אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן מה

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן מה

סימן מד

פלפול בדין פרשיות של תפילין אם צריכים דוקא עוד א' ואם מהני תפירה או דבק וכן במזוזה:

(שם שם בגמרא)

לימא מסייע ליה כיוצא בו ס"ת כו' אמאי הכא סתומות כו' דילמא להשלים. כתבו התוס' ד"ה דילמא להשלים מהא דאמרינן בירושלמי וכו' דתפילין ומזוזות אינן נכתבין וכו' עכ"ל. יש לעיין הא בלאו פירש"י דכאן נמי ע"כ צריך לפרש הך דירושלמי כן דהא גבי תפילין אמרינן לקמן דף ל"ד ע"ב תפילין של יד כותבן על עור אחד ואם כתבן בארבעה עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבק ופירש"י או בתפירה או בדבק אלמא דבתפירה שפיר דמי והיה נראה דבלאו הך דרש"י הוי מפרשינן הך דירושלמי בעור א' ממש דוקא מיהו הך דירושלמי לענין מצוה לכתחלה מיירי דלכתחילה אינן נכתבין אלא על עור א' ממש ולענין דיעבד מודה הירושלמי דמהני תפירה וכדאיתא בש"ס דידן לקמן אבל השתא לפירש"י משמע כאן דאי לאו דאין מורידין היו עושין כן ואפי' לכתחלה ולפ"ז ע"כ צ"ל הך דירושלמי בשלא תפרן אבל אם תפרן אפילו לכתחילה מותר ואמנם קשיא דהא ע"כ אי אפשר לפרש כן דהא בתפילין ודאי לכתחילה בעינן עור א' ממש וכדאמרינן לקמן ובדיעבד הוא דיצא אם תפרן וא"כ הך דירושלמי דקתני תפילין ומזוזות כהדדי וקתני אין נכתבין ע"כ אפילו תפרן מיירי דלכתחילה לא מהני תפירה בתפילין וע"כ עור א' ממש קאמר ודומיא דתפילין נקט נמי מזוזה כיון דכי הדדי קתני להו וכללן בדין א' וע"כ נראה לומר דהך דהכא נמי כדיעבד דמי כיון דמיירי במזוזה שחסרה שיטה אחת ואם לא ישלים ממקום אחר ע"י תפירה הרי תפסל לגמרי ומשו"ה אי לאו דאין מורידין עושין דכדיעבד דמי':

הגהה מיהו הך דירושלמי נראה להתוס' וכן כתבו התוס' לקמן לפרש גם לענין דיעבד דף ל"ג ד"ה כתבה להוכיח מהך דירושלמי דהכא דעל מדנקט אין נכתבין אלא על עור א' שני עורות פסולה ומשמע ולא נקט סתם נכתבין על עור א' להדיא דמפרשי לה גם משמע להו דאינן כשירים אלא א"כ לענין דיעבד יע"ש:

נכתבין על עור א' והוצרכו לפרש דבשלא תפרן מיירי אבל ע"י תפירה כשירין בדיעבד וא"כ הדרא קושיין לדוכתין דבלאו הך דרש"י נמי ע"כ צריך לפרש דבשלא תפרן מיירי משום הך דתפילין ועוד דנראה דאין לפרש כלל דהך דירושלמי גם לענין דיעבד מיירי הא לקמן שם פליגי ר' יהודא ור' יוסי בהא דלר' יהודא צריך לדבק ולר' יוסי אין צריך ואמר ר' יוסי ומודה לי ר' יהודא וכו' ומסקינן דמדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודא ומודה לו דא"צ לדבק ולכו"ע בדיעבד כשר אפילו בד' עורות ממש בלא תפירה ודבוק וא"כ הך דירושלמי כמאן ואין לפרש דהתוס' ס"ל לחלק בין דבק לתפירה דדבק עדיף מתפירה ומ"ד א"צ לדבק אבל תפיר' מיהא בעי דזה אינו דמהיכא דמוכח דא"צ לדבק דהיינו ממאי דקאמר שתולה עור על של ראש ועושה אותה של יד וד' פרשיות של ראש הם על ד' עורות ואינן מדובקים מהאי גופא מוכח נמי דא"צ תפירה דהא של ראש אינן תפורים נמי כמו שאינן דבוקים מיהו בזה הי' אפ"ל דהך דירושלמי כר' יהודא ומקמי דחזר בי' לגבי ר' יוסי אבל לישנא דירושלמי הביאו התוס' לקמן שם דהכי איתא דפריך אהא דתנן במגילה אין בין ספרים לתפילין ומזוזה ולמה לא תנינן שהספרים נכתבים על ב' עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא על עור א' ולפ"ז נראה דאי אפשר לפרש דאליבא דר' יהודא קאי דמאי קושיא אי הך מתני' לא אתיא כר' יהודא אלא כר' יוסי דס"ל דתפילין כשירים על ב' עורות וא"צ לדבק ותו דבלאו"ה לא אתיא הך מתניתין כר' יהודא כלל דהא קתני במתניתין דספרים נכתבים בכל לשון ור' יהודא ס"ל דאפילו יונית לא התירו אלא בספר תורה בלבד ולא בשאר ספרים וכדמייתינן במגילה שם בברייתא ומה"ט מוקים ר' אשי שם הא דקתני עד שיכתבנו אשורית על הספר ובדיו דר' יהודא היא ובשאר ספרים יע"ש ומתני' ע"כ לא אתיא כר' יהודא וא"כ פריך וליתני נמי הך דב' עורות הא בתפילין נמי כשר והי' נראה לפרש דלענין לכתחילה מיירי בירושלמי ופריך דהו"ל למיתני שהספרים נכתבים לכתחילה בב' עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבים לכתחילה אלא בעור א' אלא דלפ"ז לא אתיא שפיר מ"ש התוס' כאן דבשלא תפר העורות מיירי משמע דאם תפר מותר אפילו לכתחילה בתפילין ומזוזות והא לקמן מוכח דלכתחילה בעינן בתפילין עור א' ממש ודוחק לומר דלר' יוסי דס"ל דא"צ לדבק ובדיעבד כשר אפילו לא דבקן ס"ל דע"י דבוק אפילו לכתחילה כשר והא דקתני לקמן דצריך לכותבן לכתחילה על עור א' ממש היינו לר' יהודא דמחמיר נמי בדיעבד דצריך לדבק דזה דוחק דמשמע בפשיטות דלענין דיעבד הוא דפליגי ולא לענין לכתחילה וכיון דלר' יהודא ע"כ לכתחילה בעינן קלף א' ממש ה"ה לר' יוסי ותו דלקמן בתוס' דף ל"ג ע"א בתוס' ד"ה כתבה וכו' משמע להדיא דמפרשי להך דירושלמי לענין דיעבד יע"ש וא"כ הדרא קושיין לדוכתין דבלאו דברי רש"י דבכאן נמי ע"כ צריך לפרש הך דירושלמי בשלא תפרן דאי בתפרן ליכא למ"ד בתפילין דפסולים בדיעבד וביותר תמיה לי על הרב ב"י שכתב בי"ד סי' רפ"ח אמ"ש הטור דאפילו אם ידביקם פסולה כתב ע"ז וכ"כ הרמב"ם וכו' דלא כמ"ש התוס' בפ' הקומץ דהא דאמרינן בירושלמי וכו' ההיא בשלא תפר העורות זה בזה עכ"ל משמע להדיא דאיהו בעי לפרושי הך דירושלמי לדעת הרמב"ם דאפילו בתפרן מיירי וזה תימא דאי בתפרן ליכא למ"ד בתפילין דפסולין ולכו"ע בדבקן כשר בדיעבד ואין כאן מקומו להאריך ותו קשיין דברי הירושלמי אפילו בלא תפרן מוקמת לה דמ"מ אכתי לא מקשה אמתניתין מידי וכמש"ל ועל כן היה נראה לי לפרש דברי הירושלמי ע"פ דברי התוס' דה"ק שהספרים נכתבין על ב' עורות דאפילו פרשה א' יכול לכותבה על ב' עורות חציה על עור זה וחציה על עור אחר משא"כ בתפילין ומזוזות דכל פרשה ופרשה שבהן אינן נכתבות אלא על עור א' ואינו יכול לכתוב פרשה א' על שני עורות והך ודאי אפילו בדיעבד פסולין דע"כ לא מכשרינן לקמן בדיעבד אלא בשכתבן על ד' עורות דהיינו כל פ' ופ' על עור א' דומיא דתפילין של ראש אבל פרשה א' על ב' עורות אפילו בדיעבד פסולין והשתא א"ש דנקט בירושלמי תפילין סתם דבין בשל ראש בין בשל יד מיירי דלענין פרשה א' על ב' עורות אין חילוק בין של ראש לשל יד ושניהם פסולין בדיעבד על שני עורות והשתא א"ש דבלאו"ה דברי רש"י דהכא הוי מפרשינן להך דירושלמי ואפילו בתפרן דהא דמכשרינן לקמן בתפילין ע"י דבוק לכו"ע היינו בד' עורות שכל פ' ופ' על עור א' אבל בפרשה א' על ב' עורות אפילו בתפרן פסולין אבל לרש"י שפי' כאן הך דלהשלים שאם חסרה שיטה א' במזוזה אי לאו דאין מורידין עושין ע"י תפירה וע"כ הוצרך לפרש כן דבחסרה פרשה שלימה אכתי לא אתיא שפיר דהכא סתומות והכא פתוחות וכמו שמבואר מזה לעיל בס"ד וא"כ ע"כ גם בפ' אחת מהני תפירה ולפ"ז ע"כ צ"ל הך דירושלמי בשלא תפרן:

מיהו אכתי לא ניחא בזה דברי התוס' דלקמן דף ל"ג שכתבו דמשמע מהירושלמי הנ"ל דמזוזה בשני עורות פסולה ולפי מש"ל דע"כ הירושלמי אכל פרשה ופרשה שבתפילין קאי א"כ במזוזה נמי נפרש כן דאכל פרשה ופרשה שבמזוזה קאי דאינה נכתבת אלא על עור א' דומיא דתפילין אבל שתי הפרשיות בשתי עורות שכל פ' על עור שלם בפ"ע כשירה כמו בתפילין וא"כ מזוזה שלימה על שני עורות כשירה וכגון שכל פרשה ופרשה כתובה על עור שלם בפ"ע ואפשר לומר דדוקא גבי תפילין הוא דיש לחלק בין פ' א' לד' הפרשיות משום דבשל ראש כל פ' נכתבת על עור בפ"ע ומצוה לכתחילה בהכי וכדלקמן שם אלמא דעיקר קפידא דספר א' בתפילין אכל פרשה ופרשה בפ"ע קאי שתהא נכתבת בספר א' ולא בשנים וה"ה לשל יד דאין לחלק ביניהם אבל במזוזה ודאי אי בעינן ספר א' אכולה מזוזה קאי דבעינן שתהא כתובה על ספר א' ולא אכל פ' ופ' שבה דדרשא דספר אכולה מזוזה קאי והנראה בעיני דילפינן במזוזה ספר א' מהא דדרשינן לקמן ע"ב כתיבה כתיבה מספר ועיין שם פירש"י ומהתם נמי דרשינן דבעינן ספר א' ולא שנים והך דרשא אכולה מזוזה קאי שתהא כולה כתובה בספר א' ול"ד לתפילין דהתם ודאי אכל פרשה בפ"ע קאי דבשל ראש הן ד' פרשיות בד' בתים ונראה לענ"ד להביא ראיה דמזוזה על ב' עורות פסולה אפילו בשכל פ' ופ' כתובה בעור שלם בפ"ע מהא דאמרינן בשבת דף ע"ט קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה והיינו מזוזה שלימה שתי פרשיות וכמו שפירש"י שם והכי מוכחת הסוגיא וה"ט משום דקלף כיון שהוא ראוי לתפילין מתחייב בשיעורא זוטא דהיינו כדי פרשה קטנה אבל דוכסוסטוס שאינו ראוי לתפילין אלא למזוזה בעינן שיעורא רבה כדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה וע"ש היטב בסוגיא והשתא אי אמרינן דמזוזה כשירה בשני עורות כשכל פ' ופ' כתובה בעור שלם א"כ בדוכסוסטוס נמי ליחייב בשיעור פ' קטנה דהיינו שמע דהא חזי לאצטרופי לאידך פרשה שכתובה על עור בפ"ע ויהיו כשירים למזוזה דומיא דקלף דשיעוריה כדי פ' קטנה שבתפילין אע"ג דפרשה א' ודאי לא סגי לתפילין אפ"ה כיון דחזי לאצטרופי לאידך שלש פרשיות להשלים ד' פרשיות שבתפילין הוי שיעור הוצאה ומחייב עלה ה"נ בדוכסוסטוס ליחייב אפרשה קטנה דהיינו שמע דהא חזי לאצטרופי לפ' והיה שכתובה על עור בפ"ע ושניהם יהיו כשירים למזוזה אלא ודאי דבמזוזה בכה"ג פסולה דבעינן שתי הפרשיות כתובין על עור א' ומה"ט בעינן בדוכסוסטוס שיעורא רבה כדי לכתוב עליו ב' הפרשיות:

והנה מכאן יש להביא ראיה דלא מהני תפירה במזוזה דאי כשירה ע"י תפירה אכתי תיקשי מ"ט לא מחייב בדוכסוסטוס בשיעור פ' קטנה דהא חזי לאצטרופי לפ' והיה ע"י תפירה והוי מצניעין כמוהו ואין לומר משום דלא חזי לאצטרופי כי אם ע"י תפירה לא הוי שיעור דהא פ' קטנה שבתפילין נמי לא חזי לאיצטרופי כי אם ע"י תפירה דהא צריך לבתים וע"כ עדיין מחוסר שהניחן בבתים ולתפור הבתים ואפ"ה מחייב בשיעור זה וה"נ במזוזה ומיהו בזה אפשר לחלק דגבי תפילין ודאי הוי מצניעין כמוהו דחזי לי' לאצטרופי לג' פרשיות ואע"ג דעדיין צריך תפירה הרי כל תפילין אי אפשר בלא תפירה ואין חסרון התפירה מונע מלהצניע כמוהו דהא חזי למילתי' דע"כ מי שצריך לפ' אחת לתפילין תהי' אותה פ' ראוי' לו כדינה וחסרון דתפירה אין בפ' זו יותר מכל דיני פרשיות שבתפילין דע"כ אי אפשר לפרשיות של תפילין בלא הנחה לבתים ותפירה משא"כ במזוזה כיון דאפשר למזוזה בלא תפירה דהיינו שתהיה כתובה על עור א' בהא יש לומר דמשום חסרון התפירה לא מצניע לה כלל כיון דלא חזי לאיצטרופי כי אם ע"י תפירה אינו חשוב בעיניו להצניע דמי שצריך למזוזה ליקח עור שלם וכותב עליו דאז א"צ תפירה ואינו לוקח שני פ' שכתובים על שני קלפים כיון דמחוסר עדיין תפירה ואע"ג דחזי למי שיש לו פרשה והי' כתובה על קלף בפ"ע דהאי ודאי בעי לה להך פרשה ומוטב לו התפירה משיטריח לכתוב מזוזה שלימה מ"מ כיון דכולי עלמא לא עבדי הכי דמוטב להם לכתוב שנים הפרשיות על עור א' מלכתבם על שני עורות כיון דעדיין צריך תפירה מיקרי אין מצניעין כמוהו ולא מחייבי כולי עלמא אהאי שיעורא אלא מי שמצניע בלבד ועיין בזה היטב בסוגיא דשבת ואין להאריך וגם לענין להכשיר בשני עורות בלא תפירה נמי יש מקום לדחות הראי' משם ואי"ה יתבאר במקומו בס"ד לקמן:

ודע דלפמ"ש התוס' לפרש הך דירושלמי בלא תפירה אבל ע"י תפירה גם תפילין ומזוזות כשרים יש לעיין לפ"ז מאי קשיא ליה דליתני שהספרים נכתבים על שני עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא על עור א' הא בלא תפירה גם בס"ת פסול למצותו דע"כ לא פליגי במכות דף י"א אלא אי בעינן לתופרן בגידין או בפשתן נמי כשר אבל תפירה ודאי בעינן ואי לענין להתלמד בהם בלבד א"כ גם פרשה של תפפצין ומזוזות נמי כשירים דמ"ש הנך פרשיות מכל פ' שבתורה ואמנם כעין קושיא זו כבר . הקשה הגאון בעל טורי אבן במס' מגילה אגופא דמתני' דנכתבים בכל לשון ועיין שם מ"ש לתרץ בזה ויתורץ גם הך דכאן וא"ש טפי כיון דעיקר מתני' בכה"ג מיירי ודוק:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה