוזכר בתחילת המעשה מהליכת הכותי כלל ואם בעובדא קמיית' יש לדחוק דהכותי בכלל הקולר והחבורה היה. מ"מ באידך עובדא דששים בני אדם וודאי א"א לומר דהכותי היה מכלל הששים שהרי אומר הכותי ששים בני אדם מתו. הרי דזה המעיד לא היה מכלל הששים ולגי' הרי"ף דגרס בקולר של שני בני אדם וכו'. גם בעובדא קמייתא א"א לפרש כן ותו דבלשון הגמ' איתא בעובדא דקולר ובא כותי א' ואמר וכו'. ולישנא דכותי א' משמע להדיא דבא איזו כותי מעלמא ואמר כן ולא זה הכותי הידוע לנו וכן הוא בדברי הרא"ש בפסקיו בלשון זה ובא כותי א' ואמר וכו' וכן מוכח מדברי הרא"ש בתשובה דבעובדא קמייתא כ' שהיו עדים שפלוני נתלוה עם זה הכותי בדרך וכו' ובהך עובדא כ'. אלא שידעו שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך. ולא הזכיר הידיעה מהליכת הכותי עמהם כלל. ואלו היה זה עיקר טעם ההיתר לא היה הרא"ש מעלימו:

עוד ראיתי בתשובת האחרונים שפי' דברי הרא"ש כפשטן. ולמדו מכאן דין חדש. והיינו שבתשובת מהר"י וויי"ל סי' ע"ט. והביאו בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"א. וז"ל מהרא"ש הנ"ל וכו' בעובדא דידן שידעינן שאותו יהודי היה על הדרך תלינן שאותו נהרג. וכ"כ הרא"ש בתשובה דר' אשר מרוסיא והראה התוס' שהעתיק ממנו. וקשה ליחוש לשאלה או שהעתיק א' ממנו. אלא וודאי וכו'. עכ"ל מהרי"ו. ומעשה זה של מהרי"ו היה שנהרג איש והעידו כותים עליו ולא הכירו אותו ולא הזכירו את שמו אף שיש לחוש שהיהודי הראשון הלך. ואחר נהרג אעפ"כ התיר דתלינן בראשון וכו' גם בתשובת בן לב הובא בקונ' וכו'. ואע"פ דהרמב"ם חושש הלכה כבתרא הרא"ש. עכ"ל. והנה בתשובת ראב"ח וכו' דדווקא ג' דמנין סי' ולא נתן לבו לתשובת הרא"ש הנ"ל וכו' והאריך עוד בזה בתשו' כיח"ז. והביא ראיה לזה מהא דלא הביא הטור הא דקולר וששים בני אדם. אלא נראה דדעתו כדעת אביו הרא"ש. וא"כ א"צ להני תרי דינין דכ"ש מדין הראשון דגרע שהיה ישראל עם כותי בדרך או הרבה ישראלים עכ"ל בכנסת יחזקאל וקצרתי בקצת לשונו. יע"ש באריכות. ואנא שותא דיליה לא ידענא. מאי גריעותא דדין הראשון. ואדרבא עדיפא מיניה טובא. דבדין הראשון יש סי' גדול מה שאמר יהודי שהלך עמי. ויש עדים שראו שאותו פלוני הלך עמו. ואם באנו לחוש לאחר. ע"כ צ"ל שזה שהלך עמו נפרד ממנו והלך לו לעלמא. ושוב בא אחר ונתלוה עמו. להא וודאי לא חיישינן. וכמ"ש הרא"ש שם והארכתי לעיל בס"ד בטעמא דהא מילתא משא"כ בהך עובדא דקולר לפי שפי' בדברי הרא"ש דמיירי בלא שום סי' כלל כ"א ממה שידעו עדים שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך. ואין כאן שום סי' כ"א הילוך אותו הדרך למקום פלוני בלבד. וזה וודאי גרע. דהלא הדרך כבושה היתה לכל. וכל בני העולם עוברים. ואותו שהלך כאן דרכו לילך משם למקום אחר. ואין כאן לא פירוד לזה ולא חיבור לאחר. אי נימא דזה הלך ואחר בא לכאן להלוך בדרך זה דלהכי עבידא. ואין כאן שום שינוי בדבר אי חיישינן ליה. והך מילתא וודאי הוי חידוש ורבותא טפי מדין הראשון. וזה פשוט וא"צ להאריך:

ואמנם בעיקר הדין אני מתמיה שהנראה מדבריהם שהם מקילין ביותר מתשו' המבי"ט שהבאתי לעיל שהוא לא כ' אלא דמדאורייתא אמרינן בכה"ג שזהו שנאבד הוא שנמצא ואם נשאת לא תצא דמדרבנן אכתי חיישינן ולדבריהם בכה"ג אפי' לכתחלה תנשא וא"כ מה שהקשיתי לעיל אדברי המבי"ט כ"ש דקשיא טפי אדבריהם ועוד יקשה על דבריהם מסוגיא דב"מ (דף י"ח) בהך דגט דהיכי דשכיחי שיירתא והוחזקו שני יב"ש לכו"ע חיישינן כל ששהה כ"כ שאפשר לאחר לעבור דרך שם והרי הדברים ק"ו ומה התם שאין לחוש אלא לאיש א' ששמו כשמו ואפ"ה חיישינן וכ"ש הכא דאיכא למיחש לרובא דעלמא ואם באנו לחלק בין גט דאפשר לכתוב גט אחר דאין שם חשש עיגון להך הגהה דאיכא עיגון ח"כ היכי מייתי אביי ועיין במלחמות ס"פ האשה ראיה מגט להך דיצחק ריש גלותא שהלכה שכ' שם הרמב"ן ותו מי לא עסקינן בגט נמי בגוונא להדיא שאין לחלק בין גט דאיכא עיגון כגון בגט שהביא שליח למת והביא ראיה מהך מארץ מרחק והבעל הלך לעלמא דאביי דאייתי ראיה מגט ואפ"ה חיישינן וודאי וכ"ש דתיקשי טפי להך דיצחק יע"ש היטב למאי דקיי"ל גבי גט דחיישינן בשכיחי ואף שהרא"ש בפ' כל הגט שיירתא ואע"ג דלא הוחזקו ועוד כתב לחלק בין גט למיטה קשה מכמה סוגיו' בבבא מציעא דאפי' בחילוק זה שכ' יע"ש התם שיירתא ואע"ג דלא הוחזקו ועוד דווקא דמיירי בבעל עצמו יקשה מכמה סוגי מציע' דאפי' אבל גבי שליח אין לחלק בממונא חיישינן ואין בו צורך להאריך. וכמ"ש וכ"כ צ"ל כן כי ויותר מזה קשה מהך דכ' הרשב"א היכי דלא תיקשי עליו במשאל"ס והביאו הב"י בסי' הנ"ל סוגיא דיבמות דיצחק ר"ג אהך דאיתא בגמ' מעשה בא' ששלשלוהו וכקושיית הרמב"ן. אלא לים ולא עלתה בידם אלא רגלו וכו' צ"ל דהתם בשליח שאבד והרשב"א כ' מסתברא שקשרוהו ברגלו מיירי דאיכא נמי עיגון והעלוהו אבל אם השליכוהו והשליכו והרד"ה שחילק בענין אחר הקשה הרמב"ן שפיר:

מצודה בים ולא עלתה בידם אלא רגלו או אפי' כל גופו בלא ראשו אין משיאין את אשתו דחיישינן שמא זה הלך לו ממקום זה ורגל זה מאדם אחר היא. והביא ראיה לזה דחיישינן שמא אותו הלך לו וזה אחר היה וכו' וכן נראה שכוונת רבינו בשידוע להם שאותו האבר הוא מאותו האיש וכו' עוד כ' הב"י שם בשם הנימוקי יוסף וז"ל הא דאמרינן תנשא משום דכיון ששלשלוהו הם ברגלו הא וודאי רגלו היא אבל אדם שנפל לים והשליכו מצודה והעלה רגל א' מן הארכובה ולמעלה אין מעידין עליו אלא א"כ יש להם בו סי' מובהק שאני אומר רגל אחר היא כדמוכח מההיא עובדא ומההיא דשני ת"ח וכו' עכ"ל הב"י שם יע"ש. והרי הדברים ק"ו ומה משאל"ס דמדאורייתא אפי' לא העלו ולא נמצא שום אדם אשתו מותרת ולא חיישינן דילמא יצא משם וניצול ומה"ט אם נשאת לא תצא ואין כאן אלא איסור דרבנן ואפ"ה אם מצאו אדם שם והעלהו כל שאין בו סי' מובהק חיישינן דילמא האי אזיל ליה והאי אחר הוא שנטבע כאן וזה וודאי דהולכי ימים אע"ג דשכיחי טובא כמו הולכי דרכים מ"מ נטבעים בים לא שכיחי כ"כ ואפ"ה חיישינן. כ"ש הך דאי לאו שנמצא הרוג כללי וודאי דמדאורייתא אשתו אסורה אע"ג דנאבד ולא ידענו להיכן הלך ואיכא הכא איסור דאורייתא פשיטא דאם נמצא הרוג כל שאין בו סי' מובהק לגמרי דחיישינן דילמא זה הלך לעלמא ואחר הלך בדרך זה ונהרג ומה התם דמטביעת איש זה ידעינן וודאי שנטבע כאן ומשום טביע' דאחר לא ידעינן לא בכאן ולח במקו' אחר ואפ"ה חיישינן כ"ש הכא דלא ידעינן אלא שהלך פלוני בדרך זה ותו לא ידעינן מה היה לו ומהליכת אחרים וודאי ידעינן דטובא איכא עוברי דרכים בכל המקומות פשיטא שיש לחוש דילמא א' מעוברי דרכים בא לכאן ונהרג וזהו ק"ו שאין עליו תשובה. וזה וודאי לא מסתבר שיהא הרא"ש חולק גם בדין זה על כל אלו הראשונים ועוד דראייתם ברורה מהך עובדא דשני ת"ח דאיתא כן להדיא דף קט"ו דבלא סי' מובהקים חיישינן בכה"ג דילמא הנך אזלי להו והני אחריני נינהו וגם הרא"ש בפסקיו כ' שם כן בפשיטות. ולא מצינו שום חולק בדבר ודוחק וודאי לחלק משום דהתם איכא למיחש דלמא נטבע אחר מקודם זה כבר משא"כ הכא שלא נמצא הרוג כאן אלא בזה הזמן דמה לי אי איכא למיחש לאחר מכבר קודם שנטבע זה או איכא למיחש להשתא דילמא באותו זמן בא אחר לכאן. דבכל עת וזמן עוברי דרכים שכיחי וכי נתת דבריך לשיעורים אם נמצא שם הרוג באותה שעה או יום או שבוע או חודש. ובאותו מעשה דקולר לא הוזכר שום זמן. ולדעתי הדבר ברור שאין לסמוך על פסק זה כלל וכלל ולא עלתה על דעת הרא"ש מעולם להתיר דבר כזה. ומה שהביא בתשו' מהרי"ו מהך מעשה דר' אשר שהתיר הרא"ש ונראה מדבריו שעיקר מה שסמך הרא"ש היינו ממה שידענו שזה ה"ר אשר הלך באותו הדרך. שמה שהראה להם התו' לא כלום היא משום דחיישינן לשאלה או העתקה הוא מן התימא דהרואה בתשובה זו של הרא"ש יראה להדיא דלא כדבריו שהרי התם אמר להם אותו ר' אשר שהוא בא מטולטילה. ושלמד לפני הרא"ש מלבד מה שהראה להם גם תוס' מקצת מס' שחיבר הרא"ש. ולשון הרא"ש שם בעיקר ההיתר ז"ל. יראה לי שאשתו של ר' אשר מותרת לינשא כדאיתא בהדיא בשילהי יבמות וכו'. והביא שם העובדא דיונתן בן ארי' מכפר שיחין. וסיים הדבר וכן בנידון זה שהגיד להם שמו ושלמד הנה אצלנו והראה להם וכו'. הרי נתברר לנו שאותו ר' אשר שיצא מכאן מת ואנו מעידין. וידוע לכל בני חבורתנו שמיום בואי לכאן לא בא שום אדם ללמוד לכאן ששמו ר' אשר אלא אותו ר' אשר בר רב סיני וכו' לפיכך כיון שידוע לנו שר' אשר בא מארצו ולמד פה אצלנו והועד עליו שמת. אשתו מותרת עכ"ל. ותשובה זו הביאה הטור באהע"ז סי' קי"ח באורך וכתובה בשלטי הגבורים סוף יבמות יע"ש. הרי להדיא שעיקר היתר שסמך עליו הרא"ש הוא על דבר ברור שאין בו פקפוק וחשש כלל ואין משם שום צד ראיה להך דמהרי"ו ואין להאריך עוד:

ונחזור לעניננו לשיטת הרא"ש בהעובדא דקול על מה סמכו דהנהו אינהו נינהו דידעינן מינייהו ולא חששו לחבורה אחרת דאתו מעלמא וגם לא חששו דילמא לאו כולם שהלכו מתו אלא מקצתן ומקצתן או חד מינייהו אזיל ליה כיון שהכותי לא הגיד להם מנין שמתו. והיותר נראה בעיני שוודאי מיירי שהכותי הגיד להם מנין המתים דע"כ ידע הכותי מנין המתים שהרי אומר וקברתים כיון שקברן וודאי יודע כמה היו שהרי עסק בהן וקברן והיודעין מהקולר שהלכו והעידו בפני ב"ד מידיעתם שפלוני ופלוני היו וודאי ג"כ ידעו כמה אנשים היו באותו הקולר שהרי התירו נשותיהן של כל א' וא' וכיון דע"כ העדים ידעו מהמנין שהלכו. והכותי המסל"ת נמי ע"כ ידע מהמנין של הקולר שמתו וכמ"ש סתמא דמילתא הגיד נמי הכותי מנין האנשים שמתו שהרי הוא אומר שקבר את כולם וודאי דאמר גם המנין כמה היו ושכולם מתו ושקבר את כולם ומה שלא הוזכר בגמ' בהך עובדא מנין האנשים שהיו באותו קולר כמו שהוזכר באידך עובדא דששים בני אדם יש לומר בזה דהמספר המעשה ההוא הוא דלא ידע ממנין הקולר ההוא בבירור ומשו"ה לא הזכיר להדיא המנין ההוא אבל אותו הבית דין שהתירו בעת ההיא הם וודאי ידעו ממנין של הקולר והעדים המעידים שראו אותן הגידו המנין שראו והכותי המגיד ג"כ וודאי ידע וגם הגיד המנין ההוא. והמספר המעשה דהיינו אבא יודן הוא לא זכר בבירור באותו פעם או לא ספרו לו להדיא גם המנין ומשו"ה לא הוזכר המנין להדיא בסיפור המעשה ובאידך עובדא שהיה גם המספר המעשה דהיינו אבא יודן זוכר מהמנין ההוא הזכירו להדיא בדבריו ואולי גם הרי"ף היתה הגי' לפניו קולר סתם. ומפני שנראה לו שבוודאי מיירי בכה"ג דידעו המנין וגם הכותי הגיד המנין שמתו מפני זה שינה קצת וכ' בקולר של שני בני אדם וכן באמירת הכותי קולר של שני בני אדם וכו'. כי היכי דלא נטעה לענין הדין לסמוך להתיר בסתם ותפס המנין המועט של שני בני אדם דבהכי סגי למיהוי מנין סי' וכמש"ל בס"ד. וזהו ג"כ טעמו של הרמב"ם שכ' בהך עובדא דקולר עשרה בני אדם. וכן באמירת הכותי הזכיר עשרה בני אדם. והיינו נמי משום דנראה לו דוודאי בהכי מיירי וכדעת הרי"ף וכמ"ש. והוא תפס לו מנין עשרה. וגם דעת הרא"ש וודאי כן הוא לפרש הך עובדא על הדרן הזה. וזהו שכ' בתשו' הנ"ל ולא מיבעי זה שהיה יחידי אלא אפי' חבורת בני אדם. דאם איתא שמתו כולם קלא אית להו אפ"ה סמכינן אעדות הכותי וכו'. ואם איתא דמיירי הכא דלא אמר הכותי מנין המתים הו"ל לפרש רבותא טפי. דלא מיבעי זה שהיה יחידי אלא אפי' חבורת ב"א. דאיכא למיחש דילמא לא כולם מתו. וקצתן נפרדו והלכו להם. כיון דהכותי אינו אומר המנין אפ"ה לא חיישינן. ומדכ' אפ"ה סמכינן אעדות כותי משמע להדיא דעדות כותי ברורה היא שמתו כולם אלא משום דאי איתא שמתו כולם קלא אית להו לא הוי למיסמך אכותי בהא והו"ל למימר דוודאי משקר אפ"ה סמכינן אכותי. וכן משמע נמי ממ"ש שם ולא עוד אלא אפי' ששים ב"א דאיכא קלא טובא וכו' אלמא דאין חילוק בין הך עובדא דקולר להך דששים בני אדם אלא דבקולר לא הוי כ"כ בני אדם ומשו"ה הוי הך דששים בני אדם רבותא טפי לפי סברתו ואלו הוי מפרש הך דקולר בשלא אמר הכותי מנין המתים וודאי הך דקולר הוי חידוש ורבותא טפי דאיכא למיחש דילמא לא כולם מתו והכותי אינו אומר המנין משא"כ בהך דששים דהכותי אומר בהדיא ששים אלא וודאי דמפרשי לעובדא דקולר נמי בשעדות העכו"ם ברורה דעל כולם הוא מעיד שמתו וכגון שאמר להם מנין המתים וכמ"ש והשתא א"ש דבהנך תלתא עובדי בכל חדא איכא רבותא טפי מקמייתא דהך חששא דאיכא בקמייתא איכא נמי בכולהו דאפי' אומר הכותי המנין אכתי איכא למיחש דילמא קצת מהם אזלי לעלמא ואחרים נתחברו עמהם למלאות המנין והם מתו אפ"ה לא חיישינן כמו דלא חיישינן קמייתא. ועוד איכא נמי רבותא בכל חדא דהם רבים ואית להו קלא ואפ"ה סמכינן אעדות כותי. ובעובדא בתרא איכא טובא טפי ואיכא קלא טובא ואפ"ה סמכינן אכותי. כן נראה גם לדעת הרא"ש:

ואחרי כל אלה נבוא לבאר מה שעולה מכל זה לענין הדין ומה שיש ללמוד מהם בעובדא דידן עפ"י העדיות המבוארים בגביית ב"ד ועל איזה מהם נסמוך בשריותא דהנך עגונות בפירוד או בחיבור העדיות הנה לפי מ"ש דעת הרי"ף והרא"ש בשוה בענין זה דבהנך עובדי ליכא אלא סי' המנין והמקו' ואמנם דעת הרא"ש מבואר' דבמקו' הליכתן לחוד סגי אע"ג דאין הכותי יודע מקום יציאתן ואינו מזכירו בדבריו כלל ואפ"ה לא חיישינן דילמא הנך אזלי לעלמא. ואחריני הוא דבאו לכאן להלוך בדרך הזה לאותו מקום ממקום אחר. דכל כי האי לא חיישינן. וכמש"ל בס"ד דמוכח כן מדברי הרא"ש בתשובה. אבל דעת הרי"ף אינו מבואר כן להדיא דיש להסתפק דמפרש לשון הש"ס על הדרך שפירשתי לעיל בס"ד לדעת הרמב"ם. איברא דראיתי בתשובת כנסת יחזקאל שכ' שם בתשובה הנ"ל. דהרמב"ם היה לו גירסא אחרת בגמ' והיה גורס בעובדא קמייתא חבל על יהודי שיצא עמי ממקום פלוני וכו'. ומה"ט כתב הרמב"ם דבעינן כן דווקא. וא"כ לפ"ז ליכא לאיסתפוקי בדעת הרי"ף כלל דהרי כ' להדיא הגי' שהיא לפנינו חבל על יהודי שהלך עמי וכו'. ואמנם לא ידענא מנ"ל הא מילתא דהיה לו להרמב"ם גירסא אחרת או משום דקשיא ליה אדברי הרמב"ם. כבר כתבתי בס"ד ליישבן אפי' אי גריס כגי' הרי"ף והרא"ש. ותו אי אתינן למימר דהיה לו גי' אחרת בעובדא קמייתא. ע"כ צריכין אנו לומר ג"כ שהיה לו גי' אחרת גם באידך עובדא. דהא בהך דקולר כ' ג"כ ואמר עשרה אנשים שיצאו ממקום פלוני למקום פלוני וכו' וע"כ שנצטרך לומר שגרס בגמ' כן. והחילוף בגמ' בגי' זו יהיה חילוף גדול דנצטרך לומר דגרס מעשה בקולר של ב"א שהיו מהלכין מאיזו מקום מפורש לאנטוכיא. וכן באמירת הכותי נצטרך לגרוס חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין ממקום מפורש לאנטוכיא. והוא מן התימא לחלף הגירסא כ"כ לחדש ריבוי כמה דברים שלא הוזכר בגמ' לפי גי' הרי"ף והרא"ש. ולא הוזכר בשום ספר גי' כזו. וע"כ נראה יותר כמ"ש דהגי' שוות ומחלוקתן של הרמב"ם והרא"ש הוא בפירושן של הדברים. וכמש"ל בס"ד. ולפ"ז אכתי איכא לאיסתפוקי בדעת הרי"ף האיך ס"ל בפירוש הדברים. אם כפי' הרמב"ם או כפי' הרא"ש. אבל מסתימת לשונו יותר נראה דמפרש כפי' הרא"ש. דאי הוי ס"ל לפרש כפי' הרמב"ם הך מילתא הו"ל לפרושי ולא למסתם אע"ג דבלישנא דברייתא סתומי לה מסתם מ"מ להרי"ף הו"ל לפרושי. דאין דרכו לסתום אלא לפרש ומדלא פי' כלום נראה יותר דמפרש לה כפשטה וכפי' הרא"ש. ולפ"ז יהיה דעת הרי"ף והרא"ש שוין בזה. דלא חיישינן דילמא זה שהלך עמו נפרד והלך לעלמא ואחר נתלוה עמו אח"כ אע"ג דלא בזאר הכותי להדיא שעל זה שידענו שהלך עמו הוא דקאמר. וכן באידך עובדא דקולר נמי סגי בסי' מנין והמקום שמהלכין אליו. ולא בעינן שיאמר הכותי מקום יציאתן. ואפ"ה לא חיישינן לאחריני ממקום אחר:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה