אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

תרומה

ואלה המשפטים.

כ"ה

ב

[ואחריו נחשת למלאכת החיצונה כי הוא למטה מהכסף]. פירוש: זה אמר על הנחשת המכורכם שהוא בחלק נגה ולא אמר על הנחשת האדום כי הוא לא נמצא במעשה המשכן כאשר אפרש. [והנה אין במלאכת המשכן ברזל, וסודו ידוע]. פירוש: ידוע הוא כי שבתי ומאדים הם משחיתים, כי שבתי יורה על כל חרבן והשחתה, ומאדים יורה על שריפת האש ועל מכות ופצעים והוצאת דם, ועל כן צריך שישמרו ישראל מכל הדברים שהם בממשלת שני המזיקים האלה כדי שיצאו מתחת ממשלתם ולא תבא עליהם רעה, וידוע כי שבתי שולט על הברזל שיש עליו חולדה והוא הנקרה בלשון ישמעאל חדיר ובלשון לועז פויר"ו, ומאדים שולט על הברזל החזק הנקרא בלשון ישמעאל בולאד ובלשון לעז אסר״ו, גם הוא שולט על הנחשת האדום ועל כן צוה השם בתורתו (דברים כ״ב, ה') שלא יניפו ברזל על אבני המזבח, וכן עשה שלמה ע״ה בבית המקדש ככתוב (מ״א ו', ב׳) ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. וכבר דרשו רבותינו ז״ל שאין ראוי שיעלה הכורת והמחבל על מי שנברא לעשות שלום כמו שהזכיר רש"י בסוף פרשת יתרו (שמות כ', כ״ב [כ״ה]), גם במדרש ילמדנו כתוב ככה והוא קרוב לדברי ר' אברהם, ובעבור זה לא היה במשכן ברזל ולא נחשת אדום.

ד

[גם ימצא תולעת לבדו]. פירוש: אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישע׳ א', י״ח). [גם שני לבדו]. פירוש: כחוט השני שפתותיך (ש״ה ד, ג׳).

ו

[בשמים לשמן המשחה, והם ארבעה]. פירוש: נטף ושחלת וחלבנה ולבונה כמו שיפרש בפרשת כי תשא (שמות ל׳, ל״ד). [והסמים שהם גומות]. פירוש: מלת גומות היא בלשון ארמית, ואף על פי שדרכו לדבר תמיד בלשון הקדש לבדה ולא בלשון אחרת הוצרך לאמר גומות בלשון ארמית בעבור כי לא מצא להם שם אחר בלשוננו כי נשכחה לשון הקדש מפינו ולא נותר לנו ממנה כי אם הנמצא במקרא ובמשנה וכן כתב הוא בתחלת ספר כלי הנחשת.

ז

[ויאמר ר׳ יוסף הבבלי כי טעם מילואים וכו', ואחרים אמרו וכו', והגאון אמר כי טעם מילואים וכו']. אמר המבאר: דע כי בזה המקום לא השיב על דבריהם גם לא הודה להם, אך בפרשת ואתה תצוה בפסוק ומלאת בו (שמות כ״ח, י״ז) פירש דעתו שהוא דעת אחרת ושם תבין. [ובאדם מחשבות]. פירוש: הם מחשבות החכמה והשכל כאשר רמז בפרשת כי תשא בפסוק הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג, י״ג). [ובעולם מלאכת השמים ] פירוש: הם משפטי הכוכבים בארץ כמו שכתוב (באיוב ל״ח, ל"ג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ כאשר פירש ר׳ אברהם בר חייא הנשיא הספרדי כי חוקות השמים הם תנועות הכוכבים בגלגליהם והמשטר הוא המשפט היורד אל הארץ בסבת תנועתם, ובעבור המשפט הזכיר מלאכת השמים כנגד ארץ לוחות שבמשכן, שבהם היה המשפט, וכן החכמה באדם כי היא עיקר המשפט. [ובעולם מעשה יום השבת]. פירוש: שים לבך להבין זה הרמז כי הימים הלילות הם כנגד המשרתים, ובכל ששת הימים היה השם ית' בורא ומחדש. אך יום השבת היא כנגד שבתי שפעולתו חרבה ושממה, גם ליל שבת בחלק מאדים שהוא מורה על רציחה ושריפה, ואין בשבעת הימים יום שיתמנו בו שני משרתים רעים כי אם השבת, כי בלילה מתמנה מאדים וביום שבתי, גם הוא מבט מרובע, ועל כן צוה השם לישראל שישבתו ביום השביעי ובלילו לקיים גזירת שבתי על זאת השביתה, גם צוה שיקריבו בו קרבנות התמידין והמוספין לקיים גזירת מאדים בזה, וכל זה עשה השם להוציאם מממשלת שני הכוכבים המזיקין האלה כדי שלא יוכלו להביא עליהם רעה גדולה מזאת. [והנה הגאון עתה הקיץ משנתו]. פירוש: בכל מה שהזכיר עד עתה בשם הגאון הוא מודה לו, וראיה לזה שאמר אחר זה והנה גם אנכי עתה אורה אותך בדרך אמת, כי מלת "גם" תעיר על הגאון שהיה אומר בחמשת ספריו שמעלת האדם גדולה מהמלאכים. [ואמר כי שכון הכבוד עם ישראל לאות ולמופת והטעם על דבר הענן]. פירוש: דעת הגאון היא כי מאשר שכן כבוד השם בענן עם ישראל מזה יש לנו ראיה ועדות שמעלת האדם גדולה ממעלת המלאכים. ובאמרו "הכבוד" ו"הענן" הוא מה שכתוב כי בענן אראה על הכפרת (ויקרא ט״ז, ב׳) וכן ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה (במדבר י"ד, י״ד), וכן ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (שמות כ״ד, י״ז). [וכל אלה הדברים שהזכיר הגאון נכונים הם כנגד דעות אנשי דורנו]. פירוש: לא אמר על דברי שלשת העולמות כי עליהם כבר הורה שדבריו נכונים נ רק אמר זה על שאר הדברים שהזכיר באחרונה בשמו אחרי שאמר שהקיץ משנתו. [שים לבך לדעת סוד הכרובים כי אין לכפורת קומה]. אמר יוסף: צריך אני לבאר כאן רמזים, ואל יאשימוני הרואים דברי כי הוא הצריכני לזה. דע כי בפרשת בראשית בפסוק ויגרש את האדם (בראש' ג', כ״ד) אמר כי מלת כרובים היא שם כלל לכל הצורות, ובזאת הפרשה בפסוק ועשית כפרת (שמות כ״ה, י״ז) אמר והנה הכתוב לא פירש הצורה רק מטעם ודברתי אתך (שמות כ״ה, כ״ב) ידענוה היטב, פירושו: כי שם (פסוק כ"ב כתוב שהקול יוצא מבין שני הכרובים, ומזה נראה שהיו דומים למי שיש לו קול דבור בעבור שכתוב שם ודברתי אתך, וידוע שאין בעולם מי שיש לו דבור רק האדם לבדו, ומזה נודע שהיו בצורת אדם, וטעם ודברתי אתך כאלו אמר לו שיעשו דמיון שאני מדבר אתך, ובעבור כי צורת משה צורת אדם על כן היתה צורת המדבר עמו צורת אדם, ובפרשת כי תשא (שמות ל״ג, כ״ג) בפירוש הארוך שהוא מדברי תלמידו כתוב כי בעבור שהנכבד באדמה הוא האדם על כן היו הכרובים בצורת האדם ולא בצורת שאר בעלי חיים, כי נשמת האדם דומה למלאכים. וכבר הודעתיך בשם הגאון כי המשכן נעשה בערך העולם העליון, אך בעבור כי הגאון לא השלים לפרש כל צורתו על כן התחיל ר' אברהם עתה לרמוז לך סודות עצומים להודיע כי סבת היות העולמים דומים זה לזה הוא שהשם צוה לעשות המשכן כדמות מערכת העולם העליון בעבור כי באמצעות המשכן יקבלו ישראל כח השם ושפע טובו בלא אמצעי כאשר יקבל העולם העליון ורבותינו ז״ל רמזו זה במדרש שיר השירים בפסוק צאנה וראינה (ש״ה ג', י״א) שאמרו כי הקב״ה העלה את משה למעלה והראהו העולם ואמר לו עשה לי כמותו, אמר לו יכול אני לעשות כמותו, אמר לו כתבניתו כשם שאתה רואה למעלה כן עשה למטה, ואם אתה עושה כזה שלמעלן למטן אני מניח סניקליטון של מעלה ויורד ומצמצם שכינתי ביניהם למטה, כיצד מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים, מה למעלה כוכבים אף למטה כרובים, אמר ר׳ חייא בר אבא מלמד שהיו כנפי הכרוב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע, ובסוף מדרש קהלת (י"ב, ב') פירשו רבותינו ז״ל איך דומה האדם לצורת הגלגל, ואולי מזה למד הגאון, גם ר׳ אברהם אחריו, אך הם העריכו הדמיון בדרך אחרת. והנה הכרובים היו במשכן על הכפרת כנגד המלאכים שהם על כסא הכבוד כמו שרמז יחזקאל (א', כ"ו) ועל דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכבר ביארתיו (למעלה והכפרת כנגד התשיעי שהוא הכסא והוא פשוט וזך כמראה אבן ספיר, ובעבור

כי איננו גוף על כן אמר כי אין לכפרת קומה, ותחת הכפרת היה הארון, גם הארון היה מקיף הלוחות, וזה בעבור כי תחת הכסא יש גלגל שמיני שהוא מקיף כל הגופות, והלוחות השנים שבהם משפטי התורה היו בתוך האדון כנגד שני חלקי המזלות שהיו בגלגל השמיני אשר מהם נודע משפט השם על העולם, ואמרתן שני חלקים בעבור כי חצים בדרום וחצים בצפון כאשר ירמוז בפרשת הבאה (שמות כ״ח, ל׳). [ולמה המנורה בימין והשלחן בצפון]. פירוש: אמרו חכמי המזלות כי בהיות השמש בגבהות גלגלה תהיה רחוקה מהארץ, ובהיותה במקום השפלות תהיה קרובה אל הארץ, וכבר ביארתי זה בתחלת הספר. ומבריאת העולם עד עתה היה מקום הנבהות במזלות הצפוניים והשפלות בדרומיים, וסבת היישוב הוא חום השמש בעבור שחמימותה חם ולח ממוזג בתולדת חיי הגופות, והנה בהיות החום ממוזג יתן חיים, על כן אם תחמם יותר מהראוי תזיק, והנה בהיותה במזלות הצפוניים אז היא בגבהותה ולא תהיה חמימותה חזקה בעבור היותה רחוקה מהארץ, על כן היה היישוב בפאת צפון, וכנגד מקום היישוב בעולם יש במשכן השלחן ובו המאכלים שהם חיי הגופות, ועל כן הושם בפאת צפון. ובהיות השמש במזלות הדרומיים אז היא בשפלותה ויהיה החום חזק בעבור היות השמש קרובה אל הארץ ולא יוכלו בני אדם לשכן שם מפני תוקף החום, ועל כן היה המדבר והשממה בדרום, וכנגד המדבר בעולם יש במשכן המנורה שהיתה מזהב שהוא בחלק השמש הנותנת החום, גם היה נשרף בה השמן שהוא חם ולח כתולדת הדם שהוא חיי הגוף, גם היא מאירה במשכן כאשר תאיר השמש בעולם, ועל כן הושמה בדרום, ויתכן שהטעם הוא בעבור כי המנורה היתה כנגד שבעת המשרתים שהם סובבים בגלגל המזלות שהוא דרומי כנגד היישוב ועל כן המנורה בדרום. [וכרכב המזבח עד חציו]. דע כי מזבח העולה היה כנגד הארץ ועל כן היה מלא עפר, וכן כתוב מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ׳, כ״א [כ״ד]), ובעבור כי חצי הארץ שקוע במים וחציה מגולה על כן היה הרשת עד חצי המזבח תחת כרכבו מלמטה עד חציו. [ומזבח הקטרת לא יעלו עליו עולה]. פירוש: דע כי מזבח הקטרת שהוא מזבח הזהב היה כנגד ניצוץ השמש המניע האויר כאשר פירש הוא בפרשת בראשית בפסוק יהי רקיע (בראש׳ א׳ ו'), כי כאשר התחזק האור על הארץ והרוח יבש מי הארץ נהפך הלהט ונעשה הרקיע, ואמרו חכמי המחקר כי בהתהפך הלהט עולים האדים מן הארץ ויתעפש האויר ויבא ניצוץ השמש ויצחצח הכל, וכן כתוב (בש״ה ב׳, י״ז וד', ו׳) עד שיפוח היום ונסו הצללים. וכנגד ניצוץ השמש הושם הקטרת במשכן לטהר עפוש האויר, ואחר שהיה להסיר העפוש אין ראוי להעלות עליו קרבן כלל ואפילו עולה שהיא חמודה ונכבדת מכלם, זה בעבור כי הקרבנות יש בהם עפוש הדם וריח רע על כן אינם ראויים לעלות על מזבח הקטרת. ואחר שתבין אלה אמר המבאר צריך אני להשלים צורת שלשת העולמות להודיע איך היה ערכם זה לנכח זה. א': מלאכים בעולם, וכרובים במשכן, ומחשבות חכמה באדם כדברי הגאון. ב׳: ובעולם כסא הכבוד, ובמשכן הכפרת שהוא משכן הנשמה העליונה כמו שיפרש בספר יסוד מורא בשער השביעי. ג׳: ובעולם הגלנל התשיעי שמקיף כל הגופות ומניע אותם, ובמשכן הארון שנושא הלוחות ובהנשאו ינשאו, ובאדם הלב שהוא משכן החכמה ומתנועע תמיד ומניע כל הגוף. ד': ובעולם הגלגל השמיני שהמשפט ממנו ונחלק לשנים, ובמשכן הלוחות שנים שבהם המשפטים, ובאדם שני חללים שבלב. ה': ובעולם עשרה גלגלים ועשרה מלאכים המניעים אותם ובמשכן עשרת הדברות בלוחות הראשונים ועשרה בשניות, ובאדם עשרים אצבעות ידיו ורגליו. ו': ובעולם שבעה משרתים, ובמשכן שבעה נרות המנורה, ובאדם שבע מעלות בעין כמו שפירש בפרשת ואלה המשפטים בסוד המלאכים (שמות כ״ג, כ״א). ז': ובעולם המדבר השממה בדרום מחום השמש, גם מהלך המשרתים דרומי כנגד היישוב, ובמשכן המנורה בדרום, ובאדם המרה בימין כי בו הליחה הירוקה הדומה לאש. ח': ובעולם היישוב בצפון, ובמשכן השלחן בצפון, ובאדם הכבד שהגוף ניזון ממנו בעבור החום הבא אליו מתנועת הלב שהוא בשמאל. ט׳: ובעולם הארץ וחציה שקועה במים, ובמשכן מזבח הנחשת שהוא מזבח אדמה וכרכבו מלמטה עד חציו, ובאדם הטחול בתולדת העפר והוא בגוף מלמטה עד חציו או האצטומכא שהיא באמצע הבטן כאשר הארץ באמצע העולם. י': ובעולם השמש זורחת מפאת מזרח, ובמשכן הפתח במזרח, ובאדם העינים בפנים. י״א: ובעולם נהרות נובעים ומעינות מקלחים, ובמשכן הכיור מקלח, ובאדם מי רגלים מקלחים מהאבר. י״ב: ובעולם שני סדני הגלגל, ובמשכן שתי כתפות האפוד, ובאדם שתי הכליות כי כן פירש ובמזמור יי' חקרתני ותדע (תהל׳ קל״ט, י״ג) שהכליות הם רמז לסדני הגלגל, ורבותינו ז״ל אמרו בסוף מסכת ברכות (דף ס״א, ע״א) כי אחת לימין ואחת לשמאל, ובמזמור אל נקמות (תהל' צ״ד, ט׳) פירש הוא כי שתי האזנים כשתי הסדנים. [תדע סוד נחש הנחשת]. פירוש: כבר הזכרתי (לעיל כ״ה, ב׳) כי הנחשת האדום הוא בחלק מאדים, ועוד יש בחלקו נחשים ועקרבים ואפעה וכל בעלי ארס שהוא סם המות ועל כן נקרא גם הוא נחש הנחשת, ורוב הצרות הבאות בעולם הם נעשים על ידו ואליו יתיחשו ° ונקראים בשמו, גם הוא נקרא בשמם. וככר הודעתיך (לעיל כ״ה, ז׳) כי המשכן נעשה בדמות העולם העליון כדי לקבל כח מהשם לבדו בלא אמצעי וכדי שלא ישלטו עליהם הכוכבים המזיקים, והנה בהיותם דבקים בשם הנכבד לא היו הכוכבים יכולים לפעול בהם כי השם היה משגיח עליהם, ובסורם מדבריו חלץ מהם, ועל כן היו הכוכבים המזיקים פועלים בהם, ועל כן אמר הוא אחר זה כי כל זמן שהם שומרים עבודת המקדש חרב לא תעבור בארצם. ואוסיף לך ביאור: דע כי נוגע מושל על הזמה ועל התענוגים כלם, ומאדים מושל על הצרות כלם, והנה שניהם כאויבים כי תולדת זה הפך תולדת זה ועל כן המזלות שהם בתי מאדים הם במבט איבה כנגד המזלות שהם בתי נוגה, וזה סותר מעשי זה, על כן כשילך אדם בדרכי נוגה יהיה מאדים אויב לו ויזיקנו, וצוה השם למשה שיעשה נחש נחשת לזכרון כדרך ציצית הכנף כאלו אמר להם לכו בדרכי השם והשמרו לכם פן יזיק אתכם הנחש הגדול שהוא מאדים והוא סמאל שרו של עשו, ואם יטעון טוען הלא כתיב והיה כל הנשוך וראה אותו וחי (במדבר כ״א, ח') ואתה אומר שהוא מזיק יש להשיב כי רבותינו ז״ל רמזו זה במסכת ראש השנה בסוף פרק שלישי (דף כ״ט, ע"א) באמרם שהיה נושא לבו לאביו שבשמים והטעם כמו שאמר אנא השם הושיעני מיד הנחש הזה. [וכל זמן שהם שומרים עבודת המשכן]. פירוש: בתחלת ויקרא (א׳, א') אבאר דעתו.

י

[ועשו ארון לעולם סמוך]. פירוש: מצאנו מלת ארון בשו״א ופת״ח תחת האל״ף גם מצאנוהו בקמ״ץ (ארון וכשהוא בשו״א ופת״ח הוא סמוך לעולם וכשהוא בקמ״ץ הוא מוכרת, ולעולם משקל אחד הם ולא שנים. גם יתכן להיות תוספת הזר חלק מחמישית התשיעית] פירוש: [ויהי מחוץ חמש וחמש שמיניות]. פירוש

יח

[רק מטעם ודברתי אתך (פסוק כ״ב) ידענוה היטב]. פירוש: כבר ביארתי זה למעלה בזאת הפרשה (שמות כ״ה, ז׳).

יט

[ו"ו קצותיו שב אל מן]. פירוש: „מן הכפרת תעשו הכרבים על שני קצותיו".

כ

[והיו הכרובים שנים כאשר הראיתיך כי סוד האחד לא יראה כי אם בשנים]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בסוד השם (שמות ג׳, י״ג) אמר: וזה השם הנכבד בעולם שהוא באחד עומד בעצמו ובעבור שימצא בשנים יסמך על כן אמרו יי׳ אלהים יי׳ צבאות, עד כאן, וכבר ביארתי זה במקומו. ואמר בספר השם בשער הרביעי כי הנכבדים העליונים שאינם גוף הם שנים נושא ונשוא רק האחד לבדו הוא נושא ואיננו נשוא.

כה

[וטעם מסגרת ידוע כי כן מנהג כל השלחנות]. פירוש: לפי דעתי שזה מפאת מטה כדרך שלחנות ארץ אדום.

כז

יח

[ואיננו כפירוש אילן דעולא]. פירוש: בבבא בתרא פרק לא יחפור (דף כ״ו, ע״ב) אמר עולא אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים, והגאונים האריכו בפירושו.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה