אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

כי תשא.

ואתה תצוה.

ל

יא

[שהם ראשי החושבים]. פירוש: כמו שכתוב חרש וחושב (שמות ל"ה, ל״ה ול״ח, כ״ג) וכן וחושבי מחשבות (שמות ל"ה, ל״ה).

יב

[וטעם "נגף" במלחמה כי המת במלחמה לא בא יומו]. פירוש: זה מפורש בתחלת ספרו הנקרא ספר המולדות והוא מספרי משפטי המזלות שאמר שם כי דיני הכללים יבטלו דיני הפרטים בשמונה דרכים, והזכיר כי הדרך השלישית היא הכלל הבא מהמחברת הגדולה על כל מדינה ומדינה, והנה אם היה בכח המחברת שתבא חרב על מדינה ידועה, אף על פי שיש בנולדים בה אנשים רבים שאין במולדם שימותו בחרב, בבא פקודת המדינה יהרגו כלם; עוד הזכיר כי הדרך השביעית מפאת התולדת כי אם יכנס אדם בספינה בימי הקור בתוך הים והים הולך וסוער אף על פי שישים במעלה הצומחת צדק ונוגה שהם הכוכבים הטובים לא ינצל כי התולדת היא כלל והפרט שבחר לא יועילנו, וככה אלף אנשים בים בספינה אחת ולא נמצא במולד אחד מהם שימות באותה שנה רק ימצא במולד כל אחד מהם שהגיע אחד מפקידי החיים אל מקום מסוכן ואלו לא היה בתוך הים שהוא מקום מסוכן יארע לו מעט נזק וינצל עכ״ד. והנראה מדבריו הוא כי ההולכים למלחמה יתכן שיש במערכתם שיבא עליהם נגף, והנה אם יתנו כפר נפשם בדרך סוד הקרבן שהוא נפש תחת נפש ולא יהיה בהם נגף במלחמה אף על פי שיהיו נספרים, ואם לא יתנו כפר נפשם הנה יהיה בהם נגף בבואם למלחמה אף על פי שלא יספרו. [ודעתי אחרת]. פירוש: הוא מה שהזכרתי על המערכת.

יג

[גם כן זה]. פירוש: זה יתנו שפירושו אחריו מחצית השקל. [בין באורך בין ברוחב]. פירוש: נראה בעיני שזה שב על שלש מאית אמה שהזכיר בענין התיבה (בראש׳ ו', ט״ו). [אין צריך לראיה כדעת הדרש]. פירוש: שדרשו רבותינו ז"ל (במנחות דף כ״ט, ע״א) בשלשה דברים נתקשה משה וסימנם משה מנורה שקל החדש, וכן פירש רש״י שהראה לו מנורה של אש (במדבר ה', ד׳) והראה לו מטבע של אש (שמות ל׳, י"ג) והראה לו לבנה בחדושה ואמר לו כזה ראה וקדש (שמות י״ב, ב׳).

טז

[הברכה והתעלה]. פירוש: "הברכה" היא שהיו נופלים בה מי הכיור ברחוץ הכהנים ידיהם ורגליהם, ו"התעלה" היא שהיו המים יורדים בה מן הברכה ויוצאים אל מחוץ למקדש.

יח

[רק יעשה כדי המראות]. פירוש: כפי מה שיספיק נחשת מראות הצובאות אם מעט ואם הרבה.

כג

[שהיה כל בשם ראש לבשמים]. פירוש: הנבחר שבהם. או טעמו כמו עם כל ראשי בשמים (שה״ש ד׳, י"ד)]. פירוש: כי למעלה מהבשמים ישימו הנבחר שבהם כדי שיהיה יפה בעיני הקונים ויקפצו לקנותו. [מר דרור, אמר הגאון "מסך"]. פירוש: ככה הוא נקרא בלשון לועז, אך בלשון ישמעאל "מסך". [ולפי דעתי שהוא כמשמעו בלשון קדר]. פירוש: הנקרא מר. [וכן בלשון רומי]. פירוש: מירא. [ונבחר כי יעמיד הכל]. פירוש: ידבקם ויעמידם ביחד.

כד

[וקדה, ידועה בפירוש הגאון]. פירוש: שתרגם אותו בלשון ישמעאל "קסט". ובדברי רבותינו ז"ל קושט.

לב

[או יהיו שני שרשים]. פירוש: יסך גם סוך.

לג

[כי הנה הכתוב אומר למשוח את יהוא ואת חזאל]. אמר המבאר: קשה בעיני לאמר שיסבור ר׳ אברהם שנמשה חזאל בשמן המשחה בעבור כי חזאל לא היה ישראלי כי כן כתוב ומשחת את חזאל למלך על ארם (מ״א י״ט, ט״ו). ואחר שהוא אמר בתחלה כי מלכי ישראל ימשחו בשמן המשחה ולא מלכי האומות איך יסתור דבריו ויאמר כי חזאל נמשח בשמן המשחה ? ולפי דעתי כי אחרים כתבו זה בספרו בגליון הדף להקשות עליו, ומעתיקי הספר כתבוהו בתוך הדף ולא ידעו כי הוא הפך דבריו. והנכון בעיני שהשם לא צוה למשוח את חזאל בשמן המשחה כי אם בשמן אחר איזה שיזדמן, אך יהוא בשמן המשחה נמשח כי ישראלי הוא.

לח

[והגאון אמר כי "להריח בה״ במקום ידוע הוא אסור, והכהן היה מזהיר]. פירוש: אסור להריח בעזרה והכהן היה מזהירם שיצאו ויריחו בחוץ, כך אמרו רבותינו ז״ל במסכת פסחים בפרק כל שעה (דף כ״ו, ע״ב) (?.

לא

ג

[כי בדעתו סוד המשכן ידע סוד עביו]. פירוש: יש לכל בנין מדה ידועה לבנות הגובה כפי העובי, ואם יהיה הגובה יותר מאשר ראויה אל העובי יפול הבנין ולא יעמוד, וזאת חכמה גדולה ותלויה בחכמת המדות וחכמת הערכין. [והוא לא בקש חכמה רק חכמת המשפט]. פירוש: לדעת איך ישפוט בין אדם לחבירו, אך להבין בחכמת התולדת ובסוד הנשמה ובסוד העולם ובסוד המלאכים הקדושים לא בקש, וכן כתוב בספר מלכים (א׳, ג׳, ט׳) ובדברי הימים (ב׳ א', י׳) ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, ועוד שאמר "בין טוב לרע" ולא אמר בין "אמת לשקר". [ובפירוש משלי פירשתי ההפרש בין חכמה ודעת ותבונה]. אמר יוסף: עד היום לא ראיתי פירושו על ספר משלי, אך מצאתי כתוב על שמו כי שלשה חללים יש במוח, האחד כנגד המצח והוא משכן החכמה(! והוא המקבל והמצייר בלבו מה שיראה ואז ילמוד אותו, ויש בו ליחה מתבשלת בקלות ויורדת דרך העינים והיא הדמעה. והשני באמצע המוח והוא משכן הבינה והוא המבין דבר כאשר הוא, ויש בו ליחה אמצעית לא יבשה ולא רכה ויורדת דרך החוטם ונקראת בינה בעבור שהוא בין החכמה והדעת. והשלישי באחורי הראש והוא משכן הדעת(! שהוא הזכרון כי בו יזכור כל דבר וישמרהו לעת הצורך, ויש בו ליחה קשה להתבשל ויורדת דרך השדרה אל הכליות ואל האשכים לצאת דרך אבר המשגל, ונקראת דעת מלשון וידע אדם עוד את אשתו (בראש׳ ד', כ״ה) כאשר פירש בבראשית (ג', ו׳). ואני מצאתי בדבריו קצת ראיה שדעתו היתה כזה הפירוש, כי הנה בפרשת ואתה תצוה בפסוק ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כ״ח, ל״ח) פירש כי המחשבה תחלתה על המצח, וידוע כי המחשבה היא החכמה (!, וכן בפירוש ישעיה בענין חציו שרף במו אש וגו׳ לא ירעו ולא יבינו כי טח וגו׳ (ישעי׳ מ״ד, י״ח) אמר הדעה בנקבים הקרובים אל המצח והבינה בנקב האמצעי שהוא בתוך הראש. גם בפירוש תלמידו שהוא הפירוש הארוך בפרשת יתרו בפסוק זכור את יום השבת כתיב: דע כי באחרונית מוח הראש היא הזכירה, והמקום מקום משמר הצורות והגה הזכירה כוללת השמירה .

ה

[והגאון אמר כי נבחרו אלה שניהם בעבור ששבטם נמשל לאריה]. פירוש: בצלאל היה בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות ל״ה, ל') וכתיב (בבראש׳ מ״ט, ט׳) גור אריה יהודה, ואהליאב היה בן אחיסמך למטה דן (שמות ל"ה, ל״ד) וכתיב (דברי׳ ל״ג, כ"ב) דן גור אריה.

ז

[ובית השם דומה לאריה]. פירוש: שכתוב עליו בספר ישעיה (כ״ט, א׳) הוי אריאל אריאל, ובסוף יחזקאל (מ"ג, ט״ז) והאריאל שתים עשרה זרתות.

יג

[וטעם היא שתדעו שאתם מקודשים ליי׳]. פירוש: שהשבת מקדשת אתכם.

יד

[והגאון אמר כי טעם ושמרתם להוסיף מהול על הקדש]. פירוש: אחר שנאמר אך את שבתותי תשמרו (פסוק י״ג) למה נאמר ושמרתם (פסוק י״ד), רק להוסיף מחול על הקדש. [כי לא ישמר הדבר כי אם בגדול ממנו]. פירוש: כי יש לטעון עליו שאחר שזה הפסוק בא להוסיף מחול על הקדש לא היה ראוי להכתב כאן כי אם אצל איסורי השבת, כי אין צורך למשכן בזה. והתשובה היא כי זה היה להפחיד בני אדם שיאמרו אם למלאכת המשכן לא הותר לחלל שבת רק ישבתו מבעוד יום ויוסיפו מחול על הקדש

כל שכן במלאכת חול שהיא מלאכת הרשות.

יז

[וכבר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי "עולם" כי אם כמשמעו כמו "לעולם ועד" ״נצח״ "סלה״]. פירוש: ואם יטעון טוען מפסוק גם את העולם נתן בלבם (קהל׳ ג׳, י״א) יש להשיב כי גם הוא מזה הלשון כאשר פירש הוא בפירוש קהלת שכני אדם מתעסקים כאלו יהיו לעולם.

לב

א

[כטעם יהוא שעשה בעקבה] פירוש: בספר מלכים ב׳ י׳, י"ט) ויהוא עשה בעקבה למען הא ביד את עובדי הבעל. [ואני אגלה לך סוד העגל ברמיזות]. פירוש: יפרש למה עשו צורת שור ולמה נקרא עגל כי היה ראוי להכתב שור, וכן פירש המשורר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהל׳ ק״ו, כ׳) והכתוב קראו עגל להעלים הסוד . [כבר ביארתי ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד', ט״ז)]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בפסוק ראה ראיתי (שמות ג', ז׳) פירש כי אלהים הוא המוליכו ממקום למקום ונותן לו כל צרכו. ועל כן אמר יעקב המלאך הגואל אותי (בראש' מ״ח, ט״ז) האלהים הרועה אותי (שם פסוק ט״ו). [ולא בקשו רק מי שילך לפניהם לתור להם מנוחה]. פירוש: שים לבך להבין איך אמר שילך לפניהם ונתן טעם לתור להם מנוחה . וזה בעבור כי בקשו להכנס בממשלת נוגה שהיא ממונה על התענוגים כדי שינוחו ויתענגו על רוב שלום. ובית נוגה הוא מזל שור, על כן עשו צורת שור ולא צורה אחרת. ואמר זה החכם כי לא בקשו לעבדו רק בקשו לקבל משפע טובו אשר נתן לו השם ית׳ כדי שינוחו ויתענגו על רוב שלום וזהו שאמר לתור, הם מנוחה, וזה בעבור כי השם נתן לו כח להשפיע טובה על השפלים, ואחר שאין דעתם לעבדו הנה לא היה עבודה זרה. והנה מביא ראיה שהיתה דעתו כן ממה שרמז בספר יסוד מורה בשער התשיעי שאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ', כ״ב) ולא ראיתם כל תמונה כאשר פירש משה (דברי׳ ד׳, ט״ו). על כן לא תעשון אתי אלהי כסף (שמות כ׳, כ״ג). או טעמו אין לכם צורך עמי לעשות תמונה לעבדה, וכבר פירשתי מעשה העגל כי לא היה עבודה זרה עכ״ד. והשתכל איך אמר לעבדה ורמז בזה כי אם איננה לעבדה איננה עבודה זרה, על כן אמר כי העגל לא היה עבודה זרה, אך האספסף בעבור שהיה מנהגם במצרים לעשות צורות ולעבדם כאשר כתוב (ויקרא י״ח, ג׳) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וזהו ענין השעירים שהיו עובדין כאשר פירש הוא בפרשת אחרי מות (ויקרא י״ז, ז'). על כן כשראו העגל עבדוהו, כי חשבו שהוא עבודה זרה כמנהגם הראשון, והנה בעבור כי לא נשמר אהרן במעשהו נכשלו רבים על יד אהרן אף על פי שלא עשאו לשם עבודה זרה על כן כעס השם על אהרן כאשר כתוב (בדברי' י׳, כ׳) ובאהרן התאנף יי׳ מאד להשמידו, ואלו היה עושה עבודה זרה לא היה השם סולח לו ולא היה נותן לו ולזרעו הכהונה ולא היה מכניסו אל הקדש לכפר על ישראל . [והמבין סוד מלאכת שמים ידע למה צורת עגל]. פירוש: כבר פירשתי כי מזל שור הוא בית נוגה. ומלאכת שמים היא חכמת משפטי המזלות, כי כשידע האדם מנהיגו ההולך לפניו בשמים יוכל להשמר מן המקרים. [והנה נתברר מה שביארתי ויוסף היה חוץ מהנחל כשאר כל המתים עם השבטים אחיו], פירוש: אמר יוסף: יצאו אנשים בני בליעל ואמרו כי

בזה סותר מה שקבלו רבותינו כמו שכתוב במדרש (עיין במכילתא בשלח, פרש׳ א׳ וש"ר, פרש׳ כ׳, אות י״ט), ואלה השוטים לא ראו כי דבריו כדברי ר׳ נתן שאמר במסכת סוטה בסוף פרק המקנא (דף י״ג, ע״א) ר׳ נתן אומר (יוסף) בקברניטן של מלכים היה קבור, ופירש בעל הערוך כי קברניטן של מלכים הוא בית קברות המלכים, ויש במצרים מקום נכבד שנקרא בלשון ישמעאל אלקראפה והוא מקום קברות המלכים.

ד

[בחרט, כמו דמות, וכן בחרט אנוש כדמות אדם כאשר פירשתי בספר ישעיה (ה׳, א')] פירוש: בפסוק קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש פירש שהוא צורה יצוקה כדמות אדם .

ו

[וכבר הודעתיך כי כל הבא על זה המשקל הוא הנקרא שם הפועל]. פירוש:......

יא

[ויחל משה, לפי דעתי כמו ופניה לא היו לה עוד (ש״א, א׳, י"ח)]. פירוש: כמו שיפרש בפסוק פני ילכו (שמות ל״ג, י״ד) שהוא קצפי, וכבר פירש כן בפרשת וישלח בפסוק אכפרה פניו (בראש׳ ל"ב, כ״א, ועוד יזכירנו בפרשת אם בחקתי בפסוק ונתתי פני בכם (ויקרא כ"ו, י״ז)

טז

[ואין מלת "מעשה" כפירוש הגאון]. פירוש: מלת מעשה תורה שעשאם משה ואחר שעשאם בדבר השם הנה היא כאלו כתבם, והשתכל שהפסוק אמר מעשה אלהים ולא אמר מעשה יי׳. [ודרך הדרש ידועה]. פירוש: שדרשו במס' עירובין בפרק כיצד מעברין (דף נ״ד, ע״א) על תיקרי חרות אלו חירות, שאין לך אדם בן חורין כמי שעוסק בתורה.

כב

[כי ברע הוא, יש אומרים כי הבי"ת נוסף כבי"ת "והוא באחד"]. פירוש: בספר איוב (כ״ג, י״ג) במענה גם היום מרי שחי פירש הוא והוא באחד יש אומרים כי הבי״ת נוסף והאמת שאיננו נוסף ולא אוכל לפרש כי יש בו סוד גדול עכ״ד, ומזה נראה כי אין דעתו שהבי״ת נוסף בשניהם. וכבר ביארתי דעתו בפרשת ואלה שמות בסוד השם (שמות ג׳, י״ג). וזה שאמר כאן שהבי"ת נוסף לא אמר כי אם על דעת האומר שהוא נוסף בפסוק באחד, והראיה שאמר "יש אומרים".

ל

[ודע כי השכינה היתה בהר ולא הסתלקה]. פירוש: דע כי באמרו השכינה רמז על עמוד האש הנראה בענן והוא פירש זה בפרשת ויהי בשלה בפסוק והיה ביום הששי (שמות ט״ז, ה׳) שאמר ועל דעתי כי ענן לא היה עליהם אחד עברם ים סוף כי הענן היה על המשכן וזה פירוש ועננך עומד עליהם (במדבר י"ד, י״ד), כי בשבילם היה עומד כדי שיעמדו ובנסוע הענן יסעו ובעמוד אש היה נראה בענן, וכן כתוב ואש תהיה לילה בו (שמות מ' ל"ח) עכ"ד, ועל כן הביא בכאן לעד וההר בוער באש.

לב

[ולפי דעתי שהספר הוא הכתוב באצבע אלהים ושם מחנה אלהים, והמשכיל יבין]. פירוש: במזמור אוהב יי' שערי ציון (תהל׳ פ״ז, ו') כתיב יי׳ יספור בכתוב עמים זה ילד שם סלה. והוא פירש שם כי השם לבדו שידע מספר כל העולם בכתבו הוא יוכל לספור כל הנולדים שהם חכמים בציון כי רבים הם ממספר אדם. זה ילד שם: שב אל ציון וטעם מכתב השם והספרים הם השמים. ובמזמור הושיעני אלהים בפסוק ימחו מספר חיים (תהלים ס״ט, כ״ט) אמר כבר פירשתי בספרי כי ספר החיים הם השמים ששם כל הגזרות העתידות להיותן שם עתידות ביום הבראם. ובמזמור השמים מספרים בפסוק בכל הארץ יצא קום (תהלים י״ט, ה') אמר קום הוא מגזרת קו לקו (ישעי' כ״ח י' וי״ג) והוא המכתב, ומ״ם קום שב אל השמים, והטעם כי מכתבם יקרא בכל מקום ויבינו מה טעמו כל המשכילים בכל קצות מקומות הארץ, ובקצה תבל היא הארץ המיושבת מליהם ישמיעו, והנה ספור, והקו הוא הספר, והם שהזכיר בעל ספר יצירה (פרק א׳ משנה א') בספר וספר וספור, כי אלה שלשתם עיקרי כל החכמות עכ״ד, והנה פירש הספרים שהם השמים, ומזה ומזה הוא מבואר כי מחנה אלהים הם צבא השמים שהם הכוכבים, אבל אצבע אלהים כבר פירש אותן בפרשת בראשית בפסוק נעשה אדם (בראש׳ א׳, כ״ו) ובתחלת האזינו (דברים ל״ז, א') ובפירוש קהלת (נ׳, כ"א) ובפירוש דניאל (י', כ״א) בשלשה העולמות, ודעתו היא כי בעבור שהיד והאצבעות הם סבת כל המעשים על כן יאמרו על השם אצבע אלהים וגם יד יי׳ ודומיהם, כי דברי תורה כלשון בני אדם.

לד

[הנה מלאכי ולא אמר המלאך הנודע שהשם בקרבו]. פירוש: כבר ביארתי דעתו בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ג, כ״א) [וטעם וביום פקדי שיש יום להזכיר בו העונות והוא סוד אמר המבאר: גם בפרשת האזינו (דברים ל״ב, ל"ה) אמר לעת תמוט רגלו הטעם בעת שיפלו ולא יוכלו עמוד, וטעם לעת כמו וגם רשע ליום רעה (משלי ט״ז, ד') והוא סוד גדול, ובמזמור אורי וישעי בפסוק כי יצפנני (תהלים כ״ז, ה׳) פירש זה כי אמר ביום רעה מערכת רעה מהכוכבים כנגד מזלו, ובתחלת פירוש ספר איוב בפסוק ויקלל את יומו (איוב ג׳, א׳) אמר כי יש ימים שיהיו כן בהיות שני המאורות על מתכונת קשה, ולמעלה משם בפסוק ויבאו בני האלוהים (איוב א', ו׳) אמר וטעם ויהי היום יום ראש השנה שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון או יום דינו של איוב לבדו ולא אוכל לפרש, ובתחלת הענין ההוא (בפסוק ו' אמר כי לבאר סוד אלה הדברים לא יכילם ספר ע"כ. ואני המבאר אומר כי היודע חכמת המזלות יבינם וכבר חבר הוא ספרים בהם והמבקש להבינם היטב יבינם משם, והוצרך להעלים העניין בזאת הפרשה גם בפרשת האזינו (דברים ל״ב, ל"ה) בעבור כי הענין תלוי במערכת. לפי שנראה מזה שהשם עושה משפט באדם כשיבא יום שיש לו בו מזל רע, ומשמע מזה שאלו היה מזלו טוב תמיד לא היה עושה השם בו משפט, ונראה כאלו המזל גרם לו הטובה והרעה ולא יי׳ פעל כל זאת, וזה הפך הכתוב שאמר שומר הברית והחסד לאהביו וגו' ומשלם לשנאיו וגו' לא יאחר לשונאו (דברים ב׳, ט'-י׳) שפירשו לא יאריך השם אפו על הרשע רק מיד ישלם לו רעתו . ואלו ראו המון העם הדברים האלה היו אומרים כי אין שכר ואין עונש רק המזל גורם כל דבר ואין המעשים גורמים. ועל כן העלים הדבר מהם כדי שלא יפלו. ור׳ אברהם אין דבריו ככה רק דעתו היא כי מה שכתוב יראת יי׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי ז׳, כ״ז) לא דבר הכתוב כי אם על הרוב, וכן יפרש בפרשת כי תשא בסוף י"ג מדות (שמות ל"ד, ז׳), ודעת רבותינו ז״ל היתה כדבריו. כי הנה בסנהדרין פרק חלק (דף ק"ב, ע״א) אמרו ויהי בעת ההוא ירבעם יצא מירושלם (מ"אף י"א כ״ט) תאנא משום רבי יוסי עת היא שהיא מזומנת לפורענות. ויהיא בעת ההיא וירד יהודה (בראש' ל"ה, א׳) תאנא משום רב יוסי עת היא שהיא מזומנת לרעה, וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות ל״ב, ל"ד) תאנא משמיה דר' יוסי יום הוא שהוא מזומן לפורענות, בעת פקודתם יאבדו (ירמי׳ י׳, ט״ו ונ"א, י"ח) תאנא משמיה דר׳ יוסי עת היא שהיא מזומנת לרעה, בעת רצון עניתיך (ישעי׳ מ״ט, ח׳) תאנה משמיה דר׳ יוסי עת היא שהיא מזומנת לטובה, ובסוטה בפרק ראשון (דף ט׳, ע״א) אמר רב המנונא אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו. ובמדרש תלים במזמור י״א אמר ר׳ חנינא בר פפא אין הרשע נופל עד שתתמלא סאתו שנאמר תחת רשעים ספקם איוב ל״ד, כ״ו), ובנדרים סוף פרק אין בין המודר (דף מ״א, ע״א) אמרו כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו שנאמר (בראש׳ ד׳, י״ד) והיה כל מצאי וכו'.

לה

[ובפרשת אלה פקודי כדמות ראיה על יושר הדבר]. פירוש: נראה בעיני שיש טעות בספר כי בפרשת אלה פקודי אין ראיה לדבריו. ולפי דעתי שרצה לאמר פרשת אלה מסעי ולא אלה פקודי, כי בפרשת אלה מסעי (במדבר ל״ז, ט״ז) כתיב ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה שהיא תבערה והיא מדבר פארן ושם בערה בם אש יי׳ (שם י״א, ג׳) ויך יי׳ בעם מכה רבה מאד (שם י״א, ל"ג), וזה כדמות ראיה לדבריו בעבור סמיכות הפסוקים אך איננה ראיה גמורה בעבור כי הסמיכות הוא בדרך דרש.

לג

ב

[ולא הזכיר גוי אחד דרך קצרה]. פירוש: בזה הפסוק כתיב ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפריזי החוי והיבוסי ולא הזכיר הגרגשי שהוא השביעי.

ד

[וכן ויצו שחקים ממעל כאשר פירשתי בספר תהלות (ע״ח, כ״ג)]. פירוש: במזמור האזינה עמי תורתי (ע״ח פירש כי ויצו טעמו וכבר צוה, והוצרך לפרש כן בעבור כי הפסוקים מבולבלים כי כתוב בתחלה (פסוק י״ח) וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם ואחר כן כתוב (פסוק כ"א — כ״ד) לכן שמע יי' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל, כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו, ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו, וידוע כי המן היה קודם בשר תאוה, כי הנה המן ירד להם במדבר סין אשר בין אלים ובין סיני קודם שיגיעו להר סיני והבשר היה אחרי נסעם מסיני כשבאו במדבר פארן שהיא תבערה והיא קברת התאוה . על כן הוצרך לפרש כי לא האמינו בו בקברות התאוה אחר שהוריד להם המן במדבר סין.

יב

[כי איננו מיכאל שאמר עליו (שמות כ״ג, כ"א) כי שמי בקרבו]. פירוש: כבר ביארתי בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ"ג, כ״א) שהיתה דעתו כי מיכאל הוא השכל הפועל ואחר שזה המלאך השלוה עמהם איננו מיכאל הנה הוא קטן ממיכאל, ומזה תבין כי הוא היה שר ישראל על דעת חכמי המזלות והוא שבתי, ומזה ידע משה שהשם היה מניח את ישראל מאז תחת המזל, ועל כן אמר לשם אם אין פניך הולכים (שמות ל״ג, י"ד) כמו ומלאך פניו הושיעם (ישע׳ ס"ג, ט׳) כלומר אם מלאך פניך לא ילך בקרבנו אל תעלנו מזה. [ודע כי אמונת צבאות מעלה ומטה באמונת מחשבות השם] פירוש: בתחלת ספר קהלת (א', ט׳) פירש הוא אלה הסודות שאמר כי פסוק מה שהיה הוא שיהיה וגו' נאמר על הגלגלים וצבאותם, כי הם כמו עגולות חוזרות חלילה וראשיהם כסופם וסופם בראשיתם. ומה שנעשה הוא שיעשה נאמר על. הכללים שהם שמורים כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח , ותולדת אלה מתנועות העליונים , ואם העליונים עומדים יעמדו הכללים שהם בתבנית מערכות הצבאות, והענין אף על פי שלא אוכל לספור הפרטים כלליהם שמורים וידועים וספורים, ועל זה הדרך תראה עולם שלמעלה ושלמטה עומד על דרך אחד ואין כל חדש עכ״ד, וזה פירושו: דע כי הוא קורא את המלאכים הקדושים מחשבות השם בעבור כי המלאכים הם הנקראים בפי חכמי המחקר שכלים והם אשר אינמו שוכנים בבתי חומר, וידוע כי השכל הוא החכמה והחכמה היא המחשבה על כן קרא לשכלים מחשבות והמלאכים הקדושים ההם לא ימותו ולא יכלו ולא יבלו בעבור היותם דבקים בשם תמיד וכל הנבראים בשמים ובארץ תלויים במלאכי השם ואחר שהמלאכים יעמדו לעולם הנה גם התלויים בהם שהם צבאות שמים ושוכני העולם השפל יעמדו לעולם ויהיו קיימים ועומדים באמונה כדרך אף אמונתך בקהל קדושים (תהל׳ פ״ט, ו׳) כאשר הזכרתי פירושו בפרשת ואלה שמות בסוד השם (שמות ג', י״ג) והמקראות מסייעים אותי, כי הנה על צבא השמים כתיב (בתהל׳ קמ״ח, ו') ויעמידם לעד לעולם וגו', ועל הארץ כתיב והארץ לעולם עומדת (קהל' א׳, ד׳), וצבאות מעלה שהזכיר הם הכוכבים וצבאות מטה הם ארבעת השרשים וכל הנבראים מהם, והנה קיום העליונים והשפלים בקיום המלאכים* [וכנגד המחשבות הצורות החקוקות]. . פירוש: כנגד המלאכים הקדושים יש בגלגל השמיני מ״ח צורות שציירום הקדמונים בגלגל לפי דמיונם בהוציאם קו מכוכב אל כוכב וקראו שמותם כשמות הצורות הנראים שם הדומות להם, ותחתיהם יש שבעת המשרתים כל אחד בגלגלו, ועל כן רמז הוא בפירוש קהלת בפסוק כי גבוה מעל גבוה (קהל׳ ה׳, ד) הם חמשת וחמשים, ודעתו בזה כי המשרתים הם גבוה מעל גבוה, ומ״ח צורות שבגלגל השמיני הם גבוהים עליהם, ולכל אחד מהם יש מלאך שמנהיג אותו ומניעו ומחייהו. [גם כנגד הצורות הכללים]. פירוש: הכללים הם השרשים והמינים כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח כאשר הזכרתי בדבריו למעלה. והמינים הם תחת השרשים. כי שרש החיים הוא כלל גדול כולל אדם ובהמה וחיה ועוף ודגים ושקצים ורמשים, ושרש הבהמות כולל שור וחמור צאן וסוס ועזים וחיות, איל וצבי ויחמור וגו׳ ואריות ונמרים ודובים ודומיהם, וכן כל שרש כולל מינים רבים, והנה כנגד כל צורה עליונה יש כלל אחד או כללים רבים. [והיודע מתיחד עם הידוע על כן אמרו בדעת עליון שהוא יודע וידוע]. אמר יוסף: בעבור כי דבריו מעטים וכוללים ענינים רבים על כן אני צריך להאריך : דע כי חכמי המחקר הסכימו בראיות גמורות כי השכל אשר בנשמת אדם יש בו כח להשכיל, אך איננו משכיל באמת כי אם בהדבקו בשכל הפועל כי הוא המוציאו מהכח אל הפועל ובהיותו משכיל בפועל יבין הדברים על מתכונתם ואז ידמה למלאכים הקדושים בידע עצמו על דרך האמת, והנה בראשונה היה שכלו נקרא שכל בכח ובצאתו לפועל נקרא משכיל ובהבינו עצמו הוא מושכל, והנה השכל הוא בעצמו המשכיל וכאשר השכיל עצמו הנה הוא בעצמו המושכל, והנה השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד בעצמו, וזאת היא תכלית מעלת הנפש האדם ואז תהיה מעלת נפשו קרובה למעלת השכל הפועל. וכל זה הטוב בא אליו בעבור הדבקו בשכל הפועל אשר הוא סבתו, ואתן לך משל: ידוע הוא כי בהיות האדם במקום חשך ואפלה לא יראה בעיניו אף על פי שיש בעיניו כח לראות, כי השמש או הירח או הנר אינם משלחים ברק אורם וניצוץ זיום לנגד עניו, ועל כן לא יראה, אולם בצאתו אל מקום האור יזרח ברק האור על עיניו ואז יראה בפעל , והנה האור הבא אל העינים מפאת השמש הוא בעצמו הרואה והוא הנראה, ומזה המשל תבין איך יהיו השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד. ור' אברהם קורא שכל דעת, ועל כן קורא למשכיל יודע ולמושכל ידוע. [ודעת הנבראים איננה כן, כי אין היודע הוא הידוע בעבור העצם]. פירוש: עד עתה דבר בדברים שהם שכליים כי אם יבינו השכלים כמוהו ישובו שניהם להיות דבר אחד, ועתה שב לאמר כי אם יתבונן השכל בדברים שהם גוף לא ישיבו המשכיל והמושכל דבר אחד בעבור שאין עצם היודע כעצם הידוע, כי זה שכל וזה גוף. והמשל אם יתבונן השכל בתולדת הצמחים והמתכות והיסודות יוכל להבין בהם ולדעת סודם. אך לא ישוב השכל להיות כמו הם, בעבור כי השכל נכבד מהם ויש בו כח לעלות במעלה גבוה ואין בו כח לרדת ממעלתו. [והנה טעם ידעתיך בשם שמעלת משה דבקה עם הכל]. פירוש: שנדבק שכלו בשכל הפועל והוא מה שאמר למעלה שהיודע מתיחד עם הידועף והבן כי קרא את השכל הפועל בשם כל, ויתכן שהיתה דעתו שמעלת משה דבקה עם כל השכליים העליונים בעבור כי בהדבקו עם השכל הפועל יבין גם הוא כל אשר יבין השכל הפועל, והנה ידבק באלהי האלהים ית׳ שמו. [על כן חדש השם על ידו בעולם אותות ומופתים]. פירוש: זה הוא מה שאמר למעלה שהדעת הוא יודע וידוע ושב שכלו להיות עם השכל הפועל והיו לדבר אחד ונעשה גם הוא כל. ואז יש בידו כח לעשות.

יג

[כי יוצר בראשית אין כח בנברא לדעתו כי אם בדרכיו. ומי שידע דרכיו ידענו. כי אז יהיה כמר צורה]. פירוש: כבר פירשתי בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י') כי יציר בראשית הוא רמז על השכל הפועל, וידוע כי השם הנכבד בדעתו עצמו יודע כל הנמצאים וזה בעבור כי הכל מאתו, אמנם המלאכים הקדושים כל אחד מהם יודע את השם ויודע עצמו ויודע את אשר עליו ידיעה גדולה אף על פי שלא ידע את אשר עליו ידיעה ברורה, אך אין אחד מהם יודע מה שתחתיו בעבור כי מאפס ותהו נחשב השפל לנגד העליון, אולם השכל הפועל בעבור היותו השפל מכלם על כן יודע את השם ויודע כל המלאכים ומקבל מכלם, ובעבור כי הוא הפועל בעולם השפל ומשפיע על הנפשות הקדושות עד שיוציאם מן הכח אל הפועל על כן יודע גם את כל השפלים ומזה נודע שהוא יודע את העליונים ואת התחתונים, הן אלה קצות דרכיו שהזכיר ר׳ אברהם, ולא יוכל אדם להבין דרכיו אלה על דרך אמת כי אם בעלותו למרומי החכמה, כי הם יורוהו סדר העולם והנהגתו על ידי השכל הפועל איך הוא, וידוע שלא יוכל אדם לעלות שם כי אם בסולמות, והוא שילמוד תחלה החכמות הקלות כמו חכמת הדקדוק והמספר והמדות והערכים וחכמת הכוכבים וחכמת המזלות ומלאכת ההגיון שנקראת חכמת המבטא, ואחר כן ילמוד מעשה בראשית שהיא חכמת התולדת והיא חכמת הטבע ואחר כן ילמוד חכמת הנפש ואחר כן סוד המלאכים הקדושים שהיא חכמת האלהות. וכן פירש הוא בתחלת ספר יסוד מורא (בשער הראשון) , ואן כח בנברא לדעת יוצר בראשית כי אם על פי הדברים האלה, ומי שידע הדרכים האלה מובטח לו שידעהו בעבור כי שב להיות כמלאך שהוא צורה טהורה בלי חומר. [על כן אמר הודיעני ואחר כן ואדעך] . פירוש: שאלתו היתה שהשכל הפועל יוציא שכלו מן הכח אל הפועל כדי שיוכל להכיר מעלת השכל הפועל וממנה יבין מעלת השם הנכבד ועל כן אמר בתחלה הודיעני שפירושו תן עלי מהודך והודיעני כדי שתצא נפשי מהכח אל הפועל, אחר כן אדעך ואבין אותך כי בזה אדבק בך ואהיה כמלאך ואחיה לעולם .

טז

[והנה יעשה המשכן]. פירוש: זה דבק במה שהזכיר למעלה "אז אמר לו שהוא ישכון בקרב ישראל". [רק טעם ונפלינו בשכינה שהיא על הכרובים]. פירוש: כבר ביארתי זה בסוף פרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י׳) והוא רמזו בטוב בהאזינו בפסוק בהנחל (דברי׳ ל״ב, ח׳), ובפרקי ר׳ אליעזר בפרק כ״ב הוא נדרש כי אז פסקה נבואה מן האומות.

יט [יח- כג]

[וטעם "בשם" דעת החלק מדרך הכל] פירוש: כבר ביארתי (בפסוק י״ג) כי יוצר בראשית נקרא כל בעבור כוי הוא ברא כל השפלים, גם פירשתי (שם בפסוק י״ב) כי השם הנכבד בדעתו עצמו ידע כל הנבראים בעבור כי הוא סבת כלם, ויהיה פירוש ידעתיך בשם כי השכל הפועל כשהוציא שכלו של משה מן הכח אל הפועל אז ידע השם את משה מדרך כל, והטעם כאחד המלאכים, בעבור כי שבה נפשו כמלאך.

כג

[ולפי דעתי שהכתוב דבר כמנהגו]. פירוש: והכל משל כי דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומעים בעבור קוצר דעתם.

[יח]

[הראני נא את כבודך, פירוש כמו עצמך]. פירוש: וזה יהיה במראה השכל שהוא מראה הנבואה ולא היה במראה העין כאשר יפרש אחר זה (בפסוק כ״ג)

[שלא היה על ידי שליח שהוא מלאך]. פירוש: השכל הפועל. [והטעם להתאחד בצורות שאין עצם להם]. פירוש: להדבק במלאכים שהם צורות בלי חומר כאשר פירשתי (בפסוק י״ג), ואמר עצם על החומר שהוא הגוף. [כי הם הסולם לעלות אל הנשגב]. פירוש: כי בהדבקו בהם ידבק בשם הנכבד. [וזה לא יתכן לחי בעבור הגוף]. פירוש: הגוף לא יוכל להשיג כי אם הגופות בעבור כי השגתו היא עם חמשת ההרגשות, ולא יוכלו ההרגשות להשיג השכל, ואין השכל נודע כי אם לשכל אחר כמוהו. ועל כן לא יתכן לחי להדבק בשכל שהוא המלאך.

כב

[והנמשל בו כי המתאחד לא ירגיש]. פירוש: בעבור כי אמר שהוא כעב ולא אמר שהוא עב ממש, הנה זה לאות שהוא משל, והנמשל דומה אליו, כי כאשר לא יוכלו העינים לראות

עצם השמש מפני תוקף אורו, כן הגוף לא יוכל בהרגשותיו לראות את השכל, וכשדבק הנשמה בשכל ישאר הגוף כמת ולא ירגיש, וזה מפורש בדברי הנביאים כמו ונשמה לא נשארה בי (דני׳ י', י״ז), ולא עצרתי כח (דני׳ י׳ ח׳ וט״ז) והדומה להם. [ודע כי כל גוף מורכב יש לו פנים ואחור]. פירוש: אמר מורכב על המורכבים מארבעה יסודות. [והנה השמש וכו׳ אין לו פנים ואחור]. פירוש: כי הוא פשוט ואיננו מורכב. [אף כי הכבודים]. פירוש: כבר פירש בפרשת ויחי (ברשית מ״ט, ו׳) כי בקהלם אל תחד כבודי כמו בסודם אל תבא נפשי, ומזה הוא מבואר שהכבודים הם הנשמות. [ואף כי יוצר בראשית]. פירוש: כבר ביארתיו (בפסוק ל״ג, י״ג). [והדבק אין לו אחרית מפאת השם]. פירוש: הדבק בשם יחיה לעולם בעבור הדבק במי שהוא חי לעולם על כן לא יהיה לו סוף. [ויש לו ראשית בעבור הדבקו בשם]. פירוש: יש לו תחלה, והיא תחלת עת הדבקו בשם.

לד

ד

[עד הראש כי כן צוה]. פירוש: שאמר לו השם ונצבת על הצור שמשמעו למעלה מהצור. [כי פעם הוא שם עצם]. פירוש: ויהיה טעמו כמו אהיה אשר אהיה (שמות י׳, י״ד), והוא רומז אל השם ית׳. [ופעם שם מדה]. פירוש: ויורה על ההויה כי הכל הוה בדבריו ובכוחו, והוא הבורא הכל והמוציא לפועל את אשר ברא בכח לעשות בעתו, ולפי זה בהיות זה השם שם מדה הוא רמז אל הכח הבא מהשם ית׳, גם הוא רמז לשכל הפועל, וזה כדברי רבותינו ז״ל (בסנהדרין ל״ח, ע״ב) שאמרו כי שמי בקרבו (שמות כ״ג, כ״א) זה מטטרון ששמו כשם רבו. [וכן ויזכר ימי עולם משה עמו (ישע׳ ס״ג, י"א]. פירוש: כי מלת משה שבפסוק הזה היא תאר השם כמו פועל ועושה ובורא ויוצר ושומר ונותן, והתאר הוא מדה ומלת משה הכתוב בשאר מקומות הוא שם עצם.

ז

[רק לאוהביו כי כן כתוב]. פירוש: בפרשת יתרו בעשרת הדברים (שמות כ׳, ו׳).

י

[ולא בכל הגוים]. פירוש: על פסוק אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים אמר כן.

יט

[מלת מקנה לזכר, רק במקום הזה, היא לנקבה]. פירוש: בעבור מלת תזכר, כי התי״ו סימן נקבה. [ורבים כן]. פירוש: כבר הזכיר מהם בפרשת ויחי בפסוק מאשר שמנה לחמו (בראש' מ״ט, כ׳).

כ

[ואחר כן הזכיר כל הפרשה הכתובה בפרשת ואלה המשפטים]. פירוש: בענין המועדים עד לא תבשל גדי. [וכבר הודעתיך למה נזכרה זאת הפרשה]. פירוש: בתחלת הפרשה (שמות ל' י״ב) נתן טעם למה נכתבה פרשת המועדים בכאן עד לא תבשל גדי.

כד

[ושכרם שיוריש גוים ממולם]. פירוש: דבק עם ענין השבת שהזכיר בחריש ובקציר תשבות, והטעם אם תעשה כן גם אני אוריש גוים מלפניך.

כח

[ובפרשת ואתחנן (דברים ה', י"ב אפרש מלת שמור וחבריה]. פירוש: הוא פירש שם כי אף על פי שהמלות שונות טעמם אחד.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה