אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק י · הלכה לא

הלכה ל

המלביש כו'. אם לא ידע כו'. הנה רבינו דייק כאן הלובש פטור וגבי טומאה בהל' אבל פ"ג ה"ה לא כ' זה דפשיטא דכיון דהוא שוגג ודאי פטור ונראה דרבינו ס"ל דגבי כלאים רק אם יודע שיש בו כלאים ושגג או שאינו מכוון להאיסור כיון שהוא מכוון ללבישת כלאים חייב כמבואר בהל' י"ח דלא כשיטת רש"י בבכורות דף כ"ה ע"א גבי גיזה ודף ל"ד גבי מום וביצה דף ל"ג וזה ר"ל ג"כ הגמ' בזבחים דף צ"א ע"ב גבי יין לאישים דהא ר"י והא ר"ש ע"ש ברש"י דכיון דיכול לזלפם בטיפים דקים גם בטיפים גסים שרי ע"ש ר"ל כך דהנה שם אמר דכבוי דמצוה מותר אך זה לא שייך רק אם הוה גדר סיבה אבל כיון שהמציאות כן שהמתנדב יין צריך לזלף ע"ג האישים ואיך אפשר שיהי' המצוה כך הא עובר על הך לאו דלא תכבה ואמר דהמצוה אפשר שתהי' בלא כיבוי דהיינו שתהי' בטפים דקות וא"כ שוב הוה מצוה וא"כ שוב מותר לזלף אף בטיפים גסות דהוה כיבוי דמצוה ולא חיישינן. ועי' תוס' חגיגה דף ד' ע"א גבי סמיכה דזה א"א דהתורה תכוון שהי' הסמיכה רק באקפויא ידו אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן בהל' מעה"ק פ"ב ה"א משום דפסק כמ"ד במנחות דף ט"ז ע"ב דפירורין אין דרך הקטרה בכך וזהו ג"כ כונת רבינו בפיהמ"ש מנחות על הך דדף ע"ד ע"ב שכ' שם דלכך אין יוצקין היין ע"ג האישים כדי שלא יאבדו ולא יגיע מהם למזבח שום חלק ע"ש ר"ל דזה לא הוה הקטרה והוה כנאבדו ואף דמבואר בזבחים דף ל"א ע"ב דגבי הקטרה לא איכפת לן אם הזמן יותר מכזית בכדי א"פ זה רק אם כל השיעור הוא על המזבח אבל להקטיר פירורין דקים לא וכ"כ בזה במ"א ועיין מ"ש התוס' זבחים דף פ' ע"ב ד"ה ב"ת דלכ"ע בעי רישומו ניכר ודלא כתוס' פסחים דף ל"ב ע"ב ובתוס' זבחים ורש"י דף ע"ו ע"ב מבואר שם דהזי' דשמן הוה כמו הקטרה ועיין תוס' מנחות דף כ"ז ע"ב דשומשמין לכ"ע לא מהני ובירוש' פ"ב דיומא מבואר להיפך. עכ"פ רבינו ס"ל דפירורין אין דרך הקטרה לכך א"א שיהי' הדין דיין לאישים ובמש"כ רבינו בפט"ז מהל' מעה"ק. וא"כ לפי"ז אף דקי"ל במתעסק בחלבים ועריות חייב זה רק בדבר שהאיסור הוא ההנאה ועיין פסחים דף ל"ג ע"א בהך פלוגתא דמר בר רבינא ורנב"י ונ"מ לגדר אונס דפטור אף בנהנה עיין תוס' יבמות דף ל"ה ע"ב ודף צ"א ע"ב ושם דף ס"ט ע"ב דאף דאין צריך לחוש שמא מעוברת מ"מ צריכה לשלם קרן וחומש אם אכלה תרומה ולא הוה אנוסה ועיין בפסחים דף ע"ג ע"ב גבי אם יש שהות ביום ובירוש' שם ומ"ש הראב"ד ז"ל בהל' מעילה פ"ז ה"ב דאוכל מחוייב יותר אף אם הי' אונס מפני שהוא נהנה ועיין סוכה דף מ"ב ע"א גבי הך דר"ה בעולה של עוף ונקט רק עולת העוף ולמה לא נקט סתם עולה וי"ל כשיטת הראב"ד שהעולה הוא מחתכה אברים וניכר ועיין במה דמבואר במס' פרה פי"ב גבי מזה בחלון של רבים דהוה אנוס רק אם נכנס למקדש פטור אבל אם אכל קודש י"ל דחייב וזהו הטעם דיחיד שעשה בהוראת ב"ד עיין הוריות דף ג' ע"ב כל הוראה שיצאת ברוב ציבור וביבמות דף צ"א ע"ב ובתוספ' דטהרות הובא בתוס' סוטה דף כ"ח אין נשאלין לרבים ובירוש' ע"ז פ"ב ותרומות פ"י אין דבר של רבים נאסר. ובזה יש ליישב דברי רבינו בהל' שגגות פי"ג ופי"ד גבי יחיד שעשה בהוראת ב"ד דסותר את עצמו אך יש לחלק דהם פטורים רק מטעם אונס ולא מגזיה"כ ונ"מ לגבי מידי דאכילה דשם יש להם לדייק שפיר חייב והנה גבי התירוהו ב"ד להנשא כ' שם רבינו האשה ובעלה אחרון מביאין קרבן והנה באמת ההוראה היא על האשה שהיא מותרת להנשא לא על האיש שיכול לישא אותה ובאמת אשה מבואר בירוש' פ"ז דפסחים דממעט לה מונסלח וכן מבואר בספרי פ' שלח פסקא קי"ב להוציא נשים ע"ש וכ"כ בזה בהל' גירושין ונ"מ אם זינתה ע"ש דף צ"ב אם האיש חייב וזה יהי' כמ"ש התוס' ביצה דף כ"ה ע"ב גבי טריפה ועיין תוס' פסחים דף כ"א ע"א וכ"כ בזה בהל' חמץ וא"כ לפי"ז גבי כלאים כיון דהעיקר הוא על הלבישה לא על ההנאה אז י"ל דהוה מתעסק אך כיון שכ' רבינו לעיל דצריך לבדוק יפה יפה הוה גדר פשיעה אך זה רק בלוקח מן הגוי וכ"כ בזה ויהי' ג"כ נ"מ אם הלביש את הקטן אם המלביש חייב אם הוה כהך דנזיר דף נ"ז ע"ב וגבי טומאת כהן ס"ל לרבינו דאינו חייב המטמא את הקטן רק בגדר להזהיר ועיין בירוש' ערלה פ"ג ופסחים פ"ב דגם גבי חמץ מרבינן לעשות המאכיל כאוכל ושם לא משמע מטעם הך דיבמות דף קי"ד וכן מלשון התו"כ פ' שמיני פ"ג פ"ה משמע ג"כ דזהו בגדר דין לא מחמת להזהיר ונראה דהיכא דהאיסור הוא רק מחמת גזיה"כ כעין גבי שקצים ורמשים דהוא חידוש עיין ע"ז דף ס"ח ע"ב וכ"מ וכן גבי חמץ דהיינו שאור אף דהוא לאו בר אכילה כמבואר בכ"מ אז חייב גם המאכיל. והנה גבי קטן י"ל דתליא מה הפטור של קטן אם מטעם גזיה"כ או מטעם דלאו בר דעת עיין רש"י סנהדרין דף ס"ו ע"ב ודף נ"ה ע"ב ונ"מ לקטן מופלא סמוך לאיש דהוא בן דעת רק פטור מטעם גזיה"כ וזהו כונת רבינו בהל' שגגות פ"ט ה"ג עד שיגדיל ויהי' בן דעת ר"ל כה"ג עיין ביומא דף מ"ג ע"א גבי קטן שיש בו דעת ע"ש וב"ק דף פ"ו ע"ב דקטן שיש בו דעת דומה לחרש ובזה א"ש מ"ש רבינו בהל' יבום הטעם דחרש משום דלאו בר דעת ולא כ' כהך דמבואר בגמ' דאינו באמר ואמרה ע"ש בתוס' יבמות דף ק"ד ע"ב אך י"ל דשם קאי אם נימא כמבואר שם דף ק"ה ע"ב דקטנה משתגיע לעונת נדרים חלצה וחרש דומה לזה בדעת כמש"כ משא"כ לדידן ועי' בירוש' כתובות פ"ד ה"ג דאמר שם דהפטור של קטנה דהוה כמו בלא התראה וכן מוכח מהך דסנהדרין דף ע"ב ע"ב גבי קטן הרודף. וכ"כ בזה לעיל דזה יליף רבינו ממה דאמר בנדה דף ס"א ע"ב זאת אומרת מצות בטלות כו' ר"ל דאינו עובר מטעם מלביש חברו כלאים ובאמת זה אין עליו שם בגד כלל וכמש"כ לעיל וכן הך דין דלעיל בהל' כ"ז האיסור הוא משום שהוא גורם שילבש ישראל כלאים וא"כ י"ל דה"ה קטן וכמו גבי נגע צרעת דהאיסור הוא על הקציצה עיין שבת דף קל"ב ע"ב ובאמת שם עיקר הטעם של הלאו משום הסרת סימני הטומאה וכן מפרש רבינו הך דשבת דף צ"ד ע"ב גבי התולש מקצת סימני טומאה כמבואר בפ"י מהל' טו"צ ה"א. והנה לפי שיטת התוס' שבת דף צ"ד ע"ב שם אם תלש ב' שערות מד' שערות לוקה ע"ש אך מלשון רבינו לא משמע כן דמ"מ לא אהני מעשיו ועיין תוספ' מכות פ"ד דאמר שם יש תולש שתי שערות וחייב כו' והנה בירוש' נזיר פ"ו מקשה מזה למ"ד בירוש' שם וכן ס"ל לבבלי נזיר דף מ' דגבי נזיר חייב אף בשערה אחת ע"ש ולכאורה למה לא מקשה על מצורע כן ולשיטת התוס' א"ש דנ"מ אף אם נשתייר הרבה אך לשיטת רבינו קשה אך באמת נראה דיהי' נ"מ בין אחר למצורע עצמו דמצורע עצמו האיסור הוא משום התלישה ובאחר רק אם אהני מעשיו וכן יהי' נ"מ לענין נתק דרבינו ז"ל ס"ל דרק בתער ע"ש בהשגות ובדברי רבינו בס' המצות נראה דגם שער צהוב של הנתק אינו חייב רק בגילוח לא בתלישה וכן מוכח מלשון רבינו בפיהמ"ש פ"ז דמס' נגעים מ"ד דנקט שער לבן וכן פי' רש"י בשבת שם משום דס"ל דזה אינו בכלל נגע רק הוא דין ולכך ס"ל ג"כ לרבינו בהל' טומאת נגעים פ"ח הי"ב גבי נתק שאם ניתק כל ראשו אף לאחר הפטור מ"מ טהור ולא הוה כמו שאר נגעים וכן מבואר שם בהל' י"ד והוא מחלוקת בפ"י דנגעים דזקן אינו מעכב את הראש לענין זה. ובאמת י"ל דמה דמבואר בגמ' דקדושין דף ל"ה ע"ב גבי זקן באשה דאמר שם לא נצרכה אלא לטהרות נגעים ר"ל אליבא דר"ש דס"ל דזקן מעכב גבי נתק הוה אמינא דרק גבי איש מעכב בנתק אם לא ניתק גם זקנו ולא באשה ועיין רש"י מנחות דף ל"ז ע"ב דאמר שם דגם גבות שייך שם דין נתק ועיין בתו"כ פ' תזריע פ' ה' לא בראש ולא בזקן מניין ר"ל בגבות עיניו וכה"ג ועיין זבחים דף מ"ט ע"ב ברש"י ד"ה והתם וכן נ"מ אם בכונה נתק את הראש כולו אם ע"י זה יהי' כמו פרח בכולו ונ"מ ג"כ די"ל דאם לא נזקק לטומאה אף דבשאר נגעים חייב כמבואר בשבת דקל"ב ותוס' שבועות דף ד' הא גבי נתק אינו כן ועי' במה דפליגי הר"ש ורבינו אם השערות של הנתק דבעי דוקא קצר אם ר"ל קצר משיעור של שער לבן דהר"ש ז"ל ס"ל דבעי שיהי' קצר ורבינו לא ס"ל כן דמ"מ בעי שיהיו ניטלות בזוג כמבואר בפ"ח ה"ה ע"ש וברש"י פ"י מ"א. והנה לכאורה קשה במה דפסקינן בנדה דף נ"ב ע"ב גבי שיעור שערות דהל' כדברי המחמיר בזה ולא ר"ל מחמת ספק דהא גבי נגעים קי"ל ספק נגעים להקל וע"כ צ"ל דזהו בגדר ודאי וא"כ גבי צהוב לכאורה ארוך לא הוה רק אם גדול מכל השיעורים וכן יהי' נ"מ לענין שערות השחורות המצילות את הצהוב דהם מן הסתם צריכים שיהיו כשיעור הגדול ויהי' אז מציאות שיהי' תרתי דסתרי במקום אחד דהיינו בגודל השחור והצהוב ועיין בנגעים פ"ד מ"ד דר"ש ס"ל שם דבעי שיעור הלובן שיהי' נקרץ בזוג ובאמת לולי דברי רבינו שם הי' נראה דר"מ דאמר שם כ"ש ס"ל דאזלינן בתר ראשו ולא בתר עיקרן וזהו כונת התו"כ חוד שער ואזיל לשיטתי' בפרה פ"ב מ"ה דס"ל הכל הולך אחר הנראה ועיין בנזיר דף ל"ט בהך בעיא אם מלעיל רבי או מלתתא רבי א"כ נמצא אם מה שעכשיו ראש הי' בתחילה בעיקרו ולכך מטמא וזה כונת התו"כ שלא תאמר כגולם הם נידונים ר"ל דאין זזים ממקומם רק דהם זזים ולכך מטמא ר"מ גם מקצת כיון שהוא נראה. עכ"פ לשיטת רבינו נתק ונגעיו אינו בגדר נגעים רק הוא דין ואז י"ל דאינו חייב רק אם הוא מגלח עצמו ולא אחר ובאמת לכאורה קשה גבי ערל גדול כיון דשוב אין מוטל על כל ישראל למולו רק החיוב מוטל עליו כמ"ש רבינו בפיהמ"ש ספי"ט דשבת וכן הוא בירוש' דיבמות פ"ח בנך איש אין אתה מולו בע"כ וא"כ אם יש בו נגע צרעת דאיתרבי שם בשבת דנימול דילמא רק הוא עצמו שרי אבל אחר לא וע"ש ברש"י דף קל"ג ע"א ד"ה באומר ובירוש' ספ"ג דנדרים ועיין תוס' גיטין דף מ"א ע"ב וכ"מ ע"ש וצ"ל כיון דהוא אינו מצווה על זה מחמת מצות מילה גם אחר מותר גם י"ל דבגדול מצורע אז אחר אינו עובר כלל וכמו כאן גבי מלביש כלאים דאם הלובש מזיד המלביש אינו עובר. וכן שיטת רבינו בהל' נדרים גבי המדיר את חבירו דהוא עובר ה"ה גבי קטנים כמש"כ שם ועי' בתוספ' שבת פ' י"ב גבי קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב ע"ש דאף דבכל מקום אזלינן בתר האוחז בקולמוס לגבי קטן אזלינן בתר הכותב ולא הוה כמו גבי שני גדולים דאזלינן בתר האוחז בקולמוס וצ"ל דשם מיירי דהאוחז בקולמוס הי' יכול לכתב בלא האוחז ביד ולכך מבואר שם בסיפא דתוספ' דמתכוון לסייע האוחז בקולמוס פטור ר"ל דהאוחז בקולמוס לבד לא הי' יכול לכתוב ועיין מה דס"ל לרבינו בהל' חובל ומזיק פ"ז ה"ז ח' דגבי זורק כלי שלו אז מי שסילק את הכרים חייב משום דהוא נקרא מזיק דעל הזריקה כיון דהוא שלו אין עליו שם מזיק אבל הזורק כלי של חברו חל שם מזיק גם על הזורק וה"נ גבי קטן אין עליו שם שאוחז בקולמוס כיון דאינו בר חיוב כלל ועיין יומא דף מ"ג ע"א בתוס' ד"ה אשה מסייעתו ובערכין דף י"א ע"ב גבי מסייע ובדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"ג ה"י וי"א דס"ל דמסייע חייב מיתה גבי לויים והטעם משום דס"ל דאין החיוב מחמת הפעולה רק מחמת שהניח עבודתו שצריך לעשות וכמו שפסק רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ב ה"ה גבי כהן רק דזה שייך רק ביום דאז זמן שירה אבל בלילה לא רק מדרבנן משום גזרה אטו יום אבל אם נימא דהאיסור הוא משום העשי' לא משום שהניח עבודתו אז אם עשה המלאכה בעצמו הי' חייב אף שלא בזמן עבודתו רק מסייע לא הוה כעושה ובטל להעושה וכמבואר שבת דף צ"ג וא"ש מ"ש שם התוס' מהך דביצה דגבי יו"ט דלא הוה רק לאו י"ל דלא גזרו רבנן במסייע ועיין תוס' זבחים דף קט"ז ע"ב ד"ה ואסור ולא דמי להך דמכות דף כ' ע"ב דשם יש לאו בלא סיוע רק דנ"מ שיהי' מעשה ועיין ע"ז דף כ"ז ע"א אתיא איהי ואתחלא כו' וכ"מ בזה ושם בתוס' דף נ"ד ע"א ד"ה כגון כ' שכפפו קומתו בע"כ משמע דאם כפפו קומתו לבהמה שלהם נאסרה אף דהם לא עשו מעשה אך י"ל דזה הוה כמו זקף לבנה דשם דף נ"ג ע"ש. אך י"ל דגבי זורק כלי של חבירו לכך חייב הזורק לא משום הזריקה רק משום שנטל את הכלי ונתחייב בה ונ"מ דאם רק אדיי אדויי כמו הך דב"ק דף צ"ח או אם אחר הגבהה נתייקרה אז לא משלם רק כבשעת הגבהה ובאמת בב"ק שם לכאורה קשה מ"ט לא אמר הנ"מ לענין זה גבי הזורק מטבע של חברו וכן נ"מ להך דשם דף ס"ב ע"א גבי ההוא גברא דבטש בכספתא שם ג"כ משום דזה לא מיקרי מזיק בידים ולא שייך לומר מאי הוה לך דאזיקתי' ע"ש ברש"י וגם במבעיר דהוה רק פושע וזה ג"כ מה דאמר שם גבי עשו תקנת נגזל באשו משום דס"ל דהתקנה לא הוה רק אם עשה בידים ובהיזק גופו ועיין בירוש' שבועות פ"ז ה"ב גבי ראוהו זורק צרורות דעשו בו תקנת נגזל ונוטל בלא שבועה ועיין בירוש' ספ"ג דב"ק ובתוספ' שם רק לר"י דס"ל דאש הוה כמזיק גופה מדמחייב אטמון לכך עשו התקנה וכן מה דאמר שם במסור אם עשו תקנה רק למאן דדאין דיני דגרמי אף דהתוס' שם דף ה' ע"א כ' דאף למאן דלא דאין דיני דגרמי מ"מ חייב רק דר"ל אם הוה כמו מזיק בידים דאז אמרינן בו הך תקנה. ולכך הך דבטש הוה רק כמו אדיי אדויי דב"ק הנ"ל ולכך לא מיקרי מזיק בידים וכן בהך דהשף מטבע ר"ל דלא הגביה בידים או דנ"מ לנתייקר וא"ש מ"ש שם התוס'. ועיין ב"ב דפ"ח גבי נטלה למוד בה אך שם מסיק דרק בבעלי חיים ועיין תוס' ב"מ דכ"ה ע"ב ד"ה ואם נטל מה דמחלקים שם ובמ"ש רבינו בהל' גזלה פי"א הי"ד דהחיוב הוא משום דהתחיל במצוה לא משום שנתחייב להשיבם וע"ש בהל' י"ג גבי דרכו להחזיר בשדה כו' ג"כ משום זה דהתחיל במצוה והוה כמו הך דזבחי' דפ"ט ע"ב הואיל והתחיל במתנו' גומר וכהך דמבואר בשבת דקל"ז ע"ב ברש"י ד"ה כל זמן וביומא דל"ג ע"א הואיל והתחיל במערכה ובמ"ש התוס' קדושין דל"ז ע"ב ד"ה הואיל שכ' לפי שהיו ערלים ואף דביבמות דע"ב מבואר דהיכא דאין יכולים למול ליכא עליהם העיכוב גבי פסח ע"ש בתוס' או די"ל שהם גופא היו ערלים או דר"ל דהא כ' התוס' שם דמילה היו יכולים למול אז רק לא הפריעה וא"כ ממילא מוטל עליהם חיוב המילה עכ"פ ושוב יש עליהם שם ערל כיון שנתחייבו בזה אך זה יהי' תליא במש"כ בח"א אם המילה והפריעה הם שני דברים המעכבים זא"ז או פלגא דמצותא וכ"כ בזה. עכ"פ חזינן דכיון דיכול לעשות איזה פעולה בהדבר שוב חל עליו החיוב ועי' יומא ד"ח ע"א בהך מחלוקת אם הזאה בזמנה מצוה אף דלכ"ע ס"ל טבילה בזמנה מצוה וא"כ הזאה השני' היא גרם לטבילה וע"ש בתו"י וא"כ מיום ה' ואילך יתחייב להזות כדי לטבול אך י"ל כיון דכ"ז שלא היזה אינו יכול לטבול אינו מוטל עליו החיוב ע"ש ביומא דף ס"ב ע"ב גבי מחוסר זמן ותוס' פסחים דף מ"ז ע"א ד"ה ואי אמרת וזבחים דל"ו ע"ב גבי בשר פסח שלא הוצלה וכ"מ. אך י"ל דנ"מ היכא דהכישה ברה"ר דשם לא קנה במשיכה מ"מ נתחייב בה מחמת מצוה ועיין ב"ק דף נ"ו ע"ב דהכישה הוה כמו משיכה ותוס' שם דף ס"ה ע"א ד"ה אין לי ושם דף ע"ט ע"א ד"ה לו ורש"י ב"מ דף מ"א ע"א ד"ה הא וירוש' רפ"ח דשבועות וכ"מ ולכך התוס' בב"ק דף ס"ה ע"א כתב דרק אם הכישה לחצירו גם י"ל דנ"מ בין בהמה דקה לגסה כמבואר בקדושין דף כ"ה ע"ב וב"ב דף פ"ו והך עובדא דאביי בב"מ דף ל' ע"ב הוה בהמה דקה ועיין ב"ק דף נ"ה ע"ב דדחק שם למה נקט צאן ע"ש אך י"ל דנ"מ לענין הך דהכישה כדמוקי שם דף נ"ו ע"ב וע"ש דנ"ב ע"א ברש"י. וברש"י כתובות דף ל' ע"ב ד"ה ולאביי וגיטין דנ"ב ע"ב וב"ק דקי"ח ע"ב ד"ה האי מאן מבואר דרק אם נתכוון לגונבה או לגוזלה אז מתחייב ואף דשם הוה בעלי חיים י"ל כמ"ש התוס' ב"ק דף נ"ז ע"א דרק באבדה כך דנקטינהו נגרי ברייתא אף דמהך דב"ב דף פ"ח ע"א לא משמע כן ועיין בתוספ' ב"ק פ"ט דהגוזל בית מחבירו ונחלט ונתצו חייב לשלם אף דמבואר בערכין דף כ' ע"ב דמזל דבעה"ב גרים ע"ש ברש"י ומ"מ הגזלן צריך לשלם ועיין ב"ק דף קט"ז ע"ב אם מחמת הגזלן כו' ע"ש בפיהמ"ש לרבינו וב"מ דף ק"ו ע"א לתאי דידך גרמי ע"ש. והא דאמרינן בערכין דף כ' ע"ב דאף לאחר שחלטו אומר לו הרי שלך לפניך ועיין בתוספ' ב"ק הנ"ל ואמאי לא נימא דהוה כמו פסלתו מלכות עיין ב"ק דף צ"ז ע"ש דהרי גם כאן נשתנה צורתו אך י"ל דכיון דבלא הכהן לא נחלט הוה גם זה אינו ניכר כמ"ש התוס' ב"ק דף ק' גבי טומאה דאמרינן שעדיין לא הוכשר ועיין תוספ' שבועות פ"א דמיקרי טמא על ידי דיבור ע"ש גם י"ל דרק גבי מטבע דעיקר הוא הצורה כמבואר ב"מ דף מ"ה ע"ב ומ"ו ע"ב גבי דינר אניקא ואניגרא ע"ש ועיין ערכין דף ו' ע"ב ברש"י דהרוגי מלך יש להם דמים ועיין ב"ב דף נ"ד ע"ב ברשב"ם ד"ה דאינהו אך שם רק גבי קרקע. וגם י"ל דבלא בעה"ב אין הכהן יכול לחולטו והוה אינו ניכר השינוי וא"ש גם כיון דקי"ל דהשורף שטרותיו של חברו חייב לשלם אף דבאמת ע"י מה ששרף השטר לא נפטר הלוה מלשלם ויש חיוב עליו אף דאינו יכול לתובעו עיין בירוש' פ"י דשבועות וכן פסק רבינו דהמלוה שלא לתובעו מ"מ שביעית משמטתו ושייך בו לא יגוש וזה תליא בפי' דברי הגמ' שבת דף קמ"ח ע"ב ואי אמרת לא ניתן ליתבע מאי משמט וי"ל דר"ל הא ליכא לא יגוש כמו הך דב"ב דף קל"ה וגיטין דף ל' וגם מה משני הגמ' שאני התם דאיגלאי מילתא אמאי לא הוה כהך דכריתות דף כ"ד וגיטין דף ל' דמייאש ובמ"א אבאר זה. ועיין כתובות דף ק"ח במלוה שלא לתובעו ושם דף ק"ד ע"א דמחלק שם בין ששטר כתובה יוצאה מתחת ידה או לא דאז י"ל דלא הוה מחילה במה ששתקה ע"ש וי"ל דזה תליא במה דפליגי בירוש' ספ"א דגיטין גבי המוכר שטר חוב לחברו דלא מהני עד דיהיב לו שטרא ואף דגבי מוכר שטר לחברו יכול למחול שאני התם דהיכא דהשטר ישנו תחת ידו גרע וכעין שכ' התוס' ב"ב דף קס"ט ע"א משום דיש תחת ידו חובתו גם י"ל כמו דאמרינן בגיטין דף מ"א ע"ב ובקדושין דף י' ע"ב דהיכא דשייר בקנינו לא מהני וה"נ כן משא"כ היכא דמכר שטר חוב מהני כמו עבד בגיטין שם ובזה יש לפרש כונת הגמ' כתובות דף פ"ה ע"ב דמודה שמואל במכנסת כו' מפני שידו כידה ור"ל כך דא"כ השטר הוא עדיין תחת ידה ולא מהני המחילה בלא מסירת השטר ועיין מ"ש התוס' קדושין דף י"ט ע"א ד"ה מלוה גבי משכון כה"ג ומש"כ שם התוס' משום דע"ע גופו קנוי ועיין תוס' יבמות דף ע' ע"ב וב"מ דף צ"ט ע"א ע"ש ובאמת עיקר הטעם דגופו קנוי הוא ממה שהתורה חידשה לנו שיכול למסור לו שפחה כנענית ובזה יש ליישב הך דב"ק דף קי"ג גבי ע"ע הנמכר לגוי דשם אין כל כך גופו קנוי ויהי' נ"מ ג"כ למוכר עצמו לדידן דאין מוסר לו שפחה כנענית ועיין קדושין דכ"ח ע"א ויהי' נ"מ שם היכא דהוא כופר בו ואמר שאינו ע"ע אם שייך בזה לומר שווי' אנפשי' חתיכה דאסורא שיהא אסור בשפחה כנענית היכא שגורם היזק להאדון ע"י זה וכבר הארכתי בזה במ"א. וגבי אמה העברי' הוא מה שהתורה גלתה לנו שיוכל לייעדה וא"כ כל זמן שאין לנו הדין שיכול לייעדה אין גופה קנוי. ועיין בפ"ה דשקלים מ"ה גבי מי שאבד חותמו ובירוש' פ"ו דשבועות נעשה כמאן דצייר פומא דסהדי ע"ש. ומ"מ השורף חייב לשלם חזינן דאף דהוא לא הפסיד החוב מ"מ צריך לשלם וזהו הגורם הראשון שכ' רבינו ומ"מ גבי קטן לא מיקרי הגורם הראשון עושה לענין ליפטר את הכותב גבי קטן אוחז בקולמוס הרי חזינן דזה גרע משפטור על פי דין וה"נ י"ל גבי מלביש את הקטן כה"ג וכ"כ בזה בח"א בהל' שקלים בהך דכריתות דף ו' ע"ב גבי סך משמן המשחה לקטנים מהו ובמש"כ דהיכא דיש עליו חיוב לעשות אף דאינו יכול לגמור שוב מיקרי בר הכי ויש ליישב בזה מה שמקשים על שיטת הראשונים דהיכא דיש גזירה דפשיעה במצוה בטל לגמרי את הדבר כמו גבי ק"ש לאחר חצות ועיין תוס' פסחים דף ק"כ ע"ב ובכתובות דף ג' ע"א מה דמתקנינן שיהא משום פרוצות ע"ש אף דעיקר התקנה מחמת שאינו גט ושם דף ק"ד ע"ב דפסלי לאדרכתא מחמת תקנתא דידה ועשו הפסד לה וביבמות דף ל"א ע"ב גבי זמן בגיטין ע"ש בתוס' ושם דף פ"ט וכ"מ מהך דמנחות דף מ"ד ע"א גבי תפילין דלא אמרינן שלא יניח כדי שלא יפשע ע"ש אך הטעם כך דהיכא דחכמים אמרו ע"י איזה תקנה שלא יעשה כן ואף דע"י זה ע"י סיבה יעקר ד"ת לא איכפת לן עיין מ"ש רבינו בהל' ק"פ פ"ו ה"ז ובירוש' פ"ה דכתובות נעשה כמו שחבשוהו סופרים ורפ"א דכתובות אנוס בתקנתא דרבנן ובמ"ש התוס' גיטין דף ל"ח ע"א בד"ה כל המשחרר ע"ש דהמצוה לקיים דברי המת גורמת שלא יוכל לעבוד בו וממילא מותר לשחרר אך כל זה בגדר סיבה אבל לכתחילה לעשות תקנה על זה גופה א"א ועיין בירוש' פ"ט דנזיר גבי עבד אם יכול למחות על דברי רבו כו' ועיין תוס' שבת דף ד' ע"א וכ"מ אך גבי תפילין לא אמרו רבנן שיפטר רק מחוייב לקנות עוד תפילין וא"כ לא הפקיעו ממנו חכמים החיוב ולכך מחוייב להניח גם אחת וא"ש:

[השמטה לדף כ"ג ע"ג. במ"ש שם גבי יחיד שעשה בהוראת ב"ד. ועי' שבת דף צ"ג ע"א דרש"י גרס שם דר"ש ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ורש"י הוריות דף ה' ע"ב כ' דר"ש ס"ל דפטור וביבמות דף צ"א ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה רבינא אך בזה א"ש דהיכא שקיבלו עליהם רוב צבור ס"ל דפטור אבל בל"ז ס"ל לר"ש דחייב אך זה רק לגבי איש אבל לגבי אשה אם ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור לא מטעם שפשטה הוראה ברוב צבור אז גם אשה כן אבל אם הפטור הוא מטעם שפשטה הוראה אז רק באיש ולא באשה והנה הגמ' ביבמות דף צ"ב ע"א אמר שם דמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ג"כ גבי אשה שנשאת בע"א ובא בעלה אף דהוראה זאת כבר קיבלו עליהם רוב צבור ודי בזה כמ"ש במ"א דגבי זקן ממרא די בהוראה למעשה אף שעדיין לא נעשה מעשה עי' בהשמטות לח"ב ולקמן אאריך בזה אך זה רק גבי אנשים דהם שייכי בגדר צבור והוראה ונ"מ ג"כ אם מצטרפי לרוב צבור עי' פסחים דף ע"ט ובירוש' שם ובתוספ' ובירוש' דסנהדרין גבי עיר הנדחת. והנה ביבמות פי"ד נקט לגבי אשה אם פטורה מן הקרבן משא"כ רבינו בהל' שגגות שם ה"ג הזכיר שם גם בעלה וא"ש: ע"כ השמטה]

[השמטה לדף כ"ד ע"ב. במ"ש לחלק דאם נעקר הדין לגמרי ע"י תקנה שפיר מהני ואם עדיין נשאר עליו חיוב לא מהני התקנה לעקור כלל. ויהי' נ"מ ג"כ לענין הך דגיטין דף מ"א וכ"מ בהך דין דלשבת ע"ש בתוס' אך באמת כך דהך דין דלשבת מוטל על כל אדם שעל ידו מעוכב חברו מזה שלא יהא מעוכב ואז הוא ג"כ מקיים הדבר ואם לא עשה אז הוא עובר הך דלשבת וכמו גבי מטמא כהן ומלביש כלאים לשיטת רבינו וכמ"ש במ"א. והנה זה נ"ל דכמו דמבואר בקדושין דף כ"ט גבי דברים שהאב חייב כו' ונזיר דף נ"ז גבי הקפה וכריתות דף ז' גבי סיכה דכל שהוא פטור פטור גם על אחרים כן ג"כ אשה ועבד שפטורים מזה אינם מחוייבים גם על אחרים ונמצא אשה שיש לה חציו עבד כו' אין כופין אותה לשחררו ובזה א"ש מ"ש התוס' יבמות דף י"ב ע"ב וכ"מ דאשה אינה מצווה על השחתה כו' וקשה הא זה של הבעל והוא מחוייב ולא דמי להך דנדה דף י"ג ע"א דשם קאי על שלה וע"כ כמ"ש וזה ג"כ ר"ל הירוש' הובא בתוס' גיטין שם העבד מהו שישא במועד ע"ש ור"ל כך דקאי אחציו עבד כו' ושיחררו אותו במועד אם מותר אז לישא אשה כמו בהך דמו"ק דף י"ד ודף י"ז בשלא היה להם פנאי ור"ל אם מוטל על העבד גופה לילך לב"ד לכוף האדון לשחררו וזה תליא במ"ש אם מוטל על מי שאינו חייב שיעשה זה החייב ויהי' נ"מ דגבי מחוסר גט שחרור לגמרי אז לא שייך זה וא"ש מ"ש התוס' גיטין דף מ' ע"א ודף ל"ח ע"א ועי' בדברי רבינו בהל' עבדים פ"ו ה"ד דנקט רק שפחה דלא שייך קושיית התוס'. וכה"ג ס"ל להתוס' ברכות דף כ' ע"ב דאשה אינה ערב על אנשים בדבר שהיא אינה חייבת וא"כ יהי' כך דגבי אנוסה ומוציא ש"ר אם שהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה והיא אינה רוצה לצאת ממנו אם כופין אותה וכאן לא שייך הך דכתובות דף מ' ע"ש בתוס' דהיא אינה מוזהרת גם עליו אך כך כיון דמ"מ הבעל יש עליו חיוב פ"ו דהרי יכול לישא אשה אחרת ולא הוה כמו שחבשתו תורה וא"כ שוב נקראת אינה ראוי' לקיימה כמבואר בסוטה דכ"ד ע"א לחכמים דפליגי על ר"א ע"ש וזה הך דכתובות דע"ז דמעשין וע"ש דף ס"ד ע"א כל כמה דאגידה בי' כו' ודי אף אם יש לו אשה שראוי' לילד ע"ש בדברי רבינו בהל' סוטה פ"ב וגם אם יש לו רק בן אחד סגי כדמוכח מלשון רבינו שם בהל' י"א ועי' מ"ש בהל' אישות פט"ו ה"י ע"ש. משא"כ בזמן הזה שיש חר"ג גם שלא ישא שתי נשים שוב נפטר לגמרי והוה כמו שחבשוהו סופרים המבואר בירוש' פ"ה דכתובות אך זה רק אם בשעה שנשאה היתה ראוי' אבל אם מתחילה לא היתה ראוי' א"א לחול עליו הך תקנה לעקור הדין והוה כמו הך דעירובין דף ק' גבי פשיעה ועי' מכות דף ט"ז גבי ביטלו ובירוש' גיטין פ"ז גבי חתכה דדה ושבת דקנ"ג ע"א גבי מציאה הבאה לידו וכ"מ. וזהו ג"כ טעם רבינו בהל' שבת פכ"ז הי"א מי שיצא חוץ לתחום כו' ע"ש בהשגו' ודברי רבינו שם תמוהים דמה טעם הוא זה ומ"ש ממחיצה אך כך דכיון דאמרינן דד"א מתחילין ממקום שהוא עומד וע"כ לעולם אם נימא דהבלעת תחומין הוה וא"כ יש לו תחום שבת וד"א ואנן לא תיקנו לו רק ד"א בלחוד וא"כ נמצא נעקר התקנה לעולם דהרי זה נקרא יצא חוץ לתחום כיון דיכול להלוך הד"א לצד אחר לגמרי משא"כ אם נימא כמ"ד והוא באמצען אז לא יצא כלל חוץ לתחום ולא נתבטל התקנה ועי' תוס' שם דף ס' ע"ב ובירוש' רפ"ד וכן הדין גבי הך דעירוב במקום נכרי עי' תוס' עירובין דף ס"ג ע"ב ודף ס"ו ע"א וכ"כ בזה בח"א: ע"כ השמטה]

[השמטה במ"ש לעיל גבי קטן. ועי' רש"י חולין דף כ"ד ע"ב גבי איש דמשמע שם דרק כהן אימעוט מהך קרא דאיש ומשמע שם דאין שם כהן עליו לענין עבודה ויהי' נ"מ ג"כ למ"ש רבינו בהל' סוטה פ"ד ה"ט דאם כתבה כהן קטן פסולה ומשמע שם מלשונו דהמעוט הוא משום קרא דהכהן ולא משום דבעי לשמה ונ"מ דלא מהני אם אחר עע"ג כמו גבי גט ועי' יומא דף מ"ג ע"א גבי הזאה דאמר שם דהיכא דלא בעי איש רק בעי כונה די בקטן שיש בו דעת כגירסת רבינו בהל' פרה פ"י ומשום דס"ל דבעי כונה לטהרה ע"ש בהשגות ובתו"י שם דלא ס"ל כן ורש"י סוטה דף ל"ט וסנהדרין דף ע"ז ע"ב דס"ל דבעי כונה. וכמה יהי' זה תליא בפלוגתא ביבמות דף ק"ה ע"ב אליבא דר"י דלא בעי אשה רק כונה לחד ס"ל דרק עד שתגיע לעונת נדרים וחד ס"ל דדי בעונת הפעוטות וכן הדין גבי ק"פ וכמבואר בסוכה דף מ"ב ע"ב דאז הוה הקטן בגדר מנין לא בגדר שה לבית אבות וכמ"ש רבינו בפ"ב מהל' ק"פ ה"ד ואז אם אח"כ נתגדל פטור מפסח שני כמ"ש רבינו שם פ"ה ה"ז משא"כ אם נשחט עליו בגדר שה אז אם אח"כ נתגדל צריך להביא פסח שני וע"ש דף פ"ח ע"א דאמה העברי' יכולה לשחוט בפ"ע אף דע"כ עדיין לא הביאה ב' שערות וכן נ"מ למה דאמר בירוש' פ"ה דפסחים דאם שחטו לשם קטן שלא למנויו פסול וזה ג"כ רק אם הוה בר דעת דהוה בגדר מנין ע"ש דף ס"ב ומה דאמר בירוש' דאם שחטו על מי שהי' בדרך רחוקה ור"ל ג"כ שלא למנויו דפסול היינו למ"ד בבלי ובירוש' דאם זרק הורצה וכן יהי' נ"מ גבי אם יהי' חמץ לקטן אם עובר השוחט או הזורק כיון דהוא עצמו לא עבר ועי' בירוש' פ"ה שם אם זה דומה לגדר ביעור או לגדר אכילה כגון חמץ לב"ש כזית או שיאור לדידן ע"ש וי"ל דזה תליא אם טפל חמור מן העיקר ועי' סנהדרין דף נ"ה ע"ב גבי קטן מה הוא הפטור שלו ורש"י שם דף ס"ו ע"ב וכעין שכ' התוס' ביבמות דף ע"ז ע"ב גבי חלל דחייבי עשה אם יש עליו לאו ויהי נ"מ ג"כ למ"ש לעיל גבי פסח שבישל בחמי טבריא דפסול אם יהי' חייבים עליו עכ"פ משום כל שבקודש פסול כיון שהאיסור הוא רק מחמת עשה ולכך דייק רש"י ר"ה דף ה' ע"ב גבי בכור שעברה שנתו משום לאו וב"ת ולא כ' משום הך דשנה דזה א"א דעי"ז יהי' עליו פסול לאו ועי' במ"ש בח"א בהל' מא"ס בהך דזבחים דף ק"ו ע"ב גבי פירות שביעית לאחר הביעור שיהי' אסור משום לאו דלא תאכל כל תועבה. עכ"פ הקטן צריך שיהי' בו דעת ועי' תוס' בכורות דף ל"ז ע"א דכ' שם דגם קטן הפסול שלו משום דאינו שוה כו' ואינו מחלל וע"כ כה"ג: ע"כ השמטה]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה