אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ואלה המשפטים.

וישמע יתרו.

כא

א.

[בפני עצמו עומד]. פירוש: ואין צורך לדרוש סמיכות הפסוקים זה לזה. [להפריש בין יהודי ומתיהד כאשר אפרש]. פירוש: למטה קודם שיחל לפרש הפרשה על סדר הפסוקים יבאר כי יהודי הוא עברי, [והמתיהד הוא המתיחש אל יהודה. [וכל זה בעבור ונמכר בגנבתו פירוש: הוצרך הכתוב להזכיר כל אלו הגנבות בעבור שיודיענו שהגונב אם אין לו לשלם ימכר בגנבתו ולא כן בשאר הנזקים. [והזכיר זובח לאלהים בעבור הבתולה]. פירוש: כי כמו שהשוכב עם הבתולה הוא זנות, ככה המשתחוה לעבודה זרה הוא זנות. [ודל ואפילו אם הוא דל]. פירוש: ודל לא תהדר בריבו (שמות כ״ג, ג'), ר"ל אפילו אם האיש הוא דל לא תהדר אותו בריבו אף על פי שנראה לך שתעשה טובה בעבור היותו דל, וקל והומר אם הוא עשיר כי אם תהדר אותר בריבו תעשה חמס לשכנגדו. [ועוד אפרשנו היטב]. פירוש: בזאת הפרשה יפרש וגר לא תלחץ במקומו (שמות כ״ג, ט'). [והעיקר הדבור השני]. פירוש: עיקר הזכרת זה הפסוק הוא בעבור "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", שהיא הדבור השני מזה הפסוק (שמות כ״ג, י"ג) גם הוא השני מעשרת הדברים שבלוחות. [יזכרו הדבור הראשון]. פירוש: כי כתוב בו אשר הוצאתיך מארץ מצרים והוא עיקר חג הפסח. [ועוד אבארנו]. פירוש: במקומו בזאת הפרשה (שמות כ״ג, י״ט). [ואחר שמצאנו במשנה תורה]. אמר יוסף: תמהתי שקורא אותו משנה תורה בכאן ובשני מקומות אחרים בזאת הפרשה (שמות כ״ג, י״ט) וכ״ה י"ח, והוא אמר בספר יסוד מספר כ' וכתב לו את משנה התורה (דברי' י״ז, י״ח) פירושו שני לספר משה, כי הוא לא כתב רק ספר אחד ונתנו לכהנים שהיו שופטי ישראל, וצוה לכתוב גם ספר שני וינתן למלך שגם הוא שופט, ויש אומרים כי ספר אלה הדברים משנה, וזה לא יתכן, כי רבים התורות והמצות הכתובות בו ואינם נזכרות בארבעת הספרים הראשונים, ועוד כי לא מצאנו בזה הספר החמישי זכר כלל לקרבנות ולא פרטיהם עד כאן דבריו, וכזה פירש בספר צחות (בשער השמות, גם בזאת הפרשה בפסוק והגישו (שמות כ״א, ו׳) יפרש כי משנה התורה ביד המלך, ואיך קראו בכאן משנה תורה, והנה בפרשת בראשית (א׳ א') הזכיר הוא ספר השם, גם בספר השם בשער השלישי הזכיר ספר צחות, וזה לאות כי בתחלה חבר ספר צחות ואחר כן חבר פירוש התורה. ויתכן לאמר כי עתה חזר בו ממה שאמר בספר צחות ובספר יסוד מספר, אבל לפי דעתי לא חזר בו כלל רק אמר כלשון העם אף על פי שאין דעתו ככה, גם יתכן שהוא תוספת בספרים ואיננו מדבריו. [אחיך העברי]. פירוש: בפרשת ראה (דברים ט״ו, י״ז). [ואין עבד סמוך]. פירוש: כי אלו היה סמוך היה פירושו עבד של עברי ולא שהוא בעצמו עברי רק כנעני או משאר האומות. [ואף על פי שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמינו ז"ל]. פירוש: בענין עבד עברי במסכת קידושין שהוא הישראלי. [והעמונים והמואבים עברים הם]. פירוש: כי הם בני לוט (בראש׳ י״ט, ל״ז—ל״ח), ולוט בא מעבר הנהר כאברהם, וזאת תשובה על המפרשים ההם. [שלשה עשר בני יקטן]. פירוש: כי הוא בן עבר (בראש׳ י׳, כ״ה), ואף על פי שגם פלג היה בן עבר (עיין שם) לא הזכירו ר׳ אברהם, כי התורה הזכירה אותו בפירוש (בבראש׳ י״א, ט״ו וכו'), ואנחנו זרעו. [או טעמו כאשר פירשתי]. פירוש: בפרשת ויחי בפסוק ואני נתתי לך (בראש' מ״ח, כ״ב). [אל ארץ אבותיכם]. פירוש: ועדין לא היתה הארץ לאבותיהם כי אם בדבור. [ואלה העורים]. פירוש: על המכחשים הנזכרים למעלה אמר. [ביהודי אחיהו (ירמיה ל״ד, ט׳)]. פירוש: והנה זה הפסוק פירש כי העבד העברי הוא יהודי ולא עבד גוי, וזה הפך דברי המכחשים. [ואין יהודי שאיננו ממשפחת יהודה]. פירוש: ממשפחתו הם זרעו לבדם ולא שאר השבטים, והזכיר ירמיה יהודי בזה הפסוק להודיע כי אפילו בשבט יהודה שהיו נכבדים וגדולים היו משתעבדים, וכל שכן בשאר השבטים. [ואל יטעון טוען באיש ימיני (אסתר ב׳, ה׳)]. פירוש: כי יש טוענים הלא מרדכי נקרא איש ימיני על שם שבט בנימין וקראו הכתוב יהודי, וזה ראיה כי כל ישראל נקראו יהודים אחר ששבט בנימין נקראו יהודים. [כי נקרא על שם המלכות]. פירוש: זאת היא תשובתו עליהם, ובפירוש המגילה פירש זה כי נקרא מרדכי היהודי בעבור היות שבט בנימין עם יהודה, והמלכות היתה לשבט יהודה. [שיתיחשו אל יהודה]. פירוש: כדי שינצלו. [והפרשה סמוכה לזאת]. פירוש: בתחלה (פסוק ב') כי תקנה עבד עברי ואחריה (פסוק ז׳) וכי ימכור איש, ואם אין שתיהן על ישראל למה נסמכו, כי הדעת נותן ששתיהן בעברי או בעבד כנעני, וזה לא יתכן בעבור יעדה (פסוק ט׳), כי לא יוכל ישראלי לקחת שפחה לאשה. [ואלה השבושים נולדו להם בעבור האשה וילדיה (פסוק ד׳), ועבדו לעולם (פסוק ו')]. פירוש: כי הם אומרים איך יהיו האשה וילדיה לאדוניה הלא יחס המשפחה תלוי באב, כי בישראל הזרע הולך אחר האב, ואם ישאר הילד עם האדון אין הילד עברי, ועוד איך יעבוד ישראל לעולם והכתוב אומר ועבדו לעולם, ולא יתכן כי אם על האומות שכתוב עליהם והתנחלתם אותם (ויקרא כ״ה, מ״ו) כשהם נרצעים, ויצאו בשש כשאינם נרצעים, זאת היא טענתם [וחכמינו ז״ל הוציאו לאור כל אלה]. פירוש: במסכת קידושין בפרק ראשון (דף י״ד, ע״ב וכו').

ב

[לולי הקבלה]. פירוש: שאמרו בפרק ראשון מקידושין (דף י״ד, ע״ב) כי שש שנים יעבוד מדבר במי שמכרוהו בית דין, אבל מוכר עצמו לא יצא בשש, וככה אמרו בבריתא מוכר עצמו נמכר לשש ויותר על שש, מכרוהו בית דין אינו נמכר אלא לשש, מוכר עצמו אינו נרצע, מכרוהו בית דין נרצע. [כי משנה שכר שכיר]. פירוש: בפרשת ראה (דברים ט״ו, י״ח). [לחפשי, היו"ד נוסף]. פירוש: ומשפטו לחופש על משקל קדש, והוא שם דבר. [או הלמ״ד נוסף]. פירוש: והוא כמו ועבד חפשי מאדוניו (איוב ג׳, י״ט). [והוא תאר השם]. פירוש: ושב אל העבד.

ג

[והזכיר אם בגפו בא בחלק הדברים]. פירוש: הזכירו הכתוב בתחלת הענין אף על פי שהיה ראוי שלא יזכירהו עד הסוף. [בעבור הבא אחריו]. פירוש: שהוא אם אדוניו יתן לו אשה (פסוק ד׳), על כן הזכירו.

ד

[ודע כי תבואת הזרע תשתנה כפי המקומות]. פירוש: כי יש תבואה יפה וגדולה וטובה בתולדתה, גם יש מאותו המין עצמו שהיא הפך זה, ודעתו בזה כי הבנים שיוליד האיש תהיה תולדתם נוטה לתולדת אמם, וכן אמרו רבותינו ז״ל בסנהדרין בפרק חלק (דף ק״ז, ע״א) כל מאן דנסיב יפת תאר נפיק מיניהו בן סורר ומורה, שכן מצאנו בדוד המלך ע״ה על שחמד את מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה יצה ממנו אבשלום שעמד עליו במלכות ובקש להרגו. והנה כתוב על רחבעם בן שלמה במלכים (א׳, י"ד, כ״א ול״א) ושם אמו נעמה העמונית, וכתוב (במ״א, י״ד, כ״א) ויעש יהודה הרע בעיני יי', וכתוב (שם פסוק כ״ג) ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואשרים, וכתוב (שם, פסוק כ"ד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש יי׳ מפני בני ישראל, ועל כן אמרו רבותינו ז״ל (בב״ב, דף ק', ע״א; ובירוש׳ קידושין פ״ד, הי״א) רוב הבנים דומים לאחי האם, והנה בתת האדון שפחה לעבדו והיא מהגוים תהיה תולדת הבן כתולדת אמו וילך בחקותיה, ועל כן אמר הכתוב (פסוק ד׳ האשה וילדיה תהיה לאדוניה, כי הם ילדיה באמת, ועל כן צוה השם שיהיו לאדוניה לעבדים. [על כן נבחרו בני אהרן לכהונת עולם]. פירוש: כי אהרן לקח את אלישבע בת עמינדב נשיא שבט יהודה, גם אחות נחשון נשיא השבט, והנה הבנים שיוליד יהיו נכבדים מפאת האב ומפאת האם; ומשה לקח בת יתרו שהיתה מזרע מדין והיתה כושית כמו שיפרש בפרשת בהעלותך (במדבר י״ב, א׳) ועל כן נבחר זרע אהרן להיות כהנים ולא נבחר זרע משה, כי תולדת בני משה תהיה נוטה לתולדת משפחת אמם, והנה שבואל בן גרשום בן משה היה כהן לפסל מיכה כמו שמפורש בספר שופטים (י״ח, ל׳). [ומעתיקי התורה אמרו וכו׳]. פירוש: בקידושין פרק ראשון (דף כ״ב, ע״א). [וכן דבר סורר ומורה]. פירוש: בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה (דף ע"א, ע״א).

ו

[ואם יטעון טוען כי אין דלת כמו שער]. פירוש: בעבור כי בכל מקום שכתוב שער הוא שער העיר כמו בשעריך (לדוגמא שמות כ׳, י׳, דברי' כ״ד, י"ד), אל שעריך (דברי׳ י״ז, ה׳), אל שער העיר ההיא (דברי׳ כ״ב, כ״ד); וכל מקום שכתוב דלת היא על פתח הבית כמו ותסגור הדלת בעדה ובעד בניה (מ״ב, ד', ה׳), וסגור דלתך בעדך (ישע׳ כ״ו, כ׳), ובעבור זה לא יתכן להיות והגישו אל הדלת אל שער העיר כמו בשעריך, רק על פתח הבית. [יוכיחו בינינו דלתים ובריח]. פירוש: כל אלה ערים בצרות חומה נבהה דלתים ובריח (דברי׳ ג׳, ה׳) והנה התורה פירשה שיש דלתים לשער העיר. [אמרו חכמינו כי הוא עולמו של יובל]. פירוש: בקידושין פרק ראשון (דף ט״ו, ע״א). [כי הכתוב אומר ועבדו]. פירוש: אותו ולא את יורשיו, וכן אמרו בקידושין פרק ראשון (דף ט״ו, ע״א).

ז

[ומשפט זאת האמה כדברי חכמינו]. פירוש: בקידושין. [כי הבוגרת איננה ברשות האב]. פירוש: ככה אמרו במסכת ערכין פרק שמיני (דף כ״ח, ע״א).

ח

[וכבר פירשתים כלם]. פירוש: בסוף ספר צחות ובתחלת ספר שפה ברורה. [וספרו ראוי להשרף]. פירוש: בסוף פרשת וישלח (בראשית ל״ו. ל״א) פירשתי למה. [והעיקר ידעוהו]. פירוש: מדרך קבלה בלתי אסמכתא. [ודרשו זה הפסוק]. פירוש: בבבא בתרא פרק יש נוחלין (דף קי״א, ע״ב). [להיותו כמו זכר]. פירוש: והדרש איננו עיקר ולא ראיה לדבריו שהוא אסמכתא כמו שאמר, כי שם בפרק יש נוחלין אמרו תנו רבנן שארו זו אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו, יכול אף היא תירשנו תלמוד לומר וירש אותה (במדבר כ״ז, ע״א). ואחר זה אמרו תניא אידך ולא תסוב ממטה למטה אחר (במדבר ל״ו. ט') בסיבת הבעל הכתוב מדבר וכו'. ומדרך הסברא לשון אחרון עיקר. והנה זאת הבריתא השנית לא הביאה ראיה מפסוק וירש אותה כי אם מפסוק ולא תסוב. וזאת ראיה כי וירש אותה לא נכתב בתורה לזאת הדרשה, ועוד כי במסכת בבורות סוף פרק יש בכור לנחלה (דף נ״ב, ע״ב) אמרו בפירוש כי ירושת הבעל דרבנן. וכן פסק הר״ם ב״ם ז״ל (הלכות שמטה ויובל, פרק י״א, הל' כ״א). [שהגדול באחים הוא המיבם ודרשו הפסוק לזכר ולאסמכתא]. פירוש: ביבמות פרק החולץ (דף מ', ע״א). [וכן לעם נכרי וכו']. פירוש: בקידושין פרק ראשון (דף י״ח, ע״א). [ויאמר יהודה לשמעון אחיו]. פירוש: בתחלת ספר שופטים (א', ג') כתוב, ופירושו ויאמר שבט יהודה לשבט שמעון.

י

[והשיעורים ידענום מדברי קבלה]. פירוש: בכתובות בפרק אף על פי (דף ס״ד, ע״ב) הם מפורשים. [וכבר הראיתיך בספר קהלת]. פירוש: בפסוק כי לא לקלים (קהלת ט', י"א). [ופירוש וענתה וענה]. פירוש: הם שני הפסוקים שהזכיר למעלה וענתה שמה (הוש׳ ב', י״ז), גם וענה איים (ישע׳ י״ג, כ״ב).

יא

[על אלה הקרובים]. פירוש: על שארה כסותה ועונתה כמו שפירש למעלה בפסוק לעם נכרי (פסוק ח׳). [ואין כן משפט הבנות]. פירוש: אין משפט הבנות לצאת חנם בלא כלום.

יג

[וזה הטעם יתברר לך בפסוק מי יתן]. פירוש: בפרשת ואתחנן (דברים ה׳, כ"ו).

יד

[אם היה ההורג אפילו כהן שהוא מקריב זבח לפני לא יונח בעבור שישמש לפני]. פירוש: פשט הפסוק מורה כי אפילו אם ההורג היה אחד מהכהנים ובאו לתפשו כדי להרגו ומצאוהו מקריב קרבן במזבח יוציאוהו מעם המזבח להרגו. [לולי דבר הקבלה]. פירוש: במסכת מכות בסוף פרק שני (דף י״ב, ע"א) אמרו כי אם מצאוהו שהיה מקריב קרבן המזבח קולטו עד שיגמור הזבח ואחר כן יהרוג, ואם תאמר אחר שסופו ליהרג מה הועילו המזבח, ויש לומר כי יתכן שיבא בין כך ובין כך מי שילמד עליו זכות.

טו

[וחכמינו אמרו כי לא יומת עד שתהיה המכה נראית שיצא ממנה דם]. פירוש: בבבא קמא בפרק החובל (דף פ״ו, ע״א).

.

יז

[וחכמינו אמרו עד שתהיה הקללה בזכירת השם]. פירוש : בשבועות בפרק שבועת העדות (דף ל״ו, ע״א) ובסנהדרין סוף פרק ארבע מתות (דף ס״ו, ע״א).

יח

[ודברי הקדמונים בעלי אגרופין]. פירוש: בסנהדרין פרק נגמר הדין (דף מ"ט, ע״א).

יט

[וחכמים אמרו שפירוש על משענתו בעצמו]. פירוש: במסכתא דנזיקין (מכילתא משפטים, פרשה ו׳) [ולהתיר דברי הרופאים דברי יחיד הם]. פירוש: כי פשט הכתוב לא התיר כי אם רפואות חפצאים והמכות לא רפואת החלאים.

כ

[וחכמינו העתיקו כי ינקם יוקח ממנו נקמת העבד המוכה שיהרוג האדון בחרב]. פירוש: בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף נ״ב, ע״ב).

כא

[ובפירוש פרשת ויקח (שמות ל"ה, ב׳) אאריך מעט]. פירוש: לפרש יום. [כי כולם יצאו מבית אחד כאשר אמרתי]. פירוש: בפרשת ויצא בפסוק ויקח לו יעקב (בראש׳ ל', ל״ז) ובפרשת יתרו בפסוק ויחד יתרו (שמות י״ח, ט׳).

כב

[וכן באש ישרפו אותו ואתהן]. פירוש: בפרשת קדושים (ויקרא כ׳, י״ד) ושם אבאר דעתו. [ואם לא נתכוון להרוג האשה]. פירוש: אף על פי שלא נתכוון. [סור השנים]. פירוש: חסרת

השנים. כלומר בחסרונם ישחית הדבור.

כה

[והמכחשים יפרשו כל הנזכרים כמשמעם]. פירוש: ענוש יענש (פסוק כ״ב). עין ושן ויד ורגל (פסוק כ״ד), וכויה ופצע וחבורה (פסוק כ״ה). והם אומרים כי כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. [ומעתיקי התורה אמרו כי יש כופר לכלם]. פירוש: רבי אמר כן, בסנהדרין בגמרא פרק ואלו הן הנשרפין (דף ע״ט, ע״א) ובבבא קמא ריש פרק החובל (דף פ״ג, ע״ב ופ״ד, ע״א) מפורשים היטב בגמרא. [ובפרשת אמור אל הכהנים אאריך מעט]. פירוש: בסוף הפרשה (ויקרא כ״ד, י״ט).

כו

[את עין עבדו. אמרו הקדמונים כי זה איננו ישראל]. פירוש: בקידושין בפרק ראשון (כ"ד, ע״ב, עיין גם במכילתא פרשה ט׳ וילקוט שמעוני, רמז של״ט. [גם הם קבלו כי יצה העבד בכ"ד איברים]. פירוש : במסכת קידושין פרק ראשון (דף כ״ד, ע״א) אמרו כן, ובמסכת נגעים בפרק ששי (משנה ז׳) פירשו שהם אצבעות ידיו ורגליו עשרים, והאזנים והחוטם והאבר, הרי כ״ד, ונוסף עליהם ראשי דדי האשת, אבל שן ועין מפורשים בתורה.

כח

[היה במשקל יזכור]. פירוש: ינגוח. [ובעבור אלה שניהם]. פירוש: אשה ובן. [בא גם הראשון]. פירוש: איש. [וקדמונינו העתיקו כי כל מקום שכתוב בו לא יאכל הוא אסור בהנאה]. פירוש:

בבבא קמא פרק רביעי (דף מ״א, ע״א).

כט

[ומעתיקי הדת אמרו וגם בעליו יומת שהיא מיתה בידי שמים]. פירוש: גם זה שם לפי דעתי(?.

לב

[אם עבד יגח השור אמרו חכמינו שהוא עבד כנעני]. פירוש: גם זה בפרק רביעי.

לג

[וקדמונינו אמרו ששיעורו עשרה טפחים]. פירוש: בבבא קמא בפרק חמישי (דף נ׳, ע״ב).

לד

[רק יקח המת מדמי שורו]. פירוש: צריך לפרוע לו דמי שורו כמו שהיא שוה קודם שנפל, ויקח בעל המת את הנבלה מכלל הפירעון כפי מה שהיא שוה עתה, ומה שישאר מן הפירעון יפרע לו בדמים.

לה

[ומשפט חציו החי [והמת]. פירוש: וחצו את כספו וגם את המת יחצון. [ומשפט המשונים פירוש: שהאחד שוה מנה והשני מאתים או בהפך. [רק היה בקבלה] פירוש: בבבא קמא פרק שלישי (דף ל״ג, ע״א וכו').

לו

[על דעת איתני עולם כראשון]. פירוש: הוא כמו הראשון הנזכר למעלה בפסוק (ל״ד בעל הבור.

לז

[שיתכן שיעשה תשובה להשיב הגנבה]. פירוש: כי יתיעץ בעצמו להשיבה לבדה כדי שלא יענישוהו לשלם כפל כשימצאוה בידו, וידוע כי המודה בקנס פטור (עיין בבא קמא דף י״ד, ע״ב).

כב.

ב

[ונקרא כן בעבור היותו אחד]. פירוש: הדם. [ונושא כל הארבעה]. פירוש: דם, ולחה לבנה, ולחה שחורה, ולחה כרכומית או חלמונית; ויש בהם ארבעה תולדות ממוזגות כנגד ארבעה יסודות, הדם חם ולח כנגד האויר, הלחה הלבנה קרה ולחה כנגד המים, הלחה שחורה קרה ויבשה כנגד העפר, הלחה הכרכומית חמה ויבשה כנגד האש, ותוספת המזגים וחסרונם היה בשנוי הדם, והנה הדם נושא את כלם. [ומזה הפסוק אמרו הראשונים הבא להרגך השכם להורגו]. פירוש: במסכת יומא פרק אחרון (דף פ"ה, ע״א וסנהדרין דף ע״ב, ע"א). [לולי שהיא קבלה ביד אבותינו שלא ימכר עד שתהיה גנבתו כנגד שומתו]. פירוש: בבבא קמא(!.

ה

[והקדמונים העתיקו כל אשר בשדה]. פירוש: בבבא קמא פרק ששי (דף ס׳, ע״א).

ז

[ושם פירשתיו. פירוש: בפרשת וישלח (בראש' ל״ג, י״ד).

יג

[בעליו אין עמו, לפי הדעת היה נראה כמשמעו. וכאשר הסתכלנו מה שהעתיקו קדמונינו]. פירוש: בבבא קמא(!).

טו

[מגזרת אחר מהרו, ושם פירשתיו]. פירוש: במזמור מכתם לדוד (תהל׳ ט״ז, ד') פירש אחר מהרו שיתקשרו עם אל אחר, ולפי זה יהיה פירושו מהר ימהרנה שיתקשר עמה להיותה לו לאשה.

טז

[וחכמינו העתיקו כי יש עליו עונש בושת ופגם]. פירוש: במסכת כתובות פרק שלישי (דף ל״ט, ע״א).

יז

[מכשפה אמר ר' יונה המדקדק כי הה"א נוסף]. פירוש: כי לפי דעתו על הזכר ידבר כמו קדמה (בראש׳ כ״ה, י׳). מזרחה (שמות כ״ז, י״ג). לשאולה (תהל׳ ט׳, ס״ח), השער התחתונה (יחזק׳ מ׳, י״ט). בוערה מאפה (הוש' ז', ד׳) כמו שהזכירם ר׳ אברהם בספר שפת יתר באות ה״א, ודעת ר' יונה כי דרך הכתוב להזכיר הכל בלשון זכר והוא הדין לנקבה. [רק בעבור שהנשים כשפניות. כאשר אפרש]. פירוש: בסוף פרשת קדושים (ויקרא כ', כ״ז). ויש ספרים שכתוב בהם כאשר אפרש בפרשת כי תצא". וטעות הוא כי לא דבר שם מאומה מזה, ויתכן כי אחד מתלמידים כתבו מדעתו בגליון והסופרים כתבוהו בפנים כי חשבו כי הוא מדברי המחבר. [וכבר הזכיר הכתוב מכשף]. פירוש: בפרשת שופטים בפסוק לא ימצא בך וגו׳ (דבר׳ י״ח, י׳).

יח

[גם כן משפט נקבת העוף] פירוש: כך פירשו בע״ז (פרק שני דף כ״ב, ע״ב).

יט

[גם נודע בקמצות הלמ"ד]. פירוש: יש ספרים שכתוב בפתחות הלמ״ד. ונראה לי שהוא טעות סופרים, כי בכל הספרים המדוייקים הוא קמוץ הלמ״ד, וכן אמר הקמחי בחלק הדקדוק בשער השמות(!), או יתכן שהוא קורא פתחות גם את הקמץ. [אמרו המעתיקים שהוא יהרג לבדו]. פירוש: בסנהדרין סוף פרק חלק (דף קי״א, ע״ב). [את יי׳ היו יראים]. פירוש: בסוף ספר מלכים (ב׳ י״ז, ל״ג) כתיב את יי׳ היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים. [כמו נעמן]. פירוש: במלכים (ב׳ ה׳, י״ח) בהשתחויתי בית רמון יסלח (נא יי׳ לעבדך.

כו

[וטעם כי יצעק אלי ושמעתי כיתום וכאלמנה הצועקים לשם וכו׳]. פירוש: זה הפסוק כתוב על העני והוא אומר כי אף על פי שלא נכתב עונש בזה הפסוק של עני גלמוד העונש מן הענין של מעלה ממנו (פסו׳ כ״ב-כ״ג), כי נסמכה פרשת יתום לפרשת עני להודיע כי כמו שיש עונש למענה יתום ואלמנה ככה יש עונש למענה עני, ולא הזכירו הכתוב בעבור כי סמך על מה שהזכיר כבר, ועל כן קצר הענין. [ויש עד אחד מכחיש]. פירוש: בפרשת כי תצא בענין כי תשא ברעך כתוב השב תשיב לו את העבוט וגו׳ ולך תהיה צדקה (דברי׳ כ״ד, י״ג), והזכיר שכר ולא הזכיר עונש, ומזה נראה כי המשיב העבוט יש לו שכר ואם לא ישיב אין עליו עונש, והנה הפסוק הזה מכחיש פירוש זה הפסוק. [ועל פיו לא יקום דבר]. פירוש: אין לסמוך על הפסוק ההוא. ויתכן כי בעבור שהזכיר הוא למעלה העונש בצעקת הנושה על כן בא לומר כי על פי הפסוק המכחיש לא יתקיים הפירוש הזה, כלומר לא יבא עונש עליו. [והמשכילים יבינו]. פירוש: בספר יסוד מורה בשער השביעי פירש כי השכר על מצות עשה והעונש על העובר מצות לא תעשה, ומזה משמע כי אין עונש על מי שלא עשה מצות עשה, ועל כן נזכר שכר ולא עונש כאשר ביארתי, והפסוק הזה באמרו ״ושמעתי" משמע שיש עונש, ונראים כסותרים זה את זה למי שלא יבין היטב, והמשכילים יבינו שאינם סותרים.

כח

[ומפורש הוא האיחור בדברי חכמינו ז״ל] פירוש: בחנינה פרק ראשון (דף ט׳, ע״א). [והיה ראוי להיות הפוך]. פירוש: דמעך ומלאתך.

כט

[ועד זמן קצוץ כדברי הקבלה למי שהוא רחוק]. פירוש: בבכורות ריש פרק רביעי (דף כ"ו, ע״ב).

ל

[יש בו כדמות סם מזיק]. פירוש: על כן איננו ראוי לאדם כי יזיקנו ויפסיד תולדתו. [על כן התיר לתת הנבלה וכו']. פירוש: בעבור שאין בה סם. [ולא הטרפה פירוש: בעבור הסם שיש בה.

כג

ב

[ומטי גר]. פירוש: פסוק הוא בספר מלאכי (ג', ה׳) [וחכמינו ז״ל פירשו כי מזה נלמוד כי הלכה כרבים]. פירוש: בסנהדרין ריש פרק ראשון (דף ב', ע"א). [ואחר שהכתוב אמר וכו' ולא תענה על ריב וכו', וטעם להטות וכו']. פירוש: הכל קשור ביחד. ופירושו כי אחר שכתוב לא תהיה אחרי רבים לרעות לא היה צריך לומר יותר, אך בעבור שכתוב ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר ל״ה, כ״ד—כ"ה) כמו שדרשו בסנהדרין ריש פרק ראשון (דף ב', ע״א) ובפרק רביעי (דף ל״ב, ע״א) שמצוה להציל ולעזור ולבקש לו זכות, על כן אמר הכתוב שלא תטה משפט ולא תאמר ראוי להטות אחרי רבים, רק יקוב הדין את ההר.

ד

[וכבר הוציאו לאור רבותינו דבר השור והחמור התועים]. פירוש: בבבא מציעה פרק שני (דףל״ג,ע״א).

ו

[והכהן או השופט יזהיר]. פירוש: על כן אמר בלשון יחיד לא תטה ולא אמד לא תטו.

יא

[כי הה"א סימן הארץ]. פירוש: בסוף מלת תשמטנה.

יג

[וכן כתוב בספר יהושע פירוש: בסופו (כ״ג, ז׳) כתוב ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו וגו'.

יד

[ונקרא בשם סופו]. פירוש: הכבש נקרא חג בעבור שבסוף זובחים אותו.

יז

[וטעם האדון שילכו כעבד שילך אל אדוניו, ובפרשת ראה ארמוז לך סוד]. פירוש: בפסוק עשר תעשר (דברי' י״ד, כ״ב) ירמוז מעלת העשירי, שהוא שר של ישראל, והוא השכינה אשר במקדש, והוא מיכאל השר הגדול כאשר יפרש בזאת הפרשה בפסוק הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ״ג, כ׳), ודעתו בזה שצוה השם שיבואו שלש פעמים בשנה להראות לפני מלאך השם שהוא אדונינו והממונה עלינו ולא נראה לפניו ריקם רק נביא עמנו מנחה לאדון הכל בדרך סוד הקרבנות.

יט

[ולשון רבים לעד]. פירוש: כי ממלת גדי יאמר שלשה גדיים (שמואל א', י', ג׳), ובסמוך שני גדיי עזים (בראש' כ״ז, ט'), ובלשון נקבות גדיותיך (שה״ש א׳, ח׳) ולא נאמר ממנו מגדים. [מטעם כי בשל קציר]. פירוש : בנבואת יואל (ד', י״ג) כתוב. [ולא קראו במשנה תורה]. פירוש: בפרשת ראה (דברים י״ד, כ״א). [והנה מה שהעתיקו קדמונינו]. פירוש: בחולין בפרק כל הבשר (דף קט״ו, ע״ב). [וכן ובשר בשדה טרפה (לעיל כ"ב, ל׳) דבר הכתוב על הנמצא ברוב]. פירוש: כדברי רבותינו ז"ל (במכילתא משפטים פרש' כ׳).

כ

[וראיותיו דברי חכמינו ז״ל]. פירוש: בסנהדרין בפרק חלק (דף צ"ג, ע״א) ובאיכה רבתי בפסוק חסדי יי" (ג׳, כ״ב) ובברייתא דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגליל בפרק י״ח. [והם לא אמרו רק על המלאכים המתחדשים בכל רגע]. פירוש: כי שם באיכה רבתי (ג', כ"ב) כתוב בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשה ואומרים לפניו שירה חרשה והולכין להן, ומאין הם נבראים מנהר דינור ע״כ, והנה רמזו שהם המלאכים ההוים ונפסדים ןלא המלאכים העליונים, כי עליהם כתוב ויעמידם לעד לעולם (תהלי׳ קמ״ח, ו'). [נביא אקים להם]. פירושו מפורש במקומו בפרשת שופטים (דברי' י״ח, י״ח). [גם חכמינו אמרו שכל העולם תחת כוכב אחד עומד]. פירוש: בפסחים בפרק מי שהיה טמא (דף צ״ד, ע״א ועיין גם תוספות בפרק ערבי פסחים דף קי״ח, ע״ב, ד"ה מן שמים. [וטעם כוננות (תהל' ח׳, ד') כמו נכון כסאך (תהל׳ צ״ג, ב׳)]. פירוש: כדרך ויעמידם לעד לעולם (תהל׳ קמ״ח, ו'). [ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל י״ב, ג׳)]. פירוש: הצדיקים שבבני אדם המצדיקים את הרבים יזכו להיות ככוכבים ולא כמלאכים, והנה לא יגיעו בני אדם למעלת המלאכים. [והמלאכים עומדים בכסא הכבוד]. פירוש: בספר דניאל (י', כ״א) בשלשה העולמות פירש זה שהם בעולם השני שהוא עולם הגלגלים. [והטוב כלו הרב בעבור טוב מעט מעורב ברע]. פירוש: הוא פירש זה בתחלת פירוש קהלת, וכבר הזכרתיו בבראשית בסוף סוד גן עדן (בראש׳ ג', כ״ד). [כדמות צלם למערכת העליונה]. פירוש: כי ערך השפלים אל ערך העליונים כערך הצלמים אל האדם, וכל הנמצאים למטה נמצאים למעלה בצורות שכליות נכבדות, וכבר פירש אריסטו זה הסוד היטב בספרו הנקרא תאולוגיה, ור׳ אברהם עצמו פירש אותו ברמז בפסוק הבא בסמוך שהוא אך בצלם. [וכדבריו כן הוא]. פירוש: כמו שאמר הגאון כי יש לאדם מעלה גדולה. [ואם יתהלל החכם בחכמת הספירות]. פירוש: כבר הזכיר בפרשת וארא בפסוק קח את מטך (שמות ז', ט׳) דברים דומים לאלה, וכן בפירושו בספר איוב בויוסף איוב בפסוק מבכי נהרות חבש (איוב כ״ח, י״א), ובספר המספר בסוף שער החמישי. [גם בחכמת המזלות לא הכירו חוץ מאלף ועשרים ותשעה]. פירוש: שבעת המשרתים שהם בשבעה גלגלים ולמעלה מהם בגלגל המזלות יש מן הכבוד הגדול כלומר מן השיעור הגדול ט״ו כוכבים ומהשני מ״ה ומהשלישי ר״ח ומהרביעי תע"ד ומהחמישי רי״ז ומהששי מ״ט ויש י״ד כוכבים קטנים שנראים כעננים וקראום עננים, הנה הכל אלף וכ״ט.

כא

[והנה האור איננו גוף]. פירוש: כך אמרו חכמי התולדת בספר הנפש ובספר החוש והמוחש, והנה הוא כח שלימות שבא מהנפש א, העינים ובו יקבלו צורת הדבר הנראה. [ואור הנפש צריך לאור אחר חיצוני]. פירוש: אף על פי שהעינים גוף בהיר ויש כח בעינים לראות לא יוכל לראות כל ימי היותו במקום חשך ואפלה עד שיצא למקום שיש בו ניצוץ השמש ויופיע הניצוץ ההוא על עיניו ואז יצא הכח לפעל ויראה, וזהו המשל, ויתכן שאמר למעלה והוא על השפע הבא מהעולם העליון אל הנפש, והטעם כי העין צריכה לאור הנפש, והנפש צריכה אור הכוכבים, והמלאכים הקדושים וכלם צריכים לאור השם הנכבד והנורא. [איך תראה העין צורות רבות ומשונות רגע אחד]. פירוש: כי זה בעבור היות העין גוף טהור כמעשה לבנת הספיר ויקבל האור באמצעות השמש ואז יצויירו בו צורות הדברים כדרך המים וכדרך מראות הצובאות. [ואיך יכילו השמים בגרגר הלבן]. פירוש: כי זה לא יתכן כי אם על ידי אור חיצוני שיופיע על הגרגר ההוא. [אז תחל להשכיל]. פירוש: תחל להבין סדר העולם ולדעת כי זה צריך לזה וזה לאחר וכלם אל השם ית׳ כאשר ביארתי. [והשם לבדו הוא בלא אחר]. פירוש: הוא עומד בעצמו ואיננו צריך לאחר שיאיר לו או יעזרהו. [והמלאכים הם בשם]. פירוש: הם נמצאים בכח השם ועומדים בכחו ובגבורתו ואינם עומדים בעצמם כמותו. [ואינם גוף כלל רק הכוכבים גופות להם]. פירוש: הכוכבים הם גופות למלאכים, ומזה נדע כי המלאכים הם נפשות הכוכבים המניעים אותם, ואחר שהאדם צריך לאורם הנה הם נכבדים מהאדם, הפך דברי הגאון. [על כן אמר הכתוב וירא מלאך יי׳ אל גדעון ואמר אחר כן ויאמר השם אליו (שופטים ו', י״ב)]. פירוש: אם המלאך נראה אליו היה ראוי שיאמר הכתוב וירא מלאך השם אל גדעון ויאמר אליו, כי אנחנו יודעים מדרך סברא שהמלאך הנראה אליו דבר לו ולא השם ואיך אמר ויאמר השם אליו, רק בעבור כי המלאך הוא מאור השם והולך בשליחותו ואין לו כח כי אם מכח השם על כן ידענו כי מה שיאמר המלאך השם אמרו, כי השליח יאמר בלשון שולחו, ועל כן כתוב על המלאך ויאמר השם אליו. [ובהיות הנפש מכוונת לכבוד]. פירוש: דבקה בשם ובמלאכיו. [אז תתחדש לה תמונת צורות ומראות]. פירוש: כפי כחו וכפי הדבקו בשם כך יתחדש לו במראה הנבואה גם במודגש כמשה ע״ה. [בדבר השם]. פירוש: כי אין הנבואה במקרא ולא במזל רק לטוב בעיניו יתננה. [וטעם יי׳ שמו, הוא הכבוד שקבל הכבוד, וכן טעם כי שמי בקרבו]. פירוש: ממה שפירש בספר דניאל (י', כ״א) בשלשת העולמות נראה כי הוא רומז אל המלאך המניע את הכוכב הפקיד על המחברת הגדולה כי הוא קבל כבוד וכח מהשם ונתמנה עליהם להפקיד כמלך על הצבא ותעמוד פקידתו כפי הימים שגזר השם על המערכת ההיא. ובפרשת יתרו בפסוק לא יהיה לך (שמות כ׳, ג׳) אמר שלא יאמין באומרים שמלאך הכבוד הפקיד השם על העולם. וכבד ביארתיו שם, והיה נכון גם בכאן לאמר כי רמז אל השכל הפועל לולי שהוא רמז בכאן רמז באמרו שקבל הכבוד שמשמע שקבל מה שלא היה לו תחלה, והשכל הפועל איננו כן כי תמיד מנהיג ומסדר את העולם השפל ושומר הכללים להעמידם לעולם, והנה הכתוב אומר כי המלאך הממונה נקרא שמו יי׳ בעבור כי יי׳ שלחו לעשות מה שיעשה ונתן לו כח וגבורה לעשות, ובאותו הכח עושה מה שעושה, וזה דומה למלך ששלח שר לעיר ונתן לו כתב בידו חתום בחותמו שישמעו ממנו ויעשו מצותו, ועל דרך המשל הזה כתוב כי שמי בקרבו, והטעם כי מלת שמי רומזת אל הכח הבא למלאך מהשם ית׳ והשפע שמשפיע עליו. [גם יתכן להיותו כן]. פירוש: שאין הדגש נוסף רק הוא לחסרון נו״ן ויהיה שרשו "גמר". [וזה המלאך הוא השר הגדול]. פירוש: אמר השר הגדול בה״א הידיעה בעבור כי הוא הכתוב בספר דניאל בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך (דניאל י״ב, א׳). והוא פירש שם (בדניאל י', כ״א) כי שלשה עולמות הם והעולם האמצעי הם הגלגלים ושם מיכאל וגבריאל, ובזה רמז כי הוא כוכב, ואמר עוד כי שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה [או האמצעית] ודניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך עכ״ד, ואחר ששר פרס הוא הפקיד על המחברת, מזה נלמוד כי גם שר ישראל הוא כוכב. ואל תחשדני באמרי כוכב שהיתה דעתי לאמר שהוא כוכב ממש, כי אינני אומר כן רק דעתי על המלאך הקדוש המניע את הכוכב, כי פעולות שבעת המשרתים שהם ש׳צ׳ם (שבתי, צדק, מאדים ח'נ'כ׳ל (חמה, נגה, כוכב, לבנה אינם מכח עצמם רק מכח המלאכים. המניעים אותם והעמידים אותם, והכל במאמר השם ית', ודומים לפניו כגרזן ביד החוצב בו. ונשוב לדברינו: ולפי זה נאמר כי שר ישראל הוא הפקיד על המחברת הגדולה שהיתה לפני יציאת מצרים, ואמר המלאך (דניאל י', י״ג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ור׳ אברהם פירש שם כי פירוש "אחד השרים הראשונים" כדרך היושבים ראשונה במלכות (אסתר א׳, י״ד), כלומר הגבוהים במעלה, ואנחנו יודעים כי אין בכל השבעה גבוה משבתי וממשלתו חזקה מכולם, ובספר ראשית חכמה אמר כי שבתי ממונה על היהודים, וראיה לדבריו שהם שומרים יום השבת שהוא בחלק שבתי כלומר שהם בטלים בו מכל מלאכה, להודיע שאינם צריכים ממנו עזר ואינם מבקשים שיעזרם כי הם נשענים על אלהי האלהים ית׳ שמו. ואמר עוד בספר דניאל (ז', ט׳) כי מיכאל השר הגדול הוא עתיק יומין והיה רואה אותו במראות נבואה שהיה זקן, ובבראשית חכמה פירש זה כי שבתי הוא ממונה על הזקנים ועל הדברים הקדמונים והעתיקים, ובאמרו עתיק יומין רומז על הפקידות, כלומר על היותו פקיד על המחברת הגדולה, כי שנים רבות תאריך ממשלתו בעבור כי יש שנים רבות ממחברת גדולה עד מחברת גדולה, ואמר עוד (דניאל ז', י׳) ואל תתמה בעבור אלף אלפין ישמשוניה, כלומר למלאך, כי הכל במצות השם, הלא תראה כי מיכאל נקרא השר הגדול, והנה תחתיו משרתים שהם צבא השמים, וזה רומז על היותו פקיד על מחברות המשרתים כאשר אמרתי. גם הוא פירש שם כי מה שאמר הנביא (דניאל י׳, י״ג) בא לעזרני הוא המבט הנקרא מבט אהבה, וכתוב (שם י׳, כ׳) ועתה אשיב להלחם עם שר פרס וזה מבט איבה, וכתוב (שם י', כ״א) ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם, וכן עמדי למחזיק ולמעוז לו (שם י״א, א׳), וזה החיזוק הוא מבט אהבה כי פירושו לו שב למלאך, והוא האריך שם לפרש איך בין המלאכים מלחמה ולמה היא ואין להם קנאה, ואמר שהם סודות עמוקות לא יבינם רק מי שלמד סוד התולדת וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות, וזה ראיה כי דעתו היתה על הכוכבים כאשר פירשתי. ובמדרש חזית מצאתי סמך לדבריו כי כתוב שם בפסוק צאינה וראינה (ש"ה ג', י"א) תאגי ר׳ שמעון בן יוחאי הרקיע של שלג שנאמר (יחזקאל א׳, כ״ב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, והחיות של אש שנאמר (שם א', י״ג) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש, [וכתיב (שם א', י״א) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה], מיכאל שר של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה זה [ולא זה מזיק זה], א״ר אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפילו בין מלאך שחציו שלג וחציו אש הקב״ה עושה שלום בו, אמר ר' יוחנן כתיב (איוב כ״ה, ב׳) עושה שלום במרומיו, הרקיע של מים והכוכבים של אש ואינן מזיקין זה לזה, [מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה], אמר רבי יעקב דכפר חנן כתיב (איוב כ״ה, ב') המשל ופחד עמו וגו׳ המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, עמו מהו משלימין עמי ע״כ. והנה מדבריהם מובן כי מיכאל הוא שבתי, והעד השלג שהזכירו, כי כן שבתי קר ויבש ומושל על השלג, וגבריאל הוא מאדים, והעד האש שהזכירו כי כן מאדים כתולדת האש. ומה שאמר חציו שלג וחציו אש רמז אל הכוכבים הממוצעים שהם טובים כצדק ונוגה. או רמז לכוכב הנקרא כוכב. [ולהיותו חנוך דרש הוא]. פירוש: רבותינו ז״ל דרשו כן בסנהדרין (דף ל״ח, ע״ב), וזה הדרש יש לו סוד בעבור שדבק בשם ואינני רשאי לגלות יותר.

כו

[את מספר ימיך אמלא, טעמו שהשם נתן כח לכל גוף כמה יעמוד]. פירוש: כדברי ר' עקיבא במסכת יבמות בפרק החולץ ליבמתו (דף מ״ט, ע״ב).

כח

[הצרעה, חולי בגוף]. פירוש: ורבותינו ז"ל פירשו במסכת סוטה בפרק אלו נאמרין (דף ל"ו, ע״א) שהיא עוף כדברי רש״י ושניהם נכונים.

כט

[ויאמר הגאון כי טעם "תרבה עליך" סימן הזמן שישלח הצרעה]. פירוש: בראותך שחית השדה רבה תדע כי אז הולכת הצרעה לפניך להרוג הכנענים כי חית השדה לא תשולח כי אם להיות לך לאות ולסימן. [כאשר אפרש בפסוק ובא האות והמופת]. פירוש: בפרשת ראה (דברים י"ג, ג'), גם בפרשת בהעלותך בפסוק הצאן ובקר (במדבר י״א, כ"ב) יזכיר זה.

כ״ד

א

[וזה היה אחר מעמד. הר סיני]. פירוש: ו"אחר" שהזכיר על דעת המעתיקים שהיה יום מתן תורה.

ג

[את כל דברי השם, והם אתם ראיתם כי מן השמים (שמות כ׳ כ״ב), הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ״ג, כ׳) כי מגזרה אחת הם שניהם]. פירוש: בפרשת כי תשא בפסוק מחני נא (שמות ל״ב, ל״ב) ירמוז רמז להודיע מה הם ספרי השם ושם אבאר דעתו, ומשם תבין מה הם דברי השם הנזכרים כאן, וכבר ביארתי דעתו בפסוק שולח מלאך (שמות כ״ג, כ׳) ועל כן רמז כי דברי השם והמלאך מגזרה אחת הם.

ד

[על דעת המעתיקים שהיה יום מתן תורה]. פירוש: במכילתא מסכתא דבחדש יתרו פרשה ג׳. [למספרם כמזבח אליהו] פירוש: סוד השנים עשר ידוע.

ה

[ומלת "פרים" על העולות והשלמים פירוש: כבר הודעתיך בפרשת ויגש (בראש' מ״ד, כ״ב) למה פירש כן.

י

[וטעם אלהי ישראל יוצר בראשית אשר בידו נפש כל חי, והמשכיל יבין]. ובפרשת כי תשא בפסוק ראה אתה אומר אלי (שמות ל״ג, י״ב) אמר וטעם הודיעני נא את דרכיך כי יוצר בראשית אין כח בנברא לדעתו כי אם בדרכיו, ומי שידע דרכיו ידענו כי אז יהיה כמו צורה, על כן אמר הודיעני ואחר כן ואדעך ע״כ. פירושו זה מבואר שדעתו שהוא השכל הפועל, כי אם אמר על השם הנכבד למה הוצרך לרמוז בו רמז באמרו והמשכיל יבין ודע כי קרא את השכל הפועל יוצר בראשית בעבור כי הוא ברא כל מה שיש תחת גלגל הירח ברצון השם ית', ומה שתחת גלגל הירח נקרא מעשה בראשית בעבור כי הוא המחודש בששת ימי בראשית כאשר פירש הוא בבראשית (א' ב׳) כי משה לא דבר בעולם המלאכים כי אם בעולם ההויה וההשחתה. וידוע כי נפשות כל החיים השפלים הם ביד השכל הפועל, ורבותינו ז״ל רמזו זה בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס״ב, ע״א וס״ג ע״ב) באמרם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ומלת גוף רומזת אל המציאות השפל שהוא ביד השכל הפועל כלומר נפשותם של בעלי הגוף העפרי השוכנים בארץ ולא נפשות העליונים שהם פשוטים בלי הרכבה. והכוונה שיכלה כחם כדרך כי אזלת יד, ואז יבא בן דוד, על כן רמז ר׳ אברהם אשר בידו נפש כל חי, ונקרא אלהי ישראל ולא אלהי האומות בעבור כי הוא השר הממונה על ישראל והוא המשפיע עליהם רוח נבואה בכח השם ית', ועל כן אמר משה ונפלינו אני ועמך וכו' (שמות ל״ג, ט״ז). וזה ענין הנבואה שבקש מהשם י״ת שתהיה מיוחדת לישראל ועל ידו נתנה תורתינו ועל כן היו כל משפטיה ישרים ונכוחים בשיקול הדעת, ושאר הדתות אינם כן, וכבר פירש הוא בבראשית (א' א') כי אלהים כמו מלך, על כן אמר הכתוב ויראו אל אלהי ישראל שפירושו השר המנהיגם. [וטעם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר הוא הכסא וביחזקאל (א׳, כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא]. פירוש: ידוע בדרך סברא כי החיות שהזכיר יחזקאל הם הצורות שבגלגל השמיני או הם שבעת המשרתים, וכתיב (ביחזקל א', כ״ב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורה נטוי על ראשיהם מלמעלה וזה הרקיע הוא הגלגל השמיני בעצמו, וכתיב (שם פסו, כ"ו) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא והוא הגלגל התשיעי, וכתיב (שם) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה והוא השכל הפועל. [וזה הכסא הוא הנטוי על השמים הנראים]. פירוש: אמר השמים הנראים על הגלגל השמיני כי אחר שהכוכבים אשר יש בו הם נראים לעין הנה גם הגלגל נראה בעבור כי הוא גוף כמו הם, אך התשיעי איננו נראה, ומאשר אמר וזה הכסא הנה מלת "וזה" רומזת שיש כסא אחד והוא רמז על השכל הפועל שהוא כסא השם ועליו נאמר כי שמי בקרבו (שמות כ״ג כ״א). [כי לבנת איננה מגזרת לְבָנָה היא (ויקרא י״ג, ד') כי אם מגזרת קח לך לְבֵנָה (יחזקא׳ ד׳, א׳) והעד שאמר יחזקאל (א', כ״ו) אבן]. פירוש: בפירוש שיר השירים בפסוק מעולפת ספירים (ש״ה ה', י״ד) יפרשהו.

יד

[והעד הנאמן ספר דברי הימים]. פירוש: כי שם (א ב׳. פסוק ט' — פסוק נ״ה וד׳ פסוק ט״ו) מפורש שכלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון, גם שם (פסוק י״ח — כ׳) מפורש כי בצלאל היה בן אורי בן חור בן כלב בן חצרון.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה