צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ספר בראשית.
א.
א
[בראשית: חכמינו אמרו שהבי"ת נוסף כבי"ת בראשונה]. פירוש: גם דעתו היא שהוא נוסף, אבל לא כבית בראשונה. בעבור כי הקמ"ץ יורה על ה״א הידיעה ובי"ת בראשית בשו"א. [ויש אומרים שהבי"ת נושא בלי טעם. פירוש: כאלו אמר עם ראשית, וכמו זה פירש הוא בספר תהילות. [ולפי דעתי שהוא סמוך]. פירוש: יש לטעון עליו. כי למעלה השיב תשובה מהפסוק וירא ראשית לו (דברים ל"ג, כ"א) על דברי האומרים שהוא סמוך - ואיך שב עתה לומר כדבריהם, והתשובה, כי הם אמרו שהוא לעולם סמוך והוא אמר כי יש מקומות שהוא סמוך ויש שאיננו סמוך. [והנה שכחו ויברא אלהים את התנינים]. פירוש: שכתוב עליהם אשר שרצו המים (בראש׳ א׳, כ"א), שמשמעו שנבראו מן המים. [ושלשה בפסוק אחד]. פירוש: בפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם (בראש א'. כ"ז). [ובורא חשך שהוא הפך האור שהוא יש]. פירוש: חכמי המחקר‘ אמרו שהחשך הוא העדר האור וסודו. ולפי זה נברא אין מיש. וזה הפך דברי המפרשים שהזכיר למעלה. [בשני טעמים]. פירוש: יש לה שני פירושים. [ודקדוק זאת המלה בשני טעמים [ זה האחד]. פירוש: למטה יפרש מה פירושו. [ואיננו כמו בדו לכם איש פירוש: כי ברו לכם הוא מבעלי הה"א על משקל עשו פסח והוא לשון ברירה [רק הוא כמו וברא אותהן]. פירוש: ביחזקאל (כ"ג, מ"ז) כתיב. והוא לשון כריתה וגזרה וככה מלת ברא. [וטעמו לגזור ולשום גבול נגזר והמשכיל יבין]. ובפרשת קרח בפסוק ואם בריאה (במדבר ט"ז, ל׳) פירש בזה הפירוש. ובפסוק יקוו אמר והראות דבר נסתר והקוות מפוזר איננה בריאה. אמר יוסף: כבר הודעתיך הדבר שהכריחני לפרש סודות עצומים ונפלאות. ועתה דע כי דעת רבי אברהם כדעת חכמי המחקר שהשמים העליונים שהם גלגלים אינם הווים ונפסדים רק יעמדו לעולם ככה. ועל זה פירש בסוף ספר תהלות בפסוק ויעמידם לעד לעולם (קמ"ח. ו׳) שלא ישתנו לעולם כי אינם מורכבים מארבעה יסודות . ובפסוק והארץ (בראש׳ א׳. ב׳) אמר כי לא דבר משה כי אם על עולם ההויה וההשחתה . ובעבור זה פירש שם כי השמים הנזכרים בפסוק בראשית אינם גלגלים, גם ככה פירש בפסוק יהי רקיע (בראש' א׳. ו'). ובפסוק יקוו המים (בראש׳ א׳. ט'). גם ככה אמר המורה בחלק שני. בפרק שלשים. וזה הפירוש יורה כי הגלגלים היו נמצאים קודם מעשה בראשית. ורבותינו ז"ל בפרק שני דחגיגה (דף י"ב, ע"א) רמזו זה באמרם ברביעי נתלו המאורות ולא אמרו נבראו. ועוד אמר רבי יהודה בן סימן מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. גם בפסוק והארץ (בראש' א׳, ב׳) פירש כי הארץ היתה מכוסה במים. וככה פירש בספר תהילות (ק"ד. ט׳) בפסוק גבול שמת בל יעבורון, כי בעבור שכתוב בל ישובון לכסות הארץ לאות כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים, וכן פירש במזמור לי"י הארץ ומלואה, (תהל' כ"ד. א׳) והפסוק אומר והארץ היתה שמשמעו כבר היתה נמצאה קודם מעשה בראשית, גם המים היו נמצאים שכן כתוב ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראש׳ א׳, ב'), גם הרוח היה נמצא שכן כתוב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, והנה ארבעת היסודות היו נמצאים לפני מעשה בראשית, כי השמים נזכרו כנגד גלגל האש כמו שרמז הוא בספר יסוד מורא בשער הראשון ובסוף אגרת השבת , רק היתה הארץ ד שקועה באמצע המים כי כן היתה תולדתה כמו שפירש בפסוק והארץ (בראש׳ א', ב'), ואחד שהשמים העליונים והיסודות הארבעה היו נמצאים הנה הכוכבים היו פועלים פעולתם וגזירותם ביסודות כימי עולם, וזה לאות כי המערכת העליונה סבבה וגזרה להראות הארץ ולהתחדש מעשה בראשית בעולם השפל בגזירת השם הנכבד והנורא, כאשר אבאר על מה שרמז היא בפסוק ורוח אלהים (בראש' א׳, ב׳), ועל זה אמר כי פירוש ברא (בראש׳ א', א) הוא לגזור ולשום נכול נגזר, והגזירה היא גזירת הכוכבים כי היא גזורה ברצונו והגבול הנגזר הוא מה שירמוז בפרשת נח בפסוק עוד כל ימי הארץ (בראש' ח׳, כ״ב) שיש לה קץ קצוץ ומזה תבין איך קדמה התורה לעולם אלפים שנה כמו שביארתי למעלה, גם מזה תבין מה שרמז ר׳ אבהו במדרש קהלת (פרשה ג׳, י"א) בפסוק את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג', י"א). שאמר שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחליפן כלומר קודם שברא זה העולם ברא עולמות אחרים והחריבן וברא אחרים תחתם כאשר * אבאר בפרשת נח בפסוק עוד כל ימי הארץ (בראש׳ ה׳, כ"ב), והבן הסודות העצומים האלה, ואל יעלה על דעתך שהדברים האלה הם כנגד התורה חלילה חלילה רק יש ראיות חזקות על זה מן התורה ומדברי הנביאים. והנה כתוב נכון כסאך מאז (תהלים צ"ג, ב'), והכסא הוא השמים, כי כן כתוב השמים כסאי (ישעיה ס"ו, א׳), גם רבותינו ז"ל אמרו כי שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם והכסא אחד מהן. וכן כתוב בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ג׳, גם הוא אמר בפרק ח׳ כי מנין שנים וחדשים וימים ולילות וקיצים ותקופות ומחזורות היו לפני הקדוש ברוך הוא קודם שנברא העולם והיה מעבר את השנה. ועוד ראיה גדולה שכתוב בספר תהלות (ס"ה, ל"ד) לרוכב בשמי שמי קדם כמו שרמז רבי אברהם בפסוק והיו למאורות (בראש׳ א׳, ט״ו), וידוע כי כל מה שהוא מהתולדת הוא תחת הגלגלים והוא והכל הוא מכחות הכוכבים וזה נקרא מעשה בראשית כי הוא הוא מה שנברא בששת ימי בראשית והוא הרכבת היסודות זה בזה בעבור תנועות הגלגל ובעבור ניצוצי הכוכבים ומבטיהם זה לזה, ובעבור כי הם מכח הכוכבים על כן רמז לך בפסוק והנהר הרביעי הוא פרת (בראש׳ ב׳, י"ד) : כי מהפסוק הראשון עד לעשות (בראש׳ ב׳. ג׳) הזכיר הכתוב אלהים ולא הזכיר השם הנכבד, לרמוז כי כל מה שנברא בששת ימי בראשית הוא מעשה השם על ידי מלאכיו הקדושים, ועל כן אמר לגזור ולשום גבול נגזר ואמר והמשכיל יבין להעלים זה הסוד מהפתאים ולענוים יתן חן (משלי ג׳, ל"ד). [ובעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו]. פירוש: הנה פירש לך בכאן כי כל אשר יעשה השם לא יעשה דבר כי אם על ידי אמצעי. וככה אמרו רבותינו ז"ל במסכת סנהדרין בפרק אחד דיני ממונות (ל"ח. ע"ב) דאמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזירת עירין פתגמא (דניאל ד׳, י"ד). [נקרא כן]. פירוש: בעבור זה נקרא גם השם אלהים כמו המלאכים שנקראו אלהים, ובפירוש ספר תהלות במזמור עשירי בפסוק ישר יחזו פנימו אמר כי לא ימצא לשון רבים עם השם הנכבד רק עם מלת אלהים לסוד עמוק. [ובפירוש כי שמי בקרבו]. פירוש : בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ"ג כ״א). [ואל תשים לבך אל דברי הגאון שאמר שהאדם נכבד מהמלאכים]. פירוש: כדרך מה שדרשו בסנהדרין בפרק חלק, ורבי אברהם פירש בפירושו הראשון כי לא אמרו זה רק כנגד המלאכים הנבראים בכל רגע כמו שדרשו באיכה רבתי בפסוק חסדי ° ה׳ כי לא תמנו (ג׳, כ"ב), ובחגיגה פרק אין דורשין (דף י"ד. ע"א), גם המורה אמר כדבריו בחלק השני בסוף פרק ששי.
[וכבר ביארתי בספר היסוד כי כל ראיותיו הפוכות]. פירוש : גם בזה הפירוש יפרש ככה בפרשת ואלה המשפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ"ג, כ׳) ובפרשת כי תשא בפסוק פסל לך (שמות ל"ד, א׳) אמר כי האומר כן חייב שילקה . [וטעם אלהי צבאות כמו אלהי האלהים]. פירוש: כי הוא יפרש בפרשת וארא בפסוק והוצאתי את צבאותי (שמות ז', ד') שמלת צבאותי פירושה צבאות שמים. והוצרך לפרש כן בעבור כי שם העצם לא יבא בה"א הידיעה, כמו שפירש כספר השם. בשער השני . ואחר שיש ה"א הידיעה במלת הצבאות הנה איננו שם העצם רק תואר השם כמו אלהים שהם המלאכים, ועל כן פירש שהם צבאות השמים. [החל מהאור]. פירוש: ובספר יסוד העבור אמר כבר רמזתי סודו בפירוש בראשית רק לא יביננו אחד מני אלף כי עמוק הוא. [ויהיה תחת עם]. פירוש : כמו הבאים מצרימה את יעקב (שמות א׳. א'). [ותחת מן]. פירוש: כמו הם יצאו את העיר (בראש׳ מ״ד, ד'), כצאתי את העיר (שמות ט׳. כ"ט). [השמים בה"א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר]. פירוש: בפסוק והארץ (בראש׳ א׳, ב׳) יפרש כי איננו מדבר על הגלגלים , ובפסוק יהי רקיע (בראש' א׳, ו׳) יפרש שהרקיע הוא האויר , והכתוב אומר כי קרא השם ביום השני לרקיע שמים (בראש' א׳, ח׳), והנה נתברר כי האויר הוא השמים, ועל כן אמר הנראים, כי האויר הוא נראה לעין אבל הגלגל אינו נראה לעין, כי הנה הוא חומר פשוט. ואין הפשוט נראה לעין, ובעבור כי הכוכבים הם נראים שהם קבועים בגלגל על כן נפלה מחלוקת בין חכמי קדם לדעת אם הכוכב הוא חלק מגוף הגלגל או אם הוא דבר אחר, והוצרכו לומר קצתם שהוא אור מקובץ בתוך הגלגל, ובעבור שהאויר הוא נראה לעין על כן נכתב בה"א הידיעה כאשר אמר, וכן פירש המורה בחלק שני בפרק שלשים. [ויתכן להיות משטרו משטר כל אחד. ] פירוש: כי כתוב בספר איוב (ל"ח. ל"ג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, ובעבור כי שמים לשון רבים ומשטרו לשון יחיד הוצרך לפרש שהוא משטר כל אחד ואחד [ויש שמי שמים. פירוש: הם הגלגלים כי השמים אינם הגלגלים רק הרקיע שהוא האויר כאשר פירשתי. [ולא יתפרדו כרחים וצהרים]. פירושו כי תמיד יבואו בלשון שנים ולא ימצא מהם בלשון יחיד. [ואנשי המדות יבינו אלה הסודות]. פירוש: בספר השם הנכבד שלו בשער הראשון אמר גם יתכן להיות שמים רמז לשתי נקודות מחברות השנים הגלגלים הגבוהים הנקראים ראש התלי וזנבו. גם ככה פירש בפירושו הראשון בפרשת בראשית. ועוד אמר שם (בראשית א׳ א׳) או נקראו על לשון שנים בעבור היות חצי השמים לעולם למעלה מהארץ והחצי למטה או בעבור שני סדני הגלגל. וזה שאמר אנשי המדות לפי דעתי בעבור כי היודעים חכמת צורת הגלגלים הם בקיאים בחכמת המדות כי ממנה יצאה חכמת הגלגלים. [ויאמר הגאון וכו׳]. פירוש: הזכיר זה להודיע מתי נבראו היסודות הארבעה, כי לא נתפרשה בריאתם בפרשת בראשית. [ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה]. פירוש: למטה יפרש הרקיע בפסוק יהי רקיע (בראש' א' ו'). [והמזמור הנזכר]. פירוש: ברכי נפשי (תהל׳ ק"ד.) [ולא יתנן להיות הקו הסובב קודם הנקודה]. פירוש: זה איננו מדבריו רק שב להזכיר דברי הגאון והאחרים שהזכיר עמו למעלה כדי שישיב על דבריהם. [על כן אמרו שנבראו שטים וארץ בפעם אחת]. פירוש: כן כתוב בפרק י"א מפרקי ר' אליעזר. [וזאת העדות איננה ברורה]. פירוש: גם הוא סובר שנבראו ביום אחד כמו שיפרש בפסוק יקוו המים (בראש' א׳, ט') ושם יביא הוא עדות ברורה. ולא חולק בכאן אלא על הראיה שהביאו. [ואחר כן הזכיר הארץ. פירוש: באלפ"א בית"א שבספר תהלות כתוב לעולם ה׳ דברך נצב בשמים (תהל׳ קי"ט, פ"ט) ואחריו לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד (תהל׳ קי"ט, צ׳) ואחר כן למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדך (תהל׳ קי"ט, צ"א).
ב
[ובספר יצירה תהו זה קו ירוק]. פירוש: גם ככה אמרו רבותינו ז"ל בחגיגה בראש פרק אין דורשין (חגיגה דף י"ב, ע"א). ולפי דעתי שהיה דעת בעל ספר יצירה ורבותינו כאשר פירש ר׳ משה בר נחמן כי תהו רמז על החומר הקדמון שגברה פשוט בלי צורה ועל כן נדמו בקו ירוק וכשלבש החומר צורה שב להיות ממש ועל כן נקרא בהו שפירושו בו הוא ועל כן אמר אבנים מפולמות. והטעם גוף בעל חומר וצורה עב כאבנים עד שהיה לו שש קצוות. [כי היתה מכוסה]. פירוש: ככה פירש במזמור ברכי נפשי בפסוק בל ישובון לכסות הארץ (תהלים ק״ד, ט'), וממלת ישובון משמע שהיו כן בתחלה. [וכן שם האלהים כח תולדתה להיותה למטה מן המים]. פירוש: הטבע נותן שהכבד ירד למטה והקל יעלה למעלה ועל כן ראויה הארץ להיותה שקועה במים כמו החלמון בלב הביצה. אך השגחת השם ברוך הוא גרם שיבשו המים מן הפאה האחת כדי שיהיה בה האדם כמו שכתוב יקוו המים וגו' ותראה היבשה (בראש' א', ט'). [ואל תתמה על וי״ו והארץ כי פירושו כפ״א רפה בלשון ישמעאל]. פירוש: לא בא הוי״ו לרבות כלום רק להטעים הדבר וכאלו הוא במקום "הנה" כמו קול דודי הנה זה בא (שיר השירים ב', ח'), וכן הוא הפירוש בכל מקום שהוא מזכיר כזה הלשון . [כי לא דבר משה על העולם הבא שהוא עולם המלאכים כי אם על עולם ההויה וההשחתה] פירוש: שים לבך להבין הסוד העצום הזה איך הודיעך כי הבריאה הכתובה בזאת הפרשה איננה כי אם בעולם היסודות. ומזה יתברר לך כי לא דבר משה על בריאת הגלגלים מתי נבראו כאשר פירשתי למעלה . [והמפרשים שהשמים בפסוק הראשון הם שמי השמים]. פירוש: הנה כתוב אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים שמי שמים וכל צבאם (נחמיה ט; ו') משמע שהצבא הם בשמי השמים, וידוע כי צבא השמים הם הכוכבים ומזה מבואר כי שמי השמים הם הגלגלים. אבל השמים הנבראים הם הרקיע כמו שיפרש . ואותם המפרשים לא הבינו זה רק הבינו כי פסוק בראשית ידבר על הגלגלים ופסוק יהי רקיע (בראש" א', ו׳) ידבר על הרקיע שיזכיר ר' אברהם. וככה פירש המורה בחלק השני בפרק שלשים. ולפי זה שני מיני שמים נבראו אז. וצריך שיאמרו ככה על הארץ. כי הנזכרת בפסוק בראשית היא אחת והנזכרת בפסוק יקוו המים (בראש׳ א'. ט') היא אחרת וזה שקר כמו שמפורש. [ודרש שבע ארצות]. פירוש: רבותינו דרשו זה במדרש משלי בפסוק חצבה עמודיה שבעה (משלי ט', א׳) ובמסכת חגיגה פרק אין דורשין דף י״ב. ע״ב. [שהיישוב נחלק על שבעה]. פירוש: הנה לך צורתם
[ובית המקדש באמצע היישוב]. פירוש: מתחלת הגבול הראשון עד סוף הגבול השביעי מצאו חכמי המדות ס״ו מעלות ממעלות הגלגל. ותחלת הגבול הראשון הוא הקו השוה. ומשם עד בית המקדש יש ל״ג מעלות שהם חצי ס״ו. והנה הוא חצי הרחב. ועל זה הוא אמר שהוא באמצע היישוב. וככה פירש בקהלת (א׳ י״ב) בפסוק אני קהלת , גם בתחלת פרשת שלח לך (במדבר י״ג. י״ז) ובפירוש דניאל בענין צפיר העזים (דניאל ח'. ה׳) פירש זה היטב ובעבור זה אמרו רבותינו ז״ל במסכת סנהדרין פרק אחד דיני ממונות (דף ל״ז, ע״א) שהיא יושבת בטיבורו של עולם. [כי רחוקה היא מאמצע הארץ]. פירוש: המרחק הוא שהיא נוטה לצפונו של עולם ל״ג מעלות כאשר פירשתי. גם מפאת האורך היא רחוקה מאמצע הארץ כי היא רחוקה ג מקצה ים המערב ס״ה מעלות , ועיר ארין שהיא באמצע העולם רחוקה מן המערב תשעים מעלות והנה גם מפאת האורך רחוקה ירושלם מאמצע הארץ כ״ה מעלות. [בעבור היותו שלוח בחפץ ליבש המים]. פירוש: דע כי נפלה ספק בין הקדמונים בחקרם למה היה חצי הארץ מגולה ולא היתה מכוסה בלב המים בדרך התולדת, ואמרו חכמי הודו כי השם יתברך ברא העולם ברגע אחד וברא שבעת המשרתים במקום גבהותם וראש התלי של כל אחד מהם, וכלם נחברים יחד בתחלת מזל טלה, והיה זה בחצי היום בהיות השמש בחצי השמים כנגד אמצע הארץ והיה המזל הצומח סרטן, על כן אמרו כי סרטן הוא מזל העולם, והנה ירדו ניצוצי כולם אל הארץ והולידו חום גדול עד שיבשה הארץ בזאת הפאה. ואחרים אמרו בי המחברת הנזכרת היתה בעת שקוע השמש בהיותו בקצה המערב בתחלת הלילה ועל כן לא יצא המשפט מהם רק מהמזלות כפי ערכם אל הארץ, כי הנה בפאה האחת טשת סאב, ובפאה השנית מעק גדד, והנה בפאה האחת טלה ואריה כתולדת האש שהיא חמה ויבשה, ושור גם בתולה כתולדת העפר שהיא קר ויבש, ותאומים כתולדת הרוח חם ולח, וסרטן כתולדת המים קר ולח, והנה בזאת הפאה גבר היבשות בעבור היות בה ארבעה מזלות יבשים ושני לחים, אך בפאה השנית מאזנים עקרב דלי דגים והם לחים, וקשת וגדי לבדם יבשים, והנה ארבעה לחים ושני יבשים, והנה גברה כח הליחה" על כן היתה היבשה בזאת הפאה הגלויה, והמים בפאה השנית, ואבן סינא אמר בעבור כי היסודות מתערבים ברדתם ועלותם עם הניצוצים על כן ישובו קצתם לקצתם, והנה פעם ישוב האש רוח והפך הדבר, גם ישוב הרוח מים והפך הדבר, גם ישובו המים עפר והפך הדבר. ובעבור ניצוצי הכוכבים גברה היבושת במים בזאת הפאה עד ששבו המים עבים כטיט ואחרי כן יבשו ונתקשו עד שבו יבשה ועל כן נשאר חצי הכדור מים וחציו יבשה. וראיה לזה כי למספר שנים ישובו קצת מקומות הים יבשה, גם היבשה ים, וזה מפורסם וידוע . ור׳ אברהם אמר כאן דעת אחרת, כי השם יתברך שלח הרוח נכונה ורצון כדי ליבש המים, והטעם כדי שיהיה היישוב בארץ לצורך האדם כאשר ירמוז בפסוק נעשה אדם (בראש׳ א', כ״ו). ולפי דעתי כי דברי כלם אמת כי ברצון השם ובמצותו היתה מחברת השבעה כוכבים כדי שיורידו ניצוצים לארץ הם והמזלות ויתגלגלו הרוחות וינשבו עד שיבשו המים ותראה היבשה לבעבור היות בה משכן האדם. והנה דברי ר׳ אברהם סבת דברי חכמי הודו, ודברי חכמי הודו סבת דברי אבן סינא, ודברי אבן סינא סבת הראות היבשה כדברי התורה.
ג
[היה ראוי להיות אור]. פירוש: היה ראוי שיהיה זה הפסוק: ויאמר אלהים להיות אור. [וזה האור היה למעלה מהרוח]. פירוש: בעבור כי האויר שהיה על המים ההוים על הארץ היה עב ומעופש על כן לא היה האור מאיר לארץ.
ה
[וטעם יום אחד הוא על תנועת הגלגל]. פירוש: הוא פירש באגרת השבת בשער השלישי כי נקרא אחד בעבור כי הגלגל סבב פעם אחת ושב אל מקומו, ולא אמר ראשון בעבור כי אין ראשון אלא כנגד אחר, ועדיין לא היה יום אחד. [ויש סוד לדרש שיתא אלפי (שנה) הוי עלמא]. פירוש: רבותינו ז״ל דרשו כן במסכת סנהדרין בפרק חלק (דף צ״ז, ע״א) ובמסכת ראש השנה בפרק אחרון (דף ל"א. ע״א). ור׳ אברהם פירש בפירושו הראשון שזה אחר הבריאה. ודעתו בזה כי יש מחכמי המזלות שאמרו כי כל אחד משבעת המשרתים ימשול עד העולם השפל אלף שנים ויהיו רוב המאורעות הבאים לארץ באותם האלף כתולדת המשרת המושל, והנה באלף השביעי יראו פעולות שבתי בעבור היותו המושל ואז יחרבו מדינות רבות וימעט היישוב אבל לא יחרב העולם לגמרי. ועל זה הדרך יהיה תמיד בכל אלף השביעי , ודעת הדרש כדעת אלה החכמים. [רק פירושו היה ערב]. פירוש: בתחלת הבריאה והוא ליל ראשון. [גם היה בוקר של יום אחד]. פירוש: אחר שעבר הערב שהוא הלילה אז היה בוקר וזה הבוקר הוא יום והיינו יום אחד. כי עוד לא היו ימים אחרים שתקראהו ראשון כנגדם כאשר אמרתי. [מה טעם יום שני]. פירוש: כי לא נאמר יום רק כנגד הבוקר לבדו. כמו שכתוב ויקרא אלהים לאור יום (בראש׳ א'. ה׳) על כן אמר שני כאלו אמר שב האור לזרוח פעם שנית אחר שנעלם ונעדר.
ו
[ומה נכבד דבר האומר שקצות השמים עם קצות מימי אוקינוס]. פירוש: בפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס בפרק שלישי כתיב קרקוסי השמים במי אוקינוס הן אחוזין. שמימי אקינוס עומדין בין קצות השמים לבין קצות הארץ ושמים על מימי אוקינוס הן פרוסין שנאמר המקרא במים עליותיו וגו׳ (תהלים ק״ד. ג׳). [וזה הוא הרקיע והוא האויר כי כאשר התחזק האור על הארץ והרוח יבש מי הארץ נהפך הלהט ונעשה הרקיע]. פירוש: חכמי המחקר אמרו כי כל אחד מהכוכבים יש לו ניצוץ שהוא להט וירד הלהט ההוא על הארץ להעמיד העולם השפל. והנה היה להט השמש גדול מלהט שאר המשרתים והכוכבים בעבור שהוא הגדול מכולם והוא קרוב אל הארץ. גם הנה אמרו כי האויר נחלק לשלשה חלקים האחד חם גם יבש מעט בעבור היותו דבק אל גלגל האש. והשני קר ולח נקרא בלשון חכמינו ° ז״ל אבני שיש טהור ורמזוהו באבני שיש בעבור היותו דומה להם בקור. ואמיו טהור בעבור שאיננו מעורב בדבר כמו החלק העליון באש וכמו החלק השפל כאשר אפרש, והחלק הזה נקרא גלגל הסגריר והוא כעין הקרח הנורא, והשלישי והוא השפל היה ראוי שיהיה, קר ולח יותר מהשנים הראשונים ואיננו כן רק הוא הם ולה יותר מהם, וסבת זה כי ניצוץ השמש ברדתה אל הארץ יעבור בגלגל האש ויתערב הניצוץ עם האש ויורד עמו מה שנתערב בו מהאש, גם יעברו שניהם בגבול האויר ויתערבו עמו וירדו יחד עם ניצוץ השמש עד הגיעם אל המים ואל הארץ, ויתערבו הניצוץ והאש והאויר עם המים והעפר, וכאשר יגיע הניצוץ אל הארץ ימצאנה קשה בעבור היותה קרה ויבשה ויתהפך הניצוץ וישוב אחורנית כדרך שיקרה למי שיכה באבן על הסלע הקשה שתקפוץ האבן ותשוב אחורנית בעבור קושי הסלע, ובהתהפך ניצוץ השמש עם חום גלגל האש המעורב בו יחמם האויר אשר בחלק השפל הקרוב לארץ ועל כן החלק השלישי חם ולח יותר מן החלקים השנים העליונים, ובעלות ניצוץ השמש מן הארץ בשובו אחורנית בהתהפכו, יוצא עמו מה שהתערב עמו מן האש והאויר והמים והעפר ויעלו עמו בעלותו למעלה, והנה העפר העולה עם הניצוץ והוא מעט מזער בעבור כבדותו, ובעלותו לגבול האויר יחלש כחו וישוב להיות אויר מעופש ועב והם האדים העפריים, ולא יעלו רק מעט רחוק מן הארץ, והנה המים העולים עם ניצוץ השמש הם האדים אשר כתוב עליהם ואד יעלה מן הארץ בראש׳ ב׳, ו׳) כמו שיפרש במקומו, ויעלו עד תכלית החלק השפל של האויר, ולא יוכלו לעלות יותר כי זה גבולם בעבור כי לא יוכלו לצאת מחוץ לגבול הים רק יגיעו עד המקום שהיו ראויים המים להיות על פני הארץ כזאת הצורה :
ועל זה אמר שקצות השמים עם קצות מימי אוקינוס כאשר תראה בזאת הצורה (בנקודת א׳ ובנקודת ב'). והנה המים העולים עם הניצוץ כשיגיעו עד גבול הרקיע הזה הם נתכים ארצה כי לא יוכלו לצאת מגבולם כאשר תראה במעיינות העולים למעלה שלא יוכלו עלות רק עד גבהות המקום שירדו משם ואז יפלו וישפכו לארץ. והנה המים הנשפכים ארצה הם מי המטר גם הטל. וחלק האויר שירד עם הניצוץ יעלה בהתהפכו עד שובו אל מקומו. וחלק האש שירד עמהם יעלה בהתהפכו עד שובו לגלגל האש. ובעבור כי עלה עמו מעט מהאויר המעורב עמו על כן כשיגיע לגלגל האש ישרף ויעלה להט וזה הוא מה שיראה בלילה כנר דולק או ככוכב מעופף ממקום למקום. וזה הוא כוכבא דשביט הנזכר בדברי שמואל ירחינאה בסוף מסכת ברכות (דף נ״ח. ע״ב). והגבול שהזכרתי שהמים יעלו עד שם הוא סוף הרקיע כי האויר השפל הוא הרקיע והוא השמים הנזכרים בפסוק בראשית. והנה המים העליונים הוא הקו העליון המקיף את הרקיע הנזכר ואת ים אוקינוס מבחוץ והנו דבק אל האויר הקד הנקרא גלגל הסגריר. ועל כן אמרו רבותינו ז״ל במדרש תלים במזמור י״ט) שהמים העליונים תלוים באויר ומזיעת המים העליונים גשמים יורדין. ואמרו בפרק שני ממסכת חגיגה (דף י״ד. ע״ב) כשתגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהל' ק״א. ז׳). והטעם שאין המים העליונים כמו המים התחתונים. כי התחתונים כמו חומר והעליונים כמו צורה. והנה אם תשתכל היטב תבין כי העולם השפל דומה לקערה מלאה מים ויש באמצע המים אגוז אחד צף ועומד על פני המים וקערה אחרת מהופכת על זאת כמין כסוי. ומזה תבין כי ים אוקינוס הוא חצי כדור והאויר שהוא הרקיע הוא החצי השני של הכדור. והנה הרקיע דומה לאהל. על כן כתוב הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ', כ״ב). [וכן במזמור (תהל' ק"ד) עם נוטה שמים המקרה במים עליותיו והעבים והרוח ויסד ארץ]. פירוש: כי כתוב שם נוטה שמים כיריעה (ב') וזה מורה על אשר פירשתי שהם כאהל לבד. גם המקרה במים עליותיו (ג׳) מורה שהם כמין עליות והוא מה שפירשתי. והנה רמז בפסוק ענין העבים והרוח שהזכרתי למעלה באמרו השֹם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח (ג'). גם עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט (ד') הוא רמז להתערבות היסודות כאשר פירשתי. ואמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם (ה') בעבור כי שאר היסודות יש להם תנועה רק הארץ לעולם עומדת במקום המוצק. [וטעם הקורא למי הים (עמוס ט׳. ו') שיעלו באד והם העננים ואחר כן וישפכם (עמוס ט' ו')]. פירוש: הנה זה כאשר פירשתי למעלה.
יד
[גם לנקבה כי יהיה נערה בתולה (דברים כ״ב. כ"ג)]. פירוש: זה תימה כי לא פירש כן במקומו רק שהוא מקרא קצר, כי אמר שם כי יהיה כאשר יודע זה הדבר. [ויתכן להיות לאותות על קדרות הלבנה והשמש]. פירוש: כי מהם יודעו העתידות. וזאת היא חכמת המזלות. [כי הכוכבים סבת הדלוג הנראה]. פירוש: בעבור כי ניצוץ הכוכבים ירד עד הארץ כאשר פירשתי בשמש (בראש' א'. ו') ויתהפך ויעלה עמו קצת מהיסודות השפלים ויעלו עד גלגל האש וישרפו שם. [כטעם ומאותות השמים אל תחתו (ירמיה י'. ב')]. פירוש: שב אל הקדרות שהזכיר. [והאומר כי למ״ד לאותות נוסף לא אמר כלום]. פירוש: בעבור שצריך עוד לפרש כי גם ו״ו ולמועדים נוסף. וכבר אמר רבי אברהם בתחלת זה הפירוש בדרך השנית שאיננו נוסף. [אמר חכם גדול ספרדי שהרקיע נחלק על שמנה חלקים לשבעה כוכבים וגלגל המזלות]. פירוש: דעתו היתה שהרקיע הם הגלגלים, והוא קורא גלגל המזלות את גלגל הכוכבים שהוא השמיני. [וזה לא יתכן כי אין גוף למעלה מגלגל המזלות]. פירוש: דעת ר' אברהם כי הגלגל התשיעי הוא נקרא גלגל המזלות. וכן פירש הוא בפירוש ספר תהלות במזמור ה' אדנינו (תהל' ח', ד'). [והנה הכתוב אומר ברקיע השמים שיורה שיש שמים למעלה ממנו]. פירוש: כי מלת ברקיע היא סמוכה למלת השמים כמו בבית המלך (ירמיה ל״ח. ז') שפירושו בביתו של המלך. וככה זה פירושו הוא ברקיע של השמים וזה אות שהשמים אינם הרקיע רק הם גבוהים מן הרקיע. ובפירוש ספר ג ישעיה בהפטרת נחמו (ישעיה מ', כ״ב) אמר כי אלה השמים אינם האופנים , והנה רקיע השמים הוא הפך שמי השמים. כי שמי השמים רמז לשמים שעל השמים, ורקיע השמים רמז לשמים שהם מתחת השמים . [וכן שמי השמים]. פירוש: את עשית את השמים (נחמיה, ט', ו') רמז לרקיע, ואחר כך שמי השמים וכל צבאם רמז לגלגלים, והעד שאמר וכל צבאם שהם צבא השמים שהם הכוכבים כי כן כתוב וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים (דברים ד, י"ט). [לרוכב בשמי שמי קדם (תהל' ס״ח, ל״ד) וקדם במקום הזה איננו מזרח]. פירוש: כי לא נוכל לומר ששמי השמים הם במזרח לבד, כי הנה בכל הפאות הם נמצאים בעבור היותם עגולים ככדור, והנה קדם מלשון קדמות. והנה זה הפסוק מסייע לו על מה שאמר שהשמים היו נמצאים קודם מעשה בראשית. גם כתוב השמים כסאי (ישעיה ס״ו, א׳) וכתיב נכון כסאך מאז מעולם אתה (תהל׳ צ״ג. ב'), ועל זה אמרו רבותינו ז״ל (נדרים, דף ל״ט. ע״ב) כי כסא הכבוד נברא קודם שנברא העולם, ועל אחרית השמים כתיב ויעמידם לעד לעולם (תהל׳ קמ״ח, ו׳), והנה זה כדעת ארסטו שאין השמים הווים ונפסדים. ומה נעשה אחר שהוא מביא ראיות חזקות מהמקרא ואין זה הפך תורתינו למשכיל. [והגאון רב סעדיה ברח מזה המקום]. פירוש: בעבור שראה קדמות ולא ידע לפרש או ידע והעלים הסוד. [הם מאורות ברקיע כי שם יראו]. פירוש: להט אורם יורד על הארץ וברדתו עובר ברקיע שהוא (האויר ונראה אל יושבי הארץ כאלו הכוכבים כולם הם באויר כי הגלגל אינו נראה לעין בעבור שהוא חומר פשוט). וזה שנראה לנו כאלו הגלגל הוא כעין תכלת איננו כי אם האויר שנראה ככה בעבור המרחק שבינו ובין הארץ. . [נקראו השנים גדולים כנגד הכוכבים]. פירוש: למראה העין, אבל על דרך האמת הירח קטן מהם כאשר יפרש, וכן אמרו רבותינו ז״ל בברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי. [ולא זה גדול מזה יש לו סוד]. פירוש: בפרקי ר׳ אליעזר בפרק חמישי כתוב ברביעי חבר שני מאורות לא זה גדול מזה שוים בגבהן ובתארן ובאורן שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. גם נזכר בגמרא חולין בפרק אלו טרפות (דף ס', ע"ב). והסוד ר׳ אברהם בעצמו פירש אותו באגרת שהשיב על שאלה ששאלוהו. וככה אמר: חכמי המידות יודו כי מדת אלכסון הלבנה בהיותה לנכח השמש כמדת אלכסון השמש שהיא אחד ושלשים חלקים מחלקי מעלות הגלגל, זהוא הסוד. ופירושו שהירח נראה אז למראה העין שהוא גדול כמו השמש. וככה יפרש אחר זה. ואם יטעון טוען למה יוציא דברי חכמים מפשוטם ויפרש בהם פירוש נסתר ונעלם. יש להשיב כי כה עשו אבותינו הקדושים ז״ל בתלמוד שהיו משבחים את מי שפירש המדרש יותר מאשר שבחו את בעל המדרש. כי בסנהדרין בפרק חלק (דף צ״ו, ע״א) אמרו: ויחלק עליהם לילה (בראש' י״ד, ט״ו) אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לאברהם אבינו לילה שמו. שנאמר והלילה אמר הורה גבר (איוב ג', ג׳). ר" יצחק נפחא אמר שנעשה עמו מעשה לילה שנאמר (שופטים ה'), כ׳ מן שמים נלחמו הכוכבים וגו׳. אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. וזה לאות שאינן מאמינין ההגדות כפשוטן. גם רש״י פירש הרבה הגדות בדרך שלא יקשו. כי הנה בסנהדרין בפרק שני (דף כ״א. ע״א) אמרו: תמר בת יפת תואר היתה. ופירש רש״י כי מעכה אמו של אבשלום קודם שנתגיירה בלב שלם היתה אצל דוד בתורת יפת תואר וילדה לדוד את תמר. ותנן ביבמות (דף כ״ב. ע״א—דף כ״ג. ע״ב) ולד שפחה ונכרית מישראל אין לו קרובת אב, והנה אף על פי שרבותינו ז״ל אמרו שהיתה בת יפת תואר מפרש רש"י כי לא יפת תואר ממש, והנה המפרש הדרש הוא משובח מהאומרו. [הלא אמרו חכמי הספירות]. פירוש: הם חכמי הכוכבים כאשר פירשתי בתחלת הספר.