אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן לה

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן לה

סימן לד

פלפול בדין ציצית אם יצא בתכלת לחוד או בלבן לחוד או לא:

שם שם פרק התכלת רש"י

ד"ה התכלת אינה מעכבת וכו' ואע"ג דמצוה לתת תכלת ב' חוטין וכו' אפ"ה אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא עכ"ל. לכאורה אין דברי רש"י מובנים דפתח בחד וסיים בתרי ואפשר דכוונתו דמצוה לתת ב' חוטין תכלת ולא יותר והשאר יהיה לבן והיינו שכתב ב' חוטין בציצית כלומר שכבר יהיו ציצית בלא התכלת ואח"כ יתן ב' חוטין תכלת בתוכה והציצית הם הלבן דהכנף מין כנף היינו לבן וכמו שפירש"י לקמן ובזה ניחא מ"ש רש"י כדמפרש לקמן ולכאורה תיפוק ליה דכתיב בהדיא פתיל תכלת אלא אב' חוטין ותו לא קאמר כדמפרש לקמן והנה מלשון רש"י שכתב ואי עביד וכו' יצא משמע בפשיטות דלגמרי יצא ידי מצות ציצית בא' מהן ולא חיסר כלום והא דאמר רחמנא למיעבד ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן אינו אלא מצוה מן המובחר דומיא דהך דהקדמה דלקמן דלא הוי אלא למצוה מן המובחר ואי עביד איפכא יצא כמו כן לרבנן בתכלת ולבן דאין זה אלא למצוה מן המובחר ואי עביד כולו לבן או כולו תכלת יצא לגמרי ולא חיסר שום מצוה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר וכן נראה מדברי התוס' לקמן ע"ב ד"ה לרבי עכובי וכו' ממ"ש דלרבנן כ"ש דקשה טפי אמאי חיסר מצוה הא לא מעכבי אהדדי עכ"ל יתבאר אי"ה במקומו ונראה דמה"ט פירש ואי עביד ארבעתן וכו' דארבעה ודאי בעינן וזהו מצותן כדילפינן מגדיל גדילים דבעינן ארבעה וארבע חוטין בציצית מצוה אחת הן לכו"ע כמו ארבע ציצית בטלית לרבנן ובלא ארבע חוטין לאו ציצית הוי ולמצוה מן המובחר אמר רחמנא ליעבד שנים לבן ושנים תכלת ובדיעבד יצא באיזו מהם שיהיה או כולם לבן או כולם תכלת ועיקר קפידא שיהיו גדילים דהיינו ארבעה חוטין כן נראה מלשון רש"י ומדבריו ולפ"ז ל"ד הך דהתכלת אינה מעכבת וכו' להך דתפלה של יד אינה מעכבת את של ראש כו' דהתם ודאי דנהי דמצוה של ראש קיים מצוה של יד לא קיים וחיסר מצוה א' לגמרי אלא דאינן מעכבין זא"ז דידי מצוה אחת יצא ואם אין לו אלא א' מהן חייב להניח ומברך עליה דשתי מצות הן אבל בהנך דתכלת ולבן אין הפי' כן אלא דתכלת ולבן שתיהן מצוה א' ואי עביד שני חוטין לבן לחוד או שני חוטי תכלת לחוד לא עביד ולא כלום אלא דאמראה ואצבע הוא דקאמר שאין מעכבין שאין צבע התכלת מעכבין בציצית כלל שאם עשאן כולן מלבן יצא וכן הלבן אינו מעכב בציצית שאם עשאן כולן תכלת יצא וזה תימא לכאורה מנא ליה לרש"י לפרש כן דפשט לשון המשנה לא משמע כן מדלא קתני התכלת אינה מעכבת בציצית וכן הלבן אינה מעכבת בציצית דלשון אין מעכבין זא"ז משמע בפשיטות דאשני חוטי תכלת ואשני חוטי לבן שבציצית קאי דאין שני חוטי תכלת מעכבין את שני חוטי לבן דבשני חוטי לבן יצא ידי מצות לבן אע"ג דאין שם שני חוטי תכלת וכן בשני חוטי תכלת לחוד יצא ידי מצות תכלת לחוד אפי' בלא לבן דשתי מצות הן ואין מצוה אחת מעכבת חברתה והוי ממש דומיא דתפלה של יד דקתני בסיפא דהך ונהי דבהא דכתב דארבעה בעינן יש לומר דלמד כן מדברי הגמרא וכמ"ש התוס' וקרא דגדילים נמי משמע דלעולם ארבעה בעינן וכמו שמפורש בתוס' כל זה באריכות מ"מ אכתי קשה מנ"ל דבא' מהן יצא ידי מצות ציצית לגמרי אלא דלא עביד מצוה מן המובחר וע"כ צ"ל לפ"ז דמצוה א' הן ולא הוי כלל דומיא דהך דתפלה של יד ושל ראש דילמא שתי מצות הן ואינן מעכבות זא"ז דאי עביד כולו לבן יצא ידי מצות לבן וחיסר מצוה דתכלת וכן איפכא והוי דומיא דתפילין ש"י וש"ר דסמיך ליה:

והנראה בעיני דס"ל לרש"י כשיט' הר"ש שהביא המרדכי והבאתי דבריו לעיל בס"פ הקומץ בס"ד דס"ל דאסור ללבוש בגד בלא ציצית והיינו משום דאשר תכסה בה משמע דקודם שמתכסה בה צריך שיעשה בה הגדילים כדי שכשיתכסה בה כבר יהיו בה הגדילים דלפ"ז אסור ללבוש בגד בלא ציצית דבלבישה בלא ציצית עובר בעשה וכמו שבארתי לעיל בס"ד יע"ש ולפ"ז אי אמרינן דתכלת ולבן שתי מצות הן ואי עביד חד חיסר מצוה השני' א"כ כשאינו עושה אלא אחד מהן אסור ללובשו כן דהרי חיסר מצוה א' ועובר בעשה כשלובשו בא' מהן ולפ"ז נצטרך לפרש ע"כ הך דתכלת אינה מעכבת וכו' דנפ"מ כדאמרן לעיל לר' ישמעאל דקאמר ארבעתן ארבע מצות דליכא למימר דנפ"מ באין לו אלא א' מהן דהתינח למ"ד ציצית חובת טלית הוי דלדידי' א"ש דאם אין לו אלא א' מהן דעושה מא' מהן משום הך דלקמן דאטו מי שאין לו ב' מצות וכו' אבל למ"ד חובת גברא ליכא למימר כן דמ"מ הרי אסור ללובשו משום חסרון מצוה שני' וכמש"ל בס"ד באריכות בסוגיא דס"פ הקומץ אליבא דר' ישמעאל יע"ש וא"כ תיקשי הא דאמרינן לקמן ע"ב מאן תנא דפליג עליה דר' יצחק האי תנא דתניא ר' יצחק אומר וכו' אין לו תכלת מטיל לבן ומאי נפ"מ בזה דמטיל לבן לחוד התינח למ"ד חובת טלית אלא למ"ד, חובת גברא מאי נפ"מ בזה דמטיל לבן מ"מ אכתי אסור ללובשו משום חסרון מצוה דתכלת דנהי דאין מעכבין זא"ז וידי מצות לבן יצא מ"מ הרי חיסר מצות תכלת ואסור ללובשו כמו לר' ישמעאל דס"ל ארבעתן ארבע מצות הם ואפ"ה אם אין לו אלא ג' ציצית אפ"ה אסור ללובשו אע"ג דיוצא ידי ג' מצות מ"מ הרי חיסר עדיין מצוה רביעית ואסור ללובשו דעובר בעשה דציצית רביעי ה"נ לרבנן בתכלת ולבן אי נימא דשתי מצות הן אלא ודאי דאין התכלת מעכבת בציצית כלל ויצא ידי מצות ציצית לגמרי בלא תכלת ולא חיסר שום מצוה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר ואין התכלת והלבן אלא מצוה א' דכל הד' חוטין מעכבין בציצית דד' חוטין דוקא בעינן ומצותן לכתחילה שיהיו שנים מהם תכלת ושנים לבן ובדיעבד אי עביד כולהו או תכלת או לבן יצא:

מיהו זה ניחא לשיטת הר"ש מדרויי"ש דס"ל דאסור ללבוש בלא ציצית ובזה אזדא לה הוכחת השאג"א שהוכיח בסי' ל"ב דאין איסור בלבישה בלא ציצית מהא דהאידנא דאין לנו תכלת ולובשין טלית בת חיובא בלבן לחוד והרי חיסר בה מצות תכלת א"ו דאין איסור בלבישה אלא דהוטל עליו מצות עשה בלבד וכיון דאין לו פטור יע"ש ולפי מ"ש בפירש"י דמפרש הך דתכלת אינה מעכבת וכו' אין כאן הוכחה של כלום וזה פשוט אמנם לשיטת הר"י שבמרדכי דס"ל דאין איסור בלבישה בלא ציצית אלא דאחר הלבישה מוטל עליו מצות עשה דציצית נראה דאין הכרח לפרש הך דהתכלת אינה מעכבת כפירש"י אלא דיש לפרש בפשיטות דשתי מצות הם ואין מעכבין זא"ז ואי עביד חד מינייהו קיים מצותה וחיסר מצוה שני' דומיא דתפילין של יד וש"ר ואפ"ה א"ש הא דאמרינן אין לו תכלת מטיל לבן ואע"ג דחיסר מצות תכלת מ"מ אין שום איסור בלבישה ובמצות עשה דתכלת לא עבר כיון דאין לו ולפ"ז נצטרך לומר דהתוס' דנראה מדבריהם לקמן דמפרשי הך דהתכלת אינה מעכבת וכו' כפירש"י וכמש"ל גם הם לא ס"ל כשיטת ר"י אלא כשיטת הר"ש מדרויי"ש וזה קצת דוחק בעיני דביבמות דף צ' ע"ב נראה מדבריהם דכשיטת הר"י סבירא ליה וכמש"ל בס"פ הקומץ בס"ד יע"ש אמנם לפי מ"ש לעיל לפרש דברי הר"י דגם הוא מודה דמדרבנן אסור ללבוש טלית בלא ציצית היכא דאין לו ציצית או בשבת דא"א להטיל משום איסור שבת דומיא דאסור לשחוט חי' או עוף ביו"ט היכא דאין לו עפר תחוח כתבתי שם דבזה מתיישב דלא תיקשי לשיטת הר"י הא דקאמרינן לעיל בפלוגתא דר"י ורבנן מאי בינייהו ולא קאמרינן בפשיטות דאיכא בינייהו היכא דאין לו כל הד' ציציות אי חייב להטיל הנך דיש לו ומברך עליהם משום דמדרבנן על כל פנים אסור ללובשו היכא דתחסר מצות ציצית אפי' לר' ישמעאל דמקיים ז' מצות בג' ציציות מ"מ כיון דעדיין חיסר מצוה רביעית אסור ללובשו כן ול"ד לתפילין ש"י וש"ר דאמרינן אטו מאן דלית לי' תרי מצות אפי' חדא לא ליעבד דהתם ודאי כיון דמחויב עכ"פ לעשות שני המצות ואי לא עביד עובר עליה אמרינן שפיר דאי נזדמן לו חדא עביד לה דמוטב שיקיים אותה אע"ג דלא מקיים לאידך משיעבור על מצוה זו וגם לא קיים את השני משא"כ הכא דאם לא ילבש טלית בת חיובא אין עליו שום חיוב דציצית חובת גברא וכי מיכסי טלית בת חיובא דוקא אבל אינו מחויב להתכסות בטלית בת חיובא משו"ה היכא דאין כל הד' מצות מוטב שלא ילבשנו כלל דהשתא לא עבר על שום מצוה מהם משילבשנו ויעבור על א' מהם ויבטלנה בידים ואע"ג דמקיים מצותן כיון דאין קיומה חובה עליו מעיקרא דכשלא ילבשנו אין עליו שום חיוב מהם וכשילבשנו יתחייב בכולן וכיון דא"א לו לקיים את כולן אסור מדרבנן ללובשו כלל ובזה ניחא דלא אמרינן איכא בינייהו אי מותר ללובשו במקצתן משום דאפי' לר' ישמעאל אסור וע"ש היטב במ"ש בסוגיא דשם ובמ"ש בסוף הפ' בגמרא והשתא לפ"ז נראה דגם לשיטת ר"י צריך לפרש הך דהתכלת אינה מעכבת וכו' כמ"ש לפירש"י כי היכי דלא תיקשי הך דאין לו תכלת מטיל לבן דלקמן דמ"ש מאין לו ארבע ציצית לר' ישמעאל דס"ל נמי דד' מצות הם ואין מעכבין זא"ז ואפ"ה אסור ללובשו כל זמן שאין לו כל הד' ציציות אלא ודאי צ"ל דאין התכלת מעכבת כלל למצות ציצית ואי לא עביד אלא כולהו לבן נמי יצא ידי מצות ציצית ולא חיסר ממנה שום מצוה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר ולהכי אם אין לו תכלת וא"א למיעבד מצוה מן המובחר מטיל לבן:

וכן יש להוכיח קצת מלשון רבנן דמתני' דס"פ הקומץ דקתני שארבעתן מצוה א' משמע דאין במצות ציצית אלא מצוה א' דתכלת ולבן לאו שני מצות הם ומל' ר' ישמעאל נמי דקאמר ארבעתן ארבע מצות וכן יש להוכיח קצת מהך דלקמן דף מ"ב ע"א רב נחמן אשכחיה לרב אדא ב"א דקא רמי חוטי ומברך לעשות ציצית והיינו משום דס"ל ציצית חובת טלית וצריך לברך עליהן בשעת עשייתן כדאמרינן שם במסקנא וסתמא דמילתא היה מטיל לבן ותכלת דבזמנם עדיין היה להם תכלת וכדאיתא שם לעיל ולאו כ"א מטיל להו דמצוה להקדים לבן לתכלת לכ"ע למסקנא דלקמן ואי נימא דלרבנן תכלת ולבן שני מצות הם מ"ט לא מברך על עשייתן שתי ברכות בשעת הטלת הלבן יברך על עשיית לבן בציצית ובשעת הטלת תכלת יברך על עשיית תכלת בציצית כיון דכל א' מהם מצוה בפ"ע דומיא דתפילין ש"י וש"ר לשיטת ר"ת דלעולם מברכין על כל א' בפ"ע ול"ד למ"ש לעיל דאפילו לר' ישמעאל דס"ל ארבעתן ארבע מצות אין מברכין אלא ברכה א' אלא אפי' למ"ד ציצית חובת טלית ומברכין בשעת עשייתן משום דהתם אין לשנות נוסח הברכה ועל כולן א"א לו לברך אלא לעשות ציצית להכי בברכה א' על כולן סגי אבל על תכלת ולבן אי שני מצות הם ושתי עניני ברכות יש לברך עליהם לעשות לבן ולעשות תכלת מ"ט לא בירך רב אדא ב"א אלא א' לעשות ציצית אלא ודאי לבן ותכלת מצוה א' הם:

אח"ז ראיתי בס' שרשי המצות להרמב"ם בשורש י"א שכ' שם וז"ל אמרו התכלת אינה מעכבת את הלבן וכו' והנה היה אפשר לנו שנאמר שלבן ותכלת ימנו שני מצות לולי מה שמצאנו במכילתא דר' ישמעאל נאמר שם יכול שהם שתי מצות מצות התכלת ומצות הציצית ת"ל והיה לכם לציצית מצוה א' היא ואינה שתי מצות הנה כבר התבאר לך שאפי' החלקים שאינם מעכבים זא"ז פעמים יהיו מצוה א' וכו' עכ"ל יע"ש והרבה נפלאתי מדבריו מה שהביא מהך דמכילתא לראיה דאע"ג דאין מעכבין זא"ז אפ"ה הם מצוה א' מאן לימא לן דהך דמכילתא אתיא כרבנן דילמא האי תנא דמכילתא כרבי ס"ל דמעכבים זא"ז ומהאי קרא דוהיה לכם לציצית הוא דיליף וה"ק יכול שהם שתי מצות ולא יעכבו זא"ז כדאמרינן בסוגיין לקמן גבי תפילין דשתי מצות הן אטו מאן דלית לי' תרתי מצות אפי' חדא לא ליעבד ת"ל והיה לכם לציצית כלומר דכתיב לעיל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם וגו' והכנף מין כנף היינו לבן וכתיב פתיל תכלת הרי שניהם אמורים וכתיב והיה לשון יחיד מדלא כתיב והיו לכם לציצית דאלבן ואתכלת קאי אלא ודאי דלהכי כתב רחמנא בלשון יחיד למימרא דחדא מצוה היא ולא שתי מצות ומעכבין זא"ז כיון דחדא מצוה הוי אבל לרבנן דפליגי עליה דרבי וס"ל דאין מעכבין זא"ז דילמא אה"נ דס"ל שתי מצות הם ואי משום דכתיב והיה אפשר דדרשי והיה כל חד לחודיה למימר דאין מעכבין וכדדרשי הכא וראיתם אותו כל חד לחודיה א"נ אפשר דמוהיה דרשי דארבעתן מצוה א' ולאפוקי מדר"י דס"ל ארבע מצות הם והיה נראה לי לומר דלהכי לא ניחא להרמב"ם לומר דהאי תנא כר' ס"ל א"כ הו"ל למידרש מהאי קרא דדרש רבי וראיתם אותו מלמד שמעכבין זא"ז וממילא דמצוה א' הם ואמנם גם זה יש לדחות דמהאי קרא לא ניחא ליה דאיכא למימר וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע ליה כדאמרינן לרבנן להכי ניחא ליה טפי למילף מוהיה והכא ליכא למימר נמי אכל חד לחודיה אם כן תרתי למה לי דבשלמא לרבנן איכא למימר דחד מינייהו אתי למילף דארבעתן מצוה א' אבל תנא דמכילת' דר' ישמעאל הויא וס"ל לעיל במתני' דארבעתן ארבע מצות ולהכי דריש לקרא דוהיה לתכלת ולבן דמצוה א' הם ולרבי נמי יש לומר דלהכי לא דריש מוהיה דמצוה א' הם ומעכבין זא"ז משום דס"ל דארבעתן מצוה א' ודריש לה מוהיה והך דתכלת ולבן הוצרך למידרש מוראיתם אותו דמצוה א' הם ומעכבין זא"ז לעולם לרבנן דס"ל דאין מעכבין זא"ז שתי מצות הם ואין להאריך בזה ויש לעיין בזה בס' כסף משנה בפ"א מהל' ציצית וכעת אין חלק הרמב"ם זה לפני:

ואמנם באמת מסוגיא דשמעתין יש להוכיח דאפילו לרבנן מצוה א' הם וכמ"ש והא דאין מעכבין זא"ז היינו שאם עשה ארבעתן כולן או תכלת או לבן יצא והא דאמר רחמנא שיהיו שנים תכלת ושנים לבן אינה אלא למצוה מן המובחר וכמש"ל בס"ד. ואמנם קשיא לי כיון דאמר רחמנא ליעבד לבן וליעבד תכלת מנא תיתי לן דלא מעכב דלא הוי אלא למצוה ולא לעכב דלא בעינן שנה הכתוב לעכב אלא בקדשים והתוס' הקשו כן אהך דהקדים תכלת ללבן ותירץ דהסדר לבד לית לן למימר דקפיד קרא לעכב יע"ש והכו בעיקר תכלת ולבן אכתי קשיא. והנראה בעיני דרבנן נמי מוראיתם אותו הוא דילפי למילתייהו דאותו משמע אפילו חד מינייהו אלמא דבחד מינייהו סגי ואית לן למימר דהא דאמר רחמנא שיהיו לבן ותכלת היינו למצוה לכתחילה ובדיעבד אפילו חד מינייהו יצא ואמנם מה שיש לעיין בזה למאי דקיי"ל דהיכא דליכא תכלת לא שרי כלאים בציצית וכדאמרינן לקמן דף מ' ע"א ולא יהא אלא לבן ומשני כיון דאפשר במיניה לא כדר"ל וכו' אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב וכו' אלמא דדוקא תכלת הוא דאשתרי בכלאים בציצית ואגב דאשתרי משום תכלת אשתרי נמי בלבן. ועיקר מילתא דאתי עשה ודאי ל"ת תכלת הוא דדחי אבל לבן לחוד לא דחי משום דאפשר לקיים את שניהם והשתא אי נימא דתכלת דאמר רחמנא אינה אלא למצוה ולא לעכב ובדיעבד אפי' בלא תכלת יצא א"כ אמאי דחי תכלת לל"ת דכלאים הא עשה דציצית אפשר לקיים בלא תכלת ומדאמר רחמנא לא תלבש שעטנז גדילים תעשה, לך למימרא דאתי עשה דציצית ודחי ל"ת דכלאים נילף דאפילו היכא דאפשר לקיים את שניהם אתי עשה ודחי ל"ת דהא הכא אפשר לקיים עשה דציצית בלא תכלת ואפ"ה אמר רחמנא דדחי ומיהו לפי מ"ש התוס' לקמן דף מ' ד"ה כיון דאפשר וכו' בתירוץ שני דאה"נ דמדאורייתא אפילו היכא דאפשר לקיים את שניהם דוחה ומדרבנן הוא דלא דחי א"ש אבל לתירוץ קמא דאפילו מדאורייתא לא דחי קשיא. ואמנם נראה לומר דזה לא מקרי אפשר לקיים את שניהם מה שבדיעבד יצא בלא תכלת כיון דמצוה לכתחילה בתכלת דוקא ואפשר לקיים את שניהם לא מקרי אלא היכא דמקיים בלא דחי' כמו בדחי' אבל אם בלא דחי' לא מקיים כמצותו לא מקרי אפשר לקיים את שניהם דומיא דאמרינן ביבמות דף כ"א דפריך אהא דר"ל מהא דואם בעלו קנו ואע"ג דאפשר בחליצה ומשני כי אמינא אנא היכא דמקיים מצוה אבל הכא חליצה במקום יבום לאו מצוה היא דהיינו משום דיבום עדיף מחליצה וה"נ בהך דלבן ותכלת דאע"ג דבדיעבד יצא בלבן לחוד מ"מ כיון דמצוה לכתחילה בתכלת לא מקרי אפשר לקיים את שניהם בלבן לחוד ועוד יתבאר מזה אי"ה:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה