צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
כי תשא. · לא
ג
[כי בדעתו סוד המשכן ידע סוד עביו]. פירוש: יש לכל בנין מדה ידועה לבנות הגובה כפי העובי, ואם יהיה הגובה יותר מאשר ראויה אל העובי יפול הבנין ולא יעמוד, וזאת חכמה גדולה ותלויה בחכמת המדות וחכמת הערכין. [והוא לא בקש חכמה רק חכמת המשפט]. פירוש: לדעת איך ישפוט בין אדם לחבירו, אך להבין בחכמת התולדת ובסוד הנשמה ובסוד העולם ובסוד המלאכים הקדושים לא בקש, וכן כתוב בספר מלכים (א׳, ג׳, ט׳) ובדברי הימים (ב׳ א', י׳) ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, ועוד שאמר "בין טוב לרע" ולא אמר בין "אמת לשקר". [ובפירוש משלי פירשתי ההפרש בין חכמה ודעת ותבונה]. אמר יוסף: עד היום לא ראיתי פירושו על ספר משלי, אך מצאתי כתוב על שמו כי שלשה חללים יש במוח, האחד כנגד המצח והוא משכן החכמה(! והוא המקבל והמצייר בלבו מה שיראה ואז ילמוד אותו, ויש בו ליחה מתבשלת בקלות ויורדת דרך העינים והיא הדמעה. והשני באמצע המוח והוא משכן הבינה והוא המבין דבר כאשר הוא, ויש בו ליחה אמצעית לא יבשה ולא רכה ויורדת דרך החוטם ונקראת בינה בעבור שהוא בין החכמה והדעת. והשלישי באחורי הראש והוא משכן הדעת(! שהוא הזכרון כי בו יזכור כל דבר וישמרהו לעת הצורך, ויש בו ליחה קשה להתבשל ויורדת דרך השדרה אל הכליות ואל האשכים לצאת דרך אבר המשגל, ונקראת דעת מלשון וידע אדם עוד את אשתו (בראש׳ ד', כ״ה) כאשר פירש בבראשית (ג', ו׳). ואני מצאתי בדבריו קצת ראיה שדעתו היתה כזה הפירוש, כי הנה בפרשת ואתה תצוה בפסוק ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כ״ח, ל״ח) פירש כי המחשבה תחלתה על המצח, וידוע כי המחשבה היא החכמה (!, וכן בפירוש ישעיה בענין חציו שרף במו אש וגו׳ לא ירעו ולא יבינו כי טח וגו׳ (ישעי׳ מ״ד, י״ח) אמר הדעה בנקבים הקרובים אל המצח והבינה בנקב האמצעי שהוא בתוך הראש. גם בפירוש תלמידו שהוא הפירוש הארוך בפרשת יתרו בפסוק זכור את יום השבת כתיב: דע כי באחרונית מוח הראש היא הזכירה, והמקום מקום משמר הצורות והגה הזכירה כוללת השמירה .
ה
[והגאון אמר כי נבחרו אלה שניהם בעבור ששבטם נמשל לאריה]. פירוש: בצלאל היה בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות ל״ה, ל') וכתיב (בבראש׳ מ״ט, ט׳) גור אריה יהודה, ואהליאב היה בן אחיסמך למטה דן (שמות ל"ה, ל״ד) וכתיב (דברי׳ ל״ג, כ"ב) דן גור אריה.
ז
[ובית השם דומה לאריה]. פירוש: שכתוב עליו בספר ישעיה (כ״ט, א׳) הוי אריאל אריאל, ובסוף יחזקאל (מ"ג, ט״ז) והאריאל שתים עשרה זרתות.
יג
[וטעם היא שתדעו שאתם מקודשים ליי׳]. פירוש: שהשבת מקדשת אתכם.
יד
[והגאון אמר כי טעם ושמרתם להוסיף מהול על הקדש]. פירוש: אחר שנאמר אך את שבתותי תשמרו (פסוק י״ג) למה נאמר ושמרתם (פסוק י״ד), רק להוסיף מחול על הקדש. [כי לא ישמר הדבר כי אם בגדול ממנו]. פירוש: כי יש לטעון עליו שאחר שזה הפסוק בא להוסיף מחול על הקדש לא היה ראוי להכתב כאן כי אם אצל איסורי השבת, כי אין צורך למשכן בזה. והתשובה היא כי זה היה להפחיד בני אדם שיאמרו אם למלאכת המשכן לא הותר לחלל שבת רק ישבתו מבעוד יום ויוסיפו מחול על הקדש
כל שכן במלאכת חול שהיא מלאכת הרשות.
יז
[וכבר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי "עולם" כי אם כמשמעו כמו "לעולם ועד" ״נצח״ "סלה״]. פירוש: ואם יטעון טוען מפסוק גם את העולם נתן בלבם (קהל׳ ג׳, י״א) יש להשיב כי גם הוא מזה הלשון כאשר פירש הוא בפירוש קהלת שכני אדם מתעסקים כאלו יהיו לעולם.