צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ספר בראשית. · ג
א
[כי הנחש גם האתון לא דברו רק מלאך דבר בשבילם]. פירוש: ר׳ אברהם עצמו פירש זה בפירושו הראשון כי ראית הגאון כי לא יתכן לדבר הנחש בלשון בני אדם, כי עיקרו הסכמה. ועוד כי אין איברי הדבור מוכנים בו לדבר. והגאון למד זה מפרקי ר' אליעזר שכתוב שם כך בפרק שלשה עשר. [והשיב על רב שמואל]. פירוש: גם זה פירש ר׳ אברהם בפירושו הראשון כי השיב ר' שלמה אלו היה הנחש מדבר למה איננו מדבר היום פירוש זרעו כי אין בכתוב זכר שתאלמנה שפתותיו . [והנה הפסוק העיד כי היה ערום מכל חיות השדה רק לא כאדם]. פירוש: גם זה פירש בפירושו הראשון (בראש' ג' א׳) כי אחר שהשם שם מאכלו עפר הנה ירד ממעלות כל החיים שנבראו לאכול כל פרי וכל עשב. [בלחי החמור חמור חמורותים (שופט' ט"ו. ט״ז)]. פירוש: חמור חמורותים הם מלשון ויצברו אותם חמרים חמרים (שמות ח', י'). [על שלשים עירים ושלשים עירים להם (שופט׳ י', ד')]. פירוש: על שלשים חמורים ושלשים עירים להם. [ועוד אם המלאך דבר על פיו]. פירוש: על פי הנחש. [והשואלים אנה מצא הנחש את האשה]. פירוש: כי למעלה פירש בפסוק לעבדה ולשמרה (ב' ט"ו) כי ולשמרה מכל החיות שלא יכנסו שם והנה הנחש היה מחוץ לגן והאשה בתוך הגן ואיך מצא הנחש אותה או אנה
ו
[בעבור שתשכיל ותפקחנה עינה]. פירוש: גם זה פירש בפירושו הראשון (בראש' ג', ז') כאלו היו עורים קודם אכילת הפרי, וכמוהו לפקוח עינים עורות (ישע' מ״ב, ז'). [וטעם עמה שיחד אכלוהו]. פירוש: המבין למה נקרא עץ הדעת כמו שמפרש והולך יבין איך אכלוהו יחד כי לא יתכן בדרך אחרת. [ורבים אמרו כי עץ הדעת עץ תאנה הוא]. פירוש: חכמים דרשו זה בבראשית רבה (פרשה ט״ו, ז') ובמסכת סנהדרין בפרק בן סורר (דף ע׳, ע"ב). [ואלו היה כן]. פירוש: כי הם דברי יחיד. [גם אמרו רבים שחטה היה]. פירוש: גם זה דרשו שם. [וכאשר אכל אדם מעץ הדעת אז ידע את אשתו]. פירושו כי פרי עץ הדעת הגביר עליו תאות המשגל. [ובעבור עץ הדעת נקרא כן]. פירוש: על כן נקראה השכיבה ידיעה כמו שכתוב והאדם ידע את חוה אשת (בראש' ד', א'). וכן ונדעה אותם (בראש' י״ט, ה'), וכן אשר לא ידעו איש (בראש״ י״ט, ח) והוא דרך כבוד. [והנה כן ועבדו לעולם (שמות כ״א, ו')]. פירוש: שהכתוב פירש אותו ואמר עד שנת היובל יעבד עמך (ויקרא כ״ה, מ'). [וישב שם עד עולם (ש״א א'. כ״ב)]. פירוש: ואם היה כפשוטו לא ילך לביתו ואפילו לבית הכבוד לא יצא לעשות צרכיו. [וכבר הביא אחד מרופאי יון ראיות גמורות שלא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב]. פירוש: כן יפרש הוא בספר איוב בפסוק הלא צבא לאנוש (ז', א') ובפסוק אם חרוצים ימיו (איוב י״ד, ה').
ח
[ואחרים אמרו ביום ששי נברא]. פירוש: שב למה שאמר למעלה בפסוק כי ביום אכלך (ב'. י"ז). [והביאו דמיון מהתינוק]. פירוש: כי בקטנותו איננו יודע דרך נשים על כן הולך וגדל ומעת שתגבר בו תאות המשגל מאז ישוב אחורנית ויחסר כחו ככתוב (משלי ה', י״א) ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. וכתיב אל תתן לנשים חילך וגומ׳ (משלי ל״א. ג'). [והישר בעיני כמו שאמרו הקדמונים שעשה תשובה]. פירוש: כן כתיב בפרקי ר׳ אליעזר בפרק עשרים. [כטעם רגע אדבר]. פירוש: פסוק הוא בירמיהו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על כל הטובה אשר אמרתי להטיב אותו (ירמיה, י״ח, ז׳-י״א).
י יא
[אכל ממנו שם הפועל]. פירוש: הוצרך לפרש כן בעבור שהוא בשו״א. כי היה משפטו בקמץ כמו אכול ושבוע והותר (ד״ה ב׳ ל״א, י').
יב
[וטעם עמדי בגן והוא כמו עמי לכן לא מצאנוהו כי אם בלשון יחיד המדבר]. פירוש: דע כי מלת "לכן" פירושה על דעת ר׳ אברהם כמו "אך ו״רק" וכמו אבל אשמים אנחנו (בראש׳ מ״ב. כ״א) כי כן היא בלשון ישמעאל. וכאלו אמר בכאן והוא כמו עמי אבל לא מצאנוהו כי אם וכו׳. ואלו היה טעמו כמו "על כן" מה טעם דבריו בזה המקום. והנה יראה שאמר כי בעבור שהוא "עמדי" כמו "עמי" על כן לא מצאנוהו לרבים ולא לנכח ולא לנסתר. ולמה לא יאמר לרבים נסתרים עמדם גם ליחיד הנסתר עמדך וכן בכל הכנויין, רק הנכון מה שפירשתי, והזכרתי זה כדי שתדענו בכל ספריו.
יד
[והנכון שיהיה חסר בהליכתו]. פירוש: בעבור כי האדירה מגרעת כמו שהברכה תוספות כמו שפירש בפרשת ויחי יעקב בפסוק ארור אפם (בראש׳ מ״ט. ז').
טו
[הלא תראה מהכתוב אחריו]. פירוש: סוף הפסוק הוא: והרבה פצעי חנם בספר איוב (ט', י״ז).
יז
[וכן והיו באוכלי שלחניך (מ״א ב׳.ז׳)].פירוש: מאכל שולחנך .
יח
[וקוץ. גדול וקטן ממנו, דרדר והוא לבדו דר כי אחיו נעדר]. פירוש: כי מלת דרדר שרשה דר ושני האותיות הכפולים שהוא הדל״ת והרי״ש האחרונים הם נעדרים ונופלים מהשרש. כך פירש בספר המאזנים בשער הרביעיים, ואלו היה כתוב דר היה פירושו שהוא גדול. ובעבור שנכפל ידענו כי נכפל להמעיטו ולאמר שהוא קטן כי אין רבוי שלא לצורך כי למעט. וכן פירש בסוף ספר ישעיה (ס״ו. כ׳) על מלת ובכרכרות שהוא נגזר מן שלחו כר (ישעיה ט״ז. א׳), רק שהוא קטן בעבור הכפל, וכן פירש בשיר השירים (א', ו׳) בפסוק שחרחרת, ובסוף פרשת זאת תהיה (י"ג, מ"ט) בפסוק ירקרק או אדמדם אמר כי זה הכפל לחסרון, וכן שחרחרת ואדמדם. והארכתי כל זה בעבור כי יש מבינים מדבריו שאמר שאין לא חבר במקרא ומקשים עליו כי יש אחד בספר הושע (י', ח') קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם, ואני אומר כי הם שטעו קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם.
יט
[עד שיבואו לידי זיעה]. פירוש: לא יחגרו כדי שלא יבואו לידי זיעה.
כא
[רק נאמין שהשם עשה לאדם גם לאשתו כתנות עור]. פירוש: בפירושו הראשון פירש דבריו ואמר: אין לנו לחפש כתנות העור אם היא ארנבת שהיא חמה רק על דרך הפשט שזה מעשה גם אם לא נהרהר איך עשם.
כב
[וכן כאחד שבטי ישראל (בראש׳ מ"ט ט"ו)]. פירוש: כי הוא כמו ככל שבט משבטי ישראל, או כשאר שבטי ישראל. [על כן לא יתכן מדרך הדקדוק להיות פירושו כמו אחד]. פירוש: זה אמר כנגד דברי אנקלוס שתרגם אותו כמו אחד. [והיה בעל הטעמים ראוי להדביק ממנו עם לדעת]. פירוש: אלו היה פירושו כדברי המתרגם. [וכבר ביארתי בספר היסוד למה נדגש נו" ן הרבים]. אמר יוסף: כבר הזכרתי כי לא ראיתי ספר היסוד. אבל בספר צחות באות הנו"ן אמר: והנו"ן עם ו"ו אם הוא דגוש לשון יחיד כמו יי לא יעזבנו בידו (תהל׳ ל"ז, ל"ג) ואם הוא רפה הוא לשון רבים. ולמטה אמר והנה איש ממנו (בראש׳ כ"ג, ו') צריך לתוספת נו"ן אחר שהוא עיקר מלת מן. כי כן הוא מן מננו, ובעבור שהוא כבד על הלשון בלעו הנו"ן בנו"ן, על כן הוא דגוש. וכמו זה פירש בתחלת ספר שפת יתר. [וטעם הפסוק כמו והייתם כאלהים (בראש׳ ג׳, ה׳)]. פירוש: עתה שב לפרש הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כי הוא כדברי הנחש והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. וכן פירשו הן האדם היה ככל מלאך ממנו אנחנו כאשר ידע טוב ורע. [או פירושו על מחשבתו]. פירוש : בעבור כי השם אמר ממנו וכלל עצמו עם המלאכים על כן אמר כי זה כפי מחשבת האדם, אבל לא על דרך האמת.
כג
[שהוא לשון כבוד]. פירוש: כמו הולך עמם לשלחם (בראש' י"ח, ט"ז). [אם כן יהיה כבוד האדמה גדול מכבוד גן עדן]. פירוש: בפירושו הראשון אמר: והנה לדבריו לא נענש אדם על מרותו פי השם רק קבל שכר, וזה הפך האמת. [ומלת הכרובים יש אומרים כנערים]. פירוש: בבבא בתרא בפרק המוכר פירות (דף צ"ט, ע"א אמרו שהם דברי אנקלוס . [ולפי דעתי שהיא מלת כלל לצורות כלם]. פירוש: לכל צורות שבעולם. [ופה אמר הכרובים והם המלאכים הידועים]. פירוש: אמר הידועים בעבור שכתוב כאן את הכרובים בה״א הידיעה, וכאלו הם ידועים לכל. ובמדרש תלים בפסוק וירכב על כרוב (י״ח, י״א) כתוב: הקב״ה נטל כרוב אחד מכסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצריים , שנאמר וירכב על כרוב ויעף, ומהיכן הביאו מבין גלגלי המרכבה, והנה פירשו רבותינו ז״ל בזה כי לקח את הכרוב מן הגלגלים, וזה ראיה כי הכרוב צורה מן הצורות שבגלגל השמיני שהם מ״ח צורות כאשר פירשו חכמי הנסיון . והנה יחזקאל הזכיר במרכבה (יחזקאל א') אופנים ואחר כן פירש דבריו שאמר לאופנים להם קורא הגלגל באזני (יחזק׳ י׳, י״ג), וזה ראיה כי הכרובים הם בגלגלים , ואם תשתכל היטב בספר יחזקאל תבין כי המרכבה רמז לגלגלים העליונים. ובמדרש איכה רבתי בפסוק ממרום שלח אש (א׳, י״ג) אמרו שהקב"ה אמר למלאך והמלאך אמר לכרוב , מזה משמע שהכרובים הם תחת המלאכים. וידוע כי המזלות הם תחת השכלים הנבדלים שהם המלאכים הקדושים, ונקראו גם הכוכבים מלאכים בשם משותף, והם המלאכים הנראים כאשר רמז ר׳ אברהם בענין הסנה (שמות ג׳, ב'), ובפרשת האזינו (דברים ל״ב, ל״ט) אמר והנה יש כח לנצח הכרובים, שרצה לומר שיש כח באדם לנצח מערכת הכוכבים כאשר אפרש לך במקומו. והנה ארבעה פנים הנזכרים במרכבה בספר יחזקאל (א', ו׳) הם רמז לארבעת יתדות הגלגל שהם המזל הצומח שהוא הזורח במזרח, והשוקע במערב, וההוה בחצי השמים למעלה, וההוה למטה כנגד התהום. והנה אמר ודמות פניהם פני אדם (יחזק׳ א׳ י׳) כנגד מזל דלי מזל ישראל שהוא כצורת אדם והוא היה הצומח במזרח ברגע מחברת שני המשרתים העליונים שהיתה לפני יציאת מצרים. ואמר (א׳, י׳) ופני אריה אל הימין כנגד מזל אריה שהיה השוקע במערב, וכאשר יביט האדם אל הדרום יהיה המערב לימינו, על כן אמר אל הימין כי אברהם אמר כי פני העולם אל הדרום, ואמר (א׳, י׳) ופני שור מהש מאל כנגד מזל שור שהיה בפאת צפון למטה כנגד התהום. ואמר (א' י׳) ופני נשר כנגד מזל עקרב כי למעלה ממנה צורת הנשר המעופף שקראוהו חכמי הכוכבים גם כן התרנגלות. והמבין בחכמת המזלות יבין. כי זה הפירוש נכון. [ובידם חרב יש לה להט]. פירוש: החרב הוא משל על משטרם בארץ שהיא ממשלתם. והלהט הוא משל על הניצוץ כי בדרך שפירשתי שיש בשמש ככה יש להט לכל כוכב למול הארץ. [ולה שתי פיות וזה פירוש המתהפכת]. פירוש: הפה האחת משל על הלהט היורד והפה השנית משל על ההתהפכו בשובו אחורנית כאשר פירשתי בשמש, על כן אמר הכתוב המתהפכת. ולפי דעתי לא הודיענו הכתוב שיש שם חרב רק שיש להט דומה ללהט של חרב מתהפכת. [והמפרשים כי על השמש דבר איננו אמת]. פירוש: כי אם על כוכבי הגלגל השמיני כאשר פירשתי.
כד
[ופירוש מקדם ממזרח]. פירוש: בפירושו הראשון אמר כי שם פתח הגן באמת ובסוד. וכבר ביארתי דבריו למעלה כי גן עדן בקצה המזרח. והנה לפי זה יהיה להט החרב גם הכרובים מחוץ לארץ בפאת המזרח. וידוע הוא כי משם תתחיל ממשלת העליונים בעבור כי המזל הצומח הוא במזרח ובו תלוי כל המשפט ולו משפט הבכורה. ובהודע הוא יודעו חביריו. וזה מבואר למבין. [ודע כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת]. פירוש: כל מה שמצאנו כתוב מבראשית עד שנולד קין נבוכו בו הדעות ונשתבשו בו חכמי העולם להבין איך הוא כי הוא חכמת התולדת הנקראת מעשה בראשית והוא עמוק ונעלם . ובעבור שהוא רוצה לרמוז בו רמזים להבין הסודות על כן הודיע כאן דעתו כי הכל היה אמת כמשמעו כדי שלא יחשבו הפתאים שהוא חולק על פשט התורה. [וכן היה ואין בו ספק]. פירוש: כי יש ראיות מחכמת הקדמונים שראוי להיות כאשר הוא מפורש בתורתינו. [גם יש לו סוד]. אף על פי שזה ספור מה שהיה יש בו רמזים שיודיעונו הנהגת העולם וכן רמוז בפרק ל״ב מפרקי ר׳ אליעזר. ואין הסוד חולק על הפשט, והסוד הוא כי כל הדברים שאירעו לאדם הראשון עד שנולד שת הם רמז למה שיקרה תמיד לכל פרטי מין האדם בכל דור ודור. כי כאשר קרה לאדם הראשון בחטאו על ידי הנחש כן יקרה לכל איש עם יצרו. ועל כן רמז למעלה וה"א האדם יש לו סוד כאשר ביארתי. ואם יטעון טוען אם הוא על כל המין למה נכתבה הפרשה בפרט על אדם הראשון ולא נכתבה סתם. התשובה בעבור כי הוא היה ראשון לכל המין. נתגלה חטאו להודיע שיש יכולת ביד כל איש להשמר מן החטא ולעשות הטוב והישר. ונתגלה ענשו להפחיד השומעים בדרך והנשארים שמעו ויראו ולא יוסיפו ללכת אחרי תאותם ויזהרו מן החטא. [כי מאור השכל יצא החפץ]. פירוש: הוא פירש בספר דניאל (י', כ"א) כי שלשה עולמות הם, האחד עולם השכל והשם הנכבד בקרבו, והשני העולם האמצעי ושם המלאכים והנשמות והכוכבים בגלגליהם, והשלישי העולם השפל שאנחנו בקרבו. והנה השכל שהזכיר בכאן הוא העולם העליון שכולו שכל, ואור השכל שהזכיר הוא רמז על השפע היורד מעולם השכל אל נשמת האדם, כי השפע ההוא דומה בדרך משל אל האור הבא מהשמש כאשר רמז בפרשת ואלה המשפטים בפסוק הנה אנכי (שמות כ״ג, כ'). והחפץ שהזכיר כאן הוא הרצון והוא רמז על היכולת שהוא נתון ביד האדם לבחור באשר ירצה ולעשות חפצו, וזה פירוש דבריו כי מן האור הבא מן השכל לנשמת האדם נתחדש לאדם כח ויכולת לעשות מה שיחפוץ הן טוב הן מוטב כדרך ראה נתתי לפניך וגו׳ (דברים ל', ט״ו) ואין כן בבהמות כי אין להם שכל, והוצרך לומר זה בעבור כי האדם קודם שחטא היה בו זה הכח, ואחר שחטא הוסר ממנו. [ומהשני העולה למעלה]. פירוש: מהעולם השני שהוא עולם המלאכים והגלגלים משם נתחדש כח הגידול שיש בו שהוא עלות הגוף ממטה למעלה כמו שיגדלו הצמחים, וזה בעבור כי איברי הגוף תלויים במערכת כאשר ביארתי בסוד עולם קטן. [כי תנועת החפץ לפנים היא]. פירוש: בעבור שאמר בתחלה כי החפץ נתון ביד האדם לעשות רצונו שב להביא ראיה שאין תנועת החפץ טבעית והכרחית כתנועת הצמחים שהיא תנועת הגידול, והראיה היא כי הנה תנועת הצמיחה שיש באדם היא ממטה למעלה כמו בצמחים, בעבור כי כל תנועה היא אל מקום הממציא אותה, ואין התנועה הרצונית ממטה למעלה רק היא תנועה ישרה אל מול פניו בעבור כי תנועת הרצון היא אל השכל הפועל, והשכל הפועל אין לו מקום בעבור שאיננו גוף. והנה תנועת החפץ איננה הכרחית רק רצונית כי מה שיתחדש מכח הגלגלים הוא הכרחי, ומה שיתחדש מכח השכל איננו הכרחי, ואחר שזה הכח הוא נתון ביד האדם הנה יכול לעשות הטוב תמיד ולהתרחק מהרע ואז יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם, ועל כן אמר הוא בסוף זה הסוד יורה זה הסוד שיש כח באדם שיחיה לעולם, כי אלו רצה אדם הראשון לקחת מעץ החיים ולא מעץ הדעת היה יכול. [גם עלה תאנה לאות]. פירוש: עלה תאנה הוא לעד ולאות ולראיה על תנועת הצמיחה שהיא ממטה למעלה, ונזכר עלה תאנה יותר מאילן אחר בעבור שאין עלין באילנים גדולים מהם לעשות מהן חגורות על דרך הפשט, כי ידענו שהיה כן כאשר כתוב מלבד הסוד. [ונקרא השלישי בשם הבחינה כי בתחלה יש כח בלי מפעל]. פירוש: נקרא העולם השלישי תבל בעבור שהוא כלו בלבול, כי בהתבלבל היסודות יתחדשו הצמחים והחיות והעופות גם האדם, ובעבור היות מציאות החיים על האדמה שהיא מורגשת יותר מהיסודות האחרים, על כן נקרא העולם השפל אדמה. ואחר שהשם אמר למלאכים נעשה אדם בצלם כלנו, הנה האדם הורכב משלושת העולמות. כי יש בו אור השכל מהעולם העליון והנשמה מהעולם האמצעי והגוף מהשפל שהוא האדמה, והיה ראוי שיהיה נקרא בשם החלק הנכבד שבו, רק בעבור כי בהיותו קטן יש לו שכל בכח ולא בפועל כי עדין לא השתדל להשכיל מרוב הליחות שיש בו על כן נמשל כבהמות. והנה אם ימות בטרם שישכיל הנה לא נמצא ממנו רק הגוף שהיא עפר מן האדמה, כי היסודות האחרים אינם מורגשים ואנחנו בוחנים תמיד למראה העין כי לא נשאר רק האדמה, ועל כן נקרא אדם בשם האדמה, כי זאת היא הבחינה והנסיון, [והמבין זה הסוד יבין איך יפרד הנהר ומה סוד גן עדן וכתנות עור]. אמר יוסף: בפירושו הראשון גלה הסודות האלה. וצורך יש להזכיר כאן מה שאמר שם להיות כל זה מבואר יותר. אמר (בראש׳ ג׳, כ׳): "ועדן הוא העליון״ רצה לומר העולם העליון שהזכרתי; ואמר: "והגן" הוא המלא ההמון" רצה לומר השמים שהם מלאים כוכבים שהם צבא השמים כי ההמון הוא הצבא כמו שכתוב ביחזקאל (ל״ב, י״ח) נהה על המון מצרים והורדהו; ואמר: "כמו נטעים" רצה לומר שהאמת הוא כדברי חכמי יון שאמרו גלגל חוזר ומזלות קבועים כי חכמי ישראל הודו להם כמו שכתוב במסכת פסחים, בפרק מי שהיה טמא (דף צ״ד, ע״ב); ואמר: .והנהר כאם לכל הגויות" רצה לומר החומר הראשון הוא הנהר כי ממנו נבראו כל הדברים שהם גוף; ואמר :a "וארבעה ראשים השרשים" רצה לומר מהחומר הראשון נבראו ארבעת היסודות הנמצאים תחת הגלגל, ופסוק ונהר יוצא מעדן פירושו שהחומר נהיה משפע השכל הפועל כדי לקבל צורות המתחדשות בכל עת מתבנית מערכת הכוכבים, ומשם רצה לומר ממקום הגלגלים שדוא הגן יפדר החומר והיה לארבעה יסודות. וידוע כי האש הוא החום ההוה מתנועת הגלגלים על כן כתוב ומשם יפרד כאשר פירשתי; ואמר: "והאדם הרוח החכמה שקראה שמות" רצה לומר הנשמה המשכלת אשר באדם, כי היא יכולה לדעת תולדת כל היצורים, ועל כן תקרא להם שמות כפי תולדתם וטבעם; ואמר: "וחוה כמשמעה הרוח החיה" רצה לומר הרוח המחיה את הגוף בימי ילדו והיא מצויה גם בבהמות והיא אמצעית בין הנשמה המשכלת ובין הנפש המתאוה, וככה האשה אמצעית בין האיש ובין הבהמות, ועל כן היא קלה להתפתות ללכת אחרי התאוה שהיא החומר; ואמר: "והנחש הרוח המתאוה" רצה לומר היצר המתעה את האדם להתפתות וללכת אחרי תאותו, ובעבור כי הנחש מזיק תמיד על כן נמשל אליו היצר; ואמר: "ועץ הדעת המשגל" רצה לומר כי המשגל נקרא כן בלשון נקייה, ועל כן כתוב ואיש לא ידעה (בראש׳ כ״ד, ט״ז), וככה וידע אדם (בראש׳ ד' כ״ה); ואמר: "ומן הגן כחו" ר״ל התאוה הגוברת על האדם היא מן השמים, כי כאשר יוסיפו הכוכבים חום בגוף האדם כפי מערכת אז תגדל תאותו; ואמר: "והוא הצומח בעפר" רצה לומר כח הגידול אשר באדם גם הוא מצד היסודות, כי מזונות האדם מהם, והם יוסיפו בתאות המשגל. והנה הבן הנולד מהמשגל ההוא איננו בדמות אביו ובצלמו רק נמשל כבהמות, ועל כן כתוב בהולד שת ויולד בדמותו בצלמו בעבור כי הוא נעשה להעמיד המין ולא למלאות תאות אביו ואמו, וככה היה רצון השם. ואולי היה דעתו שהאשה היא לזרע האיש כמו הארץ לכל מיני הזרעים הנזרעים בה כי מתעברת מהם כאשר תתעבר הארץ מהזרעים; ואמר: "וזרע האשה ישוף ראש העולה וסוף החי ראש לצומח" רצה לומר הבן שיולד הוא סבת כלות כח האב וסבת התחלשו עד מותו, וראש העולה רמז אל הגוף החי בפועל, והזרע הוא הבן והוא חי בכח, ואל זה רמז באמרו וסוף החי ראש לצומח, כי בהפסד צורה תתחדש צורה; ואמר: "וכתנות עור מפורש שהוא הגוף״ רצה לומר כי השם ברא גוף מורכב מהיסודות להיותו משכן לנשמה המשכלת ולרוח החיים בעבור שתהיינה נעלמות שתיהן בתוכו כדרך שיתכסה הגוף בבגדים ויהיה נסתר מהעין; ואמר: "וגורש מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם" רצה לומר כי שולחה הנשמה מהשמים אל הארץ כדי שתדע מעלת המקום שנחצבה ממנו כי לא תכיר מעלת מקומה שנחצבה ממנו עד שתבא למקום נבזה כדרך שאמור במשל אין אדם יודע המתיקות עד שטועם המרירות; ואמר: "כי זה כל האדם" רצה לומר בעבור זה נברא כל מין האדם כדרך שפירש הוא בספר יסוד העבור שלו, כי השם צר צורת הגוף לנשמת האדם, כדי שיתבונן בהיכלו יומם ולילה עד שידע הבורא שבראו, ואולי באשר אמר כי זה כל האדם בה״א הידיעה רמז לכל המין כאשר הזכרתי למעלה; ואמר: "ועץ החיים דעת עליון" רצה לומר להבין התורה ולהשכיל בדרכי החכמות כי הם הסולם לעלות אל מקום המלאכים ולעמוד שם עד עולם, ובעבור כי התורה היא החכמה והיא סבת היות האדם חי לעולם על כן כתיב עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳, י״ח), וכן כתוב בפרק י״ב מפרקי ר׳ אליעזר; ואמר: "והכרובים הם המלאכים ולהט החרב נמשל ג לשמש" כבר פירשתים למעלה , ונשוב עתה למקומנו. [גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם]. פירוש: אחר שנתנה בו הנשמה המשכלת הנה יש לו יכולת לעשות כל אשר יחפץ וללכת לאשר יחפוץ ולבחור באשר ירצה, ויש לפניו דרך טובה ודרך רעה ככתוב ראה נתתי לפניך היום וגו׳ (דברים ל', ט״ו), והנה אם ילך אחר תאותו בדרך הבהמות הנה תאבד נפשו ולא תהיה לה תקומה, ואם יכניע יצרו ותאותו וילך בדרכי שכלו הנה תדבק נפשו ביוצר הכל והיו לאחדים כי אכל מעץ החיים, ועל כן יחיה לעולם; ור' אברהם עצמו פירש זה בפרשת האזינו בפסוק ראו עתה (דברים ל״ב, ל״ט), שאמר: ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה, והנה הוא חלף עבודת הלב ועבודתו להתבונן מעשה השם כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם שהוא העיקר, והנה גם התורה בארה למשכיל דבר עץ החיים, והנה יש כח לנצח הכרובים, והאוכל מעץ החיים ואכל וחי לעולם כמלאכי השם, גם בפירושו הראשון בפרשת בראשית (ג׳, כ״א) אמר: והנה נראה בסוד הזה כי נשמת יודע דעת עליון עומדת עם כסא הכבוד מתענגת עם השם הנכבד והנורא אמר יוסף: יש כאן להקשות קושיא גדולה, כי אחר שכתוב ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים (ג", כ״ב) ועוד שהשכין את הכרובים ואת הלהט לשמור את דרך עץ החיים, הנה זה יורה שאין השם חפץ שיאכל האדם מעץ החיים גם שלא יחיה לעולם, ועל כן שם הכרובים והלהט לשמור הדרך שלא יוכל אדם ללכת שמה, ואיך אמר רבי אברהם כי עץ החיים הוא השכל וידוע, ואמר שזה הוא רצון השם, ואמר שיוכל אדם לנצח הכרובים ולאכול מעץ מחיים. והתשובה: דע כי כן הוא כאשר אמר ולא מצאנו שהשם יצוה על האדם שלא יאכל מעץ החיים רק צוהו שלא יאכל מעין הדעת לבדו, ושאר עצי הגן התורם לו כי כן כתוב מכל עץ הגן אכל תאכל (ב',. ט״ו) וכתיב אחריו (ב' י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, ובראות השם כי האדם באכלו מעץ הדעת נתגאל בטינוף תאותו. חרה אפו עליו ואמר מעוות לא יוכל לתקון כי אם יעסוק עוד בדברי השכל והחכמה ישתבש שכלו ולא יבין האמת בעבור נטותו אחרי יצרו, ועל כן נעל השם ג בפניו דלתות החכמה ולא נתנו לאכול מעץ החיים. כי אחר שאכל מעץ הדעת אין עץ החיים נחשב בעיניו למאומה, והנה אלו העלה על לבו בראשונה לאכול מעץ החיים ולא אכל מעץ הדעת היה טוב מאד בעיני השם והוא היה חי לעולם כמלאכי עליון, וזאת היא דרך כל משכיל כי אם הוא מתרחק מן התאות ומתקרב להבין דעת עליון, לא יוכלו הכרובים גם הלהט למנוע מלאכול פרי עץ החיים. אבל עץ החיים הוא בידו כרצונו ואכל וחי לעולם. והכסיל לא יבחר הדרך הזאת רק ימהר ויאכל מעץ הדעת כי מים גנובים ימתקו. ועל כן ימנעוהו הכרובים והלהט מדרך עץ החיים. ויש לטעון עוד אחר שאין השם חפץ שיאכל האדם מעץ הדעת איך יעמוד המין ויתקיים. הלא גופו יבלה ומתי ימות ואבד שמו. ועוד איך אמרו חכמינו כי פרו ורבו מצוה ? והתשובה: אלו אכל מעץ הדעת אחר שיאכל מעץ החיים הנה אז היה מתכוון להעמיד המין. ולא למלאות תאותו. וזה היה טוב בעיני השם. אך בעבור כי לא שת לבו גם לזאת ולא היתה דעתו כי אם למלא נפשו כי ירעב על כן רדף אחרי תאותו וחבל את מעשה ידיו ולא ידע כי בנפשו הוא.