אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן לד

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן לד

סימן לג

פלפול בדין טלית שנפסל בו הציצית בשבת:

שם דף ל"ח ע"א גמ'

כרמלית דרבנן הויא כו'. אע"ג דמצות ציצית הוי דאורייתא וכשהוא לבוש בטלית המחויבת בציצית ואין בה ציצית הרי עובר בעשה דאורייתא כבר תי' במרדכי משום דבשבת אסור להטיל בה ציצית אינו עובר בעשה ובלבישה אינו עושה איסור דלא אמר רחמנא לא תלבש בגד בלא ציצית יע"ש דמכאן הוכיח ר"י דבשבת מותר ללבוש בגד שיש בו ציצה א' או יותר פסולה ופליג אה"ר שלמה מטרוי"ש ואמנם מפני שיש לעיין בדבריו צריך להעתיק לשונו וז"ל המרדכי שם גרסינן שילהי הקומץ התם כרמלי' דרבנן הואי אומר הר' שלמה מטרוי"ש שאם נפסק לאיש חוט של טלית בשבת שאסור ללובשו עד שיתקן אותו שאם לובשו עובר בעשה דיש לו ד' כנפות והשיב ר"י דליתא כדמוכח בשמעתין דאע"ג דאיפסק בכרמלי' דרבנן לא הוי שרי משום כבוד הבריו' דלא דחינן אלא לאו דלא תסור לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנה ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש וכו' דאז ודאי היה הדין עמו אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית מ"מ אין הטלית אסור ללבוש וגם אינו עובר כיון שעתה אינו יכול להטיל בו שהוא בשבת ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית וכן במזוזה וכן במעקה וכו' עכ"ל ופי' דבריו במ"ש כדמוכח בשמעתין דאע"ג דאיפסק בכרמלית וכו' כוונתו מדאמר ליה מאי דעתך למישדיי' והאמר מר גדול כה"ב וכו' ומוקמינן לי' בלאו דלא תסור ובהך עובדא כרמלית דרבנן הוי ואי כדברי הרא"ש דגם בשבת אסור ללבוש טלית בלא ציצית מפני שעובר בעשה במה שהוא לבוש טלית בלא ציצית א"כ אפי' איפסק בכרמלית דרבנן לא הוי שרי לילך בו משום כבוד הבריות דנהי דמשום איסור שבת אין כאן אלא איסור דרבנן מ"מ הא יש כאן איסור דאורייתא מחמת ציצית עצמן דכל שעה שהוא לבוש בו עובר בעשה וע"כ נראה לי דמצות עשה דציצית וכו' כלומר אלו היה אסור ללבוש בגד בלא ציצית אז ודאי הי' הדין עמו דאין חילוק בין חול לשבת דאע"ג דאינו יכול להטיל בו ציצית מ"מ אסור ללובשו בלא ציצית אבל כיון דאין כאן אלא מ"ע דהטל בו ציצית א"כ נהי דבחול און ללובשו בלא ציצית דכשלובשו עובר בעשה דהטל בו ציצית וכשלא ילבשנו אינו עובר בכלום מ"מ בשבת מותר ללובשו דהרי אינו עובר בעשה דהטל בו ציצית כיון שאסור משום שבת להטיל בו ציצית אין כאן עליו חיוב עשה דהטל בו ציצית ולהכי לא בעי הכא למישדיי' דאין כאן לא איסור שבת וגם אינו עובר בעשה בלבישה זו כיון דשבת הוא ואינו יכול להטיל בו ציצית משמע מדבריו דבחול אם נפסק א' מציציותיו פושטו אפילו בשוק דהרי כ"ז שהוא לבוש עובר בעשה דאורייתא דהטל בו ציצית וכן ראיתי בד"מ סי' י"ז שכתב להדיא דלדברי ר"י יש חילוק בין שבת לחול לענין זה דבשבת א"צ לפשוט משום כבוד הבריות ובחול צריך לפשוט דאין כבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא יע"ש ותמהני בזה דבברכות דף י"ט ע"ב פריך אהך דהמוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק מהא דתניא הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו וכו' יכול כשם שאינו מטמא לאחותו כך לא יטמא למת מצוה תלמוד לומר ולאחותו וכו' ומשני שאני התם דא"ר ולאחותו וליגמר מיני' שב ואל תעשה שאני אלמא דבשב וא"ת מיהת ילפינן משם דכבוד הבריות דוחה אותו וה"נ כשלובש טלית בלא ציצית דעובר בעשה דהטל בו ציצית וכשאינו מטיל ה"ל שב וא"ת ובכה"ג כבוד הבריות דוחה אותה וכן פירש"י שם בהדיא דסדין בציצית מיקרי שב ואל תעשה והיינו כדאיתא לקמן דף מ' שפטרו סדין מציצי' מדרבנן לפי שאינן בקיאין ואע"ג דעוקרים דבר מן התורה בשב ואל תעשה מותר, וכן הביא רש"י לקמן אהך דסדין בציצית אלמא דכשלובש טלית בלא ציצית מקרי שב ואל תעשה וכבוד הבריות נמי דוחה בשב ואל תעשה וא"כ אפילו בחול אין צריך לפשוט אף על גב דעובר בעשה וא"כ אין ראי' מכאן לדחות דברי הרא"ש מדרויי"א דשפיר איכא למימר דאפילו בשבת אסור ללבוש כדי שלא יעבור בעשה והכא משום דכבוד הבריות דוחה לה דהוי בשב ואל אעשה אח"ז ראיתי שהמגן אברהם הקשה קושיא זו על דברי הרמ"א בש"ע שפסק דבחול צריך לפשוט יע"ש וראיתי שכתב שם דבדברי המרדכי נראה לו לפרש דהתיר אף בחול משום כבוד הבריות אלא שס"ל שעובר בעשה ומ"מ אינו מחויב לפושטו יע"ש והמדקדק בדברי המרדכי יראה שזה אינו דאי ס"ל דאע"ג דעובר בעשה אפ"ה אינו מחויב לפושטו היכא דאיכא כה"ב א"כ היכא דייק משמעתין דבשבת אין צריך לפושטו אפילו בלא כה"ב ויכול ללובשו בפסול משום דאינו עובר בעשה דילמא לעולם אפי' בשבת עובר בעשה כשלובשו בלא ציצית והא דלא שדיי' הכא היינו משום דכבוד הבריות דוחה להך עשה דומיא דחול דודאי עובר בעשה ואפ"ה היכא דאיכא כה"ב אינו מחויב לפשוט אלא ודאי ס"ל דכבוד הבריות אינו דוחה לעשה דאורייתא וא"כ גם אדברי ר"י שבמרדכי קשיא מסוגיא דברכות ואין לחלק דגבי מת מצוה דוקא דהאי גנאי גדול הוא שדוחה בשב ואל תעשה אפילו בדאורייתא אבל היכא דליכא גנאי גדול לא וכמ"ש התוס' בשבועות דף ל' ע"ב ד"ה אבל איסור וכו' והמג"א הביא דבריהם שם. דז"א דהא לפשוט בשוק נמי ע"כ גנאי גדול הוי דומיא דמת מצוה דהא פריך ממת מצוה אהך דפושטו בשוק דניגמר מיני' וכן כתבו התוס' גופי' שם בשבועות:

ומה שנראה לי בדברי המרדכי דודאי לפי סברת ר"י דס"ל דאין איסור ללובשו בלא ציצית אלא שבכל שעה עובר בעשה דהטל בו ציצית שפיר מקרי שב ואל תעשה כשהוא לבוש טלית בלא ציצית דאין כאן עליו אלא חיוב עשייתם והוא יושב ואינו עושה ול"ד לכלאים דפושטו ואפי' בשוק דהתם האיסור הוא הלבישה שהוא לבוש כלאים ולהכי לא מקרי שב וא"ת כשאינו פושע אבל הכא דאין הלבישה האיסור מקרי שפיר שב וא"ת ולדידי' אה"נ דגם בחול אינו מחויב לפשוט היכא דאיכא כבוד הבריות משום דהוי בשב וא"ת ומ"ש להוכיח משמעתין היינו לדחות סברת הר"ש דס"ל דאסור ללבוש בלא ציצית ומשו"ה אסרו אפי' בשבת ולפי סברא זו לא מקרי כלל שב וא"ת כשהוא לבוש טלית המחויב בלא ציצית ואינו פושטו כיון דהלבישה הוא באיסור וכמו בכלאים דפושטו אפי' בשוק ולא מקרי שב וא"ת במה שאינו פושטו משום דהלבישה הוא האיסור והו"ל עושה מעשה בידים אם אינו פושטו וא"כ לפ"ז לא הי' כבוד הבריות דוחה למצות ציצית לענין שלא יהא צריך לפושטו כיון דהוי דאורייתא ואינו בשב וא"ת וא"כ אמאי לא שדיי' הכא נהי דמשום איסור הוצאה לא איכפת לן דכרמלית דרבנן היא מ"מ משום ציצית דהוי דאורייתא היה צריך למשדיי' אלא ודאי דאין בלבישה איסור כלל ואין הטלית אסור בלבישה בלא ציצית ואין כאן עליו אלא עשה דהטל בו ציצית ולהכי הוי א"ש אפי' אי נימא דגם בשבת איכא עשה דהטל בו ציצית דאפ"ה לא היה צריך למשדיי' דכבוד הבריות דוחה אותה כיון דלא הוי אלא בשוא"ת וכמ"ש אלא דבאמת לפי סברת ר"י בשבת אין צורך כלל שיהא כבוד הבריות דוחה דבלאו"ה אינו עובר בעשה כלל ובלאו כבוד הבריות יכול ללבוש בשבת טלית בלא ציצית דאין איסור בלבישה ואינו עובר נמי בעשה כיון דאינו יכול להטיל מחמת איסור שבת כן נלע"ד בדברי ר"י שבמרדכי דלפ"ז אה"נ דגם בחול אינו מחויב לפשוט דלסברתו אין כאן אלא שב וא"ת וכבוד הבריות דוחה אותו אבל לפי סברת הר"ש הוא דקשיא לי' משמעתין משום דלסברתו אין כאן שב וא"ת מיהו לפי זה בפשיטות הו"ל להקשות אסברת הר"ש מהא דאמרינן ביבמות דף צ' דסדין בציצית מקרי שב וא"ת והיינו כשלובשו בלא ציצית ולפי סברת הר"ש דאסור ללובשו אמאי מקרי שב וא"ת ומ"ש מכלאים דאם אינו פושטו לא מקרי שוא"ת ואמנם באמת ראיתי שהתוס' ביבמות שם הקשו אהך דסדין בציצית דקרינן שם שב וא"ת מהך דכלאים דפושטו ואפי' בשוק ולא מקרי שב וא"ת ותי' דהכא גבי ציצית אין החיוב חל אלא לאחר שנתעטף ובשעת עיטוף עדיין לא נתחייב דכסותך משמע שאתה מכוסה כבר אבל בכלאים האיסור הוא בתחלת הלבישה ובשעת לבישה הוא האיסור ולהכי לא מקרי בכלאים שב וא"ת אבל בציצית שהחיוב חל לאחר שכבר נתעטף ולא בשעת עיטוף שפיר מקרי שב וא"ת יע"ש היטב ואם כדבריהם דשם גם מהך דהכא לא קשה מידי דאפי' אם הי' החיוב בשעת עיטוף מ"מ הכא בשעה שנתעטף בהיתר נתעטף שהרי היו בו ציציות כדינן והשתא הוא דאיפסק וכיון דבהיתר נתעטף הו"ל שפיר שב וא"ת אפי' לסברת הר"ש וכ"ש לפי מ"ש שם דאין החיוב עד לאחר שנתעטף דלפ"ז אפילו הי' לובשו מעיקרא בלא ציצית נמי מקרי שב וא"ת דומיא דסדין בציצית וכ"ש הכא דכשלבש היו בו ציצית:

והנראה מדברי הר"י שבמרדכי בכאן דלא ס"ל כהך סברת התוס' דיבמות אלא ס"ל דאע"ג דתחלת הלבישה היתה בהיתר גמור אפ"ה אח"כ שנתחייב בציצית או כמו בכאן שנפסקו אח"כ ציציותיו אם הי' צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית לא הוי חשבינן לי' לשב וא"ת וכבר ראיתי שהאריך בענין זה בתשובת שאג"א סי' ל"ב לדחות סברת התוס' דיבמות והביא ראיות להיפך דאפי' היכא דתחלת המעשה היה בהיתר ואחר כך בא האיסור ממילא מכל מקום כיון דתחלת הענין היה ע"י מעשה לא מקרי שב וא"ת וה"נ בסדין בציצית אם היה שום צד איסור בלבישה עצמה טלית בלא ציצית לא הוי קרינן לה שוא"ת אלא הא דקרינן לה ביבמות שב וא"ת היינו משום דאין האיסור בלבישה כלל ואין כאן אלא מצות עשה דהטל בו ציצית וכסברת הר"י שבמרדכי דכאן להכי מקרי שב וא"ת יע"ש שהאריך בזה וגם כתב שם דהר"י שבמרדכי פליג אסברת התוס' דשם יע"ש היטב אבל באמת הוא מן התימא דדברי התוס' דשם הם ג"כ דברי ר"י שלהדיא כתבו שם כן בשם ר"י וא"כ יהיו דברי ר"י סותרין זא"ז והשאג"א בעצמו תמה על זה יע"ש ואמנם מה שנראה בעיני בזה שסברת התוס' דשם הם בעצמם דברי ר"י שבמרדכי והיינו דאי הוי עשה דציצית חל בשעת עיטוף וכפשטי' דקרא דאשר תכסה בה דהוי משמעות דאם תרצה לכסות בכסות שיש בה ארבע כנפות עשה לו ציצית דלפי"ז היה חל חיוב עשיית הציצית קודם העיטוף דהרי אמר רחמנא דבכסותך אשר תרצה להתכסות בה גדילים תעשה לך ולפי"ז היה צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית דהרי בלבישה בלא ציצית עובר על מצות עשה דרחמנא אמר עשה לו ציצית קודם שתלבשנו כדי שבשעת לבישה כבר יהיו בו ציציותיו ואם לובשו כן בלא ציצית הרי עושה איסור בלבישה זו דעבר על מצות עשה ולפי"ז לא הוי מקרי כלל שב וא"ת ואפי' בגוונא דהלבישה היתה בהיתר כמו כאן דבשעת לבישה היו בו ציציות ואח"כ נפסקו אפ"ה לא היה מיקרי שב וא"ת כיון דיש צד איסור שייך בלבישה עצמה בלא ציצית אלא אשר תכסה בה דרשינן לקמן בשמעתין בפ' התכלת לדרשא אחריתא ולענין עיקר מצות ציצית דרשינן מכסותך דמשמע שאתה מכוסה כבר דלפ"ז חיוב עשיית הציצית אחר הלבישה וא"כ אין כאן שום צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית אלא דחל עליו חיוב עשה דהטל בו ציצית בטלית זה שאתה מכוסה בה אבל בעיקר הלבישה עצמה אין בה שום צד איסור ואין הלבישה נקרא לבישה של איסור ומה"ט מיקרי שפיר שב ואל תעשה כשאינו עושה בו ציצית ול"ד כלל לכלאים דהתם הלבישה עצמה היא האיסור דרחמנא אמר לא תלבש וגו' ומקרי הלבישה לבישה של איסור ולא מיקרי שב וא"ת אפילו לבשו כבר בהיתר או בשוגג ולהכי פושטו אפילו בשוק כן נראה לי בכוונת דבריהם דשם והא בהא תליא דאי הוי דרשינן אשר תכסה בה כפשטא דקודם שמתכסה בה חייב להטיל בה ציצית אם רוצה להתכסות בטלית זה היה צד איסור בלבישה עצמה בלא ציצית דהוי מיקרי לבישת איסור דעובר על מצות עשה בלבישה זו דרחמנא אמר שקודם שתלבשנו הטל בו ציצית ויש כאן שם איסור חל על הלבישה עצמה אם לובשו בלא ציצית אבל אי אמרינן דדרשינן כסותך שאתה מכוסה בה כבר אין כאן שם איסור חל על הלבישה ואין כאן אלא מצות עשה דהטל בו ציצית וזהו ממש סברת הר"י שבמרדכי דס"ל דאין שם איסור חל על הלבישה ואין כאן אלא מצות עשה דהטל בו ציצית והיינו משום דס"ל דדרשינן כסותך שאתה מכוסה בה כבר והיינו דמדמי לה למזוזה ומעקה דהתם נמי אין החיוב עליו אלא לאחר שכבר דר בבית דהכי אמר רחמנא על מזוזת ביתך דהיינו לאחר שכבר דר בו דאז מקרי ביתך ומזוזה חובת הדר היא וכן במעקה כתיב ועשית מעקה לגגך דמשמע נמי לאחר שנקרא גגך שהוא דר בו ואין שם איסור חל על הדירה בלא מזוזה או בלא מעקה דאין עליו אלא חיוב עשייתן ודומיא דהכא בציצית כיון דאין החיוב חל אלא אחר שנקרא כסותך דהיינו אחר הלבישה כן נראה בעיני נכון ולפ"ז נסתרה סברת השאג"א שכתב דלפי דברי הר"י שבמרדכי חל חיוב הציצית בשעת העיטוף ודלא כמ"ש התוס' ביבמות יע"ש דאדרבא זו היא סברת הר"י שבמרדכי ממש דאין החיוב חל אלא לאחר שנתעטף ומה"ט אין שם איסור חל על הלבישה וכמ"ש ואין כאן מקומו להאריך בשאר דבריו ונחזור לעניננו דלפ"ז בהך סברא גופא מחולקים הר"ש מדרויי"ש והר"י דהר"ש ס"ל דלענין חיוב ציצית דרשינן אשר תכסה בה כמשמעותי' וחל החיוב קודם בשעה שהוא רוצה להתכסות בה צריך שכבר יהיו בו ציצית וחל שם איסור על הלבישה והרי ס"ל דאין החיוב חל אלא לאחר שנתעטף ולהכי אין כאן שם איסור חל על הלבישה ולפ"ז בפשיטות הו"מ הר"י לאתויי ראיה מהך דיבמות דקרינן לסדין בציצית שב וא"ת ש"מ דאין שם איסור חל על הלבישה עצמה אלא ניחא ליה לאתויי מהך דהכא דהר"ש אסר למילתיה לענין איסו' לבישה בשב' והכא בסוגיין בשב' איירי ולסברת הר"ש דיש איסור בלביש' בין בחול בין בשבת אמאי לא שדייא הכא מיד כשא"ל שנפסקו חוטי ציצית דלפי סברתו אין זה שב וא"ת ואין כבוד הבריות דוחה אותה אבל לפי סברת הר"י דאין שום צד איסור בלבישה הו"ל שב וא"ת וכבוד הבריות דוחה אותה ואפי' בחול דחל עליו חובת עשייה וכ"ש בשבת דאין חל עליו חובת עשייה משום איסור שבת ובזה נתיישבו היטב דברי המרדכי אמנם דברי הרמ"א בד"מ עדיין לא נתיישבו בזה:

והנה בעיקר דברי הר"י שכתב דבשבת כיון דא"א לו להטיל בו ציצית מותר לו ללבוש בלא ציצית ובפשיטות משמע מדבריו דבלא שום כבוד הבריות קאמ' דמותר תדע דהרי הר"ש לא מיירי מענין שיהא שם כבוד הבריו' ואסו' ללבוש סתם קאמ' וע"ז פליג הר"י וקאמר דמשום דלא עבר בעשה בשבת דא"א להטיל משום איסור שבת אינו אסור ללבוש ודלא כמשמע במ"א דמפרש דברי המרדכי דלא התיר ר"י בשבת אלא משום כה"ב יע"ש והוא העתיק לשון המרדכי דלא כמו שהוא במרדכי לפנינו ולא ידעתי מאין העתקתו כי הב"י הביאו בלשון שהוא לפנינו ואין להאריך בזה ואמנם יש לעיין בדברי ר"י במאי דס"ל דבשבת מותר ללובשו בלא ציצית ואפי' איסור דרבנן אין בו ואע"ג דכשילבשנו יחול עליו עשה דהטל בו ציצית אפ"ה כיון דשבת הוא וא"א להטיל בו ציצית ולא יעבור בעשה דהטל בו ציצית מותר ללובשו מעיקרא וקשיא לי מ"ש משחיטה דחי' או עוף ביו"ט היכא דלית ליה אפר מוכן או דקר נעוץ מבע"י דאסור לשחוט לכתחילה והרי התם אין שום צד איסור בשחיטה בלא כסוי דלא אמר רחמנא לא תשחט בלא כסוי עפר אלא דאחר ששחט חל עליו מצות כסוי בעפר וא"כ בי"ט דאי אפשר לכסות בעפר היכא דלית ליה דקר נעוץ משום איסור חרישה בי"ט אמאי לא ישחוט לכתחילה ישחוט ולא יכסה והרי אינו עובר בעשה במאי דאינו מכסה כיון דמשום איסור י"ט הוא דאינו מכס' דומיא דהכא דמותר ללובשו בשב' אע"ג דכשילבשנו יחול עליו עשה דציצית אפ"ה כיון דמשום איסור שבת הוא דא"א להטיל בו ציצית מותר ללובשו לכתחילה ולהדיא אמרינן בביצה דף ח' אהא דאר"י מכניס אדם מלא קופתו עפר וכו' ואותבינן עליו מהא דכוי אין שוחטין אותו בי"ט וכו' ומשני דלטעמיך ולכסייה באפר כירה או בדקר נעוץ אלא דלית לי' ה"נ דל"ל א"ה מאי איריא ספק אפי' ודאי נמי לא מיבעי קאמר לא מיבעי ודאי דלא לשחוט אבל ספק אימא משום שמחת יו"ט לשחוט ולא לכסייה קמ"ל עכ"ל הרי להדיא היכא דאי אפשר לו לכסות כשישחטנו משום איסור י"ט אסור לו לשחוט לכתחלה אע"ג דלא יעבור בעשה כשלא יכסה דהא משום איסור יו"ט הוא דאינו מכסה דומיא דהכא דאינו עובר בעשה כשאינו מטיל בו ציצית כיון דמשום איסור שבת הוא דאינו מטיל ואפ"ה אסרינן שם לשחוט וע"כ ה"ט דמ"מ למה יכניס עצמו להתחייב בעשה שלא יוכל לקיימו היום לא ישחוט ולא תחול עליו העשה כלל והרי הדברים ק"ו ומה התם דשייך ביה שמחת יו"ט בשחיטה זו ואפ"ה אסרינן לשחוט היכא דודאי תדחה מצות כסוי משום איסור יו"ט כ"ש הכא בלבישה דטלית מ"ט לא נאסור לו הלבישה כיון דע"כ תדחה מצות הטלת ציצות שתחול עליו אחר הלבישה מפני איסור שבת ונימא דלא ילבש ולא תחול עליו מצות הטלת ציצית. וראיתי בשאג"א סי' ל"ב שהביא ראיה לסברא זו דאין איסור בלבישת טלית בלא ציצית אלא שחל עליו העשה דהטלה בלבד מהא דהאידנא דאין לנו תכלת ומטילין לבן לחוד ולובשין ונהי דאין התכלת מעכבת את הלבן מ"מ הרי מחסר מצוה דתכלת וא"א דיש איסור בלבישה בחסרון המצוה א"כ אמאי האידנא לובשין בלא תכלת א"ו דאין שום צד איסור בלבישה אלא דחל עליו מצוה וכגון דלית ליה תכלת לא עבר מידי יע"ש שהאריך קצת בזה ואמנם זה מספיק להוכיח דאין שום איסור דאורייתא בלבישה בלא ציצית דאי הוי ביה איסור דאורייתא לא היינו מותרין ללבוש אע"ג דלית לן תכלת מיהו איסור דרבנן אכתי איכא למימר דאיכא ואפי' היכא דא"א להטיל כגון בשבת או היכא דלית ליה דומיא דשחיטה ביו"ט וכמ"ש והא דהאידנא לובשין בלא תכלת י"ל דבזה לא אחמור רבנן כיון דיתבטל מצות ציצית לגמרי אם נאסור בלא תכלת דהרי אין לנו תכלת כלל ומפני זה יתבטל ג"כ מצות עשה דלבן דאפשר לקיימו אמרי רבנן מוטב שילבוש ויקיים מיהא מצות לבן ומה"ט אפי' בזמן דהוי תכלת אם לא מצא תכלת אלא לבן לא אסרו רבנן ללובשו בלא תכלת כי היכי שלא יבטל מצות לבן שיכול לקיים והוי דומיא קצת להא דאמרינן לקמן אטו מי שאין לו ב' מצות וכו' ומיהו בזה יש מקום לעיין קצת מהך דלעיל דאמרינן מאי בינייהו ויתבאר אי"ה לקמן בס"ד:

מיהו לענין זה ודאי א"ש דהאידנא דל"ל תכלת לא אחמור רבנן כדי שלא יתבטל מצות ציצית לגמרי אבל היכא שאין שם ביטול מצוה כלל כגון בשבת או היכא דאין לו ציצית דבלבישה אין כאן שום קיום מצוה נראה בפשיטות דאסור מדרבנן ללובשו כיון דע"כ תדחה מצות ציצית שתחול עליו בלבישה והדברים ק"ו משחיטה דחיה או עוף ביו"ט היכא דלית ליה עפר לכסות בלא דחיית יו"ט ואע"ג דאיתא משום שמחת יו"ט ובדוחק אפשר לפרש דברי הר"י דע"כ לא פליג אהר"ש אלא במ"ש דעובר בעשה כשלובשו בשבת בלא ציצית ולדבריו ע"כ צ"ל דאסור מדאורייתא ללבוש טלית בלא ציצית משום דמצות ציצית חל קודם לבישה אם רוצה ללובשו חייב להטיל בו ציצית דלפ"ז חל איסור עשה על הלבישה בלא ציצית וכמה שכתבתי לעיל בס"ד ולהכי איכא למימר שפיר אפילו בשבת עובר בעשה זו במה שלובשו בלא ציצית ובזה פליג הר"י וסבירא ליה דאין העשה אלא אחר הלבישה שיטיל בו ציצית ואין בלבישה בלא ציצית איסור דאורייתא כלל דלפי דעתו בשבת אינו עובר בעשה אם לובשו בלא ציצית כיון דבלבישה גופא ליכא איסור עשה ואחר הלבישה דחל עליו עשה דהטלת ציצית נדחית עשה זו מפני איסור שבת ולא משכחת לה דעובר בשבת אעשה אבל בהא מודה דמדרבנן אסור ללובשו אפי' בשבת כיון דבלבישה זו ע"כ תדחה מצות עשה דציצית כן אפשר לפרש דברי הר"י עצמן אמנם ראיתי בשאג"א סי' הנ"ל שכתב דלסברת הר"י דאין צד איסור בלבישה אלא דחלה עליו חיוב הטלת ציצית אם אין לו ציצית וא"א לו לקיים מצות הטלתן בטלית מותר ללובשו כן בלא ציצית ושם נראה להדיא מדבריו דאפי' איסור דרבנן אין בו ומותר לגמרי קאמר יע"ש והנראה דמפרש דברי ר"י כפשטן דבשבת מותר לגמרי ללובשו בלא ציצית וממילא דה"ה אם אין לו וא"א לקיים מצות הטלתן וא"כ צ"ע מ"ש משחיטת חי' ועוף ביו"ט דאסור היכא דאין לו עפר תחוח ודקר נעוץ ותו קשיא לי לפ"ז מאי קבעי לעיל אפלוגתא דר"י ורבנן מאי בינייהו והוצרכו לאשכוחי מילתא אחריתא מ"ט לא ניחא ליה בפשיטות לענין אם אין לו כל ד' ציציות אלא מקצתן אי מקיים מצוה או לא ונפ"מ לענין ברכה וגם אי חייב להטיל אותן שיש לו דומיא דהך דתפילין של יד אינה מעכבת את של ראש וכו' כיון דאין שום איסור ללבוש בלא ציצית היכא דלית ליה וצ"ע ואין להאריך עוד ודוק:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה