צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה כט
הרואה כלאים כו'. עיין מנחות דף ל"ז ע"ב גבי הך דרבינא ואף דקשה הא אזיל בטלית בת ד' בלא ציצית צ"ל כשיטת התוס' יבמות דף צ' ע"ב דגבי ציצית הוה זה שב ואל תעשה בד"ה כולהו גם י"ל דמיירי שנעקר כל הכנף והוה בת ג' ובאמת רבינו למד זה מהך דברכות דף כ' ע"א גבי הך דראב"א ושם הוה כלאים אך טעם רבינו כך דרבינו אזיל לשיטתיה לקמן בהל' ל"א דאם הלובש אינו יודע דהוא כלאים המלבישו לוקה הרי דס"ל דאין האיסור ללבוש שע"י לא יולבש כלאים וכעין מ"ש רש"י חולין דף פ"ג ע"ב גבי או"ב דהאיסור לגרום שישחוט או"ב ודלא כמ"ש התוס' בכורות דף כ"א ע"ב דהטעם הוא משום לפני עיור ע"ש. ולכך כאן כיון שהוא יודע שחבירו לובש כלאים וחבירו אינו יודע הוה כמי שהוא מלביש אותו והוא עובר על הך לאו ולכך צריך לקרוע ממנו ולכך כתב רבינו דהוה ל"ת המפורש בתורה ר"ל הך דלא תלבש שעטנז וזה לא הוה לאו שאין בו מעשה כיון שגורם שחברו יעשה מעשה ועיין תוס' שבועות דף ל' ע"ב ע"ש וכן מה שפסק רבינו בהל' אבל פ"ג ה"ה דהמטמא כהן אם הכהן לא ידע המטמא חייב אך שם הטעם משום הך לאו דלא יחלל כמבואר בנזיר דף מ"ב ע"ב והוה כמו מטמא תרומה כמש"כ ונ"מ לזה דאם כבר היה מחולל אף היכא דאם הוא עצמו נגע היה חייב מ"מ אחר פטור וכ"כ בזה בהל' נזירות על איזה טומאה יש לאו דלא יחלל. והנה נראה דמה דאמרינן בזבחים דף צ"א ע"ב וביומא דף מ"ו ע"ב גבי המכבה גחלת לוקה דשם י"ל ג"כ דהוה כמו גדר דלא תעשון כן כו' כיון דע"י זה נתבטל הקדושה ולא יוכל לעשות ממנו תרומת הדשן ופקע ממנו מעילה עיין מעילה דף ט' אך אם מכוון לצורך מצוה כמו בהך דזבחים הנ"ל לא עבר משום זה כמ"ש רבינו בהל' כלי המקדש פ"ט ה"ג אך משום הך לאו דלא תכבה הוה מחלוקת בזבחים שם וי"ל דכונת הגמרא שם כך דמה דאמר ר"נ דחייב הוא משום הך לאו דלא תעשון דאז אף במקצת חייב ועיין שבת דף ק"כ גבי גרם כיבוי וביצה דף כ"ג גבי בישרא אגומרא ע"ש ברש"י ושם דף כ"ב בתוס' ד"ה והמסתפק ובתוספתא שבת פ"ב דזה הוה ג"כ כמו כיבוי במקצת ע"ש ועיין בר"ן שבת פרק י"ד דמבואר שם דס"ל כך דלענין כיבוי במקצת הוה פסיק רישא אך זה משום לאו דלא תכבה לא עבר רק משום הפסד קדשים ובמקום מצוה לא שייך זה אבל יוכל להיות שיתכבה כולו אך זה לא הוה פסיק רישא ועיין תוס' מכות דף י"ג ע"א ובדברי רבינו בהל' תמידין פ"ב ה"ו ועיין בירושלמי ספ"ד דיומא במה דמביא שם פלוגתא דתנאי אם בשעת המסעות היו מותרין לדשן המזבח ור"ל דאם אז בטל שם מזבח מעליו דאם בטל שוב הוה כמו דאחתי' אארעא ועיין מ"ש התוס' זבחים דף ס"א ע"ב אם יש שם מזבח בשעת מסעות ולא מפסל משום פגימת המזבח אך באמת יש לחלק בין מזבח הנחשת דהוה כלי ולא בעינן שיהא אטום באדמה כמבואר בזבחים דף ס"א ע"ב ודף ס' ע"א ולכך הוה מחלוקת בחגיגה דף כ"ו ע"ב אם הוא מקבל טומאה ולא הוה עליו שם מחובר לקרקע וגם לא נעשה לשמש את הקרקע וכמו תנור של מתכות דאינו מקבל טומאה כמבואר במס' כלים פ"ה וכ"מ ולכך מבואר בזבחים דף נ"ט ע"ב דבמקדש נפסל מזבח הנחשת משום דאז בעי שיהא על המזבח שם בנין לא שם כלי ובהל' בית הבחירה אבאר זה. עכ"פ יש גבי מכבה ב' איסורים משום הך דלא תעשון כן ומשום הך דלא תכבה ומדברי רבינו בפיהמ"ש ספ"ט דזבחים נראה דס"ל דלכך פסקינן דנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן גם כן משום דאסור לשורפן בבית הדשן משום הך לאו דלא תכבה משא"כ אם עושה לכך מערכה הוה כמו גבי אש מחתה ומנורה דאנתקי' למצוה אחרת ואין עלי' שם זה כלל ובזה יש ליישב ג"כ מה דרבינו פסק בהל' מעה"ק פ"ח ה"ט גבי ניתז מבגד לבגד דאין הבגד שני טעון כיבוס אף דזה הוה בעיא דלא איפשטא ובאמת לפי המבואר שם בגמ' זבחים דף צ"ב ודף צ"ג זה הוה ב' דינים מה דממעטינן חטאת פסולה מכיבוס ומה דממעטינן אינו ראוי להזאה דחטאת פסולה אף אם ראוי להזאה כגון בטמא היכא דהציץ מרצה או בשל ציבור אך מ"מ שם פסול עליו כמו דמבואר בפסחים דף פ"ד גבי שבירת עצם ע"ש ובמקום שהקרבן כשר רק הדם אינו ראוי להזאה ע"ש דף צ"ג ג"כ אינו טעון כיבוס. והנה כיון דהאי דם אינתיק למצות כיבוס שוב לא יאספנו וכמו דמבואר בזבחים דף כ"ז אפילו למ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי ע"ש ובתוס' זבחים דף ס"ו ע"ב ד"ה ואלא ע"ש גבי מיצוי וה"ה ג"כ כאן כיון דניתק למצות כיבוס שוב נאבד ממנו שם דם חטאת ולא יאספנו ומ"מ גם לענין זה למ"ד היתה לה שעת הכושר ונפסל טעון כיבוס גם זה טעון כיבוס והא דלא משני הגמרא בזבחים שם בהך בעיא דעוף אם אצרוכי דלא אצרכא כו' או פסול ר"ל דאי לא אצרכא הוה כמו שנתקבל כעין דמבואר במנחות דף כ"ו ע"ב גבי קומץ וביומא דף מ"ח גבי חפנים ע"ש בתו"י ואז אמרינן דהוה שעת הכושר עיין תוס' זבחים דף פ"ד ע"ב אם פסול מיצוי הוה כמו שחיטה או כמו קבלה ושם דף ס"ו ע"ב ד"ה אלא דכתבו להיפך ודף כ"ד ע"ב ד"ה והרי ע"ש ואף דבתוספתא פ"א דמסכת קרבנות מבואר דאם נתקבל בכלי שרת פסול גבי עוף כמו גבי פ"א לשיטת רבינו י"ל דזה רק בכלי שרת דהוה כמו לא יאספנו שכ' משא"כ ברצפה דאינו בגדר כלי ולכך פסק רבינו בהל' פסוהמו"ק פ"ב ה"כ דהוה ספק וכ"ש על הבגד אבל אי נימא דפסול בכלי שרת ר"ל דבעי דוקא מגופו אין עליו שם שעת הכושר כלל ולכך לא מוקי בגמרא שם כמ"ד דהיתה לה שעת הכושר ונפסלה טעון כיבוס ולקמן אבאר זה אך בהך דפרה י"ל הטעם כמו דמבואר בתוספתא פ"א דקרבנות גבי מצורע משום דע"י זה חסר הדם מה שנדבק בהכלי ועיין בתוספתא פ"ד דאהלות גבי המפנה מנחה מכלי אל כלי רשב"ג אומר אם הפליג פסולה ע"ש: