צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
כי תשא. · לב
א
[כטעם יהוא שעשה בעקבה] פירוש: בספר מלכים ב׳ י׳, י"ט) ויהוא עשה בעקבה למען הא ביד את עובדי הבעל. [ואני אגלה לך סוד העגל ברמיזות]. פירוש: יפרש למה עשו צורת שור ולמה נקרא עגל כי היה ראוי להכתב שור, וכן פירש המשורר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהל׳ ק״ו, כ׳) והכתוב קראו עגל להעלים הסוד . [כבר ביארתי ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד', ט״ז)]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בפסוק ראה ראיתי (שמות ג', ז׳) פירש כי אלהים הוא המוליכו ממקום למקום ונותן לו כל צרכו. ועל כן אמר יעקב המלאך הגואל אותי (בראש' מ״ח, ט״ז) האלהים הרועה אותי (שם פסוק ט״ו). [ולא בקשו רק מי שילך לפניהם לתור להם מנוחה]. פירוש: שים לבך להבין איך אמר שילך לפניהם ונתן טעם לתור להם מנוחה . וזה בעבור כי בקשו להכנס בממשלת נוגה שהיא ממונה על התענוגים כדי שינוחו ויתענגו על רוב שלום. ובית נוגה הוא מזל שור, על כן עשו צורת שור ולא צורה אחרת. ואמר זה החכם כי לא בקשו לעבדו רק בקשו לקבל משפע טובו אשר נתן לו השם ית׳ כדי שינוחו ויתענגו על רוב שלום וזהו שאמר לתור, הם מנוחה, וזה בעבור כי השם נתן לו כח להשפיע טובה על השפלים, ואחר שאין דעתם לעבדו הנה לא היה עבודה זרה. והנה מביא ראיה שהיתה דעתו כן ממה שרמז בספר יסוד מורה בשער התשיעי שאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ', כ״ב) ולא ראיתם כל תמונה כאשר פירש משה (דברי׳ ד׳, ט״ו). על כן לא תעשון אתי אלהי כסף (שמות כ׳, כ״ג). או טעמו אין לכם צורך עמי לעשות תמונה לעבדה, וכבר פירשתי מעשה העגל כי לא היה עבודה זרה עכ״ד. והשתכל איך אמר לעבדה ורמז בזה כי אם איננה לעבדה איננה עבודה זרה, על כן אמר כי העגל לא היה עבודה זרה, אך האספסף בעבור שהיה מנהגם במצרים לעשות צורות ולעבדם כאשר כתוב (ויקרא י״ח, ג׳) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וזהו ענין השעירים שהיו עובדין כאשר פירש הוא בפרשת אחרי מות (ויקרא י״ז, ז'). על כן כשראו העגל עבדוהו, כי חשבו שהוא עבודה זרה כמנהגם הראשון, והנה בעבור כי לא נשמר אהרן במעשהו נכשלו רבים על יד אהרן אף על פי שלא עשאו לשם עבודה זרה על כן כעס השם על אהרן כאשר כתוב (בדברי' י׳, כ׳) ובאהרן התאנף יי׳ מאד להשמידו, ואלו היה עושה עבודה זרה לא היה השם סולח לו ולא היה נותן לו ולזרעו הכהונה ולא היה מכניסו אל הקדש לכפר על ישראל . [והמבין סוד מלאכת שמים ידע למה צורת עגל]. פירוש: כבר פירשתי כי מזל שור הוא בית נוגה. ומלאכת שמים היא חכמת משפטי המזלות, כי כשידע האדם מנהיגו ההולך לפניו בשמים יוכל להשמר מן המקרים. [והנה נתברר מה שביארתי ויוסף היה חוץ מהנחל כשאר כל המתים עם השבטים אחיו], פירוש: אמר יוסף: יצאו אנשים בני בליעל ואמרו כי
בזה סותר מה שקבלו רבותינו כמו שכתוב במדרש (עיין במכילתא בשלח, פרש׳ א׳ וש"ר, פרש׳ כ׳, אות י״ט), ואלה השוטים לא ראו כי דבריו כדברי ר׳ נתן שאמר במסכת סוטה בסוף פרק המקנא (דף י״ג, ע״א) ר׳ נתן אומר (יוסף) בקברניטן של מלכים היה קבור, ופירש בעל הערוך כי קברניטן של מלכים הוא בית קברות המלכים, ויש במצרים מקום נכבד שנקרא בלשון ישמעאל אלקראפה והוא מקום קברות המלכים.
ד
[בחרט, כמו דמות, וכן בחרט אנוש כדמות אדם כאשר פירשתי בספר ישעיה (ה׳, א')] פירוש: בפסוק קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש פירש שהוא צורה יצוקה כדמות אדם .
ו
[וכבר הודעתיך כי כל הבא על זה המשקל הוא הנקרא שם הפועל]. פירוש:......
יא
[ויחל משה, לפי דעתי כמו ופניה לא היו לה עוד (ש״א, א׳, י"ח)]. פירוש: כמו שיפרש בפסוק פני ילכו (שמות ל״ג, י״ד) שהוא קצפי, וכבר פירש כן בפרשת וישלח בפסוק אכפרה פניו (בראש׳ ל"ב, כ״א, ועוד יזכירנו בפרשת אם בחקתי בפסוק ונתתי פני בכם (ויקרא כ"ו, י״ז)
טז
[ואין מלת "מעשה" כפירוש הגאון]. פירוש: מלת מעשה תורה שעשאם משה ואחר שעשאם בדבר השם הנה היא כאלו כתבם, והשתכל שהפסוק אמר מעשה אלהים ולא אמר מעשה יי׳. [ודרך הדרש ידועה]. פירוש: שדרשו במס' עירובין בפרק כיצד מעברין (דף נ״ד, ע״א) על תיקרי חרות אלו חירות, שאין לך אדם בן חורין כמי שעוסק בתורה.
כב
[כי ברע הוא, יש אומרים כי הבי"ת נוסף כבי"ת "והוא באחד"]. פירוש: בספר איוב (כ״ג, י״ג) במענה גם היום מרי שחי פירש הוא והוא באחד יש אומרים כי הבי״ת נוסף והאמת שאיננו נוסף ולא אוכל לפרש כי יש בו סוד גדול עכ״ד, ומזה נראה כי אין דעתו שהבי״ת נוסף בשניהם. וכבר ביארתי דעתו בפרשת ואלה שמות בסוד השם (שמות ג׳, י״ג). וזה שאמר כאן שהבי"ת נוסף לא אמר כי אם על דעת האומר שהוא נוסף בפסוק באחד, והראיה שאמר "יש אומרים".
ל
[ודע כי השכינה היתה בהר ולא הסתלקה]. פירוש: דע כי באמרו השכינה רמז על עמוד האש הנראה בענן והוא פירש זה בפרשת ויהי בשלה בפסוק והיה ביום הששי (שמות ט״ז, ה׳) שאמר ועל דעתי כי ענן לא היה עליהם אחד עברם ים סוף כי הענן היה על המשכן וזה פירוש ועננך עומד עליהם (במדבר י"ד, י״ד), כי בשבילם היה עומד כדי שיעמדו ובנסוע הענן יסעו ובעמוד אש היה נראה בענן, וכן כתוב ואש תהיה לילה בו (שמות מ' ל"ח) עכ"ד, ועל כן הביא בכאן לעד וההר בוער באש.
לב
[ולפי דעתי שהספר הוא הכתוב באצבע אלהים ושם מחנה אלהים, והמשכיל יבין]. פירוש: במזמור אוהב יי' שערי ציון (תהל׳ פ״ז, ו') כתיב יי׳ יספור בכתוב עמים זה ילד שם סלה. והוא פירש שם כי השם לבדו שידע מספר כל העולם בכתבו הוא יוכל לספור כל הנולדים שהם חכמים בציון כי רבים הם ממספר אדם. זה ילד שם: שב אל ציון וטעם מכתב השם והספרים הם השמים. ובמזמור הושיעני אלהים בפסוק ימחו מספר חיים (תהלים ס״ט, כ״ט) אמר כבר פירשתי בספרי כי ספר החיים הם השמים ששם כל הגזרות העתידות להיותן שם עתידות ביום הבראם. ובמזמור השמים מספרים בפסוק בכל הארץ יצא קום (תהלים י״ט, ה') אמר קום הוא מגזרת קו לקו (ישעי' כ״ח י' וי״ג) והוא המכתב, ומ״ם קום שב אל השמים, והטעם כי מכתבם יקרא בכל מקום ויבינו מה טעמו כל המשכילים בכל קצות מקומות הארץ, ובקצה תבל היא הארץ המיושבת מליהם ישמיעו, והנה ספור, והקו הוא הספר, והם שהזכיר בעל ספר יצירה (פרק א׳ משנה א') בספר וספר וספור, כי אלה שלשתם עיקרי כל החכמות עכ״ד, והנה פירש הספרים שהם השמים, ומזה ומזה הוא מבואר כי מחנה אלהים הם צבא השמים שהם הכוכבים, אבל אצבע אלהים כבר פירש אותן בפרשת בראשית בפסוק נעשה אדם (בראש׳ א׳, כ״ו) ובתחלת האזינו (דברים ל״ז, א') ובפירוש קהלת (נ׳, כ"א) ובפירוש דניאל (י', כ״א) בשלשה העולמות, ודעתו היא כי בעבור שהיד והאצבעות הם סבת כל המעשים על כן יאמרו על השם אצבע אלהים וגם יד יי׳ ודומיהם, כי דברי תורה כלשון בני אדם.
לד
[הנה מלאכי ולא אמר המלאך הנודע שהשם בקרבו]. פירוש: כבר ביארתי דעתו בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ג, כ״א) [וטעם וביום פקדי שיש יום להזכיר בו העונות והוא סוד אמר המבאר: גם בפרשת האזינו (דברים ל״ב, ל"ה) אמר לעת תמוט רגלו הטעם בעת שיפלו ולא יוכלו עמוד, וטעם לעת כמו וגם רשע ליום רעה (משלי ט״ז, ד') והוא סוד גדול, ובמזמור אורי וישעי בפסוק כי יצפנני (תהלים כ״ז, ה׳) פירש זה כי אמר ביום רעה מערכת רעה מהכוכבים כנגד מזלו, ובתחלת פירוש ספר איוב בפסוק ויקלל את יומו (איוב ג׳, א׳) אמר כי יש ימים שיהיו כן בהיות שני המאורות על מתכונת קשה, ולמעלה משם בפסוק ויבאו בני האלוהים (איוב א', ו׳) אמר וטעם ויהי היום יום ראש השנה שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון או יום דינו של איוב לבדו ולא אוכל לפרש, ובתחלת הענין ההוא (בפסוק ו' אמר כי לבאר סוד אלה הדברים לא יכילם ספר ע"כ. ואני המבאר אומר כי היודע חכמת המזלות יבינם וכבר חבר הוא ספרים בהם והמבקש להבינם היטב יבינם משם, והוצרך להעלים העניין בזאת הפרשה גם בפרשת האזינו (דברים ל״ב, ל"ה) בעבור כי הענין תלוי במערכת. לפי שנראה מזה שהשם עושה משפט באדם כשיבא יום שיש לו בו מזל רע, ומשמע מזה שאלו היה מזלו טוב תמיד לא היה עושה השם בו משפט, ונראה כאלו המזל גרם לו הטובה והרעה ולא יי׳ פעל כל זאת, וזה הפך הכתוב שאמר שומר הברית והחסד לאהביו וגו' ומשלם לשנאיו וגו' לא יאחר לשונאו (דברים ב׳, ט'-י׳) שפירשו לא יאריך השם אפו על הרשע רק מיד ישלם לו רעתו . ואלו ראו המון העם הדברים האלה היו אומרים כי אין שכר ואין עונש רק המזל גורם כל דבר ואין המעשים גורמים. ועל כן העלים הדבר מהם כדי שלא יפלו. ור׳ אברהם אין דבריו ככה רק דעתו היא כי מה שכתוב יראת יי׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי ז׳, כ״ז) לא דבר הכתוב כי אם על הרוב, וכן יפרש בפרשת כי תשא בסוף י"ג מדות (שמות ל"ד, ז׳), ודעת רבותינו ז״ל היתה כדבריו. כי הנה בסנהדרין פרק חלק (דף ק"ב, ע״א) אמרו ויהי בעת ההוא ירבעם יצא מירושלם (מ"אף י"א כ״ט) תאנא משום רבי יוסי עת היא שהיא מזומנת לפורענות. ויהיא בעת ההיא וירד יהודה (בראש' ל"ה, א׳) תאנא משום רב יוסי עת היא שהיא מזומנת לרעה, וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות ל״ב, ל"ד) תאנא משמיה דר' יוסי יום הוא שהוא מזומן לפורענות, בעת פקודתם יאבדו (ירמי׳ י׳, ט״ו ונ"א, י"ח) תאנא משמיה דר׳ יוסי עת היא שהיא מזומנת לרעה, בעת רצון עניתיך (ישעי׳ מ״ט, ח׳) תאנה משמיה דר׳ יוסי עת היא שהיא מזומנת לטובה, ובסוטה בפרק ראשון (דף ט׳, ע״א) אמר רב המנונא אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו. ובמדרש תלים במזמור י״א אמר ר׳ חנינא בר פפא אין הרשע נופל עד שתתמלא סאתו שנאמר תחת רשעים ספקם איוב ל״ד, כ״ו), ובנדרים סוף פרק אין בין המודר (דף מ״א, ע״א) אמרו כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו שנאמר (בראש׳ ד׳, י״ד) והיה כל מצאי וכו'.
לה
[ובפרשת אלה פקודי כדמות ראיה על יושר הדבר]. פירוש: נראה בעיני שיש טעות בספר כי בפרשת אלה פקודי אין ראיה לדבריו. ולפי דעתי שרצה לאמר פרשת אלה מסעי ולא אלה פקודי, כי בפרשת אלה מסעי (במדבר ל״ז, ט״ז) כתיב ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה שהיא תבערה והיא מדבר פארן ושם בערה בם אש יי׳ (שם י״א, ג׳) ויך יי׳ בעם מכה רבה מאד (שם י״א, ל"ג), וזה כדמות ראיה לדבריו בעבור סמיכות הפסוקים אך איננה ראיה גמורה בעבור כי הסמיכות הוא בדרך דרש.