אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן כד

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן כד

סימן כג

פלפול בדין הזיה אם צריך לכוין להזות נגד פתח ההיכל דוקא:

(שם דף כ"ח ע"א גמרא):

הא דקאי מזרח ומערב ואדי הא דקאי צפון ודרום ואדי וכו'. יש לעיין תינח דהני ברייתות דמתרצן אהדדי בהכי דבתרוייהו קתני סתם שלא מכוונות אבל אכתי תקשה מתני' דתנן בפ"ד דפרה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה אלמא דבעינן דוקא שיהיו הזיות מכוונות כנגד הפתח ואין לומר דרבא מפרש התם נמי דאגברא קאי שלא היה עומד מכוון חדא דמ"מ אכתי מוכח מהתם דבעינן שיהא עומד מכוון פניו כנגד פתחו של היכל דבהדיא קתני כנגד הפתח אלמא אפילו עומד מזרח ומערב אם אינו מכוין כנגד פתחו של היכל פסולה ולא ה"ל לשנויי הא דקאי צפון ודרום דאפילו עומד מזרח ומערב נמי משכחת לה פסול אם אינו עומד כנגד פתחו של היכל ותו לרבנן אי בעינן פתח היכל דוקא ע"כ היינו מקרא דאל נוכח פתח אה"מ וע"כ ס"ל אל נוכח דוקא א"כ הזיות מ"ט לא בעינן שיהיו מכוונות אל נוכח פאה"מ דוקא דהא בקרא כתיב והזה אל נוכח. ועוד דבזבחים ריש פ' פרת חטאת פליגי ר' יוחנן ור"ל בשרפה שלא כנגד פתח היכל דר' יוחנן אמר פסולה משום דכתיב ושרף והזה מה הזאה כנגד הפתח וכו' והתם ודאי אין לפרש דאגברא קאי שלא היה עומד מזרח ומערב בשעת שריפה. חדא דלישנא דקאמר ר' אושעיא דפליג עליו וס"ל דכשירה ויליף מעל פרשה ושרף מקום שפירשה למיתה שם תהא שריפה אלמא דבמקום המכוין פליגי ולא בעמידת הכהן מכוין ועוד דא"כ מאי פריך התם ולוקמא כגון ששחטה חוץ לחומה שלא כנגד הפתח אהך דקתני שחטה חוץ מגתה ומייתי עלה הך דר' יוחנן ואי נימא דאעמידת כהן קאי ר' יוחנן ולא אמקום המכוין היאך אפשר לפרש מתניתין דקתני חוץ מגתה בכה"ג דחוץ מגתה וודאי חוץ ממקומה הראוי לה קאמר דלענין שחוטי חוץ מתנייא מתניתין ולר' יוחנן נמי אין לה קביעות מקום כלל דבכל מקום ששחטה כשירה אם הכהן עומד מכוין מזרח ומערב דומיא דהזייה דילפינן מיניה אלא ודאי דהזייה נמי בעינן שתהא מכוונת פתח היכל וכפשטא דלישנא דמתני' דפרה וזה ודאי דוחק לומר דכולה סוגיא דהתם דלא כרבא דהכא וע"כ היה נראה לומר דודאי מתניתין דפרה אתיא כפשטא ואהזאה קאי שאם לא כיון כנגד פתח היכל פסולה וע"כ כר' יהודה אתיא דס"ל אל נוכח דוקא ורבא נמי מודה בהא אלא דהנך תרתי ברייתות ניחא ליה לאוקמי דאתיין תרוייהו כרבנן ולא פליגי אהדדי אבל מתניתין ודאי פליגא וכר' יהודא אתיא:

אבל לפ"ז תיקשי טובא אדברי הרמב"ם שפסק בפ"ד מהל' פרה וכתב שם בהאי לישנא הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה וכו' וכן אם שחטה או שרפה וכו' בד"א שהזה או שרף או שחט כנגד הדרום או כנגד הצפון וכו' אבל אם עמד בין מזרח ומערב ופניו כנגד ההיכל אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשירה עכ"ל. ולפי מ"ש דע"כ גם לרבא מתני' דפרה ע"כ כר' יהודא אתיא דס"ל אל נוכח דוקא ובעינן הזיות מכוונות כנגד הפתח דוקא היאך פסק דלא כסתמא דמתני'. ואמנם הראב"ד ז"ל השיג עליו שם וכתב עליו וז"ל אמר אברהם לא נראה בהזאה שהרי אמרו במשנה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה ובמדות אמרו שהיה מכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם אלמא בעינן כיוון וראייה עכ"ל והרב בכסף משנה כתב שם ליישב ומפני שיש דקדוקי דברים בדברי הכ"מ נכון הוא להעתיק לשונו וז"ל שם הזה ולא כיון וכו' ומ"ש וכן אם שחטה וכו' בר"פ פרת חטאת וכו' וכר' יוחנן וכו' ומ"ש בד"א שהזה או שרף וכו' בפרק הקומץ רבה וכו' רבא אמר הא והא רבנן הא דקאי מזרח ומערב ואדי וכו' וגי' הספרים דידן בספרי רבינו אע"פ שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשירה והראב"ד היה גורס בדברי רבינו אע"פ שלא כיון כנגדי הפתח וכו' וכתב עליו א"א לא נראה בהזאה וכו' ויש ליישב אותה גירסא לדחוק ולומר שמה שצריך שיכוין ויראה פש"ה הוא למצוה מן המובחר אבל כל שלפניו אל ההיכל אל פני אהל מועד מיקרי אע"פ שלא היה כנגדי הפתח עכ"ל. והרבה יש לעיין בדבריו בכוונתו ובישוב דבריו והנה כוונתו במ"ש שהראב"ד היה גורס בדברי רבינו אע"פ שלא כיון כנגד הפתח לא ידעתי מאין מצא מקום כן מדברי הראב"ד והרי הראב"ד העתיק לשון המשנה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה ומחמת זה כתב שלא נראו לו דברי הרמב"ם בהזאה ואי היתה גירסתו בספרי הרמב"ם כגי' הכ"מ כ"ש דשפיר כתב שלא נראו לו דבריו דבמשנה קתני שאפילו כיון כנגד ההיכל ולא כיון כנגד הפתח פסולה וכ"ש אם לא כיון אפי' כנגד ההיכל כלל דפסולה ובזה אפשר לדחוק דכוונתו מדלא כתב בהשגתו בדרך כ"ש וכתב סתם אלמא בעינן כיוון וראיה משמע דעל אותה כוונה דכתב הרמב"ם דלא בעינן כתב הוא דבעינן ולדבריו ודאי בעינן כיון כנגד הפתח משמע שהיה גורס בדבריו אעפ"י שלא כיון כנגד הפתח דאי היה גורס כגי' הכס"מ היה לו ליכתב אלמא אפי' כיון כנגד הפתח וראית הפתח בעינן ואמנם במ"ש ויש ליישב אותה גירסא לא ידעתי אם כוונתו שגם אותה גירסא יש ליישב וכ"ש גי' קמייתא דאתיא שפיר בפשיטות נסתרה דרכו ממני היאך מתיישב אותה גי' דלא תיקשי עליה קושית הראב"ד בדרך כ"ש דאפילו כיון כנגד הפתח מעכב ואיהו כתב דאפילו לא כיון כנגד ההיכל כלל כשירה ומיהו אפשר לפרש דבריו דכוונתו דאותה גירסא לחוד הוא דיש ליישב ולדחוק משא"כ גי' ראשונה דאין ליישבה כלל דכיוון אל ההיכל ודאי בעילן לעכב:

ואמנם בעיקר ישובו לא ידענא שהתחיל בשתים וסיים באחת והרי הראב"ד הקשה עליו בתרתי דבעינן שיכוין ההזאה כנגד הפתח וגם שיהא רואה הפתח בשעת הזייה ולזה הביא שני משניות חדא דפרה וחדא דמדות והוא כתב ליישב שמה שצריך שיכוין ויראה וכו' אם כוונתו נמי אהנך שתים דהיינו שיכוין הזייה כנגד הפתח וגם יראה את הפתח שניהם לא הוי אלא למצוה אם כן היה לו לסיים נמי אהזאה והו"ל לכתוב אבל כל שהזה כנגד ההיכל ופניו אל ההיכל הרואה אותו אל פני אהל מועד מקרי ואמנם זה ודאי יותר קשה דזה ודאי אי אפשר דהך דבעינן שיכוין הזאה כנגד הפתח אינו אלא למצוה מן המובחר דהרי בהדיא תנן הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה הרי להדיא דמעכבת ואם כוונתו ליישב הך דראיית הפתח לחוד ומ"ש שיכוין ויראה זהו כלשון המשנה שהיה מכוין ורואה אם כן אכתי היאך מתיישב קושיית הראב"ד מהך משנה דפרה דכוונת הזייה כנגד הפתח מעכב. והנראה בעיני מפשט לשונו ודבריו דקושיא זו ממשנה דפרה אינו תופס לקושיא כלל משום סוגיא דכאן דאוקי רבא הא דקאי מזרח ומערב והא דקאי צפון ודרום וס"ל דמתניתין דפרה נמי בהכי מתפרשת דקאי צפון ודרום וכמו שלא מכוונות דברייתא וס"ל דעיקר קושיית הראב"ד הויא מהך מתני' דמדות דקתני שהיה הכהן מכוין ורואה פתחו ש"ה ומשום זה נראה לו דהראב"ד היה גורס בדברי רבינו אע"פ שלא כיון כנגד הפתח ומפרש לה דאכהן קאי שהיה עומד פניו כנגד ההיכל אע"פ שלא כיון לעמוד כנגד הפתח לראות את הפתח ומשו"ה קשיא ליה ממשנה דמדות אבל אם היה גורס אע"פ שלא כיון כנגד ההיכל לא היה אפשר לפרש אעמידת כהן דהא כתב בריש דבריו ופניו כנגד ההיכל וע"כ צריך לפרש דאהזייה קאי שלא כיון הזאה כנגד ההיכל ולא הוי קשיא עליה מידי והשתא יש לפרש בפשיטות מ"ש ויש ליישב אותה גירסא כוונתו דגם אותה גי' יש ליישב ולדחוק וכ"ש גי' קמייתא דא"ש בפשיטות וכמ"ש כן נראה בעיני פשט דבריו ואמנם עיקר ישובו תמוה מ"ש דאינו אלא למצוה מן המובחר מצוה זו מנין אי מקרא ילפינן הרי כתיב חוקה בפרשת פרה לעכב כל מה שנאמר בה ואי לא ילפינן לה מקרא מצוה גופא מנלן אם לא שנאמר דהלכה למשה מסיני הויא כן וכל זה מנ"ל להרמב"ם. ותו מ"ש אבל כל שפניו וכו' אלפני אה"מ קרינן ביה הוא תמוה דלא כתיב בהזייה דפרה אל פני אה"מ. אל נוכח פני אה"מ הוא דכתיב אם לא דט"ס הוא ועכ"ז אינו מתיישב נמי הך קרינן ביה ואין להאריך כאן עוד בזה:

ואמנם לעניננו מה שנראה מדבריו דהך משנה דפרה נמי מתפרשת בעומד צפון ודרום כבר כתבתי בס"ד דע"כ אין לפרש כן וגם מדברי הראב"ד נראה דעיקר קושייתו היה מהך משנה דפרה דבעינן כוונת הזייה כנגד פתח ההיכל ומעכבת ובאמת היא קושיא גדולה וכמ"ש ואמנם גם דברי הראב"ד צריכין ישוב במה שכתב לא נראה בהזאה שאמרו במשנה וכו' דמשמע דוקא בהזאה לא נראה לו מ"ש אף על פי שאינו מכוין כנגד הפתח משום דבמשנה אמרו הזה ולא כיון וכו' אבל בשחיטה ושריפה אתיא ליה שפיר האי דינא דהרמב"ם ובזה צריך ישוב מסוגיא דזבחים ר"פ פרת חטאת שהבאתי לעיל דאמרינן שם דלר' יוחנן שחטה או שרפה שלא כנגד הפתח פסולה ויליף לה מושחט והזה ושרף והזה דמקשינן שריפה ושחיטה להזאה מה הזאה שלא כנגד הפתח פסולה וכו' וכיון דהנך מהיקשא דהזאה ילפינן ודאי דדומיא דהזאה ממש בעינן דהיינו שיהא מכוון כנגד הפתח ממש ואין לחלק ביניהם כלל ואין לומר דמשו"ה לא קשיא ליה להראב"ד מהנך משום דאיכא בהו פלוגתא ואיכא למימר דפסק כמ"ד כשירה דז"א דנהי דבשריפה איכא למימר דפסק כר' אושעיא לגבי ר' יוחנן אבל גבי שחיטה דפליגי ר' יוחנן ור"ל ואנן קיימא לן דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל בכל דוכתין לבר מתלת מילי וכמפורש בחולין ומיהו בהא איכא למימר דלא גריס הך פלוגתא דשחיטה כלל והך דשחטה שלא כנגד הפתח מכלל הך פלוגתא דשריפה נפקא ליה לרב אדא ב"א וכן משמע מדברי התוס' שם וגם הרש"ק מחק שם הך פלוגתא דשחיטה יע"ש ובמ"ש שם בס"ד מיהו הא קשיא אי לא פסק בהך כר' יוחנן א"כ האיך כתב תחלה הזה ולא כיון כנגד ההיכל וכו' וכן אם שחט או שרף וכו' ומנ"ל בשחיטה ושריפה כלל הך דכנגד ההיכל ואפילו לצד דרום או צפון מנ"ל דפסולה כיון דלא מקשינן להזאה דלמ"ד דלא מקשינן לא נתפרש כלל בהנך כנגד ההיכל וכדמוכח הסוגיא דשם ואף דהרמב"ם כתב שנאמר ושחט אותה לפניו ע"כ צריך לפרש דאהיקשא דשחיטה וכן שריפה להזאה סמיך וכמו שפירש הכסף משנה שם דמושחט אותה לפניו ליכא למילף כלל כנגד ההיכל וביומא דף מ"ב דרשינן מיניה לרב שיהא זר שוחט ואלעזר רואה ולשמואל שלא יסיח דעתו ממנה יע"ש ולא משמע נמי מהאי קרא כנגד ההיכל כלל דלא מיירי האי ענינא מהיכל כלל עד והזה דכתיב בתריה אלא ודאי מהיקשא קאמר והיינו כדר' יוחנן וא"כ גם אשחיטה ושריפה קשיא כיון דבהזאה בעינן מכוין כנגד הפתח דוקא ממילא דה"ה בשחיטה ושריפה ומ"ט לא קשיא ליה להראב"ד אלא אהזאה בלבד ואפ"ל דאה"נ דגם אשחיטה ושריפה פליג הראב"ד עליו ומה שלא הזכיר אלא הזאה משום דהזאה מפורש להדיא במשנה ועכ"פ האיך שיהיה דברי הרמב"ם וודאי קשיין מהך משנה דפרה דע"כ אין לפרש מתני' דאצפון ודרום קאי וכמש"ל בס"ד:

אבל אחר העיון נראה דגם סוגיין לא מתיישב בדרך שכתבתי דרבא מוקי למתני' דפרה כר' יהודא חדא דא"כ דע"כ סתמא דמתני' אתיא כר' יהודא למה ליה לרבא לאוקמי תרוייהו ברייתות כרבנן ובתרי גווני דלא כהלכתא דודאי הלכה כסתמא דמתני' טפי ניחא לאוקמי הך ברייתא דשלא מכוונות פסולה כר' יהודא כיון דסתמא דמתני' כוותיה אתיא ותו אי הך מתני' דפרה ע"כ לא מיתוקמא אלא כר' יהודא א"כ ע"כ הך דזבחים דפליגי בשחיטה ושריפה דס"ל לר' יוחנן שלא כנה"פ פסולה ויליף מהזאה נמי כר' יהודה הויא וא"כ קשה הא לא ילפינן הנך מהזאה אלא מטעם סמוכין *)דתרי קראי הויין בין הגהה דשחיטה והזאה בין דשריפה והזאה *)יעוין בזה בתוס' דבכה"ג לאו היקשא הויא אלא יבמות קף ד' ע"א ד"ה סמוכין הויא ור' יהודא הא לא דריש דכתיב לא תלבש וכו':

סמוכין בכל התורה אלא היכא דמופנה והכא ליכא הפנאה מדלא מקשינן מיניה לאידך הך הפנאה מאי עביד ליה ועוד בלאו"ה כל הנך קראי דרשינן להו ביומא דף מ"ב ומ"ג יע"ש. מיהו לפי מ"ש התוס' ביבמות דף ד' ע"א ד"ה וכי מפני שסמכו וכו' לחד תירוצא דהיכא דאיכא וי"ו מוסיף על ענין ראשון מודה ר' יהודא דדרשינן יע"ש י"ל בהנך דושחט והזה ושרף והזה נמי משום וי"ו מוסיף הוי. מיהו לאינך תירוצא דשם לא א"ש. ותו גם בתחלת הסוגיא קשיא דקשיא להו רומיא דברייתות אהדדי מ"ט לא קשיא ליה ממתני' אברייתא דקתני שלא מכוונות כשירות ומתני' ודאי אלימא לאקשויי וכה"ג פרכינן בגיטין דף כ"ז ע"ב ור' זירא מ"ט לא אמר כרבה וכו' יע"ש ודוחק לחלק משום דהתם הוי מתני' אמתני' והכא הוי מתני' אברייתא מ"מ ודאי אלימא לאקשויי טפי ממתני' אברייתא יותר מברייתא אברייתא דמתני' עיקר טפי וכמו שפירש"י בגיטין שם והנראה בעיני בזה דהא דאמרי' הכא דלרבנן אל נוכח לאו דוקא אין הכוונה דלא בעינן כלל אל נוכח אלא דרבנן דרשי מאל נוכח פני אה"מ דבעינן שיהא הכהן המזה מתכוין ורואה פתחו של היכל ולא בעינן שיעמוד מכוון כנגד פתחו של היכל ויזה במכוין כנגד הפתח אלא בכל מקום שהוא עומד ובלבד שיהא רואה משם פתחו ש"ה ובעינן שיהא רואה ממש בשעת הזייה והיינו דתנן במדות שיהא מכוין ורואה פתחו ש"ה ואיתא נמי ביומא דף י"ו ומהאי קרא הוא דילפינן וכן פירש"י ביומא וכן פי' הר"ש והרמב"ם במדות וזהו לרבנן דסגי להו בראיית פ"ה בלבד ולהדיא יש להוכיח מסוגיא דיומא דגם לרבנן דו' יהודא בעינן שיהא מתכוין ורואה פש"ה דבעי לאוקמי התם הך מתני' דמדות כר' יהודה ומקשינן עלה ומסיק דע"כ לאו ר' יהודה היא יע"ש אלמא דאפילו לרבנן דר' יהודה נמי בעינן שיהא מתכוין ורואה פש"ה בשעת הזייה והיינו מהאי קרא וכמ"ש:

ועוד נראה דיש לומר דדוקא לרבנן בעינן שיהא מתכוין ורואה דאינהו דרשי הכי לקרא דוהזה אל נוכח וגו' היינו שיהא הכהן רואה פש"ה בשעת הזייה אבל לר' יהודא דס"ל דקרא כפשטיה ואל נוכח על הזייה קאי דבעינן שתהא הזייה מכוונת כנגד פ"ה דוקא מנ"ל תו דבעינן נמי שיראה פ"ה וביומא דפרכינן אהא דקאמר ה"מ ר' יהודא היא מהך דס"ל לר' יהודה מזבח ממוצע אה"נ דהו"מ למיפרך דע"כ לא אתיא כר"י דלדידיה כיון דדריש קרא אהזייה גופא תו לא בעינן שיהא מתכוין ורואה דמנ"ל אלא משום דלא מצינו להדיא דס"ל לר' יהודא הכי אלא מדיוקא דמילתא אחריתא דאל פני הכפורת משו"ה ניחא ליה למפרך מהך דמצינו לו *)בהדיא ויתיישב קצת בזה מה שהקשה רש"י הגהה שם דף י"ז דאכתי הו"מ לאוקמי כר' *)וכעין זה כתבו גם התוס' יהודא יע"ש ואין להאריך כאן בענין שם ד"ה ה"מ ר"י' וכו' יע"ש ועוד משום דאכתי הו"מ זה ועכ"פ הא ודאי דגם לרבנן בעינן למימר ר"ש היא או ר' יוסי שיהא מתכוין ורואה ומהאי קרא דאל היא דס"ל נמי מזב' ממוצע נוכח ואע"ג דס"ל אל נוכח לאו דוקא וכמ"ש התוס' שם להכי היינו דהזייה לא בעינן שיהא מכוון פריך דמדות ע"כ לא ס"ל אל נוכח דווקא וס"ל דאכהן קאי שיהא מזבח ממוצע יע"ש :

מכוין ורואה:

והשתא נראה לי הא דמשני רבא הא והא רבנן הא דקאי מזרח ומערב וכו' היינו משום הך מילתא גופא דגם לרבנן בעינן שיהא רואה פש"ה וכשעומד פניו למערב אז יכול לראות פש"ה ואפילו אינו עומד מכוון כנגד ההיכל מ"מ מכיון שעומד פניו כנגד הצד של פ"ה דהיינו פניו למערב ויכול לראות משם פש"ה שפיר דמי והא דקאי צפון ודרום דבכה"ג שעומד פניו לצפון או לדרום ודאי אי אפשר שיראה פש"ה שהוא לו מן הצד וכ"ש בעומד אחוריו למערב ומה"ט הוא דפסול משום דאינו רואה פש"ה בשעת הזייה דזה מעכב ודאי לרבנן ונראה דאפילו עומד מזרח ומערב כל שעומד במקום שאינו רואה פש"ה הזייתו פסולה אלא דניחא ליה לאוקמי בפשיטות דקאי צפון ודרום דבכל מקום אינו רואה פש"ה ומ"מ עיקר טעם הדבר משום ראיית פתח היכל הוי והשתא לפ"ז נראה דמתני' דפרה וודאי לא קשיא מידי דהא דקתני התם הזה ולא כיון כנגד הפתח היינו שלא כיון לראות כנגד הפתח והאי ולא כיון אכהן המזה קאי שלא כיון לעמוד לראות כנגד הפתח ובכל גווני בין שעמד צפון ודרום ומחמת זה לא אפשר לו לראות כנגד הפתח בין שעמד במקום שאי אפשר לראות ואפילו עומד מזרח ומערב כל שלא כיון כנגד הפתח דהיינו שלא היה רואה את הפתח בשעת הזייה הזייתו פסולה ואתיא שפיר כרבנן ומשו"ה נמי מעיקרא לא הוי קשיא ליה ממתני' אברייתא דקתני שלא מכוונות כשירות דברייתא ודאי אהזיות קאי וכדקתני שבע הזיות שבפרה וכן נמי לישנא דשלא מכוונות נמי משמע דאהזיות עצמן קאי שהם היו שלא מכוונות משא"כ מתני' דקתני הזה ולא כיון דמתפרש שפיר אכהן דהוא לא כיון לראות כנגד הפתח וזה ודאי מעכב ולא קשיין אהדדי מידי ופריך מברייתא דקתני נמי כהאי לישנא ממש שלא מכוונות פסולות דמשמע בפשיטות דאהזיות קאי והוצרך לשנויי דתנאי היא ורבא משני תרוייהו כרבנן ושלא מכוונות דפסולות אכהן קאי דעמד בכה"ג שלא היה מכוין לראות פש"ה וכמתני' דפרה והשתא לפ"ז סוגיא דזבחים נמי מתפרשת בכה"ג דהא דקאמר שחט שלא כנגד פתח ההיכל פסולה היינו ששחט במקום שאינו יכול לראות משם פתח ההיכל פסולה וכל ששוחט במקום שיכול לראות משם מקרי כנגד פתח ההיכל ואע"ג דאין המקום מכוון ממש בשווי כנגד הפתח אבל שחט במקום שאינו יכול לראות כנגד הפתח פסולה וכן שריפה בכה"ג מתפרש ומהזאה הוא דילפינן להו ואתיא שפיר כרבנן ופרכינן נמי שפיר דהו"ל לפרושי חוץ מגתה בכה"ג דהיינו במקום שאינו רואה משם פש"ה וזה מקרי שפיר חוץ למקומה דמקומה הראוי לה היא שיהא יכול לראות משם פתח ההיכל והו"ל מקום שאינו רואה חול"מ והשתא אתיא הכל שפיר. וגם דברי הרמב"ם יש לפרש ולכוין על זה הדרך שכתב הזה ולא כיון וכו' זהו לשון המשנה דפרה ומפרש לה כמ"ש דהיינו שלא כיון שיראה כנגד ההיכל וזהו מה שסיים שנאמר והזה אל נוכח פני אה"מ עד שיכוין כנגד ההיכל ויהא רואהו וסיים ע"ז בד"א וכו' שעמד לצפון וכו' אבל אם עמד ופניו למערב אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשירה כלומר דעיקר העיכוב הוי שיהא עומד באופן שיראה את ההיכל בשעת עבודות הללו אבל אין זה מעכב שיהא המקום מכוון כנגד ההיכל בדקדוק אלא אפילו אין המקום מכוון בדקדוק כל שעומד שם באופן שרואה את ההיכל כשירה ונקט צפון ודרום או אחוריו למערב דזהו הדרך הפשוט שאינו רואה את ההיכל וכדנקט רבא כאן ובאמת ה"ה אם עומד במקום רחוק או מן הצד ביותר באופן שאינו יכול לראות משם את ההיכל אפילו פניו למערב נמי פסול דבהא כו"ע לא פליגי דבעינן שיהא יכול לראות את ההיכל בשעת עבודות אלו וכמ"ש ואתיין דברי הרמב"ם שפיר כהלכה

ואמנם בזה יש לעיין בדבריו במה שדקדק וכתב כנגד ההיכל ויהא רואהו וכן בתחלת לשונו כתב כנגד ההיכל דמשמע מזה דלא בעינן אלא שיהא רואה את ההיכל איזה מקום מן ההיכל אעפ"י שאינו רואה את הפתח ובמשנה דפרה קתני כנגד הפתח וכן במדות קתני שיהא מכוין ורואה את הפתח דמשמע דראיית הפתח דוקא בעינן אבל אם אינו רואה את פתח ההיכל אעפ"י שרואה את ההיכל שלא במקום הפתח לא מהני וכן מוכחת סוגיא דיומא שם דראיית הפתח דווקא בעינן ונראה שזהו כוונת הראב"ד בהשגה לפי גירסתו בדברי הרמב"ם אעפ"י שלא כיון כנגד הפתח בדקדוק וס"ל לפרש דברי הרמב"ם דכנגד ההיכל הוא דמעכב בכוונה וראיה אבל כנגד הפתח אינו מעכב בכוונ' וראיה וע"ז אמר דלא נראה דבמשנה אמרו הזה ולא כיון כנגד הפתח ובמדות אמרו שיהא מכוין ורואה פתחו של היכל אלמא דכוונה וראיה כנגד הפתח דוקא הוי' בעיכוב אבל מה שנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם דכוונתו בראיית ההיכל היינו שיראה את ההיכל ממש דהיינו שיראה פנימיות ההיכל שזהו המקום העיקר הנקרא היכל בכל מקום דהיינו כל האויר של היכל ואי אפשר לראותו אלא דרך הפתח ומה"ט הוצרך להיות כותל המזרח נמוך שיכול לראות את פתח ההיכל ומשם יראה בהיכל וכן סוגיא דיומא דמפרשינן שלא יהא פתח ההיכל מכוסה כנגדו היינו נמי כדי שיהא פתוח לפניו שיהא יכול לראות את ההיכל עצמו דהיינו פנימיות ההיכל דרך שם ועיקר הקפידא בראיית ההיכל תליא ודנקט בכל דוכתין פתח היינו דאי אפשר שיהא רואה פנימיות ההיכל אלא דרך הפתח. ונראה לענ"ד דטעמו ונמוקו עמו בזה משום דילפינן מיני' לא הוזכר פתח כלל דאל נוכח פני אה"מ הוא דכתיב ומנ"ל למילף מהכא דפתח דוקא בעינן ועל כן מפרש דמהכא ילפינן דבעינן ראיית אהל מועד ממש דהיינו פנימיות של אה"מ דהכי משמע לישנא דאל נוכח פני וממילא דבעינן שיהא הפתח פתוח לפניו שיהא רואה פנימיות דרך הפתח ועיקר קפידא דקרא בראיית אה"מ הוא דהויא ומפני שהביא הוא דרשא דקרא דקדק וכתב ראיית ההיכל כמשמעותיה דקרא ובמשנה שאמרו הזה ולא כיון כנגד הפתח פירושו שלא כיון כנגד הפתח שיהא רואה דרך שם את ההיכל ומכוון בזה לשון המשנה דנקט ולא כיון כנגד הפתח ולא נקט ולא ראה את הפתח או לא כיון לראות את הפתח היינו משום דעיקר מילתא בראיית ההיכל תליא ודרך הפתח הוא שרואהו נקט לא כיון כנגד הפתח שיהא רואה דרך שם ההיכל כן נראה עוד בישוב דברי הרמב"ם וע"פ דרך זה נכון טפי גי' הספרים שלפנינו דגרסינן בדבריו אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק ועולה הכל יפה כל הסוגיות והמשניות בזה הדרך שכתבתי ודברי הרמב"ם עולין יפה כהלכה ודוק היטב:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה