אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

כי תשא. · לג

לב

ב

[ולא הזכיר גוי אחד דרך קצרה]. פירוש: בזה הפסוק כתיב ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפריזי החוי והיבוסי ולא הזכיר הגרגשי שהוא השביעי.

ד

[וכן ויצו שחקים ממעל כאשר פירשתי בספר תהלות (ע״ח, כ״ג)]. פירוש: במזמור האזינה עמי תורתי (ע״ח פירש כי ויצו טעמו וכבר צוה, והוצרך לפרש כן בעבור כי הפסוקים מבולבלים כי כתוב בתחלה (פסוק י״ח) וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם ואחר כן כתוב (פסוק כ"א — כ״ד) לכן שמע יי' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל, כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו, ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו, וידוע כי המן היה קודם בשר תאוה, כי הנה המן ירד להם במדבר סין אשר בין אלים ובין סיני קודם שיגיעו להר סיני והבשר היה אחרי נסעם מסיני כשבאו במדבר פארן שהיא תבערה והיא קברת התאוה . על כן הוצרך לפרש כי לא האמינו בו בקברות התאוה אחר שהוריד להם המן במדבר סין.

יב

[כי איננו מיכאל שאמר עליו (שמות כ״ג, כ"א) כי שמי בקרבו]. פירוש: כבר ביארתי בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ"ג, כ״א) שהיתה דעתו כי מיכאל הוא השכל הפועל ואחר שזה המלאך השלוה עמהם איננו מיכאל הנה הוא קטן ממיכאל, ומזה תבין כי הוא היה שר ישראל על דעת חכמי המזלות והוא שבתי, ומזה ידע משה שהשם היה מניח את ישראל מאז תחת המזל, ועל כן אמר לשם אם אין פניך הולכים (שמות ל״ג, י"ד) כמו ומלאך פניו הושיעם (ישע׳ ס"ג, ט׳) כלומר אם מלאך פניך לא ילך בקרבנו אל תעלנו מזה. [ודע כי אמונת צבאות מעלה ומטה באמונת מחשבות השם] פירוש: בתחלת ספר קהלת (א', ט׳) פירש הוא אלה הסודות שאמר כי פסוק מה שהיה הוא שיהיה וגו' נאמר על הגלגלים וצבאותם, כי הם כמו עגולות חוזרות חלילה וראשיהם כסופם וסופם בראשיתם. ומה שנעשה הוא שיעשה נאמר על. הכללים שהם שמורים כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח , ותולדת אלה מתנועות העליונים , ואם העליונים עומדים יעמדו הכללים שהם בתבנית מערכות הצבאות, והענין אף על פי שלא אוכל לספור הפרטים כלליהם שמורים וידועים וספורים, ועל זה הדרך תראה עולם שלמעלה ושלמטה עומד על דרך אחד ואין כל חדש עכ״ד, וזה פירושו: דע כי הוא קורא את המלאכים הקדושים מחשבות השם בעבור כי המלאכים הם הנקראים בפי חכמי המחקר שכלים והם אשר אינמו שוכנים בבתי חומר, וידוע כי השכל הוא החכמה והחכמה היא המחשבה על כן קרא לשכלים מחשבות והמלאכים הקדושים ההם לא ימותו ולא יכלו ולא יבלו בעבור היותם דבקים בשם תמיד וכל הנבראים בשמים ובארץ תלויים במלאכי השם ואחר שהמלאכים יעמדו לעולם הנה גם התלויים בהם שהם צבאות שמים ושוכני העולם השפל יעמדו לעולם ויהיו קיימים ועומדים באמונה כדרך אף אמונתך בקהל קדושים (תהל׳ פ״ט, ו׳) כאשר הזכרתי פירושו בפרשת ואלה שמות בסוד השם (שמות ג', י״ג) והמקראות מסייעים אותי, כי הנה על צבא השמים כתיב (בתהל׳ קמ״ח, ו') ויעמידם לעד לעולם וגו', ועל הארץ כתיב והארץ לעולם עומדת (קהל' א׳, ד׳), וצבאות מעלה שהזכיר הם הכוכבים וצבאות מטה הם ארבעת השרשים וכל הנבראים מהם, והנה קיום העליונים והשפלים בקיום המלאכים* [וכנגד המחשבות הצורות החקוקות]. . פירוש: כנגד המלאכים הקדושים יש בגלגל השמיני מ״ח צורות שציירום הקדמונים בגלגל לפי דמיונם בהוציאם קו מכוכב אל כוכב וקראו שמותם כשמות הצורות הנראים שם הדומות להם, ותחתיהם יש שבעת המשרתים כל אחד בגלגלו, ועל כן רמז הוא בפירוש קהלת בפסוק כי גבוה מעל גבוה (קהל׳ ה׳, ד) הם חמשת וחמשים, ודעתו בזה כי המשרתים הם גבוה מעל גבוה, ומ״ח צורות שבגלגל השמיני הם גבוהים עליהם, ולכל אחד מהם יש מלאך שמנהיג אותו ומניעו ומחייהו. [גם כנגד הצורות הכללים]. פירוש: הכללים הם השרשים והמינים כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח כאשר הזכרתי בדבריו למעלה. והמינים הם תחת השרשים. כי שרש החיים הוא כלל גדול כולל אדם ובהמה וחיה ועוף ודגים ושקצים ורמשים, ושרש הבהמות כולל שור וחמור צאן וסוס ועזים וחיות, איל וצבי ויחמור וגו׳ ואריות ונמרים ודובים ודומיהם, וכן כל שרש כולל מינים רבים, והנה כנגד כל צורה עליונה יש כלל אחד או כללים רבים. [והיודע מתיחד עם הידוע על כן אמרו בדעת עליון שהוא יודע וידוע]. אמר יוסף: בעבור כי דבריו מעטים וכוללים ענינים רבים על כן אני צריך להאריך : דע כי חכמי המחקר הסכימו בראיות גמורות כי השכל אשר בנשמת אדם יש בו כח להשכיל, אך איננו משכיל באמת כי אם בהדבקו בשכל הפועל כי הוא המוציאו מהכח אל הפועל ובהיותו משכיל בפועל יבין הדברים על מתכונתם ואז ידמה למלאכים הקדושים בידע עצמו על דרך האמת, והנה בראשונה היה שכלו נקרא שכל בכח ובצאתו לפועל נקרא משכיל ובהבינו עצמו הוא מושכל, והנה השכל הוא בעצמו המשכיל וכאשר השכיל עצמו הנה הוא בעצמו המושכל, והנה השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד בעצמו, וזאת היא תכלית מעלת הנפש האדם ואז תהיה מעלת נפשו קרובה למעלת השכל הפועל. וכל זה הטוב בא אליו בעבור הדבקו בשכל הפועל אשר הוא סבתו, ואתן לך משל: ידוע הוא כי בהיות האדם במקום חשך ואפלה לא יראה בעיניו אף על פי שיש בעיניו כח לראות, כי השמש או הירח או הנר אינם משלחים ברק אורם וניצוץ זיום לנגד עניו, ועל כן לא יראה, אולם בצאתו אל מקום האור יזרח ברק האור על עיניו ואז יראה בפעל , והנה האור הבא אל העינים מפאת השמש הוא בעצמו הרואה והוא הנראה, ומזה המשל תבין איך יהיו השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד. ור' אברהם קורא שכל דעת, ועל כן קורא למשכיל יודע ולמושכל ידוע. [ודעת הנבראים איננה כן, כי אין היודע הוא הידוע בעבור העצם]. פירוש: עד עתה דבר בדברים שהם שכליים כי אם יבינו השכלים כמוהו ישובו שניהם להיות דבר אחד, ועתה שב לאמר כי אם יתבונן השכל בדברים שהם גוף לא ישיבו המשכיל והמושכל דבר אחד בעבור שאין עצם היודע כעצם הידוע, כי זה שכל וזה גוף. והמשל אם יתבונן השכל בתולדת הצמחים והמתכות והיסודות יוכל להבין בהם ולדעת סודם. אך לא ישוב השכל להיות כמו הם, בעבור כי השכל נכבד מהם ויש בו כח לעלות במעלה גבוה ואין בו כח לרדת ממעלתו. [והנה טעם ידעתיך בשם שמעלת משה דבקה עם הכל]. פירוש: שנדבק שכלו בשכל הפועל והוא מה שאמר למעלה שהיודע מתיחד עם הידועף והבן כי קרא את השכל הפועל בשם כל, ויתכן שהיתה דעתו שמעלת משה דבקה עם כל השכליים העליונים בעבור כי בהדבקו עם השכל הפועל יבין גם הוא כל אשר יבין השכל הפועל, והנה ידבק באלהי האלהים ית׳ שמו. [על כן חדש השם על ידו בעולם אותות ומופתים]. פירוש: זה הוא מה שאמר למעלה שהדעת הוא יודע וידוע ושב שכלו להיות עם השכל הפועל והיו לדבר אחד ונעשה גם הוא כל. ואז יש בידו כח לעשות.

יג

[כי יוצר בראשית אין כח בנברא לדעתו כי אם בדרכיו. ומי שידע דרכיו ידענו. כי אז יהיה כמר צורה]. פירוש: כבר פירשתי בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י') כי יציר בראשית הוא רמז על השכל הפועל, וידוע כי השם הנכבד בדעתו עצמו יודע כל הנמצאים וזה בעבור כי הכל מאתו, אמנם המלאכים הקדושים כל אחד מהם יודע את השם ויודע עצמו ויודע את אשר עליו ידיעה גדולה אף על פי שלא ידע את אשר עליו ידיעה ברורה, אך אין אחד מהם יודע מה שתחתיו בעבור כי מאפס ותהו נחשב השפל לנגד העליון, אולם השכל הפועל בעבור היותו השפל מכלם על כן יודע את השם ויודע כל המלאכים ומקבל מכלם, ובעבור כי הוא הפועל בעולם השפל ומשפיע על הנפשות הקדושות עד שיוציאם מן הכח אל הפועל על כן יודע גם את כל השפלים ומזה נודע שהוא יודע את העליונים ואת התחתונים, הן אלה קצות דרכיו שהזכיר ר׳ אברהם, ולא יוכל אדם להבין דרכיו אלה על דרך אמת כי אם בעלותו למרומי החכמה, כי הם יורוהו סדר העולם והנהגתו על ידי השכל הפועל איך הוא, וידוע שלא יוכל אדם לעלות שם כי אם בסולמות, והוא שילמוד תחלה החכמות הקלות כמו חכמת הדקדוק והמספר והמדות והערכים וחכמת הכוכבים וחכמת המזלות ומלאכת ההגיון שנקראת חכמת המבטא, ואחר כן ילמוד מעשה בראשית שהיא חכמת התולדת והיא חכמת הטבע ואחר כן ילמוד חכמת הנפש ואחר כן סוד המלאכים הקדושים שהיא חכמת האלהות. וכן פירש הוא בתחלת ספר יסוד מורא (בשער הראשון) , ואן כח בנברא לדעת יוצר בראשית כי אם על פי הדברים האלה, ומי שידע הדרכים האלה מובטח לו שידעהו בעבור כי שב להיות כמלאך שהוא צורה טהורה בלי חומר. [על כן אמר הודיעני ואחר כן ואדעך] . פירוש: שאלתו היתה שהשכל הפועל יוציא שכלו מן הכח אל הפועל כדי שיוכל להכיר מעלת השכל הפועל וממנה יבין מעלת השם הנכבד ועל כן אמר בתחלה הודיעני שפירושו תן עלי מהודך והודיעני כדי שתצא נפשי מהכח אל הפועל, אחר כן אדעך ואבין אותך כי בזה אדבק בך ואהיה כמלאך ואחיה לעולם .

טז

[והנה יעשה המשכן]. פירוש: זה דבק במה שהזכיר למעלה "אז אמר לו שהוא ישכון בקרב ישראל". [רק טעם ונפלינו בשכינה שהיא על הכרובים]. פירוש: כבר ביארתי זה בסוף פרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י׳) והוא רמזו בטוב בהאזינו בפסוק בהנחל (דברי׳ ל״ב, ח׳), ובפרקי ר׳ אליעזר בפרק כ״ב הוא נדרש כי אז פסקה נבואה מן האומות.

יט [יח- כג]

[וטעם "בשם" דעת החלק מדרך הכל] פירוש: כבר ביארתי (בפסוק י״ג) כי יוצר בראשית נקרא כל בעבור כוי הוא ברא כל השפלים, גם פירשתי (שם בפסוק י״ב) כי השם הנכבד בדעתו עצמו ידע כל הנבראים בעבור כי הוא סבת כלם, ויהיה פירוש ידעתיך בשם כי השכל הפועל כשהוציא שכלו של משה מן הכח אל הפועל אז ידע השם את משה מדרך כל, והטעם כאחד המלאכים, בעבור כי שבה נפשו כמלאך.

כג

[ולפי דעתי שהכתוב דבר כמנהגו]. פירוש: והכל משל כי דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומעים בעבור קוצר דעתם.

[יח]

[הראני נא את כבודך, פירוש כמו עצמך]. פירוש: וזה יהיה במראה השכל שהוא מראה הנבואה ולא היה במראה העין כאשר יפרש אחר זה (בפסוק כ״ג)

[שלא היה על ידי שליח שהוא מלאך]. פירוש: השכל הפועל. [והטעם להתאחד בצורות שאין עצם להם]. פירוש: להדבק במלאכים שהם צורות בלי חומר כאשר פירשתי (בפסוק י״ג), ואמר עצם על החומר שהוא הגוף. [כי הם הסולם לעלות אל הנשגב]. פירוש: כי בהדבקו בהם ידבק בשם הנכבד. [וזה לא יתכן לחי בעבור הגוף]. פירוש: הגוף לא יוכל להשיג כי אם הגופות בעבור כי השגתו היא עם חמשת ההרגשות, ולא יוכלו ההרגשות להשיג השכל, ואין השכל נודע כי אם לשכל אחר כמוהו. ועל כן לא יתכן לחי להדבק בשכל שהוא המלאך.

כב

[והנמשל בו כי המתאחד לא ירגיש]. פירוש: בעבור כי אמר שהוא כעב ולא אמר שהוא עב ממש, הנה זה לאות שהוא משל, והנמשל דומה אליו, כי כאשר לא יוכלו העינים לראות

עצם השמש מפני תוקף אורו, כן הגוף לא יוכל בהרגשותיו לראות את השכל, וכשדבק הנשמה בשכל ישאר הגוף כמת ולא ירגיש, וזה מפורש בדברי הנביאים כמו ונשמה לא נשארה בי (דני׳ י', י״ז), ולא עצרתי כח (דני׳ י׳ ח׳ וט״ז) והדומה להם. [ודע כי כל גוף מורכב יש לו פנים ואחור]. פירוש: אמר מורכב על המורכבים מארבעה יסודות. [והנה השמש וכו׳ אין לו פנים ואחור]. פירוש: כי הוא פשוט ואיננו מורכב. [אף כי הכבודים]. פירוש: כבר פירש בפרשת ויחי (ברשית מ״ט, ו׳) כי בקהלם אל תחד כבודי כמו בסודם אל תבא נפשי, ומזה הוא מבואר שהכבודים הם הנשמות. [ואף כי יוצר בראשית]. פירוש: כבר ביארתיו (בפסוק ל״ג, י״ג). [והדבק אין לו אחרית מפאת השם]. פירוש: הדבק בשם יחיה לעולם בעבור הדבק במי שהוא חי לעולם על כן לא יהיה לו סוף. [ויש לו ראשית בעבור הדבקו בשם]. פירוש: יש לו תחלה, והיא תחלת עת הדבקו בשם.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה