אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ואתה תצוה.

תרומה

כ

[כי הוא מגזרת האש]. פירוש: הנר נחצב מן האש היסודי שהוא בגלגל האש שהוא למעלה מגלגל הרוח ותחת גלגל הלבנה.

כח

א

[ואף כי לכהנו שבפסוק השני] פירוש: הפסוק הראשון הוא ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי, והפסוק השני ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי (פסוק ג׳), והפסוק השלישי ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהני לי (פסוק ד׳)

ד

[והגאון פירש אותה כמו גופה.] פירוש: מלת גופה היא כמו גוף, וכן כתוב בדברי הימים (א', י', י״ב) ואת גופת שאול ואת גופת בניו; והגאון תרגם "חשן" בלשון ישמעאל "בדנה" ופירושו "מלבוש שהוא דבק לגוף״,, על כן תרגם ר׳ אברהם ״בדנה״ בלשון n ישמעאל בלשון הקדש "גופה". [ולפי דעתי טעם זרת ארכו וזרת רחבו (כ"ח, ט״ז) רמז למדת העגול]. פירוש: כי בתוך האפוד היה עגול עשוי לפי דעתו כאשר יפרש בסוד האפוד, ואלכסון העגול היה זרת. [או כמדת מלואת האבנים]. פירוש: שתי אבני השהם שהיו באפוד (עיין שמות כ״ה, ט'). [מצאנו כתוב שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד]. פירוש: בספר שמואל (א', כ״ב, י"ח) בענין כהני נוב כשהרגם שאול. [והעד שאמר אפוד ירד בידו]. פירוש: גם זה במעשה נוב כתוב ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה אפוד ירד בידו (ש״א, כ״ג, ו׳). [ולא אמר האפוד כאשר אמר שאול הגישה האפוד]. אמר יוסף: תמהתי עליו באמרו כי אמר שאול "הגישה האפוד" ואין זה מצוי בכל דברי שאול, וכבר חפשתי זה היטב בספר דברי הימים גם בספר שמואל ואיננו כתוב שם כלל על שאול רק כשברח אביתר אל דוד ורצה שאול לרדוף אחריו כתיב (ש״א, כ״ג, ט׳) וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד, ולפי דעתי כי שגגה היתה והיה חושב שכתוב בדברי שאול. [כי שם כתוב שהארון היה שם]. פירוש: בדברי שאול כתוב ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל (ש״א, י״ד, י"ח). [והנה אפוד אביתר בארץ פלשתים]. פירוש: כי ברח אביתר אל דוד קעילה וירד בידו האפוד כאש פירשתי. [ואיך אמר שאול גם באורים]. פירוש: וישאל שאול ביי' ולא ענהו יי' גם בחלומות גם באורים גם בנביאים (ש"א, כ״ח, ו׳). [ושתי שרשרות נתונות על שתי משבצות]. פירוש: מלת משבצות מפורשת למטה (פסוק י״ג) שהם שתים כדמות עינים.

י

[ועל השנית גד ואשר יששכר וזבולן יוסף ובנימין, זה טעם "כתולדתם"]. אמר יוסף: תמהתי שאמר כי זבולן גדול מיוסף, כלומר שזה נראה מכלל דבריו מאשר כתבם על הסדר הזה, ואמר שזה טעם כתולדותם. וכבר פירשתי בפרשת ויצא יעקב (בראש' ל', כ"ג) כי משיקול הדעת יוסף גדול מזבולן, ויתכן שהוצרך לשנות סדר תולדותם של אלה השנים בעבור אבן השהם, כי כתוב (פסוק כ׳) והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה, ועל סדר תולדותם תהיה אבן השהם כנגד זבולן, ולא יתכן שיושם השהם כי אם כנגד יוסף כאשר יפרש למטה (בפסוק כ״ח) אחר דברי הגאון, ומה שאמר שזהו סדר תולדותם על הרוב אמר.

יד

[כל אלה עבתה]. פירוש: פסוק הוא בתחלת יחזקאל (ו', י״ג).

כב- ל

[ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות וכו' עד והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעת הטורים]. פירוש: פסוק וישם עליו הוא כתוב בפרשת צו (ויקרא ח', ח׳) והוא פירש שם כי כאשר ציץ הזהב איננו המצנפת כן האורים והתמים אינם אבני החשן וכן הלוחות בארון על כן כתוב ויתן אל החשן את האורים ואת התמים, ופירש זה כי אחר פסוק וישם עליו את החשן כתוב (פסוק ט׳) וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת (אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש. [והאמת שהם בשמם בחשבון עגול]. פירוש: זה הרמז מפורש קצתו בספר יסוד מורא שלו בסוף שער תשיעי שאמר והאורים כמשמעם גם התמים כחשבון עגול ומשה נתנם בתחלה על החשן כאשר היו ביום הקים את המשכן, והמשכילים יבינו, והמובן מדבריו כי פירוש האורים כמו לעושה אורים גדולים (תהל' קל״ו, ז'), ולפי זה הם שני המאורות, וחשבון עגול הוא מספר חמשה, ואחר שהאורים הם שני המאורות הנה זה לאות שהתמים הם חמשת המשרתים הנשארים ואמר שהם בחשבון עגול להעלים הסוד, ושים לבך למה שרמז משה נתנם על החשן במספר מעלות המזלות כאשר היו בזמנו. והר"ם ב"ן ז"ל תפש עליו בזה, ובכהר׳ יוסף שלודי״ל ושניהם לא הבינו דבריו ואיך ישיבו עליו תשובות, ואף על פי שרמב״ן גדול ממני כמה מעלות ואמר שדבריו הם דברי קבלה, הנה הוא בעצמו הרס קבלתו באשר אמר בפרשת בראשית בפסוק ביום הששי (בראש׳ ב׳, ג׳)׳ ששנת קי״ח יבא משיח, והנה עבר קי״ח והמשיח לא בא׳ ואיה קבלתו ? [ועתה פקח עיניך]. פירוש: עתה רומז לך סוד האפוד והחשן למה היו ככה. [כי הכסא נתון על שני סדנים]. פירוש: דע כי אין דעתו שהיו האורים והתמים בכח שמות ולא באותיות בולטות כדעת רש״י ורמב״ן (בשמות כ״ח, ל׳), כי כבר השיב על דבריהם בפרשת ואלה שמות בסוד השם (ג׳, י״ג) אבל דעתו היתה שהשם ית׳ נתן חכמה באדם לדעת העתידות בהיותו יודע חוקות שמים ומשטרם, על כן הראה השם למשה במראות הנבואה סוד עמוק ונתן לו דעת ותבונה לדעת לעשות כלים שיוכלו ישראל לדעת בהם העתידות בכל עת שירצו. והנה צוהו שיעשה צורת האפוד כנגד הגלגל התשיעי שהוא גלגל המזלות כאשר ביארתי בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י׳),, והגלגל ההוא תלוי בשני סדנים וסובב עליהם כאשר תסוב הדלת על צירה, וכנגדם היו שתי כתפות האפוד (שמות כ" ח, ז'). וכאשר היה כסא הכבוד למעלה מהתשיעי והוא נעלם מהעין עד שאין העינים יכולות לראותה כן היה מעיל האפוד (שמות כ״ח, ל״א) למעלה מכל הבגדים אחורי כתפות הכהן ולא יראהו. והחשב (פסוק ח׳) הוא הקו הישר. [וששה בצפון וכו׳]. פירוש: בספר יסוד מורא בשער תשיעי אמר כי שתי האבנים שהם באפוד שהם שמאליים גם ימיניים ששה שמות בכל אבן, והנה שתיהן אבן שהם והנה אין (זה) צורה, וזה כנגד המחשבה, ואלה החלקים בישר ע״כ, ואחר כן אמר כי חשב האפוד הוא הקו הגדול חתיכון שאיננו נוטה ע״כ, פירוש: כל זה מדבר על התשיעי, כי הקדמונים חלקוהו במחשבתם לשני חלקים שוים חציו לדרום וחציו לצפון והקו המחלק אותו הוא הקו העגולה הגדולה מכל עגולות הגלגל התשיעי בעבור כי מרחקה משני הסדנים מרחק שוה, וזאת החלוקה עשאוה במחשבת לבם כי במראה העין לא יתכן לחלקו בעבור כי אין בו צורה כלל, ועל כן היו באפוד שתי אבני שהם שוות במדתם ובמראיהם כשני חלקי הגלגל, גם בעבור כי כל אחד משני החלקים נחלק לששה חלקים שקראום בתים, גם קראום מזלות, על כן היו ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם, ואין שם חילוק אחר כי אם השמות לבדם והשמות הם לזכרון, וכן השמות המפותחים באבני החשן היו לזכרון כדי לדעת סדרם. [רק בחשן ששרש המשפט עליו הם נראים]. פירוש: דע כי היו בחשן י״ב אבנים כנגד י״ב צורות שבגלגל השמיני והם הנקראים מזלות בפי כל ההמון, ואמר שהם נראים בעבור כי הכוכבים בגלגל השמיני הם בלי ספק, ונקראו באלה השמות בעבור כי מכוכבים רבים יש בגלגל צורות כצורות בעלי השמות ההם, כמו מזל טלה על צורת טלה, ומזל שור על צורת שור, וכן כולם, והנם נראים לעין, והמשפט תלוי בהם כפי היות מעמדם כנגד השנים עשר הקבועים בתשיעי שהזכרנו למעלה, וכן היה המשפט בחשן כפי מעמד עגולתו כנגד חשב האפוד. [כי יש הפרש ביניהם]. פירוש: הוא פירש זה בספר יסוד מורא בשער התשיעי שאמר והחשן כמעשה האפוד והיה רבוע כנגד הנקודות הארבע על כן לא תדמה אבן אל אבן. [על כן טעם ולא יזח החשן (פסוק כ״ח) שהפירוש מהטעם כמו יסור]. פירוש: זה הוא מה שפירש למעלה כי שניהם דבקים ולא יתפרדו. [והנה אבני האפוד ואבני החשן לזכרון לכסא ולרקיע הכתוב בספר יחזקאל שהוא על ראשי החיות]. פירוש: כבר ביארתי זה בסוף פרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, י׳) ומשם תבינהו. ובעבור כי דבר המערכה לא יסור כאשר רמז בפרשת בא אל פרעה (שמות י״ב, ז׳) על כן אמרו רבותינו ז״ל במסכת יומא בסוף פרק בא לו (דף ע״ג, ע״ב) כי אף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותמים אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים, (במדבר כ״ז, כ"א) ודי בזה הרמז למבין.

לא

[מעיל האפוד, כמשמעו]. פירוש: הוא פירש אותו בספר איוב (כ״ט, י"ד) במענה ויוסף איוב כי המעיל הוא על כל הבגדים נראה לעין וכן הצניף.

לב

[כפי תחרא, כדברי המתרגם ארמית]. פירוש: שאמר ״כפום שרין", והוא כמו שכתוב בדברי גלית בספר שמואל (א׳ י"ז, ה׳) ושריון קשקשים הוא לבוש.

לח

[והטעם על המחשבה שתחלתה על המצח]. פירוש: הוצרך לפרש ככה בעבור שכתוב כאן "והיה על מצח אהרן", כי אם אין הפירוש כן מה טעם לאמרו בכאן.

מא

[וכן ומלאו ידיו, על המזבח]. פירוש: ביחזקאל (מ״ג, כ״ו) בהפטרת ואתה בן אדם הגד את בית ישראל כתיב שבעת ימים יכפרו על המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו. [ויד יחזקאל]. פירוש: הנזכרת בפסוק שהזכרתי.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה