אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן לא

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן לא

סימן ל

פלפול בדין איסור הנחת תפילין בשבת ויו"ט:

שם דף ל"ו ע"ב גמרא

אמר רבה בר רב הונא כו' ומי אמר רבה בר"ה הכי והא אמר וכו' הא ודאי חשיכה חולץ התם בערב שבת איתמר וכו' נראה דיש להוכיח מכאן דאסור להניח תפילין בשבת מדאמר דבודאי חשיכה צריך לחלוץ ומכאן קשה אהך דכתב רש"י ספ"ק דביצה דאע"ג דבשבת ויו"ט לאו ז"ת מ"מ אין איסור בדבר אם מניחן וכ"כ התוס' שם וכן הר"ן יע"ש ואין לומר דהא דאמר הכא ודאי חשיכה חולץ לאו, משום איסור הנחת תפילין קאמר אלא משום איסור הוצאה דילמא מיפסק ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר כדאמרינן בשבת דף ס"א ולא יצא אדם בתפילין ולהכי א"ש התם דביו"ט מיירי דאין איסור הוצאה ביו"ט דא"כ מאי פריך מאי קסבר אי קסבר לילה ז"ת שבת נמי ז"ת וכו' ומאי קושיא דילמא אה"נ דשבת ז"ת ס"ל והא דחוצץ משום איסור הוצאה וכמו שהקשו התוס' וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דבתפילין לכו"ע שרי לצאת בחצר משום דחייב למשמש בהו כ"ש להכי לא חיישינן שמא ישכח ויצא וא"כ ע"כ הא דאמר חולץ משום איסור הנחת תפילין בשבת קאמר וראיתי בתשובת שאגת אריה סי' מ"א שכ' דלמאי דמסקינן דס"ל שבת לז"ת שפיר איכא למימר דהא דודאי חשיכה חולץ היינו משום איסור הוצאה דהשתא אין חילוק בין תפילין לשאר דברים דלא שייך לומר משום דחייב למשמש בתפילין דהא לז"ת הוי ואין כאן חיוב משמוש כלל ומעיקרא שפיר פריך אי קסבר לילה ז"ת שבת נמי ז"ת וכיון דז"ת הוי איכא נמי חיוב משמוש וליכא למגזר שמא ישכח ויצא יע"ש מה שהאריך בזה ואמנם עדיין קשיא לי לפי מה שפירש"י לעיל דר' יעקב וחכמים נמי ס"ל לילה לז"ת והא דקאמרי עד שתכלה או עד זמן שינה ע"כ צ"ל דס"ל דדוקא להניח שלא בזמנו הוא דאסור אבל אם הניחן כבר מבעוד יום א"צ לחלוץ וכמש"ל בס"ד שזוהי ג"כ דעת הרמב"ם א"כ למה לן למסקנא למימר דרבה בר ר"ה ס"ל דלילה ז"ת ושבת ויו"ט לאו ז"ת בפשיטות איכא למימר דס"ל דלילה לז"ת ושבת לז"ת והא דמצלי בהו באורתא היינו משו' דס"ל כר' יעקב וכדבעי למימר מעיקרא ודקאמר הכא ודאי חשיכה חולץ בע"ש איתמר ומשום איסור הוצאה כיון דלז"ת הוי שפיר חיישינן שמא ישכח ויצא שלמא לשיטת התוס' דס"ל דר' יעקב וחכמים ס"ל דא"צ לחלוץ בשקיעת החמה ע"כ ס"ל לילה ז"ת דלמ"ד לילה לז"ת חייב לחולצן בשקיעה"ח וכמש"ל א"ש דע"כ צ"ל דרבה בר ר"ה ס"ל לילה ז"ת מדמצלי בהו באורתא אבל לשיטת רש"י והרמב"ם קשיא וע"כ צ"ל דלא שייך כלל לאסור תפילין בחצר אפילו למ"ד שבת לז"ת דליכא למיחש בהו שמא ישכח ויצא דאי כמי יצא בהם לרשות הרבים אין כאן חיוב חטאת כלל דהוי דרך מלבוש וכדאמרינן בפרק במה אשה והא דלא יצא בתפילין לר"ה היינו משום גזירה דילמא מיפסק ואתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר ואפי' למ"ד שבת לז"ת וכמו שפסקו כל הפוסקים והא דאמר שמואל יוצא אדם בתפילין ע"ת והוצרך לומר הטעם משום דחייב אדם למשמש בתפילין היינו ביוצא בהם והם בידו וכמ"ש הרב"ו בהל' שבת סי' רנ"ב יע"ש אבל כשהם בראשו בלאו"ה שרי דלא חיישינן שמא ישכח ויצא דאי נמי יצא אין כאן חיוב חטאת וקיי"ל כרבא דלא גזרינן גזירה לגזירה יע"ש ולפ"ז איכא למימר דה"ה דבחצר נמי מותר דלא חיישינן שמא ישכח ויצא מה"ט מיהו באמת זה אינו דהא כל תכשיטין נמי אם יצא בהם לר"ה ליכא חיוב חטאת ואפ"ה ס"ל לרב דאסורין אפילו בחצר וה"ה תפילין ואמנם אפ"ל דדוקא בתכשיטין הוא דאסרו גם בחצר וכמ"ש הר"ן בפ' במה אשה דאין דרך לפשוט תכשיטין בחצר או כשיוצאין לר"ה וכ"כ הרשב"א והרמב"ן יע"ש אבל בתפילין י"ל דדרך לחלצן כשיוצא לר"ה משום דאסור לצאת בהן במבואות המטונפות וכ"ש בשבת למ"ד שבת לז"ת הוי דאין דרך לצאת בהם לר"ה ועוד הך סברא גופא שכ' השאג"א דלמ"ד שבת לז"ת הוי חיישינן בהו שמא ישכח ויצא משום דאין בהם חיוב משמוש אינה מכרחת דאפ"ה כיון דדרך הוא למשמש בתפילין כל זמן שהן עליו ממשמש בהו ואפילו שלא בזמן חיוב תדע דהא הך דשמואל דאמר יוצא אדם בתפילין ע"כ צ"ל בשהם בידו וכמ"ש הרב"י סי' רנ"ב ובכה"ג ודאי אין בהם חיוב משמוש כלל דחיוב משמוש דידהו לא הוי אלא כשהן מונחין בראשו ובזרוע ולא כשהן בידו וע"כ צ"ל כיון דאיכא בהו חיוב משמוש כל שעה כשהן בראשו לא שייך בתפילין שכחה כלל משו"ה אפילו הם בידו או צרורים בסדינו נמי לא חיישינן שמא ישכח ויצא וא"כ כ"ש כשהן עליו אפילו שלא בזמן תפילין נמי לא חיישינן בהו לשכחה כיון דדרך הוא למשמש בהן כל זמן שהם עליו בימי החול גם בשבת כשהן עליו ממשמש בהן ואינו שוכחן ולא חיישינן שמא יצא בהם לר"ה:

ואמנם לדעת הרמב"ם בלא"ה לא קשה מידי דאיהו ס"ל דהא דאסר רב כל תכשיטין לצאת בהם לחצר דוקא בחצר שאינה מעורבת אבל בחצר המעורבת מותר וכ"ש בבית והביאו הר"ן בפ' במה אשה ויישב שם מה שהקשו התוס' כאן מהך דשירים ונזמים יע"ש ולפ"ז א"ש בפשיטות דליכא למימר הא דאמר רבה בר רב הונא ודאי חשיכה חולץ משום איסור הוצאה בשבת הוי דבבית מותר וכן בחצר המעורבת ואפשר דגם רש"י הכי ס"ל ועכ"פ הא ודאי דלשיטתם צ"ל דליכא לפרושי הך דרבה בר ר"ה משום איסור הוצאה אלא משום דלז"ת הוי וס"ל דהיכא דלאו ז"ת חייב לחלצן אפילו הניחן בזמנן וכת"ק דברייתא והשתא ע"כ הא דמצלי בהו באורתא משום דס"ל לילה ז"ת הוי ואתי הסוגיא שפיר ולפ"ז מוכח ע"כ דלמ"ד שבת לז"ת איכא חיסור להניחן וכמו בלילה למ"ד לילה לז"ת הוי דאיכא איסורא לאו או עשה ה"נ בשבת הוי לאו הבא מכלל עשה או משום איסור בל תוסיף וכמו שיתבאר אי"ה וא"כ קשיא הך דביצה שפירש"י דאין איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט אפי' למ"ד שבת ויו"ט לז"ת הוי והסוגיא שם מוכחת כן מדקא שרי התם לשדורי תפילין ביו"ט ול"ח שמא יבוא להניחם כדחיישינן התם בסנדל המסומר והשתא קשה דהכא מוכח ע"כ דלרבה בר ר"ה איכא איסורא להניח תפילין בשבת ויו"ט אפי' אליבא דר"ע דיליף מוהיו לאות על ידך וגו' ואמנם בלאו הך דהכא נמי יש לעיין בסוגיא דביצה שם דנהי דמקרא דוהיו לך נאות דדרשינן יצאו שבתות ויו"ט ליכא למילף איסורא להניח תפילין בשבת ויו"ט מ"מ הא איכא איסורא משום בל תוסיף דע"כ ל"פ ר"מ ור"ג בעירובין דף צ"ו אלא אי בעי כוונה בלעבור שלא בזמנו לענין בל תוסיף ולמסקנא לכ"ע בעי כוונה אבל אי מכוין לשם מצות תפילין ודאי עבר אבל תוסיף כשמניח תפילין בשבת ויו"ט וה"נ מסקינן בר"ה דשלא בזמנו נמי איכא בל תוסיף היכא דמכוין למצוה יע"ש בס"פ ראוהו ב"ד יע"ש וא"כ היכי שרינן לשדורי תפילין ביו"ט ולא חיישינן דילמא אתי למימר מדשרו רבנן לשדורי ש"מ דזמן תפילין הוי ואתי לאנחינהו וקעב' אבל תוסיף כמו דחיישינן בסנדל המסומ' אי שרינן לשדורי אתי למימר דמדשרו רבנן לשדורי מותר לנעלו ואמנם נראה לומר דלהא ודאי ליכא למיחש דאתי למטעי למימר דיו"ט זמן תפילין הוי דהא קחזי דכו"ע לא מנחי תפילין ביו"ט וידעי כו"ע דיו"ט לאו ז"ת הוי ולא חיישינן דילמא אתי לאנוחי לשם מצוה וליכא למיחש אלא דילמא אתי לאנחינהו לשם מלבוש ותכשיט דבכה"ג ליכא בל תוסיף ומדרשא דקרא דוהיו לך לאות ליכא למילף איסורא דממצוה לחוד הוא דמיעט רחמנא לשויו"ט אבל איסורא ליכא כשמניחן לשם מלבוש ותכשיט:

ולפ"ז היה נראה הא דאמר רבה בר"ה דבע"ש בודאי חשיכה חולץ היינו משום דמעיקרא כשהניחן מבע"י לשם מצוה הניחן ואי לא חליץ משחשיכה איכא בל תוסיף כיון דמשום מצוה הניחן מעיקרא מסתמא לשם מצוה השתא נמי קאזיל בהו אלא דלפ"ז נצטרך לומר דת"ק ור"י בהא פליגי לשיטת רש"י דמפרש דכו"ע ס"ל לילה לז"ת דת"ק סבר דאיכא בל תוסיף כשאינו חולץ בלילה דנהי דאיסורא דילפינן מושמרת אינו אלא במניחן בתחלה מ"מ בל תוסיף איכא נמי בשאינו חולץ כיון דמעיקרא לשם מצוה הניחן והשתא קאזיל בהו סתמא אדעתא דתחלת הנחה הוי ואיכא בל תוסיף ור"י סבר דבכה"ג ליכא בל תוסיף כיון דהשתא לא מכוין בהו בהדיא לשם מצוה ורבה בר"ה כרבנן דהיינו ת"ק ר"י ס"ל דבלאו"ה נמי צ"ל כן לשיטת רש"י וכמש"ל ומשו"ה קאמר דודאי חשיכה חולץ ובספק חשיכה לא חולץ ולא מניח כלומר לא מניח לשם מצות תפילין כיון דהוי ספק חשיכה איכא חשש בל תוסיף ואע"ג דאיהו ס"ל דכשאינו חולץ נמי איכא בל תוסיף מ"מ היכא דאיכא ספיקא אי חייב בדבר או לא ליכא משום בל תוסיף אי עביד לה וכמ"ש הרא"ש בסוף סוכה דמה"ט יתבינן בשמיני ספק שביעי בסוכה יע"ש וכן בטור או"ח סימן תרס"ו יע"ש מיהו להניח לכתחילה ודאי לא מניח דכיון דאין כאן שהות כל כך איכא משום בל תוסיף כשמניח סמוך לחשיכה כן נראה בעיני ובזה יתיישב לי מה שלא הביאו הפוסקי' הך דרבה בר"ה משום דבפלוגתייהו דת"ק ור"י וחכמים כר"י וחכמים קיי"ל וי"ל דהרי"ף נמי מפרש דכו"ע לילה נז"ת הוי וכפירש"י ולר"י וחכמים אפי' ודאי חשיכה אינו חולץ דליכא בכה"ג בל תוסיף ואע"ג דהרי"ף פוסק כרב אשי ומפרש דס"ל לילה ז"ת מ"מ איכא נפ"מ בהא דהלכה כר"י וחכמים לענין שבת דלז"ת הוי דאפילו ודאי חשיכה אינו חולץ דבאינו חולץ ליכא בל תוסיף ובהכי ניחא לי הא דהביא הרי"ף בהלכותיו הך פלוגתא דת"ק ור"י ומאי דאיתמר עלה בגמ' בתרי לישני אי הלכה כר"י או לא ולאיזה צורך הביא כל זה כיון דבסמוך הביא הך דרב אשי דס"ל דהלכה שאין צריך לחלצן בלילה וכתב דכרב אשי קיי"ל ולפי מ"ש ניחא דהא דפסק כרב אשי היינו דלילה ז"ת הוי ופלוגתייהו דת"ק ור"י מילתא אחריתא הוי בזימני דלז"ת הוי אי חייב לחלצן או לא ונפ"מ בהא לענין שויו"ט דלדידן נמי קיי"ל דלז"ת הוי וס"ל דהלכה כר"י וכלישנא קמא דאיתמר משמי' דר"נ וה"ט משום דחכמים נמי כוותי' ס"ל בהא והו"ל ת"ק יחיד לגבי רבים ומה"ט לא הביא הך דרבה בר"ה משום דכיון דהלכה כר"י אפילו ודאי חשיכה אינו חולץ דליכא בכה"ג משום בל תוסיף ומשום שמא, יצא בהם לר"ה נמי לא חיישינן אע"ג דאיהו פסיק כרב דאפילו במצר אסר מ"מ בתפילין ליכא למיחש ואע"ג דשבת לז"ת אפ"ה כיון דרגיל למשמש בהו כ"ש ל"ח וכמש"ל דהכי מוכח הסוגיא ולפ"ז בפשיטות נראה דס"ל הרי"ף ז"ל דלילה לז"ת *הוי ומפרש הגהה דהא דקסבר רב אשי הלכה ואין *)ועיין במלחמת מורין כן היינו דהלכה כמ"ד לילה ספ"ק דביצה דמשמע שם ז"ת וכפירש"י ודלא כמ"ש בשאג"א להדיא דס"ל אליבא להוכיח מהא דלא הביא הרי"ף להך דהרי"ף דלילה ז"ת הוי דרבה בר ר"ה דס"ל לילה לז"ת יע"ש:

ולפי מ"ש אדרבא יש להוכיח דס"ל לפרש הלכה דלילה ז"ת וכפירש"י דאי מפרש הלכה דא"צ לחלוץ בלילה והיינו כר"י א"כ לאיזה צורך הביא הנך תרי לישני דר"נ אבל אי מפרש דהלכה לילה ז"ת א"ש דהביא תרי לישני דר"נ דההיא מילתא אחריתא היא ונפ"מ לענין שבת ש ויו"ט וכמ"ש:

ואמנם בענין שכתבתי לחלק בין לא חולץ ולא מניח לענין בל תוסיף הוא קצת דוחק דיותר נראה לי לחלק בענין אחר דהכא הוי שב ואל תעשה ואינו עושה מעשה בידים אבל כשמניח עושה מעשה בידים ויש להביא ראיה לזה מהא דתנן בזבחים דף פ' הנתנין במתנה אחד שנתערבו במתן ד' ר"א אומר ינתנו במתן ד' ור"י אומר ינתנו במתן א' א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל ר"י הרי הוא עובר על בל תוסיף א"ל ר"א וכו' א"ל ר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ועוד אמר ר"י כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך וכשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך ואמרינן שם בזבחים דפליגי נמי בתערובת כוסות והרי התם איכא בכל כוס וכוס ספיקא דילמא איהו דבעי מתן ארבע וס"ל לר"י דאע"ג דהמותר מתנות שהוא נותן הוי משום ספק מ"מ איכא בל תוסיף מפני שעושה מעשה בידים ומוטב שיעבור על בל תגרע משום דאינו עושה מעשה בידים וכר"י קיי"ל לגבי ר"א וכן פסק הרמב"ם שם והשתא ה"נ בין השמשות דהוי ספיקא לא חולץ משום דבזה אינו עושה מעשה בידים וכיון דמשום ספק הוא דאינו חולץ אינו עובר על ב"ת דומיא דהתם דלא הוי בל תגרע בכה"ג וכדאמר ר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו אבל לא מניח משום דבזה עושה מעשה בידים ובכה"ג איכא בל תוסיף אפילו אי עביד כן מספיקא דלמה ליה לעשות כן כיון דהשתא פטור הוא דאין כאן בל תגרע כיון דמספק הוא נמנע מהנחה דומיא דהתם דנמנע מן המתנות מספק. ואיברא דמכאן קשה על מ"ש הרא"ש בסוף סוכה דבשמיני ספק שביעי לא שייך בל תוסיף וכמ"ש הטור כיון דמשום ספק קאכיל שם והא הכא בהך דר' יהושע בתערובת כוס בכוס נמי אי יהיב ד' מתנות [הוא משום ספק] ואפ"ה אמר ר"י דעובר על בל תוסיף. ומיהו אי בעינן ביו"ט אכילת פת מדאורייתא הוי א"ש דלא דמי להך דר"י דהתם כשעובר על בל תגרע אינו עושה מעשה בידים אבל הכא כיון דע"כ בעי למיכל פת אי אכיל חוץ לסוכה הרי עושה מעשה בידים וכיון דבין כך ובין כך עושה מעשה בידים מודה ר"י דטוב שלא יגרע המצוה והיינו טעמא דר"א וכמ"ש התוס' בר"ה סוף פרק ראוהו ב"ד וע"כ לא פליג ר"י אלא היכא דבבל תגרע אינו עושה מעשה בידים. ואמנם אכתי לא ניחא דהא שמיני ספק שביעי הוי ספק אם הוא יו"ט או לא וא"כ לא ליכול כלל ואין כאן אלא ספק בל תגר' ואין עושין מעשה בידים והוי שפיר דומיא דהך דר"י מיהו אי נימא דגם בחש"מ חייב לאכול פת מדאורייתא הוי א"ש אלא דאכתי לא ניחא דאי נמי חייב לאכול פת מדאורייתא בכזית ודאי סגי ובסוכה אינו חייב אלא בכביצה וא"כ שפיר מצי אכיל כזית פת הגהה חוץ לסוכה ולא עבר על בל תגרע ואי"ה לקמן בסמוך יתבאר ועיין בר"ן בסוכה בפרק הישן ישוב נכון לדברי הרא"ש והטור:

בסוגיא די"ד סעודות חייב אדם לאכול וכו' ואין כאן מקומו להאריך ובמקום אחר יש להאריך בזה טובא:

ונחזור לעניננו דהכא בהך דלא חולץ ולא מניח א"ש על הדרך הזה. ולפ"ז נראה נכון דקאמר ת"ק דמניחן עד שתשקע החמה והיינו צאת הכוכבים וכמ"ש התוס' לעיל דף כ' ע"ב ד"ה דם נפסל דהאי לישנא דשתשקע היינו סוף שקיעה דהוא צאת הכוכבים יע"ש והרי ע"כ לת"ק כיון דלינה לז"ת וס"ל דאי לא חליץ נמי אסור מדאורייתא א"כ אמאי אינו חייב לחלוץ בין השמשות כיון דהוי ספק איסור דאורייתא ולפי מ"ש דהא דס"ל לת"ק דחייב לחלוץ בלילה לאו משום איסור דושמרת דמושמרת לא ילפינן מיניה אלא איסור הנחה בתחלה וכדאמר ר"א כל המניח תפילין וכו' אלא משום דעבר על בל תוסיף א"ש דבין השמשות אינו חייב לחלוץ כיון דספק הוא ואינו עושה מעשה בידים אין כאן בל תוסיף. מיהו אכתי לא ניחא הא דאמרינן ומודים ר"י וחכמים שאם חלצן וכו' ושקעה עליו חמה שאינו חוזר ומניחן לפי מה שפירש"י דס"ל לילה לז"ת הוי ולהכי אינו מניחן ובפשיטות משמע דאזמן דקאמר ת"ק שצריך לחלוץ קאי האי ומודים דפירושו אע"ג דפליגי את"ק דא"צ לחלוץ בזמן זה מודים שאינו מניחן בזה הזמן והא הנחה מקרא דושמרת הוא דילפינן איסורא וא"כ אמאי אינו אסור להניח קודם שקיעת החמה ובדר"א דקאמר המניח תפילין לאחר שקיעת החמה לא קשיא אפילו נפרש דסוף שקיעה קאמר משום דבעי למימר דעובר בעשה הוצרך לומר שקיעת החמה. דבין השמשות דלא הוי אלא ספק לא שייך לומר עובר בעשה ואפי' לשיטת הסוברים דהא דספק דאורייתא לחומרא הוי מדאורייתא מ"מ אין כאן עשה וכ"ש לשיטת הסוברים דלא הוי אלא מדרבנן אבל בהך דמודים קשה מאי איריא שקעה חמה אפי' בין השמשות נמי כיון דאסור מדאורייתא הו"ל ספיקא דאורייתא ואפילו בל תוסיף איכא בכה"ג כיון דעושה מעשה בידים וכמ"ש לעיל ונראה דע"כ צ"ל לשיטת רש"י דהאי שקעה חמה דבומודים לאו סוף שקיעה קאמר אלא תחלת שקיעה דהיינו בין השמשות ומ"מ שפיר קאמרינן ומודים לענין עיקר הדין אע"ג דבלחלוץ פליגי וס"ל דבלילה א"צ לחלוץ מ"מ מודים דאין מניחן בלילה וממילא דגם ביה"ש אסור להניח משום ספק איסור דאורייתא ומשו"ה אם חלצן וכו' ושקעה עליו חמה דהיינו בין השמשות שוב אינו מניחן אמנם לפי מאי דמשמע מדברי התוס' לקמן ד"ה ושמרת וכו' דלמ"ד לילה לז"ת אם אינו מסלקן עובר בעשה ושמרת או בלאו לר' יוחנן א"כ קשיא דהא ת"ק ס"ל לילה לז"ת אמאי קאמר עד שתשקע החמה דהיינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבים הא בין השמשות נמי חייב לסלקן דהוי ספק איסור דאורייתא ואי"ה יתבאר מזה בדבריהם בס"ד ודוק היטב:

דהנה בענין שכתבתי אם אסור להניח תפילין בשויו"ט ראיתי בתשובת שאגת אריה שם שכתב דלריה"ג דדריש ושמרת אחוקה דתפילין קאי ויליף מינה למעוטי לילות ושויו"ט אסור להניח תפילין בשויו"ט כי היכי דאסור להניח בלילה כדאר"א ור' יוחנן כיון דתרוייהו מקרא דושמרת ממעטינן להו יע"ש. ובאמת פשט הסוגיא משמע בפשיטות כן. אמנם קשיא לי לפ"ז בסוגיא דביצה שם דאמרינן רב ששת שרי ליה לרבנן לשדורי תפילין ביו"ט א"ל אביי והא אנן תנן כל שנאותין ממנו ביו"ט משלחין אותו ה"ק כל שנאותין ממנו בחול משלחין אותו. אמר אביי תפילין הואיל ואתא לידן נימא בהו מילתא היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו וכו' ופירשו שם רש"י ותוס' דמשו"ה משלחין אותן ביו"ט משום דאי נמי מניחן אין כאן איסור וכמש"ל. ואהך דשקעה עליו חמה כתבו התוס' דהיינו בחול וס"ל לאביי דלילה לז"ת הוי יע"ש והשתא לפ"ז ע"כ ס"ל לאביי כר"י הגלילי דדריש ושמרת לחוקת תפילין וא"כ אכתי האיך קבלה מרב ששת מאי דשני ליה ה"ק כל שנאותין ממנו בחול הא כיון דכריה"ג ס"ל א"כ אסור להניח תפילין בשויו"ט ומאי שנא מסנדל המסומר דאסור לשלחו אעפ"י שנאותין ממנו בחול משום דילמא אתי לנעלו ה"נ בתפילין ניחוש דילמא אתי להניחן ויבא לידי איסורא. ובתפילין הו"ל למיחש טפי מבסנדל המסומר דהא איכא איסור דאורייתא לאביי דס"ל כריה"ג. ודוחק לומר דלאביי אה"נ דאין משלחין תפילין ביו"ט והא דקבלה אביי מרב ששת הא דשני ליה ה"ק כל שנאותין ממנו בחול וכו' משום דרב ששת ס"ל כר"ע דלילה ז"ת הוי ושבת ויו"ט מקרא דוהיו לאות ממעטינן ולדידיה אין איסור להניח תפילין ביו"ט ולא קשיא עליה ולא מידי אבל אביי גופיה אה"נ דס"ל דאסור לשלוח תפילין ביו"ט *דזה הגהה דוחק מדאמר אביי עלה תפילין הואיל, *ועוד אכתי קשה מאי ואתא לידן נימא בהו מילתא ואהך אקשי ליה אביי והא אנן תנן כל שנאותין ממנו דרשא הוא דקאמר הואיל ואתא לידן ביו"ט וכו' דילמא מתניתין דאיירינן מיניה משמע דלא פליג עליה כריה"ג דס"ל דאסור בהא ומודה לו בהאי דינא. ועוד להניח תפילין בשויו"ט ורב דא"כ קשיין דברי הרמב"ם אהדדי ששת ע"כ כר"ע ס"ל:

דפסק כמ"ד לילה לז"ת ובהך דיו"ט פסק דמשלחין תפילין ביו"ט וכר"ש והרי למ"ד לילה לז"ת אסור להניח תפילין בשויו"ט ולדידיה ע"כ אין משלחין דחיישינן דילמא אתי להניחן כמו בסנדל המסומר. וע"כ נראה בעיני דאפילו לריה"ג נמי אין איסור להניח תפילין בשויו"ט והיינו טעמא משום דדרשא דושמרת דילפינן מיניה איסור עשה או לאו לא מוקמינן אלא ללילות לחוד דמפרשי ביה קרא למעוטי דימים משמע להדיא ולא לילות משא"כ דרשא דמימים ולא כל ימים דלא מפרשי בהדיא דשויו"ט הוא דממעט דילמא ימים אחריני הוא דממעט אלא דאנן דרשינן מסברא דשויו"ט הוא דממעט וסמכינן נמי אקרא דוהיו לאות ושבת ויו"ט אינן צריכין אות ומהך סברא הוא דאמרינן דהאי מימים ולא כל ימים למעוטי שבת ויו"ט אתי ומשום דמוהיו לאות אין כאן מיעוט להדיא למעוטי שבת ויו"ט דאין כאן יתור דאי משום יתורא א"כ כל הני לאות דכתיבי בתפילין למה לי אלא ודאי אין כאן יתור דתפילין הם הנקראים אות ואין כאן מיעוט להדיא למעוטי שבת ויו"ט משו"ה סמכינן נמי אקרא דמימים ולא כל ימים לריה"ג ומשום זה לא מוקמינן דרשא דושמרת אלא אלילות דמפרשי בהדיא בקרא ולא אשבת ויו"ט. וכמ"ש נראה מדברי הירושלמי דברכות פרק ב' והביאו השאג"א סי' מ"א וז"ל ר' אבהו בשם ר"א הנותן תפילין בלילה עובר בעשה ומ"ט ושמרת את החוקה הזאת וגו' ימים ולא לילות ימימה פרט לשויו"ט אית דבעי מימר נשמעינה מן הדא והיו לאות על ידך יצאו שויו"ט שכולן אות ולא כן כתיב מימים ימימה לית לך אלא כהדא דא"ר יוחנן כל מילתא דלא מחוורין מסמכין לה מן אתרין סגיאין עכ"ל והיינו כמ"ש משום דכל דרשא בפ"ע לא מחוורא כלומר דלא מפרשא בהדיא דמהך דמימים ימימה לא מפרשי דלמעוטי שויו"ט הוא דאתי וכמ"ש ומדרשא דוהיו לאות אין כאן מיעוט להדיא אבל מתרוייהו מסמכינן להו שפיר דמסתברא דלמעוטי שבת ויו"ט קאתי משום דתפילין ניתנו לאות ושויו"ט הן עצמן אות וא"צ אות ומה"ט נמי לא מוקמינן דרשא דושמרת לעשה או לאו אלא אלילות דמפרשי בהאי קרא להדיא ולא אשבת ויו"ט:

ובהכי ניחא לי הא דאר"א בסמוך המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה ולא קאמר נמי בשויו"ט וה"ל למימר המניח תפילין בלילה ובשויו"ט עובר בעשה דהא איהו ע"כ כריה"ג ס"ל דבחוקה דתפילין מיירי קרא וביותר קשה בלשון הירושלמי דמייתי התם לדרשא דושמרת ודרשא דמימים ימימה פרט לשבת ויום טוב וברישא דמילתא לא אמר אלא הנותן תפילין בלילה ומאי טעמא לא אמר נמי בשויו"ט אלא ודאי דאפי' לריה"ג עיקר דרשא דושמרת דדרשינן מיני' איסורא לא מוקמינן לי' אלא אלילות ולא אשבת ויו"ט ומטעמא דכתיבנא. ובזה מתיישבין דברי הרמב"ם בפ"ד מה"ת שכתב זמן הנחת תפילין אינו אלא ביום שנאמר ושמרת את החוקה וכו' ושויו"ט נמי לאו ז"ת הם שנאמר והיו לאות וגו' ועיין בשאג"א מ"ש ליישב דבריו ע"פ דרכו ולפי מ"ש יתיישב בפשיטות טפי ואין צורך להאריך. וע"פ הדרך שכתבתי מתיישב בפשיטות מה שהקשה בשאג"א שם אדברי הרמב"ם דפסק כריה"ג ולפי דבריו ס"ל לריה"ג דאסור להניח תפילין בשויו"ט וגם ס"ל הרמב"ם דאפילו כדי לשומרן נמי אסור ודלא כר"א א"כ היאך פסק בהל' שבת המוצא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג כיון דאסור מדאורייתא היכי שרינן איסור דאורייתא משום בזיון דתפילין והו"ל למפסק דמחשיך עליהן ומביאן יע"ש שהאריך בזה ולפי מיש לא קשה מידי דאפי' לריה"ג אין איסור בהנחת תפילין בשויו"ע והא דהביא הרא"ש בהלק"ט בשם הרב הברצלוני שכתב פסק לגאון אסור להניח תפילין בשויו"ט דכתיב ושמרת את החוקה הזאת ואסור להניח תפילין בחוה"מ וכו' נראה דהאי אסור דקאמר לאו משום איסור עשה או לאו דושמרת אלא משום בל תוסיף קאמר והיינו היכא דמניחן לשם מצות תפילין דאיכא בל תוסיף אפילו שלא בזמנו היכא דקא מכוין וכדאמרינן בעירובין שם והכי מסקינן בר"ה כמו שהבאתי לעיל ואיכא נפ"מ טובא כגון היכא דמניחן לתכשיט או מלבוש דמשום בל תוסיף ליכא ומשום עשה דושמרת איכא וכמש"ל בס"ד ויתבאר אי"ה עוד בסמוך בס"ד:

והנה בענין תפילין בחוה"מ כתב הרא"ש דיש שמניחים בחוה"מ בלא ברכה וכן כ' הטור או"ח סימן ל"א וכ"כ המרדכי בשם סמ"ק וס"ה ומביאו הרב"י שם והטעם נראה משום דמספקא להו אי חוה"מ בכלל יו"ט הוי לענין זה שהן עצמן אות וס"ל דאין איסור להניח תפילין בשויו"ט ומשו"ה מניחן בחוה"מ ומיהו ברוכי לא מברכינן משום חשש ברכ' לבטל' והוי דומיא דשמיני ספק שביעי בסוכה דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן ואמנם תמיהני נהי דליכא עשה או לאו דושמרת מ"מ הרי איכא משום בל תוסיף כיון שמניחן לצאת ידי מצות תפילין ואי משום דספיקא הוי דילמא ז"ת הוי הא בכה"ג פליגי ר' אליעזר ור' יהושע בנתערב מתן א' במתן ארבע כוס בכוס דהוי ממש דומיא דהכא וס"ל לר' יהושע דינתנו במתן אחד מטעמא דבמה שעובר על בל תגרע אינו עושה מעשה בידים וכשיעבור על בל תוסיף עושה מעשה בידים וה"נ כיון דספיקא הוי אית לן למימר דלא יניח כלל דבזה אינו עושה מעשה בידים ובהך דהתם קיי"ל כר' יהושע לגבי ר' אליעזר. ועוד דר"א נמי לא פליג אלא משום דאית ליה רואין אותן כאלו הם מים כדאיתא התם בסוגיא ובהך דשביעי ספק שמיני לפירש"י דשם בסוגיא דף מ"ח דפירש דלדידן דיתבינן מספיקא בשמיני צריך לעשות היכר שלא יהא כמוסיף על המצוה ודאי ניחא משא"כ הכא דליכא היכרא. ואמנם ראיתי במרדכי בשם ראבי"ה שם בסוכה ומביאו הרב"י סי' תרס"ח שכתב כיון דאינו מברך כמו שעושה כל ז' איכא היכרא ולא הוי כמוסיף וא"כ ה"נ ניחא כיון דלא מברך כמו שעושה בשאר הימים הוי היכרא. מיהו קשיא לי דהא התם דף מ"ז לחד לישנא איכא מ"ד דס"ל נמי דברוכי מברכינן וא"כ לדידיה הרי איכא משום בל תוסיף ותו אי הך דלא מברך הוי היכרא דלא לעבור משום בל תוסיף א"כ תיקשי הא דאמרינן שם דף מ"ח אין לו מקום להוריד כליו מאי דמ"ס פוחת בה ארבעה ומ"ס מדליק בה את הנר ולמה לי כולי האי הא איכא היכרא דאינו מברך ובדוחק יש לפרש דמשום אכילה אה"נ דלא היה צריך היכרא דהך דלא מברך כמו בשאר הימים הוי היכרא ומשום שינה הוא דצריך היכרא אחרינא דאשינה בשאר הימים נמי אינו מברך ומה"ט כתב הרב"י דאין לישן בשמיני ספק שביעי בסוכה אמנם רש"י שם לא פי' כן וגם לשון אין לו מקום להוריד כליו משמע דבאכילה מיירי ותו תמיהני בעיקר מילתא אי איכא בל תוסיף מדאורייתא בכה"ג עדבד משום ספיקא כמו התם במתן דמים מאי מהני היכרא בהכי:

והנראה בעיני בזה דבדבר שדרך לעשות כן אפילו בלאו מצוה לא שייך בל תוסיף היכא דקעביד לה משום ספיקא כיון דשלא בזמנו בעי כוונה לעבור על בל תוסף כשעושה משום ספק הו"ל כמתני אי זמן חיובו ליהוי משום מצוה ואי לאו זמן חיובו הוא ליהוי כמילתא בעלמא ומשו"ה בסוכה דפעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל שם בשאר ימות, השנה וכן בתפילין כיון דקיי"ל דתפילין הוו מלבוש ותכשיט ומה"ט קיי"ל דהיוצא בתפילין בשבת אינו חייב חטאת אפילו למ"ד שבת לז"ת משו"ה שפיר דמי להניח משום ספיקא דה"ל, כמתני אי ז"ת הוי ליהוי משום מצוה ואי לא ליהוי כתכשיט בעלמא וה"נ בסוכה וה"ט דהרא"ש דס"ל דבשמיני ספק שביעי, א"צ שום היכר דהיכרא דבעינן למעבד אינו אלא שלא יהא נראה כמוסיף דבאמת בל תוסיף ליכא לא בשמיני כדכתיבנא וכ"ש בתשיעי דאינו מכוין כלל לשם מצוה ומשום שלא יהא נראה כמוסיף דלאו כולי עלמא ידעי אי מכוין לשם מצוה או לא ואתי למחשדי' ומשו"ה כיון דמשום ספק הוא דעביד אין כאן חשדא דידעו כולי עלמא דספיקא הוי ומדאורייתא ליכא בל תוסיף משום דהוי כמתני התנאי דכתיבנא וה"ט דר"א התם בתערובת כוסות משום דס"ל דאמרינן כאלו הוא מים אין כאן בל תוסיף כלל וכמ"ש התוס' בזבחים דף ע"ט ע"ב ד"ה א"ל ר' אליעזר וכו' והיינו נמי מה"ט דהו"ל כמתני אי האי כוס ממתן ד' הוי ליהוי הנך מתנות משום מצוה ואי ממתן א' הוי ליהוי מתנות יתירות לשם מים בעלמא ור' יהושע דפליג וס"ל דאיכא בל תוסיף היינו משום דל"ל רואין דאין דרך ליתן מתנות במזבח ממים ודם אין נותנין אלא לשם מצוה ואמנם לכאורה קשיא אמ"ש התוס' שם דלר"א דא"ל רואין ליכא בל תוסיף כלל מהא דאמרינן בעירובין דף ק' אהא דהא תני חדא אם עלה מותר לירד ותניא אידך אסור לירד לימא כתנאי הנתנין במתנה א' וכו' ודחינן דילמא ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא דקעביד מצוה וכו' ולדברי התוס' הו"ל למימר בפשיטות ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא דלא קעביד עבירה כלל דהא אית ליה רואין וליכא משום בל תוסיף כלל אמנם באמת אינו קושיא דהא איהו קמהדר ליה לר' יהושע לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו וע"כ לדבריו דר' יהושע דל"ל רואין קאמר וכמ"ש התוס' בזבחים שם ומהא משמע דאפילו בלא רואין ס"ל דינתנו במתן ד' עדיף ואע"ג דאיכא למידחי דר"א גופיה לא ס"ל כן ואפ"ה מהדר ליה לר' יהושע לדבריו וכמ"ש התוס' בזבחים דף ע"ז ע"ב ד"ה אודי לי מיהת כו' בזה יש לומר דהא עדיפא למידחי דאפילו אי ס"ל לר' אליעזר כדמהדר לי' לר"י אפ"ה ע"כ לא קאמר התם אלא דקעביד מצוה וכו' וכיון דדברי התוס' ברורים הרי להדיא דמשום דס"ל רואין אין כאן בל תוסיף אי עביד משום ספיקא ור"י נמי לא פליג אלא משום דלית ליה רואין וכמ"ש א"כ בהך דתפילין בחוה"מ כיון דבלאו מצוה נמי תכשיט ומלבוש הויין אי מניחן משום ספיקא אין כאן בל תוסיף כלל וכה"ג נמי בסוכה בשביעי ספק שמיני כן נראה בעיני והוא נכון וברור ולפ"ז הא דקאמר רבה בר"ה ספק חשיכה לא מניח לפי מ"ש לעיל דמשום בל תוסיף הוא דחולץ משחשיכה צ"ל דלא מניח לשם מצות תפילין לחוד קאמר אבל אי בעי לאנוחי ע"ת כדכתיבנא אה"נ דמצי לאנוחי ואפ"ה אינו חולץ אע"ג דלביש בהו משום מצות תפילין מ"מ כיון דהוי שב ואל תעשה שפיר דמי משום ספיקא וכמש"ל ואמנם לשיטת רש"י בלא"ה ניחא דס"ל דאפילו אי עביד משום ספיקא בעי היכרא משום חשדא כמו שפי' בסוכה דף מ"ח והכא ליכא היכרא ומדרבנן הוא דאינו מניח ודוק היטב:.

ודע דלפי פשט הסוגיא קשיא טובא בהך דרבה בר"ה לפי מאי דס"ד דבכל הימים קאמר ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח משום דס"ל לילה לז"ת הוי ומדקאמר ספק חשיכה הא ודאי חשיכה חולץ ע"כ ס"ל דאין חילוק בין מניחן בתפלה בין מונחין עליו מבעו"י דאסור להניחן עליו בלילה וחייב נחלצן מדאורייתא ולא מבעיא לשיטת התוס' דס"ל דכו"ע אי לילה לז"ת חייב לחלצן מדאורייתא ור' יעקב דס"ל דא"ח לחלצן משום דס"ל לילה ז"ת הוי אלא אפילו לשיטת רש"י דס"ל לר' יעקב לילה לז"ת ואפ"ה א"צ לחלצם מ"מ רבה בר ר"ה דאמר ודאי חשיכה חולץ ע"כ לא ס"ל כר' יעקב למאי דס"ד דבכל הימים קאמר אלא כת"ק והיינו דפריך ומי אמר רבה בר ר"ה הכי וכו' וא"כ תיקשי ליה הך דרבה בר"ה גופיה מ"ש חליצה מהנחה דקאמר ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח כיון דבודאי חשיכה שניהם שוין לאיסורא מדאורייתא וכי היכי דלא מניח משום ספק דאורייתא ה"נ הו"ל למימר דחולץ מה"ט גופיה ואמנם לפי מ"ש דהא דלת"ק חולץ בלילה לאו משום ושמרת הוי אלא משום בל תוסיף א"ש ע"פ הדרך שכתבתי לעיל וכ"ש דבשאר הימים ניחא בפשיטות אי לילה לז"ת דמשו"ה לא מניח דבהנחה איכא עשה דושמרת לאיסורא גם בס"ח נמי אסור משום דהוי ספק באיסור דאורייתא משא"כ בחליצה דאינו אלא משום בל תוסיף וכשמניחן בשעה שהוא ספק ליכא בל תוסיף וכמש"ל והכא הוי שב ואל תעשה ועיין בדברי רבינו יהונתן בעירובין בר"פ המוצא תפילין שכתב שם אהך דמייתי הרי"ף הא דאמר אביי בספ"ק דביצה היה בא בדרך ושקעה עליו חמה וכו' משום דסבר לילה לז"ת הוי ומשו"ה צריך לכסותן שלא יחשדהו שעובר על בל תוסיף יע"ש ומדלא כתב שעובר על לאו או עשה דושמרת דכתיב בתפילין גופייהו לענין איסור הנחה בלילה משמע כמ"ש דלענין חיובא דלחלוץ לא ילפינן מושמרת וחיוב לחלוץ משום בל תוסיף הוי יע"ש אמנם לפי מה שכתבו התוס' בסמוך ד"ה ושמרת וכו' דמחויב לסלקן כדאמרינן בסמוך המניח תפילין לאחר שקיעה"ח עובר בעשה ומשמע להדיא דמושמרת ילפינן דחייב לסלקן קשיא טובא וראיתי בתשובה הנ"ל שהקשה לשיטת התוס' אמאי ס"ח אינו חולץ למאי דס"ד דבכל הימים מיירי ומשום דלילה לז"ת והא הו"ל ספיקא דאורייתא ותי' דהמקשה לא הוה ידע מהך דר"א ור' יוחנן דבסמוך דאיכא איסור בהנחת תפילין בלילה יע"ש ואין דבריו מובנים לי כלל דא"כ בודאי חשיכה אמאי חייב לחלוץ ואי משום גזירה שמא יישן בהם א"כ מה לי אי לילה ז"ת או לאו ז"ת ומאי קאמר עלה מאי קסבר אי לילה ז"ת וכו' ותו לפי מה שהקשיתי אין לתרץ כן כלל דהא מדקאמר לא מניח בס' חשיכה ש"מ דס"ל דאסור להניח תפילין בלילה דאי חיובא ליכא הא איסורא נמי ליתא א"כ אמאי לא מניח בס' חשיכה אדרבא משום ס' הו"ל למימר דיניח כיון דאיסורא ליכא והו"ל ס' אי חייב בתפי' או לא ומשום ס' הו"ל להניח אלא ודאי מדקאמר לא מניח ש"מ דס"ל דאיכא איסורא להניח תפילין בלילה א"כ אמאי אינו חולץ ואמנם אפ"ל דנהי דלא הוי ידע מהך דר"א ור' יוחנן בסמוך דאיכא איסור משום ושמרת מ"מ הא ודאי ידע דאיכא איסור משום בל תוסיף ומשו"ה הוי ניחא ליה הא דודאי חשיכה חולץ וס' חשיכה לא חולץ ולא מניח על הדרך שכתבתי לעיל אבל למאי דס"ל לדידן באמת דאיכא איסורא מושמרת ולשיטת התוס' ילפינן מיני' נמי דחייב לסלקן אה"נ דאפילו ס' חשיכה חייב לסלקן אלא דאכתי קשיא הא דאמר ת"ק דברייתא ומניחן עד שתשקע החמה דהיינו צאת הכוכבים ויתבאר אי"ה בדבריהם בס"ד:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה