צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ההקדמה.
אמר רבי אברהם [ואם האמת כנקודה בתוך העגולה]. פירוש אם נאמר אנחנו בדרך משל שהאמת דומה לנקודה ההיא באמצע העגולה, והנקודה הזאת היא המוצק. ונקראת בלשון ישמעאל מרכז. [זאת הדרך כקו הרחב]. פירוש: הוא בעצמו פירש זה שהוא קו העגולה הסובב, ולעולם לא יגיע זה הקו אל מקום הנקודה האמצעית, וככה היא דרך המפרשים האלה, כי מרוב האורך שיש בדבריהם יכלה הזמן והם לא יכלו, ועל כן לא יגיע אדם בהם אל האמת רק יקוץ ויאמר פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה (תהל׳ קל"ט, ו׳). [כרב יצחק]. פירוש: הוא רבי יצחק בן ישוש הספרדי, ובסוף פרשת וישלח קראהו היצחקי המהביל, ובתחלת פירוש דניאל אמר רבי אברהם כי זה החכם חבר עשרה ספרים בדקדוק. [אמונת בעלי האור והחשך הזכיר]. פירוש: אמונת בעלי האור היא אמונת השם ועבודתו, ואשר לא יאמינו בשם ובתורתו הם העם ההולכים בחשך. ואותו החכם פירש בספרו מי ומי ההולכים באור השם [וידבר על העצים ועל הצמחים ]. פירוש: בתולדתם ובתועלת שיש לאדם בהם. [לדעת המדות הנזכרות על פי חכמי הספירות]. פירוש: ממה שפירש ר׳ אברהם בעצמו ד בפסוק שני המאורות הגדולים (בראש׳ א׳ ט"ז). ובפרשת ואלה המשפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך (שמות, כ"ג, כ') יתברר שחכמי הספירות לפי דעתו הם חכמי הכוכבים, והמידות שאמר הן מדת מהלך שבעת המשרתים בכל יום ויום בגלגל המזלות ובכמה ימים יסוב בל אחד מהם גלגל המזלות, ופירוש זה כי השיעורים שהזכירו חכמי הכוכבים בספריהם על מהלכות הכוכבים הזכירם הגאון בספרו על הפסוק הנזכר [וזאת דרך הצדוקים]. פירוש: הם הנקראים קראים שמאמינים בכל המקרא ולא יאמינו בדברי רבותינו ז״ל, והם המינים ומזרע ישראל הם כאשר פירש בתחלת הדרך השנית. [כענן ובנימין ובן משיח וישועה]. פירוש אלה הם גדולי הצדוקים שפירשו להם פירושים אשר בדו מלבם בשקול דעתם בלי קבלה, והם החזיקו ידי אמונתם לעמוד כמה שהם עומדים. [ואחת מהנה אזכיר]. פירוש: היא מצות קדוש החדש כמו שמפרש והולך. וכל הדברים האלה מפורשים היטב בספר יסוד העיבור שלו, בשער ב׳. [ושביתת ימים שבעה]. פירוש: יום ראשון של פסח גם האחרון, ויום חג שבועות, ויום ראש השנה, ויום הכפורים, וראשון של סוכות ושמיני עצרת הנה שבעה, וכולם נקראו שבתון על כן אמר שביתת. [כי לאות עם למועד נאסף]. פירוש: הם אומרים כי במלת ולמועדים (בראשית, א', י״ד) ה"וו נוסף בתחלת המלה בלי צורך כמו והשלישי אבשלום בן מעכה (שמואל ב׳, ג, ג׳) ופירושו על דעתם כאלו כתוב והיו לאותות למועדים. [שנים שלשה ווי״ם נוספים]. פירוש: כמו נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו, ז'), תת וקדש וצבא מרמס (דניאל ח' י״ג, ואיה וענה (בראש' ל״ו, כ״ד). [ואין פירוש עשה ירח למועדים (תהלים ק״ד, י״ט כדברי אלה שמתניהם מועדים]. פירוש: כי הם אומרים שפירושו שהשם עשה הירח להודיע בו המועדים לישראל שיקדשו בו החדש, והנה הם תולים העליונים בתחתונים וזה טעות, והוא פירש זה הפסוק במקומו בפירוש ספר תהלות (ק״ד י"ט) ואמר כי אחר התחבר הירח עם השמש למועדים ידועים בסוף כל חדש, יתחדש הירח ולא יתחדשו כן שאר הכוכבים בהתחברם עם השמש. וכפי תוספת אור הירח וחסרונו יתחדשו דברים רבים במתכות ובצמחים ובחיים, וכפי נטות השמש בצפון או בדרום יתחדשו שינויים בכל מקומות היישוב. [עד סוף סוב הלבנה גלגל המזלות שהם שבעה ועשרים יום ושעות (מוגבלות]. פירוש: הם שבעה ועשרים יום ושבע שעות ותשע״ה חלקים ובמסכת ראש השנה בפרק שני (דף כ״ה, ע״א, אמר רבן גמליאל שהם כ״ט ימים, י״ב שעות, תשצ״ג חלקים. ור׳ אברהם פירש זה בספר הלוחות כי נחשוב שהלבנה התחברה עם השמש ברגע המולד בתחלת מזל טלה, ופרשו זה מזה, והלכו כל אחד מהלכו האמצעי, והלבנה בעבור מהירות מהלכה נתרחקה מהשמש, עד שסבבה כל הגלגל בכ״ז ימים וז' שעות ותשע״ה חלקים, עד ששבה למקום המולד שהוא תחלת טלה, וכשהגיעה שם לא מצאה שם את השמש בעבור שגם השמש נסע ממקומו והלך כ״ז מעלות מטלה בקירוב, והוצרכה הלבנה לרדוף עוד אחר השמש שני ימים, וחמש שעות, ושמנה עשר חלקים עד שתשיג את השמש בסוף המזל. וכשנוסיף ב,, ה', י״ח על כ״ז, ז', תשע״ה עולים כ״ט, י״ב, תשצ״ג כדברי רבן גמליאל. [ואם עד שוב גובה הגלגל היוצא אשר מוצק רחוק ממוצק הארץ ימצא]. פירוש: דע כי יש ללבנה גלגל שדומה לגלגלו המזלות והוא נקרא גלגל הדומה ומוצקו הוא מוצק גלגל המזלות כלומר לב הארץ, והלבנה איננה קבועה בגלגל ההוא אבל בעובי זה הגלגל יש גלגל אחר שנקרא גלגל הגבהות בעבור שאין מוצקו בלב הארץ רק מוצקו רחוק מלב הארץ כלפי חוץ כחמש מעלות שהם חצי שישית גובה גלגל הלבנה מעל הארץ. ובהיות זה המוצק למעלה מהארץ אז נראית הלבנה גבוהה הרבה ורחוקה מהארץ. ובהיות המוצק תחת הארץ אז הלבנה שפלה קרובה אל הארץ. והגלגל הזה סובב את גלגל המזלות שני פעמים בחדש: האחת מן המולד עד חצי החדש, והשנית. מחצי החדש עד סיפו, נמצא סכובו בי״ד ימים, וי"ח שעות, גם שצ"ו חלקים שהם חצי כ״ט, י״ב, תשצ״ג. ופירוש דבריו כי לפי דעת הצדוקים לא נדע אם החדש הוא עד שתסוב הלבנה את גלגל הגבהות שלה, ואז יהיה החדש י״ד ימים *, וי״ח שעות, ושצ״ו חלקים.
[או עד סוב גלגל התלי. פירושו יש ללבנה גלגל אחר, נקרא הגלגל הנוטה, והוא גדול כמו הגלגל הדומה, רק שהדומה הוא מכוון תחת גלגל המזלות ובשטחו, וזה האחר נוטה ממנו חציו לדרום וחציו לצפון, ונפגשים זה בזה בשתי נקודות זאת לנוכח זאת, ובהן יחלק כל גלגל משניהם לשני חלקים שוים, והנקודה שממנה תתחיל הלבנה לנטות אל פאת צפון נקראת ראש התלי, והנקודה שממנה תתחיל הלבנה לנטות אל פאת דרום נקראת זנב התלי, ומהלך
וזה הגלגל אחורנית ממזרח למערב, ויסוב את גלגל המזלות בי"ח שנה, ושבעה חדשים, ותשעה ימים, וי"ג שעות, ותתמ"ד חלקים על דעתו בספר הלוחות שלו, הלבנה תשוב אל ראש התלי מעת שנפרדה משם עד כ"ז ימים, גם עשר שעות, גם שצ"ו חלקים לפי חשבוני, [כי מהלך הגלגל הקטן הפך זה פירוש: גם יש ללבנה גלגל אחר קטן, נקרא גלגל ההקפה, והלבנה קבוע בו כמו האבן הקבוע בטבעת, ומוצק הגלגל הקטן סובב ממערב למזרח בגלגל הנוטה, ואחר שהוא הולך ממערכ למזרח וגלגל התלי ממזרח למערב, הנה מהלכו של זה הפך ממהלכו של זה באשר אמר, וע"כ יחסר ממהלך הלבנה האמצעי של כ"ז ימים, גם ז' שעות גם תשע"ה חלקים מהלך התלי בהם, והנשאר הוא מהלך הלבנה כנגד כ"ז ימים. גם עשר שעות, גם שצ"ו חלקים כאשר פירשתי, [ואם נסמך על עת התחברות המאורות], פירוש: כי בסוף כל חדש יתחברו שני המאורות, ואחרי כן יתפרדו, בעבור שהם הולכים תמיד, והרגע שמתחילין להפרד, הוא רגע המולד, [מחברת בגלגליהם תיכונה], פירוש: היא המחברת האמצעית שקבלנו מאבותינו: ב"מ, י"ב, תשצ"ג בין מולד למולד, [ומחברת בנגד העליון באמונה], פירוש: דע כי המחברת של ב"ט, י"ב, תשצ"ג איננה מחברת האמת אבל בעבור שיש לשמש גלגל שמוצקו רחוק ממוצק הארץ, וככה ללבנה גם בעבור שיש ללבנה גלגל קטן כאשר אמרנו, על כן יש פעמים שיהיה בין המולד האמתי שהוא עת המחברת הנכונה ובין המולד הבא אחריו פחות מכ"ט, י"ב, תשצ"ג, ופעמים יהיה ביניהם יותר מכ"ט, י"ב, תשצ"ג. ובעבור זה אמר רבן גמליאל במסכת ראש השנה בפרק שני (דף כ"ה, ע"א): כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. ומה שאמר כנגד העליון, פירושו כנגד כוכב אחד מכוכבים מגלגל המזלות או כנגד מקום ידוע מהגלגל, [ומחברת שינוי מחזה], פירוש: דע כי אנחנו מדמים שיצא קו ישר ממוצק הארץ שהוא התהום יי וילך אל מוצק גוף הכוכב ויעבור עוד עד שיגיע לגלגל המזלות, והמקום אשר יגיע שם הוא מקום הכוכב באמת, ובעבור שאנחנו גבוהים
ממוצק הארץ על כן כשנעביר קו אחד מאצל עינינו אל גוף הכוכב ויגיע עד גלגל המזלות, הנה לא יגיע ראשו אל המקום. שהגיע ראש הקו הראשון שהזכרנו, אבל ישתנה שני שנויים, האחד מפאת האורך, והשני מפאת הרוחב, והנה בהיות הכוכב בחצי השמים לא ימצא לו רק שנוי המרחב לבדו, רק בהיותו בין חצי השמים ובין* המזרח יראה למראה עינינו שפל ממקומו האמתי ההוא בקצה הקו הראשון שהזכרנו ויהיו מעלות מקומו הנראה יותר ממעלות מקומו האמתי, ובהיותו בין חצי השמים ובין המערב יראה למראה עינינו גם כן שפל ממקומו האמתי רק יהיו מעלות מקומו הנראה בגלגל המזלות חסרות; ממעלות מקומו האמתי וכל זה שאמרתי הוא שנוי המראה באורך הגלגל שהוא ממזרח למערב, אך השנוי הבא מפאת רוחב הגלגל, הוא בהיות הכוכב במזלות הצפוניים שהם טשת סאב [טלה, שור, תאומים; סרטן, ארי. בתולה], אז יראה שנוי המרחב גדול לכל היושבים באמצע הארץ, גם בדרומו של עולם, ויהיה השנוי במעלות קשת גובה הכוכב על הארץ ותראה קשת הגובה למראה עיניהם פחותה מן האמת. ובהיות הכוכב במזלות הדרומיים, שהם מעק גדר [מאזנים, עקרב, קשת; גדי, דלי, דגים]. תראה אז קשת הנורה למראה עיני היושבים באמצע העולם גם בצפונו של עולם גם כן פחותה מן האמת. ודע כי מרחב המדינות מהקו השוה יוסיף או יגרע בשנוי המראה. ועל פי הדברים האלה יהיה לשמש ברגע המחברת שנוי המראה מפאת האורך ומפאת הרוחב, וללבנה מפאת האורך ומפאת הרוחב ועל כן מחברת המאורות למראה עינינו איננה ברגע מחברת האמת, ועל זה יש פעמים שיהיה החדש ארוך ויש פעמים שיהיה קצר [ולא דברו בפירוש חדש בחדשו נכונה]. פירוש: הוא פירש בסוד העיבור שלו שהם אומרים כי מלת "בחדשו" שם הפועל מהבנין הקל על משקל בברחו מפני אבשלום בנו (תהלים ג׳, א׳), והוא משיב עליהם כי לא מצאנו מזאת הגזרה בנין קל כי אם בנין דגוש כמו ונחדש שם המלוכה (שמואל א׳, י״א, י"ד), או בנין התפעל כמו תתחדש כנשר נעוריכי (תהלים, ק"ג, ה'). [וידוע בי פעם יהיה בין המולד]. פירוש: המולד האמצעי הידוע. [ותראה הלבנה אך על חקות ידועות]. פירוש: זה הוא סוד נולד קורם חצות והוא קשה להבין, כי לא ידע אותו שמואל כמו שמפורש במסכת ראש השנה בפרק ראשון (דף כ', ע"ב), ורבי אברהם עצמו האריך בו לפרשו ביסוד העיבור שלו, והנה קצרתי דבריו, דע כי חשבון העיבור עשוי על ירושלים שהיא רחוקה מן המערב ס"ה מעלות כאשר אבאר בפרשת וישלח, ולעולם לא תראה הלבנה שם עד שיהיה בינה ובין השמש קרוב מי"ב מעלות ישרות ממעלות מצערי גלגל המישור, וזה יקרא קשת המראה, ובעבור כי שעות לילה ויום הם כ"ד, הנה תהיינה לכל מעלה שתי שעות, והנה במולד תשרי אם היתה הלבנה ברביעית גלגלה הקטן אחורנית, שהיא רחוקה מגבהותו תשעים מעלות לפאת מערב, יהיה מרחק מחברת האמת מן המחברת האמצעית י"ד שעות קודם המולד, בעבור כי אז יהיה תקון המנה ה' מעלות, וצריך שנגרעם ממהלך הלבנה האמצעי, והנשאר הוא מקום הלבנה כנגד גלגל המזלות: גם בעבור כי השמש אז יהיה רחוק ממקום גבהותו ברביעית הגלגל היוצא, והוא הולך למקום שפלותו, ואז יהיה תקונו לגרוע ממהלכו האמצעי שתי מעלות, והנה יהיו עם תקון הלבנה ז' מעלות, שהם י"ד שעות, ואם היה המולד קודם חצות, הנה נשאר מעת המולד עד תחלת הלילה, שהיא עת הראיה, ששה שעות, ועם י"ד שהיו לנו, יעלו עשרים, שהם עשר מעלות, ואם עבדה הלבנה את מקום ראש התלי, ורחקה ממנו כרביעית גלגלו, בלכתה לפאת הזנב, הנה יהיה מרחב הלבנה מקו גלגל המזלות לפאת צפון חמשה מעלות ויוסיף במראה העין, והנה בעבור כי המעלות הישרות הן עשר, ומרחב הלבנה גדול, והוא צפוני, הנה תראה הלבנה בירושלים בשקוע החמה, על כן אם היה המולד לאחר חצות לא תראה כלל. ודע כי שנוי המראה יוסיף במראה הלבנה ויגרע ממנו, גם זה המשפט יהיה בכל חדש שנזדמן שתהיה הלבנה ככה, אלה הם החוקות שאמר המחבר, [ופעם יהיה ביניהם שלשים שעות ולא תראה אפילו בגבעות), פירוש: אם יהיה הפך החוקות האלה, והטעם שתהיה הלבנה רחוקה מגבהות גלגלה הקטן לפאת מזרח תשעים מעלות, כי אז יהיה תיקון המנה להוסיף חמש מעלות, והשמש יהיה הולך משפלות גלגלו אל פאת הגבהות ויהיה תקונו להוסיף שתי מעלות, הנה תהיה מחברת האמת אחר המחברת האמצעית י"ד שעות שהם ז' מעלות, וקשת המראה עשר מעלות, הנה יעלו י"ז מעלות שהם ל"ד שעות, ועוד שמרחב הלבנה הדרומי מחסר ממראה העין כמו מעלה אחת שהיא שתי שעות, והנה צריך שיהיו בין המולד האמצעי ובין עת הראיה קרוב מן ל"ו שעות, ואם המולד האמצעי היה קודם חצות הנה יש עד הערב ששה שעות, ועד הערב השני כ"ד שעות אחרות, הנה יעלו שלשים שעות בלבד והנה לא תראה הלבנה אף על פי שיהיו יותר משלשים שעות (גם מפני אורך ורוחב המדינות), פירוש: האורך הוא מרחק העיר מסוף מערבו של עולם, והרוחב הוא מרחק העיר מן הקו השוה העובר באמצע העולם ממזרח למערב, והנה המרחב הוא מן הקו ההוא אל פאת הצפון בעבור כי כל היישוב הוא בצפון, ואמר כי בעבורם ישתנו תהלוכות הלבנה בעבור כי השמש זורחת ליושבי מזרח קודם שתזרח ליושבי מערב. ויהיו שעות הקדימה כפי המרחק שביניהם וזה מפאת האורך, רק מפאת הרוחב יחסר היום ויגדל הלילה או יגדל היום ויחכר הלילה כפי מרחקם מן הקו השוה שהיום והלילה שוים בו לעולם, והנה ליושבי הצפון תזרח השמש בחורף אחר שתזרח לעשבים בקו השוה, ותשקע להם קודם שתשקע ליושבים בקו השוה, ובקיץ בהפך, [ואם ילך דרך רב ביום קדש), פירוש: " אם יחלל שבת ללכת לירושלים ממקום שהוא רחוק יותר מתחום שבת כדי שיעיד בבית דין שראה הלבנה, ןואם נקבל עדות אב ובנו וגרים ונשים), פיורש: בראיית הלבנה, [גם אין ספירה נספרת], פירושו לעומר, [כי יסוד העיבור על אביב ותקופה וצרכי הצבור),.פירוש: גם על דברים אחרים תלוי, וכולם מפורשים במסכת סנהדרין בפרק ראשון (דף י"א, ע"ב) וקצת במסכת ראש השנה (דף כ"א, ע"א), [כי אין הפרש בין שתי התורות כי מיד אבותינו שתיהן לנו מסורות], פירוש: ואם יטעון טוען על תורה שבעל פה ויאמר שהחכמים הוסיפו וגרעו ופירשו מה שרצו התשובה: אם כן גם בתורה שבכתב תוכל לומר שהחליפו והוסיפו וגרעו והנך רואה כי הם שמרוה במסורת " אמת במספר פסוקיה ,ו ו^ו ומלותיה ואותיותיה, וכאשר לא שנו בתורה שבכתב ככה לא שנו בתורה שבעל פה כי כמו שקבלנו זאת בכתב מידם כך קבלנו זאת בעל פה מידם, והנה מכאן יש לך כלל על דבריו שלא בא לחלק על דברי רבותינו בקבלת המצות ופירושם, וככה אמר במקומות רבים, ואם תמצא בדבריו דבר שנראה לך שחולק על דבריהם, דע, כי לא יחלוק על דבר הלכה, רק על מדרש אגדה בעבור שפירשו רבים האגדה ן כפשוטה כמו שיזכיר בזאת ההקדמה בדרך הרביעית. כי האגדות לא נאמרו כפשוטן רק יש להם סוד, והוא יפרש בפרשת ואלה שמות בפסוק ותקרא ( שמו משה (שמות ב' י') שאמרו הגאונים שאין מקשין על הדרש ואין משיבין מן הדרש. גם בפרשת וישמע יתרו בפסוק לקראת האלהים (שמות י"ט. י"ב יפרש: אם מצאנו בתלמוד דברים והם דברי יחיד. לא נלמד י מהם ולא נכחישם ובתחלת מסכת עדיות (פרק א' ה', ו') אמרו רבותינו ז"ל כי בעבור שתי סבות נזכרו דברי יחיד בין המרובים אף על פי שיחיד ורבים הלכה כרבים, ובזאת ההקדמה בדדך הרביעית יפרש כי יש דרש, הפך דרש גם תמצא על פסוק אחד שבעים פנים, והנה כל אחד מן השבעים פנים הוא יחיד כנגד הפנים הנשארים, על כן לא יחוש על הדרשות כשיבאו לפרש הפשט. גם לא יחלוק עליהם, רק יניחם כאשר הם. והוצרכתי לכל זה בעבור חסרי דעת האומרים כי הוא חולק על דברי רבותינו ז"ל, והם לא ידעו כי הוא הולך בעקבותיהם ולא סר מדבריהם רק מביא ראיות גמורות לפירושיהם וסותר דברי החולקים עליהם. [ופסח יחזקיהו יחזק ידי אמונה כי נעשה על ידי עצה וזקנה]. פירוש: בדברי הימים (ב', ל׳ ב׳ ג,) כתיב: ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני, כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלם. והנה מלת ויועץ היא ראיה שהיה תלוי בעצת הזקנים והחכמים ועל כן אמרו רבותינו ז"ל כי קדוש החדש היה תלוי ביד בית דין הגדול שבירושלם עד שיאמרו מקודש ואז יהיה החדש מקודש. [אשר כל מצוה קטנה או גדולה בכף מאזני הלב תהיה שקולה]. פירוש: בפרשת קדושים בענין הכלאים (ויקרא, י״ט. י"ט) ירמוז בו רמז ושם אבארהו בעזרת השם. [והמלאך בין האדם ובין אלהיו הוא שכלו]. פירוש: כי שכלו יגיד לו אם הדברים נכונים אם לא. והנה הדבר שנתברר לו בשקול הדעת הוא כאלו מלאך אמר לו שזה טוב בעיני י״י, או בהפך. [מהם כנופות]. פירוש: כמלת בשר. [ומהם מחשבות]. פירוש: כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י׳ ט"ז), כי לא יתכן להיות פירושו כמשמעו כי אם שיתקן מחשבות לבו. כי אחר שהשם צוהו לא תרצח את אחרים איך יצוהו לרצוח נפשו במולו לבו, כי לא יחיה עוד. והתורה אמרה: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח ה'). [ובעץ הדעת סוד ינעם]. פירוש: כמו שיפרש בפסוק ויגרש את האדם (בראשית ג׳, כ"ד). [גם הדברים ההם * אמת]. פירוש: הנהרות הארבעה יוכיחו שגן* עדן נמצא בארץ, ובפסוק (בראש׳ ב׳, י"א) שם האחד פישון פירש כי גן עדן תחת הקו השוה, ובפסוק ויטע (בראש' ב׳, ח׳) אמר כי הוא במקום שנקרא עדן מפאת מזרחו, והנה נראה מזה כי גן עדן במזרחו של עולם תחת הקו השוה. [כי ימצא בתולדות רבים נוצרים בנחירים והלשון והרגלים לשני דברים]. פירוש: הוא אמר בפסוק ויפח באפיו נשמת חיים (בראש׳ ב׳, ב') שבהם יחיה האדם כי הם יוציאו האויר החם מהלב ויביאו אויר אחר קר. והנה זה אחד מן השנים, ובכלל זה הוא הריח ד. והשני להוריד הליחות היתרות מהמוח; והלשון לדבר, גם למשוך המאכל אל מקום הבליעה *: והרגלים להתהלך בהם גם להנשא מעל הארץ שלא יהיה הולך על גחון הנחשים, בעבור שנפשו עליונה והיא נמשכת כלפי מקומה", וככה הם כל האכרים הנוצרים שנים שנים גם הנקראים בלשון שנים, [רדפו אחריה אגודה]. פירוש: כת אחת מן החכמים האחרונים. [שלא יביטו אל כף משקל מאזנים]. פירוש: שהוא דקדוק הלשון המורה על הפירוש הנכון בדרך הפשט. [כלקח טוב ואור עינים]: ספרים הם שנקראו ככה. ויש בהם דרשות והלכות מלוקטין מן התלמוד. [על דרך הסוד הנעלם]. פירוש: יש אומרים שהוא מדבר על האדם שנקרא עולם קטן כאשר יפרש בפסוק נעשה אדם (בראש׳ א'. כ"ו). ובפרשת תרומה. ונקרא כן אחר צאת שכלו מן הכח אל הפועל ויפרשו התורה על השכל האנושי. והקדימה היא שהשכל היא באדם בכח. ויפרשו אלפים עשרים שנה בעבור כי ימי העולם שבעת אלפים כדעת הדרש שיתא אלפי שנה הוי עלמא וחד חריב. והאדם שהוא עולם קטן ימי שנותיו שבעים שנה, והנה ערך עשרים אל שבעים כארך אלפים אל שבעת אלפים. ויהיה הפירוש ככה כי השכל הוא באדם בכח עשרים שנה קודם צאתו מן הכח אל הפועל ובאותם עשרים שנה הוא דומה לתהו ובהו בעבור שהוא. עוסק בהבלי העולם ומבן עשרים שנה ומעלה שכלו יוצא לפועל ואז הוא עולם קטן בעבור שדומה לבריאת העולם. ויש אומרים כי התורה היא חכמת האלהות. והקדימה היא קדימת סבה ואלפים מלשון ואאלפך חכמה (איוב, ל"ג, ל"ג). ושנה כמו פעם אחת ולא אשנה לו (שמואל א', כ"ו, ח'). ויהיה הפירוש ככה שהתורה שהיא חכמת האלהות קודמת בסבה לשני אלופים, שהם חכמת הלמודים וחכמת הטבע אף על פי שהם קודמת לה בסדר הלימוד. ולפי דעתי שאין דעת רבי אברהם כדעת אלה הפירושים, רק שהוא מדבר על העולם ממש, ואמר הסוד הנעלם בה"א הידיעה לרמוז על סוד הבריאה, כי הוא הסוד הגדול כמו שירמוז הוא בפסוק הראשון, גם במקומות רבים, והעולם רמז למה שהוא תחת גלגל הירח כמו שמפורש בפסוק והארץ (בראש' א', ב'). והתורה רמז לשכל הפועל כי על ידו ניתנה לנו מאת השם יתברך, ואלפים שנה שקדם לעולם רמז לזמן עמידת היסודות מעורבים והארץ מכוסה במים קודם שתראה היבשה. שזהו פירש תהו ובהו כאשר יפרש במקומו, וידוע כי השכלים הנבדלים לא היה נמצא דבר קודם להם, רק השם הנכבד לכדו. והמבין סוד הבריאה על דעתו גם שמנה עשר אלף עולמות שרמו בנח בפסוק עוד כל ימי הארץ (בראש' ה׳, כ"ב הוא יבין זה הסוד. ובמסכת שבת בפרק ר' עקיבא (דף ס"ח, ע"ב כי תשע מאות ושבעים וארבעה דורות נבראת התורה קודם שנברא העולם. והנה זה הדרש סותר הראשון. [על ]. יפרש אחר זה. [כי להיותו כמשמעו לא יתכן]. פירוש: כמשמעו הוא על העולם העליון שהוא עולם הגלגלים, ובפסוק והארץ (בראש׳ א׳. ב׳) אמר' כי לא דבר משה כי אם על עולם ההויה וההשחתה שהוא מה שתחת הגלגלים והוא מעשה בראשית כאשר פירשתי. [כי כל הישוב חצי שישית הארץ אל המסכה אשר עליה נתונה]. פירוש: המסכה היא גלגל הירח. [המסכה העליונה]. פירוש: הגלגל התשיעי. [בעיניך איננו לנכח השם]. פירוש: בעבור הכ"ף שבמלת בעיניך אמר כן. [וימצאהו בפירושו בספר תהלות אשר יבקשם]. פירוש: במזמור תפלה למשה (תהל׳ צ', ג' אמר תשב אנוש עד דכא: תשב: אתה אל ולא אדם תקיף כי תשב אנוש בימי הזקנה עד היותו דכא. ותאמר שובו בני אדם: אל העפר אשר לוקחתם ממנה. כי אלף שנים בעיניך: אם כן אדם ידבר השם, ואל תתמה בעבור שובו לשון רבים ואח׳ כן בעיניך, כי משפט הלשון זכור ימות עולם בינו (דברים ל"ב, ז'), טפכם נשיכם וגרך (דברים כ"ט. י') והטעם כי אלו היית אתה בן אדם אלף שנים ככה יהיו כיום אתמול כי יעכור שכבר אבד או כמו אשמורה בלילה. [גם יש דרש וכו' ויש דרש וכו׳]. פירוש: בזה הודיע כי יש לחכמי ישראל סברות רבות במיני הדרש, ויש דרש הפך דרש, ואחר שהכל דברי אלהים חיים, איך יאמר זה הפך דברי חבירו, והם לא באו כי אם לפרש דברי התורה, וזה לאות שלא באו להוציא המקראות מידי פשוטן רק רמזו בדרשות רמזים אחרים, ובעבור הרמזים ההם אין הפשט נעקר ממקומו, והוא לא בא כי אם לפרש הפשט, ואם תמצאהו חולק על הדרש, איננו חולק על הקבלה רק על פשט הדרש. [כי יש עוף שאיננו רואה כיום]. פירוש: מזה יתברר לך כי גודל הבהירות ותוקפו מחליש ראות העינים. והעד אור השמש בנכרותו, כי לא תוכל להבט אליו ואם תביט תנזק. [הגוף הפשוט]. פירוש: הוא הפשט. [הם במלבושים]. פירוש: ואף על פי שילבש בגדים רבים וכלים מכלים שונים לא ישתנה הגוף. וככה הפשט לא ישתנה אף על פי שיפרשו פירושים רבים בדרך דרש. [דרש בראשית בתורה]. פירוש: דע כי אלה הדרשות שהזכיר בכאן חבר אותם והזכירם להודיע כי יוכל כל חכם לחדש דרשות כפי רצונו כמו שפירש למעלה. [דרש בראשית שתי מלות]. פירוש: בראשית מגזרת כי השתות שפירושו יסוד. [כמו אמין שית]. פירוש: פסוק הוא בדניאל (ג' א׳ בצלם נבוכד נאצר. [שש הקצוות הנמצאות לכל גוף]. פירוש: בספר האחד פירש שזה שאמר הששה מורכב מהשלשה, כי גבולי הגוף שלשה. כי מן האורך יצא פנים ואחור. ומהמרחב ימין ושמאל, ומהעומק מעלה ומטה. [כשבעת המלכים]. פירוש: קמץ גדול, וקמץ קטן, פתח גדול, ופתח קטן, חולם, חיריק, שורק, רק השבא לבדו הוא משרת. [והאותיות שמנה ועשרים כנגד מחנות הלבנה. וכן מספר העתים בקהלת]. פירוש: זה אמר בדרך דרש אבל לפי הפשט אין כן דעתו. והראיה על זה שאמר בקהלת (ג׳, א׳): יש אומרים כי אלה העתים שמנה ועשרים כנגד שמונה ועשרים צורות גלגל המזלות, שהלבנה נראית בהם בכל חדש, גם זה הכל. [וסופ מ"ם]. פירוש: ויישם בארון במצרים. [ומעתיק משלי]. פירוש: לא אמר מחבר משלי. בעבור שכתוב בו גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה (משלי כ"ה. א׳). [גם בפירושים הישרים]. פירוש: דרך הפשט. [אין צורך לתיקון סופרים]. פירוש: כמו בפרשת וירא אליו שכתוב ואברהם עודנו עומד לפני י"י,(בראש׳ י"ח, כ"ב), ובפרשת בהעלותך ואל אראה ברעתי (במדבר י"א, ט"ו), ורבים כמו הם, והוא בעצמו הזכירם בסוף ספר צחות. [אם מצאנו שני טעמים). פירוש: אם מצאנו לו שני פירושים שהאחד קבלה והשני משקול הדעת כמו בסוף פרשת בא אל פרעה בענין התפילין (שמות י"ג, ט"ו) וככה בפרשת שלח לך בענין ציצית (במדבר ט"ו, ל"ז—מ"א). [נשען על אמתתם]. פירוש: נסמוך על פירוש הקבלה ולא על פירוש שיקול דעתינו.