צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ויהי בשלח.
יג
יז
[והם לא ראו מלחמה וכו']. פירוש: זה הוא טעם למה ינחם העם. וראיה לזה כי אף על פי שלא ראו מלחמה אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במד' י״ד, ד'). [והיו עבדים תחת יד אחרים]. פירוש: על כן לא היו להם לב להלחם וכל שכן באדוניהם.
יח
[כי הוא ים מזרחי כנגד מצרים]. פירוש: כאשר פירש בפרשת בא אל פרעה בפסוק ויהפוך יי׳ רוח ים (שמות י', י״ט). [וגם ספרד גדול ממנו]. פירוש: ים ספרד הוא הים הבא מספרד עד עכו ויפו, והוא גדול מים סוף. [ודרש שעלו אחד מחמש מאות]. פירוש: במכילתא מסכתא דויהי בשלח, פרשה א׳, דרשוהו. [דברי יחיד הוא]. פירוש: דברי ר׳...... [ועליו מחלוקת, ואיננו קבלה]. פירוש: רק דורש הפסוק מדרך הסברא, ואלו היה קבלה לא היה עליו מחלוקת. [איך יתכן מחמשים וחמשה זכרים]. פירוש: כי שבעים נפש ירדו, והוא יפרש אחר זה כי לא חשבו יעקב ובניו, כי לא הולידו עוד חוץ מלוי שהוליד את יוכבד, גם לא חשבו דינה וסרח, והנה נשארו נ"ה זכרים ראוים להוליד. [כי הנה יעקב לבדו הוליד בארבעים שנה ושש שנים ס״ט בנים ובני בנים]. פירוש: כבר פירש בפרשת וישב (בראש׳ ל״ז, ג׳) כי בן תשעים ואחת היה כשהוליד את יוסף, וידוע הוא כי נולד בסוף י״ד שנים מעת שבא יעקב לחרן, ובשנה השמינית נולד ראובן, ובתחלתה היה יעקב בן פ״ד שנים, ומאז עד שבא יעקב מצרימה הם מ״ו שנים, כי אז היה יעקב בן ק״ל שנים. והס"ט בנים הם הכתובים בפרשת ויגש (בראש׳ מ״ו). כי לא חסר ממספר השבעים כי אם יעקב לבדו. [ועל זה המספר יכפלו עד שיהיו כפלי כפלים מהמספר הכתוב]. פירוש: כל אחד מן חמשה וחמשים זכרים יוליד במ״ו שנה ס"ט בנים. והנה נ״ה פעמים ס״ט עולין ג׳ אלפים ותשצ״ה, ואלה יולידו כל אהד נ״ה במ״ו שנים אחרות, והנה נכפול אלה על נ״ה, עולים מאתים אלף וח׳ אלפים ותשכ"ה עד צ"ב שנים, ואלה יולידו כל אחד נ״ה במ״ו שנים והם יעלו י״א אלפי אלפים ותע״ט אלף ותתע״ה עד קל״ח שנים, ואלה יולידו כל אחד נ״ה במ״ו שנים, והנה יעלה תרל״א אלפי אלפים ושצ״ג אלף וקכ״ה עד קפ״ד שנים ועדיין לא נגמרו ר״י שנים. [גם אנחנו השיבונו תנו לנו שלשה עשר זכרים]. פירוש: בעבור שלקח יעקב ד' נשים על כן הוליד נ״ה זכרים במ״ו שנים ואלו נשא כל אחד מהם כן היינו אומרים שיוליד כל אחד מהם נ״ה אחרים, ובעבור כי לא נשא כי אם אחת אחת, על כן ראוי שיוליד כל אחד מהנ"ה רביעית נ״ה, והם י״ג, על כן אמר תנו לנו י״ג בנים. [והנה יהיו יותר משבע מאות]. פירוש: כי נ״ה פעמים י״ג עולים תשי״ה. [ובסוף תשעים ושנים יהיו ט' אלפים ושלש מאות]. פירוש: ה' יחסרו מהם ולא חשש על הפרטים, כי כשנכפול אלה על י״ג יעלו ט' אלפים ורצ"ה. [ובסוף קל״ח יהיו יותר ממאת אלף]. פירוש: אלה י״ג פעמים יעלו ק״כ אלף ותתל״ה. [ובסוף קפ"ד יותר מאלף אלפים ות"ק אלף]. פירוש: אלה י״ג פעמים יעלו אלף אלפים ותק״ע אלף ותתנ"ה. [גם יתנו לנו עשרה במ״ו שנים ויספיקו]. פירוש: כי נ״ה פעמים עשרה הם תק"ן ועד צ״ב שנים יהיו אלה עשרה פעמים, והנה יעלו ה׳ אלפים ת"ק, ועד קל״ח שנים יעלו עשרה פעמים שהם נ״ה אלף, ועד קפ״ד שנים יעלו אלה עשרה פעמים שהם תק״ן אלף, והנם קרובים לששים רבוא, ועדיין לא הגיעו ר״י שנים. [ועוד כי הכתוב אומר על מכות ערוב ושמתי פדת (שמות ח׳ י״ט]. פירוש: זה תשובה על הדרש שהזכיר למעלה.
יט
[וטעם ויקח אשה בפרשת וישמע יתרו]. פירוש: בפסוק לא תשא (שמות כ׳, ז') גם יזכירהו עוד בפרשת כי תשא בפסוק קום עשה לנו (שמות ל״ב, א׳).
כא
[וכן כתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ', ט״ז). פירוש: מלאך ממש ולא אמר על משה כדברי המורה (חלק א', פרק ט״ו, וחלק ב', פרק ו׳ ומ״ב.. [וכן וה' הולך לפניהם יומם הוא המלאך פירוש: המלאך הוא ההולך לפניהם ולא השם. [ונאמר על השם כי הוא שלוחו]. פירוש: על הליכת המלאך אמר הכתוב שהשם הולך לפניהם בעבור כי המלאך לא הלך מעצמו רק במצות השם, ואחר שהשם שלחו ללכת לפניהם יחשב כאלו השם הולך בלכת המלאך שהוא שלוחו. [והשלם להנחותם בהדרך]. פירוש: פסוק הוא בספר עזרא (נחמי׳ ט׳, י״ט). [ויש בקדמונים שאמרו ששבעה עננים היו]. פירוש: רבותינו ז״ל דרשו כן (במכילתא מסכתא דויהי בשלח, פרשה א׳). אבל הוא לא אמר עליהם כי אם על הבאים אחריהם שפירשו ככה בדרך הפשט.
כב
[ואלה העננים אם הם שנים וכו']. פירוש: כי אחר כן לא נזכר בכתוב יותר מענן אחד שהיה על המשכן תמיד ולא פסק. [וזה טעם ויסע משה את ישראל מים סוף (שמות ט״ו, כ״ב) במצות השם עד המסע החמישי שהוא מדבר סיני]. פירוש: בעבור כי העננים הנוסעים לפניהם נפסקו בים סוף, על כן הסיעם משה משם בעל כרחן. כי לא היו חפצים לנסוע כי אם על פי הענן כבראשונה, והנה אז נסעו על
כרחן משם עד מדבר סיני ה׳ מסעות. [עד המסע החמישי שהוא מדבר סיני]. פירוש: בפרשת אלה מסעי (במדב׳ ל״ג, י״א) כתוב שנסעו מים סוף למדבר סין, לדפקה (י"ב). לאלוש (י"ג), לרפידים (י״ד). למדבר סיני (ט״ו).
יד
ב
[נכחו. שבור]. פירוש: שהנון בחירי״ק.
ה
[כי ברח העם, כבר פירשתיו]. פירוש: בפרשת בא אל פרעה בפסוק כה אמר יי׳ כחצות הלילה (שמות י״א, ד')
ז
[ושלישים. כבר פירשתיו]. פירוש: בפרשת ויהי מקץ בפסוק וירכב אותו (בראש׳ מ״א, מ״ג).
ח
[ואם כן יאמרו לנו למה אמר השם ובאת מאחריהם]. פירוש: לא הזכיר הפסוק ככתבו, רק הזכיר מה שהוצרך ממנו. ובספר שמואל כתוב ויוסיפו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים, וישאל דוד ביי׳ ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים, ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יי׳ לפניך להכות במחנה פלשתים (ש״ב, ה׳, כ״ב—כ״ד), ובספר דברי הימים כתוב את קול הצעדה (ד״ה א׳, י״ד, ט״ו). [והוא יכול להראות גבורתו]. פירוש: אחר כי מלא כל הארץ כבודו והוא יכול להושיע בכל מקום למה אמר לדוד שיבא ממול בכאים וכן לישראל וישובו, ולמה בשמעך את קול הצעדה. [והוא סוד גדול]. פירוש: יתכן שהצעדה הוא רמז לתנועת הכוכבים, והקול הוא רמז למשטרם שהוא המשפט היוצא ממערכתם על יושבי הארץ כאשר ביארתי בפרשת חיי שרה בסוד בת פלוני לפלוני (בראש' כ״ד, ג'). ומי שיש לו לב יבין זה ממה שדרשו רבותינו ז״ל על זה במדרש תלים במזמור אורי וישעי (כ״ז), כי דוד שאל באורים ותומים, ומי שיבין מה שרמז ר״א בסוד אורים ותומים יבין זה. גם דרשו אז תחרץ כמו אם חרוצים ימיו (איוב י״ד, ה׳), וכמו כן משפטיך אתה חרצת (מ״א, כ',) מ׳), והטעם חיתוך המשפט העליון, וממול בכאים דרשו על האילנות והם הכוכבים הקבועים בגלגל כאשר ביארתי בבראשית בסוד גן עדן (בראש׳ ג', כ״ד), ורמזו זה בעבור כי המקום גורם כפי כח העליון אשר על ראשו, ואמר הסב אל אחריהם, יתכן שרמז אל הפאה שהיה שם הפקיד על המערכת, ומזה תבין וישבו ויחנו (לעיל פסוק ב׳).
ט
[כל סוס רכב פרעה, פירושו ככתוב בספר מלכים (מ״א, י", כ״ט)]. פירוש: כבר ביארתיו בפרשת ויהי מקץ (בראש׳ מ״א, מ״ג).
י
[וכן כאשר הקריב]. פירוש: בפרשת לך לך (בראש׳ י״ב, י״א), ושם פירש אותו היטב.
יא
[כי דברים רבים ידענום מאחריתם]. פירוש: כמו הוא אשר דבר יי׳ שבתון שבת קדש (שמות ט"ז, כ״ג), גם הוא אשר דבר יי׳ לאמר בקרובי אקדש (ויקרא י', ג׳). גם כן בדדך אשר אמר יי׳ לא תשוב בדרך הזה עוד (דבר׳ י״ז, ט״ז). ורבים כן.
כ
[ויאר את הלילה. כמשפט כל הלילות לישראל]. פירוש: זה כנגד ר׳ מרינוס שפירש כי ויאר את הלילה ויחשיך, ואמר כי כמוהו ולילה אור בעדני (תהל׳ קל"ט, י״א). ובדברי רבותינו ז"ל אור לארבעה עשר בפסחים ושם (דף ב׳, ע״א) פירשו כי לישנא מעליא הוא.
כד
[על דעתי שלש אשמורות הם בלילה]. פירוש: בתחלת מסכת ברכות (דף ג׳, ע״א וע"ב) יש מחלוקת כי ר׳ אליעזר ור׳ נתן סוברים כן, ורבי סובר ארבע משמרות, והוצרך ר׳ אברהם לאמר "על דעתי", בעבור כי דעתו כנגד רבי שהלכה כדבריו בכל מקום חוץ מהידועים, והנה לפי זה יש בכל משמרת ארבע שעות, והם מהלך שני מזלות בתנועת הגלגל היומית. וזה בעבור כי בתחלת השעה החמישית יחל מזל שתולדתו דומה במקצת למזל שהיה בתחלת השעה הראשונה. [ויהם מהפעלים השניים הנראים]. פירוש: ושרשו הו״ם.
כה
[והנכון להיותו כמשמעו הסיר]. פירוש: וכן פירש בספר מאזנים בשער הנפתחים שהוא פעל יוצא מבנין הפעיל (מן הסיר. והיה ראוי להפתח הסמ״ך בפתח קטן.
כז
[וכן לפנות ערב]. פירוש: בפרשת כי תצא (דבר׳ כ"ג י״ב) ושם יפרשם. [וכן וככה יהיה נעור ורק]. פירוש: בספר עזרא (נחמיה ה', י״ג). [והוא מהבנין הכבד]. פירוש: וינער הוא מהכבד הדגוש.
כח
[והאומר שפרעה נמלט]. פירוש: כבר הזכיר זה בפרשת ויהי מקץ בפסוק פרעה קצף (בראש׳ מ״א, י') ובפרשת וארא בפסוק ולמען ספר שמי בכל הארץ (שמות ט׳, ט״ז). [בעבור עד]. פירוש: בעבור שכתוב לא נשאר בהם עד אחד. [והנה אין שם עד]. פירוש: בפסוק שאמר אסף (תהל׳ ק״ו, י״א) אין שם מלת עד.
טו
א
[אז ישיר משה, עתיד תחת עבר]. פירוש: בעבור כי דרש רבי מאיר בסנהדרין בפרק חלק (דף צ״א, ע״ב) שמכאן ראיה לתחיית המתים.
ג
[ופירוש איש כמו בעל]. פירוש: כבר פירש אותו בפרשת לך לך בפסוק ויתן איש בתרו (בראש׳ ט״ו, י'), ועוד יזכירנו בפרשת תרומה ביריעות (שמות כ״ו, ג׳). [כל דבר שיש לו עצם יקרא איש]. פירוש: כבר ביארתי בפרשת ואלה שמות (ג׳, י״ג) שאמר שהעצם הוא הגוף, ואחר שכל בעל עצם יקרא איש, והעצם הוא גוף, הנה זה לאות שכל איש גוף, וידענו כי השם ית׳ איננו גוף, והכתוב קראו איש בעבור כי דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומעים. [וטעם יי׳ שמו תמצאנו בפסוק כי שמי בקרבו]. פירוש: בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״ג, כ״א).
ד
[וחילו, פירשתיו]. פירוש: למעלה בפסוק ופרשיו וחילו (שמות י״ד, ט׳).
ח
[נוזלים, תאר המים]. פירוש: ולא אמר על פרעה וחילו. ופירושו כי המים שהם נוזלים ויורדים תמיד נצבו אז כמו נד.
י
[כי שני נשפים הם]. פירוש: כן אמרו רבותינו ז״ל בתחלת מסכת ברכות (דף ג', ע״ב).
יא
[המלאכים המגיעים] פירוש: שיניעו הגלגלים. [וזה הסוד רמוז בפרשת ואלה שמות]. פירוש: בסוד השם (שמות ג׳, י״ג) במה שאמר יתרו עתה ידעתי, גם במי בשחק יערוך ליי׳ (תהל׳ פ״ט, ז') ושם ביארתיו.
יב
[כי כל דברי מטה דבקים בדברי מעלה וזה טעם ימינך]. פירוש: שים לבך להבין איך רמז כי דברי מטה תלויים בעליונים, ופירושו זה: כי כשנתמלאת סאתם יצאה גזירה עליונה מלפני השם ובלעתם הארץ.
יג
[וכבר הזכרתי למה ידברו הנביאים עבר תחת עתיד]. פירוש: בפסוק אז ישיר (שמות ט״ו, א').
טז
[וכמוהו תנה את נשי ואת ילדי]. פירוש: כבר פירש אותו במקומו בפרשת ויצא (בראש׳ ל׳, כ״ו), ובפרשת וירא אליו בפסוק ואמהותיו וילדו (בראש׳ כ', י״ז) ושם ביארתיו.
יז
[והנה זה פירוש פעלת כאשר פירשתי]. פירוש: בתחלת זה הפסוק.
יח
[וטעם לעולם ועד על דעת חכם גדול ספרדי לנעלם ולנראה]. פירוש: מלת לעולם על דעת החכם ההוא מגזרת ונעלמה (איוב כ״ח, כ״א, גם מלת ועד מגזרת בית ועד לחכמים במסכת אבות (א׳, ד׳), והוצרך החכם ההוא לפרש כן בעבור כי בתחלה דבר משה עם השם לנכח באמרו "כוננו ידיך: (פסוק י״ז) וזה הוא הנראה שהזכיר, ובעבור כי כתוב אחריו "ימלוך" בכינוי היו"ד לנסתר על כן אמר כי הוא לנעלם. והטעם שהשם ימלוך בנעלם ממנו ובנגלה אלינו, ואולי היה דעתו כי השם ימלוך על העולם הנעלם שהוא עולם השכל, ועל העולם הנראה כלומר זה שאנחנו בו, אבל דעת ר׳ אברהם שלא נמצא עולם במקרא כי אם מלשון תמידות כמי שיפרש בפרשת..... ובקצת ספרים במקום "לנעלם ולנראה" כתיב "לעולם ולנראה", ולפי דעתי שהוא טעות, כי אין טעם לאלה המלות. [ובעבור היות הטעם באות הראשון כמו לחם ויין (בראש׳ י״ד, י״ח) נקמץ הו"ו]. פירוש: יש ספרים שכתוב בהם "נפתח הו״ו, וטעות הוא, והעד שהזכיר לחם ויין, כי ר׳ אברהם לא יטעה בזה, שזה הטעם שהביא הוא מדקדוק הנקודות. [ובעבור היותו סוף פסוק היה העי״ן פתוח בפתח קטן]. פירוש: גם בספרים ההם כתוב שהיה "העי״ן קמו״ץ בקמ״ץ קטן", וטעות הוא, כי הנה מהפתח הקטן מביא ראיה לפירושו, כי דעתו שהוא במקום פתח גדול כאשר תראה שאמר אחר זה שהיה זה בפתח קטן בעבור שהוא סוף פסוק, ואלו היה בקמ״ץ קטן אז היה פירושו טעות והיה האמת כדברי האומרים שהוא כמו היודע ועד (ירמי' כ״ט, כ״ג) כאשר הזכיר למעלה.
כ
[גם היתה גדולה כאשר פירשתי]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בפסוק וילך איש (שמות ב׳, א׳) אמר ידענו כי אהרן גדול ממשה בשנים, ולא הזכירו הכתוב, כי לא אירע בו כלום כאשר אירע למשה בנעוריו, ופירוש דבריו כי גם מרים היתה גדולה ממשה ולא הזכירה הכתוב כאשר לא הזכיר את אהרן.
כא
[ובמקומו אפרשנו]. פירוש: בתחלת והיה כי תבא (דבר' כ״ג ה').
כב
[ויסע משה, כבר פירשתיו]. פירוש: בזאת הפרשה בפסוק לא ימיש (שמות י״ג, כ"ב), גם בספר יסוד מורא בשער רביעי. [ושמרת כל חקיו, שבהם נהג העולם]. פירושו מבואר בפרשת תולדות יצחק בפסוק וישמור משמרתי (בראש' כ״ו, ה׳). [וכן מעשה אלישע במלח (מ״ב, ב', כ״א). פירוש: עוד יפרשהו בפרשת זאת חקת בפסוק קח את המטה (במדבר כ', ח׳)
כז
[גם כן העתיקו קדמונינו]. פירוש: בסדר עולם בפרק ששי.
טז
ד
[וכמוהו ויסעו כל עדת וגו']. פירוש: בסוף הפרשה (שמות י״ז, א'). [לכן בעבור שלא אירע וכו']. פירוש: "לכן" כמו אך, וכן הוא בכל דבריו, וכן בלשון ישמעאל.
ה
[ומזה הכתוב למדנו כי יציאת מצרים היתה יום חמישי או ששי]. פירוש: בסדר עולם בפרק ששי ובמסכת שבת פרק ר׳ עקיבא (דף פ״ו, ע״ב) אמרו כי היה יום חמישי והוא ראשון של פסח. [ואמר ביום הששי (פסוק ה')]. פירוש: שהוא ששי לירידת המן, ובעבור כי לקטו בו משנה הנה זה לאות שגם הוא ששי לימי השבועה, ואחר שהמן ירד במחרת ביאתם, והיה ביום ראשון מהשבוע, וזה לאות שבאו בשבת, וזה היה ביום ט״ו לחדש אייר, וכן פירשו בפרק ר' עקיבא (שבת דף פ״ז, ע"ב). ואחר שיום ט״ו היה שבת הנה גם ראש חדש היה שבת, והנה היה ראש חדש ניסן ביום ו' אם היה ניסן חסר, אבל אם היה מלא היה ראש הדש יום ה', ורבותינו קבלו כי היה יום ה׳ כאשר הזכרתי. [ובדרש שבזכות משה בא המן וכו']. פירוש.......... [ל״ז יום אחרי מות משה]. פירוש: שלושים ימי בכי אבל משה ושבעת ימים אחר כן עד מחרת הפסח. וידוע כי בשבעה באדר מת משה, ואדר היה חסר, והנה עד שמונה בניסן הם שלושים יום והם עברו את הירדן בעשור. והנה ח' ימים גם ז' עולין ט״ו. ויום ט"ו היה פסח. וכתיב ויעשו את הפסח וגו' (יהושע ה', י') וישבת המן ממחרת וגו' (שם ה', י״ב). [ודרך הבאר אין לה סמך בכתוב ודרש יחיד הוא]. פירוש:. [ועוד אפרש זה בפסוק ודברתם אל הסלע]. פירוש: בפרשת זאת חקת (במדבר כ', ח׳).
ז
[וזה פועל יוצא לשנים פעולים]. פירוש: הגלגל שיתרעמו אחרים עלינו.
י
[וזה כתוב בפרשת כי תשא]. פירוש: בפסוק ומשה יקח את האהל (שמות ל״ג, ז').
יג
[שמפאת הים היא עולה]. פירוש: כי הים עמוק כנגד הארץ. [דק מחוספס, יש אומרים שפירושו עגול]. פירוש: במסכת יומא בתחלת פרק אחרון (דף ע״ה, ע״א) דרשו כן.
כ
[וכבר הראיתיך רבים כן]. פירוש: בבראשית (ב', ז׳: ויצר וכבר יצר; ז', כ״א: ויגוע וכבר גוע) וזולתה.
כט
[וכל זה מפורש בתלמוד]. פירוש: במסכת שבת (במקומות נבדלים.
לא
[מגזרת גידין מררין]. פירוש: בסליחת מחי ומסי כתוב, ודלית גידין דגוש, והוא תרגום של הנני מאכילם את העם הזה לענה (ירמיה ט', י״ד), ומלת מררין תאר על גידין מלשון מרירות.
יז
ט
[מחר דבק עם הלחם ועם אנכי נצב]. פירוש: בפרשת ויגש בפסוק ועזב את אביו (בראש׳ מ״ד, כ"ב) ביארתי למה פירש כן הנה. [והוא הצור שהכה]. פירוש: הכתוב בפרשת זאת חקת (במדבר כ', ח׳-י״א).
יב
[אמונה, שם מקום שם התאר]. פירוש: היה ראוי ותהיינה ידיו נאמנות שהוא שם תאר ובאה במקומו מלת אמונה שהוא שם דבר. [והעד שהוא כנגד כי גמר חסיד]. פירוש: פסוק הוא בספר תהלות בתחלת מזמור הושיעה יי׳ כי גמר חסיד כי פסו אמינים מבני אדם (תהל׳ י״ב, ב׳).
טו
[וקרא שם המזבח יי' נסי בעבור שהראה השם נס במקום רפידים]. פירוש: זה וחביריו כלם נדרשים במדרש תלים במזמור כ"ב, ובאיכה רבתי בפסוק על אלה אני בוכיה (איכה א׳, ט״ז) ובבבא בתרא פרק המוכר את הספינה (דף ע״ג, ע״א, וכול'). [והגאון אמר שהוא ויקרא שמו השם]. פירוש: בכל אלה שמזכיר היה דעת הגאון כי השם הוא הקורא ולא הנקרא.