צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה ל
המשכיר בית כו' ואם דר בו כו' ע' תוס' כאן ובהל' מעילה פרק ה' ה"ה דמקדיש בית בנוי לא מעל הדר בו כמו הא דמעילה דף כ' וע"ש פ"ו ה"ח דגבי אבנים של הקדש כיון שחיברן מיד מעל וזהו כונת הגמ' במעילה שם דכיון דבנה תיכף מעל דזה גופא הוי הנאה מה שמתקן הבית וזהו מה דר"ל שם הנאה הנראית לעינים אסרה תורה אף דבאמת א"ז הנאה גמורה דעדין לא נהנה גופו מ"מ גבי מעילה מועלין וע' ב"ק דף ק"א ובעירובין דף ל"א גבי אסור לקנות בית באיסוה"נ ובפסחים דף כ"ז ע"ב גבי שרשיפא ונדרים דף מ"ז ותוס' ע"ז דף מ"ח ע"ב ד"ה ואין ולכך מעל דאז בשעה שבנאו עדין אינו מחובר אך אם נתן האבן על החלון אין זה בכלל הבית ע' ב"ב דף ס"ט ע"א גבי בית דר"ז גבי מלבנות החלונות מהו ובאמת זה הוי מחלוקת דתנאי בנגעים פי"ג מ"ג אי מלבן של החלון הוי בכלל בית המנוגע ע"ש. והנה בירוש' ע"ז פ"ג ה"ט מחלק שם על ברייתא דשוקת דדוקא חקקה ולבסוף קבעה אז פוסלת אבל אם קבעה ולבסוף חקקה אינה פוסלת וגבי בית לא מקרי מחובר אף דשם הבית חל עליו אח"כ אחר שחיברו ע' ב"ב דף נ"ג ע"ב גבי הבונה פלטרין דשם בית חל עליו אח"כ ומתרץ שם דגבי אבנים הסיתות שלהם הוא גמר מלאכתן וע' ב"ק דף ס"ז ע"א מה דמקשה שם דאי ע"י שינוי בדבר הוי כדבר חדש לא יהיה מועיל מה שהוא מחובר ומתרץ משום דהוי רק מדרבנן ע"ש מה דמחלק בין אם היה תחלה תורת כלי. והנה כך דהנה עי' תוס' שבת דף נ"ב ע"א בד"ה בבאין בפלוגתתן עם רש"י אי רק לאחר שנטמא בעי שינוי מעשה או גם קודם וע"ש דף נ"ח ודף פ"א והנה ע' ברש"י קדושין דף נ"ט וסוכה דף י"ד דמפרש הך חישב עליהן כגון שחשב עליהן לשבץ והנה רש"י שם ס"ל כך דהיכא דכבר קבלו טומאה אז לא מהני שינוי מעשה רק בקלקול כמו ר' יהודה דשבת שם והיכא דעדיין לא קבלו טומאה אז כ"ע מודי דכיון דעשו שינוי מעשה מועיל וע' תוס' פסחים דף מ"ה ע"ב והטעם דשם המעשה הוא רק שלא יהא נקראת נגמר מלאכתו ודי בכך משא"כ אי צריך לטהרם מטומאה אז צריך לעשות קלקול בכלי וע' רש"י זבחים דף צ"ד ע"ב ד"ה עוצבא דהיכא דחשיב עליה לקוצה אינה מקבלת טומאה במחשבה לבד וע' רש"י מנחות דף ס"ט ע"א ד"ה יורדין ותוס' ב"ק דף ס"ו ע"ב ד"ה עוצבא והנה בהל' כלים פ"ח ה"י מבואר כך דמתחילה עשאו לבהמה ואחר כך חישב לאדם די לבטל המחשבה אף בשינוי שאינו בגוף הדבר אבל אם היתה מתחילה לאדם אז צריך מעשה גמור בגוף הדבר וע"ש בהי"ב ושם בפי"א הכ"ד ס"ל דלטהר הכלי מטומאתה די במעשה אף לא בעצם הדבר אבל לבטלה מתורת כלי לגמרי צריך מעשה גמור אך זה רק כשעשאה מתחלה לשם כלי לאדם וע' זבחים דף צ"ד ע"ב מחלוקת דאביי ורבא אם רק היכא דיכול לבטל מחשבתו אז מקרי ראוי או משום דיכול לחשוב עליה וע' סוטה דף מ"ג ע"ב הלכך אם הבריכה באילן שנטע לסיג דהוי מינו ולא בטיל משום דיכול לבטל מחשבתו משום דמעיקרא לפירי קיימי משמע דוקא בכה"ג אז הוי מינו ובזה א"ש מש"כ התוס' שבת דף מ"ח ומנחות דף מ"ד גבי סדין וע' ראב"ד מס' עדיות פ"א מי"א דמחלק בין אם עדיין משמש תשמיש ראשון אז בעי מעשה גמור ובין אם אינו משמש דאז די בקביעות אך לשיטת רבינו א"צ לחלק כך רק דנ"מ דלטהר מטומאה די אף בלא מעשה בגוף ולבטלו מתורת כלי לגמרי צריך מעשה גמור בעצם הדבר ולכך מבואר בתוספתא דכלים פ"ז הובא פ"א מה' מקואות ה"ג ובר"ש פ"ט דכלים ופ"ה שם דלגבי כלי חרס לא מהני ביטול ור"ל כך דבאמת טעם רבינו דלטהרם מטומאה די במעשה לא בעצם משום דס"ל דהטומאה אינה בעצם הדבר רק בדבר חוציי בגדר תואר מדמהני לה טבילה וע' ע"ז דף נ"ב ע"א גבי ביטול ע"ז דנטהר גם מטומאה ואף לכלים של תקרובת ע"ז ע"ש ברש"י אף היכא דלא נתבטל האיסור וע' בכלים פי"ד מ"ז גבי הא דר"א ור"י ולכך זה ג"כ הוי כמו טהרה מטומאתה ולא בעצם וא"כ גבי כ"ח דליכא לטבילה שוב לא מהני רק שינוי מעשה בעצם הדבר והיינו שבירה דאז פקע מתורת כלי לא בגדר טהרה ובזה יש לישב גם הא דפ"כ דכלים מ"ה גבי כופת עץ ומפץ וזה תליא אי יש להם טהרה במקוה ע' תוס' שבת דף פ"ד ופ"א מה' מקואות ה"ד וכ"מ ובזה ג"כ י"ל שיטת רבינו בהלכות כלים פכ"ו ה"י והי"ג גבי מטה דשם ר"ל דנטהרה מטומאתה וכאן ר"ל דלא נתבטלה מתורת כלי ומקבלת טומאה מכאן ולהבא והנה בב"ק דף ס"ז ע"א גבי צינור מוכח כך דהנה ע' בר"ש מסכת טבול יום פ"ב מ"ב דמחלק שם בין משקין דמטהרי בגדר השקה דהפעולה הוא להסיר הטומאה ובין חטים שזרען בקרקע דהוי כמו פנים חדשות וכחטין אחרים וע' רש"י פסחים דף ל"ד וביצה דף י"ז ומכות דף ד' ובכורות דף ס"ב וחולין דף כ"ו וכ"מ דמבואר להיפך רק דהוי גדר ביטול ולא טהרה וע' נדרים דף ע"ו ע"א מבואר שם דהזריעה פועל שיהא דבר הנזרע כמו הקרקע שמחובר אליו הדבר ועי"ז פקעה הטומאה לא בגדר דבר חדש דאל"כ מהו הק"ו דמחוברין מעיקרא ועי' הל' טומאת אוכלין פ"ב הי"ט דנקט רבינו הרי הצומח מהם ועי' בירושלמי פ"ה דמעשרות גבי בצלים ובתוספתא עוקצין הובא בר"ש פ"ב מ"ט דעוקצין וכן לפי פיר' שם גבי קישות מוכח דאף אם נטמאת בעציץ ואחר כך הגדילה בחוץ נטהרה אף דלא עשה בה שום מעשה ונתחברה מאליה אך לפי' רבינו שם בה"ט אין ראיה והנה עי' בנדרים דף נ"ט ע"ב וכן מבואר בירושלמי שביעית פ"ו ה"ג דהיכא דצריך לעשות הדבר שיהא כדבר שחיברו אליו בגדר טהרה ולא נשתנה לגמרי אז בעי שיטרח ליבטולי וכן הוא בהל' מעש"ש פ"י הט"ז דנקט שגדלה ילדה בזקנה ולא נקט לשון הגמרא שסבכה משום דס"ל דרק שגדלה מעצמה אז האיסור שכבר נאסר לא פקע וכן הדין בערלה שם פ"א מ"ה גבי בריכה שנפסקה דנקט רבינו שם בהל' ט"ו פסק ר"ל בידים ולכך אזלינן בתר עכשיו וכן מוכח בהל' כלאים ספ"ה ע"ש והנה עיין במקואות פרק ו' מ"ח גבי מטהרין את המקוה כו' ומשיקו אפילו כשערה וע"ש בדברי רבינו דפליג עם הר"ש מה משיק אם המקוה הכשרה להחסרה או החסרה להכשרה והנה הר"ש פי' שם דמשיק הפסול להכשר אך רבינו ס"ל דהכשר משיק לפסול וע' טהרות פ"ח מ"ט דמחלוקת דר"י ורבנן ותוס' חגיגה דף כ"א ע"ב ובירוש' שם פ"ב ה"ו דמבואר שם דפליגי ג"כ גבי טומאה דרבנן ע"ש. אך באמת כך דכ"כ דיש ב' דינים בזה אי משום דהדבר נעשה כמו בריה חדשה ויש עליה שם של המקוה הכשרה והנה לק' בהל' מקואות פ"ה אבאר דהיכא דלא נעשו המים הפסול כבריה חדשה רק שנסתלק הפסול מעליהם אז מהני רק שלא יפסול את אחרים אבל הם אינם ראוים לטהר בעצמן וכן הדין המבואר בתוספתא דטהרות פ"ב הובא ברא"ש גבי מקוה שהגליד דנשתנה מעצמו מהני רק לענין זה שנסתלק הפסול מעליו וע' ברא"ש וכן גבי המשכה וכיוצא בזה וכן היכא דאנו רואין שמקפיד על הפסולין כמו הא דמקואות פ"י מ"ו אז רק הפסול נסתלק מעליהן אבל לא הוי כחדשים שיהיה שם מקוה כשרה עליהם וא"ש ג"כ הך משנה דמקואות פ"ג ה"ג גבי אמה דשם הוא מחמת שהאמה נכנסת אצלה מאליו ולא ע"י מעשה וא"ש מה שהקשה שם הר"ש ז"ל. ובאמת הא דקי"ל דאין מים שאובין פוסלין מקוה שלם ודלא כהרשב"ם ב"ב דף ס"ו ע"ב ע"ש בתוס' הטעם דכיון שבאו המים השאובים לתוך מקוה שלם נתכשרו הם ובזה יש לבאר הא דספ"ו דמקואות גבי המטהרה שבמקוה וע' הל' שבת פכ"ב הכ"א ור"ל דשם כיון דבאמת אינם מעורבין רק שישנם בתוך המקוה לענין שהפסולים יתכשרו לא שייך דהא אינם מחוברים ומ"מ פוסלים את המקוה אף במקוה שלם דכיון דהמים לא נתכשרו כיון דלא נגעו ממש במים הכשרים ולק' בהל' מקואות אבאר זה וכן נ"ל גבי הא דפסחים דף ל"ד גבי שתילי תרומה ובנדרים דף ס' ובשבת דף י"ז ע"ב ע"ש בתוס' דהוא לכא' תמוה נגד הגמ' דפסחים הנ"ל דמוכח דאסורים לזרים מה"ת אך שם מיירי בדבר שאין זרעו כלה דהזריעה פועלת רק לענין שתנטל ממנו הטומאה ובהא דשבת ר"ל בדבר שזרעו כלה דבטל ממנו הדבר וכמבואר במנחות דף ע' ע"א ובכ"מ. והנה בפסחים שם גבי מי החג ע"כ דמבטל רק האיסור מהם ולא הדבר בעצמו דהא משיקן לאמת המים שבעזרה ואמת המים מימיו פסולים לנסוך כמש"כ רש"י בפסחים שם וא"כ אם נימא דהם בטלים לאמת המים ונעשים כמוהם א"כ פסולים לנסוך דלא עדיף מאמת המים עצמה וכה"ג אבאר לק' בהל' בכורים פ"ז ה"ד גבי חלה דקי"ל דעיסת חדש אינה מצטרפת לישן איך הדין אם עשה עיסה מחטים ומאורז דמבואר בחלה בכ"מ דהחטין גורר לאורז ונעשה כמו חטים אם האורז היה משל שנה העברה אי יש עליהם שם ישן או כיון דמקודם לא היו חייבין בחלה רק עכשיו הוי כמו חדש וע' ירוש' פ"א דחלה דלענין איסור חדש לא שייך כה"ג משום דכל שאינו בקלי אינו בלחם ע"ש וע' בירוש' ר"ה פ"א דס"ד דגבי מעשר בהמה אזלינן בתר זמן שראוי להפריש מעשר בהמה אך גמ' דילן לא ס"ל כן וע' סוטה דף מ"ג ע"ב גבי ילדה שסבכה ותוס' מנחות דף ס"ט ע"ב אחר איזה שנה אנו הולכים וברב המאירי ז"ל בסוטה וכ"כ מזה בח"א. ולכך גבי מי החג שנטמאו לאחר שהקדישן כבר נדחו אבל אם הוי פנים חדשות אז א"ש בהם דיחוי וראיה מהא דזבחים דף מ"ג ע"ב גבי פיגול ונותר וטמא שהעלן ע"ג המזבח דפקע פגולן מהן ולא אמרינן בהו דיחוי דשחוטים נדחים וע' ב"מ דף נ"ג בתוס' ובזבחים דף ס"א ע"ב בתוס' אי שייך דיחוי גבי אכילת קדשים ובפסחים דף ק"כ ע"ב גבי אכילת פסח ע"ש ברשב"ם וע"כ צ"ל דזה הוי פנים חדשות ולא שייך בזה דחוי וגם י"ל דגבי מי החג כיון דהקדישן ומכש"כ אי נימא דמיירי בקדושת כ"ש דאין יוצאים מקדושתן לעולם אין כח בידו לבטלן לגמרי וע' תוס' זבחים דף כ"א ע"א גבי מי כיור דלא מהני בהו השקה ושם דף ע"ח ע"ב גבי מי חטאת וחגיגה דף כ"א ע"ב ד"ה מנגב וע' תוס' ב"ק דף כ' ע"א אם יכול לבטל התיבה שס"ת בתוכה. אבל אם משיק הכשרים בפסולים אז בטלו הפסולים לגמרי והוי כפנים חדשות ושם הכשרים עליהם וע' פ"ב מהל' טומא' הכ"ו ואז די אפילו כשערה וא"ש. והנה זה רק שייך גבי זריעה והשרשה אבל היכא דחיברו דרך בנין אז רק הטעם או משום דמבטל הדבר מתורת כלי לגמרי וזה צריך מעשה בעצם או דמבטל הדבר מהדין שיש עליו וזה א"צ מעשה בעצם אך מ"מ מעשה בעי ולא מהני מאליו וע' תוס' ע"ז דף מ"ה ע"ב ודף מ"ח ע"א מה דמחלקי בין אילן לבית ובירוש' שם וזהו כונת הגמ' ב"ק שם דכיון דס"ל דשינוי הוי כפנים חדשות ומתחילה הוה רק קבעו לחוד ולא עשה מעשה בעצם הצינור וא"כ ממילא לאחר החקיקה דהוי כפנים חדשות ונמצא דלא זה הדבר שקבע והוי כנתחבר מאליו ובזה לא מהני שיתבטל מהדין שלו ותירץ דגבי דרבנן מהני השינוי מאליו. גם י"ל דלרבנן מהני אף חיבור לבד בלא מעשה דזה רק בגדר דין ולא בגדר פעולה בעצם ולדין מהני גם קביעות לחוד וא"צ שינוי בגוף הדבר. גם י"ל כמ"ש הר"ש פ"ז דכלים לחלק בין טומאת מדרס לשאר טומאות והטעם דהיכא דבעי שיהא עומד לזה מהני מחשבה לבטל ולכך תירץ בב"ק שם דכיון שהיה עליו מתחילה שם כלי שוב בעי שינוי בעצם וכמש"כ לעיל בשם רבינו וא"כ לפ"ז היכא דעשה מעשה בגוף הדבר ונתבטל משם כלי אז אדרבה היכא דהיה עליו שם כלי מהני טפי לטהר הדבר משלא היה עליו דאז הוי אח"כ כמו מאליו וכמש"כ. והנה אף דמבואר בירוש' בשבת פ"ט ובע"ז פ"ג דמשתחוה לזמורה ואח"כ נטעה אסור ואף דגבי טומאה אין הדין כן י"ל כך דהנה לפי המבואר בנדה דף נ' ע"ב ודף נ"א ע"א מוכח דכך דגבי טומאה מחובר דלא מטמא הוא משום חסרון בהדבר לא בהטומאה וכע' הא דחולין דף קי"ח ע"א גבי הכשר דהוי כמו חסרון בכלי ובההכשר נגמר וע' בחולין דף קכ"ח גבי דאין הכשר קודם מחשבה וע' מנחות דף ס"ט ע"א לפי גירסת רש"י ורבינו דבעודן ברעי לא מהני עליהן מחשבה לטמא טומאת אוכלין משום דאח"כ נעשו דבר חדש ולכך מחשבת חיבור לא שמיה מחשבה לענין טומאה אבל גבי תרומה החסרון הוא רק בהדין ולא בהדבר ולכך שייך בו שפיר מחשבה במחובר וזהו באמת מחלוקת דב"ש וב"ה במכשירין פ"א מ"ב ג' אי מחובר גבי טומאה היא רק מחמת דין ולכך אם התלישה וההכשר באים כאחד מהני וכמו שפי' הראב"ד בהשגות בהל' טומא' פי"ג הט"ו משא"כ ב"ה ס"ל דמתחילה צריך תלישה ואח"כ הכשר ובב"א לא מהני ולכך בקדושין דף ס"ב ע"ב אמר דשפחה מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת וגבי תרומה וגירות לא אמרינן כן דשם הוי רק כמו חסרון בדין וגבי עבד הוי כמו לא זה הדבר וע' תוס' כתובות דף י"א וסנהדרין דף ס"ח ע"ב גבי גירות דבאין ב' הדברים כאחת וכמש"כ וע' מנחות דף ע' ע"א דהוי בעיא דלא איפשטא אי שבולת לאחר שנטבלה וחיברה אי יכול אז לקרא לה שם תרומה וע' בירוש' ערלה פ"ג גבי תאנים וענבים שצימקו באביהם ודלעת שלקתה בבית אביה אי נטבלת למעשר ומטמאה טומאת אוכלין וע' חולין דף קכ"ז ע"ב וקכ"ח ותוס' שבת דף ק"נ ע"ב וכ"מ וזה תליא אי מטעם דין או מטעם שאין עליה שם והנה גם גבי ע"ז יהיה תליא בהני ב' לישנא שכ' התוס' בע"ז דף מ"ה ע"א אי מחובר אין שם ע"ז עליו כלל או הדין כך שלא יאסר וע"ש דף מ"ו ע"א במחלוקת דר"י ובני דר' חייא גבי אבני הר שנדלדלו וזה תליא בזה וע' בירוש' ע"ז פ"ה ופ"א דס"ל גבי בע"ח דאף אם עשאן חליפין לע"ז או אם לקחן ביום איד של ע"ז ג"כ מותרין דלא כגמ' דילן בע"ז דף נ"ד ע"ב ופליגי בזה אי משום גזיה"כ אי משום דלא חל עליה כלל ולכך גם אם חיברו יהא תליא בזה אם אסור או לא וגם אם כבר נאסר אי נתבטל או לא ובזה י"ל הא דמנחות דף ע' ע"א דנ"מ בין אם שתלו לנשתל מאליו. והנה לפמש"כ דהיכא דהשינוי הוי ע"י פעולה אז שפיר י"ל דנתבטל להדבר אבל היכא דבא ממילא לא וע' ב"ב דף נ"ג ע"א דשם בית חיל עליה לאחר העמדת דלתות וא"כ הוי כמו מאליו וע' בה"ה הל' זכיה פ"ב ה"ט דעת הר"י בן מיגש ז"ל דמי שהעמיד להם דלתות קנה גם הפלטרין של הראשון דגם הם הוי כמו הפקר ובזה א"ש הא דסוכה דף ל"א דהמסכך בר"ה לא יצא לר"א דהיכן מצינו דבעינן דהקרקע של הסוכה יהא שלו וע' יומא דף י"ב ע"א גבי ירושלים לא נתחלקה ותוס' מגילה דף כ"ו ע"א ד"ה אף לא וצ"ל דהטעם דכיון דהבית עומד על קרקע של הפקר גם הבית נתבטל והוי אינו שלו והנה לכא' קשה מפ"א דירוש' מעש"ש ה"ב דאם זרע בשדה של הפקר הגידולין חייבים במעשר אף דהשדה לא קנה כמבואר ב"ב דף נ"ד וכן פסק רבינו הל' תרומות פ"ב הי"א ודלא כראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ פ' בהר דלכך קודם שחלקו פטור מן המעשרות משום דהוי הפקר ופטור מן המעשרות וז"א דהא קי"ל דזה חייב במעשרות וכן מוכח בערלה פ"א מ"ב וכן בפ"י מהל' מעש"ש דהנוטע ברשות הרבים או לרבים חייב לדידן אבל הנוטע בר"ה לרבים פטור וא"כ מוכח דאם נטע בר"ה הגידולין שלו וע' תוספתא ספי"א דב"מ. אך י"ל דס"ל כמד"א תחת ר"ה שלו ע' ירוש' פ"א דבכורים ה"א וב"ב דף כ"ו והשרשים יונקים מתחת הקרקע. אך באמת כך דהבית נעשה לאחר הבנין ממילא ולכך כיון דלא קנה הקרקע ג"ז אינו שלו משא"כ גבי זריע' ונטיעה. וזהו כונת הירוש' בע"ז שם ובשבת פי"ב כיון דשם וגמר של אבנים לבנין היה קודם הבנין דסתותן הוא גמר מלאכתן וע' שבת דף ק"ב ע"ב מחלוקת אמוראים אי חייב משום מכה בפטיש וצורת הבית נעשה ממילא כמש"כ לכן הוי בגדר תלוש ולכך מועלין בו והמשתחוה אסרו אך זה כ"כ לעיל דהא בעי פגם ע' תוס' ערכין דף כ"א ע"א ד"ה כי ובנדרים דף נ"ה ע"א אי בית מיקרי ידיע פחתיה וע' מחלוקת רש"י ותוספות מעילה דף י"ח ע"א ד"ה במאי אם היכא דאין הפגם ניכר מיד אי מקרי יש בו פגם או אין בו פגם ע"ש מה שהקשו משם דף י"ט ע"א גבי דהבא. אך שם אף דנפגם מ"מ לא מחמת התשמיש נפגם ע' כתובות דף ס"ז ע"א בתוס' ד"ה זהב וב"מ דף ל' ע"א ובתוס' שם דף ס"ט ע"ב ד"ה מרי וגבי בית מוכח בב"ק דף כ' ע"ב דיש שם קצת פגם. אך באמת נ"מ בין אם אחר דר בו אז עי"ז יצא לחולין וזה גופא הוי פגם כמש"כ התוס' מעילה דף י"ח ע"ב ובין אם הגזבר דהיינו המקדיש בעצמו וכמש"כ הראב"ד ז"ל פ"ו מהל' מעילה ה"ח דאז לא מעל משום דלא הוי פגם וגם נ"מ דכיון דקי"ל דגבי הקדש חייב גם המשלח וע' בתוס' קדושין דף מ"ג ע"א ומעילה דף י"ח ע"ב ד"ה אכילתו וכאן הא משלם לבעה"ב שכירות וא"כ יש גם לבעה"ב הנאה ע"י מה שדר בו השוכר וכאן לא שייך דמיד יצאה לחולין דהא אין קרקע נגזלת לכך קאמר רבינו כאן ואם דר בו השוכר אז מעל ר"ל המשכיר כיון דהוא הקדישו והוא אומר להשוכר שידור שם ומיירי שגם בעה"ב שגג וא"כ נמצא גבי בית לא יצא לחולין אם דר בו כשיטת התוס' והטעם לא כטעמם רק משום דקרקע אינה נגזלת. גם י"ל דנ"מ בין אם הקדיש הבית סתם דאז גם הקרקע קדושה כמו ב"ב דף ס"ה וע"ש דף ע"א ובירוש' שם וכיון דהבית יוצא לחולין שוב עומד ליתלש כעין מש"כ התוס' עירובין דף ל"א ע"ב וב"מ דף מ"ה וע' ירושל' סנהדרין פ"א מחלוקת דר"ל ור"י בה"ה דלמ"ד בונין ואח"כ מקדשין אנו רואין את המחיצות כאילו הן עולות ר"ל כאילו הן נעקרות מן הארץ ואח"כ מחלל עליהם ההקדש וע' ירוש' שקלים פ"ד סה"א עד שלא תינתן ע"ג הדימוס ע"ש ר"ל דעדין לא הוי מחובר וע' פ"ה מהל' מעילה ה"ה גבי צל אילן או שובך דלא מעל וע' בירוש' ע"ז פ"י הי"א דמביא ראיה מהא דפסחים דף כ"ו דריב"ז דהיה יושב ודורש בצילו של היכל דצל הקדש מותר ואף דבונה בחול ואח"כ מקדישו. אך באמת שם הוי ב' קדושות אחד מצד שהוא מחלל על מעות של הקדש והב' משום קדושת ההיכל בעצמו וע' קדושין דף נ"ד ע"א דלא ניתנה תורה כו' ושוב אין איסור ליהנות מהן וזהו מה דר"ל בפסחים הנ"ל לא אפשר ר"ל משום זה דלא ניתנה תורה כו' וע' בפסחים דף פ"ה ע"ב לא נתקדשה כו'. אך מ"מ משום קדושת ההיכל בעצמו הוה אסור וע' קדושין שם ומנחות דף ק"א ע"ב דאם הקדיש מחוברים חל עליהם הקדש מה"ת ע"ש דלכך לר"ש לא מקבלי טומאה וע' תוס' ב"ק דף ע"ז ע"ב גבי דרבנן אם לר"ש אינו מקבל טומאה. אך באמת נ"מ דשם מקדישם להיות נתלשים דהיינו למנחות וחל עליהם ההקדש מה"ת מיד וכמש"כ רש"י בהא דקדושין דף ס"ב ע"א גבי תרומה ע"ש משא"כ היכא דמקדישם שיהו מחוברים אז י"ל דלא קדשי מה"ת ולכך י"ל לשון רבינו דפ"ה דמעילה הנ"ל והוא בתוספתא דמעילה הנ"ל צילו של שובך ולמה נקט זה דגבי אילן י"ל דקמ"ל דאף הוא עשוי לצל מ"מ לא מעל מטעם מחובר אבל שובך הא בל"ז לא עשוי כלל לצל והוי כמו לתוכו עשוי. אך י"ל כמש"כ תוס' מעילה דף י"ב ע"ב דעיקר הקדש שלו הוא לצורך מזבח להיונים שבו וע' רשב"ם ב"ב דף ע"ט ע"א והו"א דכיון דחל על היונים קדושת הגוף וקדושה גמורה ויהי השובך כמו יד ליונים וימעלו בו ג"כ וכמבואר בחולין דף קכ"ח גבי דלעת אם השתחוה לחציו לפי' רבינו פ"ח מהל' ע"ז וע"ש בפ"ז הי"ב גבי אפרוחים שבאשירה ומוכח בגמ' שם דהיד לא איכפת לן אם הוא מחובר ובעל חי וכיוצא בו ע"ש בתוס' וה"נ ה"א לגבי הקדש כך קמ"ל. אך י"ל דשובך לא הוי לתוכו עשוי דר"ל דעיקר המחיצות הן לצורך תוכו ולא נתקדש אחוריו וע' שבת דף ח' ע"א גבי כורת ועירובין דף צ"ד ובנגעים פי"ג וכ"מ בזה וע' ב"ב דף נ"ג ע"ב וגטין דף ע"ט ע"ב אי המחיצות שייכי להפנים משא"כ בשובך: