קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק שני · סימן כה
פלפול בדין כסדרן בפרשיו' של תפילין ומזוזות (שם שם בתו' בא"ד)
או והיה אם שמוע בתחלת העמוד והוסיף שמע בגליון שלמעלה עכ"ל. יש להקשות הא הו"ל שלא כסדרן ותניא במכילתין והביאו ב"י סי' רפ"ח כתבן שלא כסדרן יגנזו וכבר ראיתי שעמד על זה בעל ט"ז ביו"ד סי' ר"צ ותי' דהתוס' מפרשים שלא כסדרן דוקא בפ' אחת אבל בב' הפרשיות לא איכפת אם הקדים הכתיבה פ' והיה לפ' שמע כיון שאינן סמוכים בתורה יע"ש והוא דוחק גדול דמ"ש מפני שאינן סמוכות בתורה לא שייך כאן כלל דדוקא לענין פתוחות וסתומות שייך האי טעמא דאע"ג דבתורה הויין סתומות במזוזה אם עשה הפסק פתוח' ביניהם נמי כשירה כיון שבתורה אינן סמוכות ורחוקות זו מזו ויש הפסק בתורה ביניהם בכמה פרשיות פתוחות וסתומות אבל לענין כסדרן הא בתורה בהאי סדר הוא דפ' שמע מוקדם ופ' שמע מאוחר ומאי מעליותא שהיא מאוחרת טפי ואינה סמוכה אחריה מיד ואדרבא משום זה כ"ש שאין להקדימה וראיתי בנקה"כ שכתב על זה שנראה לו לתרץ דהתוס' לדמיון בעלמא נקטי דאיכא לפרושי כן ולאפוקי מפירש"י אבל לענין דינא מודו דבעינן כסדרן וגם זה דוחק דלמה להו למינקט האי דמיון שפסול בכה"ג במזוזה ומ"ט לא סגי להו בדרך הראשון לבד כגון שפ' שמע בסוף עמוד וכו' דהו"ל כסדרן וכשר באמת אי לאו דאין מורידין עוד כתב שם דהתוס' כתבו כן למאי דבמזוזה בעינן פתוחות וע"כ צריך לומר דלהשלים קאמר ונראה להו דבכל ענין מיירי בין שצריך להשלים פ' שמע בין שצריך להשלים פ' והיה וא"כ ע"כ פליגא ברייתא אהך דמכילתין אבל למסקנא דקיי"ל דבמזוזה נמי סתומות א"צ לאוקמי להשלים ולא פליגא ברייתא אהך דמכילתין יע"ש ומלבד שהתי' בעצמו דחוק דאטו מפני שנראה להו לפרש בכל ענין משום זה נימא דברייתא פליגא אמכילתין במאי דלא מצינו פלוגתא דטפי עדיף לפרש דלא מיירי בכל ענין אלא בשצריך להשלים פ' והיה לחוד ולא פליגא כלל דעכ"פ שפיר איצטריך לאשמעינן טעמא דאין מורידין דבלאו"ה משכחת לה גוונא דהיו עושין קמ"ל דאין עושין משום דאין מורידין ובהאיך גוונא דמשכחת אתי שפיר ולא איצטריך כלל לאשכוחי בכל גווני דבחד גוונא נמי אתי שפיר דמשום האי גוונא איצטריך לאשמעינן האי דינא ומלבד זה במחילה מכבודו לא זכר בעת ההיא מדברי התוס' דשבת שם שכתבו כן בפשיטות לפי האמת לפרש כן משום דקשיא להו דהא פ' והיה רחוקה בס"ת מפ' שמע וכתבו לתרץ בהנך תרי גווני או שפ' שמע כתובה בסוף עמוד וכו' או פ' והיה כתובה בתחלת עמוד וכו' אלמא דהתוס' ס"ל באמת גם למסקנא לפרש כן ולא לדחוי בלבד וגם תירוץ הראשון של נקה"כ לא שייך שם דשם לא מיירי לאפוקי מפירש"י כלל ולא הוי להו למינקט האי גוונא שאינו כשר אפילו אי מורידין ועיקר תי' שם לא הוי אלא לתרץ הא דמורידין עושין. ויותר היה נראה לי דהתוס' מפרשים הך דמכילתין כתבן שלא כסדרן יגנזו לאו בקדימת זמן שכתב פ' והיה מלמטה קודם ואח"כ כתב פ' שמע למעלה דבזה לא איכפת לן כיון שעתה הם כתובים על הסדר שזה מוקדם וזה אחריו כסדר שהן כתובים בתורה. אלא הך דמכילתין שכתבן שלא כסדר ממש שפ' והיה כתב למעלה ופ' שמע אחריה דהוי השתא כתובים למפרע שלא על הסדר שכתובים בתורה ואפי' אם בקדימת הזמן הקדים לכתוב פ' שמע למטה קודם שכתב והיה למעלה אפ"ה פסולין כיון שעתה הם כתובין שלא על הסדר שכתובין בתורה. ונראה הגהה דגם לענין תפילין ס"ל להתוס' לפרש ועיין בסוטה דף י"ז ע"ב כן לפירש"י דלקמן דף ל"ד ע"ב בסדר דאמרינן כתבה למפרע הנחתן בבתים אמנם לפיר"ת דלקמן פסולה ופרש"י שם כמ"ש ודאי דליכא לפרש כן ויתבאר אי"ה כאן עי"ש במקומו בס"ד:
והנה לכאורה היה נראה דלפיר"ת דלקמן בתפילין ע"כ צ"ל דס"ל איפכא דהכל תלוי בקדימת זמן ואפילו במזוזה אם כתב מקודם פ' שמע למטה ואח"כ כתב פ' והיה למעלה כשר כיון שהקדים זמן כתיבת שמע לזמן כתיבת והיה אע"פ שעתה הם כתובים למפרע וכי היכי דס"ל בתפילין דאל"כ תיקשי לדידיה למאי דס"ד דלא מיירי בלהשלים ומייתי סייעתא דבמזוזה לא בעינן פתוחות דוקא מהא דקתני ס"ת שבלה ותפילין שבלו וכו' האיך היה מפרש הך דתפילין, הא מורידין עושין הא בתפילין לשיטת ר"ת הם כתובין שלא על הסדר דפ' והיה כתובה בקלף קודם לפ' שמע והאיך יעשה ממנה מזוזה ואין לפרש דיחתוך לשנים ויהפך להיות פ' שמע קודם ויתפרס דאפילו נימא דס"ל לר"ת דבמזוזה כשרה ע"י תפירה וכמש"ל לפירש"י מ"מ תיקשי דא"כ לא הוי פריך מידי מהא דבס"ת סתומות והכא פתוחות דבס"ת נמי נימא דמשכחת לה כה"ג שיחתוך פ' שמע ופ' והיה ויחברם יחד ע"י תפירה דמשכחת לה שפיר דאע"ג דבתורה הם סתומות הכא יהיו פתוחות דהא לשיטת ר"ת כשהם פתוחות בסוף שיטה ובתחלת שיטה הוי פתוחה לכ"ע וכמש"ל בס"ד מדברי הרא"ש בהלק"ט והסתומה היא באמצע שיטה ונמצא שבתורה פ' שמע מסוימת באמצע שיטה ומניח חלק באמצע וכותב פ' שאחריה בסוף שיטה ופ' והיה תחלתה באמצע שיטה ובתחלת שיטה כתוב הפ' שלפניה וכשיחתוך פ' שמע ופ' והיה מס"ת ויחתוך או ימחוק מה שכתוב בסוף השיטה של פרשת שמע ומה שכתב בתחלת שיטה של פ' והיה נמצא שתהיה הפתוחה מכאן ומכאן ובכה"ג הא הוי פתוחה לשיטת ר"ת אלא ודאי ע"כ ס"ל דלא מהני תפירה במזוזה ולמאי דס"ד הוי ניחא ליה אי הכא והכא סתומות דאי מורידין עושין דהיינו שיחתוך יריעה שכתובה בה פ' שמע ופ' והיה ויקבענה במזוזה כמו שהיא וכמש"ל בס"ד בפי' דברי רש"י דשבת יע"ש ואכתי הא תינח בס"ת אבל מתפילין היכי משכחת לה שיעשה מזוזה הא בתפילין שיטת ר"ת הם כתובין בהיפך שפ' והיה כתובה בקלף קודם פ' שמע ואין לדחוק כאן דאה"נ דהוי מצי למימר ולטעמיך כמ"ש התוס' בכ"מ דהוי מ"ל ולטעמיך ולא קאמר. דמ"מ לא הו"ל למימר דילמא להשלים הא על כרחך לא מיתוקמא אלא בלהשלים בין למאי דס"ד בין להמסקנא משום תפילין דלא משכחת לה בענין אחר. ולשון דילמא משמע להדיא דלא קאמר כן אלא לדחות הסייעתא. איברא דגם לפירש"י לכאורה קשיא כן למאי דס"ל לפרש לקמן דף ל"ג הא דעל שני דפין פסולה היינו שני דפין אפילו בקלף אחד יע"ש וא"כ האיך אפשר לעשות מתפילין מזוזה הא בתפילין פ' שמע ופ' והיה כתובין בשני דפין. אמנם אפשר דבתפילין אם הם כתובות בדף אחד זה תחת זה אפשר דכשירות ויתבאר אי"ה לקמן בס"ד. מיהו בלא"ה לפירש"י לק"מ דרש"י ודאי ס"ל דתפירה מהני במזוזה וכמש"ל בס"ד והא דלא ניחא ליה בס"ת ע"י חתיכה ותפירה היינו משום דיש לומר דס"ל דפתוחה מכאן ומכאן היא סתומה וכדעת הרמב"ם וכמ"ש ג"כ לעיל בס"ד דיש לומר דרש"י ס"ל כן אבל לר"ת דס"ל בהדיא דבכה"ג פתוחה הויא וכמ"ש הרא"ש להדיא לדברי ר"ת קשיא ממ"נ אי ס"ל דתפירה מהני במזוזה ומשכחת לה בתפילין ע"י חתיכה ותפירה א"כ גם בס"ת משכחת לה בפשיטות אפילו אי במזוזה בעינן פתוחות וכמ"ש ואי ס"ל דתפירה לא מהני במזוזה א"כ תיפוק ליה דבתפילין לא משכחת לה כלל שיעשה מהם מזוזה כיון דבתפילין והיה קודם לשמע ובמזוזה הוי איפכא והיה נראה לכאורה להוכיח דע"כ לשיטת ר"ת גם במזוזה אם הקדים פ' והיה לשמע בקלף מיהו כשכתבן כתב שמע למטה קודם והיה שלמעלה ה"נ דכשר דומיא דאיתא בתפילין ודנקט במכילתין כתבן שלא כסדרן יגנזו היינו דווקא בסדר הכתיבה בזמן. דהאי לישנא איתא נמי בתפילין וע"כ שם צריך לפרש כן לשיטת ר"ת וכמ"ש התוס' לקמן שם ואמנם באמת אין זה נראה כלל. לעשות עוד מחלוקת חדשה בין הגאונים גם לענין מזוזה:
ואמנם ראיתי בב"י באו"ת סי' ל"ד שכתב בשם סמ"ק דבשל יד לא נחלקו ופשט לשונו נראה דבשל יד מודה ר"ת דבעינן כסדרן בתורה פ' שמע ואחריה פ' והיה ונראה דטעמיה משום דקשיא ליה לר"ת הך דמכילתין דקתני כתבן שלא כסדרן יגנזו ובשלמא בשל ראש א"ש דהם ד' פרשיות בד' קלפים בפשיטות ניחא דהכתיבה תהיה כסדרן בתורה אלא דבהנחתן בבתים יניח פ' שמע מבחוץ ופ' והיה באמצע וכמ"ש גם התוס' לקמן שם אבל בשל יד שהן בקלף אחד אי נימא דלר"ת פרשת והיה באמצע ואחריה פ' שמע מבחוץ א"כ גם הכתיבה תהיה על הסדר הזה שמתחיל פ' קדש בראש הקלף וכותב על הקלף מראשו ועד סופו על הסדר ולא ניחא ליה לפרש שיניח חלק מקודם כדי פ' והיה באמצע ויכתוב פ' שמע בסופו ואח"כ יכתוב פ' והיה על החלק שהניח באמצע דאין זה סדר כתיבה לכתוב על סוף הקלף קודם שיכתוב באמצע ולפניו וא"כ א"א ליישב לפיר"ת הך דמכילתין משום הכי כתב דבשל יד לא פליג ר"ת ומודה דהכתיבה על הקלף היא על הסדר שבתורה ופ' שמע באמצע הקלף ואחריה פ' והיה בסוף הקלף כמו שפירש רש"י ולפי דבריו הוי ניחא כאן בפשיטות דגבי תפילין הא מורידין עושין היינו דהיו עושין מתפלה של יד מזוזה דבתפילין של יד גם לר"ת הם על סדר דמזוזה. מיהו בזה כל הפוסקים לא ס"ל כן וכמ"ש הב"י וגם כתב שההגהות תמה עליו בזה יע"ש ובאמת יש להקשות על דבריו דלפי דבריו אין סדר הנחה בבתים שוה בשל ראש ובשל יד לפיר"ת וא"כ היכי קאמרינן לקמן שם שאם אין לו תפלה של יד ויש לו שני תפילין של ראש שטולה עור על א' מהן ומניחן והאיך יניח אותה של ראש על של יד בטלית עור מבחוץ הא הנחת הפרשיות מבפנים אינן לפי הסדר דבעינן בשל יד והו"ל החליף פרשיותיה דפסולות ומ"ש הרב"י בשם א' מהגדולים דבשל יד אין קפידא בהחליף פרשיותי' כבר דחה הרב"י סבר' זו ואי"ה יתבא עוד מזה במקומו
וראיתי בט"ז סי' ל"ב שכתב שם ליישב דעת הרמב" דמחלק בין תפילין למזוזות דאע"ג דבמזוזות קיי"ל אי עבדינהו פתוחות ש"ד אפ"ה בתפילין בעינן פ' והיה סתומה דוקא ופתוחה פסולה. וכתב שם שהוכיח כן מסוגיין דאל"כ מאי קאמר הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות וכו' דילמא הא דנקט טעמא דאין מורידין עושין משום תפילין נקט דבתפילין נמי פתוחות הויין דומיא דמזוזה ומס"ת בלאו"ה אין עושין ומיהו נקט טעמא דאין מורידין דשוו לתרוייהו ולמה ליה לשנויי שינויא דחיקא. אלא ודאי דתפילין ל"ד למזוזה דאע"ג דבמזוזה בעינן פתוחות אפ"ה בעינן בתפילין סתומות דומיא דס"ת. ומשו"ה קשיא ליה שפיר בין מתפילין בין מס"ת דבלאו טעמא דאין מורידין נמי אין עושין זהו תוכן דבריו שם יע"ש. ולפ"ז הוי מתיישב נמי שפיר לפיר"ת דאע"ג דמתפילין ודאי בלאו טעמא דאין מורידין נמי אין עושין למאי דס"ד. מ"מ אי במזוזה נמי סתומות עבדינן הוי אתיא ליה שפיר דנקט טעמא דאין מורידין משום ספר תורה דאי לאו דמורידין עושין. ונקט טעמא דאין מורידין דשוו לתרוייהו אבל אי מספר תורה נמי אי אפשר כיון דהכא סתומות והכא פתוחות קשיא שפיר למה ליה טעמא דאין מורידין כלל דבין מס"ת בין מתפילין בלאו טעמא דאין מורידין נמי אין עושין. ואמנם באמת מלבד שהדרך הזה דחוק מאד דהיאך יתכן דבחד מינייהו בלאו"ה אין עושין ונקט טעמא דאין מורידין משום אידך. דא"כ למה נקט להאי כלל ולפי דרכו למה נקט ס"ת כלל בברייתא כיון דבלאו"ה אי אפשר לעשות מס"ת תפילין ולא הו"ל למינקט אלא תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין ולפי הדרך שכתבתי בישוב דברי ר"ת יקשה איפכא למה ליה למנקט הכא תפילין כלל גם מלבד זה אי אפשר לפרש כן דא"כ קשיא טובא בסוגיין דפריך בתר הכי אתפילין הא מורידין עושין והתניא וכו' ודחק לשנויי בשינויא דחיקא והא קושיא מעיקרא ליתא כיון דשני ליה להשלים ובס"ת איצטריך שפיר לטעמא דאין מורידין א"כ תו לא קשיא מידי מתפילין דאה"נ דבלאו האי טעמא אין עושין ומשום ס"ת לחוד נקט האי טעמא ונקט טעמא דשוי לתרוייהו אלא ודאי דליכא למימר כן משום דא"כ למה ליה למנקט הכא תפילין כלל וכמ"ש ואין צורך להאריך בזה:
והדרינן למילתין דלשיטת ר"ת בסדר תפילין אין הסוגיא מתיישבת למאי דס"ד לאתויי סייעתא מהך דס"ת ותפילין שבלו וכו' והיאך הוי ניחא ליה אי במזוזה נמי סתומות עבדינן מ"מ הא בתפילין אינן כתובות כסדר דמזוזה ואי ס"ל דע"י תפירה כשר א"כ השתא נמי דבמזוזה פתוחות דוקא נמי לא תיקשי מידי דשפיר משכחת לה ע"י חתיכה ותפירה דליהויין פתוחות לשיטת ר"ת וכמ"ש. ואמנם אי ס"ל לר"ת בפתוחות וסתומות כסידור קדמונים דהפתוחה היתה בסוף שיטה ריוח והסתומה היא או באמצע שיטה ריוח או בתחלת שיטה ריוח וכמש"ל באריכות בס"ד הוי ניחא ליה ליישב הסוגיא לדעתו דעיקר הקושיא מתפילין הוי וס"ל כדעת הרמב"ם בזה דתפילין צריך לעשותן כמו בס"ת דפ' והיה תהיה סתומה דוקא ול"ד למזוזה דעבדינן פתוחות וס"ל נמי דתפירה מהני במזוזה ומס"ת דמשכחת בה סתומה באמצע שיטה אה"נ דלא קשיא מידי דמשכחת לה שפיר ע"י חתיכה ותפירה שתהיה במזוזה פתוחות וכמ"ש ומתפילין הוא דקשיא ליה דלא משכחת בתפילין סתומ' באמצע שיטה [ואפי' אי משכחת בתפילין סתומה באמצע נמי אי אפשר לעשות פ' בין שמע לוהיה כשיתפור למזוזה כיון שפ' שמע מסוימת בסוף שיטה] כיון שכל פ' מסוימת בסוה"ד בדף בפ"ע ופ' שלאחריה מתחלת בתחלת דף בפ"ע וכמ"ש הרב ב"י בא"ח סי' ל"ב דמה"ט אי אפשר לעשות בתפילין סתומה אליבא דכו"ע יע"ש וע"כ צריך לעשותה בתחלת והיה שיניח ריוח בתחלת שיטה ומתחיל לכתוב באמצע ופ' שמע אין לה ריוח בסופה כלום ושפיר דייק דאי עבדינן במזוזה סתומות שפיר היו עושין מתפילין מזוזות דהיינו ע"י תפירה שיתפור פ' שמע לפ' והיה ותהיה סתומה כדינה דפ' שמע מסוימת בסוף שיטה ופ' והיה מתחלת באמצע השיטה אבל, אי במזוזה פתוחות דוקא היכי משכחת לה לעשות מתפילי' מזוזה דאם יתפור פ' שמע לפ' והיה כמו שהן בתפילין הרי היא סתומה גמורה. מיהו לפי זה ע"כ הא דמשני להשלים ע"כ א"א לפרש כפי' התוס' להשלים על הגליון אלא בדרך זה שישלים פ' והיה על הגליון שלמטה מפ' שמע ויניח ריוח שיטה שלימה דבכה"ג הוי פתוחה לדעת סידור קדמונים. אבל איפכא ודאי לשיטת ר"ת אי אפשר דלדידיה ע"כ בתפילין בעינן כסדרן בקדימת זמן הכתיבה וכמש"ל והאי להשלים ע"כ אתפילין קאי ואמנם זה דוחק שיהא הגליון שלמטה כל כך גדול בתפילין שיכול לכתוב עליו פ' והיה ויניח נמי ריוח שיטה שלמה ויהא הגליון גדול מן הכתב הרבה שבכתב אינה אלא פ' שמע שהיא קטנה וגם בכתיבה דקה מכתיבה של פ' שמע נמי א"א דהו"ל כמנומר. מיהו בפשיטות יש לפרש דר"ת מפרש להשלים כדרך פירש"י כיון דע"כ ס"ל דמהני תפירה במזוזה ועוד איכא נמי גוונא שיכתוב על הגליון בכל האורך של הד' פרשיות ואין להאריך ומיהו אי ס"ל לר"ת כדברי המס' סופרים או כדברי הירושלמי היה נראה לכאורה דא"א לפרש דעיקר הקושיא והסייעתא מתפילין הוי מיהו אחר העיון קצת גם אי ס"ל כחד מהנך נמי יש לפרש בפשיטות דעיקר הקושיא מתפילין הוי ואי במזוזה נמי סתומות עבדינן א"ש אבל אי במזוזה פתוחות עבדינן לא משכחת לה כלל לעשות מתפילין מזוזה כיון דסתומה דתפילין א"א להיות באמצע שיטה וכמ"ש תו לא משכחת גוונא לעשות מסתומה פתוחה לכל השיטות ואין להאריך
ואמנם עיקר הפירוש לא ניחא לי דנימא דעיקר סייעתא מהך דתפילין הוי משום דס"ל בתפילין סתומה דווקא עבדינן דמ"מ אכתי מנ"ל הא דילמא לעולם פתוחות דוקא קאמר רשב"א ומה"ט הואיל ואינן סמוכות בתורה עבדינן דוקא פתוחות להיכרא וה"ה דבתפילין נמי ס"ל דפתוחות עבדינן מה"ט וליכא סייעתא ולא מידי ומהיכא משמע ליה בפשיטות דבתפילין לא מצי סבר כן עד דמייתי מיניה סייעתא להך דמזוזה אלא ודאי עיקר סייעתא לא מייתי אלא מס"ת דבס"ת ודאי מודה דסתומות הויין וכדקאמר בהדיא אמרתי לו רבי מה טעם אמר לי הואיל וכו' אלמא דבס"ת מודה דהויין סתומות. ומה"ט פירש"י הכא סתומות בס"ת וכו' משמע דמס"ת לחוד הוא דהוי קשיא אבל לא מתפילין וכן כתב הרא"ש להדיא בהלכות ס"ת לענין דין השרטוט דהך קושיא קמייתא הא מורידין עושין דס"ת הוא דהויא יע"ש. ומשמע מלשונו דטעמיה כמ"ש דמתפילין ליכא סייעתא כלל יע"ש. ועל נראה לי יותר בישוב הסוגיא נפיר"ת דאע"ג דבתפילין בלאו"ה ע"כ לא משכחת אלא ע"י תפירה בש"ר וע"י חתיכה ותפירה בשל יד מ"מ בס"ת לא ניחא ליה בהכי כיון דעדיין מחוסר נמי מחיקה קצת או חתיכה קצת מן התיבות כדי לעשו' מסתומו' פתוחות וכדרך שכתבתי וגם המתרץ ניחא ליה טפי בהך הגהה דלהשלים מדגימא ע"י חתיכה ומחיקה עיין מ"ש בסמוך ותפירה. מיהו הא ודאי יש להוכיח למטה על הגליון :
לשיטת ר"ת וכל הגאונים דסברי כן בסדר הנחת פרשיות דתפילין ע"כ ס"ל דתפירה מהני במזוזה דאל"כ לא משכחת לה כלל לעשות מתפילין מזוזה אם לא בלהשלים והאיך הוי ס"ד מעיקרא ובסמוך כתבתי דפשט הסוגיא דמגילה מוכחת כן דמהני תפירה במזוזה וגם סוגיא דשבת מוכחת קצת כשיטה זו וכמו שביארתי בס"ד:
הגהה ונחזור לעניננו בישוב דברי ועיין בב"י באו"ח התוס' דכאן דלא תקשה סי' ל"ב מה שכתב על מהך דמכילתין דס"ל לפרש שלא שלא שם הר"ר יחיאל בהגהת כסדרן ממש דהיינו למפרע וכמש"ל סמ"ק ותמה על דבריו וכשיטת רש"י בסדר הנחת הפרשיות והניח בצ"ע ולפי מ"ש דתפילין ולשיטה זו מתיישב דלא כאן לפרש דעת התוס' תקשה מתניתין דמגילה דקתני אין בהך דמכילתין דברי הר"ר בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא יחיאל נכונים עפ"י פירוש שהספרים נכתבין בכל לשון וכו' זה יע"ש:
ואמאי לא קתני נמי שהספרים נכתבים אפילו שלא כסדרן ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא כסדרן דלשיטתם דמפרשי שלא כסדרן היינו למפרע ממש בכה"ג גם בספר תורה פסול והא דקתני לה במכילתין גבי תפילין ומזוזות יש לומר דתפילין ומזוזות איצטריך משום דסד"א מפני שאין הפרשיות סמוכות בתורה לא שייך בהן כסדרן ולמפרע כלל קמ"ל אבל לשיטת הסוברים דבתפילין ומזוזות פסול שלא כסדרן בזמן כתיבה מאי טעמא לא תני לה בהך דאין בין ספרים לתו"מ דבספרי' ודאי כשר הוא ואמנם לשיטת ר"ת בסדר הנחת הפרשיות יש לומר דמשו"ה לא קתני לה משום דבתפילין אין זמן הכתיבה כסדר הכתיבה על הקלף דהא לדידיה בעינן שיכתוב פ' שמע המאוחר בקלף קודם פ' והיה המוקדם בקלף וגם סדרן בקלף אינם כסדרן בתורה משו"ה לא מצי למיתני כן אבל לשיטת הסוברים בסדר הנחת הפרשיות דתפילין כרש"י ואפ"ה ס"ל דבתפילין ומזוזות בעינן כסדרן בזמן הכתיבה וכמבואר בדברי רוב הפוסקים קשיא מ"ט לא תני לה ואפ"ל משום דבספרים גופייהו לכתחילה אין לכתוב שלא כסדרן בזמן כתיבה ובדיעבד הוא דלא מיפסל בשלא כסדרן וכן היכא דצריך תיקון כתבינן שלא כסדרן דהוי כדיעבד שלא יצטרך גניזה אבל בלא צורך תיקון אין לעשות כן לכתחילה אפילו בספרים משו"ה לא קתני לה דלא הוי דומיא דכל לשון דיכול לכתוב לכתחילה באיזו לשון שירצה והא דדייקינן הא לתופרן בגידין וכו' משום דהתם לא שייך לחלק בין לכתחילה לדיעבד מיהו לא מצאתי להדיא בדברי שום פוסק האי דינא דאין לכתוב ס"ת שלא כסדרן בזמן כתיבה לכתחילה איברא דבמגילה (דף ח' ע"א) כתבו התוס' ד"ה אין בין נדרים כו' דאיכא למימר תנא ושייר אע"ג דקתני אין בין יע"ש. ואמנם דבריהם תמוהים שם דא"כ לא אתיין כל הסוגיות דשם שפיר דדייק כמה דינים ומוקי כמה מתני' כיחידאה משום דקתני אין בין ולא קאמרינן תנא ושייר וראיתי שכבר נתעורר בזה הגאון בעל טו"א בחידושיו הגהה שם וע"כ צריך לחלק בין הנך ועין בתוספות דף י"ז ע"ב ד"ה כתבה וכו' דהכא להך דמייתי מתענית ואין כאן שכתבו שם דבמזוזה לא מקומו להאריך בענין זה ודוק היטב שייך תפירה יע"ש דנראה אחר זה ראיתי במכילתא סוף פ' בא שכתבו כן לפירוש ר"ת ולא הוזכר שם מענין מזוזה כלל לענין ולפמ"ש ע"כ צ"ל דלפיר"ת שלא כסדרן ולענין תפילין בלבד קתני מהני תפירה במזוזות ולפי התם כתבן שלא כסדרן יגנזו וא"כ דבריהם נדירה דס"ל ר"ת דלא מהני תפירה במזוזה דלא מהני תפירה במזוזה אפ"ל דהתוס' ס"ל דלא ילפינן מזוזה לא ידעתי ליישב הך סוגיא מתפילין לענין זה אלא מס"ת ילפינן כלל וצ"ע: