אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין

פרק י · הלכה ל

הלכה כט

הלובש כלאים כו'. הי' לבוש כו'. עיין בכ"מ. והנה לפי המבואר מלשון רבינו כך דבשהיה לחוד אינו מחוייב רק אם שהה כדי לפשוט וללבוש כל הבגד אבל אם פשט ולבש אז די גם אם הוציא ראשו דזה גם כן מיקרי פשיטה ולבישה ועיין בכריתות דף ט"ו ע"א בפלוגתא דרבה ור"י גבי קצר וקצר לר"א דאמר שם דגבי קצירה אפשר לערב שני גרוגרות בב"א ע"ש ור"ל כך דהנה עיין בהוריות דף ד' ע"ב דהוה שם בעיא גבי אין שבת בשביעית אם הורו אם זה הוה כמו עקירת הכל או כמו עקירת מקצת ע"ש ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דכריתות דף ט"ז אם שבתות כגופין דמיין ע"ש אך רבינו ז"ל בהל' שגגות פ"ז ס"ל דמה דאמרינן כגופין דמיין זה רק אם עשה בכל שבת ושבת ולד אחר רק דהוא שם אחד וכן הוא בירושלמי פ"ז דשבת עכ"פ פליגי אם הדין של שבת הוא דבר פרטי על כל שבת ושבת או דבר נמשך וגם אם זה תליא בהזמן או על האדם ועיין בירושלמי יבמות פ"י סה"ג כשהורו עד ה' שנים ואמר שם דזה לא מיקרי עקירת הגוף אף דבאמת עקרו כל איסור א"א ולא דמי להך דשם גבי שבת וגבי ע"ז ובירושלמי שם גבי תפילין דשם לא אמר שאין זה הדבר רק שלזמן מותר משא"כ גבי א"א וע"כ צ"ל דמ"מ לא עקר לגמרי. והנה מדברי רבינו בהל' שגגות פי"ד ה"ב נראה דס"ל דגבי השתחוי' והוצאה מרשות לרשות ושומרת יום הוה כמו עקירת הגוף אבל שאר אבות מלאכות או שאר עבודות בע"ז לא מיקרי עקירת הגוף וגבי חרישה בגמרא דילן הוה זה בעיא ואף דגם חרישה יש על זה פסוק בפ"ע הך דבחריש ובקציר ולשיטת רבינו גם הך לאו דלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך כמ"ש רבינו בהל' שבת פ"כ ועיין תוס' שבת דף ס"ט וכן הבערה וע"ש דף ע' ע"א בתוס' וצ"ל לשיטת רבינו דכל היכא דזה הוה דין חדש כמו גבי השתחוי' דחייב אף שאינו כעין פנים ואין דרכה וגבי שומרת יום ג"כ דא"צ ז' ימים וגבי הוצאה דבלא האדם אין עלי' שם מלאכה כלל ולכך הוה מלאכה גרועה עיין ריש שבת ותוס' שבת דף צ"ד ועירובין דף י"ז ע"ב וכ"מ ולכך הוה גוף בפ"ע. והנה גבי זמן עיין שבת דף קל"א גבי ציצית ומזוזה דהוא דבר דאין קבוע לו זמן אם זה יש לתלי' בזמן או לא וכן נ"מ למ"ד ביבמות דף ע"ב דמילה שלא בזמנה מותר למול בלילה יוצא דופן למ"ד שבת דף קל"ה דיכול לימול מיד אם מותר לימול בלילה אם זה לא הוה בגדר זמן או כולו זמנו הוא וכן לפדיון הבן דשם הוה כמו דאמרינן בשבת דף קל"ב ע"א מכאן ואילך זמנו הוא אם זה מיקרי זמנו או לא ועיין בזבחים דף צ"א כמאן דשחיטי תרווייהו דמי וכ"כ בזה במ"א וא"כ נמצא כך דלפי מה דמסקינן בהוריות שם דזה הוה רק כמו מקצת נמצא דזה הוה חד פעולה נמשכת ומקצת זמן הוה מקצת הפעולה ובירושלמי שם בפ"א ה"ג בתחילה ס"ד דאם הורו דכגרוגרת אחת מותר ושתי גרוגרות אסור הוה כמו הורו לעקור כל הגוף ואח"כ מסיק שם דזה לא הוה רק עקירת מקצת ומשמע שם כך דרק אם הורו גבי ע"ז היום עובדה ולמחר בטלה ר"ל דבאופן זה תעבוד שלמחר תבטלה אם הוה עקירת מקצת אבל בל"ז הוה כמו עקירת הכל דאותו היום הוא עיקר לגמרי וכן גבי השתחואה וגבי הוצאה אם הורו דשתי גרוגרות אסור וגרוגרת אחת מותר ר"ל דרק אם אינו רוצה אח"כ להשלים אבל אם רוצה להשלים גם זה אסור וכעין דאמרינן בירושלמי תרומות פ"ו ה"א דמודה ר"ל בעתיד להשלים אף דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת א"כ חזינן דס"ל דהכמות הוא האיכות לא בגדר הצטרפות זה רק כשמתחילה אינו רוצה להשלים אז הוה זה כמו מין אחר אבל אם רוצה להשלים אף ביותר מכדי א"פ חל שם האיסור עליו רק דאין בו חיוב וכן גבי גדר זמן עיין נדה דף ל"ג ע"א דבועל נדה אף ביום אחרון טמא ז' ע"ש ואם בעל זבה בת ראי' אחת או שתים אינו טמא רק יום אחד כמותה כמ"ש הראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ סוף פרשת מצורע ע"ש. והנה עיין במ"ש רבינו בהל' שגגות פ"ז ה"ט והי"א מבואר שם דרבינו מחלק בין אם אכל חתיכה אחת דהוא מחזיק שני זיתים דאז אין שם שני זיתים עליו כלל ובין אם אכל שתי חתיכות יעויין שם דאז הפרשות מחלק ועיין בתוס' שבת דף צ' ע"א ד"ה המוציא ע"ש וכן מה דאמר בכריתות דף ט"ו דיכול לערב שתי קצירות בב"א אם ר"ל שיהיו שני הגרוגרות מפורדים וקצרן בב"א או שהוא דבר אחד ממש וכן הך דמנחות דף ס"ד גבי שלש בעוקץ אחד אם ר"ל ג"כ כן ועיין בשבת דף צ"ז ע"ב מה דמחלק שם בין שם משמעון לזריקה דד' מח' משום דלא מיקרי זריקה רק בשעת הנחה וא"כ לא הוה בזריקת ח' זריקת ד' והוה כמו דאמרינן בכריתות שם דגבי ביאה א"א לערב שתי ביאות בהדדי ר"ל דאין שייך לומר ביאה שני' רק אם יש הפסק אבל בלא הפסק אינו כלום והוה חדא מילתא וה"נ גבי זריקה דכל זמן שלא הניח אין עליו שם זריקה כלל ולא שיור כלל ועיין בכתובות דף ל"א וכן ר"ל בהך דמנחות דף נ"ו ע"א מה דאמר ר"פ אפה לוקה שתים אחת על העריכה ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל דעריכה כ"ז שלא נאפה אין עלי' שם כלל כיון דאין בו גמר ועיין תוס' ע"ז דף נ"ה ע"ב ד"ה אבל וכ"כ בזה. ומה דאמרינן בשבת דף ע"ג דאף לאביי דס"ל דהיכא דמכוון לחתיכה דהיתירא לא הוה מתעסק וגבי אכילה כה"ג לא משכחת רק אם כסבור רוק הוא ע"ש ברש"י ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ב ה"ז שכתב זה שבפיו רוק כו' ע"ש ור"ל משום דמבואר בעירובין דף צ"ט דכל זמן שלא נעקר הרוק מפיו אין עלי' שם דבר אחר כלל ע"ש ברש"י ובמ"ש התוס' חולין דף פ"ז ע"ב ושם דף ס"ז ע"א היינו רביתי' ובזבחים דף י"ט ע"א ר"ל דלא מיקרי דבר אחר כלל אך מדברי רבינו בהל' טומאת אוכלים פרק ט"ו הלכה ז' מבואר שם דהטעם משום דהוה כמחובר ע"ש עכ"פ הטעם משום דאין עליו שם דבר כלל ולשיטת רש"י בשבת שם משום דלא הוה אכילה כלל אף דבאמת באיסור אם עשה כן חייב בבליעה בלבד כמבואר חולין דף ק"ג ע"ב וכתובות דף ל' ע"ב ועיין תוספות עירובין דף כ' ותו"י יומא דף פ' וכ"מ וצ"ל דאז יש עליו שם אכילה וה"נ גבי זריקה ג"כ כן. וכעין מה דאמרינן במנחות דף י"ד ע"ב הכתוב עשאן גוף אחד כו' ר"ל דאם לא חלקן הוה ד"א ואם חלקן הוה שני דברים. ועיין חולין דף ק"ב ע"ב גבי זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו וכה"ג מבואר בזבחים דף פ"ב ע"ב דהיכא דחשיב עליו להכניסו לפני ולפנים לא מיקרי הכנסה מה דהכניסו לפנים והטעם דכ"ז דלא הפסיקן לא הוה הכנסה כלל והא דלא מוקי שם כגון שבהיכל נכנס בדרך משופש ואחר כך הכניסן לפני ולפנים או די"ל דזה תליא בהך בעיא דשם גבי פר העלם דבר או כעין מ"ש התוס' ב"מ דף פ"ח ע"א דצריך שיכנס מתחילה לחצר ואחר כך לבית ואז קובע וה"נ צריך שיכנס מתחילה להיכל ואח"כ לפני ולפנים ועיין בהך דפסחים דף צ"ה ע"ב גבי דחקו טמאי מתים כו' כל היכא דקרינן כו' ובעירובין דף ק"ד ע"ב. ועיין במה דמבואר בירושלמי שבת פרק י"ג ה"א דהכל מודים דאם כותב את השם אינו חייב עד שישלים ומשום דהנה בירושלמי שם במחלוקת דר"א ור"י גבי כתב אות אחד בחול ואות אחד בשבת קמבעיא שם אם הטעם משום דאינו ראוי להצטרף ע"ש ור"ל דזה תליא אם החיוב משום הכתיבה שתי אותיות או משום שעשה שתי אותיות ועיין מ"ש בזה בח"א בהל' שבת משום דכתיבה לא הוה רק אם כותב שתי אותיות אך מ"מ ס"ל לר"א גבי אחת על האריג ע"ש בכריתות דף י"ז ע"א ברש"י ד"ה ר"א דמפרש דלא כשיטת הירושלמי והטעם דס"ל דגבי אות אחד בחול ואות אחד בשבת אף אם נימא דהכתיבה של האות השני הוה כאילו כתב גם הראשון מ"מ הא בעי לזה דיו שיעור לכתוב שתי אותיות ובהדיו שכתב בעת הראשון שכתב בחול כעת א"א לכתוב כיון שנתייבש כבר כמ"ש רש"י שבת דף פ' לכך ס"ל דפטור וזה שכתב הירושלמי שאינו ראוי להצטרף ומה דמבואר בגמרא דף ק"ד ע"ב דחייב וכן מבואר בתוספתא דביצה בהדיא לגבי כתיבה בפ"ד שם מיירי שהי' כתב הרבה ע"ש ומ"מ מבואר בירושלמי דגבי שם אינו חייב עד שישלים והטעם כך דגבי שם הקדושה לא נגמר עליו רק כשישלים וכעין דאמרינן בזבחים דף פ"ח ע"א אין מוקדשין אלא מלאים ע"ש ואף דיש קדושה גם על מקצת שם עיין בהל' יסודי התורה פ"ו מ"מ נ"ל דמתחילה לא נתכוון רק לכתוב מקצת השם ואחר כך הוסיף עליו ועשאו שלם דאינו כשר בס"ת רק אם מתחילה נתכוון כן להשלים וכעין דאמרינן בזבחים דף פ"ח הנ"ל דבדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש ועי' במס' מקואות פ"ג מ"ד אבל נתכוון לרבות כו'. ובזה יש לבאר כוונת הר"א ז"ל בהל' יסודי התורה שם בהלכה ד' דפליגי עם רבינו בזה אם נתכוון לכתוב שם שדי וכתב שין דלית אף דעדיין לא גמר אסור למחוק דראשון ראשון קדוש ומה דמבואר בגמרא דמותר למחוק זה רק אם לא נתכוון לכתוב רק שין דלית לבד ואף דאם כן ברישא שם גבי כתב אלף למד כו' קשה דפשיטא דזה הוה שם בפני עצמו צ"ל כך דנפקא מיניה היכא דאין מקום לכתוב רק שתי אותיות בלבד ונתכוון לכתוב כולו ולא כתב רק מקצתו אז יש לומר דאין עליו קדושה גם לשיטת הר"א ז"ל ועיין בדברי רבינו פ"ג מהל' פסוהמו"ק ה"כ דמחלק בין כלי עשוי למידה לכלי שרת אז אם דעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש אבל בכלי שרת עצמן אינו קדוש רק כשיתמלא השיעור ע"ש והטעם דשם הוה השיעור עצם ולא מצטרף וכל זמן דאין בו השיעור אין שמו עליו כלל ולא קדוש ועיין במנחות דף ק"ב ע"ב גבי הרי עלי שני עשרונות אלו להביא בכלי אחד דאמר שם ג"כ בתוספ' דלא קידשו אך בגמ' שם אמר דקדוש ליפסל ע"ש משא"כ במידה דאז הוה רק לצירוף ושפיר קדוש אם דעתו להוסיף. וגם י"ל דנ"מ למ"ש רבינו שם דאף דאין מקדשין חסרים מ"מ מקדשין ליפסל זה רק במידה של ג' לוגין ונתן בה לוג אבל פחות מזה וכן גבי עשרון חצי עשרון לא קדש כלל כיון דפחות מזה אין מתנדבין גבי שמן וכן מוכח מדברי הגמ' מנחות דף ח' גבי מנחה בלא שמן ע"ש ברש"י אך י"ל דגבי שמן כיון דמשכחת תודה דמתנדב חצי לוג שפיר קדוש ליפסל ועיין מנחות דף ק"ד ע"א בתוס' ד"ה אין מתנדבין מ"ש שם מ"ש מהך דשם דף ק"ג גבי הרי עלי חצי עשרון דצריך להביא עשרון שלם וה"נ כן אך באמת גבי עשרון יש קרא על זה כמבואר במנחות דף פ"ט ע"א ההוא למתנדב מנחה כו' ע"ש ושם דף פ"ז ע"ב גבי שולחן מהו שיקדש קמצים ועיין במ"ש רבינו בהל' מעה"ק פי"ז הי"ד ע"ש. ולכך ס"ל להירוש' בשבת שם דגבי כותב את השם דאינו חייב עד שישלים משום דשם אין שם הדבר עליו כלל עד שישלים והוה כמו כלי שרת הנ"ל דלא מהני דעתו להוסיף וזהו כשיטת רבינו בהל' יסודי התורה גבי שין דלית דאף אם נתכוון לכתוב כולו מ"מ כ"ז שלא גמר את השם אין חל עליו קדושה כלל וכמש"כ אך הר"א ז"ל ס"ל דנהי דאין בו קדושה מ"מ יש בו איסור מחיקה וכעין דאמרינן בשבת דף ס"א ע"ב גבי קמיעין ומה דאמרינן בערכין דף ו' ע"א קדוש לאו דוקא רק דר"ל גדר איסור לגניזה ושאסור לאבדם וכ"כ בזה בח"ב בהל' שבועות ויהי' נ"מ למתפיס בהם דלא אסור אף לשיטת הראב"ד ז"ל. וכן לפי שיטת רש"י במנחות דף נ"ו דאף אם ערך הוא ואחר אפה חייב האופה גם משום עריכה אבל אם העורך הוא האופה אז אין במקצת העריכה שיש בו אפיה שם עריכה בפ"ע ובטלה לגבי עריכה הראשונה וכולה חדא עריכה היא וה"נ כאן לגבי כלאים דאם עשה כך ופשט ראשו ולבש אז יש שם לבישה על זה בלבד וחייב מלקות אבל בשהיה בלבד אז רק חייב אם שהה כדי לפשוט וללבוש את כולה ובל"ז בטלה לגבי לבישה הראשונה וכה"ג מבואר בשבועות דף ט"ז ע"ב גבי נטמא בפנים דשהיה בעי דוקא רק שיעור השתחויה גדולה ובהשתחוה כלפי פנים סגי בכריעה בעלמא ועיין בירוש' בשבועות שם דס"ל דהא דהשתחוה כלפי פנים חייב זה רק אם נכנס לפני ולפנים והשתחוה ומביא ראי' דזה לא הוה כמו כניסה חדשה ועיין בזבחים דף פ"ב ע"ב גבי פר העלם דבר שהכניס דמו לפני ולפנים אם זה מיקרי הכנסה. והנה שם בגמ' מבעי גבי הזה מדמם על הפרוכת ויצא למזבח וחזר והכניסן אם זה מיקרי כמו הכנסה ומלשון רבינו משמע דרק גבי פר יוהכ"פ והטעם משום דמבואר ביומא דף נ"ח ע"ב דגבי פר העלם דבר הי' עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת לכך לא הוה בו גדר יציאה וגם בירוש' שם ביומא מבואר דיש נ"מ בין הזאה דפר העלם דבר שעל הפרוכת דאז א"צ לכוון כנגד בדי הארון ולכך לא כתיב הקודש משא"כ בשל יוהכ"פ צריך לכוון כנגד בדי הארון וזהו כוונת הירוש' תענית פ"ב לפי שחטאו הלמד והמלמד יוצא לחוץ ויפרסם ר"ל חוץ למזבח וא"כ לא הוה כנגד בדי הארון ועיין במנחות דף כ"ז ע"ב דהוה מחלוקת דר"י ורבנן היכא הוה לפני ולפנים אם תכף מבית לפרוכת או רק לפני הכפורת דר"י ס"ל דדוקא לפני הכפורת ולפי זה י"ל דלר"י בבית שני דליכא ארון לא מחייב אף דלענין פר יוהכ"פ איתרבי משום דלא מיקרי רק מקום המקודש לקודש כמבואר שם וכן אמרינן בירוש' בתענית שם דלכך גבי פר העלם דבר של ציבור לא נקט קודש ובפר כהן משיח נקט קודש עיין בזבחים דף מ"א ע"ב משום דפר כהן משיח לא הוה רק בזמן בית ראשון דאז הוה ארון ונקרא קודש משא"כ פר העלם דבר דהוה אף בבית שני עיין תוס' יומא דף נ"ז וכ"מ ואז לא הי' עליו שם קודש כיון דלא הי' ארון ובזה א"ש ג"כ מה דרבינו פסק בהל' יוהכ"פ פ"ה ה"ד דגם על הפרוכת מעכב הסדר אף דהוא פסק כר"י דרק בעבודה שבפנים מעכב אף דמהך דזבחים דף מ' מבואר להיפך דזה הוה כמו בחוץ ועיין תו"י יומא דף מ' ע"א ד"ה דאקדים ע"ש ורש"י דף ס' ע"א אך ס"ל לרבינו כך דכיון דהא ביומא דף כ"ד ע"ב גבי עבודת סילוק מקיש של היכל לפני ולפנים וגם שם דף נ"א ע"ב ונ"ב מספקא לי' אי קדושת הפרוכת כלפנים או כלחוץ ר"ל משום דהוא בא משני הדברים ויש שם שניהם עליו וכ"כ בזה לעיל גבי מחיצה ושאר דברים וכה"ג ס"ל לרש"י בנדה דף מ"ז ע"ב גבי סימני בגרות דהוה כמו רשות שניהם עלי' וכן הדין בהך דקדושין דף ע"ט גבי תוך ששה חדשים של בגרות ע"ש ברש"י ותוס' אך שם ג"כ לא מחמת ספק רק רשות שניהם בה וכן נ"מ דאמרינן דהויא בוגרת למפרע אך זה רק לדברים שעדיין ישנן בעין ולא למה שכבר הלך וכ"כ בזה בח"א בהל' תשובה וכן ס"ל להירוש' ספ"י דיבמות גבי הבאת שתי שערות מן י"ג ועד כ' דנעשה גדול למפרע וכן ס"ל הירוש' גבי בן סורר ומורה דס"ל דג' חדשים באיש הוה גדר בגרות והקפת הזקן התחתון הוה סימנים ולכך הוה איש למפרע ובזה א"ש הך דשם בסנהדרין דף ע"א ע"ב גבי הקיף עד שלא נגמר דין דאז נתבטל למפרע ובהל' ממרים אבאר זה. אך ר"י דס"ל דלפנים מן הפרוכת ג"כ אין עליו שם לפני ולפנים לכך לדידי' לא מיקרי מתנות שעל הפרוכת מתנות שלפנים ועיין בלשון רבינו בהל' מעה"ק פ"ה הי"ב דגבי פר ושעיר של יוהכ"פ נקט סתם פרוכת ובהל' י"ג שם גבי פרים הנשרפים כ' הפרוכת המבדלת בין הקודש כו' אך בתו"כ פ' ויקרא מבואר להיפך דגם בפר העדה צריך לפני הבדים דוקא ע"ש. והנה באמת רבינו ז"ל בהל' פסוהמו"ק פ"ב הי"ד דייק שם חוץ להיכל ר"ל אף חוץ למזבח ולכך פסק שם דודאי פסול ולא מספק ועיין במנחות דף כ"ז שם אם יש על ההיכל שם קודש והנה בתוס' שם ד"ה להיכל כ' דהשתחוי' הוה גדר עבודה בלפני ולפנים וא"כ י"ל דהוה כמו טמא ששימש. גם י"ל דלכך רבינו ז"ל בהל' מעה"ק הנ"ל מחלק הלשון בין של יוהכ"פ לשל פרים הנשרפים משום דבבית שני אז לכ"ע לא היה צריך להזות כנגד הבדים בפרוכת ושל פרים הנשרפים דשם קאי אפר כהן משיח שם לא הוה רק בבית ראשון כמש"כ. גם י"ל כמש"כ בהל' נזירות דאף דצריך התראה על כל אחד ואחד מ"מ משכחת לה דאם התרה תחילה ואמר שאם תפשוט ותלבוש כך וכך פעמים תחייב כך וכך מלקות חייב ולא צריך התראה לחלק אך זה רק אם עשה מעשה אבל אם שהה צריך דוקא התראה לחלק ועיין בדברי רבינו בהל' שגגות פ"ה ה"ג במ"ש שם דהא דאם בא על הזכר והביא זכר עליו חייב רק חטאת אחת זה רק שהי' גוף אחד ע"ש וקשה דא"כ היך מבואר בסנהדרין דף נ"ד ע"ב דהנרבע לזכר ולבהמה אינו חייב רק חטאת אחת ע"ש ובירוש' שם אמר דאם נרבע לכמה זכרים חייב על כל אחת ואחת אך שם אמר הטעם משום דהם ג"כ חייבים וא"כ גבי בהמה לא שייך זה ועיין סנהדרין דף כ"א ע"ב דבעי קרא לחייב על כל סוס וסוס ועיין חולין דף פ"ב ע"ב גבי או"ב וכבר עמדו על זה התוס' כריתות דף ט' ע"ב ד"ה והיא ועיין ירוש' פסחים פ"ז גבי שבירת עצם בפסח דצריך קרא לחייב על כל עצם ועצם בהתראה אחת ובשבועות דף כ"ב ע"א מחלק שם בין שבועות לקונמות ע"ש בתוס' ד"ה מתוך וברש"י שם דף כ"ה ע"ב ד"ה רבא דצריך קרא למעט דאם אמר שבועה שלא אוכל ואכל פת חטים כו' דאינו חייב אלא אחת ע"ש וגבי שוחט ה' זבחים קי"ל בכריתות דף ט"ו ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ו ה"ב דאינו חייב אלא אחת וצ"ל דנ"מ אם האיסור הוא על הפועל או על הפעולה ר"ל אם איסור גברא או איסור חפצא ובשבועה האיסור על האדם לכך חייב על כל אחת ואחת משא"כ בשאר דברים. וזהו ג"כ ר"ל הגמ' דקדושין דף מ"ג גבי זה נהנה וזה מתחייב ולמה גבי צא הרוג את הנפש ס"ל לשמאי דחייב וגם באמת אם שם רק המשלח חייב אם גם השליח ועיין מ"ש רש"י סנהדרין דף ע"ח ע"א דלא מצינו שיהא שני אנשים חייבים על הריגת אדם אחד ובדברי רבינו בהל' רוצח פ"ד ה"ו דלא ס"ל כן רק כרש"י ב"ק דף י' ע"ב מחמת ספק מדכייל לה בהך דין או שהיו רבים יושבים ויצא חץ ע"ש והוא רק מטעם ספק אך לשיטת רש"י י"ל דכיון דחזינן דגבי נפשות גם מצמצם חייב ה"נ זה המשלח הוה כמו מצמצם וא"כ חזינן דהחיוב הוא לא משום דהוא הרג רק דע"י נהרג ולכך י"ל דגם המשלח חייב אם נימא דיש על זה תורת שליחות וכן למ"ש התוס' בקדושין דמ"ב ע"ב דשוגג יש שליח לדבר עבירה זה רק היכא דהחיוב הוא מה שנפעלת הפעולה רק היכא דליכא שליחות לא מיקרי על ידו ולכך בשוגג דלא שייך לומר דברי הרב כו' או גבי מעילה חייב המשלח עיין תוס' מעילה דף כ"א ע"ב אבל היכא דהחיוב הוא על הפועל פשיטא דאין שייך בזה דין שליח וגבי הקפת הראש דב"מ דף י' ע"ב שם ג"כ גם גרמא חייב והאיסור הוא שלא יהא ניקף על ידו ולא שיהא הוא המקיף וכן גבי קנין כמו שליחות יד וטביחה ומכירה דזהו ג"כ החיוב על מה שהדבר נפעל וזה ודאי לגבי שחוטי חוץ אם ציוה לאחר לשחוט אף אם האחר שוגג ודאי המשלח פטור וכן גבי מזיד אף לשמאי פטור וגם י"ל דלשמאי יהיה זה תליא אם עשו שנים אם חייבים או לא ויהי' נ"מ בין שחיטה להעלאה דגבי שחיטה פטור וגבי העלאה הוה זה מחלוקת בזבחים דף ק"ח ועיין תוס' ב"ק דף מ' ע"א ד"ה שור ודף נ"ג ע"ב ד"ה לענין דהיכא דעשו פעולות נפרדות י"ל דחייבים שניהם על דבר אחד אף בגדר מיתה. ובאמת לכאורה קשה על דברי הגמ' בזבחי' דף ק"ח בהך דהעלה וחזר והעלה אמאי לא אמר דלכך ס"ל לר"י דפטור משום דאזיל לטעמי' דס"ל דגם גבי העלאה שנים שעשו פטור' ועיין בתוספ' דקרבנות פי"ג דגבי שוחט בזה אחר זה פטור דאין לשוחט אחר שוחט ועיין חולין דף כ"ט ע"ב ודף מ' ע"ב אך י"ל דטעם התוספ' משום דכבר נעשה בעל מום אך לפי זה יהיה נ"מ גבי עוף קדשים דשם ליכא בעל מום וא"ש רק המיעט כמבואר בגמ' דשנים ששחטו פטורים וכאן השני פטור ובאמת זה תליא אם החיוב על הפועל או על הפעולה ועיין תוס' שבת דף ג' ע"א ד"ה בעשותה בזה ולקמן בהל' מעה"ק אבאר זה. וגבי מלקות י"ל דנ"מ דאם התרה בו קודם אז אם אמרו לו שיתחייב כך וכך אם יעבור כך וכך אז א"צ קרא ועיין בדברי רבינו בהל' מאכלות אסורות פ"ח ה"ג אך שם י"ל דכיון דקי"ל דאין בגידין בנ"ט הוה כמו שבועה דהוה רק איסור גברא ולכך חייב וגבי סוסים י"ל דמיירי אם לקח כמה סוסים בב"א דהוה כמו פעולה אחת ולכך צריך קרא וזה תליא בהך מחלוקת דסומכוס ורבנן בחולין דף פ"ב אך באמת הך דסומכוס תליא אם מתחיל האיסור גם בזמן שחיטת הראשון ונ"מ היכא דשחטם בב"א אם יש חיוב משום או"ב עיין בלשון רבינו בהל' שחיטה פי"ב ה"י גבי מעוברת דרק משום עובר ירך אמו משמע דבלאו הכי אסור בב"א וא"כ האיסור הוא שלא יהיו נשחטים ביום אחד ובפרט לשיטת רש"י דס"ל דגבי או"ב גם גרם אסור מה"ת ועיין כריתות דף ד' דמלקות קיל מקרבן לגבי חילוק ע"ש ובהך מחלוקת דמכות דף כ' אם פיאות מחלקות ע"ש ברש"י ותוס' שבועות דף ג' ד"ה חדא ולדידי' י"ל דצריך קרא דירוש' פסחים פ"ז לחייב על כל עצם ועצם ומיירי ששברם בב"א אך מהך דסנהדרין דף נ"ד ע"ב גבי נרבע קשה אך צריך לחלק דבפרק ה' מהל' שגגות ה"ג ד' נקט לשון הבא ובגמ' שם נקט לשון הנרבע דהיכא דעשה מעשה בידים אז מחלק בגופים מחולקים אף היכא דעשאן בב"א אבל היכא דלא עשה מעשה בידים אף דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה כל כמה דלא הוה איסורים חלוקים בלא קרא לא מחייב חטאות הרבה וגבי שפחה חרופה כיון דחזינן דרק הוא חייב הקרבן ולא היא נמצא דאין החיוב על הפועל כמו בשאר עריות רק על הפעולה וא"ש וה"ה כאן ג"כ כן:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה