אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן יט

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן יט

סימן יח

פלפול גדול בסוגיא אי אזלינן בתר מבטל או בתר בטל: (שם כ"ב ע"א במתניתין):

נתערב קומצה כו' ר' יהודא אומר במנחת כהן משוח וכו' והן בולעות זו מזו. וכתבו התוס' בד"ה והן בולעות זו מזו ותימא דמהאי טעמא נמי ליפסל לר' יהודא וכו' ועוד נתערב קומצה בשיריה וכו' ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ וכו' למה לן האי שינויא הא אמרינן דבלילתן שוה ואין בולעות זו מזו ומאי אין קומץ מבטל קומץ שייך כאן עכ"ל. בפשיטות נראה מדבריהם דכמו שתי קושיות הוי. חדא דלמה לן שינויא דר' זירא כלל דמעיקרא לא קשיא מידי כיון דבלילתן שוה ואין כאן בליעה זו מזו והיכי קאמר דליבטלו שיריה לקומץ. ותו קשיא להו אעיקר שינויא דקאמר נאמרה הקטרה בקומץ וכו' ויליף שיריה דלא מבטלי לקומץ אפילו היכא דשייך ביטול מהא דאין קומץ מבטל את הקומץ והיכי יליף מיניה הא בקומץ שנתערב בקומץ לא שייך שם ביטול דאין כאן בליעה כלל דהו"ל כמו שלא נתערבו כלל כיון דאין זה בולע מזה כלום והאיך נילף מיניה להיכא דשייך ביטול דלא יבטל הא' את חבירו ולא מצינו כה"ג דנילף מיניה במילתא דליתא גביה כלל זהו הנראה מפשט דבריהם אמנם לא ידענא מאי קושיא כלל דמאן לימא לן דמבליעת השמן פריך דליבטלו שיריה לשמן דקומץ דליהוי הקומץ חסר שמנו הא בפשיטות יש לפרש דאסולת דקומץ פריך כיון דמבטל דהיינו שירים לא הוי כבעל הוי ליה כמין בשאינו מינו א"כ ליבטלו סלת דשירים לסלת דקומץ שנתערב בו וכדרך שפירש רש"י כל הקושיות דשם דמביטול סלת בסלת פריך והביאו התוס' לשונו לעיל ד"ה והן בולעות בד"ר. ובדרך זה יתפרש שינויא דר' זירא דבקומץ שנתערב בקומץ נמי וודאי יש תערובת בסולתן דמתערב מקצת סולתו של קומץ זה במקצת סולתו של קומץ זה והא דלא בטלי חד בחבריה למיהוי כחסר סולתן היינו משום דהוי מין במינו ממש בין למ"ד בתר בטל אזלינן בין למ"ד בתר מבטל אזלינן וכיון דשייך כאן ביטול אלא שגזיה"כ הוא דלא בטיל שפיר ילפינן מיניה בגז"ש לענין שיריה דלא מבטלי סלת דשירים לסולת דקומץ. מיהו בזה אפשר לומר דבקומץ שנתערב בקומץ לא שייך ביטול אפילו בסלת והיינו טעמא משום דשניהם שוין בשיעורן ואין כאן ביטול ברוב כלל והא דפריך לעיל שם משתי מנחות שלא נקמצו וכו' וליבטליה שירים לטיבליה אע"ג דטיבלא הוי השתא טפי משירים היינו משום דהתם מיירי שלא נתערבו כל המנחות זו בזו דהא קתני אם יכול לקמוץ מזו בפ"ע וכו' אלא שמקצת סלת של מנחה זו נתערב במקצת סלת של מנחה זו וזה ודאי אי אפשר לצמצם שיהא התערובת שוה בשוה ואיכא רוב בחד מינא משו"ה פריך שפיר וליבטלו שירים לטיבלא דדילמא הוי סלת דשירים טפי מה שנתערב מסלת דטיבלא אבל בהך דקומץ בקומץ י"ל דמיירי בנתערבו כלן זה בזה ולא שייך השתא ביטול כלל אפילו גבי סלת בסלת:

אמנם אחר עיון קצת נראה דזה אינו דמ"מ כיון דס"ל לר' יהודה מין במינו לא בעיל ממילא ידעינן דאפילו נתערב קומץ בקומץ מקצת במקצת בדרך דאיכא רוב בחד מינייהו אפ"ה לא בטיל משום דמין במינו הוי לכ"ע *)ומכה"ג ילפינן בגז"ש כמו קומץ הגהה בקומץ דלא בטל אפי' היכא דשייך *) וראיתי בדברי רש"י ביטול ה"נ קומץ בשירים וקאי הכל בזבחים דף ק"י ע"א אביטול דסלת בסלת ולא מיירי התם שכיון לזה שכתבתי דפי' כלל מביטול דשמן ותו דע"כ צ"ל כן שם אהא דקאמר מה קומץ מביטול דסלת בסלת פריך לקמן ולא אין הקומץ מבטל חבירו מביטול דשמן דאי מביטול דשמן פריך ואפילו רבה עליו כדאמרינן מה שבולעין זו מזו א"כ הו"ל למיפרך בהקומץ רבה ולקח מדם בפשיטות לכ"ע בין למ"ד בתר בטל בין הפר וכו' ולא מייתי למ"ד בתר מבטל וליבטלו סלת דשירים ממתניתין דקתני כן לשמן דקומץ דהו"ל מין בשאינו מינו בהדיא וה"ט משו' דבמתני' ממש ונימא סלק את מינו כמי שאינו יש לומר דמיירי בכה"ג ושא"מ רבה עליו ומבטלו וכדאית ליה שנתערבו כולן ביחד לר' יהודא הכא במתני' בהדיא דמה"ט שייך בהם ביטול להכי פוסל בקומץ שנתערב במנחת נסכים מייתי מקרא דע"כ מוכח דאפי' רצה א' על חבירו דשייך ביטול נמי לא בטל ודוק:

וכדאסיק רבא לקמן מיהו בזה יש לומר דאה"נ דהו"ל להתוס' לאקשויי בפשיטות כדרך שכתבתי לפי מאי דס"ל לפרש הך דלקמן משום ביטול שמן אלא דזהו ממש קושיתם שהקשו מפשטא דמתני' מקומץ בקומץ מ"ט לא מיפסל לר' יהודא והך קושיא עדיפא להו דקשיא באמת אגופא דדינא. ומה שהקשו מסוגיא דלקמן היינו להביא ראיה דלא אמרינן הך סברא דכשבלילתן עבה אין בולעות זו מזו דאי נימא כן לא הוי פריך מידי ואה"נ דאסוגיא דלקמן לחוד הו"ל לאקשויי בדרך ממ"נ לפי מאי דס"ל לפרש דמשום ביטול שמן פריך הו"ל לאקשויי בפשיטות אי ס"ל דבולעות זו מזו אפילו בלילתן שוה א"כ ה"ל לאקשויי אליבא דכ"ע וליבטלו סלת דשירים לשמן דקומץ דה"ל מין בשאינו מינו ונימא סלק את מינו כמי שאינו וכו' ואי כשבלילתן שוה אין בולעות זו מזו השתא נמי לא פריך מידי אלא דניחא להו לאקשויי עיקר קושייתם אדינא דמתני' דקשיא לפי האמת. ועוד י"ל דאסוגיא דלקמן ליכא לאקשויי כן כלל משום די"ל דסוגיא דלקמן דפרכינן להנך אמוראי דפליגי בדר' יהודא אי אזיל בתר בטל או בתר מבטל וי"ל דאינהו לא ס"ל הך דרבא דקאמר קסבר ר' יהודא כל שהוא מין במינו ודבר אחר וכו' וס"ל דלא אמרי' סלק את מינו כמי שאינו וכו' ולא בטל לר' יהודא אפילו בכה"ג דגם זה מין במינו מקרי וכסברת המקשה דלקמן ומתני' דהכא מתרצי להו בפשיטות כדרך שכתבתי לעיל דבלא סוגיא דלקמן דאמר רבא סלק את מינו וכו' לא הוה קשיא מידי יע"ש. ועוד די"ל בפשיטות דלדידהו הוי קומץ ומנחת נסכים מין בשא"מ דבטל לא הוי כמבטל והמבטל לא הוי כבטל דקומץ אי אפשר לעולם שיהיה למנחת נסכים כיון דממנחת נדבה קאתי ומנחת נסכים א"א שתהי' כקומץ דמנחת נדבה והוי מין בשא"מ לש"ע אבל קומץ דמנחת נדבה בקומץ אחר דמנחת נדבה הוי מין במינו ממש ומשו"ה לא בטיל לר' יהודה. ולדידהו לא קשיא מעיקרא מידי ולא ס"ל הך סברא דרבא דסלק את מינו כלל. ובדרך זה יש לפרש דברי התוס' שתלו קושייתן אמתני' בהך דרבא דלקמן דקאמר סלק את מינו וכו' ואין להאריך בזה. ולעניננו דלפי"ז א"ש הך סוגיא דלקמן אפי' אם מביטול דשמן פריך לא הוי מצי למיפרך לכ"ע אלא למ"ד בתר בטל אזלינן קשיא ליה והא הכא דלא הוה בטל כמבטל וכן למ"ד בתר מבטל איפכא אבל משום הסלת דה"ל שאינו מינו ממש לא קשיא לי' כיון דלית להו הך סברא דסלק את מינו וליכא לאקשויי אסוגיא דלקמן אלא דהו"ל לאקשויי אהך דרבא ובזה ודאי ניחא בפשיטות דכיון דהיינו הך ממש מה שהקשו ממתני' דקומץ בקומץ הך קושיא עדיפא להו ולא הביאו מסוגי' דלקמן אלא לדחות הך סברא דכשאין שוין אין בולעין זו מזו דסברא היא לא הוה פריך מידי וזה נכון:

אמנם הא ודאי קשיא מ"ט לא ניחא להו לפרושי הך דלקמן דמשום ביטול סלת בסלת הוא דפריך וכדרך כל הקושיות דבסוגיא דלקמן דע"כ משמע מדבריהם דאינהו נמי מפרשי הקושיות קמייתות משום תערובת סלת בסלת מדלא הביאו כאן מן הקושיות קמייתות דכולהו מיירי בבלילתן שוה אלא ודאי משמע דאינהו נמי מפרשי להו משום תערובת סלת בסלת וכדרך פירוש רש"י ומ"ש הך קושיא לא ניחא להו לפרושי כן. ומה שנראה לענ"ד ליישב דהתוס' ס"ל דאע"ג דתערובת סלת בסלת הוי לח בלח משום דמתערב יפה כמ"ש התוס' לקמן בסמוך ע"ב ד"ה מכאן לעולין וכו' מ"מ לאחר הבלילה שנעשה כמו עיסה והוי גוש קצת דאז ודאי לא מתערב יפה כמו קמח והוי לה כל חתיכה וחתיכה שנעשה גוש כמין חטה וחטין בחטין הוי יבש ביבש ה"נ הך תערובת שמתערבין לאחר הבלילה הוי לה תערובת דיבש ביבש משום דודאי לא מתערב יפה כמו קמח בקמח כיון דהויין גושין ולא יתערבו טפי מחטין בחטין והשתא לפ"ז יש לומר דהתוס' אזלי לשיטתם דס"ל דבתערובת דיבש ביבש דקיי"ל דחד בתרי בטיל מ"מ אסור לאדם א' לאכלן כולן אפילו א' א' וכ"ש כולן כאחת וכמ"ש בפרק ג"ה (דף ק' ע"א) ד"ה בריה שאני וכו' ואף שכתבו התם בלשון ושמא וכו' לא מספקא להו אלא לענין שיאכלם אדם א' אחת ואחת ולא כולן כאחת אבל לאכלן אדם א' כולו כאחד ודאי אסור וטעם חילוק זה יתבאר אי"ה בסמוך בס"ד וכן כתבו התוס' להדיא בפרק התערובות (דף ע"ד ע"א) ד"ה פירש א' מהן וכו' דשלשה הראשונים אסור ליהנות מהם בבת א' יע"ש וכן כתבו שם ע"ב ד"ה ואב"א וכו' דליהנות מכולן בבת א' ודאי אסור יע"ש ובחידושי שם הארכתי מאד בענין זה בס"ד יע"ש והרא"ש חולק על דברי התוס' אלו בפרק גיד הנשה וס"ל דתערובת דיבש ביבש דחד בתרי בטיל הותרו כולם לאכלן לאדם אחד אפילו כולם כא' וטעם מחלוקתן הוא דהתוס' ס"ל הא דיבש ביבש חד בתרי בטיל לא שיהא בטל לגמרי שיתהפך האיסור להיות היתר לגמרי אלא האיסור בכל מקום שהוא איסור הוא ושם איסור עליו ומיהו כיון דמדאורייתא אזלינן בתר רובא וכשמתערב חד בתרי דאיכא רובא היתר אמרינן על כל חתיכה וחתיכה שהיא של היתר ומה"ט הותרו כל חתיכה וחתיכה בפ"ע אבל לאכלן כולן כאחד דודאי איכא איסור בהך אכילה ודאי אסור כיון דשם איסורו לא בטיל ממנו ובכל מקום שהוא איסור הוא והרא"ש ס"ל דיבש ביבש שנתבטל חד בתרי מיבטל לגמרי ונתהפך האיסור להיות היתר לגמרי ובטל שם איסור ממנו והוי כולו היתר גמור ומש"ה מותר לאכלן כולן כא' וכן נמי אם נתבשלו כולן יחד אחר שנתערבו יבש ביבש ונתבטל חד בתרי מותר התבשיל לגמרי ולא בעינן ששים נגד האיסור מה"ט גופי' משום דכבר נתהפך האיסור לגמרי להיות היתר ואין כאן שום איסור כלל זהו עיקר טעמן במחלוקתן בזה ועיין בדברי הרא"ש שם שהאריך בדבר זה ומשם יתבאר הענין טפי ולפ"ז בפשיטות יש חילוק לדעת התוס' בין אוכלן אדם א' כולו כא' באכילה אחת דודאי איכא איסור בהך אכילה והו"ל אכילת איסור ממש משא"כ בשאוכלן א' א' כל חד בפ"ע דבכל אכילה ואכילה איכא למימר דהיתרא היא ואע"ג דלאחר שיאכל את כולן נודע ודאי דהאי גברא איסור אכל מכל מקום כיון דבשעת אכילה דכל א' לא נודע ודאי דאיסור הוא אוכל דיש לומר הך אכילה דהיתרא היא איכא למימר דלא איכפת לן מזה מה שנודע לאחר מכאן דלמפרע ודאי איסור אכל ובהך סברא הוא דמסתפקי התוס' בפרק גיד הנשה אבל הא פשיטא להו דאיסור שנתערב בהיתר ונתבטל חד בתרי לא נתהפך האיסור להיות היתר לגמרי אלא שם איסור עליו בכל מקום שהוא ומשו"ה אסור לאכול את התערובות כולו כא' או ליהנות מכולו כא' בדבר האסור בהנאה ול"ד לתערובות דלח בלח לרבנן דס"ל מדאורייתא בטיל מין במינו ברוב ואפילו בבישול דנתהפך כולו להיות היתר לגמרי משום דמתערב יפה זה ואין כאן דבר מיוחד להיות שם איסור עליו ומשו"ה פקע ממנו לגמרי שם האיסור ונעשה כולו היתר ועיין היטב בזה בב"י בי"ד סימן ק"ט ובשאר פוסקים האחרוני' ובפר"ח ועיין בחידושי זבחים שהארכתי בענין זה בס"ד בפרק התערובות בדף ע"ד ובשאר מקומות ואין להאריך עוד בזה כאן:

ולעניננו בזה דלשיטת התוס' כל תערובות דיבש ביבש אע"ג דמתבטל ברוב מ"מ לא נתבטל לגמרי להתהפך משמו הראשון להיות כדבר המבטלו לגמרי אלא שמו הראשון עליו בכל מקום שהוא והיינו טעמא נמי בהא דאמרינן בבכורות אהך דנבילה בטילה בשחוטה לא שנו אלא לענין מגע אבל במשא מטמא והביאו כן התוס' במכילתין לקמן דף כ"ג ועיין בתוס' בבכורות שם שהאריכו קצת בזה ועכ"פ ודאי הטעם ס"ל להתוס' דלא נתבטל שמו ממנו בכל מקום שהוא ועיין ברא"ש בחולין בזה שכתב שם טעם אחר בזה לשיטתו יע"ש והשתא לפ"ז בנידון דידן לפי מ"ש דהתוס' ס"ל דלאחר הבלילה בשמן דנעשו גושין וחתיכות מקרי תערובות יבש ביבש ולשיטתם בתערובות דיבש ביבש אפילו היכא דמתבטל לא מתבטל לגמרי ובכ"מ שהוא שמו הראשון עליו אי אפשר לפרש כלל הא דפריך לקמן מנתערב קומצו בשירים דקתני ואם הקטיר עלתה לבעלים ופריך דליבטלו שירים לקומץ דהוי ליה כמין בשא"מ דתהא הקושיא מביטול הסלת בסלת דכיון דמיירי בכבר נקמץ ממנו דעל כרחך לאחר הבלילה הוי דאז הוי תערובות דיבש ביבש ואפילו אם מתבטל הקומץ בשירים כדין כל תערובות דיבש ביבש חד בתרי בטל מ"מ קתני שפיר ואם הקטיר עלתה לבעלים דמיירי בהקטיר את כל התערובות כולו וכיון דהקומץ בכל מקום שהוא לא נתבטל שם קומץ ממנו פשיטא דא"ש דעלתה לבעלים דהרי ודאי הוקטר קומצו דהרי הוקטר כל התערובות כולו כא' ויש בכאן גם הקטרת הקומץ ודאי דבכ"מ שהיא שם קומץ עליה והוקטר קומצו של זה ושפיר עלתה לבעלים וזה דומה ממש לנבילה שנתבטלה בשחוטה דאפ"ה מטמא במשא היכא דנושא את כל התערובו' ביחד משום דודאי נושא נבילה בהך משא וכן באוכל את התערובו' כולו ביחד דאסור נמי מה"ט משום דאיכא ודאי איסור בהך אכילה וה"נ בהך הקטרה ודאי הוקטר הקומץ כולו ושפיר עלתה לבעלי' ומאי קושיא כלל וע"כ צריך לפרש לשיטתם דהקושיא הוי מטעם ביטול השמן שבולעין השירים מן הקומץ ושמן משום דדבר לח הוא ומתערב בכל מקום שנבלע ואין לו מקום בפ"ע להיות שמו עליו ודאי דמתבטל לגמרי ונתהפך להיות כמבטל לגמרי דנתבטל שמו הראשון ממנו לגמרי כמו תערובות דאיסורין בלח בלח דלכ"ע מתבטל לגמרי למ"ד מין במינו בטל מדאוריי' ברוב דמתהפך לגמרי להיות כל התערובות כולו שם היתר עליו וכמש"ל בס"ד וה"נ בשמן דקומץ הנבלע בשירים אי מתבטל בו מתבטל להאי לגמרי ואין שמן דקומץ עליה והוי כשירים לגמרי וה"נ בהך דקאמר רבא סלק את מינו וכו' והסלת הוא דמבטל לשמן מתבטל הוא לגמרי ואין שמן הראשון עליו והו"ל מנחת נסכים חסר שמנה והשתא פריך שפיר לקמן אי נימא דבכה"ג מודה ר' יהודא דמין במינו בטיל היכא דלא אפשר להיות כמותה ליבטלו שירים לשמן דקומץ הנבלע בהם אי משום שמן בשמן דשמן דשירים הוי רוב או משום שמן בסלת דהוי רובא ובכה"ג מתבטל לגמרי ואין שם קומץ על שמן זה והו"ל קומץ חסר שמנו ויש לי להביא ראיה להך סברא דכתיבנא דהתוס' ס"ל דתערובות דלאחר הבלילה מיקרי תערובות דיבש ביבש מהך דקתני במתני' לר' יהודא בנתערב קומץ במנחת נסכים דפסולה מפני שזו בלילתה עבה וכו' דמשמע להדיא דאין בפסול זה אלא משום בליעת השמן בלבד ואמאי לא מיפסל הקומץ משום ביטול סולתו שמתבטל ברוב סולת דמנחת נסכים דעכ"פ יש במנחת נסכים עשרון שלם והקומץ הוא ודאי פחות מעשרון ונהי דלמסקנא לא קשיא משום דר' יהודא ס"ל מין במינו לא בטיל מ"מ קשיא בסוגיא דמייתי מהך דדם שנתערב דס"ל לר' יהודא דמין במינו לא בטיל ופריך וכי בולעות זו מזו מין במינו הא בפשיטות הו"ל לאקשויי אמתני' מיני' וביה דקתני שזו בלילתה עבה וכו' ותיפוק ליה דהקומץ נתבטל לגמרי בסלת דמנחת נסכים דהוי רובא ואי ס"ל מין במינו לא בטיל א"כ כי בולעות זו מזו מאי הוי ואף שיש לדחות כיון דמצינו במתני' דס"ל לר"י מין במינו לא בטיל פריך מיניה דס"ל להדיא כן ולא אצטריך למפרך מדיוקא מ"מ אכתי לא ניחא דאהך קושיא איכא לשנויי הא דידי' הא דרביה וכדמשני אביי בזבחים (דף ע"ט) יע"ש וע"כ צ"ל דהך קושיא אליבא דרבא הוי ולפ"ז טפי הו"ל לאקשויי אמתניתין מיני' וביה דהוי קושיא אליבא דכו"ע ותו דגם למסקנא תיקשי לאביי דלא ס"ל הא דאמר רבא קסבר ר' יהודא וכו' סלק את מינו וכו' דבפ' גיד הנשה (דף ק') מוקי אביי להך דרב דס"ל כר' יהודא בשקדם וסילק את האיסור אלמא דלא ס"ל הך סברא דאמר רבא אליבא דר' יהודה דרבא מוקי לה התם אפי' תימא בשלא קדם וסלקו קסבר ר' יהודא וכו' ולאביי ע"כ צריך לתרץ קושיית הש"ס כדמשני בזבחים הא דידי' הא דרבי' וכמו שיתבאר אי"ה בסוגיא דלקמן בס"ד וא"כ אכתי תיקשי מתניתין מיני' לאביי אי ס"ל מין במינו בטל תיפוק לי' דהקומץ נתבטל לגמרי במנחת נסכים ותו להנך אמוראי דלקמן (דף כ"ג) דס"ל לר' יהודא לא הוי מין במינו אלא אם כן אפשר לאחד מהם להיות כחבירו או בתר בטל או בתר מבטל והך דמתני' בקומץ שנתערב במנחת נסכים ליכא שום חד מיני' שיהא אפשר להיות כחבירו כמ"ש לקמן בס"ד ולא מיקרי הך תערובות דמתניתין מין במינו כלל וא"כ קשיא למה לי' למימר שזו בלילתה עבה וכו' ותיפוק ליה משום דהקומץ נתבטל לגמרי במנחת נסכים דהוו רובא ואיכא נפקא מינה טובא בהך דינא להיכא דבלילתן שוה כגון שנתערב מקצת מנחת נסכים בכולה מנחה דכהן משוח או איפכא דמשום בליעת שמן ליכא ומשום ביטול הסלת לגמרי איכא ובלא"ה נמי הך טעמא עדיפא טפי ולא הוי צריך למימר כלל הך דזו בלילתה עבה וכו' ואין לומר דנקט האי טעמא משום פסול דמנחת נסכים דזה אינו דבמתני' לא מיירי כלל מפסול דמנחת נסכים דהא בלשון יחיד קתני פסולה ואקומץ לחוד קאי ובקומץ בלאו האי טעמא נמי מיפסל אמנם לפי מ"ש א"ש דהכא מיירי לאחר הבלילה דקומץ ודאי לאחר הבלילה הוי וה"ל יבש ביבש וליכא למימר כלל דמתבטל לגמרי וכמש"ל בשיטת התוס' וע"כ הוצרך לומר משום שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה ומשום בליעת השמן דהוי לח דמתבטל לגמרי כמ"ש ואין להאריך עוד:

והשתא א"ש דע"כ הך דלקמן דפריך מנתערב קומצה בשירי' מבליעת השמן הוא דפריך וקשיא להו להתוס' שפיר וניחא נמי דלא קשיא להו מקושיות קמייתות משום דהתם במנחת שלימות מיירי ויש לומר מדקתני סתמא משמע דאפי' קודם בלילה מיירי ואיכא נמי תערובות דסלת בסלת דהוי לח בלח ומתבטל שפיר לגמרי והא דלא קשיא להו מהך דקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה דפריך מיניה לקמן קודם הך בזה י"ל דמשום בליעת השמן נמי קשיא להו שפיר אי קודם בליעה מיירי דכסולת שעדיין לא נבלע בו שמן. והך סלת בולע שפיר משמן דקומץ ואין להאריך בענין זה דבלא"ה אין זה כל כך קושיא די"ל משום דאהך דנתערב קומץ בשירים הוא דהוי עיקר שינויא דר' זירא וכמ"ש התוס' לקמן ניחא להו להתוס' לאקשויי מהך דעיקר קושייתם אשינויא דר' זירא הוי דמייתי מגז"ש דהקטרה הקטרה. כל זה נ"ל ליישב דברי התוס' על פי שיטתם דס"ל בתערובות דיבש ביבש לא נתבטל שמו לגמרי אמנם לשיטת הרא"ש דס"ל דגם בתערובות דיבש ביבש נתבטל שמו לגמרי ונתהפך האיסור להיות היתר לגמרי לשיטתו ויש לפרש הסוגיא דלקמן בפשיטות דקשיא ליה מביטול הסלת בסלת. מיהו הך דמתניתין דהכא קשיא לדידיה וכמש"ל בס"ד. וע"כ צ"ל לשיטת הרא"ש דאה"נ דהו"מ למימר במתניתין טעמא דביטול הסלת אלא דניחא ליה למינקט האי טעמא דבליעת השמן משום פסול דמנחת נסכים ואע"ג דלא קתני בהדיא אלא פסול דקומץ מ"מ נקט האי טעמא דליסגי גם אפסול דמנחת נסכים דנדע ממילא דתרוייהו פסולין ודע דלפי מ"ש לעיל מתיישב קושיית התוס' דנא תיקשי סוגיא דלקמן אפי' לפי שיטתם דהקושיא הוי משום בליעת השמן ומשום דסתם קומץ בלילתו רכה טפי מבלילת שירים וכמו שהבאתי לעיל מברייתא דסוטה דצריך שיקמוץ ממקום שנתרבה שמנו ונראה לענ"ד שאין לתמוה האיך יהיה מקום א' נתרבה שמנו טפי כיון דצריך לבלול יפה דיש לומר בפשיטות דהא איכא יציקה אחרונה שהיתה אחר הבלילה וכדאיתא לקמן דף ע"ד ע"ב ואחר יציקה זו שוב לא היה בולל וביציקה זו יש מקום שנתרבה שמנו טפי דהיינו אותו מקום שהיה יוצק השמן שם ונשאר השמן במקום זה ונבלע בו כיון שלא היה בולל אחר זה ועכ"פ היאך שיהיה ודאי כן הוא דקומץ בלילתו רכה טפי משירים ושפיר קשה ליה לקמן מבליעת השמן דשירים בולעין מקומץ ומתבטל השמן דקומץ בשירים לגמרי וה"ל קומץ שחסר שמנו לאחר הקמיצה וא"ש נמי דשייך ביטול דקומץ שנתערב בקומץ משום דאי אפשר שיהיו שניהם בלילתן שוה וכמש"ל בס"ד וכ"ש לפי מ"ש כאן דהך דמקום שנתרבה שמנו היינו שמן דיציקה אחרונה ואין שיעור לשמן זה ויכול להיות במנחה אחת טפי מבחברתה דלא היה מצמצם תחלה כיון דאין שיעור לשמן זה וממילא דגם בקומצין פעמים שזה בלילתו רכה וזה בלילתו עבה ושייך בו שפיר בליעה ובטול אלא דלא בטיל משום דהו"ל מין במינו ממש ושפיר יליף מיניה בגז"ש לענין שירים נמי דלא מבטלי לקומץ כל זה נראה לענ"ד נכון ודוק היטב:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה