אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

וישמע יתרו.

ויהי בשלח.

יח

א

[יתרו בא אל משה אחר שנעשה המשכן]. פירוש: מחלוקת יש בזה במסכת עבודה זרה בתחלת פרק שני (דף כ״ד, ע״א). [שהוא לפי דעתי יתרו כאשר אפרש במקומו]. פירוש: בפרשת בהעלותך (במדבר י׳, כ״ט). [ועוד והודעתי את חקי האלהים (לקמן פסוק ט״ז) לא יתכן קודם מתן תורה]. פירוש: כי ביום ראש חדש באו לסיני כמו שמפרש, וביום השני עלה אל האלהים, והשלשה האחרים היו מתקדשים, הנה חמשה, ובששי היה מתן תורה, והנה לא היה למשה עת לשפוט את העם, ואיך אמר הכתוב ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם (פסוק י״ג). על כן הוצרך לפרש כי היה אחר מתן תורה. [ובפסוק ובראשי חדשיכם אפרש זה] פירוש: בפרשת פינחס (במדבר כ״ח, י״א). [להפריש בין מעשה עמלק למעשה יתרו]. פירוש: כי עמלק שהיה אחינו בא להשמידנו. ויתרו שהיה מבני מדין עשה טובה עם ישראל שנתן למשה עצה טובה, ובספר שמואל (ב', ט"ו, ו') מפורש ויאמר שאול אל הקני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוספך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים.

ד

[ואחר שפירשתי שאליעזר הוא הקטן]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בפסוק ויהי בדרך במלון (שמות ד', כ״ד).

ט

[ושלשת הלשונות יצאו מבית אחד]. פירוש: כבר הזכיר זה בפרשת ויצא בפסוק ויקח לו יעקב (בראש' ל', ל״ז) ושם ביארתיו, והזכיר זה בכאן בעבור כי ויחד מלשון ארמית כתרגום וישמח.

יא

[בפסוק ואמרו לי מה שמו]. פירוש: בפרשת ואלה שמות (ג', י״ג).

יט

[כבר הזכרתי בספר המאזנים]. פירוש: בשאר הנעלמים ובשער העוברים, ויותר מפורש הוא בספר צחות בשער בנין פעל כי הדרך האחד אין היו״ד נכתב בעתידים כמו אדע, אשב, ארד. והדרך השני שיהיה היו״ד נכתב ולא נקרא כמו אירש, אינק, איעצך.

כא

[שרי אלפים, יש אומרים כי כלם היו אלף ומאה וששים]. פירוש: בעבור לשון שרי אלפים חושבים אלף, ובעבור שרי מאות מאה, ובעבור שרי חמשים חמשים, ובעבור שרי עשרות עשרה, והנה עלו אלף ומאה וששים. [ואחרים אמרו שהיו שמנה ושבעים אלף ושש מאות]. פירוש: זאת דעתו כמו שיפרש. [ואחרים אמרו אחד עשר אלף ומאה ועשרה]. פירוש: לא הבנתי זה איך הוא, ויתכן שהיו שרי אלפים שש מאות, ושרי מאות ששת אלפים, ושרי חמשים שלשת אלפים, ושרי עשרות אלף וחמש מאות ועשרה, ואנכי לא ידעתי. [והאמת מה שאמרו הקדמונים]. פירוש: בסנהדרין בסוף פרק ראשון (דף י״ח, ע״א) ובברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי פר׳ י״ט. [שהיו כל השרים שמנה ושבעים אלף ושש מאות]. פירוש: כי שרי אלפים הם שש מאות, ושרי מאות הם ששת אלפים, ושרי חמשים הם שנים עשר אלף, ושרי עשרות ששים אלף.

כו

[והם אחים]. פירוש: השור״ק והחול״ם.

יט

ג

[לא עלה משה כי אם אל ההר ולא אל השמים פירוש: ורבותינו ז״ל רמזו זה במסכת שבת בפרק ר׳ עקיבא (פ״ח, ע״ב ופ"ט, ע״א) שאמרו כשעלה משה למרום, כלומר לרומו של הר, ולא אמרו לשמים.

ד

[ובמקומו אפרשנו]. פירוש: בפרשת האזינו (דברים ל״ב, י״א). [והוא הר סיני כאשר פירשתי]. פירוש: בפסוק נחית (שמות ט״ו, י״ג)

ה

[ויקח ספר הברית]. פירוש: בסוף פרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ד, ז׳). [סגלה, דבר נחמד]. פירוש: עוד יפרשהו בסוף פרשת ואתחנן (דברים ז׳, ו׳).

ח

[יחדו, כמו יחיד]. פירוש: כבר פירש אותה בפרשת לך לך בפסוק ולא יכלו לשבת יחדו (בראש׳ י״ג, ו׳).

י

[ועוד ארמוז לך עיקר גדול במקרה לילה]. פירוש: בפרשת כי תצא (דברים כ״ג, י׳), גם בפרשת אחרי מות בפסוק איש איש אל כל שאר בשרו (ויקרא י״ח, ו׳).

יב

[בעבור שאמר המהביל שתתחלף מלה במלה]. פירוש :. בסוף ספר צחות אמר כי היצחקי אמר כי והגבלת את העם תחת והגבלת את ההר.

יג

[והמעתיקים אמרו שפירוש יובל כבש]. פירוש: במסכת ראש השנה בתחלת פרק שלישי (דף כ״ו, ע״א. [ואמר המה ולא אחרים]. פירוש: עוד יפרשהו היטב בפרשת ואלה המשפטים בענין ואל משה אמר (שמות כ״ד, א׳).

טו

[והנה לא הוסיף יום]. פירוש: על דרך הפשט, וזה בעבור שדרשו במסכת שבת בפרק ר' עקיבא (דף פ״ז, ע״א) שהוסיף יום מדעתו.

טז

[ועוד אפרשנו בפסוק לא תבערו]. פירוש: בפרשת ויקהל (שמות ל״ה, ג׳).

יז

[יש אומרים כי דבור השם קדמון] פירוש: על דרך שדרשו רבותינו ז״ל במסכת שבת בפרק ר׳ עקיבא (דף פ״ח, ע״א) שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית, כלומר התנה עם הטבע שישמיע אלה הדבורים בזמן ההוא. [שהשם ברא קול]. פירוש: שידבר מעצמו ולא שהשם ידבר. [ואחר שהקול מקרה צריך לגשם נברא]. פירוש: זאת תשובה על הגאונים. [על כן אמר בבת אחת זכור ושמור]. פירוש: כמו שדרשו רבותינו ז״ל בברכות בפרק מי שמתו (דף כ׳, ע״ב) ובשבועות תחלת פרק שלישי (דף כ', ע״ב). [ודעתי תדענה בפרשת ואתחנן]. פירוש: בפסוק אתה הראת (דברים ד', ל״ה) ואחר כן בעשרת הדברים יפרש שם (דבר' ה', י״ב) טעם זכור ושמור.

יח

[כמלת בושם שהיא על שלש דרכים] פירוש: האחד ואת הבושם ואת השמן (שמות ל״ה, כ״ח), והשני וקנמן בשם (שם ל׳ כ״ג). השלישי אריתי מורי עם בשמי (שה״ש ה׳, א׳) שיאמר ממנו בלשון יחיד בשם על משקל חכם, עפר, עמל, משל, צבא, כי יאמר מהם חכמת חכמיו (ישע׳ כ״ט, י״ד), ואת עפרה (מ״ב, כ״ג, ו׳), מכל עמלי (קהלת ב׳, י'), וישא משלו (במדבר כ״ג, ז׳), כל ימי צבאי (איוב י״ד, י״ד). וחנה בא בכלם האות הראשון בשו״א עם הכנוי, כמו בשמי, והנה מן בשם יאמר בשמי, ומן בושם בשמי ומן בשם בשמי.

יט

[והאלהים עונהו בקול שהיה הוא לבדו שומעו ולא ימנענו השופר לשומעו]. פירוש: שים לבך להבין הרמז הנפלא הזה כי הקול הזה הוא קול שכלי שנראה אליו במראות הנבואה ועל כן לא יכול השופר למנוע אותו מלקבל השפע, ואם היה קול ממש איך יתכן שישמעו העם קול משה בהמשך קול השופר שהיה הולך וחזק מאוד, ועוד שהיו קולות וברקים, והמבין יבין.

כ

[לא יאמר עליה יורדת או עולה]. פירושו מפורש בבראשית בפסוק נעשה אדם (בראש' א', כ"ו). [והכתוב דבר בעבור כבוד השם]. פירושו מפורש בנח בפסוק וירד יי׳ לראות את העיר (בראש' י״א, ה׳).

כב

[הכהנים, הם הבכורים פירושו מפורש בסוף פרשת בא אל פרעה (שמות י״ג, י'). [וזה למדנו אותו מן הברית השנית שכרת עם ישראל]. פירוש: היא שכתוב בפרשת אתם נצבים לעברך בברית וגו', וכתוב שם (דבר' כ״ט, ט׳) ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך, ושם יפרש כי בסדר הזה

היו.

כ.

א

[ואני אגלה דעתי בפרשת ואתחנן]. פירוש: אחר טעם זכור ושמור וחביריהם (דברים ה׳, ט״ז).

ב

[והוא כנגד העצם הנושא התשעה המקרים]. פירוש: כבר ביארתי העצם בפרשת ואלה שמות (שמות ג', י״ג), ועוד אני מוסיף לבאר כי העצם דומה לדונג שיחוקו בו צורות רבות בחרט, וישתנו הצורות, והדונג לא ישתנה, רק דונג היה ועודנו דונג, וכן כתוב (באיוב ל"ח, י״ד) תתהפך כחומר חותם. והנה הצורות המשתנות הם מקרה על העצם. ודע כי יבאו על העצם תשעה מקרים כלליים קראום חכמי המבטא תשעה המאמרות: האחד הכמות, כלומר כמה הוא, וענינו הוא במספר ובמדה. והשני האיכות, כלומר איך הוא, והוא תכונת הגוף בצורתו ובתארו ובמראהו ובממסכו, וזה האיכות הוא בו רצה לומר בגוף. והשלישי המצטרף כמו אב ובן, גם אדון ועבד, גם אח גם גדול וקטן שנקרא כן כנגד אחרים, ובזכירת האחד יש רמז לשני. הרביעי מתי, והוא בזמן שעבר ובעתיד ובהווה. החמישי אנה, והוא מורה על המקום שהגוף שם אם הוא מקום קרוב או רחוק כנגד אחר. הששי המצב, והוא שהוא עומד או יושב או שוכב או הולך והדומה להם. השביעי הקנין, והוא הדבר שהוא לו כמו השער והקרנים והצפרנים והבגדים והדומה להם שהם לו ואינם בו. השמיני המפעל והוא שיתפעל הדבר ויתהוה ממנו דבר אחר או שיתחדש בו דבר שלא היה. התשיעי הפועל והוא אשר גרם לגוף להתפעל עד שיתחדש בו הדבר שנתחדש אחר שלא היה בו, או עד שיתהוה ממנו דבר אחר. והנה כל התשעה הם מקרים, והעצם נושא אותם כי אין מציאותם בעצמם, כי אף על פי שהם נשואים על הגוף, הם בעצמם אינם גוף, והנה הנושא את העצם נושא עמו כל תשעת המקרים. והנה מי שיאמין אמונה ישרה במי שאמר אנכי ישמר מעשות כל רע בעבור כי ידע כי אלהיו לנגד עיניו תמיד, והנה דבור אנכי כולל תשעת הדברים כאשר אמר. [וכדמות האחד בחכמת הספירות]. פירוש: חכמת הספירות הוא חכמת המספר. וכבר הזכרתי בפרשת בראשית (בראש׳ א׳, כ"ו) מה שאמר בפירוש דניאל (י׳ כ״א) בסוד שלושת העולמות, והעולם הראשון הוא האחד שהזכיר כאן, וטעמו כי כמו שהאחד סבת כל מספר והוא איננו מספר ככה דבור אנכי איננו ממספר עשרת הדברים, אבל הוא כולל את כולם כאשר ביארתי למעלה. [שחכמי יון אמרו כי לעולם הוא השם בורא]. פירוש: ותורתינו אמרה אשר ברא אלהים לעשות (בראש' ב׳, ג׳), כלומר כבר ברא הכל לעשות כל דבר בעתו, וקהלת אמר (א' ט׳) ואין כל חדש. [והנה כל העושה מלאכה בשבת מכחש בריאת בראשית]. פירוש: בעבור כי הוא מודה לחכמי יון האומרים שלא שבת רק בורא תמיד, והנה כחש בתורת משה. [וטעם לא יהיה שלא יאמין באומרים שמלאך הכבוד הפקיד השם על העולם]. פירוש : זאת דרך חכמי יון שאומרים שהשם הפקיד את השכל הפועל למשול בזה העולם, והוא המשגיח בו, אבל לא השם, ודעת תורתינו איננה כן, רק השם שלה את המלאך להנהיג העולם, ואיננו עושה מאומה רק במצות השם שמצוה עליו תמיד כפי השגחת השם בארץ. [ולא יעשה צורות להוריד כח העליונים]. פירוש: זאת דרך חכמי הודו שעושים צורות מתכת בשעות ידועות להוריד כח הכוכבים, והיא חכמה גדולה, ויש בה ספרים רבים, ואני מכיר ישמעאלים שהם חכמים בה, גם ידעתי בה מעט ללמוד ולא לעשות כי היא עבודה זרה על דרך האמת, והוא שאמר ירמיה (ז׳, י״ח) לעשות כונים למלאכת השמים. [בעבור שכל שם הוא מקרה]. פירוש: כבר ביארתי זה בפרשת ואלה שמות (ג', י״ג). [ונושאו הוא המזכירו בפה]. פירוש: במזמור מכתם לדוד שמרני אל כתוב ובל אשא שמותם על שפתי (תהל' ט״ז, ד'), ובפרשת ואלה שמות (ג', י״ג) ביארתי כי המקרה איננו עומד בעצמו כי אם על הגוף הנושא אותו. [או ברשות העצם]. פירוש: ברשותך. [ושאיננו ממינך]. פירוש: הבהמות. [וחוץ לתולדת]. פירוש: משכב זכר. [ומפסיד הזרע]. פירוש: דרך אברים.

ד

[והוא שם כלל לכל הנולדים במים וגדולם בם ]. פירוש: שנולדו בם ומתגדלים בתוכם.

ה

[גם אם היה בנו רע אפקוד עון אביו עליו]. פירוש: עוד יפרשהו בפרשת כי תשא בסוף שלש עשרה מדות (שמות ל"ד, ז׳) ובפרשת אם בחקתי בפסוק ואף בעונות אבותם (ויקרא כ"ו, ל״ט) ובפרשת כי תצא בפסוק לא יומתו (דברים כ"ד, ט״ז) ובמגלת איכה בפסוק אבותינו חטאו (איכה ה', ו׳). [ויש אומרים שיכרת הראשון, גם השני, גם השלישי]. פירוש: זה כדברי האומרים שיש לנשמות גלגול מגוף לגוף עד רביעי, והנה הוא סותר דבריהם. [ואין טעם פוקד שיחבר]. פירוש: שיחבר עון האב עם עון הבן, ובפרשת אם בחקתי אודיעך שחזר בו בכאן ממה שפירש שם (ויקרא כ״ו, ל"ט). [כי אם זכירה כמו פקדתי]. פירוש: שמואל אמר לשאול שהשם אמר פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שמואל א׳ ט״ו, ב׳). כלומר זכרתי.

ו

[וכן טעם לאלף דור]. פירוש: בסוף ואתחנן (דברים ז', ט׳). ושם אבארהו. [וטעם לאלפים, לעולם ועד]. פירוש כי השם עושה חסד עם בני אוהביו לעולם ועד. [וכן טעם לאלף דור]. פירוש: לא אלף דור ממש, כי אם עד עולמי עולמים. [והעד וחסד יי׳ מעולם ועד עולם (תהלי׳ ק״ג, י״ז). פירוש: זה ראיה על הפסוקים הנזכרים שפירושם עד עולמי עד, בעבור כי אמר מעולם ועד עולם, כי פירוש וחסד יי׳ השגחת השם, ופירוש מעולם מימי קדם כמו מעולם אתה (תהל׳ צ״ג, ב׳). ופירוש ועד עולם כמו עד אין קץ. והזכיר על יראיו ולא הזכיר על אוהביו, בעבור כי היראה היא סבת האהבה, היא חכמה וכן כתוב ראשית חכמה יראת יי׳ (תהל׳ קי״א י׳). וידוע כי הגוף ישוב להיות עפר כאשר בתחלה, ואחר שהוא כן ידענו כי המשורר לא אמר זה הפסוק על הגוף כי אם על הנשמה, כי היא נאצלה מעולם המלאכים, ועל כן דומה להם בחמשה דברים כמו שאמרו בתחלת מסכת ברכות (דף י׳, ע״א), וגם המלאכים דומים יוצרם באשר אינמו גוף ובאשר יחיו לעולם, ואחר שהם יחיו לעולם הנה גם הנשמה תחיה לעולם בעבור שדומה להם, כי אם תחכם תעמוד בסודם ותאכל מעץ החיים ותחיה כמו הם עד לאין תכלית בעבור שאיננה גוף, והנה חסד השם הוא לעולמים על יראיו בעצמם, כלומר על נפשותם. וסוף הפסוק שאמר וצדקתו לבני בנים הוא ענין אחר, ופירושו כי גם צדקת השם היא לבני בניהם של יראיו בזכות יראיו. [והוא סוד גדול ומופלא]. פירוש : ענין החסד שהשם עושה לאוהביו הוא מכוסה ונעלם ועמוק עמוק מי ימצאנו, וראוי לכסותו מן ההמון בעבור כי הוא תלוי בנשמה ולא בגוף, וההמון חושבים כי כל הטובות הכתובות בתורה הם עתידות לגוף האדם ולא לנשמה, כי חושבים כי הנשמה נבראת לעבודת הגוף, ועניני הנשמה אינם נחשבים בעיניהם למאומה, ואינם יכולין להבין זה הסוד מפני חסרון תבונתם, ויחשבו כי זה הפך התורה, ועל כן העלים אותו מהפתאים והניח פתח פתוה לאנשי לבב.

ז

[וכבר הפרישו חכמינו בין שבועת שוא לשבועת שקר]. פירוש: במסכת שבועות בפרק שלישי (דף כ״ו, ע״ב ובמשנה דלקמן דף כ״ט, ע״א) נשבע על עמוד של אבן שהוא של זהב והדומים לו זו היא שבועת שוא, אבל אם נשבע שאכל ולא אכל (עיין שם דף כ' וכ״א) זו היא שבועת שקר, וכן הדומה לזה. [והוא הסוד הכתוב בספר יצירה (פרק ד׳, משנה ב׳) והיכל הקדש מכוון באמצע]. פירוש: בפירוש ספר תהלות במזמור ק"ג שהוא לדוד ברכי נפשי בפסוק (י״ט) יי' בשמים הכין כסאו, גם בפירוש ספר ישעיה בפסוק קול שאון (ישעי׳ ס״ו, ו׳) רמז הוא כי היכל הקדש הם השמים, והשבעה הם שבעת המשרתים, וטעמו כאשר פירש אחר זה כי הוא כאלו אמר הנשבע כי כאשר אלה השבעה עומדים לעולם כן דברו אמת. ובספר האחד נראה מדבריו שהעצם הוא העיקר וסביבותיו שש פאות והנה שבעה, והוא כאלו אמר כי כאשר יעמוד כל גוף בכח אלה השבעה שהם העצם והשש הפאות ולא יתקיים הגוף בלתם כן הוא אומר אמת, וזה וזה נכון. [וחכמי הלב חייבו מיתה עליה]. פירוש: במסכת שבועות בתחלת פרק שבועת הדיינין (דף ל״ט, ע״א), והביאו ראיה ממלת לא ינקה ומפסוק ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר שכתוב בסופו וכלתו ואת עציו ואת אבניו בתרי עשר (זכריה ה', ד׳). [ואם בדרך הדרש שהיה האחד מהם כלב]. פירוש: כן דרשו במדרש תנחומא. [והכתוב אמר כי אלה המרגלים היו נערים]. פירוש: בסוף הענין כתוב ויבואו הנערים המרגלים וגו׳ (יהושע ו', כ״ג). [והנה משה נביא הנביאים בעת התעסקו ישראל לנצל את מצרים וכו']. פירוש: וכן אמרו רבותינו ז״ל במסכת סוטה סוף פרק ראשון (דף י״ג, ע״א) ועוד יזכור זה בפרשת כי תשא בפסוק קום עשה לנו (שמות ל״ב, א'). [נשבע להרע ולא ימיר (תהל' ט"ו, ד׳)]. פירוש: וכל שכן אם נשבע להיטיב שאין ראוי שימיר. [וכן אמר לו שהשביעו בשם]. פירוש: דוד אמר לשלמה בנו כי שמעי בן גרא ירד לקראתו אל הירדן לרדפו ואמר לו עוד ואשבע לו ביי' לאמר אם אמתך בחרב (מלכים א' ב', ח׳).

ח.

[ודברי קדמונינו ז״ל זכרהו על היין]. פירוש: בפסחים בפרק אחרון (דף ק״י, ע״א).

יא.

[פירשתיו בפסוק(?) ויכלו]. פירוש: בפרשת בראשית (ב', ג').

יב.

[ודרך כבוד האבות פירשוה מעתיקי התורה]. פירוש: במסכת קדושין בפרק ראשון (דף ל' עד דף ל״ב). [וטעם למען יאריכון שב אל האבות]. פירוש: שהם יאריכו ימי הבן, כלומר שלא יהרגוהו רק יגדלוהו, או שלא יביאוהו לבית דין לאמר שהוא בן סורר ומורה, או שיתפללו לשם שיאריך ימיו. [כטעם יראת יי׳ תוסיף ימים (משלי י', כ״ז)]. פירוש: כי על הרוב ידבר ולא על אותו שהזכירו רבותינו ז״ל בקדושין בסוף פרק ראשון (דף ל״ט, ע״ב שקיים מצות כבוד אב ושלח תשלח (דברים כ״ב, ז׳) ונפל מהאילן ומת, כי לא דברה תורה על הכל כי אם על הרוב, וכן יפרש בפרשת כי תשא בפסוק ונקה לא ינקה (שמות ל"ד ז'), גם באותו מעשה פירושו כי סולם רעוע היה. [ומה יקר דבר חכמינו]. פירוש: בקדושין בסוף פרק ראשון. [שהביאו ראיה מהדם]. פירוש: כי אריכות ימים על כבוד אב הוא להרגיל נפשו במדות טובות לשלם גמול לאשר הטוב לו, ובזה ינצל ממיתה משונה, כמו שאיסור אכילת דם הוא להרחיק נפשו מהאכזריות ולהרגיל נפשו להיות רחמן, ומתוך זה יתרחק מהרוג נפשות וינצל ממיתה משונה. (

יד

[והגאון הזכיר מעלות הניאוף שהם שמונה]. פירוש: מפורשות למטה בפרשת אחרי מות בפסוק ומזרעך (ויקרא י״ח, כ״א). (

טז.

[והנה מלת תענה יוצאה]. פירוש: תגרום לאחרים שיעידו.

יז

[ודבור לא תחמוד עוד אפרשנו]. פירוש: בפרשת ואתחנן (דברים ה', י״ח).

יח.

[רבים כמוהו הראיתיך]. פירוש: בפרשת ויהי מקץ בפסוק וירא יעקב כי יש שבר (בראש׳ מ״ב, א׳) ובסוף פרשת ואלה שמות (שמות ה׳, כ״א).

כ

[מלת "לבעבור" בשנים משרתים]. פירושו מפורש בפרשת לך לך בפסוק אמרי נא (בראשית י״ב, י"ג). [למבראשונה]. פירוש: פסוק הוא בדברי הימים בדברי דוד (ד״ה א׳ ט״ו, י״ג).

כא

[ובפרשת ואתחנן יתברר לך זה הסוד]. פירוש: בפסוק אתה הראת לדעת (דברי׳ ד׳, ל"ה).

כב

[וכבר פירשתי לך למה יקרא השם היושבי בשמים] פירוש: בפרשת נח בפסוק וירא יי׳ לראות את העיר (בראש׳ י״א, ה׳). (.

כג

[וטעם לא תעשו לכם אחר אתי] פירוש: מלת אחר כמו אחר הדברים האלה, ופירושו כי אחר שהזכיר מלת לא תעשון אתי למה שב להזכיר לא תעשו לכם. (.

כד

[וכבודי ידור עמכם ולא יזוז על תנאי שתזבחו זבחים לי]. פירוש: שים לבך לראות איך רמז כי שכון השם בקרבנו תלוי בקרבנות, ובפרשת ויקחו לי (שמות כ״ה, ז׳) גם בתחלת ויקרא (א׳, א׳) ירמוז בו רמזים, ושם אבארם בע״ה. (

כה

[כטעם ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות ל"ג, י"א)]. פירוש: מפורש בפרשת וישב בפסוק לא נכנו נפש (בראש׳ ל״ז, כ״א). [אפרשנו בפרשת צו את אהרן]. פירוש : בפסוק והנותר (ויקרא ז', י״ז)

כו.

[אחד מן הצדוקין פירש "במעלת" מגזרת ומעלה מעל (ויקרא ה׳, כ״א)]. פירוש: בן זיטא הוא שפירש כן. [והוא על משקל "נעל"] פירוש: היה יכול לאמר שהוא על משקל "נער" או "שער", אך אמר על משקל "נעל" בדרך בזיון על בן זיטא, כדרך שהישמעאלים יקראו לאדם מנעל בדרך בזיון, ועל כן אמר אחר זה ומשפחתו ומחברתו ונעלות בלות (יהושע ט', ה׳) וכן בלשון ישמעאל זרבול מקטע. [ושורש תובן תבן]. פירוש: זאת תשובה על הצדוקים. [על כן קומת מזבח העולה שלש אמות]. פירוש: כקומת האדם או פחות כדי שהעומד למעלה לא יראו ערותו העומדים למטה. [כבר העתיקו חכמינו צורת הכבש]. פירוש: במסכת מדות פרק שלישי (מ״ג, דף ל״ו ע״א) ובמסכת זבחים פרק קדשי קדשים בגמרא (דף ס"ב, ע״ב).

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה