צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה לב
כהנים שלבשו כו'. לוקין כו'. עיין בהשגות ובמ"ש רבינו בהל' כלי המקדש פ"ח הי"א ועיין בירוש' כאן פ"ט ה"ב דאף במקדש אסור ללובשם אף דרך ארעי ובתוס' מנחות דף מ"א ולכאורה י"ל דרק ללבוש שלא בשעת עבודה אסור אבל אם לבשם לצורך עבודה י"ל דאינו מחוייב לפושטם אח"כ אף הכלאים וכעין הך דקדושין דף נ"ד ובתוס' שם דף ס"ו וביומא דף ס"ט אך מלשון הירוש' לא משמע כן ועיין מנחות דף ה' ע"ב במה דאמר שם כלאים יוכיחו ותוס' יבמות דף ה' ע"ב ד"ה כולו וכ"כ בזה וא"כ לפי"ז צריך לפשוט האבנט שלא בשעת העבודה ואף דלכאורה קשה דהא מבואר בקדושין דף נ"ד ע"א למאן דפליג שם על רב דרק דרך לבישתן הותרה הנאתן ולא בשאר דברים ע"ש ברש"י ד"ה והא וא"כ לפי"ז כיון דהאבנט צריך ע"כ לפושטו תכף מחמת כלאים וא"כ לא הוה כעין הלבישה ועיין בהך דיומא דף כ"ג ע"ב במחלוקת דר"י ור"ל גבי הרמת הדשן דדי בשני בגדים ע"ש בתוס' ד"ה יש וא"כ לר"ל מצינו דבר שאינו עבודה וצריכה ב' בגדים ושם ג"כ שייך הך דין דלא ניתנה תורה כו' אך לדידן לכאורה קשה ועיין במעילה ד"ט דאמר שם דלר"י בעי בגדי כהונה גם הוצאת הדשן. אך באמת כך דכונת הגמ' בהך דקדושין דנ"ד שלא ניתנה תורה כו' לא ר"ל הפשיטה דע"י זה לא נימא דהתורה נתנה רשות ליהנות עיין מעילה די"ד ע"ב דלא אמרינן כך ועיין יומא דף ל' ע"א גבי צואה ובנדה דמ"ג ע"א גבי זבה שנעקרה מימי ר' ע"ש בתוס' מה שחלקו בין זכר לנקבה אך באמת לא קשה מידי דהא גבי גוי שנתגייר צריך מילה קודם הטבילה כמבואר ביבמות דף מ"ז ע"ב ע"ש בתוס' והנה בע"ז דנ"ז מבואר לחד לישנא דגר שמל ולא טבל רוקו ומ"ר טהור ע"ש ועיין בחולין דף פ"ז ע"ב בתוס' שם דאין שם משקין עד שיצאו מן הגוף וה"נ כאן בהך דיומא ועי' נזיר דנ"א גבי גלגלין דפירשא כגופא דמי ובמעילה די"ב וכ"מ ועיין בעירובין דף צ"ט ע"א ע"ש בתוס' דמחלקים בין רוק למ"ר וגם י"ל דמ"ר יש להם גדר משקה עיין זבחים דף ע"ח ע"ב אם יש עליהם שם מים ומש"כ בזה בח"א בהל' מאכלות אסורות פ"ד הי"ט ע"ש ועיין ברכות דף כ"ה ע"ב ע"ש. אך ר"ל כך דהנה לפי המבואר ביומא דף ה' ע"ב ודף ו' ע"א גבי לבישת הבגדים דף ע"א ע"ב מוכח דלא כשיטת רבינו בהל' כלי המקדש פ"י דהמצנפת הי' אחרון של הבגדים רק האבנט וכן מוכח מהך דסנהדרין דף נ"ט ע"ב דאמר שם דתנן שלא כסדר רק במכנסים ועיין במפרש בתמיד דל"ב ע"ב ובתו"כ פ' צו בברייתא דמילואים ואם נימא כך נמצא דקודם לבישת האבנט עדיין לא היו ראוין לעבוד ומ"מ היו לבושין בגדי כהונה ולכך מותר ליהנות בהם משא"כ באבנט דהוא האחרון בבגדי כהן הדיוט ותכף ראוי לעבודה א"כ לא שייך בו הך דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולא מצינו בו היתר וא"כ לפי"ז בבגדי כה"ג דהאבנט הוא באמצע דהציץ הוא האחרון שוב י"ל דשייך גם על האבנט הך דלא ניתנה תורה כו' ושוב י"ל זה גם על איסור כלאים וכעין מ"ש רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ד ה"ט דאם חובל ביוהכ"פ אף במזיד צריך לשלם ממון משום דחזינן דבו ציותה התורה לשלם ולא ללקות וכן לשיטת רש"י בכתובות דף ל"ה ע"ב ד"ה מאן תנא דהביא ראי' משבועות דף ל"ג ולא הביא מהך דב"ק דף פ"ז משום דשם גבי חבלה כ"ע מודו משא"כ גבי קנס דזה לא מטעם חבלה ולכך מביא ראי' משבועות דשם גבי מדליק גדיש. ואף דלכאורה קשה דהרי גם גבי גנב וגזלן יש לאו כמבואר במכות דף ט"ז וחולין דף קמ"א ובדברי רבינו בהל' סנהדרין דהפטור הוא משום שניתן לתשלומין ומ"מ מבואר בהל' גנבה פ"ג ה"ב דאם גנב וטבח ביוהכ"פ פטור בהתראה וצ"ל משום דלאו דגנבה לא ניתנה כלל ללקות עלי' משא"כ בלאו דחובל בחברו דיש מציאות דלוקין עלי' כגון שחבל בפחות מש"פ כמבואר בכ"מ אך לפי מש"כ דרבינו ס"ל בסוף הל' ממרים דהא דבן סורר ומורה לוקה הוא משום הך לאו דלא תגנוב וכמבואר בירוש' א"כ גם הך לאו דלא תגנוב משכחת לה למלקות ועיין בתוספ' דב"ק פ"ז ופ"ט והא דרש"י בכתובות לא הביא הך משנה דב"ק דף ע' ע"א י"ל דמוקי בטובח ע"י אחר וס"ל דר"י הסנדלר ס"ל דרק מעשה שבת אסורין מה"ת משום דכתיב בו קודש ולא יוהכ"פ ועיין ב"ק דף ע"א וחולין דף ט"ו וירוש' פ"ב דתרומות מה דמחלק שם ובמ"א אבאר זה וה"ה כאן גבי אבנט אף דמצינו גבי כה"ג ביוהכ"פ אבנט בלא כלאים מ"מ הותר אף של כלאים אך לפי מש"כ לעיל דגבי כה"ג לעולם הוא מקיים מצוה בהלבישה לא שייך זה. ובזה א"ש התוספ' שהביא התוס' במנחות דף מ"א וביומא דף ס"ט דגבי כה"ג גם האבנט הותר כמש"כ ועיין מ"ש התוס' יבמות דף נ"ט ע"ב גבי תחילת ביאה דכיון דא"א בלא זה אין עלי' שם בעולה ע"ש וכן כ' רש"י חולין דף י"ט ע"ב גבי שחיטה ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' זבחים דס"ח ע"ב ד"ה אמר דטריפה משכחת לה היתר במליקה ע"ש אך באמת אף דמבואר בזבחים דף מ"ד ובחולין דף ק"כ דנבלה הותרה מכללה במליקה לכהנים לפי המסקנא דמנחות דף ה' ע"ב הדין כך דהתורה אמרה לנו דבחולין השחיטה צריכה מן הצואר ובקדשים מן המפרקת וביד ובזה א"ש מ"ש התוס' חולין דף פ"ג ע"ב ד"ה במוקדשין דבאמת גבי קדשים זה הוה שחיטה וי"ל דזה תליא בפלוגתא דיבמות דף ל"ב ע"ב אם זר חייב על מליקה משום נבלה וכן נ"מ לדידן דרש"י ז"ל בזבחים דף ס"ט ע"א ד"ה הא משמע דס"ל דרק עולת עוף לכהנים לא מטמאה בבית הבליעה אך מדברי הראב"ד בתו"כ פ' אחרי מבואר דגם לזר לא מטמאה בבית הבליעה וס"ל דהוה כמו עריפת עגלה ערופה המבואר בזבחים דף ע' ע"ב ודחיית שעיר המשתלח המבואר ביומא דף ס"ד. ועיין בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ג הי"ג ועיין בזבחים דף ק"ז גבי מליקה בחוץ דלא הוה בכלל שחיטה ולכך בעי קרא שם דף ס"ט ע"א לטהר שחיטת עוף בפנים ע"ש בתוס' ובאמת זה תליא אם יש שחיטה לעוף מה"ת ועיין מש"כ בזה בח"א בהל' שחיטה פ"א ה"א וכן יהי' נ"מ גבי שעיר המשתלח דהנה מבואר ביומא דף ס"ה ע"ב אם חלה מרכיבו על כתפו ולכאורה קשה הא מבואר בבכורות דף מ"א ובר"ה דף ה' ע"ב ובירוש' גיטין פ"ה דחולה פסול לקרבן ועיין ביומא דף ס"ג ע"ב ובחולין דף י"א גבי טריפה ורבינו ז"ל סוף הל' יוהכ"פ יליף דטריפה פסול מהך דיעמד חי וחולה גרע מטריפה דהרי אדם טריפה כשר להקריב וחולה פסול כמבואר בכורות דף מ"א ודף מ"ה ע"ב ועיין תוס' ע"ז דף ו' ע"א ובירוש' פ"ז דפסחים דמבואר שם דחולה כשר להקריב ועיין תוס' ב"ק דף ק"י ע"א ומשמע שם דהפסול הוא רק משום שמרתת ובדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ז הי"ב לא משמע כן ובאמת זהו כונת הירוש' בגיטין פ"ה דבעי דוקא חולה בגלוי ר"ל שיהא הריתות ניכר בו ולקמן אבאר זה. עכ"פ אף לדברי רבינו לאחר שנזרק הדם שוב אם נעשה טרפה או חלל לא איכפת לן עיין יומא דף ס"ה ע"א עד מתי יהיה זקוק כו' ע"ש ברש"י ובתו"י אך מה ר"ל אם אז מחמת דשוב א"צ שעיר המשתלח או דאז כשר לשעיר המשתלח ונ"מ אם כה"ג דחייתו לצוק מטהרתו או אפשר דא"צ לשלחו כלל דהוה כמו מת אך מהך דחלה משמע דמשלחו וכן נ"מ להך דשם דף ס"ו ע"ב דאמר דאם דחהו ולא מת ירד אחריו וימיתהו אם זה מטהר אם זה הוה ג"כ בגדר המצוה של שילוח או לא ועיין בכורות דף ט' ע"ב ד"ה ושור הנסקל ושם דף י' ע"ב לא ימיתנו בקנה ולכך מבואר ביומא דף ס"ז דבעי דוקא גזרה חתוכה כדי שיהי' מתחלת הדחיי' תכף כדי שלא יעשה טריפה מתחילה ע"י ריסוק אברים ושוב לא יהי' מועיל בו הדחיי' וזהו כונת הגמ' שם שמא תאמר מעשה תוהו ר"ל דלא הוה גזיה"כ בלבד וקנס בעלמא ועיין בסנהדרין דף כ"ו ע"ב גבי דברים של תוהו כו' רק הוא תיקון ופעולה ולכך מסיים שם אני ד' ר"ל כמו דמבואר בשבת דף ל"א ע"ב ובעירובין דף נ"ה ע"ב כיון דכתי' עפ"י יחנו כו' דר"ל דזה הוה בגדר פעולה לא בגדר קנס בעלמא כמו בשור הנסקל וכמו גבי פטר חמור דהוה רק קנס עיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' ביכורים פי"א אם זה הוה קנס או מצוה ועיין רש"י מנחות דף ק"א ע"ב גבי פ"ח בעריפה אם מפרכסת אם שייך בו טומאת אוכלים אבל דחייתו לצוק הוה תיקון ומצוה ועיין ירוש' סוטה פ"ט דדם עריפה של עגלה ערופה מכשיר ולא הוה כדם המכה רק כדם שחיטה עיין תוס' חולין דף ל"ה ע"ב ובכורות דף י' ע"ב וכן יהי' נ"מ גבי שעיר המשתלח לדידן. ומ"מ נהי דקי"ל דדחיתו לצוק זו היא שחיטתו זה רק לענין טהרה אבל לענין אכילה ודאי חייב משום נבלה אם אכלו והטעם דלענין שחיטה להתירה באכילה בעי פעולה בסימנים ובלא זה הוה כמו קודם השחיטה וכמו ניקב הוושט לדידן דאף דהוה נבלה מ"מ שחיטתה מטהרתה וכן בן ח' חי אף למ"ד שבת דף קל"ו דשחיטתו מטהרתו מ"מ לקי משום נבלה וכן גבי מליקה לשיטת הראב"ד כמש"כ דאף דאסור משום נבלה מ"מ אינו מטמא משום נבלה ועיין בירוש' נזיר פ"ו גבי אבר מן החי ובמ"ש רבינו בהל' מאכלות אסורות פ"ד ה"ג וזה רק לענין איסור נבלה ועיין בתוספ' שבת פ' ט"ז גבי בשר והפרש מבן א' וזהו בעצם כונת הגמרא בחולין דף קכ"א ע"ב גבי הך דמקשה על חזקי' מה דאמר הואיל ויכול לגורר והקשה ממה דס"ל דאינה לאברים ור"ל כך דהנה התוס' שם ד"ה ולהעמידה כ' דכיון דעכשיו אין עלי' שם נבלה לא שייך סופו לטמא ומקשה דהא חזקיה אמר דאם חתך אבר ממנה אין עליו שם אבר מן החי ור"ל כמ"ש התוס' זבחים דף ס"ט ע"ב גבי אבר מן החי מן הטריפה וה"נ כיון שיחתוך אבר מן המפרכסת שוב יהי' עלי' שם מתה והוה נבלה וסופה לטמא טומאה חמורה ותירץ דנהי דלא הוה חיה מ"מ אין עלי' שם מתה לענין טומאת נבלה אבל איסור נבלה שפיר יש עליו וכן יהיה נ"מ למה דקי"ל בחולין דף ע"ה ע"ב גבי שוחט את הטריפה ומצא בה בן פקועה דצריך לשוחטה ומ"מ אם מתה אינה מטמאה במשא איך הדין לגבי אבר מן החי שלה אם יש עלי' טומאה או איסור אבר מן החי לבד כיון דאין עלי' דין נבלה וטומאה וכן לר"מ דס"ל דלא מטהר השחיטה את האבר היוצא וא"כ אם אח"כ מתה הב"פ מה יהי' הדין של אבר היוצא אם יש עליו דין אבר מן החי או אבר מן המת וכן אם מתה הבהמה לאחר שהוציא הולד את האבר מה יהי' הדין של האבר ובאמת זה ר"ל הגמ' לפי הס"ד חולין דף ע"ג ע"ב גבי מיתה עושה ניפול דקאי על עובר ור"ל כה"ג דהאבר הוה אבר מן החי ולא מן המת וכן גבי אם חתך מעובר שבמעי אמו ואכל קודם שחיטת אמו אם יש עליהם איסור אבר מן החי או אינו זבוחה עיין תוס' חולין דף ק"ג ודף צ' ודף ע"ה גבי חלב וכ"מ דלא חל עליהם שום איסור קודם שנולד ומ"מ זה ודאי דאסור לאוכלם רק לאחר שחיטת אמו ומהו האיסור שיש עליהם וי"ל דהוה כמו בשר אדם לשיטת רבינו בהל' מאכלות אסורות פ"ב ה"ג והטעם דלא חל י"ל משום דהא יש להם מציאות שיותרו בלא שחיטה אגב שחיטת אמו וא"כ נ"מ לגבי בהמה טמאה למ"ד דחל ועיין חולין דף ק' ע"ב גבי שליל לר"י. והך דשם דף קכ"ז גבי האבר והבשר המדולדל דצריך מחשבה והכשר זה רק בבהמה טהורה דאין סופו לטמא כו' אבל בבהמה טמאה ודאי דא"צ דהא סופו לטמא ע"ש ברש"י בחולין דף קכ"ז שם וכן נ"מ לשיטת רבינו דס"ל בהל' מאכלות אסורות פ"ד דעוף חי אם בלעו יש בו משום דין נבלה אם מטמא בבית הבליעה עיין בדברי רבינו פ"ג מהל' אבות הטומאות הט"ו דאבמה"ח אינו מטמא בבית הבליעה ושם בה"י מהך דביצה דף ז' דבשר מן החי אם אכל טהור בבית הבליעה י"ל דר"ל לאחר מיתה ומחמת דמיתה עושה ניפול ועיין תוס' מנחות דף ע' ע"א וכן נ"מ גבי עוף טרפה לר"י דס"ל דאין שחיטתה מטהרת טריפתה אז י"ל דמטמאה בבהב"ל כיון דאין לה דבר שמטהרה ועיין רש"י זבחים דף ס"ט ע"ב ד"ה אלא דמשמע שם דס"ל דאבמה"ח מטמא בביהב"ל וברש"י שם בע"א ד"ה אלא ע"ש דאינו מטמא אך זה רק לר"מ ובמ"א אבאר זה. עכ"פ חזינן דבמקום דבעי פעולה נמשכת גם תחילת הפעולה יש עליו זה השם אך זה רק כשהפעולה לצורך הדבר ולא דבר בפ"ע ועיין תוס' חולין דף ל"ב ע"א ד"ה ורמינהו מה שהביאו ראי' דחל על נבלה גם איסור טריפה מהך דשם דף ל"ז גבי מסוכנת ובאמת זה מחלוקת בירוש' פ"ו דנזיר דר"י ור"ל ומה שהביאו התוס' ראי' מהך דחולין דף ל"ז לא דמי דשם לס"ד ליכא מציאות לנבלה בלא טריפה משא"כ למסקנא דאפשר לזה בלא זה שוב לא חל וה"נ כן. ועיין ביומא דף כ"ה ע"א גבי פייס ובעירובין דף ק"ד ע"ב גבי שרץ שנמצא במקדש אם מוציאו בהמיינו ובמנחות דף כ"ו ע"א ובדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"ח הי"ב דדייק שם אסור לכהן הדיוט ללובשו משמע אבל כה"ג שרי וכמש"כ א"ש:
סוף הספר