צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ספר בראשית. · ו
א
[לרוב שם הפועל]. פירוש: מפעלי הכפל והוא על משקל לרוס את הסולת (יחזק׳ מ״ו, י״ד), לגוז צאנו (בראש׳ ל"ח, י״ג), לחוג את חג הסכות זכריה י״ד. י״ח).
ב
[והישר בעיני להיות בני האלהים היודעים דעת עליון]. פירוש: חכמי המזלות, וכן פירש הוא בפרשת בלעם (במדבר כ"ב, כ"ה) בעבור שכתוב עליו ויודע דעת עליון. [ויתכן שלקחו גם הנשים בחזקה]. פירוש: בעבור כי ויקחו על דרך הפשט הוא כמו וישאו אמר כי זאת המלה תסבול שני פירושים, האחד כמו וישאו, והשני לקיחה בחזקה, כי אולי לא היו רוצות להנשא להן והוצרכו לזה בעבור צורך דעתם כפי המערכת.
ג
[רק יהיה ידון שרש אחר]. פירוש: כי שרשו דון, ושרש נדנה (ד״ה א, כ״א. כ״ז, דני' ז', ט״ו) נדן כדרך נשא ושוא. [ויהיה טעמו לא יעמוד רוחי שמאתי היתה בו]. פירוש: קשור עם מה שהוא למטה . שאמר בעבור זה החמס, וככה פירושו רוחי שהיתה באדם מאתי לא יעמוד בו בעבור זה החמס, ועוד בעבור שהאדם בשר וכו'. [רק רוח האדם לבדו]. פירוש: היא שתשוב אל האלהים אשר נתנה, כי היא לבדה היתה מאתו. [ועוד בעבור שהאדם בשר והוא יגיע עד עת]. פירוש: האדם הוא בשר, והבשר מורכב מחבור היסודות, וסוף כל חבור להפרד. והנה ההרכבה יש לה תחלה וסוף, גם הפירוד יש לו תחלה וסוף, והנה סוף ההרכבה הוא תחלת הפירוד והוא הגבול האמצעי שביניהם והוא העת שהזכיר כי מיום הלידה עד העת ההוא יוסיף אומץ. [ויחסר כאשר ינצח העשוי לעושה]. פירוש: מן העת הנזכר והלאה יחסר כחו וישוב לאחור, וזה תחלת פירוד היסודות זה מזה; וזה יהיה כשירבה במשגל כאשר הזכיר בשם אחרים בפסוק כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ג', ה'), שאמרו כי מאז יחל שימות כאשר פירשתי שם. ואם יטעון טוען כי ר׳ אברהם לא הודה לאותו הפירוש , התשובה כי לא הודה שהוא פירש הפסוק ההוא ככה, אבל על הענין בעצמו שהוא כן יודה ר׳ אברהם. והעשוי והעושה הוא רמז למשגל שהוא סבת הפסד האב והולד הבן כאשר פירשתי בסוד גן עדן בענין שאמר וזרע האשה ישוף ראש העולה. [שנתן קץ לאדם]. פירוש: שהאריך אפו עליהם אולי ישובו מדרכם הרעה. [ואל תשים לבך אל מספר ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראש׳ ה', ל"ב)]. פירוש: בעבור כי אחרי כן כתוב והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ונראה מזה כי תחלת המאה ועשרים שנה משנת חמש מאות לנח, והנה חמש מאות ומאה ועשרים יעלו שש מאות ועשרים, ואז היה ראוי להיות המבול ואיך אמר הכתוב (בראש׳ ז', י״א) בשנת שש מאות לחיי נח שהיה המבול, והוא משיב על זה כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי תחלת הקץ היה עשרים שנה קודם שנת חמש מאות לנח. [ואנחנו נדע כי לא מת תרח עד שהיה יצחק בן חמש ושלשים שנה]. פירוש: כי כתיב (בראש׳ י״א, כ״ו) ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם וגו', וכתיב (י״א, ל״ב) ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה נחסר השבעים מהם נשארו לו לחיות מעת שנולד אברהם מאה וחמש ושלשים, וכתיב (כ״א, ה') ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו, נחסר מאה מן מאה וחמש ושלשים נשארו עוד משנות תרח ל״ה שנה, ואיך אמר הכתוב וימת תרח בחרן (בראש' י״א. ל״ב) ואחריו לך לך (י״ב. א׳), רק בעבור כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. גם פסוק הנפילים היו (בראש' ו'. ד') ראוי להיות אחר ויקחו להם נשים (ו', ב'), קודם לא ידון רוחי.
ו
[וטעם ויתעצב אל לבו הפך ישמח י״י במעשיו]. פירוש: במקומו במזמור ברכי נפשי (תהל' ק״ד. ל״א) פירש כי זה על עמידת הכללים. והנה פירוש ויתעצב על היותם נפסדים. על כן אמר כי טוב בעיניו שיקבלו נבראיו חסדיו כדרך שיפרש בסוף ואתחנן בפסוק מי יתן (דברים ה', כ״ו); ויתכן להיות פירוש השמחה מערכת טובה. והעצבון הפך זה. [ויש אומרים כי וינחם כמו מתנחם לך]. פירוש: בסוף פרשת תולדות יצחק (בראש' כ״ז. מ״ב) פירש כי הגאון הוא שאמר זה. [ויפרשוהו ועד]. פירוש: בלשון ערבי. וטעמו ייעוד והבטחה שייעד להם והבטיחם שיאבידם.
ח
[וטעם מציאת חן כמו לא חסה עליך עין (יחזקאל ט״ז. ה')]. פירוש: חזק החן והרחמנות הם בלב. ובעבור כי ראות העין יעורר הלב על כן כתוב לא חסה עליך עין, וככה מצא חן בעיני י״י.