צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה לא
יראה לי כו'. ואם לא הקדיש כו' כ"כ בזה והנה ע' סנהדרין דף מ"ג ע"ב גבי חרם יהושע של יריחו ושל משה דאמר שם דמעל ואף דלא הוי עדין שלהם ואיך שייך בזה מעילה וע' ירוש' ספ"ט דברכות דהסכימה דעת המקום גבי חרמו של יהושע וגם אם נימא דסתם חרם הוא לכהנים וכמו שפסק רבינו לעיל ה"א והנה זה ודאי בזה לא שייך החיוב על דבר שלב"ל דזה לא הוי נדר כמש"כ התוס' בתמורה דף ל"ב ע"ב ע"ש. וע' ירוש' פאה פ"ד ה"ב מה דמקשה שם אם במקדיש חוץ לד"א ויש אדם כו' הרי דאף במלך שייך זה וע' נדרים דף מ"ח ע"א במחלוקת דהכותב חלקו לנשיא אם צריך לזכות. וע' בר"ן ז"ל בנדרים דף ז' ע"א בשם הירוש' דב"ד הגדול יכולים להחרים נכסיו של אחרים ע"ש אך לפי המבואר בהל' נחלות פ"ו ה"ט דאין ב"נ מחויב לעמוד בתקנת חכמים ר"ל דאין יכולת בידם לגזור על ב"נ וע' בפי"ז דאהלות דמבואר שם ג"כ דלא גזרו על בית הפרס של נכרי ובתוספתא שביעית פ"ג ע"ש וע' הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט טעם אחר דלא גזרו על של עכו"ם משום דהם אינם מצווים ולא שייך בהם קנס וכע' מש"כ רש"י בפסחים דף מ"ב ע"א על בציקת עכו"ם ע"ש וצ"ל דהם אסרו על עצמן נכסיהם של העכו"ם וס"ל כמ"ד יש מעילה בקונמות אך לעיל בהל' נדרים ביארתי דזה רק היכא שחברו אסר הנאת נכסיו עליו או הנאת נכסים על עצמו אבל אם אסר נכסי אחרים עליו אז לא שייך גדר מעילה רק לאו דבל יחל וע' בירושלמי רפ"ב דנדרים בהך דלאסור איסר והוה מחלוקת בזה וט"ס שם וע"כ צ"ל דלאחר שכבשי החרימו אותה. וע' יבמות דף פ"ט ע"ב מקיש ראשים לאבות וע' סנהדרין דף כ' ע"ב גבי אוצרות מלכים ושם דף צ"ד ע"ב לבזוז או לחלוק ע"ש. וע' בספרי פ' מטות יצאו נערי בני ישראל לחטוף. וע' בפכ"ב מהל' מכירה הט"ז. וע' ה"ה ז"ל בהל' זכיה פ"ח ה"ו ע"ש דקנין מהני גם באתננו ור"ל שהחיוב מוטל על הדבר לא עליו וכ"כ בזה. וע' הל' מעש"ש פ"א הט"ו דהמפריש מקצת מעשר נהי דלא חלה עליו הקדושה מ"מ לענין זה חל עליו דממקום אחר לא יוציא עליו רק ממנו עליו וכן כתב רבינו בהל' תרומות פ"ג ה"ז ע"ש. וע' בפהמ"ש תרומות פ"ג מ"ה דמ"ד שם קרא שם היינו לענין זה דהתרומה נקבע בתוכו. וע' מחלוקת דב"ש וב"ה בפ"א מ"ד אם תרומת עצמן בהן דר"ל שיהי' חל שם תרומה עליהם לענין עצמו ופליגי שם בירושלמי דחזקיה ס"ל דרק בזיתים על השמן דאז מה"ת הוי תרומה רק מדרבנן הפקיעו אז לענין זה מהני עכ"פ שיהי' נקבע שם תרומה על עצמן אבל בשאר דברים גם ב"ש מודי דבטל לגמרי ור"י פליג על זה וס"ל דגם בשאר דברים ס"ל לב"ש כן וזהו כונת הירושלמי שם בסה"ה וט"ס שם וצ"ל אם תרם אין תרומתו תרומה על דעתיה דחזקיה ד"ה וע"ד דר"י במחלוקת כצ"ל ור"ל הך דב"ש ודב"ה דלב"ש יש תרומת עצמן בהם וע"ש בפ"ג ה"ה ובפ"ד ה"ה דאמר שם ג"כ לר"י אחד מעשרה תרומה עליו ולכך לא נשאר רק טבל למעשרות אבל לחזקיה דס"ל דהיכא דמן התורה אין כלום לא נקבע גם בתוכו א"כ ע"כ נשאר טבל לכל וע' חלה פ"ב מ"ה לר"י חייב בחלה ואסורה לזרים ור"ל כך דאם יש בקמח שהפריש שיעור חלה אז צריך להפריש החלה דוקא ממנו ולא ממקום אחר ולא מהני מה שיפריש חלה ממותר הקמח שלש גם י"ל משום דמבואר בירושלמי פ"ג דתרומות ה"ג די"ל דאין דעתו להפריש על מה שכבר הפריש וכע' דאמרינן בנדרים דף מ"ג אין דעתו על מה שהפקיר אף דעדין לא יצא מרשותו ע"ש וזהו כונת רבינו בפהמ"ש בחלה שם דתיקן לאחרים ר"ל כיון שאחרים ראו שאכלה א"כ חזינן דליכא בה שם חלה כלל שוב דעתם על מהחלה שנוטלין מעיסה אחרת גם על זה וגם על קמח מהני כמבואר שם בירושלמי ה"ב ובר"ש. חזינן מדברי רבינו דנהי דההפרשה לא פעלה כלום מ"מ חל עליה בגדר נדר וחיוב שהתרומה לא יפריש רק ממנו וזהו ג"כ בכלל דבריו וה"נ כן גבי דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו וע' תוספתא תרומות פ"ב דאם אמר פירות אלו יהיו תרומה על פירות אחרים לכשיתלשו או לכשיבוא לעיר כ"ז שלא נתקים יכול לאכול מהם ארעי ולעשותם תרומות ומעשרות על מקום אחר משמע אבל לעשות עליהם תרומה ומעשר ממק"א לא וכשיטת רבינו. וע' ירושלמי מעש"ש פ"ג ה"ה ו' דאם נימא דמחיצות קולטות גם בטבל שוב א"י להפריש עליהן מעש"ש ממק"א ע"ש וכן כ' רבינו לק' פ"ב הל' מעש"ש ה"י: