קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק שני · סימן לב
פלפול בדין תפילין בלילה וישוב קושית הגאון בשאג"א שם בגמרא דף ל"ו ע"ב
אמר ר' אליעזר המניח תפילין בלילה עובר בעשה ור"י אמר בלאו וכו' עכ"ל. בתשובת שאג"א שם הקשה ותיפוק לי' דהא איכא בל תוסיף יע"ש מה שתירץ באריכות דרך פלפול אמנם לענ"ד נראה דלא קשה מידי דודאי בל תוסיף ליכא אלא במתכוין לשם מצוה דוקא דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה לשם מצוה וכדמסיק רבא בס"פ ראוהו ב"ד וכדאיתא בעירובין בר"פ המוצא תפילין אבל אם מניחן לשם תכשיט ומלבוש ליכא משום בל תוסיף ובכה"ג צריך לפרש הא דמוכח בספ"ק דביצה דאין איסור להניח תפילין בשבת ויום טוב אפילו למאן דאמר שבת ויום טוב לז"ת הוי דבמניחן לשם תכשיט ומלבוש מיירי דהתם לא שייך לפרש דבמניחן כדי לשומרן מיירי וכמש"ל בס"ד ולהא איצטריך ושמרת למר לעשה ולמר ללאו דאסור להניח בלילה אפי' לשם תכשיט ומלבוש ואינו מכוין לשם מצוה הגהה ודוקא כדי לשומרן הוא דקאמר ר"א *) ועיין במ"ש לקמן בסמוך דמותר אבל לשם תכשיט בס"ד בדבור תוס' ד"ה ומלבוש אסור: ושמרת להוכיח מדברי הרא"ש כמ"ש דדוקא לשומרן מותר ודלא כמ"ש בשאג"א:
ומה שדקדק שם דמסתמא קאמר רחמנא בלילה דומיא דמצותו ביום כיון דמדיוקא דמימים ולא לילות קממעט יע"ש נראה דאינו דקדוק כלל דהא קיי"ל דמצות אין צריכות כוונה ואי מניחן ביום לשם תכשיט ומלבוש נמי יצא ידי מצות תפילין אפילו לא כיון בהם לשם מצוה ודומיא דהכא אסר רחמנא בלילה אבל משום בל תוסיף אמרינן בהדיא אפי' למ"ד מצות א"צ כוונה לעבור שלא בזמנו בעי כוונה כדאיתא שם בר"ה ובעירובין להדיא ולפ"ז היה נראה לי דה"ט דכדי לשמרן מותר דכדי לשמרן היינו שאין לו מקום אחר להניחן שישתמרו ומניחן עליו בשביל שמירתן ודומיא דהכא אם מניחן ביום שלא לשם מצוה ושלא לשם מלבוש כי אם כדי שישתמרו בראשו בכה"ג לא יצא דה"ל מתכוין שלא לצאת בהם ידי מצוה דבכה"ג וודאי אפילו למ"ד מצות א"צ כוונה אם מתכוין בהדיא שלא לצאת לא יצא וכמ"ש הר"ן בס"פ ראוהו ב"ד בשם הרשב"ם יע"ש ואל תתמה במה שכתבתי דיש חילוק בין מניחן לשם תכשיט ומלבוש דלמ"ד מצות א"צ כוונה יצא להיכא דמניחן כדי לשמרן דבכה"ג כתבו המפרשים לענין תקיעת שופר דאפילו למ"ד מצות אצ"כ לשם מצוה מ"מ בעינן שיתכוין השומע לשמוע והמשמיע להשמיע והיינו דא"ר זירא לשמעי' איכוין ותקע לי כן כתב הרז"ה והביאו ג"כ הר"ן שם לסברא זו והרמב"ן שם כתב דכה"ג מצינו בשחיטת קדשים דאע"ג דא"צ שיכוין לשם קדשים דאפילו שחט לשם חולין כשירה מ"מ צריך שיכוין לשם שחיטה אבל אם מכוין לשם חתיכה בעלמא פסול יע"ש וה"נ לענין הנחת תפילין דכשמכוין לשם מלבוש כדי ללובשן להתקשט בהם דרך לבישתן יצא אפי' לא כיון לשם מצוה למ"ד מצות אצ"כ אבל אם מניחן כדי שישתמרו עליו ולא לשם לבישה כלל בכה"ג הוי דומיא דלשם חתיכה בעלמא בשחיטת קדשים דלאו כלום הוא ופסול וכה"ג כתב רבינו יונה בר"פ היה קורא דאע"ג דא"צ כוונה לצאת ידי ק"ש מ"מ צריך שיכוין לשם קריאה בעלמא לאפוקי אם אינו מכוין לשם קריאה כלל כגון בקורא להגיה אע"פ שקורא כתיקונו לא יצא יע"ש וכה"ג אם מניחן לשם לבישה בעלמא יצא אע"פ שלא כיון לצאת ידי מצוה אבל אם מניחן כדי לשמרן שאין זה לשם לבישה כלל אלא כמו שמניחן במקום שמשתמרין בכה"ג לא יצא וה"ט דלשם מלבוש ותכשיט אסור להניחן בלילה דבכה"ג ביום יצא ידי מצות תפילין אבל כדי לשמרן מותר דבכה"ג ביום לא יצא ומיעוטא דלילות דומיא דימים דרשינן ונראה לי דה"ט דאמרינן לעיל גבי היה משכים ולכשיגיע זמנו ממשמש בהן ומברך עליהן דהמשמוש אין לו ענין לברכת תפילין דהא קיי"ל דהממשמש א"צ לברך וגם ברכת להניח אין לה ענין למשמוש אלא נראה דמשום דמעיקרא הניחן כדי לשמרן ובכה"ג לא יצא ידי מצוה וע"כ צריך שיכוין השתא לשם מצוה ולהכי ממשמש דבזה מכוין לשם מצותן והשתא הוא דנפיק בהו ידי מצוה ומברך עליהן:
ובזה אפשר ליישב דעת הרמב"ם דלא פסק כהך דר"א בסמוך דקאמר אם כדי לשומרן מותר ועיין בב"י או"ח סי' ל' מ"ש בזה והוא דוחק גדול כמש"ל בס"ד מזה ובשאג"א שם נמי דחה דברי הב"י מה"ט דכתיבנא יע"ש אמנם לפי מ"ש דע"כ ר"א ס"ל מצות א"צ כוונה ומוקי להך עשה דושמרת דאתי לאיסורא דלילה בכה"ג דמניחן לשם מלבוש ותכשיט דהוי דומיא דימים דבכה"ג יצא י"ח ובל תוסיף ליכא כיון דלא מכוין בהדיא לשם מצוה אבל כדי לשומרן דבכה"ג ביום לא יצא י"ח מותר להניחן בלילה דלא הוי דומיא דימים דקאמר אבל לפי מה שפסק הרמב"ם דמצות צריכות כוונה וכמ"ש הר"ן בשמו בס"פ ראוהו ב"ד ודוקא בכפאוהו פרסיים ואכל מצה יצא שכן נהנה וכדאמרינן המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה והביאו הב"י ג"כ בסי' תע"ה יע"ש ולהאי מ"ד דס"ל מצות צריכות כוונה ע"כ אי אפשר לפרש דמיעוטא דלילות דממעטינן לאיסורא הוי דומיא דמצותן בימים דהיינו במתכוין לשם מצוה דא"כ תיפוק ליה דעבר על בל תוסיף וזה דוחק לומר דאתי לעבור עליו בעשה ול"ת דהיכא דאיכא למידרש דרשינן וכ"ש לר' יוחנן דקיי"ל כוותיה דהשמר דעשה נמי לאו הוא ונצטרך לומר דאיצטריך לעבור עליו בשני לאוין וכל היכא דאיכא למידרש, לא מוקמינן ליה בלאוי יתירי וע"כ צריך לומר דאיצטריך הך דושמרת להיכא דלא עבר על בל תוסיף כגון דלא מכוין לשם מצוה וא"כ לא הוי מיעוטא דלילות לאיסורא דומיא דחיובא דימים כיון דמצות צריכות כוונה ובלילה ע"כ דרשינן לאיסורא אפילו היכא דלא מכוין וכיון שכן מנא תיתי לן לחלק בין מתכוין לשם מלבוש ותכשיט בין כדי לשומרן כיון דלאו דומיא דחיובא דימים ממעטינן לאיסורא ובכל גווני אסר רחמנא לילות ואפי' כדי לשומרן נמי דמנא תיתי לן לחלק בהא ובהכי ניחא לי נמי הא דלא הביא הרמב"ם הך דברייתא דלעיל דהיה משכים וכו' ועיין בב"י שם מה שדחק גם בזה ולפי מ"ש א"ש דההיא ברייתא ס"ל דכדי לשומרן מותר וע"כ אתיא כמ"ד מצות א"צ כוונה דפלוגתא דתנאי הוי וכדאיתא בס"פ ראוהו ב"ד ולהאי מ"ד שפיר איכא למימר דכדי לשומרן מותר וכדכתיבנא אבל איהו דפסיק כמ"ד מצות צריכות כוונה ע"כ כדי לשומרן נמי אסור וכמ"ש להכי לא פסק כהך ברייתא דהיה משכים ובדבר זה נוח לי הדרך שכתבתי מן הדרך שכתב הגאון בשאג"א שם דלפי דרכיו שם הך דכדי לשומרן תליא בפלוגתא דר"א ור"י דלר"א דס"ל עובר בעשה שפיר איכא למימר דכדי לשומרן מותר אבל לר"י דס"ל עובר בלאו ע"כ כדי לשומרן נמי אסור וע"פ זה יישב שם ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל יע"ש באריכות ולפי דרכו תיקשי ברייתא דלעיל דהיה משכים דקתני בהדיא דכדי לשומרן מותר להניח בלילה וע"כ נצטרך לומר דר' יוחנן מפרש לברייתא דהיה משכים וכו' דלאו במשכים בלילה מיירי אלא משעלה ע"ה דהוי עדיין קודם זמן הנחת תפילין דכאחרים קיי"ל ובכה"ג נמי קרי ליה משכים וכמש"ל בס"ד וכן כתב הגאון הנ"ל בריש התשובה שם יע"ש וא"כ קשיא מ"ט לא הביא הרמב"ם דין זה בהלכותיו כיון דהאי דינא דברייתא אתי שפיר אליבא דהלכתא אבל לפי מ"ש א"ש דלא תיקשי מהך ברייתא לר' יוחנן אפילו אי ס"ל כדי לשומרן נמי אסור והיינו דק"ל מצות צריכות כוונה וכמש"ל דמוקי לברייתא כהאי תנא דס"ל מצות א"צ כוונה דפלוגתא דתנאי הוי ומיהו באמת ליכא למשמע מדר' יוחנן מידי האיך ס"ל בכדי לשומרן דאפילו לדידיה דס"ל עובר בלאו שפיר מצי סבר דכדי לשומרן מותר אי ס"ל כמ"ד מצות א"צ כוונה ולא קשה עליה מידי תיפוק ליה משום בל תוסיף וכמש"ל בס"ד ואמנם הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו הך דהיה משכים שפיר עביד לשיטתו דס"ל דהלכה כמ"ד מצות צריכות כוונה הוי הך דינא דברייתא דלא כהלכתא דע"כ אתיא כהאי תנא דס"ל מצות א"צ כוונה וכמ"ש אבל למ"ד מצות צריכות כוונה אסור להניחן בלילה אפי' כדי לשומרן:
ומה שהקשה שם בתשובה לדברי הרמב"ם דס"ל דאסור להניחן בלילה כדי לשומרן מהא דספ"ק דביצה דמותבינן שם אדאביי מהא דתניא היה בא בדרך ותפילין בראשו וקדש עליהן היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לבית הסמוך לחומה וכו' ומשני לא קשיא הא דמינטרן הא דלא מינטרן ופריך אי דלא מינטרן מאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי דתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג וכו' ולשיטת הרמב"ם מאי פריך אדאביי לא מיבעי לפי מ"ש התוס' שם דע"כ ס"ל לאביי לילה לז"ת אלא אפילו לשיטת רש"י מ"מ מאי קושיא דילמא ס"ל לאביי לילה לז"ת ומשו"ה דוקא כשהן בראשו הוא דמותר דלחלוץ א"ח מדאורייתא לשיטת הרמב"ם אבל מחתן בארעא ודאי אסור להניחן כיון דאפי' כדי לשומרן אסור להניחן מדאורייתא והך דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג ע"כ ביום מיירי אי בעינן לאוקמי כמ"ד לילה לאו ז"ת או דאתיא כמ"ד לילה ז"ת מ"מ אדאביי דמיירי בלילה לא קשיא מידי יע"ש מה שתירץ בזה ותירוצו דחוק דלפי זה לא הו"ל למפרך מאי איריא בראשו וכו' אלא הו"ל למפרך מאי קמ"ל תנינא המוצא תפילין וכו' והאי לישנא דמאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי משמע דאדאביי פריך מאי איריא דקאמר בראשו אפילו מחתן בארעא נמי הו"ל למימר דמותר להניחן וכדפירש"י ואמנם יש לפרש דה"פ מאי איריא דנקט אביי בלילה והוצרך לומר בראשו לימא ביום ואפילו מחתן בארעא דהוי רבותא טפי מיהו הלשון לא משמע כן ועוד דילמא לילה אתי לאשמעינן דאיכא תרתי איסור הנחת תפילין בלילה ואע"ג דא"ח לחלצן בלילה מ"מ אסור לצאת בהם לר"ה בפני רבים דלא ליחשדוהו שהניחן בלילה דמה"ט מניח ידו עליהן ומכסן ואיכא נעי איסור שבת דמדרבנן אסור לצאת בהם לר"ה ואפ"ה משום שמירתן מותר:
וע"כ נראה דלשיטת הרמב"ם יש לומר אע"ג דאיכא איסור להניח תפילין בלילה אפילו כדי לשומרן ה"מ כל לילי השבוע דביום חייב בתפילין בלילה איכא איסורא דהא דרשינן לה מקרא דושמרת וגו' מימים למעוטי לילות ומיעוטא דלילות לאיסורא לא הוי אלא דומיא דימים לחיובא והנך ימים דמיחייבי בתפילין איכא בהו איסורא בלילה לאפוקי שויו"ט דבימים לוכא חיובא ליכא איסורא בלילות דידהו ובזה ניחא לי הא דאמרינן שם רב ששת שרי להו לרבנן לשדורי תפילין ביומא טבא ואי אמרת דבלילה אסור להניחן הרי הן מוקצין מחמת איסור וכמ"ש הרב"י באו"ח ברס"י ש"ח בשם ס' הנ"ק מקדש למאי דהוי ס"ל דאיכא איסורא בהנחת תפילין בשויו"ט וע"כ לא דחה הרב"י דבריו אלא משום דקיי"ל דאין איסור בהנחת תפילין בשויו"ט והשתא אי נימא דמילי שויו"ט מיהת אסורים בהנחה אכתי אסור לטלטלם דאיתקצאי מאתמול דבין השמשות נמי ודאי אסורים דהוי ספק דאורייתא ומגו דאיתקצאי בין השמשו' איתקצאי לכולי יומא וא"כ היאך שרי רב ששת לשדורי תפילין ביו"ט הא אפי' בטלטול אסורים ומ"ש בזה הרב"י בשם ס' הנ"ל לתרץ שלא התירו אלא משום שהוא נהנה בשילוחן יע"ש תמיהני בזה דלעיל שם אמר אביי סנדל המסומ' אסור לנעלו ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין ואי ס"ד אסור לטלטלו השתא לטלטולי לא משלחין מיבעי ואי נימא דאע"ג דאסור לטלטלו מיהת משום שנהנה בשילוחו מותר לטלטלו א"כ היכי דייק אביי דסנדל המסומר מותר לטלטלו מדקתני אין משלחין דילמא לעולם אסור לטלטלו ואפ"ה אצטריך למיתני אין משלחין דלא נימא דמשלחין ומשום שנהנה בשילוחו הוא דמותר לטלטלו אבל בעלמא אסור לטלטלו ובשבת דלא משלחין אסור לטלטלו וביו"ט משלחין ומשום שנהנה בשילוחו מותר לטלטלו להכי איצטריך למיתני דאין משלחין ולעולם אסור לטלטלו אלא ודאי אי אסור לטלטלו משום שבעצמו אינו ראוי לכלום אפי' אי נהנה בשילוחו נמי אסור לטלטלו ולהכי דייק שפיר אי אסור לטלטלו לא הוי צריך למיתני אין משלחין כיון דאסור לטלטלו לא אפשר שישלחנו כלל והשתא תפילין דקשרי רב ששת לשלחן ש"מ דמותר לטלטלן ואי נימא דבלילי שויו"ט אסור להניחן כמו בלילות דחול א"כ אמאי מותר לטלטלם הא אתקצאי מאתמול בין השמשות והו"ל מוקצה לכולי יומא ולשיטת הרמב"ם לא מסתבר לומר דרב ששת ואביי ס"ל לילה ז"ת דלא כהלכתא לפי שיטתו וכ"ש לפי מ"ש התוס' שם דאביי ע"כ ס"ל לילה לז"ת הוי יע"ש ומשמע בפשיטות שם דאביי נמי ס"ל כרב ששת ועוד אי רב ששת כמ"ד לילה ז"ת הוא דס"ל מאי אקשי ליה אביי מהא דתנן זה הכלל כל שנאותין ממנו ביו"ט וכו' דילמא מתני' אתיא כמ"ד לילה לז"ת דתנאי פליגי בהא ושפיר קתני כלל זה דתפילין נמי אין משלחין ורב ששת דשרי לשדורי ע"כ כמ"ד לילה ז"ת ס"ל ועוד דמ"מ תיקשי לדברי הרמב"ם דס"ל לילה לז"ת א"כ האיך פסק דמשלחין תפילין ביו"ט הא הו"ל מוקצה ואסור לטלטלם וכמ"ש אבל לפי מ"ש דהא דאסור להניח תפילין בלילה היינו דוקא בלילות דחול דאיכא חיובא בימים אבל בלילה דשויו"ט ליכא איסורא והו"ל כיום דשויו"ט דפטור הוא ממצות תפילין אבל איסורא ליכא והשתא א"ש בפשיטות דפריך לאביי אי דלא מינטרן מאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי כלומר דהו"ל לאביי למימר רבותא טפי דאם קדש עליו היום ותפילין בידו מותר להניחן בתחלה וכדרך שפירש"י שם יע"ש דבשבת אין אסור מדאורייתא להניח תפילין בלילה וכמ"ש כן נראה לענ"ד ודוק היטב: