אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

בא אל פרעה.

וארא.

י

א

[שיתי בחסרון ה״א]. פירוש: שהיה ראוי להיות השיתי. ואז יהיה כמו שומי]. פירוש: מהבנין הקל. ואיננו חסר ה״א. וכן דעת המדקדקים. [בעבור שמצאנו ישום אלם (לעיל ד', י״א) גם ישים]. פירוש: על כן נוכל לומר ששניהם הם מהקל, ומצאנו שיתי ולא שותי. ועל כן הוא יותר נכון לומר שהוא מבנין הפעיל.

ב

[התעללתי. על דרך דבור בו אדם]. פירוש: היה ראוי להיות עללתי מהבנין הכבד הדגוש או עוללתי מהבנין המרובע, כי מבנין התפעל לא יתכן להאמר על השם יתברך בדרך הפשט, בעבור כי בנין התפעל הוא שמתפעל בעצמו, וידוע כי ההתפעלת הוא מקרה. כי הוא אחד מתשעת המקרים המשיגים את העצם כאשר אבאר בפרשת יתרו בעשרת הדברים, והשם יתברך לא ישיגהו מקרה, ועל כן אמר כי הוא על דרך דבור בן אדם להבין השומעים, כי פירושו התנקמתי, כלומר לקחתי נקמתי מהם בידי וזה כמי שמשנה מנהגו ומדותיו הטובות ולובש כלי מלחמה להנקם מאויביו, וזה הוא ההתפעלות. [בענין הנגעים]. פירוש: זה הוא השנוי, כי דרך העפר להצמיח להם חיי הגוף ועתה נשתנה ושב כמו סם מזיק כמו שמפרש בפרשת וארא בפסוק פיח כבשן (שמות ט׳, ח׳). [והם הכנים והשחין]. פירוש: ששניהם היו מן העפר, והם לבדם נגעים בגוף. [ואת אותותי, הם הנשארים]. פירוש: הם נקראים אותות ולא נגעים, כי אינם בגוף ממש כמו השנים שהזכיר.

יב

[נטה ידך על ארץ מצרים בארבה, בדבר הארבה ואם כמשמעו יש לו סוד]. פירוש: בעבור כי ר' משה הכהן פירש כי משה שם במטה צורות ארבה כדי למשוך בו כח העליונים להביא ארבה על מצרים, ולפי

דבריו צריך להיות בשעה ידועה מחכמת המזלות. על כן אמר ר' אברהם כי אם הפירוש הוא כן אין ראוי לגלותו בעבור שלא יחשבו הרואים שזה בכח המזל ולא במאמר השם ית׳.

יט

[והנה ים סוף מזרח מצרים]. פירוש: כי הנה התקיעם לים סוף ברוח ים שהוא הפך רוח הקדים, וכבר פירש קדים בפרשת ויהי מקץ בפסוק שדופות קדים (בראש׳ מ״א, ו').

כו

[עד הר סיני כאשר פירשתי]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בפסוק ויאמר כי אהיה עמך (שמות ג', י"ב).

כט

[או פעם אחרת כאשר פירשתי]. פירוש: בתולדות נח בפסוק וירח י״י (בראש׳ ח׳, כ"א).

יא

א

[וכן ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות ל״ג, י״א). פירוש: בפרשת וישב יעקב בפסוק לא נכנו נפש (בראש׳ ל״ז, כ"א) פירש כי טעמו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער.

ב

[דבר נא כמו עתה]. פירוש: עוד יפרשהו בזאת הפרשה בפסוק אל תאכלו ממנו נא (שמות י"ב, ט,), ופירושו כן בעבור שדרשו רבותינו ז״ל בברכות פרק ראשון (דף ט׳, ע"א) שהוא לשון בקשה.

ד

[שלא גלו הסוד]. פירוש: כן כתוב בפרקי ר׳ אליעזר בפרק מ״ז. [וחכמת השם נשגבה מדעתנו]. פירוש: כי הוא אמר למשה ואנכי אהיה עם פיך (שמות ד', י״ב). ועל כן הורהו שיאמר ד דבר שיטעה פרעה להבין שישובו ולא ישקר משה. [אני יוצא, על דרך השליח]. פירוש: דעתו כי מלאך השם יוצא בתוך מצרים ולא השם בכבודו כדעת ההגדה, ומה שאמר השם אני יוצא אין משמעו אני בעצמי רק פירושו המלאך היוצא מאתי במצותי תחשב יציאתו כאלו אני יצאתי, והנה אמר השם כלשון שלוחו והפך זה ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי כאשר פירש בפרשת ואלה שמות (ג', ז׳)

ו

[אשר לאשבר כמוהו]. פירוש: הוצרך לפרש כן בעבור אשר כמוהו לשון זכר ולא נחיתה לשון נקבה.

ז

[האות הדומה לזה שיחרץ בלשונו]. פירוש: אף על פי שהוכו כל בכורי מצרים שדומה כאלו הם נשוכי כלב אף על פי כן לא נגעה המכה בישראל אפילו בנביחת הכלב שהוא דבר מועט כנגד הנשיכה, וזה על דרך מה שכתוב בפירושו הארוך בפרשת וארא בפסוק ויחפרו כל מצרים סביבות (שמות ב׳, כ"ד), כי שלשת המכות הראשונות (ר״ל הדם והצפרדעים והכנים) היו גם בישראל, כי מעט הזיקו, אבל האחרות כלן לא היו בישראל כי כן כתוב והפלתי (שמות ח׳, י״ח), גם ושמתי פדת (שמות ח', י״ט). ועל כן פירש בכאן מה שפירש.

יב

ב

[כבר הזכרתי בתחלת פירוש התורה]. פירוש: בדרך השני מארבעת הדרכים שהזכיר קודם שיפרש פרשת בראשית. [ובפרשת בהר סיני אאריך מעט]°. פירוש: בפסוק והעברת (ויקרא כ"ה. ט'), גם בפרשת אמור שהיא לפניה ידבר בזה בענין המועדים (ויקרא כ"ג, א׳ מ״ד).

ג

[בעשר. יום נבחר והוא לשילוש. פירוש: בספר יסוד מורא בתחלת שער ט׳ אמר ובעשור דבר החוט המשולש זה בכבוד וזה בבית. והנני אבאר דבריו, דע כי הגלגל יחלקוהו החכמים לי״ב חלקים יקראום מזלות, וכל מזל יחלקוהו החכמים לשלשים חלקים יקראום מעלות, ופירש בספר הטעמים בשער שלישי שאמר יעקב אלכנדי אחר שהמזלות הם י״ב הנה יתחלקו לחצי והוא מבט הנכח, גם יתחלקו לשלישית ולרביעית ולששית וכל אחד מהם יקרא מבט, והנה מבט נכח הוא עד סוף ו' מזלות שהוא בתחלת השביעי והוא מבט איבה, ומבט שלישית הוא עד סוף ד' מזלות וזה הוא החוט המשולש שהזכיר והוא מבט אהבה, ומבט רביעית הוא עד סוף ג' מזלות והוא מבט חצי איבה, ומבט שישית הוא עד סוף ב' מזלות והוא מבט חצי אהבה, וידוע כי בעשור לחדש ניסן יהיה השמש במזל טלה בשלישיתו ברוב השנים. והלבנה תהיה אז במזל סרטן. ובספר ראשית חכמה פירש כי כבוד השמש במזל טלה, גם מזל סרטן הוא בית הלבנה. על כן אמר זה בכבוד וזה בבית, כלומר שהשמש הוא בבית כבודו שהוא טלה, והלבנה היא בסרטן שהוא ביתה, ובשער ח׳ מספר ראשית חכמה אמר כי הכוכב שהוא בביתו דומה לאדם שהוא בביתו שהוא מושל בכל ואין מי יאמר לו מה תעשה, והכוכב שהוא בבית כבודו דומה לאדם שהוא בגודל מעלתו שיש לו כח וגבורה לעשות מה שירצה והכל מקבלים מצותו. ואמרו חכמי המזלות כי שני המאורות הם פקידים על יישוב העולם ועל חיי הבריות, מזל טלה הוא מן המזלות הטובים שנותנים מעדנים לאנשי הארץ, ומזל סרטן הוא מזל העולם על דעת חנוך, גם הוא כבוד צדק שהוא הכוכב הטוב, וקלון מאדים ובית שנאת שבתי, והנה זה היום הוא יום נבחר כאשר אמר, אך בעבור כי מזל סלה הוא בית מאדים שיורה על המלחמות והאש וההריגה והדם, הנה יחסר מעט מהטובה הנזכרת, ועל כן צוה השם שיקחו בזה היום שה לבית לעשותם קרבן בסוד הקרבנות, אך לא ישחטוהו בעשור בעבור כי טובתו של זה היום רבה ורעתו מעוטה, וישחטוהו בחצי החדש, כי אז תהיה הלבנה במאזנים שהוא בית קלון השמש ותהיה מבטת אל השמש מבט איבה, ויורה על השחתת החיים והבריות, ועל כן צוה השם שיקריבוהו להיות כופר בעדם. [וכן בחדש השביעי]. פירוש: בעשור לחדש השביעי שהוא יום הכפורים, גם הוא נבחר כאשר ירמוז [בפרשת אמור (ויקרא כ״ג כ״ד). ושם אבאר דבריו בע"ה. [כי חצי זה כמו זה] פירוש: בפרשת אמור (ויקרא שם) ירמוז הסוד ושם אבארהו. [ובפרשת עכן תקרב לבתים]. פירוש: בתחלת ספר יהושע (ז', י״ד) כתוב ונקרבתם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר ילכדנו י״י יקרב למשפחות והמשפחה אשר ילכדנה י״י תקרב לבתים והבית אשר ילכדנו י״י יקרב לגברים.

ו

[ודע כי בין הערבים על שני דרכים]. פירוש: כל מקום שכתוב בתורה בין הערבים הם על שני דרכים, כלומר אי זה או זה. [האחד מעת שתחשך]. פירוש: תהלתו הוא מעת שתכנס השמש תחת הארץ בעת היותו עם שטח הארץ אז תחשך השמש כנגדו. [וזאת העת שעה ושליש שעה]. פירוש: לא חשש לדקדק בכאן, אבל בשני ספרי כלי הנחושת אמר שהם י״ח מעלות שעולין שעה וחומש שעה, כי כל שעה היא ט״ו מעלות, גם יש חכמים שאמרו שהם כ' מעלות כדברי ר' אברהם בכאן שאמר שעה ושליש שעה. [וכתוב עולות לבקר ולערב]. פירוש: פסוק הוא בתחלת ספר עזרא (ג', ג׳). [והדרך השנית]. פירוש: מהשני דרכים שהזכיר על מלת בין הערבים. [תחלת פאת מערב]. פירוש: מעת שהיא בחצי השמים, כשהיא מתחלת לנטות משם אל פאת מערב, וזה הוא מחצי היום והלאה, ובסוף אגרת השבה מבואר היטב. [ומעתיקי התורה אמרו]. פירוש: במסכת פסחים בתחלת פרק תמיד נשחט (דף נ״ח, ע״א). [והוא האמת ואין בו על דעתי ספק]. פירוש: ראיה לדבריו כי באגרת השבת בשער שלישי אמר בעבור כי הצל בחצי כל יום הוא קצר ואין נטייתו רק מעט, ויש פעמים שלא תוכל עין האדם לדעת זה, גם בכלי הצל, גם בכלי הנחשת אין יכולת באדם לדעת רגע חצי היום, על כן הוצרכו קדמונינו לאמר כי תפלת המנחה, שהיא בצהרים, אחר חצי שעה, כי אז תראה העין כי השמש נטתה לצד מערב. [ותעו האומרים כי יש ערב שלישית]. פירוש: הצדוקים הם האומרים זה. [בעבור שמצאו עד הערב השלישית]. פירוש: בדברי דוד ויהונתן כתוב בספר שמואל (א׳, כ', ה׳).

ז

[התוית תו]. פירוש: ביחזקאל (ט', ד') כתוב והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. [והנכון כי דבר המערכה לא יסור כי אם בתת כופר]. פירוש: מה שנגזר על האדם כפי מה שהיתה מערכת הכוכבים בעת מולדו הכל יבא עליו בלי ספק, אך אם יתן כופר בעד נפשו אז לא יגיע אליו דבר המערכת, בעבור כי הגזירה ההיא תתקיים במי שהוא כופר בעדו. והוא ינצל מהגזירה. ורבותינו ז״ל רמזו זה הסוד במסכת תענית בפרק רביעי (דף כ״ט, ע״א) בענין ביתר שאמרו וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לה, והביאו שם ראיה מן ההגמון שהפיל עצמו מן הגג כדי שיהיה תמורת רבן גמליאל בעבור שהבטיחו רבן גמליאל שאם יעשה כן ינחיל חיי העולם הבא, ובזה בטלה הגזירה מעל רבן גמליאל. ועל כן אמר השם למשה שישחטו שה לבית ויתנו מן הדם על הפתח כדי שתתקיים על זה גזירת מאדים העצומה כפי מערכת כל הכוכבים, ואז לא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף, והנה היה נפש תחת נפש. [וזה סוד גדול]. פירוש: יש להקשות כי אחר שהדבר תלוי במערכת הנה זה יורה כי מכת בכורות מכת אלהי הארץ היתה ולא מכת השם ית׳. ולפי זה לא יצאו ישראל בהשגחת השם כי אם על ידי גזירת הכוכבים. ואם כן איצטגנין היה משה ולא נביא, וחלילה חלילה, רק משה נביא אמת וכל מעשיו היו מעשה י״י ולא מעשה כוכבים, והשם ית׳ גזר כן מששת ימי בראשית שהכוכבים יעשו הדבר הגדול הזה בעת שטוב לפניו, והודיע דרכיו למשה ברוח קדשו ובנבואתו כדי שיכפר בעד עמו, כלומר שישים כופר תחתם להציל ממות נפשם, ובעבור כי לא יבין כל אדם זה הסוד כראוי ויבין הפך האמת על כן העלים אותו ולא פירש אותו, אך רמז אותו ברמז לחכמי לב. ובתחלת פרשת ויקרא (א', א') ירמוז עוד רמזים גדולים על זה, גם בספר יסוד מורא בסוף שער ט׳ רמז בו רמזים.

ח

[ואחר שהעתיקו לנו הקדמונים פירוש מרורים] פירוש: אחר שקבלו רבותינו מן האבות הראשונים שאמר משה כי צוה השם שנאכל מרורים על שם שמיררו המצרים את חיי אבותינו כמו שדרשו בסוף מסכת פסחים (קט״ז, ע״ב). [נשעננו עליהם כאשר עשינו בכל המצות]. פירוש: גם זה יעיד עליו שעל דבריהם הוא סומך ועל פירושם הוא נשען בכל המצות, ולעולם איננו חולק על פירושי המצות, רק יפרש הפשט על כל פסוק שהוא ספור ולא מצוה, אבל על פירוש המצות יסמוך על אבותינו הקדושים, והדוברים עליו עתק ישמרו לפיהם מחסום.

ט

[כמו אל בקצפך תוכיחנו (תהל' ל"ח, ב')]. פירוש: סוף הפסוק ובחמתך תיסרני, שפירושו ואל בחמתך תיסרני, כי לא יבקש מהשם שייסרהו בחימה.

יב

[ואחר שאמר השם זה ידענו כי כן היה]. פירוש: על דרך שאמר הנביא ביום ההוא יפקוד יי׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כ״ד, כ״א).

יג

[כי בעבורו תנצלו]. פירוש: הוא הסוד שביארתי (לעיל פסוק ד.

יד

[כמו העושה מלאכה בשבת]. פירוש: שיש עליו כרת אם עשה בזדון בלא התראה, כי אם עשה בהתראה חייב סקילה, ומה שמדמה בכאן הפסח לשבת הוא לענין שדומה העושה מלאכה כאלו מכחש בו ולא לענין העונש. [ואל יקשה עליך מצות ומרורים (במד' ט', י״א)]. פירוש: בעבור שהזכיר הוא למעלה מזה כי אכילת מצות היום הוא להזכיר שעשו אבותינו ככה, כלומר ואם הוא לזכרון למה לא נאכל מרורים כל שבעה. [כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים עד חצי הלילה]. פירוש: המרורים לא אכלום כי אם עם הפסח, והנה בליל ראשון היו המצות מצוה עם המרורים ועם הפסח כי כן כתוב בפסח מצרים על מצות ומרורים יאכלוהו (במדב' ט׳, י״א), אבל בפסח דורות אינו כתוב ככה רק שבעת ימים מצות תאכלו (שמות י״ב, ט״ו). [ובעבור שהעתיקו אבותינו]. פירוש: בפסחים בתחלת פרק תמיד נשחט (דף נ״ח, ע"א.

טו

[ואמרו "אך" חלק]. פירוש: בפסחים בפרק ראשון (דף ה', ע״א) ובפרק אלו דברים (דף ע״א, ע״א). [בדרך אסמכתא]. פירוש: כאשר ביארתי בפרשת ואלה שמות על מה שאמר שם בפסוק ותקרא שמו משה ((שמות ב', י׳), שאמר רק דרך הדרש שמענה ואתה דע לך הסוד. [מיום הראשון דבק עם כל אוכל חמץ]. פירוש: זה הפסוק יש בו מוקדם ומאוחר. וככה צריך להיות: כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד סוף יום השביעי ונכרתה הנפש ההיא וגו'.

טז

[או זאת הפרשה מוקדמת]. פירוש: והשם אמרה למשה אחר שיצאו ממצרים, ועל כן אמר הוצאתי ולא אמר אוציא. [ובפסוק שבעת ימים וגו' (לעיל פסוק ט״ו ולקמן פסוק י"ט)]. פירוש: שני פסוקים כתובים כאן שתחלתם שבעת ימים, ובראשון כתיב חמץ ובשני כתיב מחמצת. [ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת]. פירוש: נראה לי כי אמר זה כנגד הצדוקין שיאמרו כי מחמצת הוא מה שמחמיץ את העיסה, והוא חמור באיסורו יותר מן השאור ומן החמץ לפי דעתם, וזה בעבור שהמלה מבנין הפעיל ולא מבנין התפעל. [כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו]. פירוש: שאמרו בפסחים בפרק ראשון ושני ושלישי כי חמץ הוא שכבר נתחמץ מאליו וראוי לאכילה, אבל מחמצת הוא שנתחמץ מחמת דבר אחר, והשאור שמחמיץ את אחרים ואינו ראוי לאכילה, והוצרך לפרש כן בעבור כי לולי הקבלה היה נכון לפרש כדברי הצדוקין מדרך הדקדוק, והוא יפרש בפרשת ויקרא בפסוק כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו (ב', י״א) כי שאור הוא המחמיץ.

יט

[ועל דעתי שהוא גר מתיהד]. פירוש: גר צדק ולא גר ישראל הבא מעיר אחרת. וכל שכן שאיננו גר תושב.

כד

[רק קדמונינו העתיקו כי ושמרתם את הדבר הזה על מצות ושחטו הפסח]. פירוש: ככה רמזו ז"ל בפסחים פרק מי שהיה טמא (דף צ"ו, ע"א. [ושחטו אתו (לעיל פסוק ו' קמוץ כמשפט]. פירוש: בעבור שהוא פעל עבר, אך שב לעתיד בעבור הו"ו. היה ראוי להשבר בחיר"ק]. פירוש: החיר״ק נקרא שבר בלשון ישמעאל, על כן אמר ״להשבר״.

ל

[על הרוב ידבר הכתוב פירוש: כי לפי הפשט הבכורים לבדם מתו, ובבית שאין שם בכור מי ימות שם?

לו

[וכבר פירשתי הטעם]. פירוש: למעלה בפסוק כה אמר יי כחצות הלילה (י״א, ד׳) פירש כי השאילום בעבור שחשבו שישובו למצרים ולא יברחו, והנה היו אומרים להם קחו מלבושינו וכלינו ולכו בטרם נמות כלנו, כי אמרו כלנו מתים, ככה רמז בפסוק כשלחו (לעיל י״א, א׳).

מ

[ומושב בני ישראל תרגמו הזקנים]*. פירוש: במסכת סופרים בפרק ראשון ובמגלה בפרק ראשון (דף ט׳, ע״א). [נמצא כאלה רבות]. פירוש: נמצא חשבונות רבים לא נודע תחלתם, וכבר הזכירם בפרשת ויהי מקץ (בראש׳ מ״א, א'). [ודי לנו בזה העתקתם כי היא הראיה הגמורה]. אמר יוסף: ראה גם ראה כמה יחזיק דבריהם וסומך עליהם, והנה המוציאים עליו דבה רעתם רבה, ישכבו למעצבה. [עד סוף ארבע מאות שנה מהיום]. פירוש: כבר ביארתיו בפרשת לך לך (בראש׳ ט״ו, י״ג) כי לפי דעתי יש טעות בספרים וצריך להיות עד סוף ת׳ שנה מיום שנולד יצחק. [אין לנו צורך שנאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל]. פירוש: כי אין ראוי לאמר ככה על האבות כי אם על הבנים, והוצרך להזכיר זה בעבור כי גם אברהם ויצחק היו גרים מתחלת ת״ל שנה שהחל הגלות, וטעם זה כי לא חשש הכתוב להוציא שנים מכלל הרבים כדרך שפירש הוא בפרשת ויגש בפסוק כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראש׳ מ״ו, כ״ז).

מב

[ויש להם עד הכתוב בהגדה]. פירוש: נראה לי כי אמר על אגדת ליל הפסח שכתוב בה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, כלומר זה הלילה הוא ליל המשמר שלי כדרך שיש למלאכים משמרות.

יג

ד

[כאשר הזכרתי בתחלה]. פירוש: בתחלת פירוש התורה ((בדרך השני, גם בזאת הפרשה בפסוק החדש הזה (פסוק ב׳).

ט

[ויהיה טעם לאות כמו סימן]. פירוש: כדרך שיפרש הוא בפרשת ראה בפסוק ובא האות והמופת (דברים י״ג, ג׳). [ומלת טוטפות זרה]. פירוש: לפי זה הפירוש הראשון, אבל לפי הפירוש השני ידענו פירושה מן הקבלה (עיין זבחים, דף ל״ב, ע״ב; מנחות דף ל"ד, ע״ב, דף ל"ו, ע״ב, דף מ״ג, ע״ב ודף מ״ד, ע״א; ערכין ג׳, ע״א). [והמכחשים אמרו כי היא מן והטף אל דרום (יחזקאל כ"א. ב']. פירוש: הצדוקין הם שאמרו כן. [ועוד אפרשנה] פירוש: בפרשת ואתחנן בפסוק וקשרתם לאות (דברים ו', ח׳). [ובעבור שהעתיקו כן חכמנו]. פירוש: במנחות בפרק רביעי (דף מ״ב, ע״ב, מ״ג, ע״ב ומ״ד, ע״א). [כי אין עליו עדים נאמנים]. פירוש: כי מדרך סברא נראה שהפירוש הראשון נכון. אך בטלה הסברא לפני הקבלה. [כאשר יש לפירוש השני]. פירוש: שהם רבותינו ז"ל.

י

[נכון היה להיותו דבק עם עבודת הפסח]. פירוש: משיקול הדעת אלו היינו סומכים על הסברא. [גם הוא נכון עם הקרוב אליו]. פירוש: עם והיה לך לאות על ידך (פסוק ט'). [ואנחנו נסמוך על דברי הקבלה]. פירוש: שאמרו (בזבחים דף ל״ו, ע״ב, ובעירובין דף צ״ו, ע״א) שהוא דבק עם והיה לך לאות על ידך. [והם היו הכהנים]. פירוש: עוד יפרש זה בפרשת יתרו בפסוק וגם הכהנים (שמות י״ט, כ״ב) ובפרשת כי תשא בפסוק מלאו ידכם (שמות ל״ב, כ״ט) ובפרשת במדבר בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה (במדבר ג', א') ובפרשת קרח בשני מקומות (במדבר ט״ז, א׳ וג').

יב

[כמו חדר בחדר (מלכים א׳ כ״ב, כ״ה; ד״ה ב', י״ח, כ״ד)]. פירוש: שהוא בשש נקודות על משקל שגר בהמה. [ובחדר משכבך (לעיל ז', כ״ח)]. פירוש: על משקל שגר אלפיך (דבר' ז', י״ג). [ולא נוכל לדעתו מהכתוב]. פירוש: אמר זה כנגד הצדוקין שסומכין על דעתם.

יג

[רק האמת כאשר פירשו מעתיקי התורה שיסיר ערפו]. פירוש: במסכת סוטה בפרק אחרון (דף מ״ה, ע״ב) אמרו ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה. [הוא יערוף מזבחותם]. פירוש: בספר הושע (י', ב׳) הוא.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה