אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן יח

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן יח

סימן יז

פלפול גדול בדין אי מטבע במלה או לא, ופליאה על מל"מ:

שם ע"ב בגמ' לא נצרכה אלא לבן בוכרי. דתנן אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל ר' יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכו' הואיל ועומר ושתי הלחם ולה"פ משלנו הם האיך נאכלין וכו'. ראיתי במשנה למלך בפ"ז מהלכות מעילה שהביא שם משם גדול א' שרוצה להוכיח מכאן סברת התוס' שכתבו בסוף מעילה דמטבע חשיב ולא בטיל מן התורה. מדאמרינן כאן האיך נאכלין והלא רוב השקלים היו משל ישראלים ולוים. אלא ודאי דאין מטבע בטל ברוב. והוא ז"ל דחה ראיה זו וכתב שאין מכאן ראיה דהוי מן התורה דילמא מדרבנן הוא דבטל. ולא ידענא היאך אפשר לומר מדרבנן הא אינהו סברי למיפטר עצמם מהבאת שקלים מטעם זה והביאו ראיה מכאן דלא חייבינהו רחמנא בשקלים אלמא דמדאוריי' הוי דאי מדרבנן הוי אבל מדאורייתא בטל א"כ מחייבי מדאורייתא בהבאת שקלים היאך באו ליפטר עצמן מטעם זה ואי משום דכיון דתיקנו רבנן דלא ליבטל אי אפשר להם להביא שקלים אע"ג דמחייבי מדאורייתא ונימא דבזה יש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה דהוי בשב ואל תעשה זה אינו דבשביל זה אין צריכין לעקור מצוה זו לגמרי ושלא יהא לכהנים חלק בכל קרבנות הצבור הא אפשר שיתקנו לשכה בפ"ע לשקלי כהנים שלא יערבו עם כל השקלים ואח"כ ליטול משקלי ישראלים בלבד לצורך עומר ושתי הלחם ולה"פ של כל השנה ואח"כ לערבם כולם וליטול מהם לצורך כל הקרבנות צבור ולא יתבטל מצוה זו לגמרי מכהנים אלא ודאי דמדאורייתא לא בטיל והוכיחו מכאן דלא חייבינהו רחמנא בהבאת שקלים כלל מדלא פי' קרא דלה"פ ועומר ושה"ל יביאו משל ישראל דוקא ושלא יערבו השקלים מעיקרא וקרא סתמא כתיב למדו מכאן שלא יתחייבו מן התורה בהבאת שקלים:

אמנם עוד דחה ראיה זו דלפי האמת הא אנן לא ס"ל כן אלא אדרבא ס"ל דמחויבים להביא ואי משום עומר ושה"ל ולה"פ סבירא לן דהאי וכל מנחת כהן איירי במנחת כהן גרידא אבל בהנך אמרינן זיל בתר רובא וכן פירש"י בהדיא בערכין [דף ד'] יע"ש וזה הדיחוי הוא נכון ואדרבא דברי הגדול שהביא הם תמוהים האיך הביא ראיה מסברא דחויה דהוי דלא כהלכתא:

אמנם לפי דברי המשנה למלך נראה דאדרבא יש מכאן קושיא לסברת התוס' דס"ל דמטבע אינו בטל מן התורה דא"כ תיקשי באמת האיך נאכלים הא מנחת כהן כליל היא וזיל בתר רובא ליכא למימר כיון דאינו בטל מן התורה אבל אני לענ"ד שותא דהנך אשלי רברבי לא ידענא בעיקר מילתא דבעו למימר דטעמייהו דכהנים משום דמטבע שלהם לא בטיל וקרינן בהנך מנחת כהן והאיך נאכלים ואני תמי' בזה וכי מטבעות קרבין והלא סלת קרבה ובשקלים לקחו סלת ונמצא שיש לכהנים חלק בסלת וחלקם בסלת מיבטל בטיל ומה לי אי בטלו מטבע שלהם או לא בטלו כיון דהשתא לקחו סלת הרי חלקם בסלת הוי ואין לומר דאי מטבע לא בטיל א"כ הו"ל כמחצה על מחצה במטבעות ויש לחוש שמא כל הסלת הזה ממעות של כהנים לקחו והו"ל כולו דכהנים א"כ תיקשי על כל קרבנות הציבור האיך הם קרבין כיון דמטבע לא בטיל וכשלוקחי' קרבנות הציבור מן המעות איכא למימר דילמא הנך מעות דעשרה או עשרים יחידים הוי ואין קרבנות הללו באים משל ציבור אלא משל הנך יחידים ואנן משל כל הציבור בעינן ומ"ש כהנים משאר יחידים וכמו דאיכא למיחש דילמא כל המעות הללו של כהנים הוו ה"נ איכא למיחש על כל יחידים מישראל דילמא של הנך הם ואדרבא בזה אין ספק דודאי של יחידים איזו שיהיה הם וכיון דמטבע לא בטיל ובכל מקום שהם מעות פלוני הם האיך קרבנות הציבור קרבין כלל הא בכל קרבן איכא לספוקי דילמא לקחו אותו ממעות פלוני ואינו של צבור אלא של יחיד אלא ודאי צריך לומר כיון דאמר רחמנא דליתו שקלים כל ישראל ולערבינהו ויקחו מהם קרבנות הצבור ע"כ בעינן שימסרנו לצבור יפה שיהא לכל א' וא' מישראל חלק במטבע שלו או דרחמנא זכי ממילא לכל א' וא' מישראל שיהא לו חלק בכל מטבע של כל א' וא' מישראל ובלאו הכי נמי דרך שותפות הוא כן שמזכה לכל א' וא' במטבע שלו שיהא חלק לשותפו במטבע שלו והוא יהיה לו חלק במטבע של שותפו וכן הוא בכל שקלי ישראל ובדרך הזה כשקונין קרבן מאיזה מטבע שיהיה יש לכל א' וא' מישראל חלק באותו קרבן כיון שהיה לו חלק במטבע זו וא"כ לפ"ז אין ענין כאן כלל לביטול המטבעות דאי כהנים חייבים בשקלים יש להם להביא כדרך כל ישראל ויהיה לכל ישראל חלק בכל מטבע ומטבע שלהם וכן להם יש חלק בכל מטבע ומטבע של כולם וכל ישראל כדרך כל המביאין ונמצא דלפ"ז כשקונין הסולת לצורך עומר ושתי הלחם ולחם הפנים ודאי ליכא כאן לכהנים טפי מחלקם המגיע להם לפי ערך שהם במספר נגד כל ישראל ובסלת הוא דשייך הביטול ולא במטבעות דע"כ הוי ס"ל לכהנים דחלקם לא בטל ומש"ה הוי קשיא להו האיך נאכלין וטפי היה ניחא לומר דטעמייהו דכהנים דס"ל כר' יהודה דמין במינו לא בטיל מן התורה ומה"ט הוי קשיא להו אי יש להם חלק בהנך מנחות חלקם לא יבטל משום דה"ל מין במינו והאיך נאכלין:

וקצת משמע כן בירושלמי דשקלים דר' יהודה הוא דס"ל כן דאי היו הכהנים מביאין שקלים אינו בדין שיהיו מנחות הללו נאכלים דגרסינן התם כך משיבים חכמים לר' יהודה חטאת יחיד מתה ואין חטאת צבור מתה מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל וקשי' משיבין ליה לאדם דבר שאינו מודה בו שאין חטאת צבור מתה ר' יהודא אומר תמות כו' יע"ש מזה משמע דר' יהודא גופיה הוא דס"ל כי הך דכהנים דאי הוי מייתי שקלים מנחות הללו אי אפשר שיהיו נאכלין ואתי שפיר לפי מ"ש דר' יהודה לטעמיה דס"ל מין במינו לא בטיל מדאורייתא ולא שייך במנחות הללו ביטול ברוב ורבנן נמי שהשיבו לו מנחת יחיד קריבה כליל וכו' לאו משום ביטול ברוב קאמרי אלא דס"ל דהא דקאמר רחמנא וכל מנחת כהן כליל תהיה בשל יחיד נאמרה ולא בשל צבור ואפילו כולה של כהנים הוי מחמת חלק הכהנים דלא בטל אפילו הכי כיון דמנחת צבור היא לא נאמר בה שתהא כליל והיינו דבתר הכי גרסינן שם בירושלמי והוא מותיב להון וזו לא נדבת יחיד היא ואינון מותיבין ליה כיון שנמסרה לצבור כמה שהיא נדבת צבור. ונראה דה"פ דר' יהודה מותיב להון דשקלים שהכהנים מביאין כל א' וא' מיקרי נדבת יחיד וכשקונין מהם המנחה כיון דבטול לא שייך כאן א"כ כל חלק וחלק של כל א' מן הכהנים מיקרי מחמת נדבת יחיד ודינה שתהא כליל וכיון דאין חלק כל א' מהם בטיל ושמו עליה היאך תהא נאכלת ואינון מותיבין ליה כיון דנמסרה לצבור וכו' כלומר דבשעה שמביאין השקלים ע"כ צריך שימסרם לצבור וכמש"ל דאל"כ היאך קרבנות הצבור יהיו קרבין וכיון דנמסרה לצבור הו"ל מנחת צבור ולא נאמר בה שתהא כליל והשתא לפ"ז אין מכאן ראיה כלל לענין מטבע אי בטיל או לא בטיל דבין מטבע בטיל בין אינו בטיל א"ש:

ועוד היה נראה דרך אחרת בזה בטעמייהו דכהנים דהוי ס"ל דאין חלקם בטל ע"פ סוגיא דביצה דף ל"ח והכי איתא בפיסקא דמתני' וכן אשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי היא כרגלי שתיהן כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' יוחנן וכו' ויתבי וקא קשיא להו ואמאי לבטל מים ומלח לגבי עיסה אמר להו ר' אבא הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין חטים של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עליה וכו' אמר רב אושעיא שפיר עביד דאחיכו עליה מ"ש חטין בשעורין דלא קאמר להו וכו' א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת ולא שמיע להו הא דתני ר' חייא קטוספאה משמיה דרב הבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חטין אלמא כי לא חסרי' ה"נ וכו' אמר ליה אביי ולא שאני ליה למר בין ממון שיש לו תובעים וכו' ומסקנא אמר ליה אביי ומי קמדמית איסורא לממונא איסורא בטיל ממונא לא בטיל עכ"ל הגמרא וע"ש בפי' רש"י ותוס' דה"פ דשמעתא דהתם דבהא פליגי באיסורא הבא מחמת ממונא של חבירו כמו התם דאיסורא הוא להוציא העיסה מחוץ לתחום של בעלת המים אי שייך בו ביטול או לא דרב ספרא ס"ל כיון דבממון לא שייך ביטול לומר דשל חבירו בטל ברוב בשלו ה"ה לאיסור הבא מחמת ממון של חבירו לא שייך בו ביטול ואביי ס"ל נהי דבממונא לא שייך ביטול מ"מ האיסור שבא מחמת הממון של חבירו בטל שפיר ככל איסורים שבתורה זהו דרך הסוגיא דשם יע"ש היטב. והשתא הך דהכא נמי נראה דהוי ממש דכוותיה דה"נ הוי איסורא הבא מחמת ממון חבירו דהיינו ממון של כהנים ומחמת זה יש כאן איסור אכילה דשל כהנים דינו להיות כליל ואסור באכילה והכהנים דדרשי מקרא זה לעצמן ס"ל כרב ספרא דאיסור הבא מחמת ממון חבירו לא בטיל כמו דזכית ממון של חבירו לא שייך בו ביטול למימר דאין לו זכות כלל בזה דבטל ברובו של זה דודאי לא אמרינן כן וכדפריך התם ר' אבא הרי שנתערב לו קב חטים וכו' ה"נ איסור הבא מחמת שהוא ממונו של חבירו נמי לא בטיל והיינו דקאמרי אם שלנו היא היאך נאכלין משום דלא שייך כאן ביטול ואנן לא ס"ל הכי אלא כמסקנא דאביי דנהי דממונא לא בטיל איסורא בטיל ושייך כאן ביטול לענין שיהא מותר באכילה:

ודרך זה נוח לי טפי דלפי דרך הראשון שכתבתי דטעמייהו דכהנים דחלקם לא בטיל משום דה"ל מין במינו תיקשי הא מנחת העומר לא היתה אלא עשרון שהיה ששה לוגין ירושלמיות וחלק הכהנים נגד כל ישראל וודאי לא יגיע נגד כל ישראל אפילו לחצי לוג דהא כל שבט לוי אינו יותר מחלק שנים עשר נגד כל שבטי ישראל ואינו מגיע לחלקם אלא כמו חצי לוג והכהנים ודאי אינם אפילו מחצה משבט לוי וע"כ לא יגיע לחלקם אפילו רביעית הלוג וכיון שכן נהי דאין חלק סלת שלהם בטל בשאר הסלת משום דה"ל מין במינו מ"מ יבטל בלוג שמן דהואי התם דמנחת העומר טעונה לוג שמן לעשרון והכי אמרינן להדיא בחולין דף ק"ט ע"ב לרבי יהודה כל שהוא מין במינו ודבר אחר אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ונמצא השתא דחלקם בסלת בטל בשמן של כל ישראל וחלקם בשמן בטל בסלת דכל הגהה ישראל*) מיהו לשיטת הפוסקים דס"ל *)אמנם לקמן דף כ"ג טעם כעיקר דאוריית' יש לומר דאכתי ע"א מוכח להדיא דאמרינן איכא הכא משום טעם כעיקר דהוי בכה"ג לר"י סלק את מינו או לח בלח או יבש בלח ואין כאן ששים כמי שאינו וכו' בסלת ושמן לבטל הטעם. מיהו לשיטת רש"י דומיא דכאן ממש יע"ש:

ודעמיה דס"ל טעם כעיקר לא דאורייתא אלא דוקא היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס והכא ודאי ליכא כזית בכא"פ לפי החשבון ואין להאריך בזה ועוד קשיא לשיטת ר"ת דלקמן דף כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה מכאן לעולין וכו' דמפרש דהא דס"ל לר' יהודה מין במינו לא בטיל דוקא בלח בלח הוא דס"ל כן אבל יבש ביבש מודה דבטיל מדאורייתא ברוב יע"ש ונהי דסלת בסלת לח בלח הוא וכמ"ש שם מ"מ קשיא ממנחת העומר דהיו לוקחים אותה מתרומת הלשכה כשהם שעורים דאפילו קודם קצירה מצוה לכתחלה לקנותה וכדתנן לקמן דף ע"א מצות העומר להביא מן הקמה לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים יע"ש דעכ"פ היו קונין אותה בשעורים ולא בסלת וכיון שכן הרי כבר נתבטל חלקם כשהיו שעורים דהוו יבש ביבש דאפילו לר' יהודה מיבטל בטיל וכיון שכבר בטל כשהיה יבש ביבש תו לא איכפת לן אפילו אח"כ נעשה לח בלח וכן מוכח לקמן בתוס' הנ"ל וכן מבואר בפוסקים והכא לא שייך חוזר וניעור דאין כאן טעם כלל דמין במינו הוא ואין להאריך בזה אבל לדרך השני שכתבתי א"ש הכל דבממון לא שייך ביטול כלל ולעולם לא מיבטל לא ביבש ולא בלח ולא במינו ולא בשאינו מינו ואינהו ס"ל דאיסורא הבא מחמת ממון שלהם נמי לא בטיל:

ודע דלכאורה אכתי יש להוכיח דמטבע אין לו בטול מהא דאמרינן בסמוך ולבן בוכרי כיון דלכתחלה לא מחייב לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקמעייל חולין לעזרה דמסר להון לצבור והא דקאמר דמייתי חולין לעזרה אין לפרש דמשום חולין לעזרה ממש קאמר שמכניס מטבע של חולין לעזרה חדא דלא שייך במטבע כלל איסור חולין בעזרה ולא מיבעי לשיטת התוס' דס"ל דאיסור חולין בעזרה לא הוי אלא בדיעבד בהו דרך הקרבה וכמ"ש לקמן דף פ' ע"ב ד"ה וכי מכניסין וכו' דודאי לא שייך במטבע איסור חולין לעזרה אלא אפילו לשיטת רש"י דס"ל דבהכנסה לחוד איכא איסור מ"מ הני מילי במידי דבר אכילה אבל במטבע לא שייך כמו דלא שייך בבגדי חול וכמש"ל בס"ד ומיהו איסור אחר יש במטבע דאין אדם נכנס אפי' להר הבית במעות הצרורים לו בסדינו וכדתנן בסוף ברכות וגם בזה כתבו התוס' בפסחים דף ז' ע"א ד"ה בהר הבית וכו' דדוקא בפרהסיא הוא דאסור אבל בצינעא מותר יע"ש והוכרחו לזה מהא דתנן מעות שנמצאו וכו' בהר הבית לעולם חולין ועוד דהא היו מביאין אותם לשם שקלים ולא לשם חולין ומסתמא הקדישום לשמים כשמביאין לשם שקלים ואפילו בהקדש דבד"ה ס"ל להתוס' לקמן דף פ' שם דאין בו איסור חולין לעזרה כ"ש הכא שמקדישים לשם שקלים שקונים מהם קרבנות וע"כ לשם זה הם מביאים שקליהם וע"כ צריך לפרש דהכא ה"פ כיון דלא מחייב לאתויי כי מייתי על כרחך לא הוי אלא נדבה בעלמא וכשקונין מהם קרבנות הצבור הרי קונין הקרבנות מנדבת יחיד דאין קרבנות הצבור קריבין משל יחיד דהוי כחולין לעזרה כיון דאין קרבן זה ראוי לקרבן צבור והיינו דאצטריך לשנויי דמסר להון לצבור ולא משני בפשיטות דמקדשי להו דלא הוי חולין בעזרה אלא ודאי דלא סגי בהכי דתקשי מקרבנות שקונין ממעות דהוי מנדבת יחיד וכמ"ש והשתא אי נימא דיש ביטול במטבע מאי קשיא ליה הא בטלי מעותיהן ברוב ואין לומר דקשיא ליה לכתחלה מיהת אסור דהו"ל כמבטל איסור בידים דזה אינו דהשתא בשעה שמערב אין כאן עדיין שום איסור ולא שייך אכתי שום ביטול איסור דאיזה איסור יש כאן ואין שם איסור על מטבע זו דשייך לומר דהוי מבטל איסור. אמנם יש לדחות דמ"מ שם איסור עליו בהא דאסור לקנות בו קרבנות צבור והשתא מבטלו דיהא ראוי לכך מיהו לשון הש"ס דקאמר הא קמעייל חולין לעזרה משמע דבשעת הקרבת הקרבן איכא איסור חולין בעזרה ואי דבדיעבד מיהת בטיל אין כאן איסור חולין לעזרה כלל וזה דוחק לומר דהוה כמזיד דלא מיבטל אפי' בדיעבד וכדקיי"ל כל האסורים שריבה עליהם שוגג מותרים מזיד אסורים חדא דאין מתכוין כאן משו' ביטול איסור אלא להביא שקלו ועוד הא ס"ל להרמב"ם דאיסור זה לא הוי אלא לאותו שביטל בלבד ולא לאחרים וכמ"ש הטור וב"י בי"ד סי' צ"ט יע"ש וע"כ היה נראה לומר דהכא טעמא משום דמטבע אין לו ביטול ומש"ה קשיא ליה הא קמעייל חולין לעזרה וכמ"ש אבל לפי מ"ש בדרך השני ניחא כאן בפשיטות דהא בממונא גרידא ודאי לא שייך ביטול דבכל מקום שיהא שם בעליו עליו וזכות ממון דידיה הוי בכל מקום שהוא ונמצא שכשקונים קרבן צבור ממעות אלו יש זכות לאותו יחיד בהאי קרבן וממונא דידיה לא בטיל ונמצא שמקריבים קרבן צבור שאין כולו של צבור אלא יש חלק ליחיד בו וזה הוי כמו חולין בעזרה ולא שייך לומר כאן כל דפריש מרובא פריש דלכתחלה מיהת אסור לקנות מהם קרבנות צבור כיון דאין כאן ביטול ברוב והוי כמחצה על מחצה דהוי כתשע חנויות דהוי קבוע דאורייתא כמחצה על מחצה ואסור ליקח מן הקבוע והכא אליבא דכ"ע לא שייך ביטול דזכות ממון בלבד הוא דאיכא דזכות ממונו לא בטיל ולא דמי לאיסורא דמחמת ממונא דהתם בביצה דשאני התם דאיסור הוא איסור אחר שאינו זכות ממון אלא איסור תחומין ובזה אינו מחסר ממון חבירו ואיסור זה בלבד הוא דבטל וכן לעיל לדעת הכהנים דאיסורא מחמת ממונא הוי דאיסור הוא דאסור לאכול מנחת כהן אלא דינה להיות כליל ואין זה זכות ממון ואיסור הבא מחמת ממון מיקרי ולדידן דסבירא ליה דבטל אבל הכא זכות ממון ממש הוי דע"כ צריך לומר שאין לו כאן שום זכות ממון משום דבטל ברוב דזכות הממון הוא האיסור עצמו מפני שהוא ממונו של יחיד ואי נימא דבטל ברוב צריך לומר דאין זה ממונו של יחיד ואין לו שום זכות בו וזה לא אמרינן לכו"ע:

ובזה מתיישב לי בפשיטות מה שהקשו התוס' בסוף מעילה דף כ"א ע"ב ד"ה פרוטה וכו' אהא דאמרינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס וכו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס והקשו שם ואמאי לא מבטיל הך פרוטה ברוב וע"ז הוצרכו לתרץ שם דמטבע חשיב ולא בטיל יע"ש ובאמת דבריהם תמוהים דלא מצינו שום דבר חשוב בעולם שלא יהא בטל מן התורה וכמו שתמה בזה הגאון במשנה למלך בפרק ז' מהל' מעילה יע"ש אמנם לפי מ"ש קושיתם מעיקרא ליתא דהא ממונא הוא דמה לי ממון חבירו או ממון הקדש וכמו ממון חבירו שנתערב בממונו לא בטיל להיות כולו שלו וכדאקשי להו ר' אבא בביצה שם הרי שנתערב לו קב חטין וכו' וכמו שהבאתי לעיל ובהא כ"ע מודו דלא בטיל וה"נ ממון הקדש שנתערב בשלו לא שייך לומר שיהא כולו שלו והקדש יפסיד זכות ממונו דמאי גריעותא דהקדש מדהדיוט והשתא אפילו לאביי דס"ל התם דאיסור הבא מחמת ממונא בטיל היינו דוקא איסור אחר הבא מחמת הממון דהיינו איסור תחומין אבל הכא גבי מעילה דהאיסור עצמו הוא זכות הממון דיש להקדש זכות בממון זה וממון הקדש אסור להוציאו ואי תימא דבטל ברוב צריך לומר דאין כאן זכות ממון להקדש כלל דבטל וזה לא אמרינן דזכות ממון לא בטל ברוב אליבא דכ"ע וחילוק זה הוא נכון מאד ונראה דאפילו בהך דרשא דכהנים נמי יש מקום לומר דלא דמי להך דאיסור תחומין והא דאנן לא ס"ל הך דרשא דכהנים לאו משום ביטול ברוב הוי אלא משום דלא נאמר כליל אלא במנחת יחיד דכהן ולא במנחת צבור וכדאיתא בירושלמי מיהו מדברי רש"י בערכין דף ד' משמע קצת דמשום בטול ברוב נגעו בה ומדברי רש"י לקמן דף מ"ו משמע כדברי הירושלמי יע"ש ואין להאריך בזה:

ומיהו בהך דמעילה ודאי נראה לענ"ד נכון דאליבא דכ"ע לא שייך שם ביטול ואפילו אביי מודה דאיהו נמי ס"ל דממונא לא בטיל מיהו התינח לרבנן דס"ל עד שיוציא את כל הכיס א"ש דכיון דלא בטיל והוציא את כל הכיס הרי הוציא וודאי את של הקדש ומשו"ה מעל אבל אכתי קשה לר"ע דס"ל מכיון שהוציא את הראשונה מעל נהי דלא בטיל ברוב דלישתרי כולה כיס כמו בכל האיסורים משום דלא שייך כאן ביטול מ"מ נימא כל דפריש מרובא פריש וכמו בקבוע דאורייתא דהיינו תשע חנויות דלא בטל ברוב מדאורייתא למיהוי כולם מותרים ואפ"ה אמרינן כל דפריש מרובא פריש וה"נ נימא כן דמרובא פריש ושל חולין הוציא ואפ"ל דבזכות ממון אפילו בכה"ג לא אזלינן בתר רובא למימר כל דפריש מרובא פריש אלא כיון דלא בטיל הוי כמחצה על מחצה ממש ומאי דפריש נמי ספק הוי כמחצה על מחצה ול"ד לאיסור קבוע דהתם הא דלא בטיל מטעם קביעותא הוי וכיון דפריש אינו קבוע שוב ואזלינן בתר רובא אבל הכא דאין שייך בו ביטול כלל בזכות ממון לעולם הוה דינו כמחצה על מחצה בין פריש בין לא פריש ואפילו פריש ספיקא הוי ור"ע לטעמי' דמחייב אשם תלוי על ספק מעילה וכמ"ש התוס' שם וזה נראה נכון מאד ודוק היטב:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה