קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
שאלות ותשובות · סימן ד
אחר כתבי כל זה. בא לידי ס' ח' משו"ת מחכם א' מחכמי הזמן ושם שמו לזכרון יוסף. וראיתי שכתב שם בסי' ה' בחלק אהע"ז כמה דברים מענין הנ"ל וכ' שם על דברי התו' ד"ה וקאמרי סי' וכו' וז"ל. וקשה דלפ"ז למאי צריך דחזינהו לאלתר ותירץ ע"פ מ"ש הבה"ט בשם תשובת מוהר"ם סי' ל"ז דיש מיני סי' מובהקים שמשתנין לאחר מיתה. כמו שומא אליבא דרבנן. ודר"א בן מהבאי. א"כ יש לומר דהש"ס בעי לאוקמי בכל גווני. ואפי' בסי' העשויין להשתנות. וכי היכי דבעינן למימר לשיטת ר"ח ור"ת דרוצה לאוקמי אף בנחבל ע"י דגים ומש"ה הוצרך לאלתר דווקא. דאז לא חיישינן שנשתנו דבמים וודאי לא נשתנו. דמיצמת צמיתי וכו' יע"ש. ודבריו תמוהים דוודאי הנך סי' שמשתנים ע"י מיתה. והיינו מחמת מיתה עצמה הוי בהם השינוי כמו שומא לרבנן ומיד כשמת נעשה בהם השינוי מחמת המיתה בזה וודאי אין חילוק כלל בין מת ביבשה למת במים דע"כ לא מחלקינן אלא לענין השינוי שמשתנה אחר המיתה מחמת דאישתהי דביבשה מתפח מחמת השהיה אבל במים אינו משתנה מחמת השהיה. והיינו דאמרינן דמיא מיצמת צמיתי והיינו שאין מניחין אותו לנפוח וכמו שפירש"י בדף ק"ך והיינו דווקא בשינוי שבא מחמת הנפיחה שע"י השהיה מתפח ביבשה משא"כ במים דלא מתפח בשהיה במים אבל השינוי שבא מחמת מיתה עצמה אין חילוק כלל בין יבשה למים. דמה לי מת ביבשה או מת במים היכא דליכא שהיה וניפוח ואדרבא איכא למימר איפכא דאפי' אי אינך סי' דלא משתנים ביבשה משתנים במים. כגון הנך סי' שבאים מחמת מכה כמו צלקת או איזה סי' רושם הבא מחמת מכה משתני' במים טפי מביבשה וכדאמרינן התם דמיא מירזו מכה ועיי"ש פירש"י ומשתנה הרבה מקום המכה וזה פשוט וברור ואי הוי מיירי בהנך סי' המשתנים מחמת מיתה. א"כ אפי' חזינהו לאלתר נמי לא מהני דאין בהם שיעור כלל כיון דמחמת המיתה משתנים וכ"ש שכבר נשתהו במים ולא שייך בכאן מיא מיצמת צמיתי כיון שאין השינוי מחמת הניפוח וכמ"ש:
ואמנם בעיקר הדין של תשו' מוהר"ם. כבר כתבתי דהסוגיא מוכחת טפי דאין שום סימן מובהק משתנה לאחר מיתה אלא בשומא בלבד הוא דפליגי דאל"כ ליפלגו באינך נמי כמו דפליגי בשומא. ותו דמנ"ל לעשות עוד פלוגתא במה דלא מצינו. וכיון דאפי' בשומא איכא למ"ד דלא משתנה בסי' אחרים מנ"ל דפליגי. וזה וודאי אין לומר דבסי' אחרים לא פליגי ולכ"ע משתנים. א"כ למה ליה לאוקמי מתני' דאין מעידין על סי' הגוף בארוך וגוץ בפשיטות הו"ל לאוקמי בסי' מובהק ובאותן המשתנים. כיון דלכ"ע איכא סי' מובהקים המשתנים מחמת המיתה. דהשתא אין לתרץ כמו שתי' לעיל. דבעי לאוקמי מתני' ככ"ע וגם תי' השני שכתבתי לעיל לא שייך לפ"ז אי נימא דמיפשט פשיטא דאיכא סי' המשתנים לכ"ע. דא"כ לכל התירוצים שבגמ' כן היא ואין זה תלוי כלל בהאי דמתרץ בשומא עשויה להשתנות קמיפלגי. ואין להאריך בזה כאן:
עוד ראיתי שם בדבריו. דמדמי אהדדי. ספיקא דלאלתר לספיקא דתוך ג' ימים וכמו לשיטת ר"ת מספק אמרינן דהוי תוך ג' ימים. ה"נ אמרינן מספק דמסתמא הוי לאלתר יע"ש במחילה מכבודו. אישתמיטתיה תשו' הר"ן סי' ע"א בהך דמיימון מאלקו שכ' שם להדיא. דאפי' לשיטת ר"ת דבס' תוך ג' ימים מיקל וס"ל דמספק אמרינן תוך ג' הוי בס' דלאלתר גבי מים מודה דלא אמרינן מספיקת דלאלתר הוי והחילוק בזה פשוט. ותשו' זו הביאה הב"י בסי' י"ז וכ' ג"כ החילוק הזה ואין כאן מקומו:
ונחזור לעניננו בענין הך דסי' דאמרינן בהו וחזינהו אלתר דאף שדחינו מ"ש בס' זכרון יוסף דקאמר כן משום דבעי לאוקמי בסי' המשתנים לאח"מ וכתבנו דא"א לאוקמי בהכי מ"מ אכתי איכא למימר לפי הדרך שכתבתי דיש סי' מובהקים המשתנים ע"י שהוי ותפיחה ונימא אכתי דאה"נ דהנך סי' שבוודאי אין משתנים ע"י שהוי ותפיחה סמכינן עלייהו אפי' לאחר ששהה ודקאמרינן בגמ' וחזינהו לאלתר היינו משום דבעי לאוקמי בכל הסי' אפי' באותן סי' שמשתנים בשהוי ותפיחה וכדרך שכתב הוא לפי דרכו באמת גם זה דוחק בעיני חדא דמנ"ל כן כיון דסתמא קאמרינן דבסי' בעינן חזינהו לאלתר בפשיטות י"ל דבכל סי' קאמר וטעמא רבה איכא למילתא דגזרינן שאין משתנין אטו משתנין וכדגזרינן גבי בכור. וכמש"ל ועוד דכל הראשונים סתמו דבריהם ולא חילקו בזה וקצתם כתבו להדיא דלא סמכינן אסי' לאחר שהוי ותפיחה. וכמש"ל מתשו' הר"ן והרא"ש מנ"ל לחלק כן מדעתנו ועוד דהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים שכתבו התוס' דבסי' מיירי משמע בפשיטות דבכל סי' בעולם אין מעידין אלא עד ג' ימים ועוד דזה גופא דוחק הוא דמשום דבעי לאוקמי בכל גווני סי' אפי' במשתנים קאמר דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר. דאדרבא. זה הוי בכל גווני טפי אי הוי מוקי לה דאסקינהו סתם ולא קמייהו ואפי' לא חזו להו לאלתר ומיירי בסי' שאינן משתנים ומה שהביא דלדברי ר"ת ור"ת. נמי צריך לדחוקי בכה"ג אה"נ דכבר כתבו הראשונים דדוחק הוא ולא ניחא להו בפיר"ת מה"ט ותו למה לנו להאי דוחק כיון דניחא בפשיטות. דאפי' בכל סי' בעינן לאלתר דווקא וכטעמא דכתיבנא ואין בו צורך להאריך עוד:
עוד ראיתי שם כתוב אהך דכתבו התוס' א"נ עפ"י ט"ע מהני ורוצה להוכיח משם דשני סי' בינונים לא מצטרפי דאי מצטרפי למה ליה לאוקמי לאלתר ובסי' א' לוקמיה בתרי סי' בכל א' ואפי' בלא לאלתר יע"ש ודבריו תמוהים דמ"מ אכתי תקשה מאי דוחקיה לאוקמי לאלתר ובסי' בינונים לוקמיה בסי' מובהק גמור דהוי דאורייתא ואפי' בלא לאלתר ובאמת הקשיתי כן כבר לעיל בס"ד ועוד קושיא אחרת מה שקשה על פי' זה וכתבתי מה שנלענ"ד בפי' הא"נ שכ' התוס' ועכ"פ דין זה אין להוכיח מחמת קושיא זו כיון דאפי' הדין כן אכתי קשה כעין זה ויותר עוד כ' שם הטעם דמהני צירוף הט"ע עם סי' שאינו מובהק משום דע"י הסי' הוי ט"ע עדיף והביא לראיה ממה שכ' התוס' בדף ק"ך אהך דאין מעידין ובאמת דלא דמי אהדדי כלל דהתם כתבו כן התוס' לענין השחתת הצורה או מחמת שנחבל בפניו או לאחר ג' ימים. דמחמת זה אין היכרא כל כך בט"ע שנשתנה הט"ע קצת בהא וודאי שייך לומר דע"י סי' הגוף נעשה הט"ע טוב ועדיף שע"י הסי' מכירין אותו היטב בט"ע וזהו כדרך שכ' הרא"ש בב"מ דף כ"ח לענין תכריך ש"ש בתירוץ א"נ עיי"ש. אבל הכא דוודאי יש להכיר בט"ע לחוד דלאלתר מיירי והא דלא מהני הכא ט"ע משום דלא מהימנינן להו דחשדינן להו דאמרי בדדמי ולעולם לא הכירו אותו בט"ע אלא שנדמה להם כן מחמת שראו שנטבע א"כ מה מועיל צירוף הסי' שאומרים שע"י הסי' הכירו אותו היטב בט"ע כיון דלא מהימני אט"ע כלל ה"נ איכא למימר דילמא לא הכירו אותו בט"ע כלל ואפי' ע"י סי' ואמרי בדדמי וכמו בט"ע גמור בלא סי' ואדרבא השתא איכא בדדמי טפי. דיש לומר שסמכו עיקר על הסי'. ואפי' בלא ראה הטביעה נמי איכא למימר הכא בדדמי משום שראה הסי' שהי' מכיר בו סמך עצמו דהוא הוא ולא הכירו בט"ע כלל והסי' בעצמו באמת אינו כלום מיהו אפשר דמשום הא לחוד לא שייך בדדמי כל שלא ראה הטביעה מ"מ בהך דהכא דבלא"ה חיישינן לבדדמי בכה"ג אין הסי' מועיל כלום ולא דמי כלל למ"ש התוס' בדף ק"כ וזה פשוט. עוד כ' טעם אחר דכיון דחזינן דדקדקו כ"כ לחפש אחר סי' שהם במקום המוצנע וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א דבסי' כה"ג מיירי תו לא חיישינן שבדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן גם זה אינו כלום דאין זה מראה לנו אלא שדקדקו היטב לראותן ואכתי לא מהניא מידי דאפי' דקדקו לראותן היטב מ"מ דילמא אכתי לא הכירו באמת בט"ע ולאו אלו הם ואחרים הם שיש להם סי' אלו כיון דסי' בלבד לאו כלום הויין לסמוך עליהם שאלו הם וחיישינן לאחרים בסי' הללו אה"נ שהם דקדקו יפה לראותן ולא הכירום בט"ע כלל באמת ומשום בדדמי אמרי שאלו הן בעליהן של אלו ולדבריו אם היינו יודעים בבירור שדקדקו יפה לראותן היטב היינו סומכין עליהם אפי' בלא סי' כיון דאין תועלת הסי' אלא לידע שבוודאי דקדקו יפה וא"כ על חנם דחקו לחלק בין הך דהכא להך עובדא דדיגלת דאנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא דהכא מיירי בשראו הטביעה והתם בשלא ראו ולשיטת הרי"ף איפשטא בעיין משם דבפשיטות יש לומר דהתם מיירי דאיכא עדים שדקדק השושבין יפה לראות אותו היטיב או שבפני רבא עצמו הוי עובדא. וראה שהשושבין מדקדק יפה לראותו אלא וודאי אפי' ידעו שדקדק יפה נמי לא מהני כל היכא דאיכא למיחש בדדמי דאכתי חיישינן דילמא אחרי כל הדקדוקים לא הכירו היטב ומה שאומר שמכירו הוא בדדמי וזה דבר פשוט וא"צ להאריך:
ואחרי כל הדברים והאריכות עדיין אין לנו להוציא הדברים מפשטן דלא סמכינן אסי' אפי' מובהקים כל היכא דאישתהי בשיעור שיכול להיות שנתפח בין בים בין ביבשה כל חד כשיעוריה וכמו שמורין כל דברי הראשונים שהבאתי ועדיין תמיהני מהב"י ורש"ל ורמ"א ושארי אחרונים. מנין להם בפשיטות דסי' מובהק מהני אפי' בדאישתהי והדבר אצלי צריך תלמוד: